מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי
סדר חנוכה
סימן רלד
רלד.
רמז לחנוכה מן התורה שכת' אחר כל המועדות בפר' אמר. ויקחו אליך שמן זית זך. וכן אמרי' במגילת תענית. ומייתי לה פ"ב דשבת. שנכנסו יוונים להיכל וטמאו השמנים כולן. לבד פך אחד שנמצא בחותמו של כהן גדול. ונעשה נס והדליקו ממנו ח' ימים: ומדכתביה עם המועדות. למדנו שהוא יום טוב כשאר ימים טובים. ת': בחנוכה מתפלל י"ח ובהודאה כשמגיע המרחם כי לא תמנו חסדיך. מזכיר על הנס:
סימן רלה
רלה.
על הניסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל המלחמות. פדות ופורקן שעשית לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו כשעמדה עליהם מלכות יון הרשעה על עמך ישר' להשכיחם מתורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם רבתה את ריבם דנת את דינם נקמתה את נקמתם מסרת גיבורים ביד חלשים רבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וזידים ביד עוסקי תורתך. לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך ולעמך ישר' עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה. ואחר כך באו בניך לדביר ביתיך ופינו את היכלך וטהרו את מקדשך והדליקו נירות בחצרי קדשך וקבעו שמנת ימי חנוכה אילו להודות ולהלל י"י אלהינו ואלהי אבותינו על רוב ניסיך ונפלאותיך. וכשם שעשית לאבותינו ניסים וגבורות בימים ההם בזמן הזה כן עשה עמנו י"י אלהינו פלא וניסים לטובה בעת הזאת: על כולם: וצריך להזכיר על הניסים בברכת המזון בהודאה. דר' יצחק אקלע לבי ריש גלותא. סבר לאדכורי בבונה ירושלם. א"ל רב ששת כתפילה. מה תפילה. בהודאה. אף כאן בהודאה: המדליק נר חנוכה חייב לברך. והרואה נמי חייב לברך. דא"ר חייא בר אשי א' רב המדליק נר חנוכה צריך לברך. ור' ירמיה בר אבא דידיה א' הרואה נר חנוכה צריך לברך. מאי מברך אמ' רב יהודה המדליק ביום ראשון מברך שלש:
סימן רלו
רלו.
ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה אקב"ו להדליק נר של חנוכה: ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה: ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה שהחיינו וקיימנו והיגיענו לזמן הזה: והרואה מברך שתים. מיכן ואילך המדליק מברך שתים והרואה מברך אחת. והיכן ציונו רב אוייא א' מלא תסור. רב נחמן בר יצחק א' שאל אביך ויגדך זקיניך וגו':
מצות נר חנוכה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. פי' עד דכליא ריגלא דתרמודאי. מלקטי עצים דקים. ת': ומסיק בבמה מדליקין דאי לא אדליק מדליק. אינמי לשיעורא. פי' רב אלפס גאון שצריך שיהא בה שמן כשיעור הזה. ומכאן ואילך אם רצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו. ת': אית דדייקי מדקא' מצותה משתשקע. כלו' דאי לא אדליק. מצותה מן המובחר להדליק משתשקע. עד שתכלה. מיהו כל הלילה יכול להדליקה עד הבקר. דלא נתנו בו הזמן הזה. אלא משום פרסומי ניסא דהוי אז יותר. אבל ביממא ודאי לא מצי לאדלוקה דשרגא בטיהרא מאי בעי. ומאי פרסומי ניסא איכא: ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין. ב"ש אומ' יום ראשון מדליק שמונה מיכן ואילך פוחת והולך. וב"ה אומ' יום ראשון מדליק אחת מיכן ואילך מוסיף והולך. טעמ' דב"ש מפרי החג שמתמעטין והולכין. וטעם' דב"ה משום דמעלין בקודש ולא מורידין:
ונר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ בטפח הסמוך לפתח משמאל: והילכת משמאל. כדי שתהא מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. כבתה אין זקוק לה. ואסור להשתמש לאורה. ומדליקין מנר לנר: ואפי' נשים חייבות בנר חנוכה. דא"ר יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה. שאף הן היו באותו הנס. הדליקה חרש שוטה וקטן לא עשה ולא כלום: אשה ודאי מדליקה: ואסור להסתפק ממנה משום בזויי מצוה. וכן להסתפק מנויי סוכה כל ז'. וכן לברך על הנר עד שיאותו לאורו. שלא יהו מצוה בזויות עליו. ואבוהון דכולהון. דם. ושפך וכסה. במה ששפך יכסה שלא יכסנו ברגל. שלא יהו מצות בזויות עליו. ר' שמעון בן יוחי אומר א' הקב'ה הוו מכבדין את המצות שהן שלוחיי ושלוחו של אדם כמותו. אילו כיבדת אותם כאילו כיבדת אותי. א' רב ששת אכסנאי דלא נסיב איתתא חייב בנר חנוכה: א"ר זירא מעיקרא כי הוינא בי רב הוינא משתתיפנא בפריטי בהדי אושפיזאי. בתר דנסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדלקי עלאי בגו ביתאי:
סימן רלז
רלז.
אמר רב הונא חצר שיש לה שני פתחים משתי רוחותיה צריכה שתי נירות. אבל מרוח אחת לא: והיכא דבעי לאדלוקי נר שבת ונר חנוכה. מדליק ברישא של חנוכה והדר מדליק של שבת. דאי מדליק נר שבת ברישא איתסר ליה לאדלוקי נר חנוכה. משום דקביל שבת עליה: א' רב הונא הזהיר בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים. הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה. הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה. הזהיר בקידוש זוכה וממלא לו גרבי יין: ת. גרסי' בירושלמי בפסחים פ' מקום שנהגו. ר' אלעזר בר אבון או' כל דבר שאינו יודע בו שהוא מותר וטועה בו באיסור נשאל ומתירין לו. וכל דבר שיודע בו שמותר ונהג בו באיסור נשאל ואין מתירין לו. כל הדברים תלו (אותו) [אותן] במנהג. ונשייא דנהגן דלא למיעבד עובדא בריש ירחא מנהגא. ודלא למיעבד באפוקי שבתא עד דתתפני סידרא. ובשיני ובחמישי עד דתתפני תעניתא כולהו מנהגא. וגם מה שנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים ובחנוכה מנהג הוא דיום טוב לא קבילו עלייהו. ת': ששאלתם בנר חנוכה שלא הדליקה בלילה. כך דעתי נוטה. שכיון שלא הדליקה שוב אינו מדליקה. ודחוי הוא. כדתניא מצותה משתשקע החמה וכו'. ואמרי' דאי לא אדליק מדליק. דמשמע דמיכאן ואילך לא עשה מצוה ממובחר. ובין כך ובין כך צריך להדליק בלילה ולא ביום. משום דפרסומי ניסא הוא. ובלילה דאיכא נשפה הוי אור הנר פרסומי ניסא. אבל ביום לא. וכ"ש בשאר לילות לא מדליק. דעבר יומו בטל קרבנו הוא: יצחק בר יהודה: הרואה נר חנוכה מברך שתים. ומצאתי בשם רבינו יצחק בר' יהודה שא' משום רבינו יעקב בר' יקר לא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין. או ליושב בספינה: ומפני מה מוסיפין בכל לילה נר אחד שמדליקין בה נרות של חנוכה ואינה מן המניין. לאפוקי נפשין מפלוגת'. דרב או' אין מדליקין מנר לנר. ת':
סימן רלח
רלח.
דיני חנוכה כמו שפי' ר' ברוך בספר התרומה: הלכה כרב יוחנן ורב דאמרי נר חנוכה כבתה אין זקוק לה. ואסור להשתמש לאורה. להרצות מעות או לאכול. או למלאכה אחרת. וזמן שיכול להדליקה עד שתכלה רגל מן השוק. דליכא תו פרסומי ניסא. והני מילי לקדמונים שהיו מדליקין ברשות הרבים. וליכא פירסום נס לאחר שכלה רגל מן השוק. אבל אנן דמדליקי' בפנים איכא היכירא לבני הבית עד שעלה עמוד השחר: וכן הא דא' רב הונא חצר שיש לה שני פתחים לשני צידי רשות הרבי' צריך להדליק לכל פתח משום (חשך) [חשד] עוברי דרכים. ולדידן דמדלקי' בפנים אין צריך רק רוח אחד דבני הבית ידעו דשני פתחים לאיש אחד הן. והלכה כב"ה דיום ראשון מדליק נר אחד ומוסיף והולך. ולילה ראשון מברך ג' ברכות מיכאן ואילך מברך להדליק ושעשה ניסים. (דבס') [דנס] בכל יומא איתיה. ולמעלה מעשרים אמה פסולה. ובתוך [עשרה] (עשרים) טפחים עדיף טפי: ומניחה לצר שמאל של כניסת פתח הבית. ובטפח הסמוך לרשות הרבים. ואם בדלת עצמה מניחה יניחנה מחציו לצד שמאל של כניסה. ונר שמן שיש לה שתי פיות עולה לשתי נרות: ואנשים הרבה בבית אעפ"י שחלוקין באכילה ישתתפו לקנות נר אחר ותו לא. ואם הוא במקום אחר כגון הבאים ללמוד חוץ לביתם או אורח אין צריך ליתן בנר אם יודע שאשתו או אביו ואמו מדליקין במקומן. כדא"ר זירא כי הוינא בי רב כו': דין מותר להדליק נר של חול או קיסם מנר של מצוה כגון של שבת היכא שמדליק מאותה של חול נר של מצוה אחרת. כגון של חנוכה או איפכא. דהלכה כשמואל דא' מדליקין מנר לנר. אבל אם אינו רוצה להדליק מאותה של חול שום נר של מצוה לא. דהא אין שוקלין דנרי זהב כנגד מעשר שני. ומזכירין על הניסים במוסף של שבת ובמוסף של ראש חדש שבת. אעפ"י שתפילה זו של מוסף אינה בחנוכה כלל משום דיום שנתחייב בארבע תפילות. ומהאי טעמ' יזכיר של שבת בתפילת נעילה. אבל במגן אבות בדברו אם הוא יום טוב אינו אומ' אלא מקדש השבת ולא יאמר והזמנים. לפי שברכת זו דמגן אבות ביום טוב ליכ' כלל. וגם בשבת לא תיקנוה אלא מפני הסכנה: וראש חדש או יום טוב שחל להיות בשבת אומ' רצה והחליצנו בברכת המזון. ולא יזכיר בו ראש חדש כלל לפי שיאמר יעלה ויבא ויזכרנו בו. ושני פעמים למה לי: עד כאן:
מיכאן ואילך יסד העמרמי:
שחרית מתפלל שמונה עשרה ומזכירין על הניסים בהודאה: גמרו תפילות שחרית. קראו את ההלל. וגומרין משמונה עשרה... מיסוד זקינים. דפרסומי ניסא הוא. ואומ' אני מתוך שחנוכה חלוק בנירותא גומרין אותו כל שמונה. ופסח אין גומרין אלא בעיקר גאולה בשני ימים הראשונים. דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים יחיד גומר בהם את ההלל. אילו הן ח' ימי החג ושמונת ימי חנוכה [ויום טוב הראשון של פסח] ויום טוב הראשון של עצרת ובגולה עשרים ואחד יום תשעת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ושני ימים ראשונים של פסח ושני ימים טובים של עצרת. והכי א' רב שר שלום גאון יחיד המתפלל באילו עשרים ואחד יום חייב לברך לגמור את ההלל. ולקרות את כולו. ולחתום אחריו: וכן מנהג בשתי ישיבות: ומוציאין ספר תורה. וקורין בנשיאים שלשה: וכן הוא הסדר:
סימן רלט
רלט.
ביום ראשון קורא כהן ויהי ביום כלות משה. תחילת החינוך. לוי חצי פרשת נחשון. ישר' משלימו. מתוך שהיום ראשון לחנוכה והוא נשיא ראשון יקראו בו יום ראשון: בשני קורא בהן חצי נתנאל. ולוי משלימו. מתוך שהיום יום שני. והוא נשיא שני יקראו בו בהן ולוי. וישר' הבא אחריו יקרא אליאב לא הפסיד כאדם שקורא בתורה: בשלישי כהן קורא חצי אליאב ולוי משלימו. שהוא עיקרו של יום. וישר' אליצור בן שדיאור. כקורא בתורה: ברביעי כהן ולוי באליצור שהוא רביעי. וישר' שלומיאל כו': בחמשי כהן ולוי בשלומיאל. ישר' אליאסף שלם: בשישי כהן ולוי באליסף וישר' אלישמע כו': בשביעי כהן ולוי באלישמע וישר' גמליאל כו': בשמיני כהן ולוי בגמליאל. וישר' עומד באבידן וקורא והולך. אחיעזר. פגעיאל. אחירע. וכולל כל מספר החינוך עד סוף סידרא. ומוסיף בהעלותך עד שלהי פרשתא. משלים אורות החינוך עד למלאות עסק הנרות בשלהי חנוכה. ומה ראו לקרות בחנוכה חנוכת המזבח לפי שעשה משה אותם מאה ועשרים תעניות. שלשה פעמים ארבעים. ופעם שלישית ירד בעשרה בתשרי ונתבשר סלחתי. ביום הכיפורים בו ביום נאמ' לו ועשו לי מקדש. וידעו כולם שנתרצה להם ושמחו במלאכה ועשאוהו בזריזות: א"ר שמואל בר נחמני לשלשה חדשים תשרי מרחשוון ובכסליו (בגמרה) [נגמרה]: בתנחומא ובפסיקת'.. במדרש ותשלם כל המלכה. מאד עמקו מחשבותיך. א"ר חנינא בכ"ה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן. נעשה מקופל עד אחד בניסן שהקימו משה. וכל זמן שהיה מקופל היו ישר' מלמלמין על משה לומר משה למה לא הוקם המשכן מיד. א' שמא שום דופי אירע כו'. דהק' רוצה לערב שמחת משכן בחדש שנולד בו יצחק. והוקם באחד בניסן. ולא לימלם [אדם] עוד אחר משה: ומעתה תפסיד כסליו בו המלאכה. אלא ותשלם כל המלאכה. א' הק' עלי לשלם לו. ומה שילם לו חנוכה בימי חשמונאי. וסימן הוא בידינו. חנוכה. חנו בכ"ה בכסליו. ד"א חנוכה. חן בכ"ה בכסליו. מצאו חנוכה. מצאו חנינה: למעלה במדרש במזמור שיר חנוכת (המזבח והבית) [הבית] לדוד. שבע חנוכות הן. חנוכת ברייתו של עולם. ויכלו. אין ויכולו אלא חנוכה. כמא דאתמר ותכל עבודת המשכן. חנוכת מזבח משה. ויהי ביום כלות משה להקים. חנוכת המזבח. זאת חנוכת המזבח. חנוכת בית שני. שנ' וחנוכת חומות ירושלם. וזו של עכשיו של בית חשמונאי. וחנוכת העולם הבא. שאף היא יש בה נרות. כמא דאתמר והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'. נמצאת אתה אומ' הושוו כל החנוכות זו לזו. וחנוכה שלנו רמז ורושם לשל מדבר. לכך נאותה פרשה שלה להיות קורין בתוכה: ומזכירין של חנוכה במוספין בין בשבת בין בראש חדש. מאי טעמ' יום הוא שנתחייב בארבע תפילות. הכי אסיק (בכמה) [בבמה] מדליקין: בשבת מוציאין שני תורות. לפי שאין גוללין ספר תורה ברבים מפני כבוד הציבור. וקורין ז' בפרשת היום. ומפטיר קורא מן הנשיאים. אם יום ראשון הוא יקרא בנחשון. ואם יום שני. יקרא בנתנאל. ואם יום שלישי באליאב. וכן כולן. והמפטיר ברני ושמחי: באו שתי שבתות בחנוכה. ראשונה מפטירין בזכריה. שנייה בנירות שלמה. על שם ויעש את המנורות חמש: וראש חדש טבת שחל להיות בחול מוציאין שתי תורות וקורין ג' בראש חדש ואחד בשל חנוכה: ואש חל ראש חדש בשבת התדיר תדיר קודם. ומוציאין ג' תורות. וקורין ששה בעיניינו של יום. והשביעי ובראשי חדשיכם. ומפטיר קורא בחנוכת המזבח. לפי עניין היום. ומפטיר בנבואת זכריה. רני ושמחי: על שם ראיתי והנה מנורת זהב: והשמים כסאי בטילה. דהא לא קרי מפטיר בשל ראש חדש דלימא הפטרה דידיה: ובמס' סופרי' גר' שמפטירין בשל ראש חדש. אבל לא נהגו העם כן. ושמעתי שנחלקו שני גדולי הדור במייאנצא. ר' יצחק בר' יהודה צוה להפטיר ברני ושמחי. ור' שמואל בר' דוד הלוי העיד משום (אבא) [אביו] שמפטירין בשל ראש חדש. וקבלו את עדותו: וכמדומה לי שחלוקין בין ראש חדש אדר שחל להיות בשבת. (דאין) [דאנן] נוהגין להפטיר ביהוידע: ת'. שאילו מקמי רב יהודאי גאון ראש חדש טבת שחל להיות בשבת היאך מפטירי'. וא' בשל חנוכה. וכן עמא דבר. וטעמ' דתדיר קודם. א"כ צריך למיקרי בספר תורה בראש חדש קודם ואחר כך בשל חנוכה. ומפטיר למאי דסליק מיניה. ת':