מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות גביית חוב · סימן ט
במאי דקי"ל דמדינא דגמרא מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח ראיתי להרא"ש בפרק יש נוחלין דף ר"ה גבי אין הבכור נוטל פי שנים במלוה ז"ל ואע"פ שהורע כח הבכור לענין מלוה דהוי ראוי לגבי כתובת אשה הוי כמוחזק כדתנן בפ' הכותב מי שמת והניח אשה וב"ח ינתנו לכושל שבהן ומפ' בגמרא דהיינו כתובת אשה ואפי' ר"ע לא פליג אלא משום שכולם צריכים שבועה עד ומיהו אין ראיה דלעולם אם גבו היתומים את המלוה אינו גובה מהם משום דהוי ראוי אבל בעוד שלא גבו יפה כחן לגבות כי היכי דיפה כח המלוה ואשה לגבות אע"פ דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וה"ה לענין ראוי כיון שהם ביד אחרים עכ"ד משמע מדבריו דגם לר"ע אי לא הוי טעמא משום שבועה היו גובין לב"ח דע"כ לא אמרינן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח אלא כשהם בידם אבל כל שהם ביד אחרים משתעבדי לב"ח וכ"נ מדברי התוס' בפ' הנז' דף קכ"ה וכן כתבו התוס' בפ' יש בכור דף נ"א ע"ב ד"ה ולא בראוי כבמוחזק יע"ש וצ"ע דהא אמרינן בפסחים בפ' כל שעה ד' ל"א גבי ב"ח אי למפרע גובה או מכאן ולהבא דרבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה ופריך תלמודא ומי אמר רבא הכי והאמר רמי בר חמא ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן עליו במלוה ומת ראובן ואתא ב"ח וטריף ליה משמעון ואתא שמעון ופייסיה בזוזי דינא הוא דאתו בני ראובן ואמרי ליה לשמעון אנן מטלטלי שבק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח הרי דהתם המעות עדין לא באו בידי היתומים אלא הם ביד אחרים ואפילו הכי אמרינן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח. שוב מצאתי בירושלמי הביאו הרא"ש בפרק הכותב על מתניתין דלר' עקיבא אפי' אי לא הוה טעמא דשבועה לא היו גובין יע"ש וליישב דברי התוס' והרא"ש דפ' יש נוחלין מסוגיין דפ' כל שעה עיין בתוס' בפ' מי שהיה נשוי דף צ"ב סד"ה ראובן שמכר שדה לשמעון וכו'. (א"ה העולה מהאמור דלדברי התוספת והרא"ש דפי"נ אם פטרו הלוה משבוע' הדין הוא שיפרע מהמטלטלין ומעות שיש לו אצל אחרים אף מדינא דגמרא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח אמנם לפי דברי הרא"ש בפ' הכותב והירושלמי נראה דמדינא דגמרא אפי' מטלטלי שביד אחרים אמרינן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וכן מצאתי להריטב"א בחי' כ"י לפ' הכותב שכ' ז"ל נראה מפי' רש"י ז"ל שאם פטרם משבועה בחייו ינתנו לכושל שבהם אבל בירוש' אמרו הגע עצמך שפטרם משבועה זו תורה וזו אינה תורה כלומר דלא בשבועה ממש תלייא מילתא אלא בדין גוביינא שכולם מחוסרים גוביינא והיורשים אינם מחוסרין גוביינא דכל היכא דאיתיה ברשותייהו קאי והכי מוכח לקמן בגמרא דעבדי צריכותא למאי דקתני תרתי מלוה ופקדון דאי כתב פקדון הוה אמינא דוקא פקדון אמר ר"ע והא אמאי תיסק אדעתיה דהא במלוה נמי כלן צריכים שבועה ואין היורשים צריכים שבועה אלא ודאי ה"פ דה"א דבפקדון כיון דהוי בעין ה"א שעומד בחזקת יתומים אבל מלוה דלהוצאה נתנה אינה עומדת בחזקת יתומים יותר מחזקת ב"ח וכתובה קמ"ל עכ"ל וכן נראה מדברי הר"מ ז"ל בפי"א מה' מלוה וכ"נ מדברי הטור בסי' ק"ז יע"ש ונראה דנ"מ מזה גם עתה שתיקנו הגאונים דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח דקי"ל דאם לא כתב לו בשטר שיגבה מהמטלטלין והיתומים רוצים שיגבה ממקרקעי ולא ממטלטלי שומעין להם כמבואר בסי' ק"ז ועיין בש"ך ס"ד דלדברי התוספת והרא"ש דפי"נ יכול המלוה ליקח המעות והמטלטלין שביד אחרים כל שפטרו הלוה בחייו מהשבועה ולדברי הרמב"ם והטור והריטב"א הדין עם היתומים):