מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות גזילה · סימן ו
הגוזל והאכיל לאחרים קודם יאוש אי בכה"ג אמרי' רצה מזה גובה רצה מזה גובה נחלקו בו רבותינו הראשונים ז"ל דהרז"ה והרא"ה ס"ל דהאוכל פטור דהוצאה דידיה הוא כמבואר בדבריהם ריש פרק הגוזל ומאכיל אבל התוספות בד"ה אין גזילה קיימת פטורים לימא תהוי תיובתא דרב חסדא וכו' נראה דס"ל שאפילו האכילו הגזלן חייב האוכל ואם רצה הנגזל גובה מזה שאכל והרב המגיד בפ"ה כתב שכן כתבו קצת מפרשים וסיים גם רבינו לא חילק עכ"ל. וכן נראה לי מדברי הרמב"ם ז"ל בהדיא שכתב ז"ל הגוזל ומת בין שהאכיל את הגזילה לבנים אחר יאוש וכו' דהוצרך לפטור את הבנים כשהאכילם מטעם דהוי לאחר יאוש. וכן נראה לי עיקר מדאמרינן בפרק אלו נערות דף ל' דתחב לו חבירו תרומה לתוך פיו דפטור מלשלם דקים ליה בדרבה מיניה הא לאו הכי חייב זה האוכל לשלם ולא אמרינן הוצאה דמאכיל הוי. וסבור הייתי ליישב זה לדעת הרז"ה והרא"ה דע"כ לא אמרו הם ז"ל דאם האכילו הגזלן דהשני פטור אלא כשלא ידע השני שהוא גזול וההיא דפרק אלו נערות איירי בשידע השני שהוא גזול ומשום הכי הוה מתחייב משום גזל כל כמה דמצי להדורה. אבל עדיין יראה להביא ראיה ממתני' דפ"ז דתרומות דקתני שם המאכיל את בניו קטנים ואת עבדיו בין קטנים בין גדולים משלם את הקרן והם פטורים משום דאין להם לשלם כמו שפי' ר"ע ז"ל והכי אמרו בירוש' שם לא הספיק לשלם עד שנשתחרר העבד העבד חייב לשלם ולא אמרי' הוצאה דרבו המאכיל הוי. (אמר הבן לע"ד לא הבנתי זה דנראה דלא על הרז"ה והרא"ה חלונתינו כי אם על רמי בר חמא. ועל צד הדוחק נראה דאפשר לומר דע"כ לא אמרינן דהאוכל פטור אלא כשידע הגזלן שגזל והא דתרומות אפשר דאיירי דהמאכיל היה סבור שהוא שלו ולא כיון לגזול ועיין בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ל"ג דף ל' ע"ד שכתב בפשיטות דאע"ג דגזלן יהיב ליה מדעתיה לפני יאוש גובה מאחר וכ"כ הרדב"ז סי' רכ"ט יע"ש):