מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי
הלכות ציצית
סימן תקט
תקט.
תנו רבנן וראיתם אתו וזכרתם. ראה מצוה זו וזכור אחרת תלוייה בה. ואיזו זו קרית שמע. דתנן מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן: ת"ר וראיתם אותו וזכרתם. ראה מצוה זו וזכור אחרת התלוייה בה. ואיזו זו כילאים. שנאמר לא תלבש שעטנז. וסמיך ליה גדילים תעשה לך: תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. כיון שנתחייב במצוה זו חייב בכל המצות: תניא אידך וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם. ראייה מביא לידי זכירה. זכירה מביא לידי עשייה: ר' שמעון בן יוחי אומר כל הזהיר במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה. כת' הבא וראיתם אותו. וכת' התם את ה' אלהיך תירא ואתו תעבד: ת"ר חביבין ישראל שסיבבם הק' במצות. תפילין בראשיהן. ובזרועותיהם. ציצית בבגדיהם. מזוזה בפתחיהם. ועליהם אמר דוד שבע ביום היללתיך. ובשעה שנכנס לבית המרחץ וראה עצמו ערום. אמר אוי לי שאני ערום ממצות. כיון שנסתכל במילה שבבשרו נתיישבה דעתו. ואמר שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. אחר שיצא מן המרחץ אמר עליה שירה. שנ' למנצח על השמינית. על המילה שניתנה בשמיני: ר' אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו ובזרועותיו ומזוזה בפתחו. וציצית בבגדיו. לא במהרה הוא חוטא. שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. ואומר חנה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם: תניא היה ר' מאיר [אומר] מה נשתנה תכלת מכל צבעונין. מפני שהתכלת דומה לים. וים דומה לרקיע. ורקיע דומה לכסא הכבוד. שנאמר ויראו את אלהי ישראל וגו'. וכתיב כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם: תניא היה ר' מאיר אומר קשה עונשו של לבן מעונשו של תכלת. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו לאחד אמר לו הביא לי חותם של טיט. ולאחד אמר לו הביא לי חותם של זהב. פשעו ולא הביאו. איזה מהם עונשו מרובה. הוי אומר זה שאמר לו הבא לי של טיט ולא הביאו: אמר רב יהודה אמר רב כך היה מנהגו של ר' יהודה בר' אלעאי. ערב שבת מביאין לו עריבה מליאה חמין ורוחץ בה פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות: כמה חוטין הוא נותן. ב"ש אומר ארבע. וב"ה אומר שלש. אמר רב פפא הילכתא ארבע חוטין בתוך שלשה משולשת ארבע: ת"ר סדין בציצית. ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין. והלכה כב"ה. ר' זירא אמר גזירה משום כסות לילה. אמר רב טבי בר קיסא אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית. אמר רבא ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה. מאי טעמא אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו למיכסויי (עטרה) [עבידא]. וההיא שעתא ודאי רמינן ליה. משום נאמר לעג לרש חרף עשהו: ת"ר ציצית. אין ציצית אלא ענף. וכן הוא אומר וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי: אמר אביי וצריך לפרודה כצוציתא דארמאה: אמר רב גידל אמר רב ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן. שנאמר על כנפי בגדיהם. אמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן וצריך שירחיק כמלא קשר גודל: טלית המונחת בקופסא פטורה מן הציצית. מאי טעמא חובת גברא הוא. והילכתא ציצית חובת גברא הוא. מדקא מברכינן להתעטף בציצית. אלמא עיטוף מצוה: אמר רב יהודה טלית שאולה כל שלשים פטורה מן הציצית. מיכן ואילך חייבת: ואמר רב יהודה היוצא בטלית שאינה מצויצת כהילכתה בשבת חייב חטאת. אלמא ארבעתן מצוה אחת היא. אמ' רב אדא בר אהבה א"ר נפסק החוט מעיקרו פסול. ואי אגרדמו להו ובצרו מארבעי ואית בהו כדי לענבם שפיר דמי. ואמרי בני ר' (זירא) [חייא] גרדומי תכלת כשירין. וכי גדיל מיבעי ליה למיגדל תילתא ומשבק תרי תילתי: דאמר מר נויי תכלת שליש גדיל ושני שילשי ענף. ואי גדלא רובא שפיר דמי: ואי לא גדל בה אלא חולייא אחת כשירה. וכמה שיעור חולייא. ר' אומר כדי שיכרוך וישנה וישלש: (ואיתגדלא) [ואי גדלה] כולה כיון דלית ליה ענף פסולה. דתניא ציצית. אין ציצית אלא ענף. וכו'. תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן פסולה: ת"ר וראיתם אותו. פרט לכסות לילה. אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא. כשהוא אומר אשר תכסה בו. הרי כסות סומא אמור. הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה. ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה. מרבה אני כסות סומא שישנה בראייה אצל אחרים. ומוציא אני כסות לילה שאינה בראייה אצל אחרים: ת"ר על ארבע כנפות כסותך. ארבע ולא שלש. או אינו אלא ארבע ולא חמש. כשהוא אומר אשר תכסה בה. הרי חמש אמור. הא מה אני מקיים ארבע. ארבע ולא שלש. ומה ראית לרבות בעלת חמש. ולהוציא בעלת שלש. מרבה אני בעלת חמש. שיש בכלל חמש ארבע. ומוציא אני בעלת שלש שאין בכלל שלש ארבע: ת"ר הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים גרים נשים ועבדים. ר' שמעון פוטר בנשים: עד כאן מהלכות גדולות:
א"ר שמעון כל המקיים מצות ציצית מעלה עליו הכת' כאילו קיים כל המצות. שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כל המקיים מצות ציצית. עליו הכתוב אומר אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי. וגו'. וכל המבזה מצות ציצית עליו הכת' אומר לאחז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה: וכיצד הוא עושה. מביא צמר נקי וטווהו לשם ציצית. ושוזרן לשם ציצית. שהחוט של ציצית צריך לשזרן. דכת' פתיל. ולהלן הוא אומר אשר אין צמיד פתיל עליו. מה להלן חיבור אף כאן חיבור. שמחבר שני חוטין כאחת ושוזרן. וכדמתרג' ירושלמאה פתיל תכלת. שזיר תיכלא: ועוד תניא פתיל תכלת. טווי ושזור. אין לי אלא תכלת טווי ושזור. לבן מניין. הרי אתה דן. הואיל ואמרה תורה תכלת. ולבן. מה תכלת טווי ושזור. אף לבן טווי ושזור. היכן מצינו ללבן מן התורה מעתה. אמרת הריני דן. הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם. ופרט לך הכת' אצל נגעים צמר ופשתים. דכת' בבגד צמר או בבגד פשתים. מה להלן צמר ופשתים אף כאן צמר ופשתים. ומה להלן בלבן. דכת' ופשתים. כברייתו. אף צמר כברייתו. דסתם פשתים לא ניתנו ליצבע. אוציא את הצבוע בידי אדם. ולא אוציא הצבוע בידי שמים. ת"ל לפשתים ולצמר. מה פשתים לבן. אף צמר לבן. הא למדת שכל מקום שנאמר בגדים בתורה סתם. בלבן הכת' מדבר. שהרי הוא אומר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. היה לו לומר ונתנו על הכנף ציצית. מה ת"ל על ציצית הכנף. ללמד על ציצית שיהא ממין הכנף. מה להלן לבן. אף כאן לבן. ת'. על כנפי. על בגימטריא כמו מין. כלומר על כנפי. מין כנפי: ת'. מצ': או יכול מה להלן צמר. אף כאן צמר. ומניין שאם נתן משל פשתים יצא. ת"ל הכנף פתיל תכלת. לא הקפיד אלא בין צבוע לשאינו צבוע. הא למדת על פשתן שאינו צבוע שהוא פטור במקום לבן. או יכול שאני מרבה אף השיראין והכלך והסיקריקון. שיהו פוטרין במקום לבן. ת"ל הכנף. ולהלן הוא אומר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו. גדילים תעשה לך. הא כיצד צמר ופשתים פוטרים בין במינם בין שלא במינם. שאר מינין במינם פוטרין שלא במינם אין פוטרין. כדברי (ר' חנא) [רבא] שאמר משום ר' יהודה: ד"א גדילים תעשה לך. זה לבן. מניין לרבות את התכלת. ת"ל ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. ומניין שאם אין לו לבן שמטיל תכלת. [ואם אין לו תכלת שמטיל לבן] ת"ל וראיתם אותו. אפילו מין אחד. ואע"פ שריבינו של צמר בשל פשתים. ושל פשתים בשל צמר מאחר שאיפשר לעשות לו במינו עושה. אחר שגזרו חכמים משום כסות לילה. ועוד שאמר ריש לקיש כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה. אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב. ואם לאו יבא עשה וידחה לא תעשה: וכבר נחלקו ב"ש וב"ה בסדין בציצית. (והין) ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין. והלכה כב"ה. אלא שאסרו חכמים לעשות כן שלא יגרום עצמו לעבירה. ועוד איפשר לו לעשות במינו. וכמה חוטין הוא נותן. ב"ה אומר שלשה. ולפי שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם. שומע אני יעשה חוט בפני עצמו ויכרוך עליו אחד. ת"ל גדילים. וכמה גדילים נעשית. אין גדילים פחות משנים. דברי ב"ה. ב"ש אומר מד' חוטין. גדיל שנים. גדילים ארבעה. והלכה כב"ש: וכבר נכנסו זקני ב"ש וזקני ב"ה לעליית יוחנן בן בתירא ואמרו ציצית אין לו שיעור למעלה. שמוסיף והולך כל מה שירצה. אבל יש לו שיעור למטה. כמה תהא נוטפת ומשולשת על הקרן. ב"ש אומר ארבע וב"ה אומר שלש. שב"ה אומר אחת מארבע של כל אדם. ואין שילשול האמור כאן אלא גדיל. וכן הוא אומר שרשרת גבלות מעשה עבות. והלכה כב"ש. נמצאת אתה אומ' שיעור ציצית מעיקרו אמה. ולכשיכפלנו יעמוד על זרת. והיינו שלשה טפחים לזרת וטפח לגדיל. דהיינו ארבע אצבעות ושני טפחים ענף. ואע"ג שאם כרך רובה כשירה. הרי אמרו נויי תכלת שליש גדיל ושני שלישי ענף: ומניין לציצית שיהא בה ענף וגדיל. דכת' גדיל. וכת' פתיל. גדיל שנים. גדילים ארבעה. הא כיצד. עשה גדיל ופתלהו מתוכו. ועוד אמרו מתוך שנאמר ועשו להם ציצית. שומע אני יעשנה כולה ציצית. ת"ל גדילים. אי גדילים שומע אני יעשנה כולה גדילים. ת"ל ציצית. הא כיצד. צריך שתהא גדיל יוצא מן הכנף. וציצית מן הגדיל. דאין ציצית אלא ענף. וכן הוא אומר וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי. נמצאת אתה אומר שאם עשה גדיל למטה אע"פ שהניח למעלה בלא גדיל אין כאן ציצית. ולא עוד אלא שאמרו שצריך לפורדה ולסלסלה כציצית הנכרי. ועדיין מתוך שנאמר ועשו להם ציצית. שומע אני יארגנה עמה. ת"ל ונתנו על ציצית הכנף. הא כיצד (תופרה) [קושרה] עמה. וארבע ציצית מעכבות זו את זו. שארבעתן מצוה אחת היא: נתנו על מקום האריג ולא על מקום הפתיל כשירה. ור' (יוחנן) [יהודה] פוסל. על הקרן כשירה. ור' אליעזר פוסל. לפי שאמרה תורה על ארבע כנפות כסותך. ולא על שמונה. ואילולי הוא נותנה על הקרן. נמצאת עולה להלן ולהלן. ר' אליעזר בן יעקב אומר מניין שלא יתננו באמצע בגד. ת"ל על ארבע כנפות. הא במה הכת' מדבר תוך כדי שלש אצבעות מן השפה כלפי הקרן חייב בציצית. אם קורא אני גדילים. יכול קלעיות. אמרת. לא אמרתי אלא גדילים פתיל. זה שלא יהו מעורבבין ומסוכסכין. חוט בחבירו. או יכול פתיל זה לבן. ולימדנו הכת' שלא יעשה אותו קלעיות. אבל תכלת הוא עושה אותו קלעיות. ת"ל גדילים. כמעשה לבן כן מעשה תכלת. ר' שמעון בן אלעזר אומר גדילים שיהא גודל עליו. פתיל. זה שזור. פתיל זה היוצא. פתיל זה לבן. פתיל. יכול שהן שתי מצות. מצות תכלת ומצות לבן. ת"ל והיה לכם לציצית. מצוה אחת היא ולא שתים: ועל החוט של ציצית שעושין ממנו הגדיל. ומיבעיא ליה לאחר שנעשה הגדיל ועדיין הוא ארוך מחבירו. מהו לפוסקו. כלום יש כאן משום תלאן. ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן שפסולה. אין לחוש על זאת. דכי אמרי' תלאן ואחר כך כו'. הני מילי בארבע חוטין. דאי לא פסיק להו הוו להו חד חוטא ואין כאן ציצית כלל. הילכך כי קשר קודם פסיקה הוה ליה עשייתו בפסלות. וכי הדר פסיק להו לאכשורי. יש כאן משום תעשה כמצותו. ולא מן העשוי כבר שלא כמצותו. ותחילת עשייתו צריכה שתהא בכשרות. אבל זה שאינו מצוה לפוסקו כי פסיק להו מאי תעשה איכא: גדיל. בשתי לשונות שמעתיו. חוטין של ערב עבין הארוגים בראש הטלית. ובסופה. ל"א חוטין של שתי שבצידי הטלית מיכן ומיכן. שלועזין צימוייש. ויש שקורין אורלייש. וקשר גודל מראש הצפורן עד פרק ראשון שבאמצע הגודל. ופרק שני שכתב אחי איני יודע איזו פרק הוא קורא שני. והמקום יאיר עינינו בתורתו: שלמה בר יצחק: ת'. כל המקיים מצות ציצית כאילו קיים כל התורה כולה. שנאמר וזכרתם את כל מצות ה'. הא למה זה דומה לעבד מלך שמהלך בכל מקום וחותמו עליו. הכל יודעין שחותם של מלך הוא זה. כך התכלת דומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד: ועוד כי כלולה התורה בציצית. שתיבת ציצית עולה שש מאות. וח' חוטין ה' קשרים. הרי תרי"ג. ועוד כת' משפטים ב"ל ידעם. ובארבע כנפות ל"ב חוטין. רמז לתרי"ג מצות שבתורה. כלולה בין ב' דבראשית לל' דלעיני כל ישראל: בסוף החומש: וגדלה מצות ציצית עד לשמים. שהרי תורה כלולה בציצית. ותורה קנין אחד ושמים וארץ קניין אחד. וכת' ביה בשמים. ושמים בזרת תיכן. וזהו ששנינו. ציצית אין לו שיעור למעלה אבל יש שיעור למטה. עד זרת. וגרסי' באילו מגלחין. טווה אדם ציצית לטליתו בחול המועד. אלמא טוייה לשמה בענן: וימדוד חוט ארוך אמה שהיא שתי זרתות עד ארבע אמות. ויפסקם לארבע חוטין. כדתנן פסקו ואחר כך תלאו כשירה. תלאו ואחר כך פסקו פסולה. משום גדילים תעשה לך. ולא מן העשוי בפסלות. שהרי בהכנסת החוטין לא היו אלא חוט אחד מכיון שלא נפסקו. אבל מחוט שמיני הארוך לעשות כרכי החליות אם יארך יותר מדיי אין לחוש לפסקו למידת האחרים. דכיון דאין אנו קפידין בארך שלו גם בפסיקתו אין כאן משום תעשה ולא מן העשוי. שהרי סוף סוף שמונה חוטין יש כאן: ע"כ ת'. מ"צ: ועל חוט של כרך הנפסק אחר שנקשר ונתלה הציצית: כבר השיבותיו. שכך נוהגין. וכן נהגה הגברת אחותו של יצחק בר' מנחם. ומפיו שמעה. וטעם הפסול איני יודע. שאין תעשה ולא מן העשוי בכל מקום אלא שבשעת עשייתו לא נראה למצוה. כגון הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת דסוכה שסיככה במחובר שאינו ראוי. ואחר קצצו פסולה. דקאמרי' צריך לנענע. ואם לא ניענע הוה ליה מן העשוי בפסלות. וכן החוטט בגדיש ולא היה שם חלל טפח במשך שבעה שכנעשה הזה לא היה אהל. וכשהרחיב החלל אמרי' הוה ליה מן העשוי ופסול. וכן אם תלאן ואחר כך פיסק ראשי חוטין שלהן הוה ליה מן העשוי בפסלות. שכשנתלה על הציצית ונגמר עדיין כולו חוט אחד: ואם לא שתלה הטועה ברבינו יצחק נ"ע הייתי אומר שטעה בזו. דתני ר' חייא הטיל לשתי קרנות בבת אחת כשירה. והוצרכנו להעמידה בפוסק ואחר כך קישר. הא קישר ואחר כך פסקן באמצעם להיבדל זה לקרנו וזה לקרנו פסולה. ואעפ"י שראשי חוטין קודם קשירה נפסקו. וכבר קודם קשירה היו ארבעה חוטין אלא שארוכין היו כדי שתי קרנות. וקצרן לאחר עשייה פסל. ואם מכאן. צלל במים אדירים העל חרס בידו שזו בפסול נעשית. דציצית הכנף כת'. ולא ציצית כנפות. ונהי דבשעת פתיל דהיינו קודם קשירה לא בעינא כנף. בשעת ציצית מיהא בעינא כנף. אבל זה אע"פ שהחוט ארוך הרי בהכשרתו נעשה. שאפילו כל החוטין כולן ארוכין עשר אמות כשירה. דתניא ציצית אין לה שיעור. ואוקימנא אין לה שיעור למעלה אבל יש לה שיעור למטה: שלמה בר' יצחק:
סימן תקי
תקי.
עשיית ציצית.
ציצית זה טעמו ופירושו. תרי"ג מצות תלויות בו. ציצית בגי מטריא שש מאות. ושמונה חוטין של ציצית. ושני קשרים למעלה ושלשה למטה. הרי החשבון של כל המצות שהם שש מאות ושלש עשרה מצות. והזהרנו המקום להתעסק במצות ציצית ולשום בטלית. וצריך לטוות צמר של ציצית לשמה. וכשאתה תולה הציצית בטלית צריך להשים ארבע בתוך שלש. וכן בארבע כנפות של טלית. ושיעור ציצית ח' חוטין. ואורך החוטין כשיעור זרת ושליש גודל. וקודם שיתלהו. צריך שיפסוק. שכך אמרו חכמים תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן פסולה. וכך צריך לעשות יטול הציצית וימדוד במידה. זרת בינוני ושליש גודל. ואחד מאילו שמונה חוטין. צריך שיהא ארוך זרת יותר מן האחרים כדי לשלשל בו האחרים. ואחר שמדדן פוסק ראשיהם ותולה הציצית בכנף וכופלו שלשה כפליים ומניח השני חלקים לענף. וחלק שלישי ישלשל ויכרוך בחוט הארוך. ויעשה שני קשרים למעלה סמוך לכנף. וג' קשרים למטה סמוך לענף. ויהא כורך והולך עד שישלש גדיל. ושני שלישי ענף. ויהדק הגדיל בחוט הארוך כל כך דלהוי מהודק יפה יפה כדי שיהא שוה לחביריו. ולא יהא ארוך יותר מחביריו: ל"א. כך סידורו של ציצית: פוסק מן הפקיע שנטווה לשם ציצית ד' חוטין. וישער שכל חוט וחוט מאותן ארבעה שכשיכפלנו לשנים יהא שיעורו של כל חוט מהשמונה בין גדיל וענף שיעור זרת. והזרת הוי כפשיטת יד באלכסון. מזרת שהיא באצבע קטנה עד הגודל. ונוהגין כן באשכנז שמודדים אמה אחת מכל חוט וחוט. וכן לארבע חוטין. ולכשיכפלם הן ח' חוטין. ואמה היא שתי זרתות. והיינו שכשכפל החוט הוי אורכו זרת. ואחר כך יפסוק ראשי חוטין שלהן. ותולה בכנף. דהכי אמרי' תלאן ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהם פסולה. ומשום הכי צריך לפסוק תחילה. ומרחיק תליית החוטין ממקום שנוקב הטלית לתלות החוטין. צריך להרחיק אותו נקב משפה תחתונה של בגד ממקום גודל. דהיינו באורך אצבע מן הצפורן עד הפרק דהיינו שתי אצבעות: ונוהגין באשכנז שמרחיקין אותו כמו כן. משפה אחרת שבאורך הטלית ברוחב גודל. וחוט רביעי שכורך בו את הציצית צריך להניחו ארוך כשיעור שיכול לכרוך את הציצית שיהא שליש גדיל: ומכל מקום קודם תלייתא פוסקו. ואחר כך כורכו לציצית סביב. וקודם שיכרוך אפילו כרך אחד יעשה למעלה סמוך לטלית שני קשרים. ואחר כך יכרוך. עד שיהא שליש גדיל ושני שלישי ענף. ויעשה שלשה קשרים שסמוכין לענף למטה. ולהכי עביד שנים למעלה ושלשה למטה. משום דמעלין בקודש ולא מורידין: ת'. העושה ציצית לעצמו אומר בא"י אמ"ה אקב"ו לעשות ציצית לשמה: שהחיינו: וכשהוא מתעטף מברך להתעטף בציצית. כך כת' בהלכות: ובסידור אחר מצאתי. העושה ציצית לעצמו. על מצות ציצית. העושה תפילין. על מצות תפילין. מניחן. להניח תפילין. חולצם. לשמור חוקיו. העושה מזוזה לעצמו. לעשות מזוזה. כשהוא קובע אותה. על מצות מזוזה: וקצת דברי שניהם שיבוש דקאמרי' מתני' ב"ש היא. לאפוקי מן הילכת'. בההיא דהעושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו. דלאו הילכת' היא. דלא מברך שהחיינו אלא על דאתי משתא לשתא. דאמר רבה כי הוינן בי רב הונא איבעיא להו מהו לימא זמן בראש השנה ויום הכיפורים. כיון דמזמן לזמן אתי אמרינ'. וכי נמי קא אמרינ' בסופה. אתו לקמיה דרב יהודה. אמר להו אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן. דקרא נמי משתא לשתא אתי. אלא דבר ברור הוא. דעל כל דאתי משתא לשתא הוא דמברכינן שהחיינו. וציצית לא קבע לה זמן. הילכך לא צריך לומר שהחיינו. דלאו הילכת' היא. וכן עיקר: ודקאמרי' העושה ציצית לעצמו מברך על מצות ציצית. לא קאי: כאשר כתב רב אלפסי. גרסי' בהתכלת. רב נחמן אשכחיה לרב אדא דקא רמי חוטי וקמברך לעשות ציצית. א"ל מאי האי ציוצין דקא (שמעטו) [שמענא] הכי אמר רב ציצית אינה צריכה ברכה. ובההיא שמעתא מסיק ואזיל נמי מסוכה. מדתניא העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו. ואילו לעשות סוכה לא מברך. וכן מוכח גבי תפילין התם מדשלח בו. על תפילין של יד מברך להניח תפילין. ואילו לעשות תפילין לא מברך: ושמא אירושלמי סמיך. דתניא בירושלמי בפרק הרואה. העושה ציצית לעצמו יאמר בא"י אמ"ה אקב"ו לעשות ציצית. וכן לולב ומזוזה וכל המצות: ומייתי לה בערוך בערך צץ: ושקלינן וטרינן ואסקינן דבהא פליגי דרב אמר ציצית אינה צריכה ברכה. קסבר חובת נברא הוא. והויא ליה מצוה שעשייתה אינה גמר מלאכתה. וכל מצוה שעשייתה אינה גמר מלאכתה אין צריך לברך. שהרי תפילין שעשייתן אינם גמר מלאכתם. ואינו צריך לברך לעשות תפילין. ומאן דאמר ציצית צריכה ברכה. קסבר חובת טלית היא. והויא לה מצוה שעשייתה היינו גמר מלאכתה צריך לברך. כמו המילה שעשייתה גמר מלאכתה וצריך לברך. והילכת' כרב דאמר חובת גברא הוא. דהא אנן לא מברכינן לעשות ציצית. הילכך הא דאמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ליתא: והכי כתב בעל הלכות: ואיכא מאן דאמר הילכת' כשמואל דסבירא ליה דחובת טלית היא: ואנן כתבינן מאן דסבירא לן: כך כתב רב אלפסי: בתשובות הגאונים: ולענין מאן דניפסיק ליה חוטא דתכילתא. ת"ש מי שנפסקה לו חוט של תכלת בשבת. אסור לבא לביתו דרך רשות הרבים. כי הא דרבינא הוה מסגי בתר מר בריה דרב אשי בכרמלית. ואיפסיק חד קרנא דגלימיה. א"ל מאי דעתיך. דאשדייה. והתניא גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. איכא דאמרי [בשבתא] דריגלא הוה. ולא א"ל ולא מידי ער דמטא לביתא. א"ל אילו אמרת לי התם שדיתיה. והתניא גדול כבוד כו'. תרגמא רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור: וכן הילכת': בהגדת': למה נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש. שבשעת שנתחייב מקושש על שחילל את השבת. אמר משה לפני הק' רבונו של עולם כת' בתפילין. למען תהיה תורת ה' בפיך. אילו הן תפילין. וצוית שלא לנושאם בשבת. אילמלא היה נושאם היה נזכר מן השבת ולא היה מחללו. אמר לו הק' הריני קובע לך מצות ציצית. שעל ידה נזכרין מן המצות כמו תפילין: ונוהגת אף בשבת: ע"כ: בדיברות שכת' בהם באר היטב. יש בהן תרי"ג אותיות. מאנכי עד כל אשר לרעך. סימן לתרי"ג מצות וכולן ניתנו למשה בסיני:
סליקו הילכות ציצית.