אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות מלוה ולוה דיני רבית › סימן טז

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן טז

סימן טו

ואבק רבית דאינה יוצאה בדיינין נראה דהיינו דוקא היכא דידע לוה ויהב ליה משום רבית אבל אי לא ידע לוה ברביתא וכגון דזבן מידי ביותר מכדי דמיו משום הרווחת הזמן וכד זבן ההוא מידי א"ל חבריה שהיה אותו חפץ מן העובד כוכבים ואחר דיהב ליה הדמים אישתכח דהוה מישראל חבריה יכול הלוקח לומר לא ידעתי דהוה איסורא בזביני שהייתי סבור שהיה מהעובד כוכבים כאשר אמרת ואלו הייתי יודע שהיה החפץ שלך לא הייתי נותן לך רבית והוי מחילה בטעות וכיוצא לזו כתב בהגהת אשירי בפי' בשינוייא דקאמר התם זביני הכא הלואה הלכך מחילה דידיה לא הוייא מחילה דאלו היה יודע דאית ביה משום נדנוד עבירה לא היה מוחל יע"ש בדף קמ"ה וכ"כ הנ"י ז"ל לדעת הרי"ף והרב בעל התרומות:

איברא דאיכא לאקשויי דא"כ כל אבק רבית נמי אמאי אינה יוצאה בדיינים מהאי טעמא גופיה שיאמר הלוה אני לא הייתי יודע שהייתי עושה איסור ואלו הייתי יודע לא הייתי נותן והוי נתינה בטעות דאפי' לוה ברבית דאורייתא כתב הנ"י בפרק ז"ב דאינו מיפסל משום דלא משמע להו לאינשי דאיכא איסורא בלוה כיון דמיחסר וכ"ש בלוה ברבית דרבנן דלא מיפסל הלוה אפי' מדרבנן משום דבאבק רבית ליכא איסורא גבי לוה כמ"ש הנ"י והרשב"א ז"ל והיה נראה דהנ"י ז"ל ס"ל כסברת הר"מ ז"ל דכל היכא דהוי אסמכתא הפירות שאכל הן רבית קצוצה וכן הוא דעת הרב בעל התרומות בשער מ"ו ח"ב סי' מ' יע"ש אלא דהוקשה להם דאפי' הכי אי מחילה בטעות הויא מחילה הכא נמי אע"ג דאיכא איסורא דרבית מן התורה מכל מקום אמאי מפקינן מיניה אחר כך שכבר מחל הלוה ולזה אמרו משום דהוי מחילה בטעות דאלו הוה ידע דהמעות הוו הלואה ואיכא איסורא לא הוה מחיל אבל כל זה איננו שוה דממה נפשך אי ס"ל דהמחילה מהניא אפי' מחילה דקודם לקיחת רבית קצוצה א"כ ע"כ ליכא איסורא דאי איכא איסורא אין המחילה מועלת וע"כ צ"ל דס"ל דכי האי גוונא לא הויא רבית קצוצה אלא אבק רבית ומה שהקשינו דא"כ כל לוה ברבית דרבנן יאמר הכי אינה טענה דדוקא הכא הוא דאמרינן דהוי מחילה בטעות דאנן סהדי דאלו הוה ידע לוה דהמכר בטל והוי רבית לא הוה מניח למלוה לאכול איסור כיון דלא מטיא לי' ללוה שום הנאה משא"כ בשאר לוה ברבית ואפי' דרבנן דהתנה באותו רבית להנאתו שהיה צריך ליקח אותו חפץ דאיכא למימר דאפי' אי הוה ידע דאסור לא היה נמנע מלספות איסורא למלוה וזה נראה שהוא דעת הב"י שכתב בסי' קס"ו דאם דר בה שלא מדעת הבעלים ולכשידעו הבעלים לא תבעו לו השכר ופרע את כל אשר היה חייב אפ"ה סובר ה"ה דמצי לתובעו משום דהוי מחילה בטעות ואע"פ שא"ל מקודם שמניח לו השכר בשביל שכר מעותיו שהיו בטלות אצלו מ"מ כל שזה אומר עכשיו לא הייתי יודע שהוא אסור ואם הייתי יודע לא הייתי מניח לך השכר מהני טענתו:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה