מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות נדרים · סימן לז
כתב הטור סי' רל"ד נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו לא הוי הפרה אמרו לו נדרה אשה סתם והפר הוי הפרה אע"פ שלא כיון לזאת בפרט וטעמו מדמשני . בגמרא כאן בסתם כאן במפרש ואע"ג דרב אשי משני כאן תוך כדי דבור לאו לאיפלוגי אאידך שינוייא אתא כ"כ הב"י. וקשה לי דבהלכות קריעה סי' ש"ס כתב הב"י דס"ל לטור כסברת הרמב"ם דרב אשי לאיפלוגי אתא ולמימ' דלא שנא בין התם למפרש אלא בין תוך כדי דבור לאחר כדי דבור תלוי הדבר ואיברא דלא על הב"י תלונתי לבד אלא גם על הטור נראה דבריו סתרי זו לזו והרמב"ם כתב סתמא דאינו מופר עד שידע איזה מהם ואיזו נדר נדרה ונראה מדבריו דאפי' סתמא לא מהני. הן אמת דצריך להבין דהוא ז"ל פסק דבעל מיפר בלא שמיעה שכך כתב והבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר כל הנדרים שנדרת משאירסתיך הרי הן מופרין אלמא דבסתמא מהני ועוד קשה לסברת הרמב"ם דבגמרא אמרו דטעמא דאותה דוקא ואילו בפרק נער' איבעי' לן בעל מפר לב' נשיו כאחת אות' דוקא וכו' ופסק הרמב"ם דאותה לאו דוקא ונראה דמכאן יצא לו דאותה לאו שלא יפר לב' נשיו כאחת אלא שיהא מכוין לה ואפילו לב' נשיו כאחת ומדברי הרי"ף ז"ל בפרק ואלו מגלחין נראה כסברת הרמב"ם שכן כתב א"ל מת אביו ואח"כ נמצא שהוא בנו יצא ידי קריעה ותניא א"ל מת אביו ואח"כ נמצא בנו לא יצא ידי קריעה א"ל מת לו מת וכסבור אביו היה ואח"כ נמצא בנו לא יצא ידי קריעה כן הוא בגירסאות וכן מוכרח מדכתב ופריק רב אשי וכו' דמשמע דלשנויי הברייתות אתיא ואלו לפירוש הר"ן רב אשי לאו לשנויי הברייתות קא אתיא: