אור ברסלב
מחזור ויטרי הלכות ראש חדש

מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי

הלכות ראש חדש

סדר מוצאי שבת

סימן רכו

רכו.
בראש חדש ערבית שחרית ומנחה אומרים בעבודה יעלה ויבא. ובברכת המזון אומ' אותו בבונה ירושלם. דתני ר' אושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ראש חדש וחולו של מועד ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומ' מעין המאורע בעבודה. ואם לא א' מחזירין אותו ואין בהן קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון: ת'. וימים שאין בהן קרבן מוסף כגון שיני וחמשי של תעניות ומעמדות ערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח. ואומ' מעין המאורע בשומע תפלה. ואם לא א' [אין] מחזירין אותו ואין בהם קדושה על הכוס ואין בהם הזכרה בברכת המזון: מיהא שמעי' דמי שטעה ולא אמר ענינו בתפלת תענית שאין מחזירין אותו. וכן בעל הניסים דחנוכה ופורים אין מחזירין אותו. ועוד תניא בתוספתא בהדיא כל יום שאין בהן קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים מתפלל י"ח ואומ' מעין המאורע בהודאה. ואם לא א' [אין] מחזירין אותו: רב אלפסי גאון: ת': א"ר תנחום א"ר יוסי טעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה ונזכר בהודאה חוור לעבודה. בשים שלום חוור לעבודה. ואם סיים ועקר רגליו חוזר לראש: אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא הא דאמרת אם סיים חוזר לראש. לא אמרן אלא שעקר רגליו. אבל לא עקר רגליו חוזר לעבודה. א"ל מנא לך הא. א"ל מאבא מרי שמיע לי ואבא מרי מרב: אמר רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו. מפני שאין ב"ד מקדשין החדש אלא ביום. אבל בשחרית ומנחה מחזירין אותו. וטע' בראש חדש. הא בחולו של מועד מחזירין אותו. והני מילי ביחיד: וגבי ציבור תניא טעה ולא הזכיר של ראש [חדש] (בערבית) [בשחרית] אין מחזירין אותו מפני שיכול לומרה במוספין. במוספין אין מחזירין אותו מפני שיכול לומרה במנחה. ועלה א' רב אבא בציבור שנו משום טירחא דציבורא. אבל יחיד הדר: בסוף תפילת השחר:

סימן רכז

רכז.
נהגו העם לברך בראש חדש לקרוא את ההלל. אבל רבינו תנוח נפשו בצרור החיים. לא מברך עליו: והא לך תשובתו: ששאלתם על היחיד הקורא את ההלל בימים שאינם מי"ח של תורה אם חובה על הציבור לברך יברך גם היחיד: אבל אני איני מברך עליו לא עם הציבור ולא ביחיד. לפי שאינו אלא מנהג. ואין מנהג צריך ברכה. כדאמרי' בסוכה פ' לולב. שקיל חביט חביט ולא בריך. קסבר ערבה מנהג נביאים הוא. כו'. לפיכך איני מברך עליו אשר קדשנו במצותיו וציונו. אבל אני מברך עליו ברוך אתה י"י אלהינו מ"ה המהולל בפי עמו משובח ומפואר בשירי דוד עבדך ברוך אתה י"י מהולל בתשבחות. ולאחריו יהללוך כדרכה: ולא שמעתי יותר כי לא דקדקתי מרבותיי: שלמה בר' יצחק: וראיתי ר' שלא קרא הלל דראש חדש עם הציבור וקראו בפני עצמו מיושב בשעת קריית ספר תורה: ת': וזו תשובה השיב ר"ת על רש"י זקינו: גרסי' בערכין פ' אין מעריכין. מאי שנא הני הואיל דגומרין בהן את ההלל. דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק. שמונה עשר ימים גומרין בהן את ההלל. ואילו הן. שמונת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב ראשון של פסח. ויום טוב ראשון של עצרת. מהכק שמעי' דאין חובה אלא באילו הימים. וצא ולמד מדקפריך במסכת' תענית בפ' ג' פרקי'. וניתני בניסן לא היה בו מעמד שהיה בו הלל קרבן מוסף וקרבן עצים. ועלה א' רבא זאת אומרת הלל דראש חרש לאו דאוריית'. דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק כו': ואמרי' התם רב איקלע לבבל חזנהו דהוו קא קרו. סבר לאפסוקינהו. כיון דחזא דקא מדלגי א' ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם. הרי במקומו של רב לא היה מנהג לקרותו. (ובבל) [ובבבל] היה מנהג. הא למדת שמצוה לקרותו ולברך עליו. ואפילו יחיד שכן נהגו לברך ולקרות בבבל. ולא דמי לההיא דאמרי' בפ' לולב וערבה אייתו ליה ערבה חביט ולא בריך. קסבר מנהג נביאים הוא. דהתם טילטולא בעלמא. אבל גבי הלל חייב לברך. דאמנהגא מברכי'. כדאמרי' גבי שני ימים של גליות. במסכת ביצה. היזהרו מנהג אבותיכם בידכם. ומברכינן ומקדשינן אמנהג אבותיכם. אבל אמנהג נביאים דטילטול לא מברכינן. ועוד דלא מייתי ראייה דלא מברכינ' ממנהגא: תדע דמברכי'. מדאיקלע רב לבבל ברכו כדי לקרותו. אמטו להכי סבר לאפסוקינהו כסבור דטועים הוו. ולא מצי למימר דרב באמצע הלל נכנס. דא"כ הוה ליה למימר רב איקלע לבבל. על לבי כנישתא. אלא מתוך ששמע שהם ברכו. סבר לאפסוקינהו. והילכך לא שנא יחיד ולא [שנא] ציבור קורין בראש חדש ומברכין דעל כורחי' ר' יוחנן דא' גומרין לא פליגי במילתיה למימר הכא גומרין. אבל בשאר ימים אין גומרין. אלא קורין בדילוג. דאם כן דאורייתא הוא בראש חדש ובחולו של מועד אלא שידלג. והוא בא ללמדינו שאילו מדאורייתא. ולא מדראש הדש. ולא נתכוון לומ' אלא שבאילו חייב לקרות. ולשון גומרין. היינו קורין. כדאמרי' גומרי' אותה עם הנץ החמה. והתם מוכח דקורין קא' כי מעיינת ביה שפיר. וכאלה רבות גומרין לשון קרייה בתלמוד. ואין לומר גומרין היינו מסיימין כדפרי': ואם [תאמר] אמאי נקט יחיד. אומ' אני דלא גרסי' הכא בעיניין יחיד בכל הספרים. ואי גרסינן ליה היינו טעמא דבמתניתין קת' בשנים עשר יום החליל מכה לפני המזבח. בשחיט' פסח ראשון. ובשחיט' פסח שני. ביום טוב הראשון. וקא' בגמ' מאי שנא הואיל וגומרין בהן את ההלל. דא"ר יוחנן י"ח ימים שיחיד גומר בהן את ההלל למעוטי שחיטת [פסח] ראשון ושני דתניא במתני' דאין שוחטין הפסח על היחיד ואע"פ כן לא מצאתי יחיד בכל הספרים. ועוד נ"ל מה שכתב בהלכות גדולות. דהיכא דלא כניפו כולו ישר' קרי יחיד לגבי הלל. לפי (שיהוא) [שהוא] מתוקן לשחיטת פסח שהוא ציבור דכולהו ישר'. כדא' בערבי פסחי'. אבל הכא באילו י"ח יום לא הוי ציבור אלא כעין יחיד לגבי כולהו ישר': וראיתי תשובה על זה שסותרת מה שכת' בהלכות גדולות. ואין בה ממש. דאי גרסי' יחיד כדבריהם כן הוא. ועוד אמרי' בתענית. תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר. ופר"ח לא יתחיל בברכה. ואם התחיל בברכה גומר. כגון מקום שנהגו לברך ולקרות. לא שנא בין יחיד בין רבים. דמאחר דהוא מנהג מה לי יחיד מה לי רבים. צא ולמד מערבה דהוא מנהג ויחיד חייב. הילכך כל אדם חייב הואיל ואין מנהג. וגם לברך הוא צריך ולא דמי לערבה לגבי ברכה. ואי נמי גומרים גומרים ממש לאפוקי דראש חדש דמדלגין מ"מ מברכין דאמרי' בברכות פ' הקורא בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל. דלא פסקינ' ואי לא ברכה אמאי לא פסקי'. לא אשכחן בכולי תלמוד' דלא פסקי' אלא במקום ברכה. כגון במגילה ובק"ש. ואפי' בתחילה דמובטח לו שהוא בן העולם הבא. לא איירי תלמוד' דלא פסקי'. וכן פוסק בה"ג בהילכות לולב דמברכינן תחילה וסוף. ואמרי' בתלמוד ירושלמי אם ראית הלכה רופפת בב"ד ראה היאך ציבור נוהגים. ובתלמוד שלנו אמרי' מנהג עוקר הלכה. ואמנהגא סמכי' וכל המשנה ידו על התחתונה. דאפי' בכ"א יום שיחיד גומר בהם את ההלל. לא מצינו ברכה אלא ממנהג. ה"ה נמי בשאר ימים דסמכי' אמנהג ומברכינן: יעקב בר' מאיר:

סימן רכח

רכח.
בשאלתות דרב אחאי טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים ונזכר קודם שומע תפלה אומרה בשומע תפילה. נזכר לאחר תפילה חוזר לברכת השנים. והני מילי ביחיד. אבל בציבור לא בעי למיהדר דשמע ליה משליחא דציבורא: ספק בירך ספק לא בירך בתפילה. חוזר ומתפלל כר' יוחנן דא' ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ודווקא בתפילה דרחמי הוא. אבל בשאר ברכות לא שרי ליה למיהדר ולברוכי בברכות דרבנן. דספיקא דרבנן לקולא. ושלא יוציא שם שמים לבטלה. אבל בברכות דחיובא דאורייתא כגון ברכת המזון. או כגון אחריהם דשבעת המינין מברך מספק:

סימן רכט

רכט.
טעה ולא הזכיר של ראש חדש בתפילה חוזר. בברכת המזון אינו חוזר. דלאו חובה היא לאכל. אבל שבת ויום טוב דאקרו עונג ואכילתו חובה צריך לחזור:

סימן רל

רל.
טעה ולא הזכיר של שבת בברכת המזון. א' ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישר' ולאות ברית. ברוך מקדש השבת: של יום טוב אומ' ברוך שנתן ימים טובים לישראל עמו לששון ולשמחה ברוך מקדש ישראל והזמנים: יתיב תו וקא' טעה ולא הזכיר של ראש חדש. או' ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל ולא ידענא אי א' בה זכרון אי לא. ואי חתים בה או לא. והילכך לא חתמי' בה. אמ' בר תחליפא משמי' דרב לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב. אבל פתח בהטוב והמטיב חוזר לראש: פרש"י לתחילת ברכת המזון כדא' גבי תפילה עקר רגליו חוזר לראש. התם הוא דאיכ' עקירת רגלים. והכא סיום ברכות הוא עקירת רגלים. אמ' רב נחמן א' שמואל טעה ולא הזכיר של (ראש) ראש חדש בברכת המזון אין מחזירין אותו. דאי בעי לא אכיל. בתפילה מחזירין אותו דלא מצי פטר נפשיה מתפילה. אבל בשבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל חוזר לראש: ומיכן תשובה על פרש"י בפסחים מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות: פי' שאם ירצה לאכול פירות או להתענות הרשות בידו: ואני הכותב שאלתי זה כמה שנים על זה לר' אשר בר' משולם מלונייל: והא לך תשובתו:

אשר שאלת ואמרת כי ברכת הלל ברכה לבטלה היא. לא היא. ועוד עד שאתה תמה על ברכת הלל. למה לא תתמה על ברכת קדוש ושהחיינו שאנו עושין בשני ימים של גליות. ואעפ"י שאין אנו עושין אלא בעבור מנהג אבותינו. דהא אנן השתא ידעי' בקיבועא דירחא כדמוכח בפ"ק דביצה. וראייה לדבר יום הכיפורים שהוא עשירי ליום טוב ראשון של ראש השנה וכן שביעי של ערבה. אלמ' כל מנהג צריך לעשות כמנהג האבות. וכן בהלל צריך לברך. כי אף הברכה מן המנהג הוא כדאמרי' לא יתחיל. ופר"ח לא יתחיל בברכה. מכלל דרבים מתחילין. ונ"ל דהיינו טעמי דנהגו לברך בהלל שלא יראה כקורא הלל בלא זמנו. ואמרינן בפרק הקורא. האו' הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף. ובכל יום לאו דוקא. אלא בכל יום שאינו זמנו קאמ'. ואחריו נמי תיקנו ברכה. שאינו כברכת הפירות וברכת (המינות) [המצות]. שהרי מאריך בה הרבה. (בקידוש) [כקידוש] והבדלה. ואינו מטבע קצר: עד כאן תשובתו:

ומיהו יש להשיב דלאו ראייה כלל מקידוש שני ימים של גליות. דהא משום דלא ליתי. אי גזרו שמדא לאיסורא דאורייתא הוא דאחמור ומיהו ליום הכיפורים נמי משום חומרא (הא) [הוא] דהא ידעינן השתא בקיבועא דירח', ועבדי' הכא והכא לחומרא. אלא בהלל דראש חדש דלא דאוריית'. הוייא דומייא דערבה דהויא מנהג נביאים. דליכא למיחש כלל לאיסורא דאורייתא. הילכך כל עיקרא דתקנתא מנהגא דרבנן הוא. וכדאי (חדא) [חזא] דקא מדלגי דלוגי סבר לאפסוקינהו. א' ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם. אלמ' שלא היה מנהג בכל המקומות. ולא פשט מנהגו במקום רב. א"כ לא מברכין עליה מן הדין. אבל אחומר שני ימים של גליות פשט חומרייהו בכל ישר'. משום דלא ליתי לידי איסורא דאוריית'. וכל עיקרן אטו דאוריית'. הילכך אפילו שניהם כאילו הן מן התורה לכל דבר: וסייעתא לרבי' שלמה בר' יצחק: עד כאן תוספת. תי'

סימן רלא

רלא.
פי' יעלה ויבא. כנגד שא' דוד אם לא (אזכר כי) [אזכרכי] אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי (תהלים קלד): וזהו כנגד זכרון ירושלם. ויבא. כנגד כל עמך בית ישר'. כדכת' וכי תבואו מלחמה בארצכם. וגו' ונזכרתם וגו' (במדבר י). ויגיע. כנגד זכרון משיח בן דוד. כמא דאיתמר אשרי המחכה ויגיע וגו'. וכת' באותה פרשה בסוף דניאל זכרון. ויראה. כנגד זכרון אבותינו. וזהו יצחק. כמא דאיתמר אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. וכת' בעקידתו. ויקרא שם המקום י"י יראה. אשר יאמר היום בהר [ה'] יראה. כלומר יראה זכרון עקידתו לעולם שיעמוד זכותו לבניו. וזה שא' הכת' בי נשבעתי וגו' (בראשית כב). וירצה. כנגד זכרונינו ופקדונינו. כמא דאיתמר (זכרינו) [זכרני] י"י ברצון עמך (ופוקדינו) [פקדני] בישועתך (תהלים קו). וישמע. כדכת' ויקשב י"י וישמע ויכתב (בספר) [ספר] זכרון (מלאכי ג): אלהינו ואלהי אבותי' יעלה ויבא יגיע יראה וירצה וישמע ויפקד ויזכר וגו'. ותחזינה: מודים. והודאה. ושים שלום. אלהי נצור: וחוזר ומתפלל שליח ציבור בקול רם. מגן ומחייה. ומשולש. קדושה: וכל הסדר. וכולל בעבודה יעלה ויבא: מודים והודאה (וברכת.) וברכת כהנים ושים שלום: ומברך ברוך אתה י"י אלהי' מ"ה אקב"ו לקרוא את ההלל: ובימים שגומרין מברכין לגמור את ההלל. וכיצד מדלגין. מן לא לנו. עד י"י זכרנו. ומן אהבתי. ער מה אשיב. ולאחריו מברכינן יהללוך:

ואילו ימים שגומרין בהן את ההלל. ח' ימי חנוכה. משום ניסא. ושני ימים ראשונים של פסח שהן עיקר הפסח. ושני ימים טובים של עצרת. ששניהן קדושים שתי קדושות. וט' ימי החג. מפני שחלוקין בקורבנותיהם: תנן התם מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט. לברך אחריו יברך הכל כמנהג המדינה. אמ' אביי לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו חייב לברך וא' רב יהודה אמר שמואל כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתם. להכי נקט לישנא דעובר דכת' לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. וא' מר לא עברתי מלברך ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו: יתגדל כו'. תתקבל כו'. יהא שלמא שכל שיש בו מוסף גומרין בו קדיש אחר תפילת יוצר קודם שיוציא ספר תורה. ויום שאין בו (יוצר) [מוסף] כגון חנוכה ופורים ותענית ציבור אין גומרין בו קדיש ומוציא ספר תורה ואומ' גדלו. והציבור אומ' רוממו. והוא חוזר ואומ' הכל תגלה ותראה. הכל הבו גודל כו'. וקורא כהן ולוי וישר' וקורין סדר שסדרנו ואומ' החזן קדיש בבימה ועומ' ומחזיר ספר תורה למקומו. ואומר יהללו והציבור עונין הודו על ארץ ושמים. וחוזר ואומ' קדיש עד דאמירן ופותחי' באשרי ובא לציון וכל סדר קדושה קדיש עד דאמירן ועומדין ואומ' אבות וגבורות וקדושת השם:

סימן רלב

רלב.
ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם בהיותם מקריבין לפניך זבחי רצון ושעירי חטאת לכפר בעדם זכרון לכולם יהיו תשועת נפשם מיד שונא מזבח חדש בציון תכין ועולת ראש החדש ושעירי עיזים נעשה ברצון ובעבודת בית המקדש נשמח כולנו ושירי דוד עבדך נשמע בעירך האמורים לפני מזבחך אהבת עולם תביא להם וברית אבות לבנים תזכור. והביאנו לציון עירך ברינה ולירושלם בית מקדשך בשמחת עולם. אנא י"י אלהינו. ושם נעשה לפניך קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהילכתן. את מוסף יום ראש החדש הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור: ובראשי חדשיכם תקריבו עלה לי"י פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה (תמימים) [תמימם]. ומנחתם ונסכיהם כמדובר שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש ויין כנסכו ושעיר לכפר ושני תמידין כהלכתן: אלהינו ואלהי אבותינו חדש עלינו את יום ראש החדש הזה לטובה לברכה לששון ולשמחה לישועה ולנחמה לפרנסה ולכלכלה לריוח להצלה לחיים ולשלום למחילת חטא לסליחת עון ותרצה לפניך תפילת עמוסיך כתמידי יום וכקרבן מוסף כי בישר' עמך בחרת מכל האומות וחוקי ראשי חדשים להם קבעת. ברוך אתה י"י מקדש ישר' וראשי חדשים: רצה ומודים. הודאה ושים שלום אלהי נצור. וחוזר שליח ציבור ומתפלל. מגן ומחייה קדושה לדור ודור האל הקדוש ראשי חדשים. רצה ומודים והודאה וברכת כהנים ושים שלום. קדיש כו' עם תתקבל עלינו לשבח. ואם חל ראש חדש להיות בשבת. מתפלל במוסף מגן ומחייה ומשולש:

סימן רלג

רלג.
אתה יצרת עולמך מקדם כילית מלאכתך ביום השביעי בחרת בנו מכל האומות ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצותיך וקרבתנו מלכינו לעבודתיך ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת. וחתן לנו י"י אלהינו באהבה שבתות למנוחה וראשי חדשים לכפרה יום רצון לכפר בעדינו ולפי שחטאנו לפניך אנחנו ואבותינו חרבה עירינו ושמם בית מקדשינו ונוטל כבוד מבית חיינו ואין אנו יכולין לעשות חובותינו בכית בחירתך בבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו מפני היד שנשתלחה במקדשך. יהי רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותינו שתעלינו בשמחה לארצינו ותטענו בגבולינו ושם נעשה לפניך את קרבנות תמידין כסדרן ומוספין כהילכתן. את מוספי יום המנוח הזה ויום ראש החדש הזה נעשה ונקריב לפניך באהבה כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מפי כבודך כאמור. וביום השבת שני כבשים בני שנה (תמימים) [תמימם] ושני עשרונים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו. עלת שבת בשבתו על עלת התמיד ונסכה. זה קרבן שבת וקרבן היום נאמר. ובראשי חדשיכם תקריבו עלה לי"י פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים, ומנחתם ונסכיהם כמדובר שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש ויין כנסכו ושעיר לכפר ושני תמידין כהלכתן: אלהינו ואלהי אבותינו חדש עלינו את יום ראש החדש הזה לטובה לברכה לששון ולשמחה לישועה ולנחמה לפרנסה ולכלכלה לריוח להצלה ולהצלחה לחיים לשלום למחילת חטא ולסליחת עון. חדשיהו עלינו לטובה כרוב רחמיך בגלל שמך הקרוי עלינו כמו שנכון זרע אברהם לפניך. יהי רצון מלפניך י"י אלהינו שתהא שבת וראש חדש זה קץ לכל צרותינו. תחילה וראש לכל רווחתינו. וישמחו במלכותיך שומרי שבת וכו'. עד זכר למעשה בראשית: אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתינו כו' עד באהבה וברצון שבת קדשך. ותרצה לפניך תפילת עמוסיך כתמידי יום וכקרבן מוסף כי בישר' עמך בחרת מכל האומות ושבתות להם נתת וראשי חדשים להם קבעת ברוך אתה י"י מקדש ישר' וראשי חדשים: רצה ומודים כו': פ' במה מדליקין. א' רב גידל א' רב ראש חדש שחל להיות בשבת המפטיר בנביא בשבת אין צריך להזכיר של ראש חדש שאלמלא שבת אין נביא בראש חדש:

תוכן העניינים

מחזור ויטרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה