מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות גזילה · סימן כב
מי שהפקיד שק מלא חפצים והנפקד שלח יד באחד מהחפצים כדי להשתמש בו ולהחזירו למקומו ואחר כך באו עליו גנבים וגנבו השק אי מחייב הנפקד משום שולח יד. והנה דעת הרמב"ם ז"ל דכי אמרינן שלח יד בפקדון נתחייב באונסין היינו היכא דכל הפקדון הוי גוף א' וכיון שהגביהו ליטול מקצתו נתחייב בכולו אבל אם הפקדון הם גופין מחולקין כעין דינרין אע"פ ששלח יד באחד מהם לא חשיב כאלו שלח יד בכולו. והביאו לזה החילוק מדבעי רב אשי בגמרא הגביה ארנקי ליטול דינר מהו דסתמא רב אשי אליבא דהלכתא קא בעי לה ואע"פ דלענין דינרין ספקא הוי אי מתחייב בכולו ואע"פ שאינם גוף אחד היינו משום דלא דמי נטירותא דדינר שהוא דבר קטן לנטירותא דכיס וכדקאמר אבל בחפצים גדולים דלא שייך האי טעמא אפשר דלא מתחייב בכולו ועוד דאפילו לא יהא אלא ספק קי"ל קולא לנתבע. ועוד דהכא בנ"ד שלקח חפץ אחד כדי להתנאות בו והחזירו ואין תשמיש זה מחסרו לחפץ ואף על פי דהוי שואל שלא מדעת על אותו החפץ מכל מקום לא מתחייב על השאר משום שולח יד בפקדון דשליחות יד הכתוב בתורה היינו דוקא היכא דמחסר הפקדון באותה הגבהה. ולטעם הראשון שאמרתי שאינו מתחייב בכולו משום דאינם גוף אחד עדיין יש לגמגם בו ממ"ש מוהרא"ש בסי' ק"ב דהרמב"ם ז"ל לא כתב הכי אלא כשעדיין לא נשתמש בחפץ אבל אם נשתמש בחפץ בפועל הרי זה מתחייב בכולו שזהו דין שולח יד הכתוב בתורה. אבל לע"ד כל דבריו שם אינם נראים לי והוא ז"ל כתב כל זה בהנחה מונחת דס"ל להרמב"ם ז"ל דכי אמרו שליחות יד אינה צריכה חסרון מיירי כשהגביהו ע"מ לשלוח יד בכולו אבל אם הגביהו על דעת שלא ליטול אלא מקצתה לא חשיב שליחות יד להתחייב בכולו זולת בחבית מטעם דהוי בסיס. אבל אין פירוש זה נראה דהא הגביה את החבית ע"מ ליטול רביעית ופי' לה שמואל לא נטלו נטל ממש אלא כיון שהגביה ליטול רביעית וכו' אלמא דלמ"ד שליחות יד אינה צריכה חסרון אפילו לא נתכוון אלא ליטול מקצתה חייב ונר' שהרב ז"ל לא הוקשה לו כל זה משום דס"ל כמ"ש ה"ה דחי דכו ה"ק לא לעונ' דין צריכה חסרון אינו תלוי בכך ע"כ והם דברים דחוקים דלפמ"ש אני בכונת דברי הרמב"ם ז"ל יתיישב הכל אם מה שהקשה ה"ה אם מה שהקשה מוהרא"ש דחילוק יש בין חבית שהוא גוף אחד לפקדון שהם גופין מחולקין שפקדון גוף א' כיון שהגביהו ע"מ לחסר מקצתו הרי זה חייב דשליחות יד אינה צריכה חסרון אבל מידי שהם גופין מחולקין אפילו שלח יד במקצתה בפועל לא מתחייב בכולו ועיין מהרש"ך סי' קמ"ה שכתב כמו שכתבתי דגבי ארנקי אפי' נטל ממש ספק' הוי לדעת הרמב"ם ז"ל וכ"כ בחי' מכ"י המכונין לה"ר יונה וכתב ג"כ שדעת ר"ת כדעת הרמז"ל ושכן הוא עיקר: