אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות מלוה ולוה דיני רבית › סימן כב

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן כב

סימן כא

סימן כב מי שלוה מחברו כ"כ זולוטא"ש והתנה עמו לפורעו כל כך זולוטא"ש בין יעלו בין ירדו ועלו הזוליטאש לכאורה נראה דהוי אבק רבית כמו סאה בסתם וכ"כ מהרי"ט ז"ל בי"ד אבל צריך להבין דלפי זה יהא אסור ללות מטבע במטבע דשמא יעלו כמו שאסור ללות סאה בסאה ולקמן נאריך בזה אף זה צריך להבין דאפי' אם נודה דאסור משום דהוי כמו סאה בסאה אין איסורו אלא משום רבית אבל משום גזל ליכא דסאה יהיב וסאה שקיל וכיון שכן אפי' אי שקיל המלוה הסאה שלא מדעתו של לוה לא מפקינן מיניה משום גזל ולא דמי למה שכתבו המפרשים גבי משכנתא דהוי אבק רבית דאם מיחה הלוה במלוה שלא יאכל עוד הפירות ואכלם דמפקינן מיני' משום דם גזל בידו דההיא שאני משום דאוכל זה ממונו של לוה אבל סאה בסאה מאי דיהיב שקיל וכן נראה שהוא דעת מהרי"ט בא"ה סי' ב' ודקדק מההיא דפרק הגוזל דהמלו' לחברו על המטבע והוסיפו עליו דנותן לו מטבע היוצא ופריך והא קא זיילי פירי דהוי רבית ומדחייש לרבית ולא חייש לגזל מדלא קאמר והא קאי מפסיד לוה משמע דאיסור גזל ליכא כיון דיהיב ליה מאי דשקיל מיניה ומה שהלוהו הוא נותן לו אבל מדבריו בחי"ד סי' מ' נראה דס"ל דאפי' סאה בסאה יש בו איסור גזל לענין אם לקח המלוה בע"כ של לוה דאע"ג דמשו' רבית לא מפקינן מיד המלוה משום גזל מיהא מפקינן ומה שדקדק הרב בא"ה דמדקאמר והא קא זיילי פירי משמע דמשום גזל ליכא אינו סותר למ"ש בי"ד דודאי שאי לא הוה משום לתא דרבית משום גזל לא הוה לן למיחש שכיון שהתנה הלוה לשום לו מטבע היוצא מדינא חייב לשלם כמו שהתנה אילולי מחמת דאיכא איסורא דרבית לא מהני תנאו ובר"פ א"נ משמע דסאה בסאה איכא נשך ואיכא תרבית אלא משום דמעיקרא לא קצץ לא הוי איסורי' מן התורה ולפי זה יראה דאם לקח המלוה הסאה שלא מדעתו של לוה אית ביה משום גזל כיון דחשיב נשך ותרבית:

איברא דלקמן בפרקין דף ע"ג תניא המוליך פירות ממקום למקום מצאו חברו וא"ל תנם לי ואני אעלה לך פירות שיש לי באותו מקום אם יש לו פירות באותו מקום מותר ואם לאו אסור ופירש רש"י ז"ל תנם לי ואני אעלה לך לזמן פ' באותו מקום שהוא מקום היוקר אין לו שם אסור דבשכר המתנתו נתן לו זה במקום היוקר ומשמע דכל זה אינו אסור אלא מדרבנן משום דהוי סאה בסאה.

והשתא קשה דכל כי האי שהתנ' לתת לו סאה במקום היוקר בין בתחלה בין בסוף איכא נשך ואיכא תרבית דזה נותן לו סאה ששוה בכאן ד' כדי שיתן לו סאה באותו מקום ששוה ה' ונראה דאפי' בכה"ג לא מיקרי קצץ דכיון דאפשר שביני ביני יוזלו הפירות באותו מקום וישוו כמו שנתן לו הוי ספק וכל ספק לא הוי רבית מן התורה כדמוכח מדברי התוס' גבי מתני' דאין מקבלין נצ"ב ולדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דפירות בפירות מיקנו בחליפין כמ"ש בפ"ו מהלכות מכירה וכן הוא סברת ר"ת כמ"ש התוס' בפרק הזהב אתי שפיר הברייתא דחבילה דשרי משום דמכר הוא דמהשתא זכה בהם המוכר באותם פירות ולפי זה יראה דאסור לעשות כה"ג במטבע כמו שראיתי נוהגים עכשיו שנותן לו כ"כ ריאליס כדי שיקבל בנו במצרים כמו כן כ"כ ריאליס ובעיר מצרים שוים הריאליס ביוקר ויש להם שער קבוע:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה