מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות גזילה · סימן כד
והיכא דיהיב זוזי על המקח והדר ביה מוכר וקבל מי שפרע נראה דהמעות גזל הם ביד המוכר ונ"מ שאם קדש בהם אשה או זבן בהו שדה לא קנה דכיון דאדעתא דמקח יהב להו לוקח כל היכא דהדר ביה מוכר תו אינן שלו ואע"ג דמתחלה היה יכול מוכר לאשתמושי בהו כמ"ש הגאון והרי"ף פרק הזהב מיהו כל היכא דהדר ביה מוכר אדעת' דהכי לא ניתנו לו וצריך לאהדרינהו בעינייהו וכן כתב הריטב"א באו דבריו בשיטת רב בצלאל ז"ל וז"ל הצריך לנו ויש מתרצין דבמעות שומר שכר הוא לכל הפחות דהא אית לי' רשותא לאנפוקינהו כל כמה דלא אהדר ביה דהא מסתמא לא בעי למהדר ביה וכן כתב ג"כ משם הרמב"ן ז"ל בדף קכ"ב ע"ד ז"ל הצריך לנו עוד י"ל שאלו בא המפקיד ורצה שולחני לתת לו מעות אחרים הרשות בידו מה שא"כ בזה שלא נתנם לו אלא ע"ד מקחו וכשזה משתמש בהם מדין זכותו סבור להשתמש כמשתמש בשלו וכו' דאלו חזר בו לוקח ומצא מעותיו בעין נוטלן ואין הלה יכול ליתן מעות אחרים ע"כ. וכן נראה ממה שכתב הרב המגיד ז"ל בפרק כ"ב מה' אישות דין ז' ז"ל וכתב הרשב"א ז"ל מלשון הרב. אלפסי ז"ל שכתב דאינו יכול לומר דילמא מציאה אשכחת איכא למימר דכל דהניח זוזי מסתמא אמרינן דאינהו נינהו והוו להו כעין פקדון דאיגלאי מלתא דממכרה בטל למפרע ומעות כעין פקדון נינהו עכ"ל וכן מוכח מדברי התוספות בפרק האשה רבה גבי המקדש את האשה לאחר שלשים יום דמקודשת ואפי' נתאכלו המעות שכתבו דהיינו טעמא משום דאי הדרה בה והמעות בעינייהו צריך להחזירם כמות שהם יע"ש. וכל זה נראה שהוא הפך סברת הטור בסי' קצ"ח וז"ל ויראה שאין חילוק בין חזר בו לוקח או מוכר ובין קודם שקבל עליו מי שפרע או לאחר כן אלא לעולם הן עליו כמלוה עד שיחזירם ע"כ. ולפי האמור כל שחזר בו מוכר ונתבטל המכר המעות כל היכא דאיתנהו ברשותיה דלוקח קיימי ותו אין המוכר יכול לאשתמושי בהו דחשיב שולח יד בפקדון: