אור ברסלב
מחזור ויטרי סדר יום הכיפורים

מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי

סדר יום הכיפורים

סדר ראש השנה

סימן שנ

שנ.
ופרשת האזינו קורין אותה במקדש: והיאך אנו קורין אותה (במקדש: והיאך אנו). כך אמרו חכמים במוסף של שבת מה היו אומרי' אמ' רב חנן. הזי"ו ל"ך. וכל שבת ושבת היו אומרי' אחת. ואמ' רב חנן בר רבא אמ' רב כדרך שחולקין כאן כך חולקין בבית הכנסת: וכן פירש רב פלטוי ראש ישיבה. הזי"ו ל"ך סימן: האזינו השמים. עד זכור ימות עולם: ומן זכור עד ירכיבהו. ומן ירכיבהו עד וירא י"י וינאץ. ומן וירא י"י עד לו חכמו. ומן לו חכמו עד כי אשא אל שמים ידי. ומן כי אשא עד סוף השירה: ושאר הפסוקים יקרא השביעי עד סוף כל הפרשה: ת': ורבינו שלמה בר' יצחק ז"ל פי' בפ' בתר' דראש השנה. במוספי שיר דשבת מאי אמרי. פרשת שירת האזינו חולקין אותה לששה פרקים. שבת ראשון האזינו. השני זכור ימות עולם. שלישי ירכיבהו. רביעי. וירא י"י וינאץ: עד כאן ששה פסוקין לפרק. החמשי. לולי כעס. הששי. כי ידין: כדרך שחולקין פירקי השירה הזאת כך חולקין אותה בבית הכנסת: והשביעי קורא מן השירה ולהלן: עד כאן לשון הקונטרס: ואע"ג דבפרש' וירא י"י ט' פסוקי. לכל הפחות ח' לפרק משם ולהלן: ובתשובות הגאון רבינו ניסים בר' יעקב זצ"ל: שאילתא דהזי"ו ל"ך: מאי טעמ' ראשי פרקים דהאזינו בהזי"ו ל"ך. משום דאינהו בגימטרייא שבעין ותמניא. כנגד שבעין ותמניא צדיקי דאיכתיבה פרש' האזינו על ידיהון. אילו הן: חנוך. כרמי. פלוא. אליאב. נמואל. זכור: לראובן: ימין. יכין. אהד. צחר. שאול. נמרי. לשמעון: עמרם. חנניה. נתנאל. זתוא. בן סתרי. ללוי: זרח. חצרון. יונדב. בצלאל. שפטיה. נחשון: ליהודה: צהר. עזא. יגאל. פלטי. עתניאל. חגית: ליששכר: סרד. אלון. אהליאב. אליהו. נמשי. סודי: לזבולון: שניאה. כסלון. אלידד. אחיטוב. אחיאל. מתניה: לבנימן. יעזר. יאיר. מלכיאל. אדנירם. אחירם. זכור: לאפרים: גדליה. יגאל. אחינועם. אחיעזר. דניאל. שהי. לדן: אליוחנן. אליקים. אלישמע. סומכוס. זבד. יוחנן: לנפתלי. חנני. זרחי. שוני. קני. מתתיהו. זכריהו: לגד. פשחור. שלומי. שמואל. שלום. שכניהו. אחיהו: לאשר: הרי ע"ב: ששה לכל שבט: משה. יהושע. כלב. אלעזר. איתמר. פנחס: הרי ע"ח זקינים. כמניין אותיות של הזי"ו ל"ך: רישי פרקים דשירתא: ואת זה פי' רב סעדיה גאון. זצ"ל: וששאלת' למה חולקין פרשת האזינו בסימן הזי"ו ל"ך: ה'. כנגד ה' אנשים שקורין בתורה בראש השנה וביום הכיפורים כשחלין להיות בחול: ז' כנגד ז' אנשים שקורין בתורה בראש השנה וביום הכיפורים כשחלין להיות בשבת: י'. כנגד י' ימים שבין ראש ליום הכיפורים: ו' כנגד ו' אנשים שקורין בתורה ביום הכיפורים כשחל להיות בחול. ל' כנגד ל' תקיעות שבראש השנה: ך'. כנגד כ' ימים שמתענין בהם היחידים. י' לפני ראש השנה. וי' בין ראש השנה ליום הכיפורים: זה השיב רבינו ניסים בשם רב סעדיה גאון:

וכשחל ראש השנה ביום ב' או ביום ג' חולקין וילך. וסימן ב"ג מלך פת וילך: אם יבא תשרי שהוא מלך ביום ב"ג. פת וחילק פרשת וילך: מלשון פתות אותה פיתים: כ"ש באלמיצא. אני יצחק בר' דורבלו: ת':

למנחת ערב יום הכיפורים. מתפלל שמונה עשרה. כדרך כל השבוע: וכשמגיע לעושה השלום אומ' וידוי. אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפילתנו כו': יהי רצון מלפניך: על חט: על חטאים: אלהי עד שלא נוצרתי כו': ואחר כך יאמר אבינו מלכינו: קדיש: תתקבל: ואוכלין לשלום:

סימן שנא

שנא.
ליל יום הכיפורים למעריב: יתעטף בטליתו בלא ברכה. ויאמר בקול נמוך. נדרי נדרנא: ת'. פעם ראשונה יאמר נמוך יותר מדאי. כאדם שמשתומם ליכנס בהיכל מלך ולבקש פרס מאת המלך וירא מהתקרב אליו. ומדבר בחשאי דרך המאויים. ובפעם השנית יגביה קולו מעט מפעם הראשון. וכן בפעם השלישית יגביה יותר ויותר. כאדם בן בית שהורגל להיות מבני בית המלך ולבו גס בו בהקרבתו אליו. ונכון לבו לשמוע דבריו: שמעתי אין השטן שולט באדם ביום הכיפורים. אלא בכל השנה חוץ מיום זה בלבד. שנ' השטן בגימטריא שס"ד. יום אחד חסר ממניין ימות החמה. אמ' לו הקב"ה לבקר משפט. כיון שהגיע יום הכיפורים ורואה את ישר' עומדין על רגליהן ויחיפי רגלים. כמלאכי השרת. וכולם צגים לובן מוצעפים אין לו רשות לדבר: כ"ש. יצחק בר' דורבלו: ת':

ויאמר נדרי נדרנא: וישלש עד שלשה פעמים: ויברך שהחיינו: דכיון דליכא כוס דאתי למיסרך. כדאמרינן בעירובין. אמרי' מיהא זמן: ת': ויאמר. והוא רחום: ברכו: מעריב: כמו בחול: וחותם פורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישר' ועל ירושלים: קדיש עד דאמירן:

וזו היא תפילת ערבית שחרית ומנחה:

י"י שפתי תפתח ופי יגיד תהילתיך: כי שם י"י אקרא הבו גודל לאלהינו: ברוך אתה י"י אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב האל הגדול הגיבור והנורא אל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה. זכרינו לחיים מלך חפץ בחיים. וכותבינו בספר חיים טובים למענך אלהים חיים מלך עוזר ומושיע ומגן. ב"א י"י מגן אברהם. אתה גיבור לעולם י"י מחייה מתים אתה רב להושיע. מכלכל חיים בחסד מחייה מתים ברחמים רבים סומך נופלים רופא חולים מתיר אסורים ומקיים אמונתו לישיני עפר. מי כמוך בעל גבורות ומי דומה לך מלך מימית ומחייה ומצמיח לנו ישועה: מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו לחיים ברחמים ונאמן אתה להחיות מתים ב"א י"י מחייה המתים: אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה:

ובכן תן פחדך י"י אלהינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת. ויראוך כל המעשים וישתחוו לפניך כל הברואים ויעשו כלם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם. כמה שידענו י"י אלהינו שהשלטון לפניך עז בידך וגבורה בימינך ושמך נורא על כל מה שבראת: ובכן תן כבוד י"י לעמך תהילה ליריאיך ותקוה לדורשיך. ופתחון פה למייחלים לך שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחיך במהרה בימינו: ואז צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברינה יגילו ועולתה תקפוץ פיה כי כל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ: ותמלוך אתה הוא י"י אלהינו מהרה על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך. ככת' בדברי קדשך על ידי דוד משיח צדקך ימלך י"י לעולם אלהיך ציון לדר ודר הללויה: (תהילים קמ״ו:י׳) קדוש אתה ונורא שמך ואין אלוה מבלעדיך. ונאמר ויגבה י"י צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה. ב"א י"י המלך הקדוש: אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך. וקרבתנו מלכינו לעבודתך. ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת: ותתן לנו י"י אלהינו באהבה [בגיליון הכתב יד נכתב: (א) ובשבת מוסיף את יום המנוח הזה.]. את יום הכיפורים הזה למחילה ולסליחה ולכפרה ולמחול בו על כל עונותינו זכר ליציאת מצרים: אלהינו ואלהי אבותינו יעלה ויבא יגיע יראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר זכרונינו ופקדונינו וזכרון אבותינו וזכרון משיח בן דוד וזכרון ירושלים עיר קדשך וזכרון כל עמך בית ישר' לפניך לפליטה לטובה לחן לחסד לרחמים ולרצון ביום הכיפורי' הזה. זכרינו י"י אלהינו בו לטובה. ופוקדינו בו לטובה. והושיענו בו לחיים טובים. בדבר ישועה ורחמים חוס וחנינו וחמול ורחם עלינו והושיענו ומלטינו מכל צרה ויגון כי אל מלך חנון ורחום אתה: אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעוונותינו ביום צום הכיפורים הזה מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך כאמור אנכי אנכי הוא מחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכר: (ישעיהו מ״ג:כ״ה) ונ' מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך שובה אלי כי גאלתיך. (שם מד). ונ' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני י"י תטהרו (ויקרא ט״ז:ל׳): וקדשינו במצותיך. ותן חלקנו בתורתך ושבענו מטובך ושמחינו בישועתך. וטהר לבנו לעבדך באמת. כי אתה אלהים אמת ודברך מלכינו אמת וקיים לעד. ב"א י"י מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמך בית ישר' מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה מלך על כל הארץ מקדש ישר' ויום הכיפורים: ואם שבת הוא יאמר: וטהר לבינו לעובדך באמת והנחילנו י"י אלהינו באהבה ורצון שבת קדשך. כי אתה אלהים אמת. כו'. ברוך אתה י"י מלך על כו'. מקדש השבת ישר' ויום הכיפורים: רצה י"י אלהינו בעמך ישר' ובתפילתם והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון ותהי לרצון תמיד עבודת ישר' עמך ותערב לפניך עתירתינו כעולה וכקרבן אנא רחום ברחמיך הרבים השב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלים ואתה ברחמים תחפוץ בנים ותרצינו ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים כמאז. ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות ב"א י"י שאותך לבדך ביראה נעבוד: מודים אנחנו לך שאתה הוא י"י אלהינו ואלהי אבותינו לעולם ועד צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור נודה לך ונספר תהילתך על חיינו המסורים בידך על נשמותי' הפקודות לך על ניסיך שבכל יום עמנו על נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים הטוב כי לא כלו רחמיך המרחם כי לא תמנו חסדיך כי מעולם קיוינו לך ועל כולם יתברך ויתרומם וישתבח שמך מלכינו לעולם ועד: אבינו מלכינו זכור רחמיך וכבוש כעסך מעלינו וכלה דבר וחרב ורעב ושבי ומשחית ומגפה מבני בריתך. וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך. וכל החיים יודוך סלה. ב"א י"י הטוב שמך ולך נאה להודות: שים שלום טוב וברבה חן וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישר' עמך ברכינו אבינו כולנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו י"י אלהינו תורת חיים ואהבת חסד צדקה וברכה ורחמים וחיים ושלום. בספר חיים טובים ברכה ושלום ופרנסה טובה. נזכר ונכתב אנו וכל עמך בית ישר' לחיים טובים לברכה לשמחה ולשלום. ב"א י"י עושה השלום: וידוי:

אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך תפילתינו ואל תתעלם מתחינתינו שאין אנו עזי פנים וקשה עורף בדבר הזה לומר לפניך י"י אלהינו ואלהי אבותינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו. אבל אנחנו. חטאנו. אשמנו. בגדנו. גזלנו. דברנו דופי. העוינו. והרשענו. זדנו. חמסנו. טפלנו שקר. יעצנו רע. כזבנו. לצנו. מרדנו. ניאצנו. סררנו. עוינו. פשענו. צררנו. קישינו עורף. רשענו. שיחתנו. תעינו. תיעבנו. תעתענו. סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים וישר העוינו ולא שוה לנו ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו: מה נאמר לפניך יושב מרום ומה נספר לפניך שוכן שחקים. הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע: אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי. אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב אין כל דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך יהי רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותינו שתסלח לנו על כל פשעינו ותמחול לנו על כל עוונותינו ותכפר לנו על כל חטאותינו: על חטא שחטאנו לפניך באונס: ועחש"ל ברצון: עחש"ל בבלי דעת: ועחש"ל בדעת ובמרמה: עחש"ל בגלוי: ועחש"ל בסתר: עחש"ל בגילוי עריות: וחהש"ל בדיבור פה: עחש"ל בהרהור הלב: ועחש"ל בועידת זנות: עחש"ל בזדון: ועחש"ל בשוגג: עחש"ל בחילול השם: ועחש"ל בחוזק יד: עחש"ל בטיפשות פה: ועחש"ל ביצר הרע: עחש"ל ביודעים: ועחש"ל בלא יודעים: סלח לנו. מחול לנו. כפר לנו: עחש"ל בכפת שחד: ועחש"ל בכחש ובכזב: עחש"ל בלשון הרע: ועחש"ל במשא ומתן: עחש"ל בנטיית גרון: ועחש"ל בסיקור עיניים: עחש"ל בנשך ובתרבית: ועחש"ל בשיח שפתים: עחש"ל בעינים רמות: ועחש"ל בעזות מצח: עחש"ל בפריקת עול: ועחש"ל בצדיית ריע: עחש"ל בקלות ראש: ועחש"ל בקשיות עורף: עחש"ל בקפיצת יד: ועחש"ל בריצת רגלים להרע: עחש"ל בשמע אוזן: ועחש"ל בתשומת יד: סלח לנו. מחל לנו. כפר לנו: עחשח"ע חטאת: עחשח"ע אשם: עחשח"ע כרת: עחשח"ע מיתה בידי שמים: עחשח"ע מלקות ארבעים: עחשח"ע מכת מרדות: עחשח"ע ארבע מיתות בית דין: סקילה שריפה הרג וחנק על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. את שגלויים לנו ואת שאינן גלויים לנו. את שגלויים לנו כבר אמרנו לפניך והודינו עליהם. ואת שאינן גלוים לנו לפניך גלויים וידועים כדבר שנאמר הנסתרת לי"י אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת (דברים כ״ט:כ״ח): כי אתה סולחן לישראל ומוחלן לשבטי ישורון ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל ושולח אלא אתה: אלהי עד שלא נוצרתי איני כדאי. ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי. עפר אני בחיי קל וחומר במיתתי. הריני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה. יהי רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותינו שלא אחטא ומה שחטאתי לפניך מרוק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי ייסורין קשים וחלאים רעים. ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך י"י צורי וגואלי: עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן:

ואם חל יום הכיפורים להיות בשבת לאחר שיום תפילת לחש שליח ציבור אומ' ויכולו. מגן אבות בדברו. כסדר כל שבת וחותם מקדש השבת בלבד. ואינו צריך להזכיר של יום הכיפורים. שכך אמרו אבותינו אלמלא שבת אין שליח ציבור יורד לפני התיבה ערבית: ומיד יאמר פסוקים של רחמים. ולא יאמר קדיש עד אחר הסליחות: ותוספת זו לשליח ציבור באלפא ביתא במקום שהיחיד אומ' אתה יודע רזי עולם. וכו':

סימן שנב

שנב.
אתה מבין תעלומות לב. אפס לך נגלות וגם נסתרות. באנו בדברים לרצותך בם. ברשעינו אל תפן ולא ברוע מעללינו: גשתנו ביום זה כירא וחרד. גאה כרחום למענך עשה חסד. דין אל תמתח מול עפר ואפר. דע כי אחריתנו רימה ותולעה: האם שגגנו ונעלם ממנו. הלא אתה לבד מבין שגיות: ואל תחשוב לנו כועושה בזדון. וידוי שפתינו שעה בעת רצון: זה כפר לנו הודע ולא הודע. זדון ונעלם עשה ולא תעשה: חלצינו מעונש כרת ומיתה. חמול על חומר מעשה ידיך: טפשנו ברוע יצר אשר מנעורינו. טמון בקרבינו כרשת לפעמינו: יוצרינו ועושינו יודע יצרינו. יהמו רחמיך עלינו ואל תשחיתנו: כי מלפניך מי יסתר. כל גלוי לך כאור וצהרים: לבית דין הורית ארבע מיתות. למענך עשה ומהם חלצינו: מאז יצרתנו חקרתנו ותדע. מעשינו כי המה עמל ואון: נצור נפשינו כי בידך כל נפש. נא תייקר לך נפש. ממעני לך נפש: סקילה שריפה הרג וחנק. סודם גילית ליודעי אמיתך: על כל פשעינו אלוה כפר לנו. על ידוע לנו ועל נעלם ממנו: פשעינו הודינו לך חוקר לב. פדינו מחט נקינו מעון: צור אל תפן באנוש חציר. צדקה עשה עמנו כעשית עם כל חי: קידמנו בנשף קירבנו בשווע. קרבינו אליך קשוב קריאתנו: רשענו אל תפן רחמינו ונצטדקה. רחמיך יבואונו רחום וחנון: שמך מעולם עובר על פשע. שוועתינו תאזין בעומדינו לפניך בתפילה: תעבור על פשע. לעם שבי פשע. תמחה אשמותינו מנגד עיניך: יהי רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותינו שתסלח לנו על כל פשעינו. ותמחול לנו על כל עוונותינו ותכפר לנו על כל חטאותינו: על חטא. על חטאים: כסדורין למעלה:

שחרית שליח ציבור עומד לפני התיבה ואומ' נשמת. קדיש עד דאמירן: ברכו: המאיר לארץ ולדרים עליה: ומתפללין בלחש. כמו שהתפללו ערבית. ושליח ציבור אומ' וידוי באמצע תפילה כשמגיע לפני י"י תטהרו. מתחיל בסליחות. לכשיסיים סליחות ופסוקיהן אומ' וידוי. תבא לפניך תפילתינו. אתה מבין. על חטא. עד כל דברי התורה הזאת. ודוד עבדך כו'. וקדשינו. רצה ומודים. ברכת כהנים. ושים שלום. אבינו מלכינו. קדיש שלם כו'. ומוציא שתי תורות. באחת קורין ששה בסדר אחרי מות. שהוא סדר עבודת היום. עד. כאשר צוה י"י את משה. ובשנייה. קורא המפטיר בסדר פנחס. ובעשור לחודש. ת'. ותמיהני שבפני הבית היו קורין אחרי מות. ואך בעשור. ובעשור על פה: ת': ומפטיר בישעיה (נז) ואמר סלו. עד להחיות רוח שפלים. שמקבל וגוזר חיים לשבים. ומלמדת תשובה. הכזה יהיה צום. חלא זה צום אבחרהו (ישעיהו נ״ח:ה׳): והמפטיר בנביא אל יחתום מלך מוחל וסולח. כי מה טיבה של מחילה אצל ספר תורה ונביא אלא יאמר כנוהג בקידוש ובכל מקום: ודברך אמת וקיים לעד. וחותם מלך על כל הארץ מקדש ישר' ויום הכיפורים: ואם שבת הוא יאמר מקדש השבת וכו': ת': וכן במנחה אעפ"י שאילמלא יום הכיפורי'. אין נביא במנחה בשבת. ת'. מידי דהוה אשל חנוכה במוספי' דפסקי' בשבת הילכתא בבמה מדליקין. הילכת' כר' יהושע בן לוי דא' צריך להזכיר של שבת בנעילה: כללא דמילתא בכולהו יום הוא שנתחייב בארבע תפילות: וברכה ששית כך הוא אומרה:

סימן שנג

שנג.
על התורה ועל העבודה ועל הנביאים ועל יום הכיפורים הזה שנתת לנו י"י אלהינו לקדושה ולמנוחה לכבוד ולתפארת. על הכל י"י אלהינו אנו מודים ומברכים אותך. ויתברך שמך בפה כל חי תמיד לעולם ועד. כי אתה אלהים אמת ודברך מלכינו אמת וקיים לעד. ברוך אתה י"י מלך על כל הארץ מקדש ישר' ויום הכיפורים: ואם שבת הוא יאמר מקדש השבת ישר' ויום הכיפורים: ופוסקין צדקה ברבים על החיים ועל המתים: אין פוסקין צדקה למתים בכל ארץ אשכנז רק היום לבדו: ת': ומה שפוסקין צדקה ביום הכיפורים על המתים לפי שהוא יום כפרה וסליחה ומחילה וכפרה היא להם: שכך שנינו בפסיקתא שמא יאמר אדם כיון שמת אדם אין לו תקנה בצדקה. ת"ל כפר לעמך ישר'. כיון שמבקשין עליו רחמים זורקין אותו מגהינם לגן עדן כחץ מן הקשת. ושנינו בסיפרי. כפר לעמך ישר'. מלמד שהמתים צריכין כפרה: ואחר יפסקו על החיים. לפי שאין תענית בלא צדקה. כדאמרי' בתעניות וכל מי שמתענה ואינו עושה צדקה כאילו מקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים: ת': ואין אומרי' יקום פורקן אם לא חל להיות בשבת. אלא לאחר שפסקו צדקה פותחין בתהילה: ומחזירין התורות למקומן. ועומדין למוסף ומתפללין כמו בערבית. עד זכר ליציאת מצרים:

סימן שנד

שנד.
מפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתינו. ואין אנו יכולים לעשות חובותינו בבית בחירתך בנוה הדרך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני היד שנשתלחה במקדשך. יהי רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים ותבנהו מהרה. ותגדל כבודו. ותבנה עירך. ותחדש את היכלך. ותכונן את מקדשך. ותכנס גליות ישר' לתוכו. ותמלוך עליהם מהרה בהדרך בשבחך בתפארתך בבית בחירתך. אבינו מלכינו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה והופע והנשא עלינו לעיני כל חי וקרב פזורינו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלם בית מקדשך בשמחת עולם. אנא י"י אלהינו ושם נעשה לפניך את קורבנות חובותינו תמידי כסדרן ומוספין כהילכתן. את מוסף יום הכיפורים הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור. ובעשור לחדש השביעי הזה מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם כל מלאכה לא תעשו (במדבר כ״ט:ז׳-ח׳): והקרבתם עלה [לה'] ריח ניחח פר בן בקר אחד איל כבשים בני שנה תמימם יהיו לכם: ומנחתם ונסכיהם כמדובר שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש ויין כנסכו ושעיר לכפר ושני תמידין כהילכתן. אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעוונותינו ביום הכיפורים הזה. כו': עד עושה השלום: ולאחר תפילתו יאמר וידוי. תבא לפניך. על חטא. ועל חטאים. כמו שסדורין למעלה. עד צורי וגואלי: ושליח ציבור כשיגיע לואו צדיקים יאמר ויאתיו. עד המלך הקדוש. אתה בחרתנו. מפני חטאינו. מחול לעוונותינו. עד תטהרו. עלינו לשבח. היה עם פיפיות. אוחילה לאל. אתן תהילה. אתה כוננת. או אמת יהגה חכי. או איזה מקום בינה. או שמור לבי מענה. סליחות וידוי. עד התורה הזאת. וקדשינו. רצה. כו': ואין אומרי' כאן אבינו מלכינו. אלא ליוצר ומנחה כדרך שאר ימים של תשובה: ותכף לחתימה שלאחר המוסף מיד מוציאין ספר תורה וקורין בעריות כדי שישמעו כריתות של עריות ויתפרשו מהן: ת':

סימן שנה

שנה.
אותו שעבירות של עריות בידו. לפי שעריות היא עבירה המצוייה שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתם. או שמא עשה שום חט ויחזור בתשובה. כדאמ' בפ' בתרא דיומא ובפ"ק דשבועות. חומר ביום הכיפורים מבשעיר. דאילו יום הכיפורים מכפר עד שתחשך. ועוד שאנו מחננים לפני הבורא. שכשם שהזהירנו על העדיות שאמ' ערות אשה ובתה לא תגלה. כמו כך אנו מבקשין שלא יגלה ערוותינו מחטאותינו ומעוונותינו וישליך במצולות ים כל חטאותינו: וביומא פ' שני שעירי אמרי' דבר אחר. גזירה. אני י"י. אני י"י גזרתים שאין לך רשות להרהר בהם. ת"ל אני י"י בסוף הפרשה גבי עריות. ולפיכך אומ' פרשה עריות במנחת כיפור. שדומה לעניין. כמו עריות שאסרתי לכם שאין להרהר אחר העניין. כך שעיר המשתלח אין להרהר עליו: כך מצאתי בסדר לותיר: ת':

וקורין נ' מן כמעשה ארץ מצרים עד סוף הסדר. והשלישי מפטיר ביונה: משום תשובת אנשי נינוה: והמפטיר בנביא במנחה חייב לברך שש כמו שבירך ליוצר. ת'. ומסיים מקדש ישר' ויום הכיפורים. ואם שבת הוא יאמר מקדש השבת ישר' כו'. ואעפ"י שאלמלא יום הכיפורים אין נביא במנחה בשבת ת': ואחר כך מיד עומדין להתפלל מנחה: ואין אומ' אשרי וסדר קדושה ובא לציון עכשיו עד לאחר המנחה. כדי להפסיק בין מנחה לנעילה. שבעלילה זו אתה מתחיל בנעילה:

כך נמצא בתשובות בשר על גבי גחלים: ממנהג שתי ישיבות:

ואל תשיבנו שבת. שהרי בשאר שבתות שאדם בא מביתו ועומד לספר תורה במנחה תיקנו לה תהילה לדוד. וסדר קדושה. אבל כאן שיורד ממוסף אוחז מיד ספר תורה ודיו. וכהפלגת מוסף מיוצר. כך הפלגת מנחה מן מוסף: אמנם בנעילה שאין לה הפסק פותחין בתהילה. ובא לציון:

למנחה אחד יחיד ואחד ציבור מתפללין כמו ליוצר: ושליח ציבור אומ' לאחר עושה השלום אבינו מלכינו: ויש אומרים שאומרי' ברכת כהנים במנחת של יום הכיפורים. ולא היא. דאמ' רב נחמן הלכה כר' יוסי. דאמ' מנחה אין בה נשיאות כפים. נעילה יש בה נשיאות כפים. מאי טעם' מנחה דאיתא כל יומי. ושכיחא בה שכרות גזיר' מנח' דהשתא אטו מנחה דשאר יומי. אבל נעילה דליתיה בכל יומי. כיון דלא שכיח' בכל יומי לא גזרי' ביה. ומסקינן התם בפ' בג' פרקי' בתענית אלא האידנא [בגליון הכתב יד נכתב: (א) פי' בכל שאר תעניות.] מאי טעמ' פרסי כהני ידייהן במנחתא דתעניתא. ומשנינן כיון דסמוך לשקיעת החמה קא פרסי משום אפושי ברחמי ונגהי עד נעילה. כתפילת נעילה דמיא. הכי מסקנא דתלמודא והכי מורין בי מדרשא. גם בתשובות הגאונים כן. ובשאלתות דרב אחא בפרשת נשא. אמר הלכה כר' יוסי דבנעילה סלקין. במנחה לא סלקין. והאידנא דקא סלקין במנחה. כיון דנגהין ברחמי עד זמן נעילת שערים כיומא דכיפורי הויא לה כתפילת נעילה ולא מיחלפא. תכף לחתימה שלאחר מנחה. מיד אומ' אשרי. ובא לציון. סדר קדשה. ועומדין להתפלל תפילת נעילה. ומתפללין כמו ליוצר. אלא שבמקום כתיבה יאמר חתימה. מי כמוך אב הרחמים זוכר יצוריו. אין צריך לומ' חותם יצוריו. שהרי אין כת' כאן כתיבה. אלא כמו זכרינו. לאחר עושה השלום יאמר וידוי. תבא לפניך תפילתנו. עד והנגלות אתה יודע: ובמקום אתה יודע רזי עולם. יאמר אתה נותן: ת'. פלוגת' היא בנעילת שערים בסוף יומא. דרב אמ' צלות' יתירתא. ושמואל אמ' מה אנו. עולא בר רב נחית קמיה דרבא פתח באתה בחרתנו. בצלותא יתירתא כרב. וסיים במה אנו. כשמואל. ושבחיה רבא. ואנן בהכי קיימינן. כדי לצאת ידי שניהן: ונהי דשליח ציבור חתים מקדש ישר' ויום הכיפורים כבשאר צלותי משום דאומרה באמצע תפילה מיהו יחיד האומרה אחר תפילתו חותם בה בוידוי האל הסולחן: מגו דגמרא דוידויא הוא. דהא ר' מאיר הוא דאמ' בנעילה. מתפלל אדם שבע ומתודה. וחותם בוידוי. ורבנן לא פליגי עליה. אלא אם בא לחתום בוודוי חותם. וכן פי' הקונטרס בסוף יומא. דר' מאיר ורבנן אנעילה קיימי. והרי תפילת ערבית דקיימ' לן רשות היא. ומצלינן לה כי חובה. חתימת וידוי נמי לא גרעא הכא. בין למר. ובין למר. דבר נאה ומתקבל. ולכך תמצאנה במחזורים ישנים. ואשר לא ידעו מחקוה מבלי דעת: תם: ת':

סימן שנו

שנו.
אתה נותן יד לפושעים וימינך פרוסה לקבל שבים. ותלמדינו י"י אלהינו להתודות לפניך על כל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו ותקבלינו בתשובה שלימה לפניך כאישים וכניחוחים בעבור דברי פיך ובעבור אמרתך כי אין קץ לאישי חובותינו ואין מספר לניחוחי אשמתינו. ואתה יודע שאחריתנו רימה ותולעה לפניך לפיכך הרבית סליחותינו. מה אנו. מה חיינו. מה חסדינו. מה צדקינו. מה מעשינו. מה כחינו. מה גבורתינו. מה נאמר לפניך י"י אלהינו ואלהי אבינו הלא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו. וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל כי רוב מעשינו תוהו וימי חיינו הבל לפניך. שכך כתוב ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל:

אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך. כי מי יאמר לך מה תפעל ואם יצדק מה יתן לך. ומה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו: ותתן לנו י"י אלהינו את יום הכיפורים הזה קץ ומחילה לכל עונותינו למען נחדל מעושק ידינו ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם. ואתה ברחמיך הרבים רחם עלינו כי לא תחפוץ בהשחתת עולם. שנ¬' דרשו י"י בהמצאו קראהו בהיותו קרוב (ישעיה נה): ונ' יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבתיו וישב אל י"י וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח (שם): ואתה אלוה סליחות חנון ורחום. ארך אפים ורב הסד ומרבה להיטיב. רוצה אתה בתשובתן של רשעים ואי אתה חפץ במיתתן. שנ' אמי אליהם חי אני נאם י"י אלהים אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה: ונ' שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישר' (יחזקאל לג): כי לא אחפץ במות המות נאם י"י אלהים והשיבו וחיו (שם יח): כי אתה סולחן לישר' ומוחלן לשבטי ישורן ואין לנו מלך מוחל וסולח אלה אתה: אלהי עד שלא נוצרתי: כו':

ושליח ציבור אומ' קדושה רבה למוסף: כבודו מלא עולם: ממקומו הוא יפן: פעמים. אחד הוא אלהינו: אדיר אדירנו: ימלוך: לדור ודור: ובכן. ובכן. ואז. אתה בחרתנו: יעלה ויבא. מחול לעוונותינו. ער תטהרו. וידוי. ובמקום אתה יודע. יאמר אתה נותן. עד השיבו וחיו: וקדשינו: רצה ומודים: וחותם ברכת כהנים. עד עושה השלום: קדיש כו': ותוקע תקיע אחת זכר ליובל. ועונין הציבור שבע פעמים י"י הוא האלהים. ת:

שמעתי שתוקעין בארץ ישר' במוצאי יום הכיפורים. קשר"ק. אחר תפילת חול. לפי שכבר הבדילו. ובגולה שלנו לא נהגו אלא תקיעה אחת לזכר בעלמא. זכר ליובל. דאמ' בראש השנה פ"ק מראש השנה ועד יום הכיפורים לא היו עבדים נפטרי' לבתיהן. ולא שדות חוזרות לבעליהם. הגיע יום הכיפורים. תקעו ב"ד בשופר עבדי' נפטרין לבתיהן. ושדות חוזרות לבעליהן: ובעיר קולונייא נהגו העם קשר"ק. ואו' החזן והציבור עונין י"י הוא האלהים ז' פעמים. מפני [בגליון הכתב יד נכתב: (א) נכרת מכ"י.] מעט עולה לו משבעה רקיעים לאחר תפילה: ולפיכך אין נכון לומ' עד אחר תפילת ערבית שיש מקומות שאומר' אותו לאחר תפילה נעילה. ואין נכון שמלוים שכינה ויש להם עוד להתפלל: ואחר כך אומ' שמע ישראל י"י אלהינו י"י אחד. פעם אחת. ויש אומ' אותו ג' פעמים. וטעם שניהם לא שמעתי. וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. פעם אחת. ויש אומ' ג'. וי"י הוא. ושמע. וברוך. הכל יאמרו בקול רם. ונעים זמירות ישר'. ואינו כאומ' מודים מודים. שמע שמע. דכיון דכת' בקרא י"י הוא האלהים. י"י הוא האלהים. בפרשת אליהו. אין לחוש: ת': החזן אומ' והוא רחום. ברכו. תפילת ערבית. כדרך כל השנה. ומתפללין י"ח. כסדר הברכות. אלא שמבדילין בחונן הדעת: אתה חננתנו: קדיש כו': ומבדיל על הכוס בורא מאורי האש. לאור ששבת. הם הנרות שדלקו כל היום בבית הכנסת. ולא נעשית בהם מלאכה: ואם מוצאי שבת הוא יאמרו ויתן לך. והקטן יאמר קדיש: והולכים לבתיהם לשלום. ויתענגו לאכול בשמחה כי כבר רצה האלהים את מעשיהם: אמ' שמואל מפני מה מברכין על על הנר במוצאי שבת מפני שהוא תחילת ברייתו. רב הונא בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן אף במוצאי יום הכיפורים מברכין עליו מפני ששבת כל אותו היום: בבראשית רבה פ"ו:

תוכן העניינים

מחזור ויטרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה