אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות גזילה › סימן ד

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות גזילה · סימן ד

סימן ג

וטעות הגוי מותר. ופרש"י דהיינו שלקח מהגוי חפץ בארבע ונתן לו ג' בד', וכתב מהרש"ל ודוקא בכה"ג שכבר משך הכלי מיד הגוי וקנאו נעשו הדמים עליו חוב ודמי להפקעת הלואתו דשרי, אבל היכא שמטעה את הגוי בחשבון שאינו הפקעת הלואה כגון שקונה ממנו כלים או דבר אחר ומטעה את הגוי עד שמוסיף לו במנין או שמוסיף לו דמים הרי זה גזל ממש ואסור ואפילו היכא דליכא חלול השם עכ"ל. ולע"ד אין נראה כן בפי' רש"י דמ"ש דהא דשרי ה"ט משום שכיון שמשך הכלי מיד הגוי נעשו הדמים עליו והפקעת הלואתו שרי זה אינו דהא רש"י ס"ל דאין משיכה קונה בגוי אלא דמים כמ"ש התוס' בפ"ב דע"ז, אלא טעמו של רש"י ז"ל דכל שאינו מוציא מידו של גוי שלא מדעתו כענין גזל וגניבה אלא שהגוי נותן לו בטעות לא חשיב גזל, אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהלכו' גניבה שכתב אסור להטעות את הגוי בחשבון נראה דאפי' כי יהיב ליה הגוי מדעתו כיון דבטעות קא יהיב ליה אסור, וזה נוטה לפירוש התוס' בההיא דיכול יגלום דהיינו לומר שלא יטעו בחשבון, אלא שהתוס' כתבו דאינו אסור כה"ג אלא מפני חלול השם במקום שהגוי יודע הא לאו הכי שרי דטעות הגוי מותר, אבל מדברי הרמב"ם נראה דמדינא אסור להטעותו שכ"כ בפי"א מהלכו' גזילה אסור להטעותו לגוי ואם טעה מעצמו שרי והוא שיאמר לו על חשבונך אני סומך ואם לא אמר לו הכי אסור מפני חלול השם. משמע דלהטעותו דאסור לאו מפני חלול השם הוא. ומ"מ נראה לע"ד דמה שאסור להטעותו לאו משום גזל הוי עד שיתחייב להחזיר לו, אלא ה"ט משום דאסור להטעות לבריות ואפילו למכור לגוי נבלה בכלל שחוטה או לתת לו במתנה אסור כדשמואל בפרק גיד הנשה דף צ"ד, אבל אי עבר והטעהו לגוי בחשבון כיון דהגוי מדעתיה קא יהיב ליה אף על פי שהוא בטעות ואסור מ"מ לא הוי גזל, וכ"נ מלישנא דהרמב"ם ז"ל פ"ז מה' גניבה שכתב דאם שקל לו בחסר עובר על לא תעשה וחייב להחזיר ואם הטעה לו בחשבון כתב דאסור. נמצינו למדין דאע"פ שאסור להטעות לגוי מ"מ לא קא חשיב גזל כדי לחייבו להחזיר וכמ"ש התוס', ואף על פי שהתוס' ס"ל דטעמא דאיסורא מפני חלול השם ואלו מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאפילו היכא דליכא חלול ה' אסור וכן מוכח בפ' גיד הנשה מ"מ מדבריהם למדנו דטעות הגוי לא הוי גזל וכמש"ל. ומה שהקשה מהרש"ל ע"ד התוס' שכתבו בההי' דיכול יגלום דאינו אסור אלא מפני חלול ה' אבל משום גזל לא דאם כן מאי מייתי תלמודא משם ראיה דגזל הגוי אסור אינ' קושיא דלא מייתי אלא מרישא דברייתא דקתני שלא ימשכנו ויצא דהיינו שמוציא את עצמו מידו של גוי וזה ודאי הוי גזל שמוציא ממונו של גוי מידו בע"כ, ואף שמפשט דברי התוס' שם בד"ה הכי קאמינא אי דגוי נינהו וכו' היה נרא' לכאורה דאף בגניבה ובגזל הגוי איסורו הוא מפני חילול השם מ"מ אפשר ליישבם על דרך הנכון:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה