אור ברסלב
מחזור ויטרי סדר שבת

מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי

סדר שבת

הלכות שבת מספר התרומה

סימן קנה

קנה*.
ערבי שבתות מתפלל אדם מנחה כהילכתה ואינו נופל על פניו לבקש רחמים ושליח ציבור פותח ברכו: ופורסין על שמע כשאר ימות החול. פורסין לשון ומברכין. כי הוא יברך (את) הזבח (שמואל א ט׳:י״ג). מתרגם ארי הוא יפרוס ית נכסתא. אלא כשמגיע להשכיבנו כי אל מלך חנון ורחום אתה: או' ופרוס עליו סוכת שלומיך ועל ירושלם עירך. ברוך אתה י"י פורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישר' ועל ירושלים: אמ' שמואל אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל: ר' מאיר בר' יצחק שליח ציבור מוורמייזא דקדק שצריך לומר עלינו ועל כל עמו ישראל שאז כוללינו עם כל עמו ישראל. שאם יאמר עלינו ועל עמו ישר' משמע שאין אנו בכלל עמו ישר': וכן נוהג לומר בציבורו בוורמייזא. ורש"י אמ' יישר: וכן עיקר: ואו' בלחש: ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: בני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש: וביום טוב אומ': וידבר משה את מועדי י"י אל בני ישראל: קדיש עד דאמירן: ועומדין כל העם איש על מקומו ומתפללין בלחש ז' ברכות. אבות וגבורות וקדושות השם. ת': שנינו בשבת פ' כל כתבי הקודש א' רב ואיתימ' ר' יהושע בן לוי אפי' יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומ' ויכולו. אל תיקרי ויכולו אלא ויכלו. ביני ובינך כיליתים שמים וארץ. הילכך צריך לכל יחיד לומר באתה קדשתה וכן כתוב בתורתך ויכולו השמים. ויברך אלהים וגו'. כולה פרשה כדאית'. כך קיבלתי ממורי ר' יו"ט: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. פי' הקונטרס ברכו במן לכופלו בששי לחם משנה וקידשו במן שלא היה יורד בו: ויש תימ' שהרי גם ביום טוב לא היה יורד המן. דאמרי' שבת לא יהיה בו. לרבות יום הכיפורים וימים טובים. ומצאתי בב"ר. ויברך אלהים את יום השביעי. במה ברכו שאין נר של שבת כבה מהרה כשם שכבה בחול. ויקדש אותו. במה קידשו תני ר' בשם ר' נתן קדשו בברכה. מיכן אמרו מקדשו על הכוס בכניסתו. ר' אלעזר בנו של ר' יוסף או' קדשו בנר ובי היה מעשה. פעם אחת הדלקתי נר לשבת והיה דולק והולך עד מוצאי שבת. ולמוצאי שבת מצאתי אותו מלא שמן ולא חסר כלום: אין לתכוף בתכיפה אחת לשמך תכלית. שהרי אין תכלית וסוף לשמו הגדול ונמצא מחרף ומגדף. וצריך להפסיק בין לשמך לתכלית. ת':

סימן קנו

קנו.
אתה קדשת את יום השביעי לשמך. תכלית מעשה שמים וארץ. וברכתו מכל הימים. וקדשתו מכל הזמנים. וכן כת' בתורתך: ויכולו השמים והארץ וכל צבאם: ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות:

אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתינו וקדשינו במצותיך ותן חלקינו בתורתך ושבעינו מטובך ושמחינו בישועתיך וטהר לבינו לעובדך באמת וישמחו בך כל ישר' [מקדשי] שמך והנחילנו י"י אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך. ברוך אתה י'י מקדש השבת: כן צריך לומ' שיהא מעין חתימה סמוך לחתימה: רצה ומודים: שים שלום: וג' פסיעות כמשפט: ופותח שליח ציבור ואו' בקול רם ויכולו פסוק ראשון או' בקול רם וימתין עד יגמרו הציבור עד לעשות והוא יגמרנו בלחש: ת': ואמרי' פ' כל כתבי כל האומר ויכולו כאילו מעיד על מעשה בראשית. ונעשין האומרין אותו עדים. וכת' בהם (דברים יט) ועמדו שני האנשים בעדים הכת' מדבר. אשר להם הריב. אילו בעלי דינין: גרסי' פ' כל כתבי. אמר רב חסדא א' מר עוקבא כל המתפלל בערב שבת ואו' ויכולו שני מלאכי השרת מלוין אותו ומניחין ידיהן על ראשן. ואו' לו וסר עונך תכופר: תנא ר' יוסי בר' יהודה או' שני מלאכי השרת מלוין לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו. אחד טוב ואחד רע. כשבא לביתו מצא נר דלוק ושולחנו ערוך ומיטתו מוצעת מלאך טוב או' יהי רצון שיהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה בעל כורחו אמן. ואם לאו מלאך רע או' יהי רצון שיהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה בעל כורחו אמן: ת'. גמר ויכולו פותח בברכה מעין ז'. משום דאמ' רב משה גאון יחיד שהמתפלל בערב שבת ולא התפלל אתה קדשת כיון ששמע משליח ציבור ברכה מעין ז' מתחילה ועד סוף יצא ידי חובתו: ולעיל פירשתי. ת': ואם ישאלך אדם היאך יוצא ידי חובתו הא קיימי לן כר' יוחנן דא' כל ברכה שאין בה מלכות שמים אינה ברכה. תריץ כי כבר צפו הקס' נביאים שאי איפשר לומ' מלך העולם באבות כאשר פירשתי לעיל. כמו כן יש לומר שדקדקו הראשונים ותיקנו דוגמא למלכות במגן אבות אחר זכירת האבות האל הקדוש שאין כמוהו. ת': וזו ברכה מעין ז'. והפי' לעיל בהלכות שבת:

ברוך אתה י"י אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון קונה שמים וארץ. מגן אבות בדברו מחייה מתים במאמרו האל הקדוש שאין כמוהו המניח לעמו שבת קודשו כי בם רצה להניח להם. לפניו נעבוד ביראה ופחד ונודה לשמו בכל יום תמיד. מעין הברכות וההודאות לאדון השלום מקדש השבת ומברך שביעי ומניח בקדושה לעם מדושני עונג זכר למעשי בראשית: אלהינו ואלהי אבותינו וכו'. קדיש וכו'. ונהגו לומ' משנה זו לספר סידור הדלקה: ת'. ואם חל יום טוב בערב שבת אין אומ' במה מדליקין כל עיקר. לפי שאין לומ' עישרתם עירבתם דקיימ' לן בשלהי ביצה דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב. גזיר' משום מקח וממכר. ולדלג האי בבא ולומ' אינך לא יתכן דאם כן לא יאמר כל דיני הדלקה. הדליקו את הנר: פעם אחת עיריבו בבית רבינו מערב שבת ובלילי שבת שכחו ואכלו העירוב ולא נשתייר ממנו אלא פרוסה אחת. וא"ר דמותר לסמוך על חתיכה זו לטלטל בדרבנן. דא' בעירובין. א"ר יוסי בד"א שצריך שתי סעודות לעירוב בתחילת העירוב. אבל בסוף אפי' כל שהו. ואע"ג דאיכא דפליג עליה אמרי' הלכה כדברי המיקל בעירוב: כ"מ. ת:

סימן קנז

קנז.
פי' של במה מדליקין:

במה מדליקין לעשות פתילה. לא בזפת. לאו לעיניין פתילה אלא לתת במקום שמן. וכל הני מזפת ואילך פסולי שמנים הן: לכש שוכא דארזא. עמרניתא דאית בה כמין צמר יש בין קליפתו לעצו. חוסן כי תנא דדייק ולא נפיץ. דכיון דלא נפיץ אין שמן נמשך אחריו. נפיץ קרפיר ב': כלך. נושקרא. פסולת של משי. וקורין לו פלוצוייל. פתילת האידן. אחוונא. ערבה. ויש כמין צמר בין קליפה לעץ: פתילת המדבר. שברה. ירוקה שעל פני המים. אוכמתא דארבי. ספינה המעכבת במים במקום אחד גדל ירקרוקית סביב שוליה מבחוץ. וכל הני פסולי פתילות. משום שהאור מסכסכת בהן קופצת ונפסקת ואין אורה ושלהבתה עומדת במקומה: לא בזפת ולא בשעוה כו'. פשיט' שעוה אצטריכא ליה. מהו דתימ' לפתילה נמי לא לעשות כמין פתילה ארוכה כעין שאנו עושין קנדויילא משעוה קמ"ל דלא אסר אלא ליתן שעוה על הפתילה. וכן זפת וחלב. אבל כעין קנדויילא הכל כשר ומותר: קיק. עוף אחר יש בכרכי הים וקיק שמו. ולא בשמן שריפה. שמן של תרומת שנטמאת. ומאי טעם לפי שאין שורפי' קדשי' ביום טוב. ובשבת מאי טעמ' לא מתוך שאתה מצווה עליו לבערו גזירה שמא יטה. עיטרן. פסולתא דזיפתא. מפני כבוד השבת. שריחו רע. צנונות. צנון. שמן דגים. קירבי דגים שנימוחו. פקועות. דלעת מדברית. נפט. מין שמן שריחו רע: כל היוצא מן העץ. פי' הקונט' כגון קנבוס וצמר גפן. ולי נראה דקנבוס וצמר גפן מדליקין בהן. דאפי' פשתן לא איצטריך למעוטי מכללא דכל היוצא מן העץ אלא משום דכת' ותטמנם. אבל עיקרו ירק הוי. וכן קנבוס וצמר גפן וכל דבר שזורעין אותו בכל שנה ומדליקין בה דירק נינהו. ואין מקבלין טומאה דצמר ופשתי' בעינן לשלש על שלש לדברי הכל: תם. כ"מ: שקיפלה. כדרך שגודלין פתילות. שפופרת של ביצה. שתהא מנטפת. ויתקיים הנר. שהשמן מטפטף כל שעה לתוך הנר. וטעמ' משום שמא יסתפק ממנה וכיון שהקצהו לנר חייב משום מכבה. אבל אם חיברה ליכא למיחש דמשום איסור שבת בדיל מינה. ויתן ראש הפתילה השיני שהוא יוצא דרך הנקב האחר שבנר לשאוב השמן ונמשך ראש הפתילה לראש הדלק. ור' יהודה מתיר. דלא גזר. מפני גוים. כגון פרסיים שהיה להם יום איד שאין מניחין אור אלא בבית ע"ז שלהם. ומפני לסטים. שלא יראו שיש אדם ויבואו עליו. ומפני רוח רעה. הבאה לפניו. וכשאינו רואה נוח לו. כחס על השמן שרואהו שמתקלקל וחם עליו וכיבה את הפתילה. הנר. קרוייוייל בלעז שהוא עושה פחם. בכיבויין זה. עם חשיכה. שמא ימהר להזכיר ויפשעו ויאמרו עדיין יש שהות. עישרתם. פירות האילן לסעודת שבת. שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר. עירבתם. עירובי תחומין וחצירות. והני תרי שייכא למימרינהו בלשון שאלה דשמא כבר עשו. אבל בנר לא שייך למימר הדלקתם. דדבר הנראה לעין הוא אי אדלוק אי לא. ספק חשיכה. כגון בין השמשות. את הודאי. דתיקון [מעלייא היא. ואין] מטבילין את הכלים. דהוי משום שבות כדאמרי' במסכת ביצה דנר' כמתקן כלי. ואין מדליקין את הנרות. וכל שכן דספיקה דאוריית' הוא. וזו ואין צריך לומ' זו קתני. אבל מעשרין את הדמאי. ולא דמי למתקן דרוב עמי הארץ מעשרין הן. ומערבין. וטומנין את החמין. נותנין בקופה של מוכין להיות חומם משתמר בהן אבל משחשיכה ודאי אין טומנין:

במה מדליקין ובמה אין מדליקין. אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בירוקה שעל פני המים. לא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה ולא באליה ולא בחלב: נחום המדי או' (אין) מדליקין בחלב מבושל. וחכמים אומרים אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו. אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת. וחכמים מתירי' בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעיטרן ובנפט. ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. [כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן] וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן. פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה ר' אליעזר אומר טמאה היא ואין מדליקין בה. ר' עקיב' אומר טהורה היא ומדליקין בה. לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת ואפי' היא של חרס ור' יהודה מתיר. אבל אם חיברה היוצר מתחילה מותר מפני שהוא כלי אחד. לא ימלא אדם קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה לתוכה בשביל שתהא שואבת. ור' יהודה מתיר. המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני גוים ומפני לסטים ומפני רוח רעה בשביל החולה שישן פטור. כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב. ור' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. על שלש עבירות נשים מיתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עישרתם עירבתם הדליקו את הנר. ספק חשיכה ספק אינה חשיכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין:

סליק פירקא:

א"ר אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. שנ' וכל בנייך לימודי י"י ורב שלום בניך. אל תיקרי בניך אלא בונייך. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול יהי שלום בחיליך שלוה בארמנותייך. למען אחיי וריעיי אדברה נא שלום בך. למען בית [ה'] אלהינו אבקשה טוב לך י"י עת לעמו יתן י"י יברך את עמו (ישר') בשלום: ועומד הנער ויאמ' קדיש בלא תתקבל ת': ומקדש בבית הכנסת. לאפוקי אורחים ידי חובחן דאכלי ושתי בבי כנישתא: בריש ערבי פסחים. ואע"ג דאמרי' במגילה פ' בני העיר בתי כנסיות אין אוכלין ואין שותין בהן. אותן שאוכלין בהן נעשין על תנאי והתם משוי חילוק: ושאילו מקמי ר' יהודאי גאון מישקידש לאנשי ביתו ובא אצל אנשים שיודעין לקדש מהו שיחזור ויקדש להם. וא' לא יקדש. ומצא' בתשובות הגאונים המברך ברכת קידש וברכת הבדלה לאחרים צריך שיכוין להשמיע. והשומע צריך שיכוין לשמוע. ואם לא נתכוין להשמיע ושומע לשמוע לא יצא: ת'. קידוש: ויכולו כו': ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה בורא פרי הגפן: ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו שבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית. כי הוא יום תחילה למקראי קודש זכר (א) ליציאת מצרים. כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים שבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו ברוך אתה י"י מקדש השבת:

סימן קנח

קנח.
ולאחר סעודה נהגו לומ' זמירות.

יקר יום שבת תגדיל. בברית שלום וחיים. וקדשתו ויהי מבדיל. בין ישראל לגוים: האומרים אך דבר לשון. לדמות ימיהם ליום קדשי. חגיהם מקדם ליום ראשון. עֲרב מאחור ליום ששי. תעתוע קדר ודישון. איך בעלי האמת ישיא. ידמו עִידִּים לַעֲדָיִים והמתים אל החיים: וקדשתו: ומה לשכיניי המבקשים לעלות לכסא ממלאכה. מנוחה אלהים ואנשים. ושם צוה את הברכה. תחילה. למקראי קדשים. מימי בראשית נמשכה. פרי מצוותו עץ חיים. בצילו נחיה בגוים: וקדשתו: דגולה לשמך מכהנת. ושמך בידה למשענת. היתה בחיקך מקוננת. ועל שלחנך מרננת. שביעה במן מעודנת. ועוד הותירה צנצנת. מודעת זאת באיים. ויצא לה שם בגוים: וקדשתו: הוסף (על) [אל] ידך שנית. לחדש (מלאכה קדמוניות) [מלוכה קדמונית] להולכת קדורנית. פזורה שמאלית וימנית. (ותטש) [ותבוש] ערבית ויוונית. והשב כהונה אהרונית. ותוקדש במחנה הלויים. שמך המחולל בגוים. וקדשתו: אחרת:

סימן קנט

קנט.
כל מקדש שביעי כראוי לו. כל שומר שבת מחללו. שכרו הרבה מאד על פי פעלו. איש על מחנהו ואיש על דגלו: אוהבי י'י המחכים לבניין אריאל. ביום שבת שישו כמקבלי מתן דת נחליאל: גם שאו ידכם קודש ואמרו לאל. ברוך י"י אשר נתן מנוחה לעמו ישר': דורשי י"י זרע אברהם אוהבו. המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבא. ושמחים לשמרו ולערוב מערבו. זה היום עשה י"י נגילה ונשמחה בו: זכרו תורת משה עבדי כמצות שבת גרוסה. חרותה ביום שביעי ככלה בין שתי ריעותיה משובצה: טהורים יירשוה ויקדשוה כמאמר אשר עשה. ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. יום זה קדוש הוא מבואו ועד צאתו. כל ישר' כבדוהו כמשפט המלך ודתו: לנוח בו ולשמוח בתענוג שבת אכול ושתוה. כל עדת ישר' יעשו אותו: משוך חסדך ליודעך. אל קנוא ונוקם. נוטרי יום שביעי בזכור ושמור להקם: שמחים בביניין שלם. ואור פניך תבהיקם. ירוויון מדשן ביתך. ונחל עדניך תשקם. עזור שובתים בשביעי. בחריש ובקציר לעולמים. פוסעים בו פסיעה קטנה. וסועדים בו לברך שלש פעמים: צדקתם תזהיר כאור שבעת הימים. י"י אלהי ישראל הבה תמים: קדשם במצותיך יטהרם כעצם השמים לטוהר. רוחך (תנחומו כבבהמה) [תנחמו כבהמה] תרד בבקעה מן ההר: שבטיהם תשכנם בנחלת הסהר. כנחלים נטיו. וכגנות עלי נהר: אחרת:

סימן קס

קס.
בשבתות וימים טובים.

על אהבתך. אשתה גביעי. שלום לך שלום יום השביעי: ששת ימי מעשה לך כעבדים. אם אעבוד בהם אשבע נדודים. כולם בעיני הם כימים אחדים. מאהבתי בך. מאהבתי. יום מרגוע: שלום: אצא ביום ראשון לעשות מלאכה. לערוך ליום שבת. המערכה. כי האלהים שׁם. שׂם הברכה. אתה לבד חלקי. אתה. מכל יגיעי: שלום: מאור ליום קרשי. מאור קדושי. שמש וכוכבים קיוו לשמשי. מה לי ליום שני. או לשלישי. יסתיר מאורותיו. יסתיר. יום הרביעי: שלום: אשמע מבשר טוב ביום חמשי. כי מחרת יהיה נופש לנפשי. בקר לעבודתי. ערב לחפשי. קרוי עלי שולחן. קרוי. מלכי ורועי: שלום: אמצא ביום ששי נפשי שמחה. כי קרבה עלי יום המנוחה. אם נע ונד אלך למצוא רווחה. ערב ואשכח כל. ערב: נודי ונועי: שלום: מה נעמה לי עת. בין השמשות. לראות פני שבת. פנים חדשות. בואו בתפוחים. הרבו אשישות זה יום מנוח זה. זה: דודי וריעי: שלום: אשיר לך שבת שיר אל ידידות. כי יאחה לך אַתְ יום חמודות. יום תענוגים גם. שלש סעודות. תענוג לשולחני. תענוג. תענוג יצועי: שלום לך שלום יום השביעי: חזק:

סימן קסא

קסא.
פתרון נשמת.

נשמת כל חי תברך. כדאמ' ברכי נפשי את י"י (תהילים ק״ד:א׳) מן העולם ועד העולם. אתה אל. ברוך י"י אלהי ישראל מן העולם ועד העולם (שם קו). ומבלעדיך. כי מי אלוה מבלעדי י"י (שם יח). וי"י שמו ער לא ינום ולא יישן כלומר לכך נקרא שמו י"י להודיע לבאי עולם שהוא מנהיגם וסובלם ומגלגלים במרת רחמים. שי"י הוא מדת רחמים. הה"ד וארא אל אברהם באל שדי. (שמות ו׳:ג׳). בשם של גבורה לפי מדת הדין. ושמי י"י. במידתי של שם זה לא הייתי נודע להם. שלא נגליתי להם במדה זו שאני מגלה לך. אלא ייסרתים ודקדקתי עמהם עד כחוט השערה. במדתו של אלהים. הדין והמשפט והחרץ והשורה. זש"ה וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני י"י (שם). במדה זו שאני נגלה לך. שכן בגאולת בניי צריכה מדת רחמים. וכן אתה מוצא בראשית ב׳:ז׳רא אלהים. ויברך אלהים את האדם. במדת הדין התחיל לבראותו. לאחוז בחרץ המשפט כיון שסרח אדם וראה שאי איפשר לעולם בדין עמד ועירב ועשאו במרת רחמים. הה"ד וישמעו את קול י"י אלהים מתהלך בגן (בראשית ג׳:ח׳). כשירד לדין שיתף הרחמים בדין ליכנס לפנים מן השורה. והוא לא ינום ולא יישן. לשמר עולמו במדה טובה. דכת' (תהילים קכ״א:ד׳) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישר'. ער ולא יישן. אינו פסוק. שומר ישר'. ומצפה לכך. מעורר ישינים וכו'. ואילו פינו. וי"ו מוסף על עיניין ראשון על זה ועל זה שניהגת עולמך בחסד. שנ' עולם חסד יבנה. ובריותיך ברחמים. אין מעצור כח בכל איברינו להללך על אחת מהרבה כחול הים שהפלאת לנו. אפילו אילו היה פינו מלא שירה כים ולשונינו מלא רינה כהמון גליו של ים. ושפתותינו רחבות להרבות דברים כמרחבי רקיע. ועינינו מאירות ונהוגות כשמש וירח להביט בסדר פלאיך וידינו כנשרי שמים לעוף ולמהר לפשפש סוף ניסיך. ורגלינו כאיילות. לרוץ בקלות רגל לחזר ולשוט בכל פינה ובכל זויות חקר טובותיך. אפילו מצאנו כח בבל אלה עדיין אין אנו מספיקין כו': על אחת מאלף אלף אלפי אלפים וריבי רבבות הטובות כו'. כך או' ר'. ואינו או' פעמים. שאין לומר פעמים אצל הטובות מפני שהוא בא להדביק ריבי רבבות אל הטובות ואתה מפליגו בפעמים. אבל באלפי אלפים שלמעלה היה מכוון. כדכת' יוסף י"י עליכם בכם אלף פעמים. ויש שמחסרין ו' מוריבי רבבות. כדי להגדיל בחשבון. כלומר אלף אלפים פעמים של ריבי רבבות. ואין סוף לחשבון זה. אבל ר' עושה אותם שני חשבונות אלף פעמים אלפי אלפים הטובות. וריבי רבבות פעמים הטובות. וכמה וכמה פעמים אתה מונה החשבון הזה. ואין לו קץ. ואין צריך לחסר הוי"ו. ברעב זנתנו. בדבר מזון. מאכל ומשתה. שהעולם רעיבים ואנו שביעים מליאי בטן. ובשובע כלכלתנו. בשנת שובע נשאתנו להרים ראשינו. עד שגברה ידינו בעושר וכבוד והרמת קרן וטכסיסי על כל אומה ולשון כמו ספר מזונות בספר פרנסה וכלכלה. פירנוס וכילכול. פורנישמט ב'. לכל דבר מחסור לצאת ולבא לדבר אל בית הוועד להחזיק יד לכל צרכים לדיבור ולמעשה. וזהו פרנס הציבור. וכן הוא או' השלך על י"י יהבך (תהילים נ״ה:כ״ג). משאוי שלך לכל דבר והוא יכלכלך. ישאך ויסבול עולך. כמו (בראשית מ״ז:י״ב) ויכלכל יוסף. כל מחסורם וכל משאם קיבל עליו להכניס ולהוציא. כמו (מלכים א ח׳:כ״ז) ושמי השמים לא יכלכלוך לשון סבל ועול. נלאיתי כלכל. שוֹפְרִיר ב'. מר': מחרב הצלתנו. לשון ויצילני מחרב פרעה (שמות י״ח:ד׳). מדבר מלטתנו. לשון אשקמוצייר ב'. הנמלט מן הרעה. כמו (איוב א) ואפלטה רק אני. אמלטה נא שמה (בראשית י״ט:כ׳). ואבא דכולהו והמליטה זכר (ישעיהו ס״ו:ז׳). וכן נפשינו כציפור נמלטה ואנחנו נמלטנו (תהילים קכ״ד:ז׳). כן הדבר נופל בצידינו ואנו נשמטנו מתחתיו. ומחלאים רבים רעים ונאמנים דיליתנו. רבים ונאמנים לא שייכי גבי הדדי. אלא כדכתב (דברים כ״ח:נ״ט) וחלאים רעים ונאמנים. ואמרי' בתלמוד רעים (בחליותן) [בשליחותן]. ונאמנים (בשליחותם) בשבועתם בפר' ישמעאל. בשעה שנכנס החולי באדם משביעין אותו שלא יצא ממנו עד יום פלוני. על יד פלוני ועל ידי סם פלוני. דיליתנו. כמו (פי) (תהלים) ארוממך י"י כי (דיליתנו) [דליתני] חלאים. חטף קמץ. לשון חולי הוא. תחלואים הרבה. אבל חלאים בחטף לבדו. הן תכשיטין. כמו (שיר השירים ז׳:ב׳) חמוקי יריכיך כמו חלאים. וכמו נזר זהב וחלי כתם (משלי כ״ה:י״ב). עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך. בלשון המקרא חסדך ואמיתך תמיד יצרונו. אם אמרתי מטה רגלי חסדך י"י יסעדיני. חסד ואמת מן ינצרוהו. שלח אורך ואמיתך המה ינחוני. ואף כי מיושב ללבי איברים שפילגתנו. עשאנו איברים איברים. ולא שפילגתה בנו. דמשמ' שאנו גופינו לבד והאיברים חילק ופילג בגופינו ואינו כן שאף הגוף עשוי איברים איברים שכל פרק ופרק וכל חוליא וחוליא חשוב אבר. ויש שגורסין שפילגת בנו. ועל כן שהפלאת בנו כל זאת. איברים שפילגת בנו. שחילקת בנו אבר אבר לעצמו. ורוח ונשמה שנפחת באפינו. והאומ' בנו אין רוח חכמים נוחה הימינו. דהא כת' קרא ויפח באפיו (בראשית ב׳:ד׳). והכותב תיבה זאת יכתוב באפינו. מלא יו"ד. דלישתמע לשון רבים. על שם שני נחירי האף כעיניין המקרא. וכן (איכה ד׳:כ׳) רוח אפינו משיח י"י. אבל אשר נשמה באפו (ישעיהו ב׳:כ״ב). דישעיה מדבר על כל האף כמו שהוא לשון יחיד. וכן (שמות ט״ו:ח׳) וברוח אפך (בראשית ג׳:י״ט) בזעת אפך. כולו לשון יחיד. ולכך נכתבי' חסר' מיו"ד. ויש שכותבי' יו"ד באפך דשירת הים. ואין נר'. דא"כ היה לו ליכתב יו"ד כמו כן בבזעת אפך. על פי המסורת שאומ' ב' בתורה. ורוצה לומר דשוין הן זה בזה. או ימסור ב' באורייתא חד חסר וחד מלא. שכן דרך המסורת. וקשה משוב מחרון אפך. ונר' משום דשוין ביחד בחד טעמ' כפשטא המסרן ב' בתורה. ואני מצ' יו"ד מוגה בשניהם. וא"כ יפה אומר המסורת. ואין להשוות אליהם שאר אפך. ומ"מ היה לו למסור ב' בתורה מלאים: ורוח. כמו מישמוש הניתן באיברים. כגון יד למשמש. רגל להלך. פה לדבר. חוטם להריח להתנודד באיברים. כל אחד לאומנותו. ונשמה. אליינא. המונחת בחדרי הלב. שנפחת באפינו. קרא כת' ויפח באפיו. תדע כי שני דברים הם. הנשמה ניתנת בעובר משעת יצירה. וכח מישמוש איברים אין בו עד שיגדל. וכשאדם ישן נודדים איבריו אעפ"י שהנשמה הולכה. והרי בהמה שחוטה פשוטה ומנותחת לא נותרה בה נשמה ועדיין בשרה מתנודדת ומנענע בבית המטבחיים. זהו מחמת הרוח. וְיַילֵית. מר': ולשון אשר שמת בפינו. אינו זכור לשון שימה בלשון. ואני הכותב או' מדכת' (שמות ד׳:י״א) מי שם פה לאדם או מי ישום אלם. ואלם אישתקיל מילוליה. ואמרי' בפ' הרואה. ת"ר הלב מבין והכליות יועצות והלשון מדבר. וזה דבר ידוע לכל ואין צריך ראייה. כי באמת מות וחיים ביד לשון. המדבר גדולות. הרי מצינו שימה בלשון. אב"ן: הן הם יודו הנה המה. כלומר אמנם הרי הם האיברים הללו מוכנין ומזומנין שיהו מודים ומברכין. והאו' הן הן. אינו אלא טועה. יודו ויברכו. לשון הפסוק (תהילים קמ״ה:י׳) יודוך י"י (על) כל מעשיך וחסידך יברכוכה: ויקדישו ויעריצו. וכן הוא אומ' והקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישר' יעריצו (ישעיהו כ״ט:כ״ג). ועל זה הפסוק הוסד נקדישך ונעריצך. בתחילת הקדושה. כסדר המקרא. לפי שיש בני אדם שמהפכין אותם. וכל לשון לך תשבע. זה יום הלידה שנשבעים לבוראם שלא יעברו על תורתו פסוק מלא בישעיה כי נשבעתי וגו' (ישעיהו מ״ה:כ״ג). כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון. וכל הלבבות ייראוך אינו מושך וכל לבדו. אלא יאמר בדיבוק. וכל הלבבות הם ייראוך. קרא הוא יחד לבבי ליראה (את) שמך. בתהילי' (פ"ו). וכל קרב. ימשוך טעם בקו"ף. כל עצמותי תאמרנה. כל איבריי. כמו חמור גרם. מנברוין ב'. בעל איברים. וכן מלח (גדמא) [גרמא] גרמא. פ' כל עצמותי. רמ"ח איברים שבאדם. וכנגדם רמ"ח תיבות בק"ש. לייחוד השם. וזהו מי כמוך. פ"ה כל עצמותי. ומתוך ראשו הצריך לו מסיים את כולו לשבח. ועל מי כמוך שהאיברים מעידין. בעלילה זו אתה מפרשו והולך. מי ידמה לך. מי ישוה לך. מי יערוך לך. היינו מי כמוך. בסדר רב עמרם רננו צדיקים וכל עצמותיי תאמרנה. ואין כתוב בו אריכות זה. מי ידמה לך. עד וכל קרבי את שם קדשו. ויש או' כל אותו תוספת. בין כך ובין כך המקרא שמביא סיוע וראייה שלפניו. וסמיכת המקראות עשויין באמת ויושר. אל עליון וכו'. מקרא מלא הוא. (בראשית י״ד:י״ט) ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ. ואותו האו' קונה ברחמים שמים וארץ. לא אשתבוש. כדאמרי' ששיתף הק' מדת רחמים עם מדת הדין וברא את עולמו. שנ' (בראשית ב) ביום (ברא) [עשות] י"י אלקים ארץ ושמים. והוא שיסד הקליר. כבודו איהל כהיום ברחמים. ולא יאמר קונה ברחמיו דלישתמע חסד גדול עשה ורחמים היו לו על שברא את העולם. ועל מי ריחם או למי משך חסדו מקדם שברא עולמו בעבורו כדי לרחם עליו. הלא הוא יחיד בכבודו. וקולו על המים. הילכך אם בא לומר יאמר ברחמים ולא ברחמיו. האל הגדול הגיבור והנורא. כך הוא המקרא. בתחילה כולל. ואחר כך מפרש כל אחד. האל בכך. הגדול בכך וכו'. ואתה הוא שגדול בכך. וגיבור ונורא. ואין כערכך. מעתה נאה לך להללך ולשבחך. ולא כן מדת בשר ודם: אדם משבח את חבירו ואין בו כל שבחו. אבל הק' נורא על נוראים. גיבור על גיבורים. הוא אלהי אלהים ואדני האדונים. הה"ד מי לא ייראוך מלך הגוים (ירמיהו י׳:ז׳) וגו'. וכת' מי ימלל גבורות י"י ישמיע כל תהלתו (תהילים ק״ו:ב׳). תהילתיו לא נא' אלא תהילתו שאפי' תהילה אחת שבו אין אדם יכול לספר את כולו. אדם גיבור במלחמה מלומד בטכסיסי מלחמה. ויש דברים הרבה שאינו יודע להזהר מגיבור שכנגדו. דמי שיודע בקשת ובחצים אינו יודע (בהפגת תרסיסים) [בהגפת תריסין]. ומי שיודע באלה וברומח אינו יודע בחנית ובסייף ויכולין לספר כל שבחו. אבל הק' הכל יש בו ויודע עינייני מלחמה יותר ממה שאין אדם יכול לדבר. וכן אם משבחין רב החובל אין יכולין לשבחו בכל עינייני הים. והרבה דברים יש שאין יודע להשמט מהן. אבל הק' כחו וממשלתו בים וביבשה. הוא אלהי עמקים ואלהי הרים לכך נאמר כל תהילתו. ת'. וזהו שכת' אשרי שאל [יעקב] בעזרו וגו' (תהילים קמ״ו:ו׳). עושה שמים וארץ את הים וגו'. שמלך בשר ודם אם יכול להציל בים אינו יכול להציל ביבשה. ואם יכול להציל ביבשה אינו יכול להציל בים. אבל הק' אינו כן שיכול להציל בים וביבשה. וזהו שכתב אשרי שאל יעקב וגו'. כך נמצא במדרש: ויש משנין הסדר ואו' תכף לשמים וארץ נהללך ונשבחך כו' ותכף הפסוק שא' דוד או' האל בתעצומת עוזך כו' עד וקדוש שמו. ואחר כך וכתוב רננו צדיקים וכו'. והא ליתה. חדא לפי שכשכלל תחילה המקרא מפרש ואחר כך כל אחד למחלקותיו כל ארבעתן על ארבעת רבעין. ועוד היאך מחובר רננו צדיקים למלה שעליו. מה ראיה ממנו לכאן המחבר מדבר בשבחו של מקום. ואינו או' על כל אדם שישבחנו שצריך להביא ראיה מרננו צדיקים. אבל לאחר שפי' ארבע תהילותיו דכתבינהו משה באורייתא והיללו ושיבחו ובירך שם קדשו כמו שעשה דוד. או סמך רננו צדיקים לו לראייה כלומר וכן מצינו מקרא כתוב שכל הצדיקים מרננים לשמו וכזה יעשו כל אדם כצדיקים שכל המספר בשבחו הרי זה משובח ולפיכך סמך בפי ישרים. צדיקים. ונברך את שם קדשך. ברכי נפשי וגו'. כל אחד מעיד לעצמו. מר': והתולה בדוד ואו' כדוד אמר הרי הוא ממעט קילוסו. ונותן כבוד עצמו לאחרים. האל בתעצומת עוזך. נותן (שז') [עז] ותעצומת לעם. והנורא בנוראותיך. על ידי נוראותיך שאתה עושה אתה נורא ומאויים. ולכך נקרא שמו נורא. וכן נורא תהילות. על ידי התהילות שמספרין בני אדם זה לזה לומ' גבורה זו עשה וגבורה זו עשה נגד פלוני ופלוני זו בים וזו ביבשה. ועל ידי שם שיצא עליך אתה יראוי ומאויים. ואו' (איוב ט׳:ד׳) מי הקשה אליו (ויושלם) [וישלם]. ומי יעמד לפניך הרי שמענו שעשה לפלוני כך ולפלוני כך. לנצח עדי עד. גבורתו עולמית לנצחון. המלך היושב על כסא. לשון המקרא ואראה (י"י) [את אדני] יושב על כסא רם ונשא (ישעיהו ו׳:א׳). וכת' קרא אחרינ' כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו (שם נז) וגו'. ועל שני מקראות הללו סידר שבחו. ואם חיבר כסא לרם ונישא ועשאו דיבור אחד להשמיע שהכסא רם ונשא לא משתבש. כי כן משמע המקרא שהוא יושב על הכסא (שהיה) [שהוא] רם ונישא למעלה. ואעפ"י שלא מגיעים למטה עד שממלאין כל ההיכל ולפי שדיבר בהיכל שהוא אמר על הכסא שהוא רם ונישא למעלה. ויש מפרשין דרם ונישא שבפסוק מוסב על ואראה את (י"י) [אדני]. ואין כן משמעות המקרא. והכי משתמע המלך היושב על כסא. בכל מעלות הללו הוא יושב על כסאו כי לו יאתה מלוכה שהוא רם ונישא שוכן עד. כפי המקרא שכת' כי כה אמר (י"י) רם ונישא וכו'. וכתוב רננו צדיקים. הוא כמו וכתו' שבתלמוד שמביאין אנו אותו הפסוק לראייה למה שאמ' למעלה. אלא וכתיב לשון ארמי. וכתוב לשון עברי. אף כאן פסוק זו ראייה וסיוע למה שאמ'. כי לאחר שפי' ארבע תהילותיו הכתובים בתורה האל הגדול הגיבור והנורא. סמך לזה רננו צדיקים. כלומר וכן מצינו שצדיקים מרננים לשמו: בפי ישרים תתהלל. כעדות המקרא לישרים נאוה תהילה (תהילים ל״ג:א׳). ולכך סמך זה לכאן: והרב ר' יעקב בר' שמשון פי' בפי ישרים תתרומם: ובדברי צדיקים תתברך: ובלשון חסידים תתקדש: ובקרב קדושים תתהלל: ועל לשון יצחק שיסדו. וכתוב בו יצחק ורבקה. וכן בעל תחינת שיני וחמשי עזריאל. עזרינו אלקי ישענו (א). כן. אבל אין עיניין יצחק ורבקה לכאן. ולא יתכן לפר' כן. דהא יצחק אבינו תיקן תפילת המנחה. שנ' ויצא יצחק לשוח בשדה (בראשית כ״ד:ס״ג). וא"ב בתפילת המנחה שיסד היה לו לייסד שמו ושם אשתו. ולא בתפילת שחרית שתיקן אברהם אבינו שנ' (שם כג) וישכם אברהם בבקר. הילכך יאמר בכל אחד שבח המצוי בו. בפי ישרים תתהלל. לישרים נאוה תהילה. ובדברי צדיקים תתרומם. לשון המקרי צדקה תרומם גוי (משלי י״ד:ל״ד). ומפרש במדרש שיר השירים שיהיו ישר' מקבלין פני שכינה שנ' (ישעיהו ל״ג:ט״ז) והוא מרומים ישכן ושכינה שרוייה עמהם. שנ' (ויקרא כ״ו:י״ב) והתהלכתי בתוככם: ובלשון חסידים תתברך. וחסידיך יברכוך. ובקרב קדושים תתקדש. ויש שאין אומ' כך לפי שבלשון הזה מצינו פירעון בצדיקים. שנ' בקרוביי אקדש (שם י). ואו' ובדברי צדיקים תתקדש. ובקרב קדושים תתרומם. ואין למשוך הנעימות של נגינה אלא בריש של ישרים. ובקוף של צדיקים. כמו שאתה מוצא הברתה בניקוד. ואז תהא תיבתך שלימה שאם אתה מושכה לעיל נשחתה התיב' והבל הוא וגידוף: ובלשון חסידים תשתבח. מה טיבו של כל אצל חסידים מאצל ישרים וחביריו. ובקרב קדושים תתרומם: רושם של ישרים צדיקים חסידים קדושים הוא יצחק. ושמא בעקידה נעשה שבח זה עם המקדש שמך ברבים: כ"ש. ואין נראת דבתפילת המנחה שיסד יצחק היה לו להזכיר שמו ולא בתפילת השחר שיסד אברהם כדפריש:

ובמקהלות רבבות עמך הישרים והצדיקים שבחו לעצמו גם בכל שאר הבינוניים יתפאר שמך בכל קהילות ורבבות כניסייתן של ישר' בכל מקום שהן. כשהוא דבוק אומ' מקהלות ישר'. כמו מצהלות אביריו אבל בעומד הוא או' מקהלות כמו במקהלות ברכו אלהים (תהילים ס״ח:כ״ז): על כל דברי שירות ותושבחות דוד בן ישי. יש לשאל איך אומ' בני אדם דבר זה ואינו תמיהין לעצמן וכי היאך יכול חובת כל אדם לשבח להק' יותר מכל דברי שירי דוד. ואפי' אם תפרש האי על כל דברי כמו מלבד כל דברי או על ידי כל דברי. א"כ חובה היא על כל אדם לומר כל השבחות שבתילים מה שלא [הי'] ולא נברא. ואם א' כן שכן חובת כל היצור לשבח על (כל) דברי שירות דוד. ולא א' כל אז נוח יותר. דמשמ' שחובה היא על כל אדם לומר לפני הק' משירי דוד. והאי על כל דברי תפרש כמו על ידי. כלומר על פי השירות ועל ידיהן חייבין אנו להודות להק'. ובודאי חובה עלינו לשורר להק' משירי דוד. כמו שמצינו בפסיקתא. אמר דוד אגורה באהלך עולמים. וכי עלה על דעתו של דוד שהוא חי לעולם. אלא כך אמ' יהו אומרי' בשמי לעולם בבתי כנסיות ובתי מדרשות. (אלו) [א"ל] הק' חייך אעפ"י שאתה מת אין שמך (זו) [זז] מביתי לעולם. אלא על כל קרבן וקרבן מזכירים ואומרי' שירים משלך מזמור לדוד. ולא עוד שהואיל וחשבת לבנות בית המקדש אע"פ ששלמה בנך בנה אותו בשמך אני כותבו. מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (שם ל): וטוב מזה ומזה זה הלשון דהאי על כל דברי שירות נדרש לאחריו. וכן חיבור המילה על כל דברי שירות וכו'. ישתבך שמך. מלבד כל דבר שירות ותושבחות דוד ששיבחך יותר מכל אדם בכמה היללוים מכמה עיניינים על כל דבר ודבר שאירע לו הן על הטובה הן על הרעה. וגם על מקרה בני אדם שר כמה שירים. ויותר על כל אילו יהא שמך עוד משובח לעולם. והכי עיקר: ויש מפרשי' שכן חובת כל כו' להודות לפניך על כל דברי. כלומר להוסיף עליהם איש ואיש לפי שכלו: ישתבח כו'. פי' הרב ר' יעקב בר' שמשון שיש כאן י"ח תושבחות כנגד י"ח ברכות שבתפילה שיר ושבחה כו' ונר' שאילו ג' משלימין גדול בתושבחות. אל ההודאות. אדון הנפלאות. כי בלא אילו אין כאן אלא ט"ו. וא"כ שמן החתימה הן וחותמין בשתים. ועושין ברכות חבילות. וליתה. דהא לא חתמינן בשתים. ואני שמעתי מפי הרב תיט"ב דט"ו שבחות יש בו. וט"ו ברוך בפתיחת הזמרה ובסיומה בברכה שלפניה ולאחריה כנגד ט"ו טובות שנתן הק' לישר' הכתובו' בהגדת פסח. הוציאנו ממצרים כו': אל ההודאות. בעל ההודאות. נאה וטוב להודות לו. אדון הנפלאות. ומפליא לעשות. הבוחר בשירי זמרה. שאמרנו למעלה בפסוקים. חי העולמים. הוה והיה ויהיה. שנ' (מלאכי ג) אני ה' לא (שנאניתי) [שניתי], הווה. פסוק הוא ואתה (הווה) [הוה] להם למלך (נחמיה ו׳:ו׳). ויש גור' חֵי העולמים. כמו וישבע בחֵי העולם (דניאל י״ב:ז׳) או חי העולמים: כ"ש אב"ן:

סליק פירוש של נשמת:

נשמת כל חי תברך את שמך י"י אלהינו ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכינו תמיד: מן העולם ועד העולם אתה אל ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע: פודה ומציל ומפרנס ומרחם בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה: אלהי הראשונים והאחרונים אלוה כל בריות אדון כל תולדות המהולל בתושבחות המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים: וי"י שמו ער לא ינום ולא יישן המעורר ישינים והמקיץ רדומים והמסיח אלמים והמתיר אסורים והסומך נופלים והזוקף כפופים ולך לבדך אנחנו מודים: אילו פינו מלא שירה כים ולשונינו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וירח וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאיילות: אין אנו מספיקין להודות לך י"י אלהינו ואלהי אבותינו ולברך את שמך: על אחת מאלף אלף אלפי אלפים וריבי רבבות פעמים הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו: ממצרים גאלתנו י"י אלהינו ומבית עבדים פדיתנו: ברעב זנתנו ובשובע גדול כלכלתנו מחרב הצלתנו ומדבר מלטתנו ומחלאים רבים רעים ונאמנים דיליתנו: עד הנה עזרונו רחמיך י"י אלהינו ולא (ולא) עזבונו חסדיך אלהינו נא אל תטשינו י"י אלהינו ואל תכלימנו לנצח: על כן איברים שפילגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפינו ולשון אשר שמת בפינו: הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויהדרו ויקדישו ויעריצו וימליכו את שמך מלכינו: כי כל פה לך יודה וכל לשון לך תשבע וכל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך י"י אלהינו תשתחוה: וכל הלבבות ייראוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך. כדבר שכתוב כל עצמותי תאמרנה י"י מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו: מי ידמה לך ומי ישוה לך ומי יעריך לך. האל. הגדול. הגבור. והנורא. אל עליון קונה שמים וארץ: האל בתעצומות עוזך. הגדול בכבוד שמך. הגיבור לנצח נצחים והנורא בחיילי נוראותיך: המלך היושב על כסא רם ונישא שוכן עד מרום וקדוש שמו: נהללך ונשבחך ונברך את שם קדשך. כדוד אמר ברכי נפשי את י"י וכל קרביי את שם קדשו: וכתוב רננו צדיקים בי"י ולישרים נאוה תהילה: בפי ישרים תתהלל: ובדברי צדיקים תתברך: ובלשון חסידים תתרומם: ובקרב קדושים תתקדש:

ובמקהלות ורבבות עמך בית ישר' ברינה יתפאר שמך מלכינו בכל דור ודור. שכן חובת כל היצורים לפניך י"י אלהינו ואלהי אבותינו להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס על כל דברי שירות ותושבחות דוד בן ישי עבדך משיחך: ישתבח שמך מלכינו האל המלך הגדול והקדוש בשמים ובארץ כי לך נאה י"י אלהינו ואלהי אבותינו שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה תהילה ותפארת קדושה ומלכות ברכות והודאות נצח גדולה וגבורה מעתה ועד עולם. ברוך אתה י"י אל מלך גדול בתושבחות אל ההודאות. אדון כל הנפלאות הבוחר בשירי זמרה מלך אל חי עולמים: ואו' החזן קדש עד דאמירן וגו': ברכו: ברוך י"י המבורך לעולם ועד: ופותח ביוצר בנעימות קול:

ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל: הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו אין קדוש כי"י: הכל ירוממוך סלה יוצר הכל האל הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח: ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה: ומאיר לעולם כולו וליושביו שברא במדת רחמים: המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית: המלך המרומם לבדו מאז משובח ומפואר ומתנשא מימות עולם: אלהי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עודנו צור משגבינו מגן ישענו משגב בעדינו: אין ערוך לך ואין זולתך אפס בלתך ואין דומה לך: אין ערוך לך י"י אלהינו בעולם הזה ואין זולתך מלכינו לחיי העולם הבא: אפס בלתך גואלינו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים:

אל אדון על כל המעשים. ברוך הוא ומבורך בפי כל נשמה: גודלו וטובו מלא עולם. דעת ותבונה סובבים אותו: המתגאה על חיות הקודש. ונהדר בכבוד בכס המרכבה: זכות ומישור לפני כסאו. חסד ורחמים לפני כבודו: טובים מאורות שברא אלהינו. יצרם בדיעה בבינה ובהשכל: כח וגבורה נתן בהם. להיות מושלים בקרב תבל: מלאים זיו ומפיקים נוגה. נאה זיום בכל העולם: שמחים בצאתם וששים בבואם. עושים באימה רצון קוניהם: פאר וכבוד נותנים לשמו. צהלה ורינה לזכר מלכותו: קרא לשמש ויזרח אור. ראה והתקין צורת הלבנה: שבח נותנים לשמו כל צבא מרום. תפארת וגדולה שרפים וחיות עם אופני הקודש:

לאל אשר שבת מכל מעשיו ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. תפארת עטה ליום המנוחה עונג קרא ליום השבת. זה שבח של יום השביעי שבו שבת אל מכל מלאכתו ויום השביעי משובח באומר מזמור שיר ליום השבת. לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו ויתנו שבח יקר וגדולה לאל מלך יוצר כל ומנחיל מנוחה לעמו ישר' ביום שבת קודש. שמך י"י אלהינו יתקדש וזכרך מלכינו יתפאר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. תתברך מושיענו על כו'. ואו' כל הסדר כמו שסדור בחול עד גאל ישראל:

סימן קסב

קסב.
ועומדין ומתפללין מגן ומחייה משולש. ת': ואם תאמר מפני מה אנו משנין תפילתנו בשבת בלילה ויוצר ומוסף ומנחה. ואין אנו מתפללין בתפילה אחת כמו ביום טוב שאנו מתפללין אתה בחרתנו בכל תפילה ותפילה: ושמעתי מנרבוני אחד שכנגד ג' שבתות תיקנו חכמים אילו התפילות. אתה קדשת. כנגד שבת בראשית שהק' קדשו ומקודש ובא מששת ימי בראשית. ישמח משה. כנגד שבת סיני. שהתורה ניתנה בשבת בהשכמה. כדאמרי' פ"ר עקיבא מכדי בין מר ובין מר תורה בשבת ניתנה: ובתכנת שבת אין לתמוה שכל תפילת המוספין אנו משנין מתפילת ערבית שחרית ומנחה ובתפילת אתה אחד כנגד שבת של עתיד לבא. שנ' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד וגם ישר' גוי אחד שנ' ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ: ובפי' אתה אחד פירשתי היטב. ת':

סימן קסג

קסג.
ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו. כליל תפארת בראשו נתת לו בעמדו לפניך על הר סיני. ושני לחות אבנים הוריד בידו וכתוב בהם שמירת שבת. וכן כתוב בתורתך ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם: ביני ובין בני ישר' אות היא לעולם כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש: ולא נתתו י"י אלהינו לגויי הארצות ולא הנחלתנו מלכינו לעובדי פסילים. וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים כי לישר' עמך נתתו באהבה לזרע יעקב אשר בם בחרת עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו מטובך ובשביעי רצית בו וקדשתו. חמדת ימים אותו קראת זכר למעשה בראשית: אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתינו וקדשינו במצותיך ותן חלקינו בתורתך ושבעינו מטובך וטהר לבינו לעובדך באמת וישמחו בך כל ישר' אוהבי שמך והנחילנו י"י אלהינו באהבה וברצון שבת קדשך ב"א י"י מקדש השבת: רצה ומודים שים שלום: ומתחיל שליח ציבור ואו' אבות וגבורות וקדושת השם. ת': פ"ר ת"ם דלכך אנו אומרי' ביוצר ממקומך. ובקדושת מוסף ממקומו. משום דבמוסף אין אנו יודעין מקומו אבל ביוצר אנו יודעין. וזהו שא' במוסף ומשרתיו שואלים זה לזה איה מקום כבודו. והכי אמרי' בפ"ק דע"ז איפוך. דג' שעות ראשונות יושב ודן כו'. ועומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. א"כ ביוצר אנו יודעים מקום שהוא יושב. אבל במוסף אין יודעים כלל איזה מקום הוא יושב. כדא' פ"ב דחגיגה ברוך כבוד י"י ממקומו. מכלל דליכא דידע ליה:

נקדישך ונעריצך כסוד שכל שיח שרפי קודש המקדישים את שמך בקדש. ככת' על יד נביאך. וקרא זה אל זה ואמר ק' ק' ק' י"י צבאות מלא כל הארץ כבודו: אז בקול רעש גדול אדיר וחזק משמיעים בקול מתנשאים לעומת שרפים לעומתם ברוך יאמרו: ברוך כבוד י'י ממקומו: ממקומך מלכינו תופיע ותמלוך עלינו בהדרך כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך. ותמלוך בציון בקרוב בימינו לעולם ועד תשכון. תתגדל ותתקדש בתוך ירושלם עירך לדור ודור ולנצח נצחים. ועינינו תראינה מלכותך בדבר האמור בשירי עוזך על ידי דוד משיח צדקך: ימלוך י"י לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה: לדור ודור נגיד גודלך: וביום טוב אומ' אחר מלא כל הארץ כבודו:

סימן קסד

קסד.
וחיות בוערות בכס רם לויות. בארבעת רבעיו הכיל מנויות: נוצצות כגץ הסדן ובבזק דומיות: נוחצות ברצוא ושוב אגפיים נטויות: יחד תחת לקפץ חדיות. יוצרם לקלס כשהן רשויות: מזמרות שירים תילים תיליות. מעריצות לקדוש תהילות דומיות: נוהמות כקול מים רבים בשאג והמיות. נראות כנשאות והם נשואות ותלויות: בזאת הנשקפת יביט מקירוי עליות ביטוייה לאזון יטה כרויות: רבוכה כבמרחשת בדובים ואריות. רחשה יסכית דלותה משאיות: שבותה ישיב כאפיקים בציות. שאריתה לחזק בקרב גליות. מבשן וממצולות יניפנה לתלפיות. מתנוססת כימי קדם באדמתה להיות. ויבהיק כמתהפכת חרב פיפיות. וינגע שוסיה במכות טריות: אך נטירותם נקבצו דיות. איים להעיק בוצרה וקריות: לאדר להדר שמו בחנויות. להקדישו ולהעריצו שכם אחד כארבע חיות: לעומתן ברוך יאמרו: ישמח משה רצה ומודים ושים שלום: קדיש שלם: ונוטל ספר תורה ומחזיר פניו כנגד הבימה ואומר בקול רם פסוק זה. ת': וששה תיבות של פסוק זה אומ' כנגד ששה צעדים של נושאי הארון לכל קרבן. וכת' (שמואל ב ו׳:י״ג) בדוד ויהי כי צעדו נושאי ארון [ה'] ששה צעדים ויזבח שור ומריא:

גדלו לי"י אתי ונרוממה שמו יחדיו: ועונין הציבור: רוממו י"י אלהינו והשתחוו להדום רגליו כי קדוש הוא: רוממו י"י אלהינו והשתחוו להר קדשו כי קדוש י"י אלהינו: שיר ליום השבת הטיבו נגן. ת':

סימן קסה

קסה.
על הכל יתגדל. פסוק הוא (יחזקאל ל״ח:כ״ג) והתגדלתי והתקדשתי. ופ"ה בדניאל (יא) כי על כל יתגדל ולאלוה מעוזים וגו'. בקדושתו על החיות ובקדושתו על כסא הכבוד. האו' כן קדושתו על כסא הכבוד. תלי תניא בדלא תניא: ואין נכון לומר יתקדש שמך. שהרי א' בקדושתו. ונאמר לפניו. א"כ אינו מדבר להק' פה אל פה. אלא אומ' כן יתקדש בנו י"י כו' סולו. לשון שבח. וכן לא תסולה בכתם אופיר (איוב כ״ח:ט״ז). המסולאים בפז (איכה ד׳:ב׳) ביה שמו. בשם יה שהוא לשון יראה. כדמתרג' דחילא די"י עזי וזמרת יה. שבחו לפניו. וגורו מפניו. וזהו דוגמת המקרא וגילו ברעדה (תהלים כ): אב הרחמים הוא ירחם על העמוסים. ישר' שכת' בהן העמוסים מני בטן (ישעיהו מ״ו:ג׳) ויזכור ברית איתנים. אבות נקראו איתנים. שנ' (מלכים א ו) בירח האיתנים בחג. ואמרי' בירח שנולדו בו איתני עולם. וזכות אבות קיימת. כמה שנ' כי אל רחום י"י אלהיך וגו'. ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם (דברים ד׳:ל״א): מכלל דעדיין היא קיימת. ולא כההיא דרשה דשבת דא' תמה זכות אבות: ויגער יצר הרע מן הנשואים. ישר' שכת' בהן (ישעיה מז) הנשואים מני רחם. וכת' ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות י״ט:ד׳):

על הכל יתגדל ויתקדש וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמו של מלך מלכי המלכים הוא הקדוש ברוך הוא בעולמות שברא העולם הזה והעולם הבא. כרצונו וכרצון יריאיו ועבדיו וכרצון כל בית ישר'. צור העולמים אדון כל הבריות אלוה כל הנפשות. היושב במרחבי מרום השוכן בשמי שמי קדם. בקדושתו על החיות ובקדושתו על כסא הכבוד. ובכן יתקדש בנו י"י אלהינו לעיני כל חי ונאמר לפניו שיר חדש ככתוב. שירו לאלהים זמרו לשמו סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו. ונראהו עין בעין בשובו אל נוהו. ככת' כי עין בעין יראו בשוב י"י ציון. ונ' ונגלה כבוד י"י וראו כל בשר יחדיו כי פי י"י דבר: תגלה ותראה מלכותו עלינו במהרה ובזמן קרוב. ויחון וירחם פליטתנו ופליטת כל עמו בית ישר' לחן לחסד לרחמים ולרצון ואמרו כל העם אמן: אב הרחמים הוא ירחם על העמוסים ויזכור ברית איתנים ויציל נפשותינו מן השעות הרעות ויגער יצר הרע מן הנשואים ויחון עלינו בפליטת עולמים. וימלא משאלות ליבנו במדת טובה ישועה ורחמים ויעזרינו ויגן בעדינו ויושיע כל חוסי בו ונאמר אמן: ומגלה ספר תורה ואו' הכל הבו. שהוא בא לזרז את הציבור לענות ברוך אחר המברך על שם כי שם י"י אקרא הבו גודל לאלהינו: ועונין אחריו קול אחד ברכה זו. ברוך שנתן תורה כו'. לשם שבח בלא אזכרה ומלכות עמה. וד' מקראות הללו שיש בהם מ' תיבות כנגד מ' יום שעמד משה לקבל את הלוחות. וכנגד מ' יום של יצירת הוולד: וקורא כהן ולוי וישר'. ואין פוחתין מז' קוראים אבל מוסיפין עליהם ואין מפטיר עולה מן המניין. ומברכין לפניה ולאחריה. ואחר שקראו כולן אומ' קדיש חסר. ער דאמירן. ועומד המפטיר וקורא ג' פסוקים בפרשה ומברך לפניה ולאחריה. כחוק הקוראים. ת': ויש תימ' כי לפי ההיא דפ' בני העיר קרו שיתא בעיניינא דיומא כו'. הוה לו למקרי לשביעי חובת היום. ובכל המועדים. ויש לומ' כי סמכו אמסכת סופרים דפליגא אההיא דבני העיר. ת': ושבעה דשבתא כנגר שבעה מרואי פני המלך. ובחול ג' כנגד כהנים לוים וישר'. ובפ' הקורא עומד ויושב יהיב טעמ'. ואינו מברך המפטיר עד שיגלל ספר תורה דגרסי' פ"ק דסוטה א"ר תנחום א"ר יהושע בן לוי המפטיר. אינו מפטיר עד שיגלל ספר תורה. והאידנא נהוג עלמא מכי התחיל לגללו דלאו דווקא שיגלל קא'. ומכי התחיל כמאן דגליל דמי. ובפ' עומד ויושב. ת"ר הכל עולין למניין ז' ואפי' קטן ואפי' אשה. אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד ציבור. ואיבעיא להו מפטיר מהו שיעלה. חד א' עולה וחד א' אינו עולה. והילכת' עולה. דקאמרי' פ' בני העיר. ראש (אחד) [חדש אדר] שחל להיות באתה תצוה. א' אביי קרו שיתא מן ואתה תצוה עד ועשית כיור נחושת. וחד חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית. וקיימ' לן כי ההיא דמסכת סופרים דפליג עליה: ירושלמי: משה תיקן להם לישראל שיהו קורין בשבתות וימים טובים ובראשי חדשים וחולו של מועד. שנ' וידבר משה את מועדי י"י אל בני ישראל. עזרא תיקן להם שיהו קורין ג' בתורה בשיני ובחמשי ובשבת במנחה כו'. כאשר פירשתי ביוצר חול. ת': ובנביא מברך לפניו ולאחריו: וזו ברכה לפניה:

סימן קסו

קסו.
ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר בחר בנביאים טובים. ורצה בדבריהם הנאמרים באמת. ברוך אתה י"י הבוחר בתורה במשה עבדו ובישר' עמו ובנביאי האמת והצדק: ולאחריה מברך חמש: ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם צור כל העולמים צדיק בכל הדורות האל הנאמן האומר ועושה המדבר והמקיים שכל דבריו אמת וצדק: נאמן (אתה י"י אלהינו) חי וקיים לעולם ועד נאמן אתה הוא י"י אלהינו ונאמנים דברך ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם כי אל מלך נאמן אתה ברוך אחה י"י האל הנאמן בכל דבריו: רחם על ציון כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תנקום נקם במהרה בימינו ברוך אתה י"י משמח ציון בבניה: שמחינו י"י אלהינו באליהו עבדך ובמלכות בית דוד משיחך במהרה יבא ויגל ליבנו ועל כסאו לא ישב זר ולא ינחלו עוד אחרים את כבודו כי בשם קדשך נשבעת לו שלא תכבה נרו לעולם ועד: ברוך אתה י"י מגן דוד (א): על התורה ועל העבודה ועל הנביאים ועל יום המנוח הזה שנתתה לנו י"י אלהינו לקדושה ולמנוחה ולכבוד ולתפארת: על הכל י"י אלהינו אנו מודים לך ומברכים אותך יתברך שמך בפי כל חי תמיד לעולם ועד ברוך אתה י"י מקדש השבת: ואם הוא פסח או שבועות או שום חג יזכירנו. ולא יאמר לקדושה. אלא יאמר. לששון ולשמחה לכבוד ולתפארת. על הכל: ת'. ואחר שנפטר המפטיר מברך החזן כל העוסקין בצורכי ציבור וראשי הישיבות שבכל מקום אשר מהם תורה והוראה יוצאה לישר'. ותקנוהו הראשונים לחזק ולאמץ ידי הרבים ביראת אלהינו. כי בראותם שמחזיקים להם טובה מזרזין עצמן יותר ויותר. ת': וביום טוב שנהגו לומר תרגום של הפטרה או' המפטיר ג' פסוקים ואחר יאמר המתרגם רשויות: ואילו הן:

סימן קסז

קסז.
איסב רשות מכולכון. מן רברבניכון ומן זעיריכון. בריבון תהוון קדם אלהכון וידרכון רגליכון על פריקת צוארי שנאיכון: י"י אלהא דאבתכון אסף עליכון כוותכון אלף זמנין ויברך יתכון כמו דמליל לכון: אמיר דאיתמר בנבואה על ידי פלוני נבייא. או נגידא. או מלכא. כמא דפריש יונתן בר עוזיאל וכדו הוה פריש ואמר:

ומתרגם אותם ג' פסוקים הראשונים שקרא מפטיר ומיכן ואילך המפטיר קורא אחד והמתרגם מתרגם אחד: וקודם שיתחיל המפטיר ברכות אחרונות. או' המתרגם: על דא יתברך וישתבח שמיה כולא דאתרעי בנבייא צדיקייא ויהב לנא אורייתא על ידי משה רבנא לשבוחי ולברוכי בריך שמיה דקודשא ואמרו אמן: ואחר כך או' המפטיר צור כל העולמים עד מקדש השבת: רשות אחר למתחיל:

סימן קסח

קסח.
נצחן קרביא ומרי מלכיא. שולטניה בדר ודר ובמדור עילאה: תמהותי רברבין תקיפין אתייא. במצבייה עביד בארעא ושמייא. ניחא וקרירות רוחא ורעיוני הנייה. יהי ליה בכל בנוהי עשיקי עליבייא: היתבין ואזדמן לאתאן יומייא. לעידן עידנין ולנחמתא דאתיא: מצליין וקריין באורייתא דכייא. ומתרגמין במילי בחירי נבייא: כתרגם יונתן רב רברבנייא מפומיה דמלאכי חגי וזכריה: יאיין שמעתתיה בסימו מילייא. והוא חד מתמנן תלמידי ספרייא: רב על כולהון במילי חכימיא. עוף דפרח עלוהי מיקיר כעסיק בעלוקייא: ועייפו מילוהי ארבע מאה פרסי פותיא. יסודי ושכלולי דארעא צבייא: אתרעישו ואתרגיפו תחות כל יקומייא. אורכא אזדעזעא ארבע מאה פרסייא: נפקא בת קלא משמי מרומייא. מאן הוא דמגלי סודי סתרייא: קם על ריגלוהי באימתא וזעיא. מתחנן קמי מרי מריא: לא ליקרי עבדית כך קדמך גלייא. ולא ליקר בית אבא ורבו ושבחייא: להן ליקרך דר על כרובייא. בדיל דלא יסגון בעלי פלוגתייא: ותוב צבי לפרושי כתיבי קדישיא. וקל מן שמיא נפל דיך בקדמיא: מטול דאית בית קיצא פריקייא. קץ משיחא צדיקא דאתי לסופייא: ומטו מן ריבוניי בחירייא. ברשותכון מפטרינא בנבכי פסוקייא: ובריכין תהוון לאלהא. ותזכון לקיומי כל פיקודייא: אמיר. אחר:

סימן קסט

קסט.
אתא ודוגמא בריבותא וקדושתך בריבבתא: בריר לית לכל ברייתא. סכום גונדי גונדתא): גלי עמיקתא ומסתרתא. שכינתך לית דידע דוכתא: דלמחזי בחזוותא. עין כל יציר לא ארשיתא: האיתא שמייתא, ארעיתא ומייתא: ולהכי כל שיפוותא. לא לישתעיין ברברבתא: זעיר שביל ואורחא זעירתא. דלינקטן בתושבחתא: חדא היא לן ולא חדתא. תושבחתא לן שתיקותא: טפי לית לן בשירתא. אילהין בעייתא: יהיב לחכימין חוכמתא. הב לי סוכל תנותא: כד אפתח באפטרתא. קמי קהלא דבי כנישתא. ליבא דידי אלף דעתא. דבין תרתין אזברתא: מיפק מילי מעלייתא. ולא מילי מולייתא: נהירין בקרא ושמעתא. סיפרא וספרי ותוספתא: סבי ודרדקי וכל חבורתא. דכניפי כינופייתא: עלית מינכון עלית השתא. מינקט מינייכו רשותא: פעוט אנא ונפשאי מבהתא. דמינייכו קא מירתתא: צהיבא אפיי מכסיפותא. דמסתפינא אשבשתא. קריא דידיה לא שויתא. כי גדייא בסינוקתא: רברבי אשלי ידעי הילכתא. מגירסא דינקותא: שאילנא לכון במטותא. דלא תבזזון יתי כזיזתא: תהא גומרא דירי זמורתא. קמייכו ארייוותא: שבשתא או מתרצתא. שפיר דתשמעון יתה: מדתשמעון אתון בפקתא. קל קרנא משרוקיתא: וגמרא דידיה ליתה. דדכון היא הא כדאיתא: אסיקתון חספא דתותא. אשכחית מרגניתא: לבי שלחין וצחוותא. נהרייכו פשוט פשוט ואתא: חלפיה ועבריה מייתבותא. ומכיפיה מיבריך בירכתא: זכאי וקשיט רב מגרעתא. זכי לי טעים ועינוותא: קמי הני ארייותא. אמיר דאיתמר בנבואתא: אמיר. אחר:

סימן קע

קע.
אילו פומי. וכל נימי. בני אינשא רישומי: גוילי ארעא ושמי מרומי. דיותא ימי וכל תחומי: הוצי קולמוס באלי ואגמי ופרסיה שבחיה דמריה עלמיה: זעירין כולהון לסיומי. חד מרבנן גבורן ואימי: טובא נפשי ואלימי. יאין עריבין לפרסומי: כל קבל נשרי מטרי וגשמי. ליהוי מברך בפי כל נשמי: מהרמנו עתרית קמי. נטרי פיקודוי וקיימי: סבי ודרדקי דחכימי. עבדי אוריית' בני ריחומי: פעוט אנא זעיר ליומי. צבית אנא לתרגומי: קלי ארים לבסומי. רחמני הב לי חסדא ורחמי: שבשתא דלא לאפגומי. תריצין מילין ופטומי: אמיר: אחר:

סימן קעא

קעא.
אוגר מתורגמנא. בעי הרמנא. למיהוי קריינא בסיפרא דקרייא: אלהא ברא עלמיה. וכל דאתקרי בשמיה. לייקורי קמיה רמשא וצפרייא: לעילאה ותחתאה. אוקי על זחלתא. ומשח במשחתא ית כל טורייא: לאנהרא חלליה. ברא תרין בממלליה. ולישניה אקליה. לחד מן חברייא: יקריה משבחין להון שמיא וחיליהון. ואף אנא כוותהון אפתח בשירייא: יחידאי ריש חליה. מן אדמתא גבליה. ברייה ואחוי ליה סוף כל דריא: על עלמא כדו. דלא אתברי לצדו. אותיביה טן דו למיעבד פירייא; עיביד דא אזהריה. בסר (א) ולא נטריה. בת ולא בקריה. מתיל כבעירייא: (ב) זיופא למה לסבא. הלא אמרין רובא. בזע מַכְתֵבִא גְלַל וְכַנְבֵיַריַא: זכו שבתא דקלטא. לידי אדם מטא. קנא ליה פרטקילין מן קנטורייא: רשיעו נפישן. למיעבד אבאישו. לרבהון ארגישו. למחתם צורייא: ריגלא אתנשיאו. קולהון אקשיאו. ומילייא סגיאו אבב חוטרייא: בתיבותא עייליה. לנח וכל דיליה. ופתח ית לוליה: וטבע תרארייא: בדרא מגדלאה. עבד מחאה. ואיניש גיראה. אתקטיל בגירייא: ריש כל קשיטין. אורי הדיוטין. ונצח שליטין בחרבא דעפרייא: רוחיה לטב אתמלא. עליה אמר מתלא. טבא חדא פלפלא ממאה קרייא: בר תלתא הימין. אלהא דמלקדמין. אף שעבוד עממין. חזא בין בתרייא: בריה קם בתרוהי. ואצלח בגיגרוהי. מאה בר שערוהי. אשכח שערייא: יעקב נפק ואתחמא. כזהרא באיפומא. נדר למרי עלמא כל עישורייא: יציב כיום דלהי. זבן בכירות משלהי. במיכל ובמיתהי. חמר דרדורייא: שבטייא גלו להון. בבית מפלחהון. עקו בחייהון שבעו מרודייא: שלחו ליה מתם. סתמתאי למישתם (א) ביד משה דאיכתם. רבא דסיפרייא: מאן דלא חש לקימחיה. אתקיף ית רוחיה. מאן אֵל לשלוחיה. אתיב מימרייא: מלכא נחת בגרמיה. ורמנו בימיה. ואעבר ית עמיה ביני גזריא: שבחו כחרא. דעקתהון אזדא. ושנאיהון חצדא. וליבהון תבירייא: שום ממאן במגרעא יציבא בארעא. ומותיב ברקיעא ית גיורייא: ובשיתא בסיון. רמיו כורסוון. יהב לן ריש אסוון למעץ ושרריא: וטוריה עלן אטלל. וממלל עם ממלל. לאורייתא אכלל בעשר דיברייא: נטר לנא מלכא. עד שעתא צריכא. ומנהגא איפכא. בדמא ובשרייא: גגה עלמא במיתיה. גלא תמן שכינתיה חזו כולהון קדושתיה מגו נורייא: ולישעיה אתחזי כעובדא איזי. וחזייה בר בוזי. במרכבת יקרייא: קהלא מרשותכון ואורייתא דיבכון. אפתח קמיכון ויבסם כמטרייא: אמיר: אחר:

סימן קעב

קעב.
אי יממיא ומיא כי מילנין (ב). וכל אגמי ואגומי הוו קנין. גויל ארעא ורקיעא ואף עננין: נשי וגברי לבלרי בנן ובנין. כתב עקין לא ספקין וריש דינין. והרפתקי טצדקי חזו עיינין: יהא רעווא. הב חדווא קבל כל שנין. המון בישין קדישין דבך מהימנין. דאיתעדן. עד עידן ועידנין: יקום ויתגלי נר (ג) נפלי ורב סגנין: בבית מישריה ביקריה דחיל מנגנין. בחיר תקיף אתוקיף כזהבא סנין: עגא זיותן. דלוייתן. לצוארונין. לבוש מלכין. מכרכין וארגוונין. מעיל תיכלא ומילא וצבעונין: קרב זמירא וזמרא וקל שפנין. בארעא שמענא ורב סיגנין. דאיתמרן וגמירן בחזוונין: בבי כנישתא. מהשתא. בהורמנין (ד). דמלכנא אתינא ומרנין. בריכין יהו לאלההון סגן כנונים (ה): כהך שעתא הב דעתא אלף זמנין. לאוסופי (ו) בו וטפי כתרגימנין. כמא דפרש רב מדרש ורברבנין: אמיר: אחר:

סימן קעג

קעג.
ארו שותא בלא רשותא. פרישותא לחכימא. ומשתוקא לינוקא. חלי מתקא דכל סמא: זעיר אנא. וריקנא. ודחילנא. הבאי וגוזמא: ובעינא להרמנא. דבריינא דמן עלמא: ותן בהרמן לחכימן. אנא תורגמן בקל בסימא: צבי השתא. בשבשתא. כפרשתא דאלימא: טעים בעיטה. לפעוטא. במיעוטא. מלי לוגמא: יהי רעווא. להאי זווא. כמלי כווא. ודלוסקמא: ברי שמייא. ועלמייא. רחיש מיא וכל נישמא: מטי אפרין. זעיר זעירין. בגו ספרין. לתרגומא: עזז רחמן. לחכימין כמדקדמין. בעולמא: מנן רישין עלי בישין. סגן נפישין בכל יומא: רעות רוחן. בכל פולחן. יקר תושבחן. דכי ושמא: ותוב יתהון. לארעהון. בחיליהון. ואת ודוגמא: והב לזעוון. בני זעוון. ובי טעוון. יחון ללמא: זקוף רישא. עביר דשא. במקדשא. ואולמא: עלי טורא. בבי מישרי. בשיפורי. כנוש עמא. נביאייא לעלמייא. יהון חייא וקיימא: רעי בארש. כתב מפרש. הדא מדרש. מלי חוכמא: יהונתן. גבר סוכלתן. עלי משכביה. יהי שלמא: אמיר: אחר:

סימן קעד

קעד.
יציב פתגם. לאת ודגם. בריבוא ריבבן עירין. עני אנא במיניינא. דפסלין ארבעה טורין: קדמוהי לגומוהי נגיד ונפיק נהר דנורין. בטור תלגא. נהר שרגא. וזיקין תור ובעורין: ברא וסכא. מה בחשוכא. ועימיה שריין נהורין. רחיקי צפא (א). בלא שטפא. וגליין ליה דמטמרין: בעית מיניה. ית הורמניה. ובתרוהי עדי גוברין. ידעי הילכתא. ומתניתא. תוספתא. סיפרא וספרין: מלך חייא. לעלמייא. (ימגר) [ימגן] עם להון משחרין. אמיר עליהון. כחלא יהון ולא יתמנון חיך כעפרין: יחוורין (בען) [כען] להון בקען. יטופון נעוויי חמרין. רעותהון הב. ואפיהון צהב. ינהרון כנהור צפרין: ולי הב תקוף ועינך זקוף. חזי ערך. דבך כפרין. יהון כתיבנא. בגו לבנא. כאבנא ישתקון חפרין: כקאימנא. ותרגימנא. במילוי דבחיר ספרין: יהונתן גבר (עצוותן) [ענוותן]. בכן ליה ינמטי אפרין: אמיר:

סימן קעה

קעה.
מר' שלמה. בר' אבון:

שדי עובדוהי מהחוויי סגיין מאן רב חכימין די ייכול להחוויין: לנהורין זקוקין. די נורא מיגליין. וכדי גליין אזלין כעגל אילין אתיין: מנדע מה בחשוכא. ינדע גלי רזיין. כן קדמוהי כל קטרוהי משתריין: האילין מי ימי לישניה משתוויין. היך גיברוותיה מינהון יהון משתעיין: ביקר כורסיה הדריה. שוי ארבע בריין. נשמתהון כי שום ארבע משריין: ריבון עלמא כתרב דעל תרתין כוליין. יתרע קל מילולן ישבוק לעוויין: יכנוש גלוות עמיה על חוביהן לקיין. די כן אנפיקינון מביני חור חיוויין. אדירא עילאה. מינך היינו בעיין. עיטה וטעם ורשו די לא ניהוי שליין: ברשותך אף ברשו סבי חוכמא מליין. די ריווי אנפיהון זיווי שמשא דמיין: וברם. קהלא הדין על דא אנחנא אתיין. דנתרגם אפטרתא דאפרין נמטיין: נבייא פלנייא. בחיזא חילמא חזיין. ויהונתן פירשה בקראי מקריין: אמיר: אחר:

סימן קעו

קעו.
שפר ישפר מלכי. קדם מרי דיכי. דלא יחזי ערכי. כטעם פלסתירא: למלכא אנסכא בקדמא. דהוא מרי עלמין. מיניה אבעי הורמין. בגזירת עירין. וברכן ארכן יתבריך. לשבחא ליה אוריך. אריך לי ואריך. אמטייה אפרא: הדא לדא נקשן. וקיטרי חרציי חלשן. ארי עמיק לישן אנא בסמפורין: בי גזא דרחמנא. קרי אנא קריינא. כאסתירא גינא. ולקל פסנתירין: רוחי אשתקיל ומלולי. צריר ועבי קלי. מאימת יתבי לקיבלי. בוציני דנהורין מסתיי עציבותי. דדחילנא משלותי. ולא תנופין יתי הני בר אוריין: נגיד ונפיק שלמא. מן מרי עלמא לסבא ועולימא. דהכא דיירין: חמי תיחמון בניינא. בית מקדש אלהנא. בפריע ביומנא. קיימין ושרירין: משיחא ייתי עינוותן. יהי לנא צוותן. כמא דפריש יהונתן. דגליה ליה מטמרין: אמיר: אחר:

סימן קעז

קעז.
אלהא מקמא בעינא רשותא. בתריה ממרנן דהכא בי כנשתא ; גמרא גמירי קרא ומתניתא. דייני דבבא ודייני דמתא. היכא דכנפיתון בהנך דרתא. ואתינא קמייכו תרגומי אפטרתא: זכויי כן נזכה לסוף נחמתא חוויי טמירי ועתידי למיתא: טפויי חדויי בקרתא קדישתא. ישתכלל היכלא ותתבני ברניתא: כטרקייא שוויי כוי ומגדלתא. לכלילא דחדווא ובתר תושבתא משוטי לאכולי ומוגלסי לדשתא. נמושי ינוקי ינועי מתותא: סמידי כפותי גלוסקי ומילתא. עדויי לבורנקי קולמונסי וכווצתא: פרכילי עינבין וחיטי ככולייתא. צחוונא צמוחי בירוון ומורניתא: קמוטי וסלעומי נגוון ומלכותא. רסוקי דבבי אכומצא ושריגתא: שרובא לאגמין. טרשי לגרגותא. תקופי פורקנא וסגויי זכוותא: שחולא כורדנקא. לאתקוני סעודתא לתמן ניהוי אנן וכל חבורתא: מלכייא תורביינין. ומלכוותא מיניקתא. הפוכי רומי כערסלא מבתותא: בריוני וטורני וכל חמדתא. רישי ואטורני ללמא וצדיותא: בנווה אשרויי קיפופי ונעימתא. יארודי וקרסולי וחוחי וקאתא: שלמא יסגא בנהרא ואריתא. מידץ ידוצון שרונא וכרמלתא: וניתי לירושלם ונשמע בשורתא. אתא משיחא כנושי גלוותא: לציון יתחזה אלהא במלכותא. חזויי נחזה ירושלם באצלחותא: זקוקי זכוון כאישא בעורתא. פרושי תורגמנא ומילי נביואתא. וכד פרש בר עוזיאל וגלי מסתרתא. מפומיה דקודשא בריך הוא דדיליה מלכותא: אמיר.

סימן קעח

קעח.
פירוש. אלהא מקמא. מתחילה. חוויי טמירי ועתידי למיתא. להגיד ולגלות את הנסתרות והעתידות לבא. כטרקיא שוויי. ושמתי כדכד שמשתייך. לשם שבו ואחלמה. מתרג' כנכירי טרקיא. כוי מגדלתא. חלונות ירושלם ושאר מגדלים. משוטי לאבולי. ספינות של צור היושבת על הים והיא ראש מלכות רומי. לאבולי. מהן יעשו שערים. בבא דאבולי. ומוגלס' לדשתא. והפותות לדלתי הבית. מתרג' מוגלסי. מזוזות. נמושי ינוקי בחורים וזקנים. כמו משילכו הנמושות. ינועי. יציצו מעיר כעשב השדה. פרח. מתרג' ינע. סמידי כפותי. ויגמל שקדים. מתרג' וכפית. כלומר יגדלו סלתות לגלוסקאות עשויות יצאו מן הארץ. גלוסקא ומילתא. עתידה ארץ ישר' שתוציא גלוסקאות וכלי מילת במסכת שבת. עדויי. כלומר עדי עדיים. להתקשט בתכשיטין האלה. לבורנקי קולמונסי וכווצתא. בתחלת ישעיה הם. הקשורים. תרג' קולמונסייא. המטפחות. ובורנקייא. והרדידים כווצתא. וחיטי ככולייתא. בימי שמעון בן שטח נעשו חטין כשתי כליות של שור הגדול. צחוונא צמוחי בירוון ומורניתא. אתן במדבר ברוש ותדהר ותאשור יחדיו. ברוש. בירוון. קימוט. כעין בית הקמטים. וסלעומי. ולעו. מתרג' ויסתל עמון. רסוק. דבבי. לרסק ולמעך בעלי דבב. כמו ריסוקי איברים. אכומצא ושריגתא. העולה מתוך הפחת יפול בפח. מתרג' דיסק מגו כומצא יתאחד בשרגיתא. שרובא לאגמין. והיה השרב לאגם. טרשי לגרגות'. טרשים וסלעים יהיו מקוה מים. שחולא כורדנקא משה שנשחל מן המים יהיה שר המשקים לעתיד לבא. לאתקוני סעודתא: לצדיקים. כדאמרי' בפסחים שרא לכורדנקיא דבי ריש גלותא. מנשטרייל. מלכייא תורביצין. והיו מלכים אומנייך. ושרותיהם מיניקותייך. כערסלא מבתותא. כמלונה במקשה. מתרגמי' כערפל מכתותא. כמקטייא בתר דאיבעוהי. ערסל. ערס. מבתותא. מלונה עשויה ללון בלילה. וילן מתרגמי' ובת. כמקטייא. כמקשייא בתר דאיבעוהי. לאחר שליקטוהו. והוא לשון משנה. שלש אבעיות ביום. כאשר תעזוב המלונה שעשה הנוצר בראש המקשה לשמר הקישואין ומשתלקט מניחה והולך לו. בסוכה בכרם. לפי שדר בה נוצר ביום מפני העופות שלא יאכלו הענבים ובלילה מפני הגנבים קרי ליה סוכה. אבל שמירת קישואין אינה אלא בלילה שאין העוף אוכל מהן. שכך שנינו הקישות הזה מרה היא ואין לך מר בקישות כפנימי שבה. בריוני וטורני חומות ומגדלות. כאסא כת' ויבן לו בריונות. וסרני מתרג' ואטורני. ללמא וצדיותא. גבי רומים ונטה עליו קו תהו ואבני בוהו. מתרג' חוט דחורבנא ומשקולתא דצדיותא: וירשוה קאת וקיפוד ועלה ארמנותיה סירים קימוש וחוח. קימוש. מתרג' קרסולין. והיתה נוה תנין חציר לבנות יענה. מדור יארודין אתרא לבנת נעמיין. על יאוריהם. על אריתיהון. נשלם: אחר:

סימן קעט

קעט.
אלימו כען דמינכון כזיז. ועלימו בדילכון פזיז. דחיל כוואה בניב גחלין: בגו עמא ועול סבא. קדם עלי תרע בבא. גלי טרקא ומגלגלין: גבר וגמר דגמיר סבר. יאלפון זעיר דעל בבר. יהרמוניה קרי כהלין. דתרגם לישן דעיבר נהר. בר עוזיאל לעיינין נהר. בפתגמין דמקבלין: הדין ממלל. דאתחזיאו. נבייא ואיתנביאו. ארו חיוי עלמא חבלין: ואית מנהון (רובא) [דובא] דמיין. דלא נחין ושערניין. בבשרהון דמסרבלין: זמינא דא. גבי מנדא. בלו ואפחום הלך כעבדא. מענייא יתמי וארמלין: חיותא די רביעאה. מהשנא מן תליתאה. ולה שינין דפרזלין: טרידא אכלה (מרקא) [מדקא]. ושארא רפסא ארקא. בטופרין נחש לרע רגלין: ידא אתייהב להשנא דת. אלו מיהוד תקוף עדת. זמן כזמן דלא אזלין: כלא חשיבין קדם אלהין. לגב דהינא קרב ודהין דארעלין כליל כלילין: לבישין ליה לבושין סרי. לכנושי (מבררי) [מבדרי]. ספיין גליין ומטלטלין: מנתהון הב. יקירת נור. מדורתא דאע וגומרין דנור. ויוקדון לעד לא מתעכלין: נסיכין אין מלכוותנא. סבור ליה דין ודיינא. ולית אחרן דביה חלין: סגידא בול עצב ופלחין. וטב זנחין ולא חששין. בידין תבעין זכור שאלין: עדי אמרין למרמי מן. להימנין דמר דאפקן מן. קדמיהון (ריס) [רוח] ועלעולין: פריקו ניר רטן רטין. כרועו כוות לאבדרטין. מציירין פוס ולא ממללין: צלו צלו צלם אילך. לאיעבר בר וברת למולך דדלכון שבח וליה הלין: קרא קריין תנא תניין. גמרא נמור כדין עניין. וחס דנכפור יהב קלין: רשו בעיי לארשויי. מבת טלליה וארשויי. נרוממיניה לפום שכלין: שרי און רב רבוון. מאה ואלפין חלוון. ישמשוניה סחור סחור סגלגלין: תמיהן רברבן אתוון. ועובדי פליאוון. דמיטמרן קדמוי גלין: צהרון נהור קבל אפוי. כביש תהומי ימוי חפוי. שמי וארעיה דמשתכללין. צמח אצמח שטר ושלטן דכל עידן בכל שלטן. כיבש להון ארעין סלילין: חשוב שיפוון כעלוון. כרום נוון דעל אצטוון. כניחוחין דלך עלין: קהלין מיטרח מיסתן. כדן פריש יהונתן. קבל (חלה) [קהלה] דקם קבלין. אמיר:

סימן קפ

קפ.
תרגום של הפטרות של פסח.

ויאמר יהושע:

ואמר יהושע לעמא אזדמנו ארי מהר יעביד י"י ביניכון פרישן: ויאמר: ואמר יהושע לכהניא למימר טולו ית ארונא (דקיימו) [דקיימא] ועיברו קדם עמא ונטלו ית ארונא דקיימא ואזלו קדם עמא: ויאמר י"י: ואמר י"י ליהושע יומא הדין אישרי לרביותך בעיני כל ישראל דידעון ארי כמא דהוה מימרי בסעדיה דמשה כן יהי מימרי בסעדך: בעת ההיא: בעידנא ההיא אמר י"י ליהושע עיביד לך אזמלוון חריפין ותוב גזר ית בני ישר' תניינות: ויעש לו: ועבד ליה יהושע אזמלוון חריפין וגזר ית בני ישר' בגבעתא דקרו לה גבעת ערלתא: וזה: ודין פתגמא דגזר יהושע כל עמא דנפקו ממצרים דכוריא כל גברי מגיחי קרבא מיתו במדברא באורחא במיפקהון ממצרים: כי מולים: ארי גזירין הוו כל עמא דנפקו וכל עמא דאתילידו במדברא באורחא במפקהון ממצרים לא גזרו: כי: ארי ארבעין שנין הליכו בני ישר' במדברא עד דסף כל דרא גברי מגיחי קרבא דנפקו ממצרים דלא קבילו במימרא די"י דקיים י"י להון בדיל דלא לאחזיותהון ית ארעא דקיים י"י לאבהתהון למיתן לנא ארעא עבדא חלב ודבש: ואת: וית בניהון דקמו בתריהון יתהון גזר יהושע ארי ערלין הוון אדי לא גזרו יתהון באורחא: ויהי: והוה כד שלימו כל עמא למיגזר ויתיבון (בתריהון) [באתריהון] במשריתא עד דאיתסיאו: ויאמר: ואמר י"י ליהושע יומא הדין אעדיתי ית חסודא דמצרים מנכון וקרא שמא דאתרא ההוא גלגלא עד יומא הדין: ויחנו: ושרו בני ישר' בגלגלא ועבדו ית פסחא בארבעא עשרא יומא לירחא ברמשא במישרי יריחו: ויאכלו: ואכלו מעיבורא דארעא מבתר פסחא פטיר וקליא בכרן יומא הדין: וישבת: ופסק מנא ביומא דבתרוהי במיכלהון מעיבורא דארעא ולא הוה עוד לבני ישר' מנא ואכלו מעללת ארעא בשתא ההיא: ויהי: והוה כד הוה יהושע ביריחו וזקוף עינוהו וחזא והא גברא קאים לקיבליה וחרביה שליפיה בידיה ואזל יהושע לוותיה ואמר ליה (הלמיסעתא אתינא) [הלמיסעדנא אתיתא] אם לבעלי דבבנא: ויאמר: ואמר ליה ארי אנא מלאך שליח מן קדם י"י כען אתיתי ונפל יהושע על אנפוהי על ארעא וסביר ואמר ליה מה רבוני ממלל עם עבדיה: ויאמר: ואמר מלאך שליח מן קדם י"י ליהושע שרי סינך מעל ריגלך אדי אתרא דאת קאים עלוהי קדיש הוא ועבד יהושע כן: ויריחו: ויריחו אחידא בדשין דפרזלא ומתקפא בעברין דנחשא מן קדם בני ישר' לית דנפיק מינה ולית דעליל לגוה לית דנפיק מינה לאגחא קרבא ולית דעליל לגוה למישאל בשלמא: ויהי: והוה מימרא די"י בסעדיה דיהושע והוה שמע גבורתיה סגי ורבי בכל ארעא:

סימן קפא

קפא.
יום שני.

בן שמונה שנה:

בר תמני שנין יאשיה כד מלך ותלתין וחדא שנין מלך בירושלם ושום אימיה ידידה בת עדיה מבצקת: ויעש: ועבד דכשר קדם י"י ואזל בכל אורח דתקנו דוד אבוהי ולא סטא לימינא ולשמאלא: וישלח המלך: ושלח מלכא (ועשו) [וכנשו] לוותיה כל סבי יהוד' וירושלם: ויעל: וסליק מלכא לבית מקדשא די"י וכל אינשי יהודה וכל יתבי ירושלם עימיה וכהניא וספריא וכל עמא למזעירא ועד רבא וקרא קדמיהון ית כל פתגמי ספרא דקיימא דאשתכח בבית מקדשא די"י: ויעמד: וקם מלכא על אצטוונא וגזר קיימא קדם י"י למהך בתר פולחנא די"י ולמיטר פיקודוהי וית סהידוותיה וית קיימוהי בכל לב ובכל נפש לקיימא ית פתגמי קיימא הדא דכתיבין על ספרא הדין וקבילו כל עמא עליהון קיים: ויצו: ופקיד מלכא ית חלקיהו כהנא רבא וית סגן כהניא וית ארמלכיא לאפקא מהיכלא די"י ית כל מניא דעבידין לבעלא ולאשירתא ולכל חילי שמיא ואוקידינון מברא לירושלם במישרי קדרון ואביל ית עפרהון ביתאל: והשבית: ובטיל ית כומריא דיהבו מלכיא דבית יהודה ודאסיקו בוסמין על במתא בקרווייא דבית יהודה ובסחרני ירושלם וית דאסיקו [בושמין] לבעלא ולשימשא ולסיהרא ומזלתא ולכל חילי שמיא: ויוצא: ואפיק ית אשירתא מבית מקדשא די"י מברא לירושלם לנחלא דקדרון ואוקיד יתה בנחלא דקדררן ואדקא לעפרא ורמא ית עפרא לקברי גלייא: ויצו: ופקיד מלכא ית כל עמא למימר עיבידו פסחא קדם י"י אלהכון כמא דכתיב על סיפרא דקיימא הדין: כי: ארי לא איתעביד כפסחא הדא מיומי נגודייא דדנו ית ישר' כל יומי מלכיא דישר' ומלכיא דבית יהודה: כי: אלהין בתמני עשרי שנין למלכא יאשיהו אתעביד פסחא הדין קדם י"י בירושלם: וגם: ואף ית בידין וית זכורן וית צלמניא וית (שעוותא) וטעותא] וית כל שקוצייא דאתחזיאו בארעא דיהודה ובירושלם פלי יאשיהו בדיל לקיימא ית פתגמי אורייתא דכתיבין על ספרא דאשכח חלקיה כהנא בבית מקדשא די"י: וכמוהו: וכוותיה לא הוה קדמוהי מלכא דתב לפולחנא די"י בכל ליביה ובכל נפשיה ובכל נכסוהי בכל אוריתא (דמשח) [דמשה] ובתרוהי לא קם כוותיה:

סימן קפב

קפב.
ואם שבת בחול המועד.

היתה עלי:

שרת עלי רוח נבואה מן קדם י"י ואפקד ברוח נבואה דשרת עלי מן קדם י"י ואשרייני בגו בקעתא חדא ומלייא גרמין והא דין גרמייא דנפקו ממצרי' בכוהון דלא איעכבו עד זמן קיצו די"י והוה גברא במצרי' ליומא ההוא ושמיה יאיר והוא הוה רב שיבטיא דבית אפרים אמר להון בעידנא ההוא כולהון בית ישר' הוו קיימין בעינויא ובפולחנא קשיא ואנן הכי הוינן עבדין יתהון מאתן ואלפין גברין בני חילא ונפקו ממצרים ואתגאו בלא פורקנא די"י ובכן מסרינון י"י ביד מלכא דגת וקטל יתהון גנון ועבדוהי ואשרייני בגו ההיא בקעתא ובזמן פורקנא לא דבר י"י ית ישר' בההיא בקעתא דילמא יזעזעון והיא בקעתא מלייא גרמי אינשא: והעבירני: ואעברני עליהון סחור סחור והא סגיאון לחדא על אפי בקעתא והא יבישן לחדא: ויאמר: ואמר לי בר אדם התיחון גרמייא האילין ואמרית י"י אלקים את גלי קדמך: ויאמר: ואמר לי אתנבי על גרמייא האילין ותימר להון גרמייא יבישיא קבילו פתגמא די"י: כה: כדנן אמר י"י אלהים לגרמייא האילין הא אנא מעיל בכון רוחא ותיחון: ונתתי: ואיתין עליכון גידין ואסיק עליכון בשרא ואקרום עליכון משכא ואיתין בכון רוחא ותיחון ותידעון ארי אנא י"י: ונבאתי: ואתנבאיתי כמה דאתפקדית והוה קל באתנביותי והא זיעא וקריבו גרמייא גרמא לות גרמיה: וראיתי: וחזיתי והא (עליכון) [עליהון] גידין ובסרא סליק וקרם עליהון משכא מלעילא ורוחא לית בהון: ויאמר: ואמר לי אתנבי על רוחא אתנבא בר אדם ותימר לרוחא כדנן אמר י"י אלהים מארבע רוחייא איתא רוחא ועולי בקטיליא האילין וייחון: והנבאתי: ואתנבאיתי כמא דפקדני ועלת בהון רוחא וחיו וקמו על ריגליהון משריין סגיאן לחדא לחדא: ויאמר: ואמר לי בר אדם גרמייא האילין כל בית ישר' אינון והא אינון אמרין יבישן גרמנא פסק סברנא אבדנא לנא: לכן: (בכון) [בכן] אתנבי ותימר להון כדנן אמר י"י אלהים הא אנא פתח ית קבורתיכון ואסיק יתכון מקבורתכון עמי ואעיל יתכון לארעא דישר': וידעתם: ותדעון ארי אנא י"י כד אפתח ית קברתיכון וכד אסיק יתכון מגו קבורתיכון עמי: ונתתי: ואיתין רוחי בכון ותיחון ואשרי יתכון על ארעכון ותידעין ארי אנא י"י גזרית במימרי ואקיים אמר י"י:

תוכן העניינים

מחזור ויטרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה