אור ברסלב
מחזור ויטרי הלכות תפילין מספר התרומה

מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי

הלכות תפילין מספר התרומה

הלכות ציצית

סימן תקיא

תקיא.
תפילין הקלף שכותבין בהן הפרשיות וגם הרצועות וגם עור הבתים צריך להיות מבהמה טהורה. או חיה טהורה. כדכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך. מן המותר בפיך. דהיינו בהמה טהורה או חיה טהורה. ואפילו על גבי נבילות. כדאית' פ' ח' שרצים. וגם צריכין עיבוד לשמם. כדרשב"ג. דאמ' ציפן זהב פסולין עד שיעבדם לשמם. וכדרבא דפרק נגמר הדין. וכר' אבהו דפרק הניזקין וצריך כתיבה לשם קדושה ולא סגי במחשבה. ואינו צריך עיבוד בעפצים. כמו שפירשתי בספר תורה. ושם פירשתי דין קלף ודוכסוסטוס. ותפילין אין כותבין אלא בקלף ולצד בשר. וקלפים שלנו יש להם דין קלף. וכותבין לצד לבן. ומשפט הדיו. ומשפט ארמנט מותר לתת בדיו שאין זה קנקנתום. וצריך לשרטט בתפילין ארבע שירטוטין סביב הגליון. ולא בין שיטה ושיטה. ומסרגלין בקנה. לאו למעוטי סכין. אלא למעוטי מטבע. ותולין דילוגים בתורה ואין תולין דילוגים בתפילין ומזוזה. כדאיתא בירושלמי פ"ק דמגילה. כל אלה משום דאמרינן במכילתי סוף פרשת בא אל פרעה. כתבן שלא כסדרן יגנזו. ואסור לאדם אחר להקרות לסופר אלא א"כ חוזר הכותב וקורא בפיו קודם שיכתוב: עד הנה פירשתי. גם בהילכות ספר תורה במקומו על ידי ראיות וטעמים באורך. וגם בהילכות ספר תורה מפורש יותר באורך עם קצת ראיות בקוצר: תפילין של ראש צריך לכתוב בעור קלף ולצד לבן. והארבע יכתוב בארבע חתיכות קלף לכתחילה. ואם כתבם בחתיכה אחת ארוכה כל פרשה בעמוד אחד יצא. ויתנם בעור אחד שיש בו דפוס ד' בתים ולא בד' עורות כל דפוס בית בפני עצמו: ותפילין של יד בעור קלף אחד לכתחילה. ד' פרשיות בד' עמודים. ואם כתבם בד' חתיכות קלף יצא. ויתנם בעור דפוס בית אחד. שהרי מי שיש לו שני תפילין של ראש טולה עור על אחת מהן לכסות הבדלת הבתים וכשירין לשל יד. אלמא כתבן בד' חתיכות יצא. וצריך לכתוב בימינו. ואיטר בשמאל העולם שהיא ימין אליו. ושולט בשתי ידיו יכתוב בימין לעולם. ואם נפלה טיפת דיו בחלל חי"ת או בי"ת או אות אחרת. ועתה אין שמה הראשון עליה. או ירך שמאל של מ"ם פתוחה נגע לשל תחתון ונעשה בכך סתומה. או רי"ש עשה דל"ת כל כי האי גוונא לא יועיל תיקון למחוק הטיפה ולגרור בתער דהוי כחק תוכות. ופסיל בין בספר תורה תפילין ומזוזה ובגט. דלא יועיל אחרי כן להעביר הקולמוס על האות לא לר' יהודה ולא לרבנן. דאם מועיל על האות שנכתב שלא לשמה לשווייה אות לשמה. מ"מ לשווייה אות לא יועיל. וכל אות ואות צריכה להיות מוקפת גויל מד' רוחותיה ואם נגעה אות לחבירתה יועיל תיקון. ולא מיקרי חק תוכות. אבל בירושלמי מכשיר נגיעה אות לאות למטה. ופוסל נגיעה למעלה. ומסופק אם נוגעות באמצע. ואם יש נקב בקלף בחלל האות. אפילו הנקב ממלא כל החלל בשירה כדמוכח פ' קומץ. אבל בירושלמי דמגילה מצריך גויל סביב האות בפנים: וצריך להניח ריוח גיליון למעלה ולמטה כמו במזוזה. כמלא אטבא. ובימין מעט כדי לגול היקף. והשיטין לא יהיו אחת ארוכה ואחת קצרה אלא יעשם שוות. וצריך לכרוך כל פרשה ופרשה בשיער של בהמה טהורה. וטוב לכרוך משיער שור. כדאיתא בשימושא רבא. ויש כורכין אחרי כן כל פרשה ופרשה לבדה בקלף קודם שיתנוה בדפוס הבתים:

סימן תקיב

תקיב.
משפט סדר הנחת הפרשיות בבתים. לדברי רבינו שלמה. מימין הקורא. האיש שעומד כנגד המניח. קדש. מימין קורא. ואחריו בית שני. והיה כי יביאך [ואחריו בית שלישי שמע], ואחריו בית רביעי והיה אם שמע. וכן נמי איתא בשימושא רבא. וזהו סדר כמו שכתובות בתורה. וגם במכילתי סוף פרשת בא אל פרעה. תניא כתבן שלא כסדרן יגנזו. אבל רב שרירא גאון ורב היי גאון בנו ורבינו יעקב מפרשי'. דבית שלישי והיה אם שמע. בית רביעי שמע. וסימנין הוויות יחד. והיה כי יביאך. והיה אם שמע. סמוכות באמצע. ועוד סימנין שיני"ן סמוכין זה לזה שמע מבחוץ סמוך לשי"ן שבקמט עור דפוס מבחוץ. וקדש סמוכות לשי"ן שבקמט ימין בעור דפוס מבחוץ. ומכל מקום צריך לכותבן כסדר הכתובות בתורה. כדתניא במכילתי. ובתפילין של זרוע שכותב בחתיכת קלף אחת בארבע עמודים אחר שכתב בעמוד שני והיה כי יביאך יניח חלק עמוד שלישי. ויכתוב בעמוד רביעי שמע ישראל. ואחר כך יכתוב בעמוד שלישי והיה אם שמע דזהו סדר שבתורה: ואמרי' פ' הקומץ כל בית חיצון שאינו רואה האויר פסול. וגם אם החליף גוייתה לגוייתה פסול. א"כ סדר הנחה של רבינו שלמה פסול לדברי הגאונים. וסדר הנחת הגאונים פסול לדברי רבינו שלמה. וירא שמים משום ברכה לבטלה. אם אינו מניח רק כדברי אחד מן הגאונים. הילכך יניח שניהן. שנים של יד בברכה אחת ואחר כך שנים של ראש בברכה אחת שהרי יש בראש וכן בזרוע מקום להניח שני תפילין. כדאיתא פ' המוצא תפילין: ואם אינו יודע לכוין המקום להניח שניהם יחד יניח כדברי האחד. ויברך על של יד ויניח. ואחר כך יברך על של ראש ויניח. ולא ישהא אותם בראשו ויסלקם ואחר כך יניח כדברי הגאון השני על סמך ברכה ראשונה ולא ידבר בינתים. והשני ישהא בראשו כמה שירצה. ואע"פ שעתה מברך על של ראש פעם ראשונה ומפסיק בין ברכה של יד בראשונה להנחה של יד בפעם שנייה. זה טוב יותר מלעזוב לגמרי שלא להניח כלל. רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ושמא כמו כן עור הבתים צריך להיות שחור. ויכול לעשות עור הבתים מקלף מעובד לשמו. אע"פ שהוא דק מיקרי שפיר עור. דהא כתיבא תניא. יכתבם על ארבע עורות. ויכול לעשות מעור שליל הקלף. ויש אומ' שטוב והגון יותר לפי שלא נעבדה בו עבירת תשמיש. ושפיר קרוי עור דלא גרע מעור עוף דכשר. כדאיתא פרק ח' שרצים. אע"ג דלגבי טומאה חשוב כבשר דחשיב ליה גבי עורותיהן כבשרן: אמר אבי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני. יעשה מימין הקורא בקמט עור דפוס הבית. שי"ן של ארבע רישי. פי' שני יודי"ן יעשה בתוכה. ובשמאל יעשה שין של תלתא רישי. פי' כמו יו"ד אחת יעשה בתוכה. פ' הקומץ אמרינן וצריך שיניע חריץ למקום התפר. פי משך קטמי השי"ן מבחוץ. וצריך שיגיעו עד למטה עד התפירה. אבל רבינו שלמה פירשו לעיניין חריץ הבדלת הבתים שיהיו עד למטה עד התפירה. ובברייתא נמי תניא אם אין חריצן ניכר פסולות. גבי בתים אמר רב חננאל אמר רב תיתורא של תפילין הלכה למשה מסיני. מעברתא של תפילין הלכה למשה מסיני. פי' רש"י לאחר שהכניס האיגרות בבתים מקצע כל הבתים לבד עור בית רביעי מניח ארוך וכופלו למטה לכסות הבתים וזהו בית מושבו של ביתים. תיתורא. לשון גשר. ומעברתא היינו מאותו עור הנכפל למטה עושה בליטה כפולה חוץ לבתים שמכניס בתוכה הרצועות ומושכות אילך ואילך עוברת. ויש שקוצעים כל עור הארבע בתים למטה ולוקחין עור ממקום אחר וקודרין בו בראשו כעין ארובה. ומכניס שם הד' בתים. וראש השני כושל למטה לעשות תיתורא ומעברתא כמו שפי' לעיל. ויש מפרשי' מעברתא קרוי. יש שנותנין עור שני על בית של זרוע מצד זה לצד זה:

תניא תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני. אמר רבא בתפרן ובאלכסונן. העור הנכפל למטה שהוא התיתורא יתפור עם עור הבתים סביב בריבוע. וכי נמי יהיה זוית בתפירה צריך שיהיה שיעור זה באלכסון. כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשא באלכסונא. ולא ארכה יתר על רחבה. וגם עור התיתורא והבתים היוצאין חוץ לתפירה קוצצין בריבוע. ועוד הבליטה הנכפל שקרוי מעברתא מקצרין כדי שיהא ניכר עור התיתורא. וכן גוף הבתים בראשם צריך שיהוי מרובעות ארבעתן יחד. כדאיתא בשימושא רבא. מייתי אעא טבא תרתי אצבעי על תרתי אצבעי אבל הבית אחד לבדו אינו צריך ריבוע. וגם בגובה הבתים אין קפידא. וכן תפילין של יד יש להם דין זה צריך ריבוע בתפירא התיתורא וכן בעור התיתורא וכן בגוף רחב הבית שבראשו: משפט תפירה צריכי מגידי בהמה טהורה. וכתוב בשימושא רבה תריסר תפירי ליהון בה ואי איכא עשרה כשר. דכי שקלת מלכא ושמשא. פי' יהודה ולוי. אייתר עשרא. ואי טפי שפיר דמי. דכי מוספת מנשה ואפרים הוו ארבע עשרה בר מדנפיק ועייל. פי' בי"ד מקומות יתחוב המחט כשיעשה התפירה מרובעת בר מדנפיק ועייל. הייני מלבד שלשה מקומות במקום הבדלת הבתים יתפור עור הבתים לעור שלמטה. והיינו דאמרי' פ' הקומץ. ושוין שנותן חוט ומשיחה בין כל אחת ואחת. ויש שמוליך התפירה בג' מקומות מחריץ ימין לשמאל דרך ריבוע התפירה. ואם נפסקה תפירה בג' מקומות אין תקנה לחזור ולקשור אלא צריך תפירה חדשה. כדאי' בירושלמי דמגילה פ"ק:

סימן תקיג

תקיג.
משפט אורך הרצועות. אמרי' פ' הקומץ עד אצבע צרדה חוץ לקשר. מר מחוי פשוט. מגודל עד אמה. אבל בילמדינו משמע דהיינו דווקא בשל יד. אבל בשל ראש שיעור אחר. וכן בשימושא רבה ורב אלפס. אורכא דרצועא דימנא עד טיבורא. ולחזיא דשמאלא. ובדרעא עד אצבע צרדה. ויהיו משולשין תלת זימנין. הילכך רצועה של יד ארוכה מן הקיבורת של זרוע עד אצבע אמה ויכרוך ג' פעמים סביב אצבעו. ושל ראש של ימין עד הטיבור ושל שמאל עד החזה ורחק (כדרך) [כאורך] שעורה. ואם נפסקה הרצועה ופחותה מכשיעור אין תקנה לא לקושרה ולא לתופרה. ויזהר בהנחתן שלא יהפכו הרצועות. דאמר רב [נחמן] ונוייהון לבר: קשר של תפילין הלכה למשה מסיני. הייני השם שדי. שי"ן שבקמט הדפום מזה ומזה. ואות דל"ד בקשר של ראש. ואות יו"ד היא בשל יד חוץ לקשר הרצועה קטנה מאד וכפופה כמין יו"ד:

משפט סדר הנחת תפילין. ובאיזה מקום ביד ובראש: תחילה יניח של יד ואחר כך של ראש. דכת' ולטוטפות בין עיניך. כשיהיו בין עיניך יהיו שתים. וכשחולצם תחילה יחלוץ של ראש ואחר כך של יד. וכן בתיק יצניע תחילה של ראש ואחר כך של יד. לפי שכשירצה ליקחם ימצא תחילה של יד. ולא יעביר על המצות. כדאיתא פ' הממונה. ויניח בצד שמאל. דכת' ידכה. יד כהה. ועוד כת' וקשרתם. וכתבתם. מה קשירה בימין. אף כתיבה בימין. ואם הוא איטר יניח בימין העולם שהיא שמאלו. ושולט בשתי ידיו יניח בשמאל העולם. ובאיזה עצם יניח. תנא דבי מנשה ידכה. זה קיבורת בשר המכונס. כמו קיבורא דאהינא. ושמתם על לבבכם. שימה כנגד הלב. ובפ' המוצא תפילין. ופ' התכלת. תפילין בזרוע. ובמסכת אהלות מונה הזרוע העצם המחובר לכתף וראש שני מחובר למרפק שקורין קודא: וכן פ' האו' משקלי. דאוריית' בתפילין קיבורת כולה בנדרים עד העציל. דהיינו מרפק משמע נמי קיבורת זהו בעצם שהוא למעלה מן הקורא. סמוך לו יש בשר מכונס (והוא) והוא כנגד הלב. ותפילין של ראש בגובה הראש. מקום שמוחו של תינוק רופס ונראה דמתחילת השער הסמוך למצח עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס הוי מקום תפילין. ויש שם מקום להניח שני תפילין והוי מקום שעושה קרחה וראוי לטמא בנגע אחד והוי שפיר בגובה של ראש. והקשר יהדק בראש למעלה בעורף ולא במפרקת כדי שיהו ישר' למעלה. ורהב הבתים לכתחילה שתי אצבעות. כדאית' בשימושא רבה: אמרי' בפ' הקומץ מאימתי מברך עליהן. משעה הנחתן עד שעה קשירתן. האי קשירתן היינו הידוקן בראש ובשעה הנחה. כמו שיליא קשורה בו. דאי עושה קשירה ממש בכל פעם שמניחם מאי איכא בין חדשות דאסר משום קשר של קיימא בשבת ובין ישנות שרי: ת'. (חזו"ר הד"ף). וכשמניח של יד מברך אקב"ו להניח תפילין. ואחר כך יניח של ראש ומברך (של) על מצות תפילין. ואם סח בין של יד לשל ראש יברך שתים על של ראש. להניח תפילין. ועל מצות תפילין: כך פי' רבינו יעקב. ורב עמרם. ורב יהודאי גאון. וכן אם אין לו רק תפילין אחת של ראש לבד או של יד לבד אין מעכבות זו את זו ויניח אותם שיש לו ויברך עליהן שתי ברכות: והחולץ תפילין לא יברך לשמור חוקיו ולא שום דבר ואפילו חולצם סמוך לחשיכה. דקיימא לן לילה הוי זמן תפילין ואין מורין כן שמא יישן בהן ויפיח. ופ' הקומץ נמי אמרי' ומודים חכמים ור' יעקב דלילה זמן תפילין שאם חלצם סמוך לחשיכה שאינו מניחן. אם כן ושמרת החקה הזאת למועדה מימים ימימה. בפסח הכת' מדבר. ומימים ימימה היינו מזמן לזמן. ולא בתפילין. וימים. למעוטי לילה. ואפילו חולצם בערב שבת סמוך לחשיכה לא יברך כלום. דשבתות לאו אמעיטו. מושמרת החקה הזאת אלא מוהיו לך לאות: וזמן הנחתם שחרית לכתחילה. אמר אביי לתפילה כאחרים. משיכיר חבירו ברחוק ד' אמות. כדאית' פ"ק דברכות: ובחול המועד של פסח ושל סוכות יניח תפילין אמנם מר' מאיר ור' יהודה דאמרי' פ' אילו מגלחין כותב אדם תפילין לעצמו אין ראייה שיניח בחול המועד שהרי אפילו בשבת סברי דמניח תפילין. וכדאית' פ' המוצא. אבל יש ראייה מעובדא דירושלמי וצריך שימשמש בהם לפרקים כשמונחים בזרועו ובראשו. כדי שלא יסיח דעתו מהם. ק"ו מציץ. דאמרה תורה והיה על מצחו תמיד. ובפ' לולב וערבה. אמר מר זוטרא חזינא לרב פפי דכל אימת דמנח תפילי מברך. רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי מברכי. לפי שמצוה למשמש בהם מפני קדושתן. כמו גבי ציץ: מניין שיטין של ראש על פי הקבלה ד' שיטין בכל פרשה ופרשה. ושל יד שבע שיטין בכל פרשה ופרשה. אע"פ שאין עיכובא אם שינה. מדאמרי' פ' הקומץ מי שיש לו שני תפילין של ראש ואין לו (שני) תפילין של יד טולה עור על אחת מהן לכסות הבדלת הבתים וכשירי' לשל יד:

סימן תקיד

תקיד.
ואלה ראשי השיטין שנהגו בשל יד שבע.

פרשה ראשונה: וידבר. את היום. יוצאים. לתת. חג. ההוא. תורת: פרשה שנייה: והיה. רחם. בשה. לאמר. כי הקשה. בהמה. לאות: פרשה שלישית: שמע. את. והיו. לבבך. ובלכתך. ידך. מזוזות: פרשה רביעית: והיה. ובכל נפשכם. ואכלת. ה' בכם. אשר ה'. בין עיניכם. ביתיך ובשעריך:

ראשי שיטין של ראש.

פרשה ראשונה: וידבר. מזה. הזאת. זה: פרשה שנייה: [והיה. וכל פטר חמר]. ה' ממצרים מבית עבדים. כל פטר רחם הזכרים: פרשת שלישית: שמע. נפשך. לבניך. על: פרשה רביעית: והיה. עשב. לא תתן. את בניכם:

כת' בשימושא רבה ורב אלפס הביאו. אמר רבא כל אלפא ביתא דתגי אתה מוצא בתפילין. אילו הן. ח"ץ דם ש"י ל'מ'ע'ת'. זהו פרשת קדש: ב'פ'רי. ה'ז'ם'. א"ך. ד'ק'ח'. כ"ה. זהו פרשת והיה כי יביאך: ש'ע'ט'נ'ז' נ"ץ דשמע. והיה אם שמע: וזהו פי'. ח"ץ של חמץ. ח' ד' תגי. ץ'. ה' תני. דם. דהיבוסי. ג"נ תגי: ש' דאשר. הי תגי. י' דלה'. ג' תני. ל'מ'ע'. דלמען. ד' ד' תגי. ת' דתורת ג"ג תני: ב' דיביאך. פ"ר דפטר. ג"ג תני. ה'ז'ם. דהזכרים. ג"ג תני. אך דישאלך ג"ג תני. ד'. דיד. ק' דהקשה. ח' דלשלחנו. כ"ה. דידכה. ג"ג תני. ש"ע דשמע. ט"ט דלטוטפות. ג' דנפשך. ז' דמזוזות. ג' דדגנך. צ' דהארץ ג"ג תגי: אמר רבא כל תפילי דלא בדיקי בהני אתוותא פסילי: עד כאן לשונם: מיהו בתלמוד שלנו [ליתא] כל זה. וכמו כן כת' שם. אי כתבינהו אגויל שפיר דמי. והא ליתה. דפריך בפ' המוציא יין תפילין אגויל מי כתבינן. והני זיונין המפורשין כאן היינו תגים גדולים. אבל תגים קטנים כל מקום שהאותיות ש'ע'ט'נ'ז' ג"ץ. צריכות זיונין קטנים. כדאית' פ' הקומץ רבה: הכותב תפילין יעתיק ממקום מדוייק מחסירות ויתירות. שאפי' קוצו של יו"ד מעכב. כדאי' פ' הקומץ. ומתוך תלמוד שלנו יש ללמד דלטוטפת אין בכל השלשה וי"ו אחר הפ"ה. כמו שפירשתי בריש סדר תפילין זה. ומווזות. יש ללמד שיש וי"ו באחרונה לפני תי"ו זות. מלא. מדאמרי' פ' הקומץ. מזוזות שומע אני שתים. כשכתב מזוזות בפרשה שנייה הוי ריבוי אחר ריבוי. ואינו אלא למעט. דברי ר' ישמעאל. אלמא מזוזות משמע שתים. א"כ יש וי"ו לפני תי"ו. ולכך משמע לשון זות. משום דקרינן לשון רבים לא קאמר. דהא ריש סנהדרין אית ליה לר' ישמעאל יש אם למסורת גבי לטוטפות: וכל פטר חמר. חסר וי"ו במסורת. ובחלומות דברהדיא פ' הרואה א"ל לרבא וי"ו דחמור גהיט מתפילך. בדק ביה ואשתכח דגהיט ופי' רבינו שלמה שכתבו הסופר מלא ונמחק הוי"ו. גהיט פירושו מחוק. ובהלכות גדולות דרב יהודאי כת' גבי גט. אי אית ביה גיהטא או מחקא. הייני נמי מעיניין מחק או העברת קולמוס על התיבה. ויהרג. יש ספרים שהוא מלא בוי"ו אחר הרי"ש. אבל נראה שהוא חסר מדא' בהקומץ. ההוא דאיפסיקא ליה וי"ו דויהרוג בניקבא. זהו שבתחילת התיבה. אתא לקמיה דר' זירא א"ל אייתי ינוקא דלא חכים ולא טיפש אי קרי ויהרג שפיר. ואי לא יהרוג הוא ופסול. ואי כת' מלא. א"כ היה לו לומר ואי לא פסול. ולא יותר. (ולא) [ולמה] הזכיר יהרג הוא. כיון שאין זה שום תיבה. וכן מוכח במסורת הספרים. ד' מליאים בלשון הריגה. וכל שריה אהרוג. בעמוס. עת להרוג. כי נמכרנו אני ועמי. והרוג בשונאיהם. אבל ויהרג לא חשיב א"ב חסר הוא: אמרי' במסכת סופרים שמע ישראל צריך לכותבו בראש שיטה וכל אותיותיו פשוטות. וצריך שיהא אחד בסוף שיטה. ואע"ג דבתפילין ומזוזות דאחד אינו בסוף שיטה לפי מנהג שלנו. מ"מ בעיקר כתיבת גוף האותיות אין שום שינוי. א"כ צריך שיהא אותיות של שמע ישראל פשוטות. פי' גדולות ורחבות יותר משאר אותיות. והתם נמי כת' וישחט. חי"ת פשוטה. שהוא חצי פסוקי' של תורה. ה' דהלי"י. פשוטה. עין דשמע ישר'. רבה מכל עין. דל"ת דאחד שמינה מכל דלת: כת' בשימושא רבה. לא אכשר לאחותי תפילין אלא מאן דקרי בתורה נביאים וכתובים. ותלמוד. בתורה. בספר בראשית. בנביאים. בספר שמואל. בכתובים. בספר תילים, ואי הוי במשנה שפיר דמי. מסייעא ליה מתנית' לדשמואל. בן חמש שנים למקרא בן עשר למשנה. בן שלש עשרה למצות. אמר רבא והוא דידע לתרגומי בכולהו. דכת' ולמדתם. ושמרתם. ועשיתם. וקשרתם. אם אין למידה אין שמירה. אם אין שמירה אין עשייה. אם אין עשייה אין קשירה: עד כאן לשונם: אמנם בתלמוד שלנו לא מצינו כל זה. אלא אדרבה פרק לולב הגזול גרסי'. קטן היודע לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין. אע"ג שלא למד במשנה רק שיהא נקי לשומרם בטהרה כאלישע בעל כנפים. וכן כת' התם. אמ' אביי אי כתבינהו אגויל שפיר דמי. וליתה. דאילו פרק המוצא יין פריך תלמודא. תפילין אגויל מי כתבינן. ואין לסמוך על דבריהם בדבר שתלמוד שלנו חולק עליהם. הילכך כל אדם טהור וזריז לשמור אותם בטהרה יניחם עליו ויאריך ימים ושנים בנעימים:

סליקו הילכות תפילין.

ועל קשר של תפילין נחלקו שני גדולי הדור. רבינו אליהו ורבינו יעקב: רבי' אליהו היה אומר שצריך אדם לקשור קשר של תפילין בכל יום. ומביא ראייה ממנחות שילהי פ' הקומץ רבה. דבעי תפילין מאימתי מברך עליהן. אביי ורבא דאמרי תרוייהו משעת הנחה עד שעת קשירה. [ורבינו יעקב אומר שאין צריך לקשור בכל יום ומביא ראיה מהא] דתנן מכניסן זוג זוג. ר' יהודה אוסר בחדשות ומתיר ישנות. ומפ' איזהו חדשות כל שיש בהן קשורות ואינם מקושרות. ומשום הכי אסר. דילמא קטר להו. והוי קשר של קיימא. ואם צריך לקשור בכל יום א"כ יכול לקושרו בשבת שאינו של קיימא. אלא שאינו עשוי לקשור ולהתיר בכל יום. ועוד א"כ כולם חדשות נינהו. אפילו ישנות המקושרות כיון דצריך להתיר ולקשור. ואומר רבינו יעקב שאין צריך אלא פעם אחת. בשעת עשייתם. ומשום הכי אוסר בחדשות. דילמא קטר לחו והוי קשר של קיימא. ויתיב שפיר חדשות וישנות. חדשות שעדיין לא הוקשרו. וישנות שהוקשרו ועוד מביא ראייה רבינו יעקב מפ"ק דחולין. דאמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך שילמד כתב שחיטה ומילה וי"א אף קשר של תפלין. וברכת חתנים וציצית. ואידך הני שכיחין. פי' כתב שחיטה ומילה כל שעה הוא צריך מהן. וצריך יותר שילמדם. אבל קשר וברכת חתנים וציצית לא שכיחי. ואינו צריך כל שעה לעשותם. דכיון שעשוי הקשר פעם אחת אינו צריך יותר לעשות. וכן הציצית בטליתו. וברכת חתנים נמי אינה תדירא ושכיחא כל שעה כמו הני: וההוא דהקומץ. פי' עד שעה קשירה. עד שעת קשירה. עד שעת שיהדק הקשר בראשו. ואינה קשורה ממש. כמו קשורה בו ככלב. וכמו השליא קשורה בוולד:

תוכן העניינים

מחזור ויטרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה