אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות מלוה ולוה דיני רבית › סימן ג

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן ג

סימן ב

ומי שלוה מעות מחבירו ברבית קצוצה והיה פורע לו את הרבית בכל שנה ושנה וקודם שפרע לו את הקרן מת המלוה ובאים היורשים לגבות את השטר והלוה טוען אני נתתי לאביך כ"כ רבית ואיני חייב כלום מי אמרינן מה שנתן לאביהם בתורת רבית נתנם ועדיין הקרן קיים ונהי דאם אביהם היה קיים היה חייב להחזיר הרבית עכשיו שמת אין היורשים חייבים ואע"פ שאביהם היה חייב להחזיר הרבית מ"ה לא פקע חובו דקי"ל בעלמא בשנים שנושים זה בזה דזה גובה וזה גובה ולא אמרינן יצא זה בחובו של זה או דילמא כיון שהלוה בא לנכות מהקרן אף שאין היורשים חייבים להחזיר כה"ג מהני ליה ללוה תפיסתו ולא אמרינן בכה"ג זה גובה וזה גובה דרבית הא כתבנו לעיל דכגזל חשיב ובפ' המניח אמתני' דשני שוורים תמין שחבלו זה בזה משלמין במותר כת' הנ"י ז"ל וקמ"ל דאע"ג דבעלמא קי"ל זה גובה וזה גובה גבי נזקין לא אמרינן הכי דכיון דזכי ליה רחמנא למיגבי ממיטב זהו מיטב שלהם שיעמוד כל אחד בשלו ע"כ ומינה נילף לגזלן שאם גזל ממנו חבירו ובא ולוה הנגזל ממנו דלא אמרינן בכה"ג זה גובה וזה גובה דהא גזלן אחד מד' אבות נזיקין הוי כמ"ש הנ"י פ"ק דבבא קמא וה"ה ברבית אי אמרינן דכגזול הם חשובים אבל לפי סברת הרשב"א והריטב"א ז"ל דאית להו דזוזי דרביתא לאו גזל קא חשיב ביד המלוה דמשבאו לידו זכה בהם זכיה גמורה ונעשה ממון דידיה לקדש את האשה אלא דמצוה הוא דרמייא עליה רחמנא להחזיר מה שלקח או הם או שיוויים איכא למימר דגבי רבי' נמי אמרינן זה גובה וכו' ואם מת המלוה באים היורשים ומוציאין החוב מהלוה ולא מצי לומר להם שינכו לו הרבית שלקח אביהם דנהי דאם היה אביהם קיים הוה הכי כיון דאיהו מחוייב להחזיר אבל היורשים כיון שאינם מחוייבים להחזיר ג"כ אינם מנכין לו ולא מיבעיא למ"ד דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא אלא אפי' לסברת החולקים דסברי דסלוקי בלא זוזי לאו אפוקי הוא ומנכינן ליה היינו דוקא היכא דהמלוה קיים דעבד איסורא ומחוייב להחזיר לצי"ש ולהכי מנכינן ליה כמו שנראה מדברי הב"י בסימן קס"ו שכתב דהלוני כיון דהוי אבק ריבית וחייב להחזיר לצי"ש מנכינן ליה יע"ש אבל היכא דמת המלוה שאין היורשים חייבים להחזיר כלום ואפי' לצאת ידי שמים למה ינכו להן מחובו כלום. אבל מדברי הרשב"א ז"ל שהביא הב"י ז"ל בסי' קע"ז על לוה שקיבל עליו לזון ולפרנס היתומים וכשבא היתום לתבוע את חובו טען הלוה שינכו לו ממזונות והיתום טוען שלא קבל ממנו דבר שהיתו' נאמן ע"כ ומשמע דדוקא משום שהיתום טוען שלא קיבל ממנו דבר הא אי הוה מודה שנתן לו מזונות הוה מנכה לו ואע"פ שכבר אכל הרבית ולא אמרינן מה שאכלו היתומים בעודם קטנים לאו כלום הוא וכמו שכתב הרשב"א בתשו' הביאה ב"י בסי' ק"ס שאפי' יתומים שהלוו ברבית קצוצה אם כבר אכלו פטורים וזה הלוה יפרע להם מה שחייב להם אלא אמרינן משעה שלקחו היתומים הרבית גזל הוא בידם ונחשבים בשביל עיקר החוב ואיכא למימר דכה"ג אפילו לדעת הרי"ף ז"ל דס"ל דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא בכל מיני אבק רבית היינו דוקא באבק רבית דכיון דאינו אסור אלא מדרבנן ואי גבה לא מפקינן מיניה משום דמשעה שבא לידו של מלוה זכה בהם זכיה גמורה להכי לא מנכינן ליה מחוביה דנמצא שאתה מוציא מידו הרבית שכבר זכה בו ומהאי טעמא כתב הרא"ש ז"ל דאי תפס הלוה מן המלוה בשביל הרבית שלקח ממנו דלא מהני דאבק רבית חכמים אסרו אותו והם אמרו שאם לקחו הרי הוא שלו אבל ברבית קצוצה דגזל הוא ביד המלוה מה שתפס תפס דאפי' בדיינים מוציאין מידו של מלוה להכי אמרינן דמכי מטא לידו של מלוה מיד יצא זה בשביל חובו והשתא אתי שפיר דברי הרשב"א במ"ש דמנכים מן היתומים ואע"ג דאיהו סבר כדעת הרי"ף ז"ל בההיא דסלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא כמבואר בדבריו בסימן תרנ"א שוב ראיתי תשובת הרשב"א עצמה והיא בספר תולדות אדם סי' קע"ד שכתב כן בפירוש יע"ש. (א"ה ע"כ מצאתי ולע"ד נראה דע"כ לא כתב כן הרשב"א אלא בנ"ד שהם עצמם עשו האיסור שלקחו הרבית הלכך אף אם כשאכלו ואין ביד הלוה הקרן לנכות פטורים מלשלם דאכיל' קטנים לאו כלום מ"מ כשהקרן הוא בידו של לוה עדין מנכה להם מדמי הקרן לא כן בנדון דידן דאביהם אכל את הרבית והיתומים לא עשו שום איסור אמנם ראיתי למהראנ"ח ז"ל בסי' קי"ג שכתב ב דנ"ד תלוי במחלוק' הרי"ף והרז"ה בההיא דסלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא יע"ש ומדברי מורינו הרב א"א זלה"ה נראה דאינו תלוי באותו מחלוקת כי אם במה שכת' בסי' ב' אם רבית דין גזל יש לו או לאו כגזל, קא חשיב ועיין בכנה"ג בסימן קס"א ס"ק כ"ז):

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה