מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן ל
ויש לעיין במי שמכר פירות סמדר לחברו בזול דאסור כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח אם המקח קיים כנגד המעות שנתן ויתן כשער של היתר דגבי מקח שנעשה באיסור כתבו הגאון והטור בח"מ סי' ר"ח דהמקח קיים ויתן כשער של היתר והכא מי נימא הכי שיהיה המקח קיים ויתן הלוקח כשער של היתר שהרי כל שנתן המעות קנה דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ונקנה בכסף ואע"פ שנראה מדברי הב"י ז"ל דכל שקנה קנין גמור ה"ז מותר זה אינו שהרי הרמב"ם כתב דאסור קודם שיגמר ויתבשל משמע שהפרי הוא בעולם וכל שהפרי בעולם אפי' סמדר נקנה בקנין ולא חשיב דבר שלא בא לעולם כמו שפירש רש"י ז"ל בפרק הרבית דף ס"ו במוכר פירות דקל יע"ש אלא הכא היינו טעמא דאסור ואע"ג שקנה הלוקח משום שהמוכר צריך לעבוד את הקרקע מיחזי כרבית וכ"כ ה"ה בסוף פ"ט ולפי זה אף על גב דנעש' באיסור המקח קיים כשער של היתר ואין א' משניה' יכול לחזור או דילמא נהי דאין המוכר יכול לחזור בו ויתן כשער של היתר הלוקח מיהא מצי לחזור בו שהרי לא לכך ירד תחלה שמתחל' השער הזול נתן וגבי פסק על הפירות עד שלא יצא השער ונתקיים המקח בקנין כתב הב"י בח"מ בסי' הנז' דאע"ג דאין המוכר יכול לחזור הלוקח יכול לחזור כי נתייקר השער שהרי לא לכך ירד תחלה:
אבל כד דייקינן בה לא דמי דבפוסק עד שלא יצא השער אין המקח מתקיים אלא בקנין דמעו' אינם קינו' אלא למי שפרע ובכי האי גוונא שנעש' באיסור אפי' מי שפרע ליכא כמ"ש הגאון משום הכי כי נתייקר השער יכול הלוקח לחזור שהקנין לא היה אלא לשער הזול ונמצא דאין כאן קנין אבל הכא שהמקח מתקיים בלא קנין בנתינת דמים בלבד הוא קונה והלוקח נמי אינו יכול לחזור וחילוק זה מבואר מתוך דברי הגאון דגבי פוסק על השער כתב דאם נתייקר אין המוכר יכול לחזור אבל הלוקח יכול לחזור ואלו במוכר ביותר בשביל המתנת המעות כתב דהמקח קיים ואין אחד משניהם יכול לחזור ואע"פ שהב"י לא פירש כן לע"ד כן נ"ל:
איברא דאיכא למימר דבנ"ד כיון שנגמר הקנין בנתינת וזכה בו הלוקח ה"ז זכה בכולי' בדמים שנתן מתחל' ואע"ג דהויא איסורא מיהו אינו אלא אבק רבית וכל שלקח לא מפקינן מיניה והכא נמי כיון דזכה זה בקרקע או בפירות לא מפקינן מיני' וגבי משכנתא באתרא דלא מסלקי הביא הב"י בי"ד משם הרמב"ן דמסלקי' לי' מלמיכל פירי בתורת רבית ולסלוקי' לגמרי א"א דהא מקנייא לי' הלכך אכיל פירות בשומא:
ולע"ד הדברים תמוהים הלא כיון שקנה זה את הקרקע ואין כאן אלא אבק רבית היאך יכול לסלקו מאכילת פירותיו וכ"ת כיון דא"ל לא תיכול כי אכל גזיל' הם בידו זה אינו דהא מתחלה בתורת רבית בא לידו וזכה בו לאכול פירותיו ומשום הכי כתב הרמב"ם ז"ל דמשכנתא בלא נכייתא לא דמי למוכר באסמכתא דמשכנתא הקנ' לו הגוף לפירותיו וכן נראה ממה שכתב הרמב"ם בפ"ח דמשכנתא בלא נכייתא באתרא דלא מסלקין ליה ואע"ג דמשכונא זו אסיר' הואיל ואבק רבית הוא הולכין אחר המנהג משמע מתוך דברי הרמב"ם דהגמ' איירי במשכנתא דאסור' ולא כמו שפירש הרמב"ם דהגמרא איירי למאן דשרי לה וכי תימא אי הגמרא איירי במשכנתא דאסור' היכי קאמר רבינא אכיל ה"ט משום דהמלו' קנה הקרקע לפירותיו משעה שמשכנ' אצלו ואכיל ולא אכיל דקאמר היינו לומר דמן הדין אוכל אותם דאי אפשר לסלקו מאכילת פירותיו אע"ג דאיכא איסורא דאבק רבית שהרי כבר זכה בהם ואין מוציאין מידו ואיברא דבאתרא דלא מסלקי נראין הדברים שהרי הקרקע מכור לו וכמו שפירש רש"י ז"ל. אבל באתרא דמסלקי בכל שעה שירצ' נרא' שאין כאן קנין כלל שהרי יכול לסלקו בכל עת שירצ' והראי' מדאצטריך לומר דאי אגבינהו בסינסני קנינהו משמע שאינו זוכ' בהם עד שיגביהם וגבי מוכר שדהו והתנה ע"מ שיחזירהו לו בכל עת שיחזיר לו הדמים כתב הטור דה"ז לא קנה כיון שיכול לסלקו בכל עת שירצה והרשב"א ז"ל לא אוקמי' האי מימרא באתרא דלא מסלקי ובלא נכייתא משום דכיון דהוי אבק רבית היכי אמר רבינא אכיל דמשמע לכתחל' והלא איכא איסורא לאוכלם משום אבק רבית אבל אי אכלם כבר אע"ג דמחה בה תחל' שלא יאכלם מהיכא תיתי לומ' שיהא גזל בידו והלא מעיקרא בשעת המשכונא כבר זכה בגוף הקרקע לפירותיו ומשום רבית באו לידו וזכה מגוף הקרקע לפירותיו ואף הרמב"ן ז"ל לא החליט המאמר דאם מחה שיהא (גזל בידו אלא ספוקי מספקא לי' כמו שנראה מתוך דבריו ולפי זה באתרא דלא מסלקי כיון דחשיב מכר בידו כמו שנראה מפירוש רש"י ז"ל אפי' מחה בה שלא לאוכלם ואכלם נראה דלא מפקינן מידו דלא שבקינן פשיטות של הרמב"ם ז"ל משום ספיקו של הרמב"ם ז"ל ולפי זה נראה דבנדון דידן שמכר לו הפירות וזכה בהם קנין גמור אע"ג דאיכא איסורא לא מפקינן קנינו:
ועוד נראה לי דבנדון דידן כ"ע מודו דהמקח קיים ואין מוציאין מידו דהכא כיון שהפירות היו בוסר ה"ז יכול להקנותם לב מהשתא דהוי דבר שבא לעולם וכמ"ש במ"א בה'
מוכר דבר שלא בא לעולם סי' ב' וכ"כ התוס' בדף ס"ד סד"ה מה שעיזי חולבות מכור לך דההיא דפרדס' איירי כשעדין לא הגיעו אפי' לבוסר ואע"ג דהרמב"ם ז"ל מפרש לה אפי' שכבר באו לעולם מ"מ איסורא דידהו לא הוי אלא משום דמתחזי כאגר נטר לפי שהמוכר צריך לעבוד בשדה וכמ"ש ה"ה בספ"ט יע"ש וכיון דלא הוי אגר נטר ממש אלא משום דמתחזי בדיעבד המקח קיים מכיון דאפי' אבק רבית לא הוי וכ"ש דלפי מ"ש התוס' נר' דההי' דפרדסא איירי כשעדין לא באו לעולם כלל אבל כל שבאו לעולם ה"ז נגמר המקח מהשתא ולית כאן מלו' ולא אמרינן קרוב לשכר ורחוק להפסד אסור אלא במלוה כמ"ש הנ"י גבי ההיא דחביתא והרמב"ם ז"ל כתב בההיא דמנה אין לי חטים במנה יש לי כיון דאינו אלא משום דמיחזי כרבית מוציאין מידו של לוה וכן הוא דעת הרשב"א יע"ש ובמוכר פירות עד שלא באו לעולם נראה מתוך דברי הגהת אשירי בשם מהרי"ח דף קמ"ג דאסור כיון דליכא עדין שום דבר זוזי הוו הלואה אבל מדברי הגהת אשירי שהביא בדף קמ"ה משם מהרי"ח גבי שינוייא דהתם זביני דלית ביה שום נדנוד עבירה וכן מוכח מהתוספתא דקתני מוכר אדם פירות שדהו וכ"כ הרשב"א בחי' דיותר שרי כשעדין לא באו הפירות לעולם מלאחר שבאו ועדין לא נגמרו דכל שלא יצאו כלל הוי כאומר מה שתעלה מצודתי מכור לך: