מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן יד
כתב הטור בסי' קס"א אם המלוה שכר מהלוה חפץ באותו דינר של רבית ולא היה ראוי לשוכרו אלא בחצי דינר כשמוציאין ממנו מוציאין כל הדינר ע"כ ונראה דלמד זה מההיא דאמרו בפרקין דף ס"ה האי מאן דאית ליה גבי חבריה חמשא זוזי דרביתא ואגר ליה חצרו דמתגרי בד' בה' דכי מפקינן מיני' ה' מפקינן מיניה דאמרינן ליה סברת וקבילת ע"כ. ולכאורה היה נראה לע"ד דע"כ לא אמרינן הכי אלא בקרקע דשוה כל כסף ואין בו אונאה אז איכא למימר דסבר וקביל אותו בחמשה אבל במטלטלין כל היכא דלא שוה ואית ביה שיעור אונאה או יותר אע"ג דידע בי' מעיקרא דלא שוה חמשה וליכא טענת אונאה, מ"מ המלוה לא שקיל מיניה אלא שוה הד' והאחד מחל לו והכי אמרו בפרק הספינה גבי מכר את הצמד לא מכר את הבקר ואין הדמים מודיעים דאימור מתנה הוא דיהיב ליה ולא אמרו דסבר וקביל ולכאורה היה נראה לי דלפי זה הטעם דאימור מתנה הוא דיהיב לי' איירי דוקא בשכבר נתן את הדמים אבל אי עדין לא יהיב הדמים במאי זכה הלה באותה מתנה כדי שיתחייב הלוקח ליתן:?
איברא דראיתי להטור שם בח"מ סי' ר"ך דכתב דאיירי אפי' לא נתן עדיין הדמים דמחייב ליתן יע"ש ונראה דס"ל דבמשיכת הצמד נתחייב ליתן המתנה ועם כל זה עדין לא הונח לי לענין הרבית שנאמר דחמשה מפקינן כיון דלא היה שוה אלא הד' ומתנה הוא דרצה ליתן לו האחד ולא חייבתו תורה להחזיר אלא מאי דשקיל ממנו ולא יותר ולא דמי לקרקע דשוה כל כסף וחשיב כאילו ה' נקיט מיניה ובפ"ק דקידושין אמרו עגל זה לפדיון בני ומוקי לה בדלא שוה ה' סלעים וכגון דקביל עליה כהן כי הא דר' אשי שקיל סידרא אמר לדידי שוה ולא אמרן אלא גברא רבא הוא ומבעי ליה סודרא ולדידיה שוה ה' סלעים אבל אי לכ"ע לא שוה לא וכתב הריטב"א ז"ל שם ושמעינן מהכא שהמוכר חפץ לחברו בה' אי להאי לוקח שוה ה' אף על גב דבשוקלן לא שוה כ"כ אין לו טענת אונאה ע"כ. ולמדנו מהכא דכל היכא דלא שוה לכ"ע לא שייך לו' דחשיב כאלו שקל ממנו חמשה ועיין בי"ד סי' ש"ה דס"ל להטור ז"ל דאף ע"פ שאינו שוה לכל אדם מועיל אבל רבים חולקין ע"ז והטור לפי שיטתו כתב הכא הכי. וראיתי בספר פרישה דדקדק מדברי הטור דקאמר שכר ולא כ' קנה דאם קנה חפץ ממנו בדינר ואינו שוה אלא חצי דינר דמחזיר לו הכלי כעין שקנאו מה שאין כן בשכירות דכבר נשתמש בו ודמים בלבד הוא דחייב לו והעט"ז חולק עליו דבמקח ג"כ כבר סבר וקיבל אותו בחמשה וחשיב כאלו נתן לו ה' יע"ש. ואיברא דלפי סברת הריטב"א ז"ל הנז"ל בסי' ב' דממון של רבית קנוי הוא למלוה קנין גמור ואינו חייב להחזיר אלא הדמים שכיח שוה בין שהוקר בין שהוזל היה נראה כמ"ש העט"ז דלא סגי בחזרת הכלי. אבל לפי מ"ש דלדעת התוס' וסייעתם נראה דאין הכלי הבא בתורת רבית קנוי למלוה אלא גזל הוא בידו דודאי בחזרת הכלי סגי ואפי' לסברת הריטב"א ז"ל יראה דסגי בהכי לפי מש"ל דבמטלטלין כל היכא דלא שוה חמש אע"ג דידע לא חשיב דשקיל חמש וכן נראה עיקר לפי פסק הש"ע סי' ש"ה: