מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות מוכר דבר שלא בא לעולם · סימן ב
המוכר פירות שדהו אחר שחנטו הפירות נראה מפירוש רש"י ז"ל בפרק איזהו נשך דף ס"ו ע"ב דלא חשיב דבר שלב"ל וחל הקנין שכך פי' בההיא מימרא דרב נחמן דהמוכר פירות עד שלא באו לעולם לא קנה דאיירי כשלא חנטו הפירות עדיין משמע דכל שחנטו הפירות שפיר חשיב דבר שבא לעולם. אבל מדברי הרב בכ"מ בפ"ח מהלכות מלוה אין נראה כן דגבי מה שכתב הרמב"ם ז"ל דאסור לקנות פירי הפרדס קודם שיגמר ויבשל כו' כתב הבכ"מ שיש תקנה לזה שיקנה אילנות הפרדס לפירות ויחזיק בהם לקנותם מיד עכ"ל מבואר מדבריו דקודם שיתבשלו הפירות לא מצי להקנותם ע"י נתינת כסף משום דחשיב דבר שלא ב"ל אם לא שיקנה האילנות לפירותיו כי אותה שאמרו שם להנהו דמשבשי שבשי העיכו בארעא כי היכי דקנו לכו גופא דארעא ואי לא הויא לכו הלואה. אבל מדברי ה"ה נראה דה"ט דאסור לקנות פירי הפרדס ואע"ג דכל שבאו קצת הפירות לעולם שפיר מצי להקנותם מיהו כיון שהמוכר צריך לעבוד את השדה מיחזי כי אגר נטר משא"כ בזמורות כ"כ ה"ה ספ"ט יע"ש:
איברא דעדיין יש לגמגם דבפרק האומר דקדושין דף ס"ב ע"ב משמע דתבואה שלא הביאה שליש חשיב דשלב"ל דקאמר התם ראב"י אומר אפילו אמר פירות ערוגה זו מחוברת יהיה תרומה על פירות ערוגה זו דבריו קיימין ואמרו שם דלא אמר ראב"י אלא בשחת אבל באגם לא ואפ"ה אמרו שם דראב"י בשיטת ר"מ קאי דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל משמע לכאורה דתבואה, שלא הביאה שליש חשיב דבר שלא בא לעולם וכן כתב הריטב"א ז"ל ושמעי' מינה דהמוכר פירות דקל עד שלא הביאו שליש לא, קנה עכ"ד. אמנם לע"ד הם דברים תמוהים דמה ענין תרומה אצל קנין דתרומה שאני כיון דעכשיו אינם ראוים הפירות להפריש מהם תרומה חשיב כדבר שלב"ל ואע"ג דהגוף הוא בעולם מידי דהוה למקדש את האשה לאחר שתתגרש דאע"ג דגופה הוא בעולם מכל מקום כיון שעכשיו אינה ראויה להתפיס בה קדושין חשיב כדבר שלא בא לעולם אבל לגבי קנין למה לא יוכל להקנותו, כדי להאכיל לבהמה כיון שהגוף איתי' בעולם וכבר ראוי להאכיל לבהמה עכשיו. ועוד ק"ל מההיא דתנן במסכת שביעית מאימתי אין קוצצין את האילנות בשביעית בש"א כל האילנות משיוציאו והגפנים משיגרעו וכו' ואמרו עלה בפרק כיצד מברכין דף ל"ו מאן שמעת לה הוא בוסר הוא פול הלבן רבנן וקתני ושאר כל האילנות כלומר דמשיוציאו הוי פירי הראוי. ובפרק האיש מקדש דף נ"ד מוקי מתניתא דהפודה נטע רבעי שלו מוסיף חומש בין משלו בין שנותן לו במתנה ואפי' כר"מ והב"ע כגון דיהביה ניהליה כשהוא סמדר ודלא כר"י דאמר סמדר אסור משום פירי. אלמא מוכח דכל שניכרו הפירות אע"פ שעדיין אין נקרא פירי מצי להקנותו ולא מיקרי מקנה דבר שלא בא לעולם וכן כתב הריטב"א ז"ל וכן כתבו בתוס' רי"ד שם ודייק לה מדלא מוקי לה בדיהביה ניהליה קודם שבאו לעולם והוה אתי אפי' כר"י אלא דאצטריך לאוקומה אליבא דהלכתא דקודם שלא ב"ל אינו יכול להקנותם עד שיהיו סמדר יע"ש. איברא דעדיין יש לדחות דמיירי כשהקנה השדה לפירותיו ואי דעשה כן קודם שבאו לעולם לא הוה צריך למתנייא דפשיטא דשלו חשיב וחייב בחומש וע"כ צריך לומר דמיירי כשהקנה אותם בעודם סמדר ואצטריך לאשמועינן לאפוקי דר"י וראיתי להתוספות בפרק איזהו נשך דף ס"ד ע"א שכתבו דגבי פרדסא שמוכר בעודם בוסר אינו זוכה בשום דבר מהשתא והוי זוזי הלואה משמע דבעודם עדיין בוסר לא מצי להקנותם אבל ממה שכתבו אחר זה ועוד דמשכנתא קנו לו קרקע לכל דבר אפי' למישטח בו פירי וכל תשמיש שירצה אבל בפרדס אינו מוכר לו אלא היין בלבד ע"כ נראה דלא פסיקא להו אם בעודם בוסר חשיב דשלב"ל ולהכי איצטריכו לומר דשאני פרדס דאינו מוכר לו אלא יין בלבד ומיחזי כאגר נטר וכן נראה לדקדק מסוף דבריהם שכתבו וז"ל ולאיכא דאמרי דשרי רבא כיון דממילא קא רבו אתיא אפילו כרב ופרדסא מיירי כשלא יצא עדיין הפירי כלל. (א"ה עיין בס' בני יעקב דף ס"ה וס"ו):