מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות זכיה מהפקר · סימן א
כתב הר"מ ז"ל דבר תורה הפקר בפני אחד הוי הפקר אבל חכמים אמרו שלא יהיה בפחות משלשה עכ"ד אבל הרא"ש ז"ל כתב דד"ת אפי' בינו לבין עצמו הוי הפקר וכתב הב"י ז"ל בח"מ סי' רע"ב דאע"ג דמדברי סופרים לא הוי הפקר עד שיפקירנו בפני שלשה נפקא מינה לענין אם השאיל לעובד כוכבים בהמתו בשבת שיפקירנו בינו לבין עצמו ודיו ולע"ד נראה דכל כה"ג איפשר דאפי' הר"מ ז"ל מודה דמסתמא מפקר להו ואנן סהדי בכך וכדאמרינן בכמה דוכתי סתם גללים אפקורי מפקר להו ולא בעינן בפני אחד ד"ת ומד"ס בג' אלא במידי דסתמא לא הוי הפקר דלא הוי הפקר וטעם זה צריכים אנן לאמרו לסברת הרא"ש ג"כ כדי דלא תיקשי ליה דנהי דמן התורה סגי בינו לבין עצמו מ"מ כבר אמרו חכמים דאין הפקר בפחות משלשה אבל לפי מ"ש אתי שפיר דמ"ש חכמים בג' ה"ט משום דבלאו הכי לא גמר להקנותו והכא כיון דאיסורא הוא אי לא מפקר ליה אנן סהדי דגמר והפקיר ונראה מדברי הר"מ ז"ל עוד בה' נדרים דהא דבעי שלשה אינו אלא בקרקע אבל במטלטלין סגי באחד כדין תורה וה"ט משום דמטלטלי כל שהפקיר בפני אחד ה"ז גמר ומפקיר שהרי אותו שהפקירו בפניו יכול לזכות בהם ונאמן לומר הפקרת אותם וזכיתי בהם אני מן ההפקר במיגו דאי בעי אמר במתנה נתתה אותם לי משא"כ בקרקע דאינו נאמן לטעון הכי וכן נראה מדברי הרא"ש בפ"ד דנדרים. איברא דמדברי התוס' ז"ל בפ"ק דשבת דף ח"י ע"ב ד"ה דמפקרא להו אפקורי וכו' נראה דאף במטלטלין בעינן ג' (א"ה וכן נראה ג"כ ממ"ש התוס' בפרק אלו מציאות דף ל' ע"ב ד"ה אפקרי' יע"ש וכן נראה ממ"ש בס' ר"ב ז"ל בשם הרא"ש):