מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות גזילה · סימן כו
מי שאנס את חברו כדי שימכור לו חפץ ידוע ונתן לו הדמים וקבלם המוכר בשתיקה נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות מכירה דממכרו קיים ואע"פ שלא אמר בפיו רוצה אני וכן פירש ה"ה בפ"ד מהלכות אישות וז"ל ואני אומר שהרי זה כמי שמוכר באונס וכ"ש כאן שהוא קונה שאע"פ שהוא באונס קנינו קנין ולא ראיתי שהצריך הראב"ד שם שיאמר רוצה אני אלא כל זמן שהוא עושה הדבר קיים הוא עכ"ל וכ"כ הב"י בח"מ סי' ר"ה ז"ל ואפשר דלא בעינן שיאמר בפירוש רוצה אני אלא כל ששתק וקבל דמים אומר רוצה אני קרינן ביה עכ"ל. ולע"ד נראה להביא ראיה לזה מפרק האומר משקלי עלי דקאמר שם האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעיה מודעא ופריך פשיטא ומשני לא צריכא דעשוה ואירצי מהו דתימא בטולי בטליה קמ"ל דאם כן ליתני עד שיתן מאי עד שיאמר עד דמבטל ביה למודעי אלמא דכל מי שכופין אותו לעשות וע"י זה עשה ה"ז כמי שאמר רוצה אני. ולפי זה הא דאמרינן בפ' הכונס דחמסן יהיב דמי ולא אמר רוצה אני ומשמע דאין קנינו קנין היינו היכא דלא עשה בעלים שום מעשה דמוכחי אדעתיה שנתרצה מחמת אונסו אבל אם מסר בידו המקח או שקבל הדמים קודם שימשוך הלוקח גילה דעתו דנתרצה להקנות ואז אינו פסול אפי' מדבריהם ואע"פ שעבר על לאו דלא תחמוד לדעת הרמב"ם משום דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וכן נראה מדברי התוס' ז"ל בפ' הכונס שכתבו בד"ה חמסן יהיב דמי וכו' ז"ל ואפי' אם הוא יודע שנעשה חמסן בענין זה שמא לא ראו חכמים לפוסלו בכך וגם לא להכריז אלא דוקא כי שקיל וחטיף בזרוע בעל כרחייהו דבעלים כו' יע"ש ומ"ש הטור בסי' שנ"ט ז"ל ואפי' אם כופהו שמוכר לו את שלו ומקבל דמיו אם הוא שלא מרצונו אסור אבל אין לו דין גזלן דאורייתא אלא מדרבנן עד כאן לשונו. איירי בשקבל הדמים על ידי כפיה אבל אם קבלם בשתיקה אפי' גזלן מדבריהם לא הוי: