אור ברסלב
מחזור ויטרי סדר שבועות

מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי

סדר שבועות

הלכות פסח

סימן רפו

רפו.
פירוש של דברות.

אציתו למימרי. האזינו. הדברין רברבנין. הדברי מלכא ורברבנוהי. בדניאל: גבורתיה גלת עלן. הופיע מהר פארן. תרגו'. איתגלי בגבורתיה על טורא דפארן. ברתיכי אישתא. והנה רכב אש וסוסי אש: הרמונו. רשות כמו הרמנא דמלכא. עתיק. פ"ה ועתיק יומין יתיב. בכורסוון. עד דיכורסוון רמיו: ומינכון בחירין לוי. כמו לוי. בירושלמי. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. שבט לוי אשר בחר לו לכהן. זעית. יחילו הרים. תרגו' זעו טוריא. מגוון לגוון. לשון גוונים. חרצי משתריין. מתניי מפותחין. בדניאל וקטריה חרציה משתריין. ומטרפא רוחי. ותפעם רוחי. איסטלוון. מילת. לא איצטבן. לשון אצטבנא ספסל: ארוון. ללקט אורות. לשון אורה: כל דאכיל בלחמוי. לכו לחמו בלחמה של תורה. כדאכיל לחמא דחוון. משולחנו של מקום. כדאמרי' שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום. שנ' וידבר אלי זה השולחן אשר לפני י"י. מארבע חיוון. מארבע מלכיות. בדניאל. ודחוון קדמוהי לא הנעל: סכום שית מאה. שס"ה לא תעשה. ורמ"ח עשה. בשבזיז. ופנטירין. בספיר. וישפה. חשובות מכל מרגליות. עניקין לצוארין. וענקים לגרגרותיך. ולרישא חינא מלוון. כי לווית חן הם לראשך. נסיב ליה חוטרין דלבן. יעקב שלקח לו מקל לבנה. צבאו ועבידו כו'. הואילו ועשו באברהם שאמ' מהרי שלש סאין. שקיים אפילו עירובי תבשילין. קרבת גלוותין במיא אזליא בנגוון. קרב גלותינו כמים הנוזלים באיים. ומאיי הים. תרג' ומנגוות ימא: רחמנא יתיב לן. שובה י"י את שבותינו. מעלוון וזעוון. שם האומות. בלהן מעוון. (שכינתי) [שכינתיה] תשרי בגוון. ובנחה יאמר שובה י"י. תוב י"י שרי ביקרך בגו ריבבן אלפיא דישר':

סימן רפז

רפז.
ארעא דקרא. כעין ההרים רקדו כאילים. שמיא זמרו. הגידו שמים צדקו. ישמחו השמים ותגל הארץ. כד אריס קיריס. כשאירס האדון בתלמוד בבלי. קירי. אדון. כירי. עבד. כדא' בע"ז סך קירי פלסתר. חשבון אדוני כזב: ובלשון ירושלמי מוסיף סמך (בראש) [בסוף] תיבותיו. וכן אתה מוצא בכל ספר יוסיפון. ואותו הלשון קורא לאדון קיריס. ועבד כיריס. וכן אתה מוצא בחנניה מישאל ועזריה. כיריס אתון דרמית רוחכון. כלמ' עבדים אתם ורוחכם גסה שלא לכרוע לצלמי. לברתיה דיעקב. תלה השבטים ביעקב. במיפקה לחירן. בצאתה לחירות. ממצרים. ונתן לה את התורה. היא כתובת החתן. וכלה. ואמרי' (ויהי בכלותו) [ויתן אל משה ככלותו] לדבר אתו (שמות ל״א:י״ח). ככלתו כת' חסר וי"ו. כהכנסת כלה לחופה. ושני לוחות כנגד שמים וארץ. כנגד חתן וכלה. כנגד שני שושבינין. לוחות אבן. כדמתרג' משם. רועה אבן ישר'. ואף על זה הוא תולה בברתיה דיעקב. ובחדוות שמיא וארעא. שהלוחות נעשות כלפיהן. וארץ יראה ושקטה. דרשי' במסכת ע"ז בתחילה יראה. ולבסוף שקטה. כשראתה שקיבלו ישר' את התורה: ל"א לברתיה דיעקב. יסד על שאמרו רבותינו כה תאמר לבית יעקב. אל תיקרי לבית יעקב אלא לבת יעקב. ומתי אירסה לאותה בת. כהוציאה ממצרים לחירות:

באצבעתה יהב לה. חמש טבעות על חמש אצבעותיה ביד הימנית כדי לארסה ולקדשה לו בהם. והם חמשה חומשי תורה. ולמה בימינה. משום שנ' ממינו אש דת למו. הנהירו. של צהר. אור. מתרגם נהורא. ותורה נקראת אור. שנ' ותורה אור. ארבע טבעין(בבהירו) [דבהירו]. לשון בהיר הוא בשחקים. היו מנומרות כארבע גוונים של טבעות. ומפרש ואזיל מה הן הטבעות האילו ומה הן גווניהן: גבילן כו'. ל"א באצבעתה יהב לה חמש עיזקן דנהירו. באצבעותיה נתן המארס חמש טבעות מצהיבו' ומאירו' יפה. כך הדוגמא ויסודן. הן חמשה חומשי תורה שהכל כלול בו הלכה ומשנה. כטבעת זו שמקיף האצבע סביב. טבעת. מתרג' עיזקא. גם אחר המקרא תפס לשון עזק. דכת' ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק. שורק בגי מטרייא שש מאות ושש מצות. ושבע מצות שקיבלו עליהם בני נח כבר קודם מתן תורה הרי לך תרי"ג מצות. ועל כל עיזקא ועיזקא ארבע טבעין בבהירו. ועוד הוסיף החתן לכלתו לכל טבעת וטבעת ארבע דוגמות. ארבעה פנים לאחת. מהם המבהירים ומצהירים. ומה הן הטבעות. צדק ומשפט חסד ורחמים. כאשר מפרש והולך:

גבילן בצידקא. אני שמעתי לשון שרשרות גבלות. ויש ליפתור גבילן. (לשול) לשון גביל לתורי. פתוכות ובלולות בצדק ומישור. כלש את העיסה בתבלין שבה. חתימן בדינא. חתומות היו הטבעות במשפט. נקישן בחיסדא. מעשה מקשה בחסד עשויות. כמו דא לדא נקשן. לשון מכה בפטיש. טביען בחסנא. מוטבעות היו ומולאות בחושן. תוקף הרחמים. ויתאפק. מתרגם ואיתחסין. באדם שמתאפק ומתחסן על כמירות רחמיו. ושבטך ומשענתך דקרא נדרש על מדת הדין ומדת הרחמים. שהן משען לעולם. ומה שאמ' המשורר חתימן בדינא נקישן כו'. סמך על זה המקרא וארשתיך לי בצדק ובמשפט באמונה ובחסד וברחמים (הושע ב׳:כ״א). מגיד לך הכת' שבארבע מיני הטבעות האילו נעשו האירוסין. ושלשה וארשתיך שכת' בקרא. יש אומרי' בלפי ג' הויות שמרגילין לאשה. תשומת יד תחילה. ואירוסין ונישואין. וכן היה אז. שלש מתנות. במצרים. מצות פסח. ואחד במרה. שנ' שם שם לו חוק ומשפט. ואחד בסיני. וארבע טבעין בבהירו. ארבע סדרים. כ"מ. ולא הבנתי כי ו' סדרי' הן:

ל"א. גבילן בצידקא. בכל ספר וספר כתב המלך ד' דרכים הללו צדק ומשפט חסד ורחמים. באברהם כת' ושמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט (בראשית י״ח:י״ט). ובמקרא אחר כת' ושמר י"י אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך (דברים ז׳:י״ב). ובנביאים כת' (וארסתיך) [וארשתיך] לי בצדק (ומשפט) [ובמשפט] ובחסד וברחמים (הושע ב׳:כ״א): דבהירו לשון בהיר הוא בשחקים. ודוגמא לדבר לקונה אבנים טובות ומרגליות. כשהן מנהרות הן לבנות. וכשהן מן הים הן דומות לרקיע. (כצת) [קצת] בחלמון בתוך חלבון. גבילן לשון גבלות מעשה עבות. את שנאמר במקרא תחילה לקח המשורר תחילה. וצדק נאמר במקרא תחילה והוא ראש הגבול. חתימן בדינא. הטבעת חתום וחותמו שקוע ונרשם בקץ הדין. נקישן בחסדא. לשון מקשה תעשה המנורה. בטדיץ ב'. שמכה בקורנס ומתפשט המתכת לכאן ולכאן. גם לשון המשנה כן הוא. ארכובתיה דא לדא נקשן ותצנח בארץ. מתרגם ונקשת בארעא. בחיסנא. אילו הרחמים. כמא דאתמר המון מעיך ורחמיך אלי יתאפקו. ולשון אפק. חוסן. ויתאפק. מתרגמין ואתחסין. וכשאדם רחמני מבקש ומעכב עצמו מלהוריד דמעות. אזי מתאפק הוא: ואשר שת המשורר לצדק גבילן. ולחסד נקשן. ולרחמים טביען. ולדין חתימן. לפי הלשון הנצרך לישב ארבעתם. העיד הק' מי שיש בידו ד' דברים הללו הולך בצדק. ודן דין אמת לאמיתו. ושופט בצדק ומרחם על הבריות מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ובהם הושתת העולם. ובמקום משמיעי דרשה לרבים נוסדו דברים הללו ליאמן ביוצר הארץ ועושה לידע נפלאותיו: דהב אובריזא. זהב טהור. בני רומי קורין למופז אובריזא. וכן בירושלמי. אינון עזקיא דאחסנתא. ממנו היו טבעות הירושה. היא התורה שנקראת מורשה. חמש ספרי אורייתא אינהו חמש עיזקן. והם היו מוהרא דמטרונא: ע"א אובריזא. אופריזא לשתי תיבות נחלק אופריזא. אופיר זא. זהב מופז. ופ' וב' מתחלפו'. נשפת. נשבת. מוהרא דמטרונא. הגברת: הוא יהב בידה. עשר יקינטייא. עשר מרגליות. כאשר אמרו רבותינו במאה קשיטה. אילו חליות ודיוקינטון. ב"ר: והוא שיסד הקליר חופות מחופות בחליות חרוזות. חופות מכוסות באבנים טובות. נערכות נחרזות. כמו מחרוזות של דגים. ואותן מרגליות הן עשרת הדברים. אע"פ שעל ידי שליח שמעום אמ' המשורר הוא יהב בידה. והם היו מוהר ראשון ששלח החתן לכלתו שידוכין ודברי חיבה וריצוי להאהיבו בעיניה: ע"א מוהרא קדמאה דחביביא. בראשונה נתן להם אילו לחביבות מוהר שלא להלאותם. ושוב פירש להן מעם מעט כולן: ותלת מאוון ושיתין וחמש מרגליא. מרגליות. המשולה בה שנ' לא יערכנה פטדת בוש ותמורתה כלי פז (איוב כ״ח:י״ז). לא גרסי' הכא מוהרא קדמאה אלא מוהרא דמחבבותא. מוהר החביבות שהזכיר למעלה בעשר יקינטיא מסדר והולך מעות התלויות בהן. בלאו ועשה. ותלת מאוון ושתין וחמש לאוין במיניין ימות החמה. שהזהיר המקום שבכל ימות השנה יזהר שלא לעבור: ע"א ותלת מאוון. שס"ה לא תעשה נתן אחרי כן בתוספת כתובה במוהר השני גם הוא היה על ידי חיבה ונתנם בחיני חינות. אפרייא. חן. כמו אפרין נמטייה לר' שמעון. ואותם חינות על שקיבלם מאהבה: זמרגזין. נפך. מתרגמי' זמרגזין. גם רמ"ח עשה נתן לכל אבר ואבר שבאדם נתן הק' עשה ולא תעשה. עשה מזהירו לקיים את התורה. ולא תעשה מזהירו שלא לעבור עליה. ואיפוא תלאן החתן לאותם מרגליות על צואר הכלה. לקיים ונתתי עול ברזל על צואריך. אותו עול נמשל למסמר של ברזל שהוא קבוע כך דברי תורה קבועים. גם נתלן המאורות בשפתי כלה. הה"ד שפתותיו שושנים: ע"א מיתליין על צוארה דכלתיה. להיות עמילים בה. ובסיפוון. ודברת בם: חטף לארוסתיה. מיהר הקץ ודילג להוציאם. מבין בתרייא. והדבר נגזר. עגלה משולשת. על שם עגלה יפיפי' מצרים. בחזון. בחלום השינה. אני ישינה ולבי ער. נואשתי בגלות. והק' שהוא (לבו) [לבן] של ישר' ער עלי. ובזריזות קיחת אשה מצינו חטיפה. וחטפתם איש את אשתו. כד ארתיק על תרעא. קול דודי דופק. נקש על הדלת. פתחו לי. והות דמכא. ויישן. ודמוך. בחדרי ארץ גשן ישינה ונתיישנה. מחדרים אימה. מתרגמי' ומתווניא. אבל ר' אמ' לי אשתקד מבין בתריא בחזון. במראה ברית בין הבתרים הקדים וחטפו לחלקו. ועשה רושם. והנה תנור עשן ולפיד אש. סימן להר סיני עשן כולו וקולות ולפידים. בין הגזרים. סימן לגוזר ים סוף לגזרים. והיום לא נכון לבי לפרש כן לפי הלשון: כד ארתיק על תרעא. בברכת ירושלמי. משל לאדם שהרתיק על תרעו של מלך בנוקש על דלתי רחמים. ור' יוסי אומר באגרוף. מתרג' בירושלמי במרתוקא. ובב"ר וי"י המטיר. מה חסר המקרא הזה מאת י"י. כמרתוקא מן גובר: ע"א כד ארתיק. כו'. באותו שמקשקש על השער והגברת ישינה בחדרי חדרים ואינו רוצה להקיצה משנתה. משלו משל למה הדבר דומה. לאחד שהרחיק על השער עומד שם עד שליש היום. עמד לילך. באו בני הבית לפתוח הבית. ראוהו הולך לו. וגם הם באו ונכנסו לביתם. זה מפליג וזה מפליג. ליום המחרת עשה כמו כן. שלח (א) בבליסטרא שלו מרגלית דלית בה (ב) טימי. הכירה מטרונית דיוקני. סימן שלו צוותה לפתוח אף השערים הפנימיים. נכנס הוא לבקרה. ידע דלא הוה בר נש קומוי דידיה נתייחד עמה על שלבו גס בה. התחיל לחבבה (ג) הגס הגס. לא זז משם עד שהכניסה לחופה בפרק מתן. כך בהגלותו החל להמשיכה בדברים יד על יד עד שרבו החביבות בינו לבינה: ע"א חסף. בחפיסה ובמהירות נגלה לארוסתו בין הבתרים במראות הלילה תחילה. ע"א חטף. חטפה ולקחה מבין האומות העולם על ידי מראות. ואימתי כד ארתיק על תרעא של פרעה הרשע בליל מכת. והות דמכא. והיא ישינה בחדריה ויושבת לבטח ושמחה. כאשר מפורש במכילתי: טען יתה על גפי נישרין. אל תעלו על לב לומר כי מקרוב היתה החיבה והריעות כי מקדם נתחבבו זה עם זה טרם נתקדשה ימים רבים ומה עשה לה קודם לכן נשאה על כנפי נשרים. הה"ד ואשא אתכם על כנפי נשרים. מה נשתנו כנפי נשרים משאר מעופפים. הנשר הזה רחמני הוא ונושא אפרוחיו על כנפיו מלמעלה. אמ' הנשר מוטב יבא החץ בי ואל יבא בבניי. כך אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו. ואוכיל יתה שילוא באורתא. אע"פ שהיה לרעה כבר אמרנו צדיקים אוכלים אותו בשלוה. ומנא בצפרין. לימדה תורה דרך [ארץ]. לחם בבקר ובשר בערב: ימא בזע לה. קרע לה את הים. גנון. כילת חופת חתנים. קטר לה. קשר לה חופת כבוד. בזיהורין. הן ענני כבוד ואורה. סיכך עליה. ומזהירין כזוהר הרקיע. מלאכיא שושבינין. שבאו לקשור לכל אחד שני כתרים בראשו כנגד נעשה ונשמע. ומשה בר גנון. הוא בן החופה. הוא המוציא והמביא והמכניס כלה לאפיריון. בפנטירין. פניו מאירות כמין ישפה. דמתרגמ' פנטירי. ועל אותה שעה נא' וקרנים מידו לו. כי קרן עור פניו. ושם חביון עזו. שם נגלה עוז שהיה חביון למפרע בסתר עליון. ויש מפרשין בזיהורין. לשון מאור וזוהר. ולא נכון לומר כן. שהוא הולך ומפרש ט"ו דברים שעשה לה כנגד ט"ו דברים שעשה במשכן. כולו מפורש בספר והזהיר. אצל תרומת המשכן. שושבינין לשון ריעות. כמו ויתנה למרעהו (שופטים ט״ו:ו׳). מתרגם ויהבה לשושביניה. (רועה) [רעה] דוד (שמואל ב טו). שושביניה דדוד. וכן שנינו בסנהדרין. אוהב זה שושבינו. ששפריויץ ב'. בפנטירין. בין החשובים. פנטיר. חשוב כאשר מצינו למלך ששלח פנטיר הוגניס דידיה לאקבולי אפי קומא. בויקרא רבה. סנטיר בלשון יוון חשוב: כליל מלכו ברישא. עתה הולך ומפרש היאך היא יושבת בגנונא. עטרת מלכות בראשה וצמידים בידיה. מקראות הן ביחזקאל. עגילין באודנהא. וטבעות בנחירי האף. נזמי האף. במסכת שבת: לבושא דריקמא. ואלבישך רקמה. מסאנא דססגונין. ואנעלך תחש. מציירין. התחשים הן גוונין הרבה. והיינו דמתרג' ששנונא. ששש בגוונין שלו. לבוש שזיר ותיכלא. ואלבישך שש משזר רקמה. הן יריעות מעשה רוקם. למשכן. ותכלת משזר שבהם עם בגדי כהונה. היינו דכת' בקרא תרי מיני רקמה. הות פרזימא. טלית של כהונה כדא' בסוכה רב עמרם חסידא רמא תכילתא אפרזומא דאינשי ביתיה. בשופרין. ביופי. ולי נר' בהיטב. כדמתרג' וייטב. ושפר: מן ביתא דאבוהא כד אתת למיפק. כאשר בא אברהם שהוא תחלה וראש לגרים ויצא ממולדתו והאמין במלכו של עולם באו בניו אחר יציאת מצרים ועשו משכן. וזהו שאמ' המשורר אעלת לארוסתה תרעין דקוסמרין. הביאה הארוסה שלו שערים מעצי אלמוגים. אלמונים. מתרגמי' קסמרין. שערים. מתרג' תרעין. וכל כך למה עשתה. בעיבידתיה למירפק. במלאכתו להתחבר. כמו מתרפקת. מתחברת ובכרכי הים קורין לחבר רפק: ע"א מביתא דאבוהא. מבית יעקב שדר במצרים. וישב בארץ גשן. כד אתת למיפק ככלה היוצאת מבית אביה. ונכנסת לבית חתן. אעלת לארוסתיה. הכניס החתן לארוסתו זאת. תרעין דקוסמרין. שערים חשובים. שהקיפם להר סיני. ויתייצבו בתחתית ההר לקבל תורה. היא שער הגבוהה והמשובחת. בעיבידתיה למירפק. לחפור במלאכתו ולהתעסק. כמו רפק ביה פורתא: נעביד ונקבל. נעשה ונשמע. משתעיין מספרים אחריהן באותה מלאכה שהזקיקן למירפק בה. מיהרו וחמדו לעשות לפני שמיעה. דלא לפקפק. שלא להרהר. ושלא לזלזל במצותיו. כמו פקפק בנטילת ידים. ומתפרשין. ואיתפרש קמיה. וישב משה את דברי העם אל י"י. וחדי. לשון חדוה. כלומר הוגד לו ושמח. וכלתא תירוץ. כלה זו תורה. התורה חדווה ודיצה. בהסיבה שלה צהלה ושמחה במכונתה. על שקיבלה תתקיים העולם. ברייספק. כמו אשקא דרייספק חרוב ביתר. בגיטין פ' הניזקין. שנבואה. ב' מרכבת הנשים לנוי ויופי. ואני שמעתי אוכף. והלעז אשקא. ארצון דשילא דיוספק. שילא: ע"א נעביד ונקבל. משתעיין בתריה דלא לפקפק. צאו וראו כמה הן מחוברין ומזומנין לעשות רצונו של מקום. שהרי באותו מעמד שהיו עומדין אמרו והודו לדבריו קודם ששמעו אם היו יכולין לעמוד בהן ושמו בטחונם על חקי ואמרו תחילה נעשה ואחר כך נשמע. ולא רצו לפקפק על כל אשר אמ'. וזהו שבחן של ישר' שכן מצינו במלאכי השרת שבמקום שהן שם משיבין שליחותם. שנא' (איוב ל״ח:ל״ה) התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו. ויבאו לא נאמר אלא וילכו. מלמד שאחר השליחות אינן זזין משם עד שמורים ואומרים רבונו של עולם עשינו כאשר גזרת עלינו. וכן עשו ישר' לא זזו משם עד שהודו ואמרו נעשה. ויתפרשון קדם חתנא וחדי. ושמח. והודיעם הטיבו את אשר דברו. והכלה כמו כן שמחה כאשר שמעה מה שאמ' החתן הטיבו אשר דברו. כאילו ישבה באלונקי. שנבואה. ודומה לו באלה הדברים רב'. למטרונא שהייתה על ברייספק שלה. הגיעה לשלוליתו של נהר החזיקה בתפוס ארצון ב'. כאשר שנינו האוכף והתפוס שלו טמא מרכב: סלים אתקבע לה. סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ראה יעקב אבינו שבניו עתידין לקבל תורה. דתיסק לגנונא. על הר סיני. פרשז עלינו עננו. מן צורתא דאבוהא. כמו אתיצבה על מצור. וכמו צר צורתא וקם בגוה. עג עוגה ועמד בתוכה. צירנא ב'. לכך יסד כאן צורתא ולמעלה ביתא. שבתחילה היתה נמשכת אחר האומות ובקושי גדול פירשה מהן. כמ' דתמר הנבדלת מן הגוי קשה לפרוש. וכאשר נגלה אליה הארוס התחילה לחבב דבריו. וכל היוצא מפיו עושה. והיתה עומדת בדוחק גדול ומחכה את הגאולה. הה"ד משכני אחריך נחצה: לכורסייה דחתנא. שנינו בפרק מתן תורה: שפתח להם ז' רקיעים והראה להם כסא כבוד שלו: ע"א סלים. דרך כבושה כמין דרגא. דתיסק לגנונא. לחופת ענן שבהר. והנה סלם. סלם. בגימטריא סיני. ב"ר. ומלאכים עולים ויורדים בו. משה ואהרן. מצורתא דאבוהא. מצורת הבית של אביה. הוא מחנה ישר'. לכורסייה דחתנא. הוא הר סיני שהוא כסאו של מקום: עדרין בה שבעין. כלפי שאמ' בעבידתיה למירפק. לשון חופה אומ' כן. עדרין בה. עודרין וחופרין. שבעין בתולן. ע' סנהדרין צנועים כבתולת. לשננא. ושננתם לבניך. ודרך הכלה להיות עם הבתולות בחדר. דליהון כבמכא דחלבא. כותח החלב. להתל בו על הדבש. כמכא. מטון ב'. כלומר להיות עמלים בתורה שנמשלה לדבש וחלב. שנ' דבש וחלב תחת לשונך. להתלבן. ולהוציא דין אמת לאמיתו. ואז הדבר מלובן. כמו מחוורתא כדשנין. כלומ' כך הלכה מתלבנת ועיקר: ר' יוסף אומ' עדרין בה. אילו ג' עדרי צאן הכת' בפסוק. אילו ג' בתי דינין שבהר הבית. בחיל. ובעזרת הנשים. ובלשכת הגזית. ונאספו שמה כל העדרים. אילו הן סנהדרין: ע"א. עדרין בה שבעין בתולן לשננא. אותם הזקנים העומדים בתחתית ההר לומדין התורה ומחדשין בה ומחדדין אותה מפלפולם. בתולן לשננא. אותם אנשים אשר לבם אטום כבתולה שלא נבעלה. כאשר שנינו. אפילו לבו אטום כבתולה היין מפקחו. דכת' ותירש ינובב בתולות. ואמ' רבא חמרא וריחני פקחין. דלהוון ככמכא דחלבא. כמכא. מאכל. כאשר שנו רבותינו. חלב למאי ניחוש כו'. אי דקא בעי לה לכמכא דחלבא הכי נמי. על דובשנא להתלבנא. סדר מערכות ישר כאשר היו בהר סיני הולך וחושב. ע' זקינים. כולן שערותיהן לבנות. ואחריהן שחורי ראש. בחורים. ואחריהם הנשים שעוטפות. הזקינים קורא חלב. על שהן לבנים כחלב. והבחורים קורא דבש. לאיתלבנא. כך קורא הנשים על שמעוטפות לבן: פרת אנבורשא ב'. לשון פעל. פדת. לשון ארנקי וסינר. בירושלמי. מטא חד שע מיזל צלויי בי כנישתא. א"ל לברוי זיל לביתוי קומוי דניזל צלויי. קטר פדתיה יהביניה ליה. כי אזל לביתיה נפל מן גו פרסייתא צררי דכספוי. וכו': וה"פ פדת למיקטר במדברא. הכניסה צרור כסף בארנקי שלה והוא תרומת הכסף והזהב וממנו עשו את המנורה. גנון לגו מן גנון. חופה לתוך חופה. הוא שאמ' הכת' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים: דליהוון צנועין בשביסתא. לשון השביסים והסהרונים' דישעיה. מין תכשיט: ע"א פרת. כמו אפרין נמטייה. נשאה חן בעיניו לקשור לה במדבר חופת זוהר. לארוסתיה. לחתנו. גנון לנו מן ננון. כילה בתוך כילה. עזרה. היכל. ודביר. לפניי ולפנים. פרת. לזכר אומ' פָרָה. נשא חן. ולנקבה אומ' ?פרת. הלכה. רדפה ובקשה ושאפה. כי ההוא דהוה פַרי בתר תורתיה. במדרש איכה רבתי. ופי' הלכה לקשור בסיני כילת זוהר לחתנה. ויש אומ' פדת. פונדא. ודומה לו בברכות ירושלמי פ' היה קורא. יהבין ליה לר' חייא קטר פודתיה. קשר פודנתו. ופי' פדת למיקטר. פונדאות וקשרים צוה לזמן לחופתה. לולאו' וקרסים. יריעות ומכסאות. ראשון שמעתי וזה נראה שמצינו פדת אצל קטר. מילה מליאה. ועל זה כיון המשורר. דלהוו צנועים בשביסתא. ר' יוסי אומי חדר. ולשון מדרש הוא באלה שמות. ויסב את העם. הסיבן בשביסתין. משל לכלה שתיקן לה אביה חדר בתוך חדר כדי שתהא צנועה ביותר. הן העננים השקיפין סביב: צוואה למרמוך. לשון צוותא. שולץ ב'. למדמוך. לישן. כלומ' נצוית הוא עשה. להיות הוא ישן ושוכב בין שני בדי הארון. ולשרות שם שכינתו לעשות צוות לארוסתו. לשכון קרוב לה. להתעלס באהבים. ביני תרין בריזתא. הבדים נוקבין בטבעות. והן בולטין ביתידות. כמו ברזא בחבית. ויש אומ' ברים. בתרג' ירושלמי בריזי וקווצתא. קווצותיו רסיסי לילה. תליין אסותא. תלויין על הפדחת. ונוי הן לבחור. והן. הן קווצותיו תלתלים. ע"א ביני תרין בדיתא. בין שני הבדים. והן הבדים שבולטין מחוץ לפרכת. ונראין כשני דדי אשה. וקוצתא דרססן תליין אפותא. תלויין אותם רסיסין על מצחה. וזה פתרו' לדוגמתו. החתן ישן בין שדיה ועשת צוות. ובאים תילים של טל ערב. כביכול מלמטן למעלן במצח כלתו. והריה ערב. רמז לביישנים שאם יריאים את השם טל ילדות צומח מבין סנפירין ובא ומצהילן. הה"ד ונתתי יראתי על פניכם לבלתי תחטאו. בספר אגדה נמצא דבר זה. וכן בתנא דבי אליהו רבא: קמתא כתמרא. כאתכלין תדיא. שדייך לאשכולות. אשכל מתרגם אתכלא. תדייא. שדיים צומקים. מתרגם תדיין יבישין. ולכך נדמית לתמר. מה תמר זה אינו מתפצל אילך ואילך ואין לו אלא לב אחד. פי' מוחו (באצבעו) [באמצעו] הוא ולא (בחריות) [בחריות] של דקל. כך ישר' אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. ומה תמר זה מתמר ועולה כמקל וחריותיו וענפיו אינם מפוצלין לכאן ולכאן. כך ישר' נעשין אגודה אחת לעשות רצון קונם: בכמה פנים נדרש: ריחא דנחירא. לשון מקרא. וריח אפך כתפוחים. ותפוח מתרג' חזור. תפוחי זהב משכיות כסף מתרג' חזורי דהבא. ולמה נמשלה כנסת ישר' לתפוח. לומר לך מה תפוח זה ריחו נודף מכל פירות שבעולם אף ישר' ערבו לפני המקום מכל אומות העולם: רישא ככרמלא. על שם ראשך עליך ככרמל. שהיה בעל מום אצל סיני. כמו ששנינו למה תרצדון הרים גבנונים. וכת' התם או גבן או דג. וכסבורה את שדלה את במצות כמו שאמרת לפני דלותי ולי יהושיע חייך כל גופיך קודש ובן חורין. כארגווניא. תרגו' של ארגמן. ע"א לישב המילה. ראשך עליך ככרמל. אינו קל לישבר ולא נוח ליפרד. כי מלאה מצות כשבלים הללו המליאות דגן זו בצד זו. כך תלמידי חכמים שביך דוחקין זה את זה ללמוד תורה. כדאמרי' דהוו יתבי שיתא שיתא באמתא. דלת ראשך. שערותייך דומות לארגמן. אילו ראשי גולה (שבבל) [שבבבל] ודייני הדור ושופטיו. צאורה שעיע כעמוד דשן דפילינא. על שם המקרא צוארך כמגדל השן. מה השן הזה בונין עליו מגדלות וחומות בצורות וכרכום. ומחי קבלו. ואינו דואג מן השרב. כך בונייך אינם נוחים ליחרב. כי חלקים הם מזרעו של חלק. יעקב. ושנינו תרין אדרועי דיעקב אבינו כתרין עמודין (ד"א עמודין) די פרו שופו די שנים. פרו. פנים. שופו. בלשון יווני שו"ן. ודומה לו בפסיקתא אנכי ולא יהיה לך. די פרו שופו שמענום. ויעקב בא שיצחק. ויצחק שאברהם. ובאברהם כת' האדם הגדול בענקים. בתחילת מסכת סופרים זה אליעזר. והיה אברהם אבינו טומנו בכף ידו. ראה גדולתו של אליעזר פעם אחת כעס בו אברהם והפיל שינו של עבדו ועשה ממנו מיטה חשובה לבן ביתו. ציבחר מיכולן כך. גדול שבכולן על אחת כמה וכמה. לכך חזקים הן בשעה שעושין רצונו של מקום. שן אייבויירא ב'. דפילייא. אוליפן ב' שם החיה: שררא לאגנא דזיתא. שררך אגן. בית הבד שנותנין בו זתים קורא אגן. מעהא כעין ערימת חטין. בטנך ערימת חטין. ע"א שררא לאגנא דסיהרא. שררך אגן הסהר. מה טיבור זה באמצעיתו של עולם. מקפא שושנים חניטין. מופקת שושנים בליחלוחו. לשון חנטה. אילן שחנטו פירותיו. שאז הוא בליחלוחו. וזהו סוגה בשושנים לשון סייג וגדר. ודרשי גבי נידה. אפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות: ע"א שררך. רוב תבואות בכח שור. אילו תלמידי חכמים. כמו ששנינו משלחי רגל השור והחמור. אילו בני אדם שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה כשור לעול וכחמור למשאוי. רך. לשון ריכא ולא בר ריכא. ומקרא מלא הוא. ואנכי היום רך ומשוח מלחמה. ותלמידי חכמים נקראו מלכים. כמו שכת' בי מלכים ימלוכו ורוזנים. וגו'. מי שמגלים לו רזי תורה. אגן. עוגל הסהר. מה הסהר הזה מתעגל ומשלים פגימתו לסוף י"ד יום ואז מבהיק זיוו של עולם. אף צדיקים שבדור כל זמן שמזקינים גבורה מתוספת בהם ומגינים על דורם. הה"ד רגלי חסידיו ישמור ללשון אחר. כמו (שנינו) [ששנינו] גרן עגולה (וכמה) וכמו נכנסו (לגרן) [לכרם] ביבנה. סהר על שם לא איברי סיהרא אלא לגירסא. שבאותו זמן לא היו ספרים ניתנים ליכתב וגורסין למאור הלבנה לפי שאין לכולם נר למאור: אל יחסר המזג. לא פיחת עלמא מתלתין וששה צדיקי. דכת' אשרי כל חוכי לו. לו בגימטריא הכי הוו. המזג לשונו כמו זביננא לך זיגא דמטיא עד כרעיך. דעירובי'. זיג. דבר צלול. זכוכית זגוגית. וכמו שאני גידים דזיגי. ופירשנו שהצדיקים זיוו של עולם. בטנך כעין ערימת חטין. בנים שביך דומים לחטים העתדים ליצא. כמה שנ' יהי פיסת בר בארץ. מה דברים הללו יצאו נקיים וברים כך בניך בלי מום וחטא. הה"ד בן שנה שאול במלכו. כבן שנה בלא חטא. במדר' באתי לגני. מקפא שושנין חניטין. מוקפות בנות ישר' גדר ואינם פורצות אותו. ואף בעליהן עושין משמרת למשמרת. אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. נכנסה לחופה ואמרה שושנה אדומה ראיתי. זה הופך פניו וזה הופך פניו. זה פורש וזה פורש. וכי איזו נחש נשכו. איזו עקרב עקצו: תקוף עינהא בתרין כריכן דחשבון קשיטין. מראית עיניך כשתי מעיינות היוצאות מחשבון עיר סיחון. ולא בסתר הם. כי על שער בת רבים שכולם עוברים הנה הנם. ופסוק הוא עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים (שיר השירים ז׳:ה׳). בת לשון קול. כמו בת קול. המיית קול. ומתחלק לכמה פנים לפי משמעות הדבר אשר נאמר בו. קשיטין. נאות הן. ונחירה זקיף. חוטמה נאה. נהירים אילו נקבי החוטם שיש בבני אדם שאינם נאים. כמו ששנינו אצל בעלי מום. או חרום. זה שחוטמו שקוע. וכל כלה שעיניה נאות אין כל גופה צריך בדיקה. הה"ד הראיני את מראייך. וזקיפת החוטם למה הוא דומה לדמשק שהוא הר הגבוה ומשם צופים למרחוק. שני מקראות הן. דמשק. ודמשק. והוא הוא. ודמשק היא עיר מלוכה של מלך אשור כמא דאתמר משא בארץ חדרך ודמשק מנוחתו. ולא מחמטין. מאד הם יושבים יפה אילו העינים. אינם צופות למעלה ולא למטה. אין צריכין הכרע. הוא ששנינו דלא [לחמטן] אליתייהו. כרע בל (ישעיהו מ״ו:א׳) מתרג' המיט בל: ע"א כתרין בריכן דחשבון קשיטין. לשון מקושטין. וזה פתרונו. חשבון אינו עיר. לפי פשוטו. אלא כך אמ' הדמיון. עינייך ברכות בחשבון. במקום שמתקבצין בל העולם לחשב חשבון כל יופי עיני הנשים היפות: עיניך בחשבון הבריכות. והשאר אינן בבריכות. נמצא שאין עיניהם יפות בשלך. וסוף המקרא מוכיח על פשוטו. על (שאר) [שער] בת רבים. במקום השער שרבים הולכין ובאים שם ומתקבצין לחשבון הנשים היפות שיעברו דרך עליהן לראות היפה שבכולן. ונחירה זקיף. לשון זוקף כפופים כלומ' אינו כורע אלא זקוף. וברכים כורעות תאמץ. תרג' וארכובא (דחמטו) [דהמטן] בעיבידתא (תהייל) [תהייל]. אי נמי. ולא מחומטין. לשון חשך. שלא יחשיך אפה את פניה. ועלטה היה מתרג' וחומטא. (איגמי) [אי נמי] לשון קב חומטון. שלא ישחה עד עפר:

סימן רפח

רפח.
דיברא קדמאה.

זיקין. הוא לשון גף היוצא מתחת הפטיש. גם ברקים יצאו עם אותם הגיצים בשעת מתן תורה. לפיד דנור מימינה. למיימינים בה. שעתידין להיות מוקפים בעמוד אש שמור מן המזיקין. אילו בני אדם שאין בלבם קנאה ואין עצמותיו מרקיבין. מה האש הזה כל זמן שאתה מרבה עצים נוחים להדלק והלהב רבה. והגחלים לוחשות. כך תלמידי חכמים בחייהם מרבים תלמידים ותלמודם מתקיים בידם. ד"א מה הגחלים הללו שאפרו צבור עליהן וחיותן תחת האפר. כך אותם תלמידי חכמים שלא היתה טינה וקנאה בלבם שמורים בקבר ובטוחים להיות חיים לעולם הבא. שכל מי שיש קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין. הה"ד ורקב עצמות קנאה (משלי י״ד:ל׳): ולפיד דאישא משמאליה. למשמאילים בה. כמה דאתמר ארך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד. אש ונור מופלגים זה מזה בלשונם. ואע"פ שתרגומו של אש נור. מצינו הפלגתם. כאשר שנו רבותינו אש אוכלת ואינה שותה. שותה ואינה אוכלת. אוכלת לחים כיבישים. היא אש של מעלה. והוא שכת' אש אכלה הוא. ואינו מתורג' נור. ומצינו למידין דנור של מטה אינו כנור של מעלה. כי נמצא בספר יצירה מימינו נור של נוגה כקריוסים הללו המודיעים כל דבר ודבר. קריוסים. פי' מגידים. ועל שם שהעשירים פניהם מצהיבות על ידי היקום אשר ברגליהם נדמו לאש: הוה פרח וטאיס. דכת' דברי חכמים כדרבונות. כדור של בנות. מה (הדור) [כדור] הזה נזרקין מזו לזו. כך הדברות נזרקין מזו לזו מאומה לאומה ולא קיבלוה. וחזר וזרקם לישר' וקיבלוה. ומתחקק בלוחות. הוה פרח וטאיס. עכשיו חוזר לדיבור של מקום שהיה הולך על פני רקיע השמים. תוך חללו של עולם ובא והולך סביבות מחניהם של ישר' ואוw אשריכם ואשרי העם שככה לו שרואה זיו סנקליטו של אוהבו. וכן מפורש בכמה מקומות שהרכין שמים העליונים ופתח למו ז' רקיעים וראוהו בכבודו. והולך הקול ונעשה ממש ומתיישב האות והתיבה על לוחות. ואזיל ומקיף לאחר שהקיף המחנה לכל צד חוזר ונחקק (ונחקק) בלוחות. ונראה רישומו משני עבריהם שהיו חלולות. והיינו דמתרג' נבוב לחות. חליל לוחין. ונראה מעבר שני המילה נהפך. כגון נבוב. בובנ. סרו. ורס. שני' כתובי' משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים. וזהו מתחקק. חקק. רושם. וזהו שאמר במגילה מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדי' וכן הוה צווח. למדנו שהיה חיות באותיות:

וכן נמצא' האגדה. דיבור ראשון כשיצא מפי הק' יהי שמו משובח לעולם. כמה ברקים וכמה לפידים יוצאין ממנו. לפיד של נור מימין. ולפיד של אש משמאל. באותה שעה אדם לא הנשים. ועוף לא ציפצף. ארי לא נהם. שור לא געה. חמור לא ניער. פרא לא ניהק. סוס לא צהל. ואדם לא דיבר ודומה העולם חלול כמי שלא היה בו מאומה. ובדבור היה יוצא והולך בארץ כאדם שהולך בארץ. ומתהפיך הדבר לשבעים לשון שכל העולם שומעין בו. שנ' יודוך י"י כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהילים קל״ח:ד׳). והיה הקול יוצא ומתעגל על אזניהם של ישר'. והיה או' קבלו תורתי עליכם שיש בה שס"ה מצות לא תעשה והיו ישר' עונין הן. וחוזר הדיבור מן האוזן ונושקו על פיו. וחוזר הדבור מן הפה ומתעגל על האזן. והיה אומר קבלו תורתי עליכם שיש בה רמ"ח מצות עשה והיו עונין ישר' הן. וחוזר הדיבור ונושקו על פיו. הה"ד ישקני מנשיקות פיהו. ובא הדבור והופך פניו לדרום. והיו שומעים אותו ורצים אחריו לדרום. הופך פניו לצפון וכן למזרח. וכן למערב: ועל פי אגדה זו פירשתי למעלה כאשר פירשתי. ועל סמך אגדה זו יסד המשורר שיר זה. וכן הולך הלשון והעברי:

סימן רפט

רפט.
חנניה: ננסא. הוא נבוכד נצר. ושנינו בברא' רב'. ננוס קורטא. וקצר קטיע פושקא. גובהו לא היה אלא טפח בלבד. לצלמי לולבי דתמר. הצלם אעלה היה מן לולבי התמרים. פ"א אתם לולבי דתמר. שצדיקים נמשלו לתמר. שנ' אמרתי בתמר. ארמיית צדייא. השלכתי שממה בית המקדש. החרבתי אותם השוחטים קרבן המזבח וגם המזבח הרסתי. ע"א ארמית צדיין. בא בהיכל בחרבו שלופה (וגידד) [וגידר] את הפרוכת. ולקח ספר תורה שהמלך קורא בו. כמה שכת' וקרא בו כל ימי חייו והציעו תחת זונה ובא עליה. והוא שיסד המשורר ארמית צדיא. הארמית שצר מבחוץ והביאה בתוך מרפידו וחופתו של מלך. ע"א אדמית. על שם מזבח אדמה. ואותה אדמה שמתי שממה. כמה ששנינו בסוף סוכה לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונם של ישר' ואי אתה עומד להם בשעת דוחקם: ואחר שעשיתי זאת כביכול. מבלתי יכולת. ואם כן בואו כרועו לצילמי: והם ענו אית לן פטרן. לשון אב. כמו ששנינו בויקרא רבה. הוה נקיט נכסי מפטר מוניקא דידיה. ושמו של מלכינו לא ינום ולא יישן: ועוד הוסיפו לדבר באבונן דלעיל. באבינו שבשמים בו אנו בוטחים. לבטח. מתרג' (לרוחינן) [לרוחצן]. בו אנו בטוחים מילדותינו. טליותן. כמו כד (הוצא) [הוינא] טליא. בנורא אנן יקדין. טרם נשרוף באש שנכפור בו. ולא נאה להחליפו כי כן ציונו. לא יהיה לך אלהים אחרים: גרמין אתון גרמיכון למיקוד. גורמין אתם עצמיכם לישרף. גופיכון יתעביד קטם. אפר מתרג' קטמא בגו אתון נורא. בתוך כבשן האש. גבורה (ודצמיט) [ודינמיט]. כח וגבורה אם יש ביראתכם הוא יצילכם. נמיט. כח. ודומה לו בירושלמי. חד סב הוה אזיל באורתא. אשכחוי טליא. א' לון. לווי לית נמיט. סבון בהדי פיתי יומא דמעצרתא. סעדוניה. וכתפוניה. חזויי דכחש חלוי. פרנוסניה עד שרי מדמך. וה"פ זקן אחד היה הולך בדרך. מצאוהו בחורים. א' להם בי אין כח. לקחוהו ערב יום טוב של עצרת. פקדוהו ונשאוהו בכתף. פי' ואת אחיך תפקוד לשלום. תרג' וית אחך תסעד לשלם: ראוהו שתשש כוחו. פרנסוהו עד יום מותו. שרי מדמך. שהתחיל לישן שנת עולם: ע"א ודינמוס. לשון חן ורחמים. בע"ז. דימוס אתה. מרוחם אתה: דחלתא דצילמך. יראת צילמך. אינה בליבנו דע דפטרונן הוי יודע שפטר שלנו פעלך ובראך בצלם דמותך. תיאורן. על לשון המקרא במחוגה יתארהו. ויש מפרשין לשון תואר. דע שהק' נתן לנו תאר פנים כשציוית להאכילנו פת בג המלך והאכלתנו זרעונים. כדמפורש בריש דניאל. ע"א דע דפטרונון תייארון יתן. דע שהק' תייר אותנו במדבר והוליכנו כאב שמוליך בנו. וי"י הולך לפני' יומם. וכמו כן הוא יכול להצילנו מידך: אנדרטי. דמות. כמו באנדרטי של מלכים שנינו: זעיף אנא עליכון. עוד בי רעה ותואנה אתם מבקשין שאתם מורדים עלי ועל דברי. שלא אביתם לכרוע לצילמי. ומן דתשמעון קל קרנא משרוקיתא ממללא. קול קרן הנשמע ומכריז כרועו לצלם. משרוקיתא. צועקת. מקר' הוא בדניאל: חבל. חבלא תהא על בנים שכופרין באביהם חס לן. חס ושלום. טבחית ונכסית גוזלוי דציון. בשעה שהרגו זכריה והיה דמו מבצבץ. שלח אחד משריו והרג תלמידי חכמים הרבה עד שהניח דמו. בפ' הנזקין: טיססנא לשון טיסה. מעופף, טליקית. חתכתי. ודוגמתו בבר' רב'. פ' וישלח. ר' יהושע בן לוי אמר שלח (פופירא) [פורפירא] וטלקיה קדמוי. פי' הפשיט לבושו וחתכו לפניו: מחסר. מגדף. חיסודא הוא: מן פרעה. הטוב אתה מפרעה שנטבע בים. וחילו. טנקליטין דידי. שרים שלי. בבר' רב' סנקליטין יועצים ושרים. כירים אתון. עבדים אתם ורוחכם גסה. שלא לכרוע לצילמי: פי' בארעא רקדא: ע"א כדאתון דרמית רוחכון. אין אדם מורד עלי ככם שנסה רוחכם: לית אין משגיחין. אין אנו משגיחין עליך. דבר איניש שפכיה. אין אנו חוששין. אין אנו חוששין באלה שבן אדם עשאו: מישך שדרך. מדאורייתא דמשה אסתכלו והגו. מבדריתו ופלחיתו סמיי ולא סגו. מתורתו של משה לימדו. שכת' ועבדתם שם אלקי' מעשה וגו'. אשר לא יראון ולא יאכלון ולא יריחון: נחנא נהירין זהירין בקיימי. במצות אנו זהירין לשמור את פיך בשבועת אלהינו שלא נעבור על תורתינו. שנ' אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים. והיינו דקא' נטורי פום מלכא במומי. אני פי מלך שמור. אני נכון לשמור דברת מלכי האומות המושלים בנו (בגולליות) [בגולגלויות] וארגוניות. ועל דברת שבועת אלהים. ובלבד שלא יעבירנו השבועה שנשבענו למקום. ועל דברת. ואצל שבועת אלהים אשמר פי המלכים. גולגלי ארנוני וזימי. עיניין מיסים הן: ספקתון בארעכון טפוסי דמשתמודעין מיהודאי. כשהייתם בארצכם הייתם שולחים צלמים והיו נכרין. שהאלילים של ישראל הן. שהן מוכרים לאומות. סמנין צייריתון. שנאמר צלמי כשדיים חקקים וגו' (יחזקאל כ״ג:י״ד) חצדאי לשון צדו: על דנא להתבותך לית אנן חשאין. מקרא הוא בדניאל. לכך אנו אומרין מלכא נבוכד נצר לית אנו חשאין על דא פתגמא להתבותך. אם מלכא למה נבוכד נצר ואם נבוכד נצר למה מלכא. אלא כך אמרין ליה לכך אנחנא אמרין דאת עלנא מלכא לעבודה ומסה וגולגליות: (אד) [אך] על דא שאתה אומר לעבוד ע"ז נבוכד נצר אתה ולא מלך. את וכלבא שוין: ומאתון שחין. הם. לשון שיחנא: פשחין. לשון ויפשחני: פסקי ורגושי. פסקים ורגשות של הבל הרביתם לשממה ועל לא דבר. לרעדו ותבן. ככלב שב על קיאו. מתרג' דתב על תוביה. ובפרש' ויקרא רב'. כשהייתם בארצכם פסקי שטרות והרגשות מעבדות ע"ז עשיתם והרחבתם. לעדו ותבו. לעובר (ושם) [ושב]. פריסנא לכון וילון. אפרוס לכם היריעה ותכתבו לי בספר פתקיכם לשמר מצותי. לתלתין יומין: אם אנשינן. אם שכחנו שם אלהינו וגו'. פרוז דוגמא. בב"ר. אל תהי בעיניך כפרוזדוגמא ישנה אלא כפרוזדוגמא חדשה. הלא י"י הלא אלהים יחקור זאת. פריש יאות. באר היטב. כי עליך הורגנו: צרופינהו. לקרוא הדברים בפני כל החיל בקול רם. בנס וקצף שגיא שחיל. בנס. לשון כעס. והנם זועפים. תורג' ואינון נסיסין. ופי' בכעס וקצף גדול מוצא משיתיהו. תרג' שחליתיה: צרצדא כדא. נפוח כנוד. לכלבא שוית. את וכלבא שוין. ברמיזא. במוחם: קרא דירמיה רישיה לבטולי שריתון. התחלתם לבטל ראש הפסוק שנאמר ועבדתם שם אלהים. קיומי סיפי דקרא צבונא. ואני רוצה לקיים סוף הפסוק. שנאמ' והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו (אל) [אותו את נבוכדנאצר] מלך בבל. וגו'. (והשמדתי אותו) פ"א ואבדתם בגוים. ועבדתם שם אלהים אחרים: רבנותא בסכנתא לא שנו. אפילו בשעת הסכנה לא ישנה אדם מן הרבנות. שבכל תכשיטיהן הלכו שם אע"פ שיצאו לידון. רמין לנו. אתון נורא. הושלכו לתוך כבשן האש. ולא אינזקו בהבלא. מקרא הוא בדניאל. וחבל לא איתי בהון. ובגושמיהון. ובגופיהון: מלאכא דטאיס (על מא) [עלמא] בתרין טיסי. גבריאל שמעופף כל העולם בשתי עפיפות. כמא דאמרי' גבריאל בשתים. מלאך המות באחת. שגר מלבר. חמימות היתה מבחוץ. נס בתוך נס. שש ניסים נעשו בו. בחלק השיב להן. דאתנסיאו הוגניסי. השרים. שׁרַיִין. מותרים מאסוריהם: שבחו ואודו קדם י"י הללו את י"י כל גוים: שבחוניה כל אומיא. שבחוהו כל האומים. ארי תקיף. כי גבר עלינו חסדו:.... (א) צורתיה דאדם ציירית. צורתו של אדם צייריתי. ולא אצטערית. בלא טורח עשיתיו. ברייתיה בריית. בנים שיצאו ממנו בראתי. ולא אתביירתי לא עשיתי דבר תיקון שלא יצטרך לעולם. כמא דאמר יתוש לחפפית: כו': בייר. כמו דביירי תרביצא במסכת תענית. שבורים הן ובטילים הן אותם המרביצים תורה בעת שטבת מנוולות. וכמו נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע. דמתרג' נחל בייר. על שם שהיה בור: קנאי אנא בנאי. אני אל קנא שבניתי עולמי. ולא אתקניתי. ולא הוצרכתי להבנות לה כי אני ראשון ואני אחרון. קבע לקיבלי. קבע עצמך לנגדי. ולא תחלפיני. ולא תמיריני: ע"א קנאי. נוצח. ולא אתקניתי נלחמתי להנצח. טבע לקיבלי. טביעות עינך ובטחונך בי: ריחמתיך ברישיך. ריחמתיך בסופך. אהבתיך תחילה וסוף. תובי לאכסניך. לנחומי עקתיך. אמר לאכסניך. הוא נשמתך. שובי נפשי למנוחייכי. לנחם צרתך. כשיצר לך אויביך ותזעק לפני. אני הוא שאקבל תפילתיך: שמעי חדוותי. זו התורה שנקראת חדווה. ואהיה אצלו שעשועי' יום יום. שמעי ברתי. קבלי ונטרי אורייתי: תתייהיב למאן יהב לך. תתני נשמתך למי שבראה ותוצרר בצרור החיים (ואי לא) [ואלה] אוחרן לא יהוי לך. ואלוה אחר לא יהי לך כדכת' לא יהיה לך אלהים אחרים על פני:

סימן רצא

רצא.
דיברא תניינא:

לא תשא: אמר משה נבייא. ת'. לכך נהגו לומר זאת הדיברא ללא תשא. לפי מה שאנו אומרי' בחגיגה פ' ואין דורשין. ד' נכנסו לפרדס של מעלה אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעים אצל אבני שייש טהור אל תאמרו מים (רבים) [מים]. משום שנאמר (דוברי) [דובר] שקרים לא יכון לנגד עיני. וכל שכן לנשבע לשקר. דאמרי' בהילכת' רבתי אלף אלפים גלי מים שופכים מלאכי השרת באבני שייש בפתח ההיכל ואין לשם (אפי) אפילו טיפה אחת. וזהו חמית יקירא מתח מיין למיין. וכו'. וכל זה מזיעו של חיות: ועוד כת' במזמור לי"י הארץ ומלואה. מ• יעלה בהר י"י ומי יקום וגו'. נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה. זה משה שעלה לרקיע אשר לא נשא לשוא נפשו: אמר משה נבייא. לא קם נביא עוד בישר' כמשה. כד סליקות למרומיא. אמרו חכמים. כשעלה משה למרום הרכין הק' שמים ושמי שמים על הר סיני. באתה ענן ורבצה כנגדו ולא היה יודע אם היה רוכב עליה. מיד פתח הענן ונכנס משה בתוכו. ונשאו הענן. שנ' ויבא משה בתוך הענן. והיה מהלך מרקיע לרקיע עד שהגיע לרקיע השביעי וראה את י"י יושב על כסא רם ונישא: חמית ברוייא במעוניה. ראיתי הבורא במעונתו. וירא מתרג' וחמא. דייתיב על טועניה. יושב על כסאו. נראה נישא והוא נושא. שנאמר ומתחת זרועות עולם. וכלתא ליה בימיניה. מימיניה אש דת למו: חמית גיבר גיברין. דמשתי רקיעא מן נורין. לשון או בשתי או בערב. כלומ' הנוטה כדוק שמים. הרקיע הושתת ונתייסר מאש ומים טרפם זה בזה וקראן שמים. וטפחית במים קרירין. ונטפח גופו של משה במים קרים. ולא חסרו המים. זו התורה שלימדה משה מפי הגבורה בארבעים יום ועדיין היא משועשעת אצלו: ע"א ובספר עתים נמצא היה משה רבינו טופח מים קרים. ומערבם בנהר דינור לידע אם ילחך האש במים. לא זה מכבה את זה ולא זה מלחיך את זה. אמר עושה שלום במרומיו. שוב ראה מלאכים חציים שלג וחציים אש. וטפחית. לשון וימיני טפחה שמים: חמית דטאיס. מעופף. וקא מעלי. נשמתן של צדיקים שמיכאל שר הגדול משימן במזבח של מעלה והוא כהן גדול וזה קרבנו. ויש מהן זוכין לאספקלריא המאירה ורחמים מחמלי. ורחום וחנון מתמלא רחמים אותה שעה. וכעתיק יומין מתגלי. ומתגלה בכבודו ומראה את כבודו כעתיק יומין. והוא (מתחמלי) [מתחמי] מלי. והוא רואה מלא עולם. רואה ואינו נראה. ל"א והוא נראה מלא רחמים דרך אותה אספקלריא. ל"א מלי. שבע ימים: חמית הדורא ראיתי אותו שנאמר בו זה הדור בלבושו. פרים בי נשרין בשופרא. פורס בכסאו דמות נשר. ע"א פריס בנשרין בשופרא. החיות פורסים כנפים כנשר. דלא תחמי עינא דסקרא מה דהוא עביד בטומרא. שלא יראה עין המביט מה שהוא עושה בסתר: חמית ויתקיא חמיך. חלשי' חמיך. כמו הויין ליה בנים ויתקין. במסכת שבת. מרומם וממיך. מרומם ומשפיל. והוא ער ולא דמיך. ולא יישן: חמית זה אלי ענוון. מחי ומסי מתכוון. מחצתי ואני ארפא: חמית חייא וגברא. צייר בקבלא. צר צורה בחשך. ועלטה. תרג' וקבלא. בלא בוצין. בלא נר. נר תרגם בוצינא. מנרא. מנורה: חמית טבע מאזניא. הוא שאמר הכת' אך הבל בני אדם כזב בני איש במאזנים לעלות המה מהבל יחד. מאוזנים ששוקל (א) בהן עוונות וזכיות של צדיקים ורשעים. שקלים לזויג בני אדם הוא שוקל גם לעניים גם לעשירים: חמית יקירא. מתח מיין למיין. יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. דילעיל לאבני שייש מיין. ותחתם מיין ומשם ואילך כוליה כליל דמיין. הבריכה כולה מים וכל זה מזיעם של חיות: חמית כביש חימתא. כובש חימה. ומקדים רחימתא. מקדים רחמים לרוגז. בינתא. בינה: חמית לכורסיה מקבע. בגצצין דנור. בשביבי נוגה. גצצין. כמו גץ. אשטנצלא. חשש להבה. מתרג' נצצי שלהוביתא. מצבע. ברוב גוונין. בחיזוון ארבע. בחיות ארבע צורות: חמית מלאכין. דקודמוי בורכין. המלאכים קודים לפניו ומברכין. חמש מאה שנין אריכין. מהלך ת"ק שנה קומתם. בנור ותלג מפתכין. מאש ושלג בלולים. כמו פתוך דיהה. דשבועות. ובחגיג' באין דורשין. זה סנדלפון שאורכו מהלך ת"ק שנה: חמית נהר דינור ושורין תלג על נור. זהו שאומ' באגד'. הגיע לרקיע הרביעי ששמו זבול פגע בו רגיון נהר של אש שגחליו שורפות מלאכי השרת כאש ששורף בני אדם. נטלו הק' והעבירו ממנו והראהו כל מה שיש בזבול. וראהו שהוא נטוי ברוח סערה ועומד על עמודי אש. ומלא גינזי גבורה. ובו אוצרות טללים ומלאכים בכל פינותיו מחצצים. ובו ז' נהרי אש. והמים עומדים עליהן מזה ומזה לאין מספר. ושורין דתלג. חומות של שלג על של נור. נור אכלה נור. אש אכלה אש. ושלם בין תלג ונור. כדכת' עושה שלום במרומיו: חמית שרפייא. שרפים. בגושמיהון. בגופם. כמו לא עדת נורא בגושמיהון. ע"א בנומהון. בבגדיהם. כמו וקרעים תלביש נומה: חמית עיניהון כייפין. אינם רשאין להסתכל אילך ואילך ומצי' באגד' הגיע לרקיע החמשי ששמו מעון ראה י"ב נשיאי הוד על י"ב כסאות של הוד ודמות מלאכים כסותם כמראה אש. מרובעים באמצע רקיע. ופונין לארבע רוחות העולם שלשה על כל רוח. ומלאכים רצים בשליחותם ומשאגתם רועד עולם. ומנשמתם יוצאי' ברקים. ולהן כנפי אש עטופים עטרות אש ומזיו פניהם מבהיק רקיע. וכו'. על אגד' זו יסד. כולהון כפופין. כפותין. מן שיתא ושיתא גדפין: חמית פתחין וקריין. ספרים פתוחין וקורין בתוכם. ומצלין. ומתפללין למלכם. ומתעניין. והוא עונה להם. בכל אתר דהויין הננו עניין. הננו עונין. כמו שכת' (איוב ל״ח:ל״ה) התשלח ברקים וילכו (תשלחם) ויאמרו לך הננו: חמית צווחין באימתא ק'ק'ק' תלתא. באגד' מצינו סנדלפון משביע את הכתר בשם המפורש ועולה הכתר מאיליו ויושב בראשו של הק'. ובשעה שיוצא הכתר מידו של סנדלפון כל חיילי מרום מזדעזעים וחיות מרוממות ונוהמות כארי ואומרו' ק'ק'ק' וגו'. ומיכסיין בטלפתא מן קדם מרי דרתא ומכוסים הם בפרסות רגליהם שלא ייראו מאימת אדון הדורות. והוא שמצינו באגד'. הגיע לרקיע ששי ששמו שחקים ושם שלש שרים על כסאותם ודמות הכסאות כאש והן כאש ומראיהן כלפידים. ולהם כנפים לעופף ודאים לכל רוח רוח. ושר שלהם סנדלפון. אמרו עליו על סנדלפון. שהוא גבוה מחביריו מהלך ת"ק שנה ורגליו עד תהום התחתונה וראשו בין השרפים בין החיות הנושאות כסא רם ונישא. ועליהן נאמר ודמות החיות מראיהן כגחלי אש. ועל זה יסד. ומכסיין בטלפתא. מפרשת פרשה. תרגם מטילפא טלפין: ע"א ומיכסיין שמיתביישין מפני השכינה: חמית רוחא דנפקא. כו' הפייט תפס לשון המקרא. והנה רוח גדולה. וגו'. לא ברוח י'י. ואחר הרוח רעש לא ברעש י"י ואחר הרעש קול דממה דקה ושם י"י: חמית שכינתיה דאלי. ותרין מלאכי חבלה קיימין לקיבלי. פגעו מלאכי חבלה ובקשו לשרוף אותי בהבל שבפיהם. כך נמצא באגד'. אמרו לו משה ממקום הטנופת באת ואתה מהלך במקום טוהר. ע"כ. נתגלגלו רחמיו של הק' ואמר לו להדרניאל מיום שבראת• אתכם בעלי מריבה אתם. בתחילה כשבקשתי לבראות אדם הראשון בעולם נעשיתם קטיגורין לפני ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו וגו': בקום טינרייהו לגזלי. כאשר קמו אותם החזקים כסלע לגזול לי דרכי שמים ובקשו לשרוף אותי בהכל שבפיהם. וערק ממללי. וברח דיבורי. שלא היה לי פתחון פה לדבר עמם. ויברח. תרג' וערק: טינרייהו. סלע מתרג' טינרא. ועל פי אגדה יסדוה. כשעלה משה למרום עמדו עליו חמשה מלאכים ואמרו לו היאך נתגאית לעלות לכאן בשוגג עלית או במזיד. הלא אנו שורפים אותך בהבל שבפינו. והיו אומ' זה לזה באו ונתחבר כולנו יחד ונשרוף אותו בהבל שבפינו. ראה משה שאפס מתעשנת לנגדו נשא עיניו למרום. אמר לו הק' אל תירא מהם אחוז בכסא כבוד שלי. מיד אחז בכסא כבודו. שנאמר מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ודרשי' במסכת שבת. פרשז. פירס שדי זיו שכינתו עליו. ולכך תשש כוחו ולא היה לו גבורה לדבר עד שהבטיחו הק'. ועל זה חמית תמן יתהון וגו'. וטמרי מינהון. החביאני מהן. ע"א בקוסטנירי לגזלי. המלאכים השוטרים וממונים העומדים נגדי ובקשו לדחפיני ולגזול לי דרכי שמים. קוסטינר. ממונה. כמא דאתמר ויבקש להרוג את משה. מלמד שמסרו לקוסטינר שלו. פי' לממונה על חייבי הריגה: ע"א בקוסטנירי וגזלי. שני לסטין היו. והמלאכים חבלה קמו עלי כאותו שני לסטין:

סימן רצב

רצב.
אחר ללא תשא: אריא וגנבי. בכתובות פ' אילו נערות איכא האי לישנא. דילמא אאריא וגנבי אזהר להון יעקב. טובי מרעי ותונבי. הרבה חלאים. ביומ' פ' בתרא בגמרא חולה. אימר תונביא בעלמא נקטיה. ופי' בערך תנב. כעין טרידת דעת. זעיר מזוני ואינבי. פירות. כמו איבי. איכא בביתא דמשתבעין ביה: אעי סייפי. קורות של אותו בית כלות. וליבני שייפי. לשון שיפשוף. פרייר ב'. והורדי כייפי. בבבא בתרא. אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי. בפ"ק: בכולהי מטרקיא דגיוותא לקיא. בפ"ב דיומא מטרקא קטירא דטייעי. פי' בערך מטרק פקיע מרוותא והיא מטרקיא. והיא כמו חבל מפתיל תלוי במקל כמו רצועה שב"ד מכין בה ובפ' בתרא דיומא ודילמא מסוסיא ומטרקא. ובכאן יש לפר'. בכל הכאות ומלקיות שהגוף לוקה. מוסתקא דרחמי מרקייא. אסיפת רחמים ממרקת. בפ' המביא כדי יין בגמרא. כי תניא ההוא במוסתקי. פ"י בערך מסתקי. קציעות מהודקין בתוך החבית. והיינו לשון אסיפה. בהא כתיב לא מנקיא. דכת' כי לא ינקה י"י אלהיך את אשר ישא את שמו לשוא. ואע"ג דדרשינן אבל ב"ד שלמטה מלקין ומנקין. אין מקרא יוצא מידי פשוטו. דמשמע שהוא חמור שלא ינקהו מאותו עון לעולם. ואי נמי בפר' שבועת הדיינין. כל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה. וכאן לא ינקה: ביה לא מהניא. אורייתא ומתניתין ותניא. אע"פ שיש בידו תורה ומשנה לא יועיל. באיספלידיה גניא. במערה שלו ישינה. בפ"ק דבבא בתרא גמ' סמך לו כותל. חד מטייה אספלידה. פי' בערך אספלידא. מערה. ע"א אכסדרא. מפני שאור במערה. תרגם באספלידא. באיגריה סלקא ולניא: גברא דאית להון אשתבועי לחד מנהון. חופייא מלו גרויהון. מדתם מליאה קצף. אשקומא ב'. גוזמא דשבועתא חיילא אתרויהון. גוזמא לשון גיזום. חיילא אחרוייהון. בשבועת הדיינין. מלמד שהשבועה חלה על שניהן: גרמיה מהדקא. ושארא מדקא. אכלה ומדקא ושארא ברגלא רפסא. כסמא חריפא בדקא. כסס חריף בודקו ואוכלו. גיוי דייקא ומדקדקא. גופו מדייקת ומדקדקת: דמו גושמא אהדמא. לנתח גוף לנתחים. כמו הדמין (תתעביד) [תתעבדון]. וכדא' בע"ז גבי צפור דרור. דילמא הדומי הדמוה ועיילוה. גוביינא מקדמא. כדא' בשבועת הדיינין. שאר עבירות אם יש לו זכות תולין לו וכאן נפרעים מיד. ניגרי קטעא ומגרמא. פסיעות. כמו אנקטה ניגרי ברייתא. מנדמא לשון גידם. בסילווא דלא מבע דמא. בקוץ שאינו מוציא דם. כלומר קללה ושמתה. ובתלמוד הוא. מחינא לכו בסילווא דלא מבע דמא. במי שמת. ובריש מי שהיה נשאוי: דחיווי ועקרבי. קללת חכמים שלחישתן לחישת שרף. ועקצתן עקיצת עקרב. משכיה אליתיה ותרביה. בפ' העור והרוטב. בשמתא דנריש משכיה אליתיה ותרביה. ווי לעבדא דמסהדי ביה. דאחיל שמה דרביה. שמעידין עליו שנשבע לשקר וחילל שם אדוניו: היך מוכח סיוטא. היאך מוכיח פחד. דנהיג בהדיוטא שנהג בה דיטות לישבע לשקר ולא חשש לפחד. ויש לומר היך כמה וכמה יוכיחנו פחד. כמו היך זיקין פחד. ביומא פ' בראשונה. חזא רב נחמן סיוטא בחילמיה. ובשור שנגח ד' וה'. מהו דתימא האי שופר קמא סיוטא בעלמא הוא דנקיט ליה. מומא וטיוטא. הא בדקי לה לסוטה. שבועת האלה ומחיקת מגילה היה בודק לסוטה. טיוטא בגט פשוט. דמטיט ליה: הדר איתוי וחזי. עוד בא וראה. לא תיהוי פזיזי. בחול. כמו עמא פזיזא. בפ"ר עקיבא. ובשילהי כתובות. במומי אדייה לגזיזי. דוחה ומתשת כוחו. כמו אדייה אדויי. בפ' כיצד הרגל. לגזיזי. כח. כמו תבריה ר' עקיבא לגזיזיה. בפ"ק דבבא קמא. וענישתיה לגחזי. שעבר על שבועתו ולקח ממון ודבקה בו צרעת נעמן: וסלוקי שכינתא גרמייא. לא ידעתי היכן מצינו בשבועה שוא שגורמת אילו דברים. דבמה מדליקין מצינו ששפיכות דמים גורמת אילו דברים. ויש לומר שכשנשבע וגוזל פעמים שבא לידי שפיכות דמים. ועוד שהוקשו דכת' הגנב רצח ונאף והשבע לשקר (ירמיהו ז׳:ט׳). ומגליא ארעא ומטמיא. לְצִדְקִיַה עמיא. ותרין עינוי סמיא. שתי עיניו סימת. כדא' בנדרים פ"ר אליעזר: ועמודא דמשהיג זע. ביומא פ' בתרא גמר אסור באכילה. יהביה ליה עשרין וחד מלכי פרוותא דמשמהיג. שכלולי איתגזע. כמו איתזע. בשבועת הדיינין. בשעה שאמר הקב"ה לא תשא נזדעזע כל העולם כולו. ועל זה יסד רקיעא איתכזע. וכולי עלמא איזדעזע: זמן דאיתמר לא תימי. שמא די"י בחותמיה. וכדו את מתרמי. כזה אליך מושלך. מוטל עליך. ויש לומר כזה אי מתרמי. כלומר אם יארע שתתחייב שבועה. תהיה זהיר אכינויין מלישבע בהן ובכולהי שמיה: זרוזא ומזדהר. זריזות מביאה לידי זהירות הוי ברי ולא תתייהר. לשון יוהרא. דאנא סהיד ממהר. וכת' והייתי עד ממהר במכשפי' וגו'. ובנשבעים (בשמי) לשקר. גליא לי חשוכא כנהר: חטפת לאשתבועי ומשקל. ליקח משקל בלשון תלמוד. סופך נפיק מקולקל. מהניא בך בקל. מַזֵקת לך מהרה. כמו גיריה דידיה הוא דאהנו ביה. חבול' כנרגא בדקל. בכתובות פ"ק. תמרי מקמי (נהרא) [נהמא] כי נרגא לדיקלא: חשיב למיבני ומסתר. סבור לבנות וסותר. מפיל ביה סתר ופתר. בפ' נושאין על האנוסה. ליפול בהא סתר ופתר. אני עושה חידה ומפיל לכם דבר סתר שצריך פתר. ובכאן רוצה הפייט לומר כן. דעו לכם דבר סתר ופתר שכן הוא מנהג שבועה. וכדו בכל אתר. מאן דלא מישתבע מיעתר. מנהג הוא כזה בכל מקום שמתעשר. ואיני יודע מניין. ושמא אגד' יש: טייל ונפיק במזמוט. מטייל ויוצא בזמירות ובשמחה. באין דורשין. גמ' ולא במרכבה. כבני אדם שמתקבצין לראות במזמוטי חתן וכלה ציל ועייל כשרג בפמוט. צלול בשרגא במנורה. בהקומץ רב'. ההוא פומט מיקרי. דוד איתנבי בזימוט. מדרש הוא דימוט רחמים. כמו דימוס שכתבתי למעלה. כל דעביד אילין לא ימוט. עושה אלה לא ימוט לעולם: טוביה דשתיק ואדיש. אשריו ששותק ונידוש. כלומר שפל. בסנהדרין פ"ק טוביה דשמע ואדיש. חלפוה בישתא מאה. וכן עשה הפייט. ומגדיש. ומתעלה. לשון גודש. חביבא בשמיה דייש. רגיל כמו כיון ביה. בחולין פ"ק. טיבעיה כברייה קדיש כקדיש. שהוא חביב וטבעו ומעשיו בבוראו שגומל חסדים ומבקר חולים ומלביש ערומים אותו יכול להיות דש ורגיל בשמיה לישבע. כדכת' (דברים י׳:כ׳-כ״א) ובו תדבק ובשמו תשבע. ופי' האי קרא כדפרי': יהיבך קמיי לאיי. נתונים לפניך באמת. כמו לאיי אפנויי מפני. בבבא קמ'. בירכן ולווטין ומחויי. לשון מכות. ובידך מחאה למחויי. כלומר ובידך למחות עצמך מן הרע שהרי שני דרכים לפניך. איסטמר דתיתרעי בחיי. והשמר ובחרת בחיים:

סימן רצג

רצג.
ארקא ורקיעא. ארץ ושמים. ודיבהון. ואשר בם. ושב ימי. ושבע ימים. ואם תאמר תיבה אחת ושבימי. היה לו לומר. בדגישות ודיבמי במו ודיבהון. אבל שין לשון עברי היא. אדרע גבורתיה. בזרוע גבורתו. שכללא בשית יומי. שכלל עולמו בששת ימים. ואילו הן ז' ימים. יש הגדול. ים כנרת. ים המלח. ימה של סדום. ימה של טבריה. ים סוף. ימה של צפורי. ושב. במו שבע. והוא לשון תלמוד. שב סרי: בעיר ורחיש. בהמות ומעופפי'. וכל נשמי. וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו. בעשרא פתגמי. בעשרה מאמרות. ויאמר ויאמר דבראשית: גמורא דכולא שבתא גמר. כל מעשה שבת. אתרעיתי ואצטביתי חפצתי בצביון להורות לאוהביי מתי ינוחו: דליקלעון בנייח שרכא. בנוח ביטול מלאכה. שרכא. כמו איש יודע ציד איש שדה (בראשית כ״ה:כ״ז). מתרג' גבר נחשירכן. ושנינו גבי משל הדיוט מטייל ואייל קינא גבי קינא דשרכי: ע"א דליקלעון בניח שדכא. לשון דאיקלע. שדכא. ותשקט הארץ. ושדוכת ארעא. צייתי פתגמי. שומעי דבריי. והאזנת למצותיו. תרגם ותצית לפיקודוהי. דתא לקיימא ולשעורי גרמידי תהומיי. לשער אמת התחום. כאשר שנינו בעירובין: היא ואשור לזרוזי בתפנוקי מיכלין. במסכת שבת מפ' נזהא דגמלא דאדא. נזהא דתורא זא זא. נזהא דקדרא אשור הייא. כלומר יכין עצמו לטרוח בערב שבת לצורך שבת. מעשה בחסיד שהיה אומר לתקן סעודת שבת במהירות והיה אומר אשור הייא. ומצינו רבה ורב יוסף מצלתי ציבי. הליוסטון יין חשוב. כדתניא יין הליוסטון כשר לנסכים. ובאדג. בלשון פרסי קורין יין מבושל ועומד על שלישו ומשובח. ע"א באדג. קורא משקה משובח. כדא' בחלק סוסיא באדג. כוורי. דגים. לפדא. מאכל תאינים. שיתין מיני לפדא. כבבא מציע'. ואנומלי. עושין אנומלין בשבת. פוייזון ב'. ובמסכת שבת. מפ' מה בין לפדא לאנומלין: ע"א הליוסטין חמרא מדקא. יין מתוק המבושל בחמה והוא יין עסיס. ופסול לניסוך: ובגלימא וכסו. לייקורי מעידן מעלי. מעת הכנסת שבת. והו' שאמר (ובביתו) [וכבדתו]. ושנינו במה מכבדו בכסות נקייה. אל יהי מלבושך של שבת כמלבושך של חול. מעידן מעלי. משהחשיך. ולתלותיה שירותיה. ולשלש סעודתו. ושנינו כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול מחבלו של משיח. ולמיבצע אתרי חלי. מצוה לבצוע על שתי ככרות בשבת. מאי טע' להם משנה כת' חלי. חלות. ואמרי' נקיט תרתי ובצע חדא: זוודתיה. צידתו. מאדנהר. מבעוד יום. לבשולי לאטמוני לאפויי. צידתו הצריכה לו משהאיר יום השישי יזמיננה הן בישול הן הטמנה הן אפייה. זיפתא ופסיל פתילתא ומשחא דלא לאקפויי. בפ' במה מדליקין מפ' ולא בזפת. ושנו רבותי' עד כאן פסול שמנים מיכן ואילך פסול פתילות. ורוצה לומר הפייט אפילו שמן זית שהוא מן המובחר יזהר בן אדם שלא להציפו על הפתילה. למהר כיבוייה. ויצף הברזל. מתרג' וקפא פרזלא. ע"א זיפתא. זפת וכל פסול פתילות. ופסול שמנים. ופסול פתילות. כגון פתילות האידן ופתילת המדבר. וכיוצא בהן. במישחא שלא להקפו': חומרא לפלפולי. מאד צריך להחמיר ולפלפל להיות (נזכר) [נזהר] בדברים הללו. ומה הן הדברים. ברמצא. אל יחתה גחלים שבתוך (הרמין) [הרמץ]: ולי יצחק בר' יהודה נראה. חַמרא מפלפולי ברמצא יין מלחדד ברמץ. גומרי מלאחתויי. גזירה שמא יחתה בגחלים. כגון יין קרוש המתפשר. ומתחדד בחריפות כוחו על ידי חמימות האש. וכדאמרי' התם לא בשביל שיפשר גזירה שמא יחתה בגחלים אלא כדי שתפיג צינתם. ואע"ג דגבי מים אמרי' לה הוא הדין ליין: וטובא חדויי. הרבה יהיה שמה: טירדא וטירחא למיבטל. טרידא וטירחא בשבת ישבית ממנו. ונפשיה לעדוניה. ויעדן עצמו. כמו (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג. ואומ' (תהלים לז) והתענג על י"י. טעים רשוייתיה למידע דאינון תמני. ד' לעני. וד' לבעל הבית: יזפתא למיזף. הלוואות להלוות להרבות תענוג שבת. לא תלוה. לא תזוף. לאפושי אסקריטי וריחני. להרבות. צפיחי' בדבש. מתרג' איסקריטוון. הוא יערת הדבש. שקורין ברישקא. וריחני. בשמים לכבוד שבת. כאשר שנינו במה מענגו במאכל ומשתה. יימא. דאנא פרע בטופיצא לאתקוני. בשבועה שאני פורע הרבה שיוכל לתקן לשאר שבתות: אמר הקב"ה בניי לוו עלי וקדשו את השבת ואני פורע. דכל מזונותיו של אדם קצובים מראש ועד יום הכיפורים חוץ משבתות וימים טובים שאם פיחת פוחתים לו ואם הוסיף מוספים לו: כלדאי בדקו על יוסף מוקר שבי. צאו וראו מה אירע ליוסף המכבד שבתות. כבד. מתרג' יקר. כלדאי בדקו עליו. שעתיד לירש ממון שכינו. כייל ואכיל. מודד ואוכל. מיכל כייל. בנידה פ' כל היד. ופסוק הוא. וכל בשליש עפר הארץ. דשיבביה. שכינא: לודקאי דמברר. מנת שפיר טוביה. איש אחד מלודקייא. מאותו מקום. על שם מקומו נקרא. היה בורר מנה יפה ומניחה לשבת. כדאמ' במסכת שבת א"ר חייא פעם אחת נתארחתי אצל אדם אחד בלודקייא וראיתי שלחן של זהב וקערות של כסף ואבנים טובות ומרגליות קבועות בו. והיתה משאוי ששה עשר בני אדם. אמרתי לו בני למה זיכתה לזה. אמר לי כל ימי עסקתי בכבוד שבת וטבח הייתי. מצאתי בהמה נאה אמרתי זו תהא לשבת. מצאתי אחרת נאה הימנה. אמרתי זו תהא במקומה. לפתור דדהב. לשלחן של זהב. וצעי דכסף. וקערות של כסף. זכא ליה רביה. הק': ממלל אסיר ורעיוני שרי. דיבור אסור. הרהור מותר. דכת' ממצוא חפצך ודבר דבר. ורעיון. נופל על מחשבת הלב. כמא דאתמר בדניאל ורעיוני לבך תנדע. רעיוני לבך על משכבך סליקו. נשי וגברי מיחייבי לנטורי. הלא ששנינו (במדבר ה׳:ו׳) איש או אשה אשר יעשו מכל חטאות האדם. השוה הכת' אישה לאיש לכל עונשין שבתורה: סכום דאתי חשבונות הבאים אסורין לומר כך וכך אוציא למחר. ודחליף שרי לגמרי. אותם חשבונות מותרין לומר כך וכך הוצאתי. ענייני מצוה שפיר למיחשב ולסבורי. כמו סברא. בדבר מצוה מותרין להתעסק בשבת כדא' במסכת שבת (ישעיהו נ״ח:י״ג) ממצוא חפצך ודבר דבר. חפציך אסורין. חפצי שמים מותרים. פוסקין צדקה לעניין ומשדכין על התינוקות ליארס: פנסא דטפא אסיר לטלטולי. נר שכבה אסור לטלטלו ונאמר שסמיך הפייט אמסקנא דשמעת' דפ' מי שהחשיך אמר רב נחמן הלכה כר' שמעון דלית ליה מוקצה ופליגי בה התם ר' אחא ורבינא. חד אמר בכל השבת כולה הלכה כר' שמעון לבר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו (בר) [נר] ישן. וחד אמר בכל השבת כולה הלכה כר' שמעון ואפילו במוקצה מחמת מיאוס. לבר ממוקצה מחמת איסור. ומאי ניהו נר שהדליקו בו באותה שבת. דמיגו דאתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא. וקיימא לן דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל. ופליגי אליבא דרב יוחנן דפסיק כר' שמעון ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ולכך אסיר לטלטולי: ומה שנהגו העולם לתת לחם בנר שכבה ומטלטלין אותו על ידי הפת. נר' בעיני שיבוש. דהא פסיק רב אשי דהוא בתרא בסוף פ' נוטל דאפילו בשוכח נמי לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד: וכן עיקר: דטפא. לשון כיבוי. לא תבכה. מתרג' לא תיטפי. צפרא ופניא לקדושי חזי ליה. כדא' (שמות כ׳:ח׳) זכור את יום השבת. זכריהו על היין. אין לי אלא בכניסתו. ביציאתו מניין. ת"ל את: צפרא ופניא. בקר וערב: קשיש ציבי במדברא אחליה איש אחד. היה מקושש עצים במדבר בשבת וחיללו. רגז אפיש ורגימו ליה. הרבה רוגז לפני המקום וציוה לרגום אותו. ורגמוהו כל העדה על פי הדיבור. פרו מתרג' פושו: שבייא דירי. כו'. ועיליה. ועיירים עשרה (בראשית ל״ב:ט״ז) מתרגם ועיליה עשרא. שאדם מצווה על שביתת בהמתו:

סימן רצד

רצד.
דיברא רביעאה:

אמר יצחק לאברהם אבוהי. מה נאה מדבחא דבנית לי אבא. אמרי' בב"ר. איפשר אדם רואה קלקלין דידיה בביתיה ואזיל ומיקטל ומידמך. פי' איפשר אדם רואה חדרים שלו בביתו נאות והולך ליהרג ולישן שנת עולם: אלא אמר הק' ליצחק רואה אתה פמליא שלי מה היא עושה. אמר לו הן. ועוד שאלו רואה אתה פטיקלין ואורגנון קסיסטין וקנדליא מתגנסין. א"ל למי. א"ל לדידך הויין ולחברותך. מיד אמר לו יצחק לאביו בפריע פשוט ידך. סטו מהר. תרג' סטו בפריע. וה"פ פטיקלין. הוא דבש שבקנים. ויש בו מטעם כל פרי עצי גן עדן. ואורגנין. כנור שמזמרין בו מלאכי השרת לפני הצדיקים. קסיסטין. היא מידה קצובה לתת מליאה לפני החסידים מיין עסיס. קנדליא. עששית. דמתגנסין. מבהיקין מסוף העולם ועד סופו. ופמליא שלמעלה מקבילים פני הצדיקים בכך. א"ל למי. א"ל לדידך. למי שמקדש שמו של מלך מלכי המלכים: מיד אמר לו יצחק: כו': עד דאנא מצלי קדם ריבוני. ומה היה מתפלל רבונו של עולם. יהי רצון מלפניך שיחשב חלבי ודמי וציבורין ציבורין של בשר כאילו כל קרבנות בניך העתידין להקרב לפניך יהיו על המזבח הזה. ובשעה שבניך יחטאו לך הן שוגג הן מזיד וישובו קבלם בתשובה שלימה לפניך. ואם יתחייבו כלייה אזכר לפניך ותמלא רחמים על בניך. מיד הלך אצל אביו מצאו עוסק בעבודת עקידתו ונתמלא שחוק פיו. ושמח. אף הוא שמח. הה"ד ירננו על משכבותם: כך אמר לי ר' שמצא אגדה זו: גלי אדרעך. גלה זרועך. ואסור חרצך. מתניך. ותיהוי כגיבר דעביד שירוי לבריה. ותיהוי כאיש גיבור שעושה סעודה לבנו: דין הוא יומא דיהוון אמרין. אבא לא חס על בריה. האב לא חס על בנו. באלה הדברים רבא. מה הון דקא' לוי בר לאבוי אסקלוטין דאורייתא מצער נפשוי דהורוי בגין דאזיל לתסבריא דמלכא. אלא איסטרטיגי עשו היינו שידין ושידתין זלין מבשרין לאימוי. א' לנפשוי אוחא לוי דניביד עובדוי דמרוי דלא ליתעכב: פי'. מה זה שאו' לו בן לאביו עמוד התורה בזה מצער נפשו של הורו. בשביל שהולך לאצרות המלך. אלא ראה נציבי עשן שרים שלו שהן השדים ההולכים ומבשרים לאמו שאביו רוצה לשוחטו: אמר לעצמו אטהר אותו שיעשה רצון קונו ולא יתעכב הדבר: נציב פלשתים מתרג' אסטרטיגי דמלכא: היך תיזיל ותימור לשרה אמי. היאך תוכל ללכת (כשתפח) [כשתפרוש] ממני ואיך תאמר כך וכך עשית: וכנוש קטמי. כנוס אפרי. ואוביליה לאמי: חיי ומותא. החיים והמות ביד מלכו של עולם. ומודי אנא ליה שכך בחר בי: טובך אבא. אשריך אבי. שיהו אומרי' דורות הבאים שאני חשוב בעיני בוראי שעשה ממני עולה: יתקוף רוגזך. בנא ומטו אני ומתחנן אליך שתכעוס עלי עד מאד ותהיה כאיש שלא חס על בנו: כגבר אכזרי. קח סכינך ותשחוט אותי שלא יארע בי שום פסול אחרי שאני קרבן: תסאיבני. לשון בעל מום. כדאמר ירעה עד שיסתאב. ודרשי בת"כ שבעלי מומין נקראי' טמאים. כדתניא ואם (בהמה) [בבהמה] הטמאה ופדה בערכך במה הכת' מדבר אי בפסולי המוקדשין הלא כבר נאמר לא תפדה. אלא בבעלי מומין שלא נפדו הכת' מדבר: ירעה. לשון איחור. ובניכם יהיו רועים. מתרג'. מאחרין כלומר ישהנו אצלו עד שיפול בו מום: לא תשהא דידי. דלא איעכבך. כלומר אל תאחר אותי ומהר הדבר לעשות שלא אעכב על ידי פחד השחיטה פן אהיה בהול ואבעט בהגעת חרב כדרך בהמה המפרכסת. דלית אנא מן ידך נסיב גרמי כפל מילה: ע"א לא תהא דא דידי דלא איעכבך. ואל תדאג שאבעטך שלא אעכבך לעולם. דלית אנא מן ידך נסיב גרמי שאין אני ממקומך מסיר עצמי: מה תיבכי. טובי דבחר בי קיריס מכל קוזמוס. אשריי שבחר בי אדון מכל שבעים אומות. קוזמוס. שבעים. וחבירו בפסיקת' ברא הק' אומות קזמוטין ובחר באחד מהן המייחדים אלהותו. המאכילים חוצה ופנים ייחודו. המאכילים. מכריזים. ירעם משמים. תרג' אכלי מן שמא. לשון כרוז: ניחא רוחא דשרה אמי היך נפקינן תרינן בליבא שלימא. אף על פי שדואג אני אם ידוע לה שתעקדיני ותשחטיני שתעכב לך מעשות. אף על פי כן מכיר אני בה מרוב חסידותיה שייטב בעיניה ותנוח רוחה ותתיישב דעתה כשמעה שיצאנו בלב שלם. ואף על פי ששנינו במגילה ששרה נביאה היתה ועיקר בית היא ואברהם טפל לה. כמה שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. אע"פ [כן] פסקה נביאותה והעלים ממנה דבר זה מלכו של עולם מפני שנשים דעתן קלות: ואיגושיניה. ואמושנו. ואדע אם נפגם אם לאו. דלא תסאיבני. שני פעמים למה. אחד לשהייה ואחד לפגימת סכין ובעל מום. שאם צירם אזנו הוי מום ליפסל בבכור. כאשר שנינו בבכורות. ויצחק היה בכור לאמו: עיני חמיין. עיני רואות קיסין מסדרין. עצים נערכים. והאש דולק היטב כמשפט כי היום יום קרבני: צאית למימריה. האזין אביו לדבריו ולקח סכין לשוחטו. קמו מלאכיא. קמו המלאכים ומבקשין מאת רבונם. חוס על טליא. נער: רחמוי דאבוהי. רחמנות של אביו אנו מזכירין. גבר דאכלינן מלח בביתיה. הלא הוא האיש שהאכיל לנו סעודה בביתו. מלח. תיקון כמו והמלח לא הומלחת (יחזקאל ט״ז:ד׳). פרוקא דאפרוקינך. גואל אני שאגאלך:

סימן רצה

רצה.
דיברא חמישאה:

איתגבר בחיליה. נתגבר בכוחו: ביני טוריא צווח יואב. בין ההרים. יש מפרשין בקברי אבות הלך. והרים אילו אבות. כמא דאתמר שמעו הרים את ריב י"י (מיכה ו׳:ב׳). וא' אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳). ולכך הלך לשם אולי יתראה דוד בחלום לבנו שלמה. ולא נכון לומר כן. מאחר שלא מציגו אגדה. ועוד דוד עצמו לא היה אוהב ליואב. דכת' והאנשים האלה בני צרוייה קשים ממני ישלם י"י לעושה הרעה כרעתו (שמואל ב יג). ולדבריי שהלך בין ההרים לשבעים סנהדרין הלך. לדונו ולהפוך בזכותו: וכל הבריות שומעין קולו: וכך היה אומר. גיבר הוינא. גיבור הייתי ואין כמותי. מה הנייתי. מה בצעי בכחי: גחלוי דימא. מקום שמלקטין מרגליות כחול הים. זעו מני. רעדו ממני. כל הגיבורים וכל האלופיו ברחו מפני. בשוחר טוב מפרש גבורתו אצל רבת בני עמון: חבל על הדין עלמא. אוי לעולם הזה אם דין בזה שדנין אותי למות הוא דין ראוי. גיבר דכוותי. גיבור שכמותי אם יהרג בחרב. ובשוחר טוב מפרש. וכי לא היה יודע יואב שבני לשכת הגזית לא יעוותו משפט. הלא הוא הרג שני שרי צבאות ישר'. ואומ' באותו ספר כסבור אין עדים והתראה. והכי אית' התם בשוחר טוב. רבנין מרין (חכמינו) [הכמינו] עדים אחורי הגדר. ושנינו בסנהדרין עדים בלא התראה בסייף: טעם יואב כסא דמותא. טעם כוס של מות. כאדם שמספר לחבירו פלוני השקה לפלוני סם המות. יאי לכון דתקטלון יתי. נאה לכם שתהרגוני אחר שהרגתי כל שנאיכם ותשלמו לי רעה תחת טובה. כך היה אומ' בשהוציאוהו ליהרג. כד חמא יואב. כאשר ראה יואב. דאחדין זייניהון. ותתפשהו בבגדו. מתרג' ואחדתיה בלבושיה. סבול גרמך. סבול עצמך וכבוש כעסך ועבור על מידותיך. שעדיין יבא (אם) [יום] יציקו אויביך לך ואין מי יעזרך. ותצטרך לגיבור כמותי ולא תמצאהו. לא תשניק רוחי. לא תנער דעתי. וינער. מתרג' ושניק. ענא מלכא שלמה אל תאמר שמרוב כעס או מחמת שנאה אני מוציאך ליהרג כי על פי המשפט אני ממיתך. ואין דעתי נטרפת כבני אדם שבהולים בשעת כעסם. כי אמנם דעתי מיושבת עלי: צווארי תקיף וסייפך חליש. גדול אני בתורה ממך וחידודך ופילפולך נאים לפניך ואינך יכול להביא ראייה מפני מה אתה הרג אותי. ואשר הזכרתני הריגת אבנר ועמשא ביני ובין קוני. ונוח לי למות מיתת עצמי ואל יחבלוני בני אדם. והוא לא יודע הכמנת עדים: קיצץ (בנייה) [בניהו]. הוא מיגיבורי שלמה. ולא זהו בן יהוידע אשר על הכריתי ועל הפליתי. שמעין כל ישר'. בפומהון חדיין ובלבהון בכיין. פקדין כל חד וחד לברוי דלא להוון קטולין:

סימן רצו

רצו.
דיברא שתיתאה:

יוסף תקיף יצריה. יוסף כבש יצרו. כשתבעו מרתו. לשכב עמה. ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה. שאם אדם עובר עבירה מלפפתו ומחבקתו ומביאתו ליום הדין. שנאמר ילפתו ארחות דרכם (איוב ו׳:י״ח). כן נדרש בע"ז פ"ק: ואכנישת כל שיבבתהא. קובצה כל שכינותיה. וכך אמר להון. חד טליא. בחור אחד. זעיר וינוק. קטן ראוי לינק עדיין. זיויה דעיבראי. דמותו מן היהודים. וזבינתיה מן ערבאי. מן הישמעאלים. בעיא אנא למידרי בגינתיה. רוצה אני שידור במיטתי המוצעות כעין כילת חתנים. והוא לא צבי. אינו רוצה. ואומ' שלא ידור עם אשה: גנימוס. לשון פרסי עיניין קונטצא ב'. וחבירו באיכה רבתי. חד ירושלמי הוה (זכין) [זבין] לבדין. אמר לחבריותא ונשיל קומוי רבנין. חלצה במוק מהו. לא נראה הרוק מהו. חלצה בחמשה או בשלשה. אתון בעון קומו ר' זכאי. ואמר לה קמוי דר' יודה. א' לון חליצה במוק פסולה. וכן נמי אם לא נראה הרוק. וחליצה צריכה חמשה. זלון רבנין בתחי דההוא בר נש למיזבן לבדין. א' לון גנימום דידך לרבנין הרדלאי. כלומר עיניינך כתלמידי חכמים. אך אנו סבורים שמתוך עניות אתה מוכר לבד. פלטרא ב'. הרדלאי. נר' לר' כאשר שנינו בעירובין שקורין לחרדל טור מסכן בלשון חכמה. טור. הר. מסכן. דל. והרדל כמו חרדל. שה' מתחלפת בח': כד זבינתיה בן שבע עשרה שנה היה רועה וגו'. ממללותיה דחכים. דבריו דברי חכם הם. דליס לית ביה. שום דופי אין בו. הא כמה זימנין דצחית למשתי. כמה פעמים צמאתי ובקשתי לשתות. בצמא. מתרג' בצחותא. והוא אינו רוצה להשקותי. ואי לגרמיה. לעצמו. גנבא למה את בעי. למה אתה רוצה לשתות מים גנובים. ותפס לו לשון מקרא שנדרש בתלמוד על זה. מיום שחרב בית המקדש ניטל טעם ביאה וניתן לעוברי עבירה. שנאמר מים גנובים ימתקו (משלי ט׳:י״ז). אמר חלילה לי להיות מאותם המכעיסים את בוראם. דנסיב הוני. לקח הון גדול ועושר גדול ונתמנה למלך בשביל יופיתו שהיה יפה. י"א דנסיב הוני. שבעלה נתן לו הון רב שתבעו למשכב זכור בגלל שהוא יפה. ועתיד דמשבח לעתיק יומין. על אשר לא נכשל כזה. אשת אדונו תובעתו בפה תמיד. כדאמרינ' ביומא בגדים שלבשה (ביום) שחרית לא לבשה ערבית. ערבית לא לבשה שחרית. כדי להראות נאה ביופיו ולהרבות יצרו היתה מתקשטת לפניו פעמים ביום. ואעפ"י כן כפה יצרו. ובזכות דבר גדול כזה שעשה זיכה ליקח הון רב לעתיק יומין כשנצל מעבירה: חינא וחסדא מלוין יתיה. חן וחסד מלוים אותו האחד בימינו והאחד בשמאלו. שני מלאכים הן. האחד תשמישו בחן והאחד תשמישו בחסד. באגד' דשמואל מצאתי: טירדא אנא לך מנו פלטין דידי. אחר כל השבח שעשתה ממנו התחילה (לקנתא) [לקנתו] ואמרה לו אנכי משליכך מן פלטירין שלי דאת מנית יתי היך כזניתא. אתה חשבתה אותי כמו זונה. נורא בלבי יקדא. אש בלבי נבער. הוא שאמר הכת' אש היא עד אבדון תאכל (איוב ל״א:י״ב) היך דיקוד שלהובית דנורא. כמו שהאש בוער. והלהב עולה למעלה כך גיעגויי עליך. כולי ערסין דריבונך פריסין כל מיטות אדוניך מוצעות. ולמאן דאהני לך קום דמוך ולך שכב עליהן ותישן להנאתך: לא בנין חד ליליא דאידמוך יאות. לא בשביל לילה אחת שאישן שם יפה לא אפסיד מצעות המזומנות לי בגן עדן. וזהו שאומ' אנא מיטלטל. שאטלטל מעלי מה שמוכן לי לעתיד. ונימור מילוי. ונספר דברים. ותימרון קושטא. ותאמרו אמת. סלקא היא קמיית. עלת היא תחילה לפלטין שלה. והושיבה שכינותיה על סגמוטין. בסתרקי טפיץ ב'. ובמדרש לכו נרננה נמצא. חד פחתא הוה אזיל לדברא. כי מטא למללא. כרכו מעליה סגמוטין. א' לאכוונגר דידיה קרא להו קלניא. אכלין מללא קלנייא. ופתרונו שלטון אחד הנה הולך לעיר. הגיע לעיר שממה מללא. כרכו תחתיו בכל רחובות העיר אותם בסתרקי. אמר לשני שלו שקורין שנקל ב'. לך וקרא להם חירות. ודרור. שלא יתנו עוד מס. הכריזו. העיר מללא חורין. (ממלא) [מללא] שם העיר וישראל היו. כדא' בב"ר ר' חייא אזל למללא מצאם כולם שחורי ראש. אמר שמא ממשפחת עלי אתם שנאמ' וכל מרבית ביתך ימותו אנשים (שמואל א ב׳:ל״ג). והוא ששנינו משום דאתון ממולאי אמריתו מילי מולייתא. ור' לא גריס ממולאי כשאר בני אדם. עבדא קרת יתיה. קראתו עבד קום חגור חרבך ושמש כעבד. רוצה להסתכל בו וציויתו להשליך אדרתו מעליו. פיולא סב בידיה. כלי זכוכית. ונקרא בב"ר פלילא פוטרין. וי"א כוס מעצם הפיל. אפיה למרתיה. פניו לגבירתו. ולבו לאביו שבשמים. צפיין הוו ליה. צופות הם לו. ופניהו מכרכמות. מפרש באגדה. לולי כרכום פניהם של מטרוניות לא נפלט יוסף מן העבירה שמתוך שהן מתביישות הוא מבוייש כפלים. הוו טעון כסא היו נושאות הכוס עם היין ולא טעמוהו. מפני שטרודות להסתכל ביופיו. אינגיד. ויט מתרג' ונגיד. חרשיא. מכשפים. (ביופיא) [גיופיא]. מנאפים:

סימן רצז

רצז.
דיברא שביעאה:

ווי מאן דאיתתא. (או) [אוי] לכל האשה. דכולא בהיתתא. שכולה מליאה בצים. מרוב חמימות שבה. והחזיקה במבושיו (דברים כ״ה:י״א). מתרג' בבית בהתתיה. כ"ש: ולא מצאתי בפי': מגינתא. וישלחהו י"י אלהים מגן עדן (בראשית ג׳:כ״ג). ואלבישתיה. ויתפרו עלה תאינה (שם). בעפרא ורימתא. רימה ותולעה. דגרמת לכל דרין. כובין ודרדרין. וקוץ ודרדר תצמיח לך (שם). ווי דפניית. פינית הבתים מבני אדם ומלאת הקברים מהן. תלת אפה לרומא. היא תולה פנים של מטה למעלה כדי לראות בערוותה. ודיכרא לית הוא. והזכר אינו כן שנוחה וכופה פניו כנגד מטה שלא יראה הערוה. איתכל: לשון כיליון. רצדא. לשון למה תרצדון (תהילים ס״ח:י״ז). לעייא. כמו ושמת שכין בלעך (משלי כ״ג:ב׳). לחיים. תרג' (לזעא) [לועא]. בטולא. בצל. אידרעא זרוע שלה. מערטלא. מערמת ומגלה שהיא יפה. ואבשלום. אם אבשלום. היתה יפה מאד. ושערו דומה לשערו של אדם הראשון. לפיכך נתלה בשערו. כדכת' בשמואל. ראיתי את אבשלום תלוי באלה (שמואל ב י״ח:י׳). ממללא. ימולל ויבש. ווי דרגליא. לא רגל על לשונו. לשון ריגלא בחבריה ידע בריש אין מעמידין בהמה. לשון שקרן. תלמידי חכמים המרגילין זה לזה בהלכה. המשקרין. אתה משקר. בדבר זה. קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו (משלי ט״ז:י׳). בדינא לא למעול פומיה. שדיא שדכן (ביהם) [בפיהם]. וכדיכת שרה. ותכחש שרה:

תוכן העניינים

מחזור ויטרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה