מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
דיני אסמכתא · סימן ב
והיכא דלא אמר מעכשיו ואיכא זמן בשטר כתב הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל דהוי כאלו אמר מעכשיו דקי"ל כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וכתב שם שאף באם מסרו ביד שליש כתב הרמב"ן כן והרשב"א מודה לו במסרו ביד חברו וחולק עליו במסרו ביד שליש דכיון שלא מסרו ביד הקונה ולא הזכיר מעכשיו אלא אם אע"פ שכתוב בו מעכשיו לא מהני והרב"י ז"ל הביא כל זה בסי' ר"ז דף רצ"ד ע"כ יע"ש, ודע דהרשב"א בתשובה סי' תתקי"ז כתב שלא אמר הרמב"ן ז"ל אלא במוסר לחברו שטר מתנה שכתוב בו מעכשיו ובשעת המסירה התנה בלשון אם אבל זה שהשליש גופו של שטר שכתוב בו מעכשיו והשלישו בלשון אם אסמכתא הוי יע"ש. ומה שכתב מרן ב"י נראה שהוא ממה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובות החדשות סי' צ"ח וז"ל תשובה בשאלתך הראשונה לא כתבת לנו דברי הרב שאמרם לענין שלישיות אלא במכר או במתנה ועליו אמרתי שדינו אמת אבל אם על שלישיות שטרות אמרת כן בדין זה אין אני מודה לו וכו' יע"ש. והרשב"א ז"ל סי' תתקי"ז הביא ראיה לדבריו מההוא דאתא ופסקיה מברא ואמר חזו דאתאי ואמר שמואל לא שמיה מתיא ואתי למידק מינה בגיטין פרק השולח דגלויי מלתא בגיטין לאו כלום הוא ואיתא התם אטו לבטולי גיטא קא אתי הא לקיומי תנאיה קאתי וההיא ודאי בדמסריה ביד שליש קמיירי דאי בדיהביה ניהלה ובתנאי אם לא באתי אפילו כי מבטל ליה בפירוש לאו כל כמיניה ואפי' לא אמר מעכשיו אם לא באתי דהא קי"ל כר"י דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו (ועיין בהרשב"א בחידושיו פרק מי שאחזו גבי תנו גט לאשתי ע"מ שתתן לי מאתים זוז וחזר ואמר לב' ע"מ שתעשה לי דבר פ' העמידה הא דשמואל בדיהביה ניהלה ולא אמר מעכשיו וצ"ע) והוה ליה כמעכשיו אם לא באתי אלא ע"כ בשלא מסרו לידה אלא ביד שליש ואם מבטל בהדיא משמע התם דמבוטל ואם איתא דמעכשיו דכתוב בשטר מועיל לבטל התנאי שבעל פה היכי מצי מבטל ליה דהא איכא מעכשיו וזמנו של שטר מוכיח עליו והרי זה דומה לההיא דמי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו דר"י בעצמו לא קאמר יחזיר אלא משום דס"ל דאסמכתא קניא ולית הלכתא כוותיה בהא אע"ג דקי"ל כוותיה בזמנו של שטר מוכיח עליו עכ"ל ולא הבנתי ראיתו דהתם בגיטין כל שמסרו ביד שליש אפי' אם אמר בפירוש בתנאו אם לא באתי מעכשיו מצי מבטל ליה כל שלא הגיע בידה דהא שלוחין שוינהו והרי זה מבטל השליחות והרשב"א בפרק מי שאחזו גבי ההיא שרמזתי לעיל בשינויא בתרא מוקי ההיא דשמואל כשמסרו ביד שליש ובמעכשיו יע"ש אבל הכא אם אמר בפי' אם לא באתי תנו את שטרו אם אמר מעכשיו ליכא אסמכתא ה"ה נמי אי איכא בשטר מעכשיו אע"פ שלא הזכיר בתנאו אלא בלשון אם אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאילו הזכיר בתנאו מעכשיו גם מה שהביא ראיה מההיא דמשליש את שטרו דלא קי"ל כר"י אע"ג דקי"ל כוותיה בזמנו של שטר מוכיח עליו אינה ראיה לפי מה, שכתבו המפרשים דההיא דר"י אין האסמכת' בחזרת השטר אלא באותו מקצת שפרע דהכי קאמר אם לא נתתי מכאן ועד יום פלוני יהיה מה שפרעתי מתנה ואינו כמתחייב בשטר זה עד שנאמר זמנו מוכיח שמעכשיו מקנה לו מה שכתוב בשטר זה אלא מה שפרע לו הוא שמתנה ואומר שיהיה מתנה אם לא יהיה כך ומה שייך בזה לומר זמנו של שטר מוכיח עליו: