אור ברסלב
מחזור ויטרי הלכות תשעה באב

מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי

הלכות תשעה באב

תמוז ואב

סימן רסד

רסד.
בתשעה באב כך הוא הסדר: ערב ט' באב במנחה מקדימין לבית הכנסת ומתפללין תפילת המנחה. ואין נופלין על פניהם ויוצאין מבית הכנסת ואוכלין ושותין מבעוד יום וסעודה המפסיק בה ערב ט' באב לא יאכל על השלחן אלא על גבי קרקע ולא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא שני תבשילין. ויש (פירושין) [פרושים] שמונעין מכל ליפתן אלא פת ומלח ומים במשורה. ויש פרושים אוכלין ביצה אחת לבדה מין מאכל שאין לו פה. כגון ר' יצחק בר יהודה: ת'. ובקונטרס (לוהיר) [לותיר] מצ' לא יאכל שני תבשילים כגון עדשים ופולין. וכל שהוא מבושל אפילו ביחד כגון מילת מגבינה ובצים טרופים בה (לא) הוי שני תבשילין. וכל שני מיני פירות מותר דאין זה שני תבשילין. ע"כ: ובקונטרס דמסכת כלאים מצי לא יאכל שני תבשילין. כלומר שני בישולין כגון דג מבושל וביצה מבושלת. או אפילו קטנית לא יאכל ב' מיני תבשיל. ופר"ח אפילו אורז ועדשים. כל דבר שאוכל כמות שהוא חי אין בישולו קרי בישול ואפילו (בושלו) [לבשל] יכול שני תבשילין כאילו. ועוד בשלהי תענית. לא יאכל בשר ולא ישתה יין. תנא (אכל) [אבל] אוכל הוא בשר מליח ושותה יין מגיתו. בשר מליח עד כמה. פי' ישהא שאין בה שמחה כשלמים. שני ימים ולילה אחד. עד אין בה שמחה. דתוך הזמן כת' בהו שמחה. וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת וגו'. ולגבי תשעה באב מידי דאית ביה שמחה אסור. יין מגיתו. כל זמן שהוא תוסס. וכמה תפיסתו שלשה ימים: ומתקנין מתשעה באב למוצאי תשעה באב: ת': אמרו עליו על ר' יהודה בר אילעי שהיה יושב בין תנור לכיריים ואוכל ביצה אחת ושותה לוג מים ומפסיק. לערב שורה מפה במים ומנגבה למחר מקנח בה ידיו לנקיון ומעבירה על פניו לנהור. ולא מושיט אצבעו במים משום תענוג. כי אתא רב דימי א' ערב תשעה באב מביאין לו לר' יהושע בן לוי [מטפחת] ושורה (אותם) [אותה] במים ועשה אותה כמין כלים נגובים ולמחר מקנח בה ידיו. אבל יום הכיפורים דאסירא ליה סחיטא אין שורין כלל ומוטב להושיט אצבעו במים לשום ניקיון ובהכי לא הוי תענוג: תני זעירא בר אחא ערב יום הכיפורים מביאין [לו] מטפחת נגובה ומקנח בה פניו ידיו ורגליו שהיו שרויין במים של רחיצה. למחר מעבירה על גב עיניו ואינו חושש. סחיטא ליכא. דנגובה הוייא. תענוג ליכא משום מיעוט מים דשריית ידיו דעיילי לגווה כי מעבירה על גבי עיניו למחר הא קא מינגבא וליכא אלא רטיבא בעלמא: לאחר תפילת ערבית קורא שליח ציבור איכה. ומקונן לעגמת נפש. ואי קרו כולהו ליכא עגמת (ואיכול) [ואינו] אלא כקורא בתורה הוי: וחוזר על זכור י"י מה היה לנו. והציבור עונין אחריו אחר כל פסוק ופסוק זכור י"י מה היה לנו. אוי הביטה וראה את חרפתינו (או) [אוי] מה היה לנו. ומפסוק ואתה י"י לעולם תשב עד סוף הספר אומרים יחדיו השליח ציבור והציבור. ואין מוסיף אוי. מפסוק זה ואילך: ושוב אומ' קינות לשברון לב ועגומת נפש. ואחריהן יעמוד לסדר קדושה ומתחיל ואתה קדוש. ואינו אומ' ובא לציון גואל. לפי שאין גאולה בלילה. וכן אינו אומ' ואני זאת בריתי. דנראה כמקיים ברית על הקינה. ועוד לא ימושו מפיך לא שייך למימר בו ביום. לפי שהכל בטילין בו. ובאבל שרי למימר שאם אבל אסור בתורה המנחמין מישרא שרו. ואומ' קדיש. ואינו משלימן: והולכין (לכתיחם) [לבתיהם] ואינן נותנין שלום זה לזה אלא כנזופים ואבילים פונה איש לביתו בלא דבר. ת'.

סימן רסה

רסה.
תשובה שהשיבו קהל רומא על שירת הים דהיינו ויושע.

דעו כי שירת הים היה מנהגינו מנהג כל קהל רומא ומנהג כל קהילות אשר סביבותינו. ומנהג כל קהילות אשר בספרד מיום גלות ירושלם ועד עתה לומרה כל השנה כולה בכל יום ויום זולתי תשעה באב בלבד. שאין אומרי' אותה משום אבל. וכן בבית האבל אינו אומ' אותה כל שבעה ימים. ומנהג אבותינו תורה היא. ובכמה מקומות אמרי רבותי' בתלמוד ארץ ישראל. מנהג מבטל את ההלכה. וכל שכן דבר זה שאין הלכה סותרתו ואין לו זכר בכל התלמוד. ושנהיגו רבותי' לאומרה יען כי הזמירות חובה היה עלינו לאומרה בכל יום דא"ר יוסי יהי חלקי מגומרי הלל בכל יום. ומסקנא כי קאמרי' בפסוקי דזמרה. ולפיכך תיקנו רבותינו לומר עמהם זו השירה שהיא על מפלת אויבינו. ולתת שבח למפליא פלאות ולברך את שמו לפניהם ולאחריהם. לפניהם ברוך שאמר. ולאחריהם ישתבח. הילכך אין ראוי למונעה אלא יום תשעה באב בלבד. לפי שהוא יום נפילה. המקום ברחמיו יקימנו ויקם סוכת דוד הנופלת. ויש אנשים שרצו לזמרה אפילו בבית אבל. ואמרו שאין ראוי למונעה. ולא יכלו. מפני המנהג. ושאמור בסידורים שאין אומרי' שירה בראש השנה וביום הכיפורים לא אמרן אלא על ההלל כלומר שאין אומרין הלל בראש השנה ויום הכיפורים. אבל שירת הים חובה עלינו לאומרה. והק' יאיר עינינו במאור תורה: ע"כ ת':

סימן רסו

רסו.
למחר גוללין ספר תורה במקומו שלא למעט בכבודו. וקורין כי תוליד בנים ובני בנים כהן ולוי וישראל. וישראל שהוא מפטיר אסף אסיפם וישיב ספר תורה למקומו: ואינם נופלים על פניהם משום שנ' שתם תפילתי. ת'. ויגמר תהילה ואומרי' למנצח. ובא לציון ומדלג ואני זאת בריתי. ת'. מפני שכפרו בתורה ואירע להם מה שאירע להם: ת': ואומר' ואתה קדוש וכל סדר קרושה: קדיש שלם. ישב לקינות לעגן לב הציבור וזכרון אבל. שוב עוסקין הכל באיוב ובדברים הרעים שבירמיה. ובכל מקום תלמידי חכמים בטילין מלימודים. ולא ילך אדם מטייל בשוק כיוצא לשוט. הרי תורה בטילה משום דכת' בה משמחי לב. ומאי יקל ראשו לעסוק בדברים בטילים אלא ליעיין במילי דעיגונא דברי כיבושים ומורך לב לשדי בהם להכניע מתורה:

למנחה קורין ויחל. ומפטירין דרשו. כשאר תעניות. ומתפללין נחם בבונה ירושלם. ת' במגנצא או' ענינו בתשעה באב שחרית ומנחה. ואף שמעתי (שבבל) [שבבבל] או' סליחות בתשעה באב בישיבה: ת': שחרית ומנחה מתפלל שליח ציבור ענינו בין גואל לרופא והיחיד בשומע תפילה: ויש שפורשים מבשר ויין גם הלילה הזה לאחר התענית משום אנינות הלב ותוקפו של צום. ועוד הא' רבן יוחנן בן זכאי אי הואי התם הוה קבענא ליה בעשירי דעיקר שריפה בדידיה הוה. שכן לערב הציתו בו האור ושרף לילו של עשירי ויומו. אמרו לו אתחולי פרענות' מיהא בתשיעי הוה: ושבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס בין מלפניו בין מלאחריו ואפילו לכבס ולהניח. אלא בחמשי לאחריו התירו מפני כבוד השבת. [אמר שמואל אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד] אמר שמואל מעברתא ומיניקתא מחייבין למיתב בתענית בתשעה באב ואשלומה. (דרש) [דדרש] רבא עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות בתשעה באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים: ובין השמשות שלו אסור. וכן אמרו משום ר' יוחנן. ותנו רבנן כל מצות הנוהגות באבל נוהגות בתשעה באב אסור באכילה ושתייה ברחיצה ובסיכה ובנעילת סנדל ותשמיש המטה. ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים. ולשנות במשנה במדרש בהלכה. אבל קורא הוא במקום שאינו רגיל לקרותו ושונה במקום שאינו רגיל לשנות. ותינוקות של בית רבן אינן בטלין. דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר אינו קורא ושונה אף במקום שאינו רגיל לקרות. אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה. ותינוקות של בית רבן בטילין. משום שנאמר פיקודי י"י ישרים משמחי לב. ותנן מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין. שלא לעשות אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטילין. רשב'ג אומר יעשו כל אדם עצמו כתלמידי חכמים שיתענו. ר"ג אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה לעולם. ר' עקיב' אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב כאילו עושה ביום הכיפורים. וחכמים אומרים כל האוכל ושותה בתשעה באב אינו רואה בשמחתה של ירושלם שנאמר שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. וכל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב עליו הכתוב אומר ותהי עוונותם על (עצמם) [עצמתם]. ולא מיבעיא בתשעה באב גופיה אלא אפילו) מריש ירחא (לא) מיתבעי ליה לשנויי (כבריחותא) [בבדיחותא]. דתנן משנכנס אב ממעטין בשמחה:

שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת: תניא תשעה באב שחל להיות בשבת. וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתה. חל להיות ערב שבת מביאין לו כביצה ואוכל כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה. דברי ר' יהודה שאמר משום ר' עקיב'. א"ר יהודה פעם אחת היינו יושבין לפני ר' עקיב' והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח. ולא מפני שתאב לה אלא להורות הלכה לתלמידים. ר' יוסי אומר מתענה ומשלים. וכן הלכה:

סימן רסז

רסז.
וכן אמר רב נטרונאי גאון בר הילאי ראש ישיבה תשעה באב שחל להיות במוצאי שבת להבדיל אי אפשר שכבר עשו תקנה כרב תחליפא בר אבדימי אמ' שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס. והיינו דווקא דאין לו יין במוצאי שבת. אבל במקום שמצוי שם יין אין עושין כך. וליפטר מן ההבדלה כל עיקר אי אפשר שהרי לא טעם כלום משנכנס חול. הילכך אין תקנה אלא להבדיל למוצאי תשעה באב. וכן אנו נוהגין. וכך ראינו רבותי שעושים אבל לא על (ידי) האור: תשעה באב שחל להיות במוצאי שבת. למוצאי שבת מברך ד' על האש אע"פ שאין מבדילין עד לאחר תענית למוצאי התענית. דלמוצאי שבת אין מבדילין שהרי כבר שהחשיך חל התענית ואינו יכול להבדיל לפי שאינו רשאי לטעום ואין מבדילין אלא על הכוס. ת'. וכי תימא ניתביה לינוקא. אתי למיסרך. ת'. ואם תאמר א'כ למה הוא מותר במלאכה כמו הבערה ובישול שמותר בתשעה באב. כגון שהבדיל בתפילה ובניו ובני ביתו: ת'. ואחר שיקראו איכה נהגו לומר מזמור זה: על נהרות בבל. ונתתי את לבי על זה המנהג אשר נהגו בבורגויינא מה שלא נהגו בשאר מקומות ובדקתי ומצאתי כת' במסכת סופרים: אב"ן: עוד מצאתי במסכתא סופרים. הקורא ברות ובשיר השירים ובקהלת ואיכה מברך על מקרא מגילה. ובמגילת אסתר מנ"ח. ובנביאים ובכתובים מברך לקרוא בכתבי הקודש. ת':

סימן רסח

רסח.
על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרינו את ציון: על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו: כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון: איך נשיר את שיר י"י על אדמת נכר: אם אשכחך (את) ירושלם תשכח ימיני: תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי: זכור י"י לבני אדום את [יום] ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה: בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו: אשרי שיאחז ונפץ [את] עוללייך אל הסלע:

ועומד לפני התיבה ואומר ואתה קדוש וכל סדר קדושה. קדש ואינו משלימו. ואין אומר פיטום הקטורת: חל להיות במוצאי שבת אין אומר ויהי נועם. אלא מתחיל ואתה קדוש: ואף אינו אומר ויתן לך. ולא פיטום הקטורת:

תשעה באב שחל להיות בשני ובחמישי מפסיקין (הפרש) [הפרשה] וקורין כי תוליד. ומפטיר אסף אסיפם. וגולל ספר תורה. אשרי למנצח ומדלג ואני זאת בריתי. ואומר ואתה קדוש כו': ובין יחיד ובין ציבור אומר נחם בבונה ירושלים קודם חתימת הברכה: ורב עמרם סידר בתשעה באב ערבית שחרית ומנחה אומר נחם: ולא נהגו לומרו כי אם במנחה:

סימן רסט

רסט.
נחם י"י אלהינו את אבילי ציון ואת ירושלם ואת העיר האבילה והבזוייה והחריבה והשוממה. החריבה ממעונות ישראל והשוממה מבלי בניה והיא יושבת וראשה חפוי כאשה עקרה שלא ילדה וַיִבעלוה לגיונות ויירשוה עובדי פסילים ויטילו עמך ישראל לחרב ויהרגו בזדון חסידי עליון על כן ציון במרר תבכה וירושלם תתן קולה לבי לבי על חלליהם מעי מעי על חלליהם כי אתה י"י באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה כאמור ואני אהיה לה נאם י"י חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה ב"א י"י מנחם ציון עירו ובונה ירושלם: ושחרית ומנחה מתפלל שליח ציבור ענינו בין גואל לרופא: ויחיד אומ' במנחה בשומע תפלה:

סימן רע

רע.
ענינו י"י ענינו ביום צרה תעניתנו כי בצרה גדולה אנחנו אל תפן אל רשעינו ואל קשיינו ואל חטאתינו ואל תסתר פניך ממנו ואל תעלם אזנך משוע תחינתינו היה נא קרוב לשוועינו יהי נא חסדך לנחמנו טרם נקרא אליך ענינו. כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע: כי אתה י"י עונה בעת צרה פודה ומציל בכל עת צרה וצוקה:

תוכן העניינים

מחזור ויטרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה