אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות גביית חוב › סימן יא

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות גביית חוב · סימן יא

סימן י

בעניין ב"ח אי קונה משכון כבר ידוע מחלוקת הראשונים אי ב"ח קונה משכון בשעת הלואתו דדעת התוס' דאינו קונהו וכדאמרינן בס"פ האומנין אימור דאר"י בשעת הלואתו שלא בשעת הלואתו מי אמר יע"ש ולע"ד אינה ראיה לפי מ"ש רש"י ז"ל שם וז"ל אימור דאמרינן שלא בשעת הלואתו וההוא ודאי קני ליה דלגוביינא נקטיה עכ"ל ודבריו מבוארים דכי הוו מפלגינן בין משכנו שלא בשעת הלואתו למשכנו בשעת הלואתו ה"ט משום דס"ל דמשכנו שלא בשעת הלואתו לאו לגוביינא נקטיה אלא לזכרון בעלמא הוא דנקטיה ולפי מאי דקי"ל בפרק הזהב דמשכון דנקיט אפילו בשעת הלואתו לגוביינא נקטיה תו ליכא טעמא לפלוגי בין משכנו בשעת הלואתו למשכנו שלא וכו' ומשום הכי הוה בגמרא דהיאך קאמר דר"א לית ליה לדר"י והלא מודה ר"א כל היכא דנקטי' לגוביינא כגון דהוה מלוה בשטר וכן נראה מפירוש רש"י ז"ל והשתא אתי שפיר מאי דקאמר שם בשמעתין בתר הכי לימא דר"י תנאי היא אבל לרבא ל"ק מידי דאיהו סבר דבהא פליגי דמר סבר לגוביינא נקטי' והוי כמשכנו שלא בשעת הלואתו דקני ליה משו' דלגוביינא נקטיה וה"ה בשעת הלואתו ומר סבר משכנו בשעת הלואתו לאו לגוביינא נקטיה אלא לזכרון דברים והכי אמרו, בפרק הזהב ולפי זה אין אנו צריכים למה שכתבו התוס' גבי אומן ש"ש הם וכ"ת אם כן מאי קאמר בפרק האיש מקדש גבי עשה לי שיריים ואקדש אני לך דאינה מקודשת משום דאין אומן קונה בשבח כלי ותיפוק ליה משום דב"ח קונה משכון וכבר ראיתי להראשונים ז"ל שהקשו זה ותירצו דמשכנו בשעת הלואתו או שלא בשעת הלואתו על פי ב"ד דעתיה אמשכון וקני ליה כר"י אבל אומן לאו אדעתא דמשכון נקטיה וממילא תפיס לי' ואפי' הכי הוי ש"ש מטעם דקא מרווח ביה ומשום הכי כי אמר לו גמרתיו לא הוי אלא ש"ח משום דסתם אומן לא תפיס ליה אאגרי' עד שיפרש בהדיא ועיין בהר"ן בפ"ק דקדושין גבי מנה אין כאן משכון אין כאן ובפרק האיש מקדש בסוגיא הנז' והיכא דתפס מידי מלוה מיד לוה ג"כ קונה אותו מדר"י ואפי' נכנס לביתו ומשכנו בלא רשות ב"ד וכדאמרינן בפ"ק דמכות גבי בטלו ולא בטלו והרי משכון דרחמנא אמר לא תבא יע"ש בפירוש רש"י והוא הדין לענין שאינו משמט:

איברא דראיתי להר"ן ז"ל בפ' השואל גבי הלואת י"ט לא ניתנה ליתבע דאי תפס מלוה מידי לא מפקינן מידו דלא ניתנה ליתבע קא אמרי' אבל אי תפיס תפיס ולא עוד אלא דאי אזל לוה ותפיס מידו דמלוה מפקינן מיניה דהשתא לאו הלואת י"ט מפקינן מיניה אלא גזילה הוא דמפקינן ומיהו היכא דלא תפס מלוה זוזי אלא משכון והדר לוה ותפס ההוא משכון גופיה לא מפקינן מיניה דהא לא קנייה מלוה לגמרי וכי הדר תפיס לוה לדידיה קא תפיס הלכך אי מפקינן מיניה הלואת י"ט הוא דמגבינן עכ"ל וצ"ל הא כיון דב"ח קונה משכון ואפי' שלא בשעת הלואתו א"כ כי תפיס ליה לוה מיד מלוה גזל הוא בידו ולא פקע קנינו של מלוה ואפי' במשכון של ישראל הממושכן ביד עובד כוכבים כתב הנמקי יוסף ז"ל בפרק החולץ דאין הישראל יכול לגוזלו הימנו ואע"פ שאין עובד כוכבים קונה משכון (ואין לומר דכה"ג אין ב"ח קונה משכון דמתוך דברי הר"ן הנז' נראה דאף בתופס המלוה שלא ברשות קנאו וכן נראה מתוך דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות מלוה דין ה' יע"ש) אף על פי שדברי הריטב"א אלו שהביא הנמקי יוסף קשים הם אצלי דהא כיון דעובד כוכבים לא קני משכון אלא לשעבוד בעלמא א"כ כי בא ישראל ולקחו שלא מדעתו של עובד כוכבים דליכא חילול ה' לא מיקרי גזל וכדמוכח בפרק הגוזל בתרא דאי לאו דע"ע גופו קנוי לא הוה חשיב גזילה ואע"פ שמשועבד לעובד כוכבים שקנאו ולכן היה נראה לפרש דמ"ש הנ"י וכאלו היא מלוה שיש עליה משכון דכי שקיל למשכומי' מיני' שלא כדין הוה ליה גזל לאו אמשכון דעובד כוכבים קאי אלא אמשכון אצל ישראל קאי דקנוי לו לב"ח וע"ע הנמכר לעובד כוכבים הוי כמו כן דגופו קנוי לעובד כוכבים כמו משכון אצל ישראל. העולה לנו מכל מ"ש דב"ח קונה משכון בין בשעת הלואתו בין היכא דבא לידו בתורת משכון שנתנו לוה מדעתו ובין היכא דתפיס ליה למשכון שלא מדעת הלוה וכגון שהיה מופקד בידו ותפיס ליה מלוה אזוזי כמ"ש הטור ז"ל בא"ה סי' כ"ח בשם הרמ"ה יע"ש וכן נראה מדברי הר"ן ז"ל בפרק האיש מקדש גבי אין אומן קונה בשבח כלי יע"ש ואפי' היכא דנכנס מלוה לביתו של לוה ותפס מידי אף ע"פ דהוי גזלן כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות גזילה ספ"ג מ"מ קנאו מלוה למשכון (עיין מ"ש ה"ה בפ"ג מהל' מלו' דין ד' ודבריו מגומגמים ולע"ד נראה ליישב מה שהקשה דהיאך לוקה ומשלם וכו' דאנן לא קי"ל אלא דאינו לוקה ומשלם אבל אפשר דקי"ל דלוקה ומפסיד וכ"ש לפי מה שפירש רש"י ז"ל בפרק השוכר את הפועלים דף צ"א ע"א דכל קים ליה בדרבה מיניה אם תפס לא מפקינין מידיה כיון דחייב לצאת ידי שמים יע"ש) ומה שכתב הר"ן ז"ל גבי הלואת י"ט דאי תפס משכון והדר לוה ותפס לא מפקינן ה"ט כיון דהלואת י"ט לא ניתנה ליתבע לא קנה המלוה למשכון:

אמנם ראיתי להר"ן ז"ל בפרק שבועת הדיינין דף שי"ט גבי מה שנחלקו הראשונים ז"ל במודה מקצת הלואה ורוצה ליתן משכון באותו מקצת אי מיקרי הילך כתב ז"ל הצ"ל כי אמרינן בבע"ח דקונה משכון ה"מ בשמשכנו בשעת הלואתו וטעמא דמלתא מפני שמעותיו קונות לו משכון ואי נמי במשכנו שלא בשעת הלואתו קני ליה משום דלגוביינא דב"ד נקטיה וגזרת הכתוב הוא דקני ליה כדר"י אבל בנתן לוה למלוה משכון שלא בשעת הלואתו כיון שמלוה אינה קונה במה קנאו א"ת במשיכ' זו היא שלמד הרב ר' יוסף ז"ל מההיא דקדושין שאין המטלטלין נקנים במשיכה למשכון בעלמא עכ"ד יע"ש נמצא לפי דבריו אלו דאין המלוה קונה משכון אלא או בשעת הלואתו או שלא בשעת הלואתו כשהגביהו לו ב"ד אבל באופן אחר לא אבל הרואה יראה שדבריו אלו הם הפך מ"ש הוא עצמו בפ"ק דקדושין גבי מנה אין כאן משכון אין כאן והעולה מדבריו שם דכל היכא דאמר ליה קני משכון בשעבוד מנה קניא ליה משכון לההוא שעבודא והוי ככסף לקנות בו יע"ש:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה