אור ברסלב
מחזור ויטרי הלכות נישואין

מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי

הלכות נישואין

רשויות למעריבים

סימן תסו

תסו.
בשמחת חתן נתעלה:

אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה. פי' נתרצית. צריכה שתשב ז' נקיים. פי' קודם החופה. שמא מחמת תאות חימוד ראתה דם. שדרך אשה לחמד קודם חופה ימים או עשור. ולכולהו אין אנו חוששין אם ראתה דם אם לאו. שהרי תטבול קודם בעילת מצוה. אבל לשבעת ימים הסמוכין לבעילת מצוה דהיינו ליל ראשון של חופה אנו חוששין שאם תראה בהם דם לא מהניא לה טבילה דקודם בעילת מצות. שהרי צריכה לספור ז' נקיים. והילכך לובשה בגדים לבנים כל ז' ימים שקודם חופה. וסדין לבן פורסת במיטתה. ובודקת עצמה פעם אחת או פעמיים ביום. ואם לא ראתה בהם דם טובלת בליל קודם בעילת מצוה. שמא ראתה דם שנה או שנתיים בימי בתוליה ולא טבלה ומיטהרת עכשיו בטבילה זו. ואם לא שימרה ז' נקיים קודם לא תיבעל בלילה הראשון עד שתשמור ז' נקיים מליל ראשון ואילך. שמא ביום שלפני חופה ראתה דם חימוד. רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חביבא. רבינא תבע את בתו של רב (חנינא) [חביבא] להנשא לבנו. ונתפייסה. אמר להו רבינא לקרובי האשה ליום פלוני לכתוב כתובה. כי מטא ההוא יומא שקבע לכתוב כתובה. אמרו ליה לרבינא לינטר מר עד ארבעה אחרינא. עד יום רביעי בשבת אחר. מיום ד' זה עד ז' ימים. וההוא יום ד' לכתוב כתובה (בדין) [כדין] בתולה הניסת ליום ד'. אמר ליה רבינא לרב חביבא מאי טעמא נמתין עד ז' ימים. א"ל רב חביבא לרבינא. לא סבר מר להא דאמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב ז' נקיים. א"ל אימר דאמר רבא בגדולה דשכיחי בה דמים. בקטנה מי אמר. א"ל בפירוש אמר רבא לא שנא גדולה ולא שנא קטנה. גדולה טעמא מאי דמחמדא. קטנה נמי מחמדא. פי' שכן דרך של אשה שרואה דם מחמת חימוד בשעה שמתרצית ואומרת רצוני ליכנס לחופה לאותו זמן וכד מטיא לאותו זמן או בין כך רואה מחמת חימוד לפיכך צריכה שתשב ז' נקיים. ובתולה זו שתנשא לבנך שכחה ולא שימרה ז' נקיים קודם יום זה. ושמא אתמול ראתה ולא מהניא לה טבילה דהשתא לתיבעל לאורתא. או שמא למן היום שנתעסק באשה וקיימו דבריהם לא היה ז' ימים עד אותו יום ד' שקבעו זמן לכתוב כתובה ולא יכולה לשמור ז' נקיים. הילכך לינטר מר עד ארבעא אחרינא ותתן על דעתה ותשב ז' נקיים ותיבעל בליל ראשון של חופה כמשפט הבתולות להיכנס (בלי) [בליל] ראשון לחופתם: איעכב רבינא שבעא יומי בתר ההוא שהתחילה לישב ז' נקיים: וצריכה טבילה חמורה במים חיים קודם כניסתה לחופה: הלכה בועל בעילת מצוה ופורש. בין הגיע זמנה לראות. בין לא הגיע זמנה לראות. בין בוגרת בין שאינה בוגרת. בין ראת בין לא ראת. ופורש. לא להרחיק ממנה כאשה נדה. אלא פורש מתשמיש. הוא בכסותו והיא בכסותה. דאינה טמאה אלא מדרבנן. שהרי דם בתולים טהור. ומשום כבוד חתנות לא רצו חכמים להחמיר ולהרחיק יותר. ומשמרת ז' נקיים כזבה גמורה אע"פ שלא ראת דם אלא בשעת בעילה ראתה דם בתולים. דהאי דם בתולים כדם נידות חשבינן ליה. משום דאי איפשר למכה בלא צחצוחי זיבה. ואמרינן התם בשמועה זו. בנות ישר' החמירו על עצמן שאפי' רואות טיפה כחרדל יושבות עליה ז' נקיים: ומותר לבעול בעילת מצוה בשבת אפילו לכתחילה. שאינו מתכוין להוציא דם אלא לבעילה. ואעפ"י שמוציא דם מותר. כדשמואל. דיאמר שמואל פירצה (דחזקה) [דחוקה] מותר ליכנס בה בשבת ואעפ"י שמשיר בה צרורות. דכיון דלא נתכוין להפיל אותן צרורות אלא ליכנס בפירצה פטור. ואמרי' דם מיפקד פקיד. כמו פיקדון. כנוס ועומד ואינו נבלע בדופני הרחם. להיות יציאתו על ידי חבורה. אלא שהפתח נעול בפניו ופותחין לו ויוצא. ואינו מתכוין לעשות בניין. אלא להנאת עצמו. ופיתחא ממילא הוי: וקיימא לן כר' יהודה דאמר מקלקל פטור. והאי מקלקל הוא אצל הפתח שהבתולה חשובה מן הבעולה. וקיימא לן הלכה כר' שמעון דדבר שאינו מתכוין מותר. והאי ליהנות עצמו קמיכוין: בועל בעילת מצוה עד שיוציא דם כל שהו. ואם בעל ולא מצא דם ואחר כך בעל ומצא דם אפי' למאן דאמר טהורה פורש ממנה מיד. דהא השתא בזמן הזה קבעינן הילכתא בועל בעילת מצוה ופורש. ואע"ג דטהורה דדם בתולים טהור: חתן פטור מקרא ק"ש לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה. פי' משום דטריד במחשבת בעילת מצוה. אבל אם בעל חייב. והכונס את האלמנה חייב ואת הבתולה פטור. וק"ש שאמרו זהו ק"ש שעל מיטתו. אבל בק"ש דתפילה של ערבית ושחרית חייב: הרואה דם בתולים אומר בא"י אמ"ה אשר צג אגוז בגן עדן שושנת עמקים בל ימשול זר במעיין חתום על כן איילת אהבים זרע קדש שמרה בטהרה וחוק לא הפרה. בא"י הבוחר באברהם ובזרעו אחריו מקדש בני ישראל: המקדש את האשה יביא עדים ויקדשנה בפניהם ויאמר לה. תהא את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישר':

סימן תסז

תסז.
העושה את חבירו שליח לקדש לו את האשה. אינו צריך לכתוב לו הרשאה. אלא כך יכתוב לו. בפנינו חתומי מטה מינה פלוני את פלוני בר פלוני לקדש לו אשה פלונית בת פלוני. ויחתמו העדים. דשליח שעשאו בעדים כשר: והרשאה זו למה. אלא אדם שיש לו ממון ביד חבירו ורוצה לעשות שליח כדי להוציאו מידו צריך להקנותו לשליח אגב קרקע. כי הא דרב פפא הוו ליה תליסר אלפי זוזי בי חוזאי. אקנינהו ניהליה לרב שמואל בר אחא אגב אסיפא דביתיה ולפיכך שצריך לעשות לו קניין לפיכך כותבין שם הרשאה שאם לא יקנה לו לא יהא זה נותנם לשולחו. וכדאמרי' אין משלחין מעות בדיוקני. שאם יתן אותם לשלוחו שעשה בעדים ולא הקנה לו יכול לתובעם היום ומחר. כדאמרי' בבבא קמא. כך הורה ר': וכן נהגו: והמקדש את האשה לחבירו יקדשנה בפני עדים. ויאמר תהא את מקודשת לפלוני בר פלוני בטבעת זו כדת משה וישראל:

סימן תסח

תסח.
תשובות מרש"י:

וששאל אם אומר שבע ברכות בשעת אירוסין. ראיתי במקום גאונים שאין אומרים אותם בשעת אירוסין. וטעם לא שאלתי. כי מפורש הוא. ששנינו בכתובות מברכין ברכת חתנים בבית חתנים. ר' יהודה אומר אף בבית האירוסין מברכין אותה. ור' יהודה לא אמר אלא ביהודה הואיל ומתייחד עמה. כדמפרש אביי. ואעפ"י כן חלוקין עליו חביריו: והלכה כמרובין: וכן נוהגין בכל מקום:

סימן תסט

תסט.
וששאל אם מברכין ברכת אירוסין בשעת נישואין. ידעתי שבמקום גדולים אין מזכירין אותה. ויש טעם בדבר. שהרי שנינו מברכין ברכת חתנים בבית חתנים. וברכת אירוסין בבית האירוסין. ולא קתני ברכת חתנים ואירוסין בבית חתנים. ואמרי' רב אסי איקלע לבית הלולא דמר בר רב אשי בריך שית: ואילו הן הששה ברכות שהכל. יוצר. יצר. שוש. שמח. אשר ברא: ואם היה מברך ברכת אירוסין הרי כאן ז'. ואיהו שית בריך. ותו לא: וכן הלכה: והמזכיר אותה בשעת נשואין מוציא שם שמים לבטלה: וששאל מקום שמברכין ברכת אירוסין ונישואין ביום אחד. שחרית וערבית. מנהג זה לא ראיתי בשום מקום. אבל במקומינו רגילין לעשותם במקום אחד. אך אין מברכין שתיהן על כוס אחד. ומברך ראשונה ברכת היין דתדיר. וברכת אירוסין ושותה. וחוזר ונותן יין ומברך ברכת היין ושש ברכות של נישואין. ובמקום (שמספיקין) [שמפסיקין] ועושין סעודה בינתים. נר' בעיני ודעתי נוטה שאסור לעשות כך לברך בראשונה ברכת חתנים ואם עושין כן הוייא ברכה שנייה שעושין בערבית ברכה לבטלה. כי מקום יש לה. דהואיל וברכו בראשונה ברכת נישואין גילו דעתם שזו היא כניסתם לחופה. ולמה להם לחזור ולברך. שגם בברכת המזון שבינתיים לא יברכו שבע ברכות הואיל ואין דעתם להכניסם לחופה עד ברכה שנייה. הראשונה אינה חופה. שעדיין לא נכתבה כתובה. אבל שהשמחה במעונו מברכין. דאמר בפ"ק דכתובות. מעיקרא אימת. אמר רב פפא מכי רמו שערי באסינתא. שהן צורכי נישואין. והתם והואיל ובשעת אירוסין כבר צרכי סעודה מזומנין ולא יחזרו בהן מברכין שהשמחה במעונו: וששאל מאחר ששנינו העונה אמן אחר ברכה שאין בה אזכרת השם זהו אמן יתומה. מהו לענות אמן אחר הרחמן דברכת המזון ועל אמן שבקדיש. אני שמעתי מבית מדרשו של רבינו יעקב בר' יקר אמן יתומה זה העונה אמן שלא שמע ברכה אלא שמע אחרים שעונין. וכן מפורש בהלכות גדולות. וכן עיקר. שלא לחנם תקנו רבותי' שבבבל ואמרו אמן בקדיש. ועוד מצינו בירמיה הנביא. שאמר אמן אחר בקשה. שנאמר אמן כן יעשה ה'. ואמר ר' יוסי בר חנינא אמן יש בו אמנת דברים. כלומר שמבקש מאת הק' שיתקיימו הדברים. וכשם שירמיה אמר אמן אחר ריצוי אף אנו נאמר אמן אחר דברי תחינה. כגון הרחמן שאומר בברכת המזון. ויתגדל. ויהא שלמא רבה דיתגדל: שלמה בר' יצחק: מעשה בחתן אחד שעשה ארוסין ונשואין ביחד. שלאחר שקדש הביאו לו כוס של יין לברך עליו ברכת אירוסין. ובירך המברך בורא פרי הגפן. וברכת אירוסין ושתה. והביאו לו כוס אחר לברך ברכת נישואין. שכח ולא אמר בורא פרי הגפן והחזירו ר'. ושאלנו לר' מה טעם. שהרי בירך מתחילה בורא פרי הגפן עם ברכת אירוסין. ואעפ"י שכוס שני אינו אלא של נישואין יכול לפטור עצמו בברכה אחת של בורא פרי הגפן אעפ"י ששתה כוס ראשון דאירוסין הואיל ולא אמר בינתיים על הגפן ועל פרי הגפן. מידי דהוה אשותה בסעודה. שאפי' הוא שתה עשרה כוסות אינו מברך אלא בכוס ראשון: והשיב לנו ר' שאני סועד דקבע סעודתיה. אבל האי לא קבע דברכת אירוסין לחוד וברכת נישואין לחוד. ובנישואין הוא דתקון רבנן שבע ברכות. ובלא בורא פרי הגפן אינו אלא שש. לפיכך חייב לברך בורא פרי הגפן בכוס נישואין. דאירוסין לחוד ונישואין לחוד. שמנהג זה שנהגו לעשות אירוסין ונישואין ביחד לפי שאינם רוצים לעשות סעודה לאירוסין. שאם עושין אירוסין קודם לנישואין יהא גנאי לחתן ולקרוביו אם לא ירבו בסעודה כל היום. ולפיכך יש בני אדם שעושין אירוסין ונישואין ביחד ונפטר בסעודה אחת. וכך אמר לנו ר' שלאחר ששתה המברך בכוס ראשון דאירוסין צריך לברך אחריו על הגפן ועל פרי הגפן. אלא מפני הטורח ותמיהת בני אדם נמנעו מלעשות כן: ושאלו לר' במקום שעושין אירוסין ונישואין יחד מהו לברך ברכת אירוסין וברכת נישואין יחד: והשיב ר' כי הרוצה לעשות כן אומ' לו שתה מה שנשאר בכוס. וימזוג כוס שני לברכת נישואין לפי שאין אומרי' שתי קדושות על כוס אחד. דאין עושין מצות חבילות חבילות. ואין לומר דהני לאו שתי קדושות הן. דהא גבי קידוש וברכת המזון הא דקאמרינן בערבי פסחים אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד. והא דאמר בערבי פסחים. ש"מ תמני. כו'. ש"מ אומ' שתי קדושות על כוס אחד. הני מילי בדלא איפשר שאין לו אלא כוס אחד בלבד: כך השיב ר': ת'. ור"ת השיב על זה דלא יתכן לעשותו בכוס אחד חדא שנתקנו בשתי מקומות זה בבית האירוסין וזה בבית הנישואין. ועוד זה אסור במועד וזה מותר במועד. וזה בסקילה וזה בחנק. ועוד אמרי' במסכת סופרים דאין עושין ברכת אירוסין ונישואין בכוס אחד. לפי שאין אומרי' שתי קדושות על כוס אחד: תם: ת': ושוב מעשה בחתן אחד שעשה אירוסין ונישואין ביום אחד וכתבו את הכתובה והביאוה לבית חתנות לפני הזקנים שנתאספו שמה. ולאחר שבאו עמד החתן וקידש את ארוסתו. ומינו עדים כשרים. לא קרובים להיותם עידי קדושין. ובא אחד מאותם עדים וחתם בכתובה חתימתו. וגם חתימת העד חבירו. שמע ר' ואיקפד. וא"ר שתי טעיות טעה אותו העד. אחת שאין עידי קדושין דינם לחתום בכתובה אלא עידי קנין שטר כתובה. ואחד שחתם את חבירו. דאין העד חותם את חבירו. שאין העדים חותמין על השטר אלא מפני תיקון העולם. שמא היום ולמחר ילך אחד מהן למדינת הים ויביאו ב"ד את השטר לפני אחד מן העדים אם יכיר חתימת ידו וחתימת יד חבירו. או שמא העדים אינם. ויש בני אדם שמכירים חתימת יד העדים. ועכשיו שמביאין שטר שחתימתם מכתיבת האחד ואין כאן חתימת יד העדים. או אם יבא אחד מן העדים בפנינו ומראים לו חתימתו של שטר ושואלים לו אם זהו כתב ידו אינו מכיר בחתימתו. ונמצא השטר פסול על ידי כך. ומתוך כך צוה ר' למחוק חתימת העדים שלא תהא הכתובה שטר פסול. שאין החתימה מקיימתה. אלא פוסלתה: וחתימת עידי כתובה כחתימת שאר שטרות בעלמא. דכתובה אינה אלא כשאר שטרות דעלמא: וכך הוא הקנין והחתימה:

סימן תע

תע.
אחד מן העדים לוקח כנף בגדו ונותן ביד החתן. דעד הוי במקום כלה. שהיא כמו לוקח. ומוקמינן הילכתא כמאן דאמר בפ' הזהב קונין בכליו של לוקח. ונפקא לו קנין כלי משלף איש נעלו ונתן לרעהו. והחתן מקנה לה כל תנאי הכתובה על ידי שהעד נותן לו כנף בגדו בידו. ובועז נתן נעלו לגואל: וצריכין העדים לראות בכתובה כדי לידע התנאי ואם אין פנאי לכך שואלין לחתן סכום ותנאי של כתובה. או ל' ליט' או ק'. ומקנה להם. והם הולכין וחותמין בכתובה. ואם אין להם שהות לחתום בו ביום שקנו. יכולין לחתום כל זמן שירצו. שלא אמרו שצריך חתימת בו ביום אלא בגט. דתנן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול. נכתב בלילה ונחתם ביום כשר. דחד יומא הוא. אבל לענין שאר שטרות וכתובה יכולין לחתום כל זמן שירצו אלא שלא יהו מרננין קרובין הכלה שאינן בקיאין בדבר חותמין בו ביום. משום שנאמר הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך: והמברך ברכת אירוסין מברך בתחילה בורא פרי הגפן ואחר כך ברכת אירוסין. ושותה המברך. וטועם החתן. ומטעים לכלה. דקמקדש לה בנויה דכסא: יכנסו לחופה וישוררו לפניהם. נשמטים משם בעלי אסיפה. או לסעודת אירוסין. או לשום הפלגה שלא לברך ברכת נישואין עם אותו כוס. ושלא לעשות מצות חבילות חבילות. שלא לומר שתי קדושות על כוס אחד. לאחר זמן יאספו שנית ויביאו כוס שני. ויברך עליו ז' ברכות. שותה המברך ושותין החתן והכלה. ויזמרו להם בחופה. יביאו עדים ומקנה החתן בסודר אחד מן העדים לכלה את הכתובה. ויחתמו הם על הקנין הזה ולא על הקידושין. שהכל ראו ושמעו בקידושיה. ואין להם שטר וחתימה אלא על הממון. ויתקיים השטר בחותמין. ואין עד אחד חותם את חבירו. שאם תבא לגבות צריך להזכיר חתימת יד שניהם. ואם חתם אחד את חבירו אין ב"ד גובין על ידיהן אלא כל זמן שהדור קיים. וזכורין המעשה. ואם לא קנו מידו באותה שעה יהא זריז ונשקד להקנות להם טרם ישכבון. שלא ילינו בלא כתובה. והם יחתמו לעצמם. דאינהו שליחותא דידה קא עבדי. וקיימא לן כרב דקונין בכליו של קונה. לפיכך מקנה החתן את הכתובה לכלתו בסודר העדים: ואם בא לארוס ולכנוס בבת אחת אפילו קידש על ידי שליח יחזור ויקדש. ועל מעשה עצמו תאמר ברכת אירוסין וישתה. ויקדש לה. והשאר ישפוך. וימזוג בו עוד ויברך עליו ז' ברכות. ישתה. וישקה. וישפוך. ומטיח הכוס של זכוכית בכותל ושוברו. משום דכת' בכל עצב יהיה מותר. ועוד כת' עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. במקום גילה שם תהא רעדה. וזורקין עליהם חטים לסימן ברכה. פרו ורבו בהצלחת כל טוב. וחלב חטים ישביעך. ומה שנהגו לתת אפר בראש חתנים. שנאמר אם אשכחך ירושלם כו'. אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי. וזהו שכת' לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר: ומושיבין אותם בכילה ומשוררים לפניהם קול ששון וקול שמחה: ישמח חתן בכלה: עתה יזכה לחמשה קולות:

סימן תעא

תעא.
והילך פירושו של ברכות וסידרם כאשר פירשם רש"י בפ"ק דכתובות: ת"ר מברכין ברכת חתנים בבית חתנים. וברכת אירוסין בבית האירוסין. ר' יהודה אומר אף בבית האירוסין מברכין אותה. פי' בבית חתנים. כשנכנסה לחופה בבית הנישואין. אף בבית האירוסין. כשמקדשה מברכין על ברכת חתנים. וכדמפ' אביי וביהודה שנו. הא דר' יהודה. ביהודה שנו. שמתייחד עמה באירוסין. כדי שיהא לבו גם בה. לפיכך מברכין ברכת חתנים מתחילה. דתניא במסכת כלה. כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה. שלא טבלה. ברכת אירוסין מאי מברך. אקב"ו כו'. ולא מסיים. ר' אחא מסיים כמנהגינו. מאן דלא חתים מידי דהוה אברכת הפירות וברכת המצות. ומאן דחתים מידי דהוה אקידושא. ר' פי'. ואסר לנו את הארוסות. לנו מדרבנן שנזרו על הייחוד של פנוייה. ואף ארוסה לא התירו עד שתיכנס לחופה. ובברכה. כדאמ' במסכת כלה. ואדרבנן נמי. מברכין וציונו. מלא תסור. וכן בנר חנוכה. ומתיר לנו נשותינו הנשואות לנו ע"י חופה וקידושין: אברכת פירות בורא פרי העץ. ברכת מצוה. על השחיטה. על המילה. דכיון דכולה הודאה היא ואין הפסק בקשה בינתיים לא בעיא חתימה. כדאמרי' בערבי פסחים. ברכת המצות מאי טעמא משום דהודאה היא. והא נמי כולה הודאה היא. מידי דהוה אקידוש. כיון דלשון קידוש הוא כקידוש היום. חותמין בה כי התם דבההיא חתמינן משום דיש בה הפסק כי הוא תחילה למקראי קדש:

סימן תעב

תעב.
ת"ר מברכין ברכת חתנים כל שבעה. א"ר יהודה והוא שבאו פנים חדשות. והוא שבאו אל המשתה פנים חדשות בכל יום שלא היו שם אתמול. מאי מברך. אמר רב יהודה שהכל. יצר. פי' נר' בעיני. סדר ברכות שנסדרו על עסקי הזוג אינם אלא מאשר יצר ואילך. שאותה ברכה מתחלת לדבר משניהם אשר יצר. מדבר בזכר. והתקין לו ממנו. בגין עדי עד. היא הנקיבה. שוש תשיש לפי שאנו צריכין להעלות זכרון ירושלם על ראש שמחתינו. כדכת' אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי. שמח תשמח. ברכה לחתן ולכלה. שיצליחו בשמחה וטוב לב. אשר ברא. לכל ישר'. ולפי שהסדר מתחיל מאשר יצר לפיכך פותח בה בברוך וחותם בה בברוך. כדרך כל ראשי סדרי ברכות. ושוש תשיש. שמח תשמח. מפני שהן ברכה הסמוכה לחבירתה לא פתח בהן בברוך. שכך תיקנו לכל ברכות הסמוכות אחר ראשונה על הסדר. ואשר ברא. מפני שנאמרה יחידית ברוב ימי המשתה כשאין שם פנים חדשות לפיכך אינה מן הסמוכות. והיא צריכה לפתוח ולסיים בה בברוך. אבל שהכל. אינה מן הסדר אלא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד. זכר לחסדי המקום שגמל חסד עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין. ונתעסק בו ואסיפה זו כבוד המקום היא. וברכה זו לכך נתקנה. ומשעת אסיפה היא ראוייה לברך. אלא שכיון שיש שם ברכה על הכוס הזקיקום לסדרם עליו. ומידי דהוה אברכת בשמים. וברכת האור במוצאי שבת דאמרי' ר' מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס. ור' חייא מכנסן. הואיל ויש שם כוס. ולפי שאינה [משאר סדר הברכות וכולה הודאה אחת לא חתמו בה בברוך מידי דהוה אברכת פירות ומצות. וכן] ברכת יוצר האדם שתיקנוה ליצירה ראשונה של אדם הראשון כדלקמן. אי למאן דאמר שתי יצירות הוו. ולמאן דאמ' שתי יצירות עלו במחשבה. ובתר מחשבה אזלינן מ"מ אינה מסדר ברכות דהא ביצירה ראשונה אכתי נקיבה לא הואי. וא"ת למה היא באה מתוך שאנו מברכין על יצירה השנייה תיקנו אף על הראשונה שהיא עיקר תחילתו. והתקין לו ממנו. מגופו. מצלעותיו. בניין עדי עד. בניין נוהג לדורות. וקרי ליה בניין על שם ויבן ה' אלהים את הצלע. ותגל עקרה. ירושלם. ריעים האהובים. חתן וכלה. שני ריעים האהובים זה את זה. כשמחך יצירך. כמו ששמחת אדם הראשון בגן עדן מקדם. כדכת' ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר: משמח חתן וכלה. ובאחרונה משמח חתן עם הכלה. לפי ששמחת ברכה ראשונה לאו בשמחת חתונה אנו אומרים. שהרי תפילה היא שמברכין שיהו שמחים בהצלחת כל ימיהם. לפיכך אין לחתום בה משמח חתן עם הכלה. דמשמע שמח תשמח איש באשה. אלא כדרך המשמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב. ובאחרונה (שמחה) [שבח] היא (שמשמח) [שמשבח] הק' שברא חתנות דיבוק איש באשה. על ידי שמחה וחדווה. לפיכך יש לחתום משמח חתן עם אשתו. שהיא לשון שמחת איש באשה. צא ולמד שכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו: כל ימי החופה אין אומרי' שבע ברכות בברכת המזון אלא ברכה אחרונה אשר ברא אלא ביום ראשון של חופה. אבל אם באו בסעודת החופה פנים חדשות שלא היו שם אתמול מברכין כל ז' ברכות. ובשבת קודש שבתוך החופה נהגו לומר ז' ברכות אף בלא פנים חדשות. שהרי שבת כפנים חדשות הוא כדאמרינן ויכל אלהים.

סימן תעג

תעג.
מעשה שנטל החתן ידיו קודם קידוש ולאחר קידוש היה ממתין מלבצוע עד שיחזור ויטול ידיו משום הא דאמרינן בע"פ נטל ידיו לא יקדש. מי שנטל ידיו לחולין לא יקדש. משום דקידוש הוי הפסיקה. וצריך לחזור וליטול ידיו. וא"ר דיו בנטילה ראשונה שקודם קידוש. וקידוש לא הוי הפסקה. ולא זו בלבד אפי' נטל ידיו שחרית מתנה לכל היום כולו. כדאמר רב בפ' כל הבשר. והילכתא כוותיה באיסוריה. ואמ' להו רבינא לבני פקתא דערבות כגון אתון דלא שכיחא לכו מיא משו ידייכו מצפרא ואתנו עלייכו לכולי יומא:

סימן תעד

תעד.
אישה כשהיא טובלת מנידתה והיא טהורה. לאחר שטבלה ועלתה מברכת על הטבילה. אקב"ו על הטבילה. דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשייתן. כו' בפסחים פ"ק. בבי רב אמרי חוץ מן הטבילה ושופר. בשלמא טבילה דאכתי גברא לא חזי. אלא שופר מאי טעמא. וכי תימא משום דילמא מיקלקלא תקיעה. אי הכי אפילו שחיטה ומילה נמי. אלא אמר חסדא חוץ מן הטבילה בלבד איתמר. תניא נמי הכי טבל ועלה. בעלייתו אומר אקב"ו על הטבילה: פי' דאכתי גברא לא חזי. כגון טבילה דבעלי קיריים. דקיימא לן בברכות [דאסורים] בדברי תורה ובברכה. דעזרא תיקן טבילה לבעלי קיריין לדברי תורה. ומשום ההיא טבילה תקון בכל הטבילות ברכתן לסוף: ואע"ג דאמרי' בשחיטת חולין פ' ראשית הגז. אמר רב נחמן האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי. כר' אלעי בראשית הגז. כר' יאשיה בכלאים. כר' יהודה בן בתירא בדברי תורה. דתניא ר' יהודה בן בתירא אומר [אין] דברי תורה מקבלין טומאה. שנאמר הלא כה דברי כאש. מ"מ כמה דאיפשר למיעבד בטהרה עבדינן הילכך אשה נמי כשהיא טובלת מנידתה והיא טהרה לאחר שטבלה ועלתה מברכת על הטבילה: ת'. ור"ת הורה דכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתם ואפילו טובל וטובלת צריך לברך קודם טבילה ויכולין לברך אע"פ שלא טהרו וראויין הם. דהא חזינן דזבין ומצורעים ובועלי נדות מותרים לקרוא בתורה ולברך ולהתפלל ולקרא ק"ש וחייבין בכל מצות האמורות בתורה כטהורין גמורין דאין דברי תורה מקבלין טומאה. דלא ניתנה תורה למלאכי השרת. ואמרינן נמי נדה קוצה לה חלה ומברכת. והא דאמרי' בערבי פסחים כל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה. ומפ' התם משום דאכתי גברא לא חזי. והיאך יברך. המורה אומר דנשאלו לרב היי גאון על הלכה זו שהיו תמיהים משום טומאה אמאי אין ראוי לברך על הטבילה קודם שיטבול. והשיב להם דמצות טבילה לבעלי קיריים ובועלי נדות בכלל כל המצות דמברך עליהן עובר לעשייתן. וההיא דפסחים דאמר חוץ מן הטבילה. בנר קא מיירי. דאכתי קודם טבילה לא חזי. לומר אשר קדשנו במצותיו וציונו. דעדיין כל זמן שלא נטהר ולא נטבל אינו ישר' ואינו מצווה. דתנן בפ"ר אליעזר. גר שמל ולא טבל כאילו לא מל: וכן פסק ר"ת. ורבינו ניסים: ור"ת ורבינו שמשון בר' יוסף חזרו בו וציוו לפרסם ולהורות הדבר. כי חילול שמים הוא שטובלות ומעכבות מלברך עד לאחר קיום המצוה. כי מה נשתנית ברכה זו מכל שאר ברכות. וגם מה שנהגו לברך על נטילת ידים אחר נטילת ידים טעות הוא בידם: עד כאן לשון ספר הישר: וא"ת דבפ' מרובה אמרי' דעזרא תיקן [טבילה] לבעלי קיריים ואפילו לדברי תורה. כדמוכח במי שמתו. חזייה דקא מהסם. א"ל פתח פיך ויאירו דבריך אין דברי תורה מקבלין טומאה. בוודאי קיימא לן הכי כר' יהודה דאין דברי תורה מקבלין טומאה. שנאמר הלא כה דברי כאש. מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה. כדפסקי' בראשית הגז. האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי. כו'. ותקנת עזרא לא פשטה בכל ישראל. וליכא הגוי כולו ולא רובו. כדאמרי' כי האי גוונא בפרק אין מעמידין. ולכך יכלינן לבטולה. דאי פשטה בכל ישראל אין ב"ד יכול לבטלה. דקיימא לן אין ב"ד יכול לבטל [דברי] ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין: ת:

סימן תעה

תעה.
ברכת אירוסין:

ת'. ומכוין פניו כלפי מזרח נגד צד ירושלם. שכל תפילות שאנו מתפללים. אנו מביטין אל היכל ה'. כי כן מצינו בדניאל. וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם. לבד משאר כל הברכות שאין אנו קפידין להביט שם. לכך צריך לכוין פניו כלפי מזרח בברכת חתנים: והמברך ברכת אירוסין או ברכת מילה צריך לומר בורא פרי הגפן. וליטעום. ויהביה לחתן ולכלה ולמאן דבעי למשתי. ואי איסטניס הוא ההוא חתן לישדיה מן חמרא בידיה ולטעום כסא למריה: כ"מ ת':

סימן תעו

תעו.
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן: ברוך אתה ה' אלהינו מ"ה אשר קדשנו במצותיו וציונו על העריות. ואסר לנו את הארוסות. והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין. ברוך אתה ה' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין: ושותה המברך: וטועם החתן. ומטעים לכלה. דקמקדש לה בחמרא דכסא. והשאר ישפוך. וימזוג כוס אחר שלא לברך ברכת נישואין על אותו כוס משום דאין עושין מצות חבילות חבילות:

ברכת נישואין:

ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא פרי הגפן: ברוך אתה ה' אלהינו מ"ה שהכל ברא לכבודו: ברוך אתה ה' אלהינו מ"ה יוצר האדם: בא"י אמ"ה אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד בא"י יוצר האדם: שוש תשיש ותגל עקרה בקיבוץ בניה בתוכה בשמחה. בא"י משמח ציון בבניה: שמח תשמח ריעים האהובים. כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. בא"י משמח חתן וכלה: בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה. גילה רינה דיצה וחדווה אהבה ואחוה שלום וריעות. מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים. קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה. קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם. ברוך אתה אתה ה' משמח חתן עם הכלה: ושותה המברך וחתן וכלה: והחתן יטיח הכוס של זכוכית בכותל ושוברו. כמו שפי' לעיל: ת'.

סימן תעז

תעז.
ומה שאמרו חכמים נותנין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה. סמכו על מקרא דכת' והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו ומצי למיכתב והאלמנה אשר תהיה מכהן יקחו. אמאי כת' אלמנה ודאי למדרש הכי והאלמנה אשר תהיה כתובתה אל מנה. כמו עם מנה. מכהן. מקצת כהן יקחו. כמו כהן הדיוט: ולבתולה מאתים. דכת' כסף ישקל כמהר הבתולות. והכי קאמר קרא כסף ישקל כמה ר'. הבתולות. ולכך חסר כמהר בלא וי"ו למדרש הכי: ת': כל ימי החופה אין החתן הולך לבית הכנסת. ועומדין ומתפללין עמו ערבית ושחרית לפני כילת חתנים. ולעניין עשרה לקדושה ותפילה חתנים מן המניין. כדא' בפ"ק דכתובות: ובשבת שחרית לאחר שהשלים הסדר עם הציבור הולך לבית הכנסת ושושבינין אחריו. ומתעטף בציצית ויושב בצד הארון והשושבינים יושבין להם סביבותיו: ולאחר שקראו פסוקי זמרה עומד שליח ציבור ומתפלל: והא לך יוצר לשבת שלחופה לכבוד החתן ושושבינין:

סימן תעח

תעח.
אייחד שם שוכן תרשישים. ארנן צדקותיו בלהקת ישישים. אף אמונתו בקהל קדושים: בטרם שומו עם עולם. בלבדו היה פורטם וכוללם. בגליון ספרו יכתבו כולם: גולמם מאז ראו עיניו. גמר ואומר לדורות בעיניין. גם הארץ מלאה קניינין: שמים מספרים עוזו. נטוים בזרתו רוננים ייחודו. צבאות חלד קוראים כבודו: ק': דוק נטה כיריעה לכסאו. דירו לשאת ולרום משאו. דיגל חיילי מעלה לנשאו: האור בגיהו כשלמה עטה. הבהיק זיוו מעלה ומטה. הכהות גלגל חמה במבטה: וראהו אדון כי טוב והצפינו לנוחלי לקח טוב. ואור צדיקים ישמח בטוב: זה קירה במים עליות. וקפם והתויכם תוך זויות. זהרם נאה מוצק כראיות: חצה המים בשוה להשקיע. חציים עילה וחציים השקיע. חזקים מתח וביניהם הרקיע. טיען העליונים במאמר לתלות. טיבע התחתונים בעמקי מצולות. טורדים כצינורות למולם לעלות: יושר דברו בשמעם יחד. יקוו המים אל מקום אחד. יימן המועט במרובה להאחד: כילל יבשת פניה ליראות. כחה להוציא דשאים ותבואות. כל מיני נטיעה התמלאות. למועדים עשה ירח לסובבה. לשמש שם מבוי ונתיבה. לכוכבי השמים וכסיליהם ריבה: מעותי ימים הפרה לשרצה. מרקק התעיף אברה ונוצה מהם זיז ולוויתן ריצה: נם לארץ להוציא מקנה. נחצה להוציא אלפים וצאנה. נפש חיה ובהמה להמנה: סוף לכל תכלית חקר. סקר ארוחת כל יקר. סוכן אפס במו להתייקר: עץ ללבו יציר לייפות. עיצבו גבים ושדראות בתועפות. עש דיוקנו דיו פרצופות: פרצוף אחור לעזר עשאה. פקחן לשמור כאוצר בנאה. פירכסה וקילעה ואליו הביאה: צור בכבודו עיטרם ברכות. ציפה אפיריונם מרגליות ערוכות. ציוה לפרוץ להבריך בריכות: קראם איש ואשה להתחברה. קרח לחבתם יחד להתגברה. קדושת שמו חומם לקררה: רודף גבר עזרו לבקש. זמו לבעל אבידה להקש. ראוי באבידתו לחזר ולקשקש: שדי מושב בייתה יחידים. שקד לזווגם יחד אחדים. שיקדם בפלס בשוה נאמדים: תמימים למידים מדעת קונם. תמידים לכבדו בגופו והונם: שדי צור המפליא פלאות. מהר להוציא עמך מתלאות. ענות הודו את ה' צבאות: והשב שבות הארץ כבתחילה. נצח ליתן לך תהילה. בקול ששון וקול שמחה חתן וכלה: ששת ימים מלאכתו עשה. ונח בשביעי רם ונישא. יציע חביונו קדושתו כסה ק': הכל יורוך: יוצר אחר:

סימן תעט

תעט.
אקדמה בתודה וזמרה. לשוכן בשמי שפרה. אהודינו אברכהו תמור כליל וקטורה: בקרב עדתו יהולל במהלל שפה ברורה. בכל מעבדיו יבורך שמו גדול בגבורה: גדולתו מאד נאוה. באין משער ומשורה. גבוליו הדומיו ושמיו ואור עולמים ברא: דבר טכסיסי ענין חתונה. ודמיון ברכת חופה הגונה. ביד ישורון עדת נאמנה ידועה מאל אמונה ק': דרושים בשתי מדות להעמיד בניין מושלם. דבוקים אש ומים. טרפם יצרם והעלם. הדום רגבים דובקו ועמדו על יסוד מחוללם. הגיגו ציינם והנוום בל ימוטו לעולם. וחכמים אור החמוש לנוצרי חימוש שיכלם. וצדיק רואה באורן. חללי הליכות עולם: זבול רקיע נטה. בשבת אהל מתחו. זבודיו משרתיו יצר הכינם וציינם בכוחו. חתירת תפתה ערך לעוברי דברי שבחו. חזות תמול ולא שלשום מחוסר ונגרע בשיחו. טביעות טוב לא טוייב באפל נפל נדחו. טכסו בכפל לאחוריו להגיד כשרון ארחו: ישרים נכוחים מעשיו מפואר מרומם ונעלה. ימינו הכל יסדה ואין בכל מעשיו חלילה: כרוב גודלו ופעלו יהולל יכולל סלה. כהרף מקוה מים שקעם וכנסם במצולה: להראות ארץ צייה והדשיא דשאים לאוכלה. להחיות כל היצורים. עשבים ועץ פרי העלה: משומר שורק וענביו למסעד עדתו אצרו. מאורות גדולים קבע מלון שכנו ושפרירו. נשאם תלאם כתקנם והעמידם במשמרו: נזפים נגזף צעיר אשר רגל בחבירו. סמכו נחמו וטכסו בניו פיוסו לעוררו. סגולה להימנות בו הלוך אחר מספרו: עצתו הקים והשלים והשריץ על האדמה. עריכת שקצים ודנים ועוף וחיה ובהמה. פקודת תשלום שכר. בטרם ברואים קדומה. פעולת זיז ותנינים סעודת נצח אסומה. צמותים בהררי אלף שמורים ליום נחמה. צפונים נתונים במשמר. יצרם לכירת תמימה: קבוצת מפעל גמר ושלחן ערוך כילה. קרטי עפר הרים. כדוגמת תרומה חלה. רצפו גלפו וטפחו וחינך לשונו מילה. רשומה יעודה ענודה ובדה היות לו לכלה: שניהם הביאם יחידים בחופות עשר כילה. שמחות ברכות הרבם לכבוד לשם ולתהילה: תאומים וריעים נעשו לבשר אחר זיככם. תשועת תכופת שמחה מנוחת שבת חינכם. תהילה מחנים שרפים. משוררים בחין ערכם. דבר זמירות ושירות רגלים שוררו בתוכם. בדרכם באו בחירים בקידוש מצות מלכם: רצויים יעודים עתה בקול קורא ממעונים. יכובדו יאופדו אפודת טכס חתנים. ידובבו בחוצותם מרובבים ברוב בנים שתולים בבית ה' אלהינו חצירותיו רעננים. יבקרו בהיכל ה' לאורך ימים ושנים. ארוחת עונג יזכו לתשלום טוב מצפונים: המוניי קדושיי ורוזניי. טרופים נזופים בפני. פדותם יחיש לעיני. זכויים לעלות להר ה'. ק': לאל אדון:

סימן תפ

תף.
ארוסת אמונתו באהבת מישרים. בזבד טוב ונאה זבדה בכושרים: גבולי עולמו. וימים ונהרים. דלות דוק ונטיוניו עבורה נוצרים: המון צוען שלח. אמונים סרסורים. ולא אבו לשלחה. וסוגרה בסגרירים. זמן זומן ירד. פדותה מעוברים. חמת ועמו שפך גבול רודים ממרים: טכוסה הוציאה בפז וזהב יקרים. ירויות מרכבות צר במים כבירים: כנסה כבוד חופה בתחתית ההרים. להאזין אמרי פיו לשומרם לדור דורים: מנת חלקה וכוסה נרדים וכפרים. נשיקותיו בפיהו נשקה בהוד הדרים: סגולת ראש מלכים. ותפארת בחורים. עלי בנות עילה ידיד אלוף נעורים: פקדה בנות היכל הביאה בחדרים. צרור מר וקנמון היותם מקטרים: קטרת וצפית ונר ושלחן ומנורים. רשומים ובלומים ערוכים ושמורים: שלובים הכרובים כאיש בליוות מעורים. תנאי חיבה עצובה במסגירים: דרישת יום שביעי ותפקידיו סדורים. וחוק זכרו צוה. להורות לנעצרים: דרכיו ותחומיו במחקרי מסתרים. במוצא וכמובא עדתו מבוארים: רשויות ארבעתם במשאותם זהירים. באבות מלאכותם ותולדותם חקורים. יחלפו שלמותם בכלים מפוארים. יקדשו קידושו עלי כוס מזכירים: שמרו והורישו. למקשיבים חבירים. יקר שם מלכותו יכובד באורים: חמודים משמנים אבוסים ברבורים. זבודים דגי הים בני יונה ותורים: קציעה ויין רקח ותירוש ויצהרים. להכין ביום ששי לעונג מבחרים: בתפקיד שבתו יביאם מרום הרים. מרומם אשר שבת בתכלית כל יצורים: אל אדון:

סימן תפא

תפא. (אופן)
מלא כל הארץ כבוד מלכותו. ושמים מספרים שבח אלוהותו. בעוזו נגלה כמראה חתן בכילתו. אלי מלכי בקודש הליכתו. ק' ק' ק' ה' צבאות: העוז והשבח והגדולה שלו. אורחותיו חסד ואמת שבילו. בירך חתן וקושט כלה אצלו. כבוד והדר עיטרו וכיללו. ק' ק' ק'. המשל ופחד זומנו לשושבינים. חרס וסהר וכל צבא מעונים. ישמח חתן וכלה עונים. לקונים כורעים ומשתחוים המונים המונים. ק' ק' ק': זני זמר וכל מיני שירה. יוצאים לפניו ועומדים שורה שורה. עשר חופות מסוכות באבן יקרה. במעשיו המשילו איום ונורא. ק' ק' ק': חכמה ודעת ובינה נשלם. זיוו מכהה גלגל עולם. קרא שם ה' אדון כל העולם. הוא אלהים חיים ומלך עולם. ק' ק' ק': ברוך ומבורך נורא ואדיר בהיכלו. שמו יתרומם כבוד אומר כולו. אלהים כשמו כן שבח הילולו. נאדר בקודש ובקדושה כולו: ק' ק' ק': והחיה אשר ישר' מכונה. תמיד עומדת על כנה. וצבא השמים משמאלה ומימינה. והיא אינה זזה. ורשות לא משנה. עד שאומרים כל פמליא מעונה. שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד באמונה: ק' ק' ק': ואז אופנים וחיות מתרעשים. להעריץ לאל נאדר בקודש. ומתנשאים לעומת שרפי קודש: לעומתם: זולת:

סימן תפב

תפב.
אמהות עת נכבשה. הבת הנאה. על ידי גילגול. לסונה הובאה. בתחילה בפה רך לסבלות הוצאה. סוף דבר בקושי חייה הותלאה: גיעגועיה שפכה לדודה קרוא תגר. בקטנותה אהבה קדם יצאה לבגר. דלו לו עיניה להוציאה ממסגר. היכולת בידו היות פותח וסוגר: הבין המארס כי בדין משתוקקה. וסימניה ביחלו וצמלו בתוך חיקה. ובקומתה גדלה ועמדה על פירקה. התחיל לתבוע בה ולהשלים חוקה: זמן עיתה הגיע להינשא ראויה. ואין להפריז נזמיה קישוריה ועדיה. חוייב בה חתן בשארה וכיסוייה. ועונתה ורפואתה ופירקונה משבייה: טהרות הוחזקה מנהג הוריה לאלף. שמה ולשונה לא שינת בחלף. ידיה לא פירשה לאלילי סלף. וגן נעלה ומעיין חתמה מדלף: כראות חתן כי כלתו ממתנת. ולא בגדה היות לזר מתחתנת. להצילה נתעודד כי בבריתו נאמנת. לקחתה מעריץ היות לחופה מזומנת: מושיעים צוה להשפט עם תנין. בלי רדות תמתו בעבודתו להאנין. נכחו אם יזין. לשוטט ולהצנין. ויאבדהו משאר ונכד עם נין: סרר בגאותו נצר נאלח ונתעב. לא אדע הדורך על במותי עב. עידנתיה במיטב הצלתיה מרעב. ועתה איך אשלחנה פן אהיה ללעב: פץ לא ענין. מה תדץ בזדון. למה תקשה עורף ותגרה מדון. צוה להשיב חפץ לבעל הפקדון. ואם תעיז מצח תורד לאבדון: חפצו המכות היות ממשמשות ובאות. בעת הוכה נשברה רוחו להכאות. רווחה בעת מצא הוסיף להלאות. עד נוגף בעשר ובמותי תחלואות: שיפר הבת במשבצות זהב מלובשות. ובירקרק חרוץ אברותיה מכובשת. תקף לשלחה כי בחפזון מגורשת. לחומצת בצק לא הספיק מלשת: שינה באיולת זיד יהיר וכסיל. מלוא קרוא אחריה מַטְבַּעְתַּהּ (א) להפסיל. עריצי לגיוניו אסף כאוסף חסיל. ונשפט הוא ואלהיו מסכה ופסיל: ברגבי ים צללו חיילי קמיי. חומות נוזלים קמו להעביר יקומיי. ואז מאז ציוני בדת חיכומיי. להזכיר קריאת ים סוף לילותיי וימיי: עוזר: לקריאת ספר תורה כהן קורא ואחריו לוי ואחריו חתן: ואם אין כהן. יקרא החתן תחילה:

סימן תפג

תפג.
רשות לכהן:

הכל הבו גודל לאלהינו ותנו כבוד לתורה. תנו עוז לאלהים הגדול והנורא. אשר בחר בנו קדושתו לפארה. ועילה על כל גזע אהרן לבחרה. כהן לאל עליון בשם ה' נקרא. בא וברך תחילה וסוף לקרות כשורה. אתה עתה ברוך ה' בגודל המשרה. יהי ה' אלהיך עמך מעוז ועזרה. בעלותך להגות בספר התורה. בית אהרן ברכו את ה' אנכי אשירה: כהן קרב עמוד ר' פלוני בר' פלוני הכהן:

סימן תפד

תפד.
רשות לחתן מר' שמעון הגדול:

מרשות שוכן עד וקדוש המחולל ארץ ותבל. שוקל במאזנים יחד עלות המה מהבל. מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים מכבל. מעביר שבט הרשע מגורל צדיק ומחבל. עיתים זכו יכשירם שוש כעל פי הנבל. ופעם לטורדם כשוכב בלב ים ובראש (ב) חבל. וקשה לזווגם כקריעת ים סוף לחפושי סבל. נעזרים זה מזה ומשניהם בית להזבל. נוסף שמו בשמם יישובם עשר להגביל. בין שתי אישות להפיג חומם מההבל. בשלה העדיף בצירוף לוהט לח ונובל. רשם הוד הנזכר מניחם להדריכם שובל. רוב הון נחלת אבות וממנו זוג נאה ומתקבל. יחד מאחם ומחברם בדבק זוג ועינבל. יראו זרע ויציצו ויפרחו על פני תבל. צור לכבודו בראם עול מוראו להסתכל. צאן ידו השריש מעמים כתרומת מעשר מתבל. חיסנם קדושות וטהרות להתנשא מהתנבל. חיילם במשמרת מלהשמץ כמטהר וטובל. קניינים שלש וברכות שבע לכרבל (א). קרואים לזמן במסיבת (ב) כירה (ג) רגל להטבל. חלות פני אל בשביעי בבית הוועד לקבלי זה חתן יקיפיהו שושבינין כבטליאר מהתבלבל. קרוא בנתונה מימין בלפידים וקול היובל. ברך שם הנכבד והנורא נושא ועושה ממלט וסובל. תת לו הודייה ושבח שזיכהו לזה חבל. וכן יראנו בשיכנו בין כתיפי אבי אשבל. ראות בקיבוץ גליות ובהמלט יושבת בת בבל. התגדל והתקדש שמו על ידי זרובבל: ומרשות שלומת אומן חקוקה בחרות מושבת בין נגידים ומרבה בשררות. עוסקיה והוגיה. נקראים בני חירות. ומגנת ומצלת מכל טנף וזרות. נותנת לויית חן לראש ופאר וצפירות. בשלה שוט הרים ונהרים וקבל גירות. ראשה [וסופה] חסדים ותמות וישרות. יקרה מפנינים ומכל תכונה ועשירות. צרופה בעליל שבעתים ומלאכתה במהירות. חושבת לומדיה ממנדא בלו והלך ואנפרות. קדושה ופרישות בה וטהרה וכשירות. נתיבותיה שלום ומנופת מתוקה בלי מרירות. מקרבת אהבה ומרחקת איבה ותחרות. עץ חיים היא ורפאות לדורשיה בחקירות. כדבר שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר: ומרשות שותי מימיה ומסתפקין מבארה. שואבי מעיניה ומתעדנין בשארה. מושלי מכמניה ומהלכין לאורה. מתהללין בהדרה ומתנשאים בפארה. עושין מלאכתה ומתאבקין בעפרה. עורכי הוריותיה ומשננין בספרה. ואין נהנין בכבודה ולא בכתרה. ולא יעשוה קרדום ולא עטרה. נושאים ונותנים במלחמתה שערה. נמתקים בדובשה ובצפיחית יערה. בקיבוע עתים יום יום להתאזרה. בצדקם דוחים בל צרה ועברה. רצים כצבי וכארי להתגברה. ידדון שינה מעינימו להתעוררה. יהגו בתושייה בשפה ברורה. צדקתם עומדת לעד להשמרה. צפות וחזות באיספקלריה המאירה. חכמות יורו על פי התורה. חן בשפתותיהם לאסרה ולהתירה. קרנם ירום בכבוד ותפארה. קדוש ישר' יושיעם מכל צרה. ויוציאם מאפילה לאורה. ויבא משיח צדקו אמן במהרה: ומרשות שארית עם קודש הנועדים הנה. מליאים מצות כרימון ומשאם ומתנם באמונה. עושים ומעשים ביראת שדי להאמנה. וחרידים בכל דבר מצוה להזדמנה. נקראים בני אל חי ונבחרים לו למנה. באים לבית התפילה להפיל תחינה. רגילים לנטול חסד לחתניהם ביום חתונה. יזכו לחמשה קולות הנשמעים בגיל ורינה. צור ישר' בעת ישיב שבות הארץ כבראשונה. חפוץ זבחי צדק ועולה מדושנה. וקרית חנה על מכונה לחדשנה. וברשותם עמוד ר' פלוני מתוך עדת מי מנה. ועמוד אצלי על מגדל עץ העשוי לדבר כתיקנה. ושושביניך ילווך זמירות לטונה. וברך תחילה וסוף ברכה הגונה. ויקרא פרשה קטנה בעדות נאמנה: עמוד. עמוד. עמוד. ר' פלוני בר' פלוני החתן וברך את השם הגדול אלהים אל אמונה. וכל העם יענו אחריך אמן כי גדול שבר אמונה: ויעמוד הוא. ואחזת מרעהו. ואחר קראהו. מריעיו יכתירוהו: ויקרא בתורה: ואחרי כן יאמר החזן ברכות אילו שיסד ר' אליעזר בר' אהרן וידור החתן נדרים לכבוד התורה ולצדקה איש כמתנת ידו:

סימן תפה

תפה.
אלהים ה' האל נואל. יקשיב וישמע תפילת שואל. לרוממך בקהל גם יואל. וראה בנים לבניך שלום על ישראל: רם ומתנשא יושב על כסא. גוזר ומקים אומר ועושה. עוטה אור בהוד מתכסה. באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה: בניין עולם בית תבנה. ורעה אליך לא יאונה. חכמה ומדע תבין. למען תשכיל בכל אשר תפנה: יברכך ה' מעוז ומקוה. מקורך ברוך והיית כגן רוה. יהי ביתך שלום והיכלך נוה. והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה: צור ילדך ישמח בשמחתך. חיים וכבוד תמצא וכל תאוותיך. ימלא ה' כל משאלותיך. אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתיך: עטרת תפארת וצניף מלוכה. מאת ה' תשא ברכה. לקח טוב תוסיף תורה והלכה. שמורה בכל וערוכה: אם תחנה עליך מחנה ובולשת. ושואת רשעים לבא מתרגשת. אליך לא תקרב לגשת. שנאיך הם ילבשו בשת: בבקר את זרעך זרע. ולערב אל תנח ותגרע. אל קדוש ישראל שעה והכרע. ה' ישמרך מכל רע: ישישו וישמחו בך ישר' כולם. יחד כבודך בסודם ובקהלתם. בגורל צדיק תהיה ובחבלם. ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם: עמוקות מני חשך מגלה. וארץ על בלימה תולה. יקרא לך חכם מופלא. יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא: שן סלע תשכון ומרומים. יבלו ימיך בטוב ושנותיך בנעימים. תוציא פרח בנים מחוכמים. תראה זרע ותאריך ימים: האל נורא יהי עליך סתרה. חזק ואמץ והגית במשנה ובמקרא. לדעת מוסר סוד התורה. משמועה רעה לא תירא. חלקך בחיים וטוב יהי חבלך. עושר וכבוד מנת גורלך. אתה שלום ושלווה אוהלך. אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך: שמח בחור בילדותך. ויטיבו לבך בימי בחורותיך. ראה חיים עם אשת כלולותיך. ישמך אביך ואמך ותגל יולדתך: יפוצו מעיינותיך חוצה. להבין דעת משל ומליצה. רוח חכמה והשכל ועיצה. יראת ה' ודעת אלהים תמצא: בלכתך לא ימעדו אשוריך. בזה ולבא אשריך. מברכיך ברוך וארור ארריך. יהי מקורך ברוך ושמח באשת נעוריך: מצא חן ושכל טוב עד זקנה ושיבה. כח אונים ועוצמה נשגבה. יהי זרעך כצומחי רבבה. ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה: אתה שלום והלוייה נאוה. שלות עולם ופתח תקוה. וביניכם יטע חדוה ואחוה. ויברך אתכם כאדם וחוה: עזה אהבתכם בעבות אסורה. יכוננה האל שלימה ולא חסירה. לעד עולם מכם לא סרה. ויברך אתכם כאברהם ושרה: יתירה חיבתך תשוקה וחשוקה. עם הכלה חסודה מעוזקה. מאת ה' תהיה חזקה. ויברך אתכם כיצחק ורבקה: יתן ה' את האשה קרואה. קנוייה לך ביתך באה. כניסת חופה ואליך נשואה. כאמהות רחל ולאה:

סימן תפו

תפו.
יברך ה' חתן וכלה. כמא דבירך שמיא וארעא: יברך ה' חתן וכלה. כמא דבירך שמשא וסהרא. יברכם באהבה ואחוה. כמא דבירך אדם וחוה: יברכם ה' בכל מלחסרה. כמא דבירך אברהם ושרה: יברכם ה' ביראתו לדבקה. כמא דבירך יצחק ורבקה: יברכם ה' בפרי בטן המליאה. כמא דבירך יעקב רחל ולאה: יברכם ה' בפאר הצפירה. כמא דבירך משה וצפורה: יברך ה' חתן וכלה. כבני רחביה רבו למעלה: חתן וכלה ה' יברך. יתנם לעליון בכל משא וערך: יברך ה' את החתן. להושיבו בראש כהילל עינוותן: את החתן ה' יברך. כמא דבירך וקראו לפניו אברך: אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה:

סימן תפז

תפז.
יה בשר שר צבאיך. אתה שלום וביתיך. ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך: ואתה חתן כליל יופי. צח מבדולח ומאודם. לשמש תתן דופי. באור פניך זיו כבודם. יופייפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך: ברוך: ששה על יעלה המהוללה. נתן אלהים בעזרך. בן זוגה את ובן גילה. שתה מים מבוריך. רפאות תהי לשורך ושיקוי לעצמותיך: ברוך: פרה ורבה בירך בהם. תכרית תרשיש ואלישה. וכבנות בנו שתיהן בנים פעמיים ששה. יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך: ברוך: ידידי בך שתי שיריי. כשיראים ללבושיך. וטורי ברקת טוריי. ובתי נפש לנפשך. לוויית חן הם לראשיך וענקים לגרגרותיך: ברוך: הרחב ידך למעטירך. משיר בכתם לא תסולה. הענק תענק למאמיריך. ועל גפי שיר תתעלה. את אשר תדר שלם ימלא. ה' כל משאלותיך: ברוך:

סימן תפח

תפח.
רשות לשושבין החתן:

יושב ימין חתן כסגן בין נציבים. אוהב ישר' ומקרב קרובים. אלהי ישר' מטיב לטובים. ימיך יאריך ושנותיך רבים. בקרב עם קדושים נחמדים ונאהבים. ותמלא מקום החשובים. משפט וצדקה חפיצים ותאיבים. בא וקרא בתורה פסוקים עריבים. וברך פני אדון יושב הכרובים: עמוד עמוד עמוד ר' פלוני בר' פלוני שושבין:

סימן תפט

תפט.
אחר לשושבין הכלה:

אקרא לאיש נדיב מפואר בהידרון. שומר מצות אל וכל מעשה כשרון. לשושבין נתמנה. לו אקרא בגרון. יבא יתייצב יעמד פני ארון. לקרות בתורה ויביא פה דורון. ינדב לצדקה לאל אדירי רון. למעלה יחשב מנחת עשרון. משנאיו יוכתו משנה שברון. עמוד עמוד עמוד ר' פלוני בר' פלוני לכבוד התורה והכלה חבצלת השרון: קראו בתורה יעמדו בתפילה: השלימו סדריהם יוצאים מבית הכנסת יוצא החתן תחילה ושושבינין אחריו ילווהו. נכנסו בבית חתונתו מושיבין אותם בקתדראות ויהללו להם בחורים וזקינים יחדיו:

סימן תצ

תץ.
ישמח חתן בכלה. כלה תשמח בחתן. בבנים ובני בנים בעושר ובנכסים. בבנים עוסקי תורה ומקיימי מצות ישראל:

סימן תצא

תצא.
שיר וברכה. אערכה. בתורה וכהלכה. רם ונישא במלוכה. את שפל ואת דכא. מראה חתנים כשושנים. וכגנים מכוונים. וכנגדם שושבינים. כמו פרדס רימונים: מי יפעל. זה פועל. בלתי שוכן מעל. מרחם גוזי מעל. עזר זה לזה תעל: אשה גדולה שאלה. לר' יוסי בשאילה. ששת ימים עולם כילה. מה פעל רב עלילה: לה ענה: שמעי נא. פועל דר במעונה. בת פלוני היות למנה. לפלוני היות נכונה: הדא מילה. אנא יכולה. לעשות בשעה קלה. אלף עבדים כיללה. וזיווגתם בלילה: חיבל זה ראש לזה. וזו קיטעה רגל זה. וזאת צועקת על זה. אי איפשי היות לזה: זימנא מטרונא. לר' יוסי שיננא. זוגות זיווגתי הנה ונתפרדו בזעונה: בחנתי בדבריכם. אמונה מצאתי בכם. אמת אתם ותורתכם. ברוך אשר בחר בכם: חי לעד. שוכן עד. זוג נועד. ברך עדי עד. לקרב לנו מסעד מתושבי גלעד: קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה. ובטלו תורתכם בעלי אסופה בהכנסת כלה לחופה: צאינה וראינה בנות עירו. בעטרה שעטרה לו אבירו. חבירים יפוחו בנועם ארשם. שמחת עולם על ראשם: קוממיות ילכו על אופניהם. הוא ישלח מלאכו לפניהם. בשמחת חתן וכלה נעלה. ויאמר לנו עם ה' אלה:

סימן תצב

תצב.
זמר אחר לר' יוסי קמחי:

יחיד וזולתו עזרי מאיין. ונראה בלבבות ונעלם מעין. והוא מגן ישעי. חנית וכלי זיין. מבורך בפי עמו על כוס היין. ברוך לישרים תושייה צופן. ברוך הנקדש בפרי הגפן: והוא נקרא באחד ולא כשאר אחדים. אחד לא נצמד וכולם נצמדים. הוא לבדו נפרד. ובלתו נפרדים. ראש לכל נוצר ואב לנולדים. כולם יעידו כי אין מלבדו. ברוך שהכל ברא לכבודו: שמחה יאזורו. וגילה יחגורו. ושירים ישירו. ברינה ויאורו. ושיר יצאו ידם. וכזית הודם. וברוך אל קדם. יוצר האדם: פארוהו שרים ועמהם נוגנים. קצינים וסגנים. וילדי נאמנים. ושבחו שגיונים פתח והגיונים. וינוסו יגונים. וישיגו ששונים. ויודו תעצומו לגדלו ולרוממו. ברוך אשר יצר האדם בצלמו: קרני יצמח וישע יראה. וכל צר מתקומם. שאה ישאה. ויושב בשפל למעלה יתגאה. וששון עם נכאה. כנשר יראה. ועדה נאמנה. תחדש רנניה. ברוך משמח ציון בבניה: ממרום תשלח. גילים ורננים. חדשים וישנים. וקול ישאו יחד. ברינה וצהלה. ברוך משמח בגיל חתן וכלה:

חי לעד בורא גילים ושמחות. יחדש עולמו אלהי הרוחות. וינוסו אנחות. וישיגו הנחות. להשמיע קולות בשירות ותשבחות. וקול מבשר סולו. סולו המסילה. ברוך משמח חתן עם כלה: ויסבו לסעודה: גמרו סעודתם מברכין ברכת המזון: לכך אנו אומרים שהשמחה במעונו. דאמרי' בחגיגה. שמלאכי השרת אומרי' שירה במעון. הילכך השמחה היא במעון מכל שאר השחקים: כפר"ת:

סימן תצג

תצג.
נברך אלהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו. ועונין: ברוך הוא אלהינו שהשמחה במעונו שאכלנו משלו ובטובו חיינו: עד כי הוא זן ומפרנס לכל:

ואו' תוספת זו מהרב ר' אליעזר בר' אהרן:

אספרה שמו לאחיי על כל הטובה. בתפארת בחורים והדר זקינים שיבה: גוף ואיברים ארוחתו ההנה והרווה. דשן ומיני תרגימה וכל מאכל תאוה: השביע מטעמותיו נפש שוקקה ורעיבה. ומשלו תנו לו במאכלים בתוך היסבה. זמרה ותודה. שיר ושבח תהילה נאוה. חונן חנם פתוח דלתות שמים צוה: טרף דגנו לנו ממטיר דרך ארובה. ידו פתוחה לכל. צדק ילין בה. כולם אליך ישברו. למו תוחלת ותקוה: לחם הוקם

מן. ממוצא ועד מערבה: מקרני ראימים ועד ביצי כינים צידתו רבה. נשיאים מעלה. טל מוריד. רוח מניף להנשיבה. סועד ומאריח משמש עבדיו עקב ענוה. ערוך שלחנו לפנינו מלא בא: פת אכלנו. אחרים זרעוה ולא עמלנו בה. צד קל וחומר משיבולת לנו להשיבה. שיר משוררת למצמיחה. תרועה עריבה. תודה וקול זמרה. כמו חוזה ניבא: ככת' ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו. ונאמר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון: ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא. ברוך אתה ה' הזן את הכל: נודה ה' אלהינו: כו' עד בפי כל חי תמיד לעולם ועד:

סימן תצד

תצד.
ארוחתו תמיד ולחמו לא יחסר. ביתו מפתח לאדם לא נמסר. יחידי בלבדו אין מלך ואין שר. נותן לחם לכל בשר: לחום לחמו מרור לנו יחלקהו. ולא מתוק כדבש ביד אנוש ימסרהו. עלה זית טרף כתבו מעידהו. חדלו לכם מן האדם כי במה נחשב הוא: יריאיו וקדושיו בתי כלאים הוחבאו אסמיכם שבע וכל טוב ימלאו. ידבר שלום עמו. וחן וכבוד ימצאו. לא ירעבו ולא יצמאו: עליות שמי מעל. דגנו יריקם. בני יעקב בחיריו מצותיו יחזיקם. דברו אשר דיבר אל עמו יקם. ירוויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם: זקינים ונערים ברכת ה' עליהם. מסובים. שולחנו ערוך לפניהם. לעולם ירננו יבלו בטוב ימיהם. ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם: רצון ידו יפתח בצדקה לכללם. לבל יצטרכו זה לזה. אמץ מאד חילם. תבואת ראשית. קודש כולם. ירעו בשן וגלעד כימי עולם: במרעה טוב ירביצם דשינים ושמנים. שחקים ירעפו צדק ויזלו סממנים. ואת פניהם יצהיל. כיין עסיס ורימונים. לחמו ניתן. מימיו נאמנים: ראה בטוב בחיריך ושמח בשמחתם. ביום חתונת חתן ובתוך ארוחתם. ומה טוב ומה נעים שבת אחוותם. מחוז חפצם ינחם דרך להנחותם: רצה נא בגולה אוכלי לחם העצבים. אל אלהים ה'. אשר שמך מקשיבים. הלא שכרם אתן לך מצפים ומקוים. נותן לחם לרעיבים: בשלם בעמלם העולם נבנה. מאחרים לשבת לידידים שינה. שנונים חרבותם למו מקרא ומשנה. ימלא שחוק פיהם ולשונם רינה: ירנן מטוב לב תורתו טהר והמשכילים יזהירו כזוהר שמי טוהר. בשם ה' ידגול ואל טבו ינהר. אל דגן ואל תירוש ואל יצהר: אשר ה' שרידים וידידים. ימינו יושיעם ובאו האובדים. יברכם ירבו מאד מצותו חרידים. אכלו ריעים שתו ושכרו דודים: הדרכם יצלח. האל מקדישכם. צדקה ילבישכם. עטרת פאר לראשכם. דגן שמים יורה ומלקוש ישמשכם. אכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם: רננות והודיות מנחה היא שלוחה: לאל מנחיל קדש שבת ומנוחה. וזיכנו לגמור סעודה וארוחה. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה: נשואים מרחם שירו כבוד מלככם. שאו זמרה ותנו תוף והיא תהילתכם. אליכם המצוה ידי חובה עליכם. ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם: ככת' ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם: ונאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון: רחם ה' אלהינו כו'. עד ולא נבוש לעולם ועד:

סימן תצה

תצה.
אלי שומרי שבת שלומים כנהרים. ברכה עד בלי דיי קדושתה זהירים. גמר מלאכותיה. להשתמש מהירים. דרוש אל משמרתם במשמר הם גוזרים: הלא אבות אלה. דברים. הדברים. ותולדותם עמם קצובים במספרים. זמירות קידוש יום עלי כוס מזכירים. חפצים להאריחו בשמחה ובשירים: טעום מטעמותיו אבוסים ברבורים. יזמנו לו מלכים ומשנים עם כרים. כריסם מעדנים מליאים ולא חסרים. למו ראשי בשמים נרדים וכפרים: משובצים זהב שש ורקמה שזורים. נזמים ועגילים כליל יופי הדרים. סחר בגדי חופש יקרים מפוארים. עריבים הליכותיו למקשיבים חבירים: פעולתם פני אל. פרי שכר שכירים. צדקה חן וכבוד למו שבת משמרים. קדושים יקדישוהו כבת עין נצורים. ראויים למצותיו תהילותיו מזמרים: שבחו מעייני כמו חוללים שרים. תנו לו תפארת עצמות ואיברים: רצה והחליצנו וכו': ברוך אתה ה' בונה ירושלם: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם האל אבינו כו'. עד וכל טוב:

סימן תצו

תצו.
אגודת חתן יברך אלוה ממרומים. וועודים פה הנה בשמחה ושלומים. בבטח ישכינם ושלוות עולמים. יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים: וזוג נחמד נצמד. עדי עד יוצמד ויוצב מטעו. מאד יגאה יסגא. וכדגים ידגה אלהים את זרעו: והאל המהולל כהל. הילל יכלל יהלל יופיע. ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו: שלום גבר ידבר לאיש נבון וחבר ובן חכם מופלא. בהוד כסאו ינשאו ושמים שיאו ירומם ויתעלה. ועמו לוויתו חתומה בבריתו בברכת כוס מלא. לא יערכנה פטדת כוש ובכתם זהב לא תסולה: חתני נתייפה בתוך כיפה וחופה עשויה כמין כילה. ושם מוכנף מוצנף ורום מעלה והונף ויעלת חן כלה. כאיתיאל יואל בדת אל להבין ולהשכילה. בתורתו יהגה יומם ולילה: שלומו יבטא. וחסדו יטה. ברכה יעטה. ובית יבנה. והאל ימליכו. ומלאכו סביבות דרכו יחנה. ודת יעבץ ירבץ. יקבץ ויקנה. ישכיל בכל אשר יפנה: יהי שבחו. במקחו. סגיב בכוחו. נתיב ארחו יאר. ואת אויביו. ומכאוביו. יריביו סביביו יאר. ועדותיו ותורותיו, ודתותיו יבאר. יעוטר יכותר כחתן יכהן פאר: זרעו ישרוץ. וסוטן תערוץ. מאד יפרוץ חילך. וחן נשאה. מאד נאה. כרחל וכלאה בגרלך. עליצה עלוצה. וחדווה ודיצה ומצא יהי אהלך. אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך: הרחמן הוא ימלוך עלינו לעולם ועד: הרחמן הוא יסעור ויכלכל בתי כנסיות ובתי מדרשות. ויברך את החתן ואת הכלה ואת השושבינים ואת השושבינות. ואת אחינו רבותינו היושבים כאן והמסובים כאן והמשמשים כאן בני ברית. כמו שנתברכו אבותינו אברהם יצחק ויעקב בכל מכל כל כן יתברכו בברכה שלימה ונאמר אמן: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא יבוש החתן ולא תכלם הכלה. לא יבשו בבנים ולא יכלמו בבני בנים. ויצליחו מאד בכל נכסיהם ויהיו נכסיהם ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר ואל ישלוט שטן לא במעשה ידיהם ולא במעשה ידינו כו': כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא: ומניח כוס של ברכה לפניו על השלחן: ונוטל כוסו של חתן בידו ומברך עליו שש ברכות: שהכל: יוצר: שמח: שוש: אשר ברא: ומניח כוס של חתן. וחוזר ונוטל כוס ראשון שלפניו. שבירך עליו ברכת המזון. ונוטלו ומברך עליו בורא פרי הגפן: וטועם המברך ומערה ממנו על כוס החתן: ושותה החתן ואחר כך תשתה הכלה אחריו: ומברכין על הגפן ועל פרי הגפן: ויזמרו לכבוד החתן המסובים זמירות. ישמח חתן בכלה. כו': ודוגמתם על כל דברי שמחה: באים לתפילת המנחה אם שבת הוא. ואחרי אשר יקראו בתורה יוצאין מקצתן להתפלל לפני החתן ומתפללין שם מנחה ומעריב: השלימו סדריהם מביאין את החתן ואת הכלה ומושיבין אותם בקתדראות זה כנגד זה. ועושין להם מחולות סביבותיהם: ויהללו להם במחול בחורים וזקנים יחדיו: וייטיבו נגן בשמחה ובשירים:

סימן תצז

תצז.
ברכת המזון לשבת: הזן את העולם: עד כי הוא זן ומפרנס לכל:

אות מבראשית הוכתרה. אז מאז לראש מועדים הועטרה. שבת. אותת יום שביעי ליצירה. כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא: ברא בשני תפתה להוללים. בו כי טוב לא נאמר במאמר הילולים. שבת. בה נפדים וממצוקה עולים. דרך לעבור גאולים: גאולים אבוא כיצאו להתגבר. גוו למרה בחוק ומשפט להתחבר. שבת: גשתם לאלוש כניתנה על ידי חבר. כי פי ה' דבר: דיבר לקטו עומר לגולגולת מן דבר יום ביום. דורש ליום ששי לחם משנה ליום. שבת. דת סעוד שלש. ומשלש למצוא פדיום. אכלוהו היום כי שבת היום: היום קודש וממלאכת ששת חופש. הנחילו אב לבן מפוט נחפש. שבת: הוא תכל למעשה אשר הרבה בפש. ויום השביעי שבת וינפש: וינפש העם בקבלם חרוזות. ודרשו מהם קלות וחמורות בעליזות. שבת. מעדה למחות חובות הגנוזות. אשרי אנוש יעשה זאת: זאת בחורב חיוה בקדומה. זכור ושמור ארבע אמות ואלפים אמה. שבת. זכור להגיד מה נרם לפרסמה. כי ה' יתן חכמה: חכמה הונבעה. כמעיין אשל רטוב. חנות בשקט וסעד קטב מלקטוב. שבת. חכמו בנעשה ונשמע לחטוב. ואת צדיקים ישולם טוב: כאמור טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו: ונאמר פותח את ידיך וגו'. כו': בא"י הזן את הכל: נודך ה' אלהינו. כו': עד בפי כל חי תמיד לעולם ועד:

טוב במלאכת המשכן ציוה לתמימים. טורח משא מהעביר מרשות לרשות באיומים. שבת. טור במלאכת גבוה בקיומים. יראת ה' תוסיף ימים: ימים להוסיף בפיקוח נפש בלי לאבוד. יפקחו גל לחולה ולחיה לעבוד. שבת. אם התירו שבתות הרבה לזבוד. חקר כבודם כבוד: כבוד צור לעמו הנחילו. כברכת חותם אב המון לעלו. שבת. אות ברית קודש ואות ברית בו שמונה למלו. כאשר דבר ה' ביד משה לו: לו רמז במעשה ידיהם אשית ברכה. ליעשות מלאכתם על ידי אחרים בלו להיפרכה. שבת. לו ישמרו כדת וכהלכה. ששת ימים תעשה מלאכה: מלאכה כהשלימי חנוכת מזבח הונדבה. מינה נשיא ליום קרבנו לחבבה. שבת. מנוחה התירו לקרב שלמי חובה. הביאו בני ישר' נדבה: נדבה בבניין בית עולמים כהובאה להנחות. נדרש קל וחומר במשכנות מבטחות. שבת. נדחה. וביום כפור האריחו ארחות. אורח חיים ושובע שמחות: שמחות הנחלתם רבות פעמים. סליחה על כל הטוב הראיתם בנעימים. שבת. סגולה אם תשמור כהילכתה בעיצומים. ישר' נושע בה' תשועת עולמים: ככת' ישר' נושע בה' תשועת עולמים לא יבושו ולא יכלמו ער עולמי עד: ונאמר ואכלת ושבעת וברכת. וגו'. על הארץ ועל המזון: רחם ה' אלהינו. כו': רצה והחליצנו: כו' עד כי אתה הוא בעל הישועות כו':

עולמים שנים בראת עבור עמק להאר. על הר קדשך נגלית אמריך לבאר: ליום שכולו שבת. עת תגלה שכינתך בתוכם. כחתן יכהן פאר: פאר עטית ומעיל צדקה. פתח דברך בהאירך לנפש שוקקה. ליום שכולו שבת. פנותך להופיע מעיר המבולקה. לא ישמע בה עוד קול בכי וקול צעקה: צעקה בהשמיעך. יחידתם יצאה מפחד קול. צדקו להחיות עבור משיבת נפש ומפי צור שמעו קול: ליום שכלו שבת. צפצוף יונה מסלע תשמיע קול. כל צופיך נשאו קול. קול אמריך הנעימים בהדרשם. קריאת עיטור ספרים ודקדוקי פירושם. ליום שכולו שבת. קדומה סתומה מפיק בהתפרשם. שמחת עולם על ראשם: ראשם ירימו אויבים להלום. רון וחידוש שיר פימו בלי לבלום. ליום שכולו שבת. רום שם המפורש עוד מהם לבל יעלום. וענוים ירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום: שלום תשפיע עת דבירך ישתכלל. שכינתך תופיע מציון יופי מכלל. ליום שכולו שבת. שיר לעמך בפימו יתמלל. ואתה תגיל בה' בקדוש ישר' תתהלל: תתהלל מלך בהרחיצך זוהם. אור הצפון לצדיקים תאיר ותזריח להגיהם. ליום שבת יולבש רביד כהן צדק באבני מילואים ואבני שוהם. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם: לאברהם חזק ידים רפות בכוננך אפיריון. ליצחק אמיץ זרועותיו בהגלותך מעוז. ליום שכולו שבת. יעקב יחי ויהי עליון. כי נחם ה' את ציון: כבת' כי נחם ה' את ציון ניחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה: ונאמר בונה ירושל־ם ה' נדחי ישר' יכנס: ותבנה: חזק:

תוכן העניינים

מחזור ויטרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה