אור ברסלב
מחזור ויטרי רשויות למעריבים

מחזור ויטרי· רבנו שמחה מוויטרי

רשויות למעריבים

פרקי אבות

סימן תל

תל.
עם אשר יה ברך. שם אל המבורך ברכו: יחדיו הללוהו. בקהל רוממותו. ואתי גדלוהו. ופלאי מעשהו. תחכו: שם אל: צור דר שמים. לו שאו כפים. והשתחוו אפים. ולבכם כמים שפכו: שם: חי שוכן זבוליו. שת רקיע מעלליו. כל מתי מפעליו. אור נוגה מעליו. ידרכו: שם: קץ לחשך עשה. גם נשי אור כסה. יום ולכל בם נעשה. בשמו רם ונישא. ימלכו: שם: ספרו תעצומיו. עושה שלום במחמיו. בין אש שרפים ומימיו. שיר והלל עמיו. תערכו: שם. אחר:

סימן תלא

תלא.
יחדיו לב נשלם. שם אלהי עולם. ברכו: וענות לו הורות. יום ביום על אודות. נפלאו הסודות. כי לכמה ידות. נמשכו: שם: סוד פעליו רב הוא. וממש מתוהו. שם שחקים גבהו. צור היכל כלכלוהו. ויתמכו: שם: פירש עב למכסה. מול פני הכסא. ולולא מתנשא. כס וחיות נושא: הומכו: שם: יה יסוד כל הווים. שת כעין מאזניים. כאן וכאן ובינתים. אש ורוח ומים. נסמכו. שם: המשל בעצומיו. ושלום במרומיו. מבלי אש שמיו. נכבית ולא מימיו. לוחכו: שם: חי ברוחו שפרה. תולדות היצירה. כל למענו ברא. ועל זרוע גבורה. נתמכו. שם: זר לבבו ימרה. ושורשו ראש פורה. עם לפסלו קורא. ומה דמות לבורא. תערוכו. שם: קושט אמריו יחוו. עם אשר לו יקוו. ושיר בפיהם ישוו. יכרעו וישתחוו. ויברכו. שם: אחר:

סימן תלב

תלב.
מתי יעקב תפארון. צדק תדברון. אין כאל ישורון. רונו: מבקשי צור בינו. שיחי האזינו. כבוד לאל עליון. תנו: אין: בזוכרי עידניי. פילאי איתניי. שם צדקות ה'. יתנו: אין: יסרני במידה. כאב את בנו רידה. לה' בתודה. ענו: אין: רע וטוב בחמלו. הלא זה הילולו. חסדי ה' לא תמנו: אין: בכל דרכי שיכן. פלט רני דכן. סביב למשכן. יחנו. אין: יעצני לילות. הרצני לגלות. ה' לו עלילות. נתכנו: אין: שיכלני יחד. שמרים בלא שחד. מרועה אחד. נתנו: אין: יהירים במדויהם. אסירים בסבליהם. מעוונותיהם יתנו: אין: חרוצים כל קמיו. אמוצים כל רחומיו. לא יכזבו מימיו. נאמנו: אין: זידים יהיו להידד. והם ישבו בדד. ואנחנו נתעודד. קמנו: אין: קרב קץ חבושים. צאת לאור חמושים. נחלץ חושים אנחנו: אין כאל: ואורות יהלו. נתיבות יחילו. סולו סולו. פנו: אין: מסילה ליוצרינו. יפנה צירינו. האומר שנו. וישנו: אין: מציון קדש. צח בהדרת קודש. שאו ידכם קדש וברכו: אחר:

סימן תלג

תלג.
ידכם שאו משאת. רננו וברכו את. ה': יזם ויברא. כל בקול כי קרא. שר בי זיירא. הוא לי ולא אירא. מוניי.: רננו: שת לי אלי זה. סביב חורב חוזה. עוד נתן במחזה. מפני ה' זה. סיני: רננו: עמד וימודד. ארץ ויעודד. עמו בו מודד. שם נפל שודד. לפני: רננו: יהירים הורגמו. עטים רוגעו. שורק נוטעו. ועליו הוטבעו. אדניי: רננו: הותרו מציקים. לחרץ בלוקים. ואתם הדביקים. ברית חיים חקים. לעיניי. רננו: רועים ישורו. בעמי יעצורו. ומשפטים יורו. דבש וחלב אורו. עיניי: רננו: אלי והוא באחד. הללוהו בלי כחד. ומכחכם שחד. הוסדו יחד רוזניי: רננו:

סימן תלד

תלד.
אשיר בהוד נועם. בתוך משיבי טעם. ואיתניי כפעם. בהתנדב עם. ברכו: גדלו ונרוממה. עושה עש כסיל וכימה. ביעדה ואימה. גילו: יצר מנשייה. אביר רם עלילייה. בהמה וגם חיה. הורו. למען ישכילו: דרשו עלי ספר. נתון אמרי שפר. לאשכל הכופר. למנות ידי סופר חדלו: ירה אבן פינה. עלי נטע כנה. בעיר קרית חנה. מדי חדש ושנה. יעלו: דרך כוכב מיעקב נפש חיה. במצב תחתייה. שם עושה רמייה. נפלו: ידבר צור במענה. כוכב אשר ירנה. ומפחדו מקנו. הסוף והקנה. קמלו: השח יושבי המון קרייה רבה. רדפס עד חובה. מסיני אלהים בא. ונגלו: ברכה לו בחסדו. יקח מאת עבדו. המשרת בפחדו ברכיי עמוד כנגדו. כשלו: לדור אחרון אספרה תוקף ותפארה. למושל בגבורה. ואיתם גם בשירה. הללו: יאירו שבעה. נסיכי הישועה. וזאת המרגיעה. כל הר וגבעה. ישפלו: נבואה למשכנות. האל המחנות. נביע רננות. העם בשגיונות צלצלו: חללה יד ה'. בצאתו פני מחניי. כעס בעלי מדניי. הן כאשר נעניי. שאלו: זקן ורב לכן. זמרו לצור שוכן בציון בימיכם. יאמר לעיניכם סולו: אעלה בבמותיי. נצח בנגינותיי. ועמים צבאותיי. עמדו בברכותיי. ברכו: אחר:

סימן תלה

תלה.
אמרו לאלהים עד אחריו נוהים. במקהלות אלהים. ברכו: להמליכו יחד. השור האחד. יחד שכם אחד. לעובדו: יה שוכן ערץ. שעשועיי ארץ. מלא כל הארץ. כבודו: על המערכת. טרם נערכת. שלח במלאכת. ידו: זיקק משחקת. לנפש שוקקת. עד אל השוקת. כדו: רם שוכן עלטה. עם זו הביטה. כי ימוך ומטה. ידו: בגזע הלחמי. ישב שבות עמי. הנקרא בשמי כבודו: רטייה למכתו. מסר לעדתו. תיכון במלכותו כמדו: בידי הוקם על. חץ לדולקים יפעל. שק תפארתי על. גלדו: יקם הוד אריאל. צור פודה וגואל. זרע ישר'. עבדו: שובח עם מכהן. ורועים על ידיהם. ולבניו הכהן. מדו: לפניו לא נוצר. אל מפלטי מצר. והוא ישסה אוצר. חמדו: מאור הנעלם. בו צדיק ישולם. כי טוב כי לעולם. חסדו: הללוהו בגודלו. עמו מנת חבלו. תשמרו להקריב לו במועדו: אחר:

סימן תלו

תלו.
שירו לה'. בחוריי וזקניי. במקהלות ה'. ברכו: למשפיל הרמים. אודה בעמים. לו שם הימים. ארכו: מזורה הרשת ופלשת. הרשעים קשת. ידרכו: הופכים קערתי. לכבות גחלתי. ארץ מדורתי. שפכו: במר לענה ורוש. אני לאל אדרוש. את ידיהם על ראש. סמכו: רצץ מוחם חש. אל עונה לחש. עפר כנחש. ילחכו: בורא כל וסובל. כל מנאציו יחבל. אחרי ההבל. ילכו: יתן עוז לעמו. ויפיל אויבימו. ועל במותימו. ידרוכו: האל נשפט באש. הורים אל תבאש. עצים על האש. ערכו: לך יהיו לרצון. כדם פנימי וחיצון. למשפחת צאן. משכו: יקר עדת ברוכים. אשר שמך ממליכים. ואלה המלכים. מלכו: עורד לידידים. וחבל עול רודים. ובשאול צעדים. יתמכו: זכרה לבני ארם. זרע בני אברם. משחור תארם. חשכו: ריבה ריבותיי. וכלה מצמיתיי. כמים שאגותיי. נתכו: חזקו זה העם. והדרוהו ברוב עם. מתנדבים בעם. ברכו: אחר.

סימן תלז

תלז.
שיר ושבח ערכו. במקהלות ברכו. אלהים: שביב אש בוערה. וממים חשרה. וחושך שת סתרה. סוכו מה נורא. אלהים: למעלה רם גדלו. ובכרוב שם רגלו. בתוך עם הוד חבלו. גוי גדול אשר לו. אלהים: מאור שמש ימרץ. פלאיו עת יירץ. בלי פה דר ערץ. רם על כל הארץ. אלהים: המון שיר קול ארוך. בתכריך הוד כרוך. נותן סוד ערוך. עוז לעמו ברוך. אלהים: ברוח פיו שפרה. שחקים גם קירה. עליות לו דירה. בראשית יום ברא. אלהים: אמנים ברעיי. ונועם הגיוניי. שאו נא למעוניי. קול ברוך ה'. אלהים: אחר:

סימן תלח

תלח.
שירו לאל נועם. מהלל אמוניי. מתנדבים בעם. ברכו ה': שדי אשר בשמו. די כל ברואים. נמצא בלב אישים. אליו מצואים. אך מראות עיני. פקחים ורואים. נפלא ונפלאים. מעשי ה': מתנדבים בעם: למענהו כל. עשה ופעל. אדיר אשר מדד. מים בשעל. אל תחקרו בו מה. מטה ומעל. כי אין לחקר על. דברי ה'. מתנדבים: מכון [לכם] שבתו תיכן ויעד. בשמו יסדו פן ירעש וירעד. [נראה בנושאו. אך הוא לו למסעד.] כי קט מעט (מזער) [ימעד]. לולי ה': מתנדבים: הן איש ולו יהי. דרדע וכלכל. להגיד קצת הודו. ישיג ויכול. כי הוא אשר תולה. עולם כאשכל. צור רב ורם על כל. גוים ה': מתנדבים: בניו אשר לשמו. הודו ושרו. קץ בם הכי אליו. הקשו [ומרו]. עשו וישמעאל. (עינים) [עצו] והמרו. לבם ולא אמרו. איה ה': מתנדבים: איך בן בכור אשכח. ונעים רנניו. זכרון ברית

שתי. ביני וביניו. קום בשרו ספו עוייניו ומוניו. אך (לא) [לו] לבד פניו. יאר ה': מתנדבים: אחר:

סימן תלט

תלט.
יחדיו בשיר מעלות. על אור נגוהים. עמים במקהלות. ברכו אלהים: ישאו בני אל חי. אל אל ברכה. שמש לאור נתן. ברא חשיכה. חמל כרוב חסדו פרוכה. יאמרו עלי ככה. ברוך אלהים: עמים: ויעוד נות ביתו. מתוק ונופת. אך ריחקו אותי. גומר (זיפת) [ויפת], (אבן) [אכן] בתוך עדה. אות היא ומופת. שמה מרחפת. רוח אלהים: עמים: סודו מאד הפליא. נאזר בגבורה. כי הוא בחכמה צר. צורה בצורה. (משגם) [משגב] לעמו הוא. (ינוחו מה בצורה). [מבטח בצרה], חושך וגם אורה. ברא אלהים: עמים: פינות צבא שחק עולים ויורדים. ערב עדי ארץ. כורעים ומודים. לעשות רצון יוצר. ששים וחדים. בם אות ומועדים. נתן אלהים: עמים: גבה. ולא בזה. עני ונבזה. גדול. ולא שר (בן) [בו]. נביא וחוזה. לילה ויום הפליא מחזה מול מחזה. את זה לעומת זה. עשה אלהים: עמים: ברכו צבאיו אל. עושי (דכא) [דברו]. ברכו משרתיו אל. על הוד הדרו. ברכי לְיהָ נפשי. גודלו וזכרו. כי כל במאמרו ישפוט אלהים: עמים: אחר:

סימן תמ

תם.
אור עט אדרת. נוגה עוטרת. סביבותיו סוחרת. ברכו: ביטה והרקיע. טיהרו הבקיע. תהומות השקיע. ברכו: גילה הפרכים. ימים בתככים. סידר בערכים. ברכו: דידה הדשאים. רענני בכאים. הציץ פרי נושאים: ברכו: הצהיר לטוהר. חרס לזוהר. אגן הסהר. ברכו: וקבע בחכמה. כל כוכבי חמה. עש כסיל וכימה. ברכו: זימן כל רמשים. עטויי קשקשים. כנפים פורשים. ברכו: חברבור ואריות. צר צור וכל חיות. רב העליליות. ברכו: טיכס קוממיות. נגיד בנקיות. נפח בו חיות. ברכו: ייפה לו בניין. צלע לקניין. קילע לעיניין. ברכו. כיתר הכלה. כבודה וכלולה. זיכה לכילה. ברכו: ליהק מלאכיו. שמשו מבורכיו. חתן במערכיו. ברכו: מרומם בברכה. ערובה ונסוכה. עיטרם כהלכה. ברכו: נח בשביעי. קידש מרגועי. זה דודי וזה ריעי. ברכו: סידר המפעל. למעני כל פעל. מלך הוקם על. ברכו: עדה מקודשת. דובבו בארשת. הכל צר בששת. ברכו: מאיר השחר. כיתר לצחר. ברכתי בחר. ברכו: מתקן שיר נערך. קול נועם ורך. האל המבורך. ברכו: אחר:

סימן תמא

תמא.
אראה לפני. אלהים ברנני. ולבי לו אפנה. ואעיד נאמני. ואענה לו מענה. שירים בהמוניי. ועבדיו הנה. ברכו את ה': מילתי פצתה. להגיד מישרים. ולשוני עיוותה. נצפנה בחורים. ומעט קט נטתה. לקחת אמרים. לכו נא הגברים. ועבדו את ה': ועבדיו שיתו לב אישים. וסוד אל תביעו. ושאלו מישישים. אם לא תדעו. כי לכל חרשים. מצפוניו נבעו. והביטו ודעו. כי הפלא ה': ועבדיו: הנה במעונים. סהדי מפעלך. עדים נאמנים יעידון מהללך. ויבינו נבונים. כי אין בגללך. בשחק יערוך לך. ידמה (לה) [לך]: ועבדיו: חדשים לבקרים. על זאת משתאים. כי עדרים עדרים. צבא שחק יוצאים. וכעלות השחרים. צבאיו יום באים. מה זה נפלאים. מעשיך ה': ועבדיו:

זיקים וברקים. נשלחים מאת. שחקים וארקים. וערפל למשאת. לעם בו מציקים. לי לא יוכל שאת. מי יעשה כי את. המלך ה': ועבדיו: קדמו את פניו. נדריכם שלמו. חלף שיי כהניו. אמריכם נעמו. איש איש על רנניו. בנגינות עצמו. והביטו וטעמו. וראו כי טוב ה': ועבדיו: אחר:

סימן תמב

תמב.
(יעידוני) [יעירוני] בשמך רעיוניי. וישימו חסדיך לפני: הבינני. דבר נפש יצרת. קשורה בי. והיא נפלאת בעיני. ולבי ראך. ויאמין בך. כאילו מעמד היה בסיני: דרשתיהו. בחזיוניי ועבר. כבודך בי. וירד בענני: הקימוני. סעיפיי. מיצועיי לברך שם כבודך ה': אחר:

סימן תמג

תמג.
אחי שאו משאת. רננו וברכו את ה': לשמך אל תן כבוד. עם אלילים יזבוד. תשמידהו עדי אבוד. ואנכי וביתי נעבוד. ה': חי הכה צור ויזוב. תחטאינו ונטהר באזוב. מייחליך עזב תעזב. חלילה לך מעזב. את ה': נכרים מקדשיך בוססו. ואת מזבחותיך הרסו. יחדיו קרעו קרסו. ישתחוו ויכעיסו. את ה': נפלאות שדי מללו. מלכות הדרו קבלו. אתי לה' גדלו. שירו לה': חזקי ומפלטי. פלט עיר מקלטי. הנה בו מבטי. אכן משפטי. את ה': רננו וברכו את ה':

סימן תמד

תמד.
(ראתה) [יאתה] שדי לך. מלוכה וגדולה. ומרומם על כל. ברכה ותהילה: הודות לך בחרו. לבבות וכליות. מיום אשר נקשרו. בנפשות החיות. ולקראתך (מהרה) [מהרו]. כאופני חיות. לשמוע קולך. דממה והמולה. ולראות במאורך. נאוה וחתולה: וידבקו (בו) [בך] כל מתים. עבודתך חמדו. ולהיות למשרתים. לפניך עמדו. וזה כמה שובתים. ואליך חרדו. שואפים לזבולך. ברינה ותפילה. (ובאם ידי) [וכאסירי] בית שבי. מייחלים לגאולה: דבר דבור עלי. אופניו דברת. יום ניגלית אלי. קדושים בחרת. להאמירך בעלי. ברית שהאמרת. להיותם חבלך. לנחלה וסגולה. ולהיות שמך לשם. עליהם לתהילה: הלעולם תטשם. מחוץ לגבולם. ולעבדים תכבשם. בשנער ובעילם. והם יקראו שם בשם. אל אלהי (עילם) [עולם]. נכח היכלך. לבבם למסילה. אשר היה לו שם אהלה בתחילה: אחר:

סימן תמה

תמה.
אהבו את ה'. חסידיו איתנייה. במקהלות ה' ברכו: נבוני קדוש מחנה. תהילות שוכני סנה. מה מענה. תערכו: במקהלות: יחד ברון כוכביו. יריעו כל אוהביו. ועל במות אויביו. ידרכו: במקהלות: לאל היכון הלום. איש עדיו לבלום. שמן ראש להלום לעלו: ותיטב משור פר. נאומי לו ישפר. כי אין על עפר. משלו: יכון לו רחשי. ינוחח כעל אישי. נרו עלי ראשי. בהילו: ברוב עם [לו] אדנו. רחום זכור וחונן. עמך כי יחנן. קולו: בזרוע מפוזז. שכני בדד. נדבותיו מדד. כשעלו יחדני להאמר. כבודו בהון חמר. בהיכלו אומר. כולו: צל סתרו איששי. כלולות כעב פילשי. הן תחת לראשי. שמאלו: דור קומו הפכן. דוק כסאו שיכן. ויטוש משכן שילה: קול יעורר נבל. הפוך לששון אבל. עינו בכבל. רגלו: (חשוך) [חשוף] זרועך. והואל. נדחי ישראל. תקחנו אל. גבולו. זכרה לטוב וערוב. אומר חקת קרוב. ובא הקרוב. גואלו: קנות ראשית קודש. בציון הר הקודש. שאו ידכם קודש וברכו: במקהלות אלהים ברכו:

סימן תמו

תמו.
מעריבים של פסח:

ליל שימורים אור עולמו נגלה. בצאתו לשבור מוטות עול עגלה. גוי מקרב גוי באותות לגאולה. דוד מעריב יום ומביא לילה: המעריב: ליל שימורים הוכן אחרית מראשית. מו שמר ובא מששת ימי בראשית. זכר עשה לפועל אשר השית. חומות וחיל חוק אהבתו ישית: אוהב:

ליל. שימורים אאמיץ עוז גדולות. לעושה נפלאות גדולות. בלילי חג פסח: בראות עולמו נגלה.

ויאר את הלילה. בח"פ: גילגל עריצים להלום. ירדפם יעבר שלום. בח"פ: דולקים לאחד נגלו. מצות אפה ויאכלו: בח"פ: הסעיר בתי פלך. ויבא אלהים אל אבימלך: בח"פ: וויכח תואן אח ועקוב. השמר לך מדבר עם יעקב: בח"פ: ליל שימורים זורז בעוצם נעימו. ויאבק איש עמו: בח"פ: ל"ש חלק עשות נוראים. ויך בל בכור במצרים: בח"פ: ל"ש טיכס בעזים נתיבה. וישם את הים לחרבה: בח"פ: ל"ש ידודון מלאכי רזה. ולא קרב זה אל זה: בח"פ: ל"ש כיבש קרייה לתוהו. וילן יהושע בלילה ההוא: בח"פ: ל"ש לוחצי עם נהלמו. מן שמים נלחמו: בח"פ: ל"ש מחנות צוררים היפך. והנה צליל שעורים מתהפך: בח"פ: ל"ש נועדו שוכני שור. ויך במחנה אשור: בח"פ: ל"ש סידרי קדושה הנטיל. ביה בליליא קטיל: בח"פ: ל"ש עתיר לאיש חמודיו. גלה סודו אל עבדיו: בח"פ: ל"ש פי אריות חתם. מפותחות פיתוחי חותם: בח"פ: ל"ש ציווי ישועה עמדה. בלילה ההוא נדדה: בח"פ: ל"ש קיים עוד לאחרונות. את ספר הזכרונות: בח"פ: ל"ש ריבה עוז ישועות. האל לנו למושעות: בח"פ: ל"ש שמור לשיר יוחג. כליל התקדש חג: בח"פ: ליל שימורים תומך לשמוע גאולה. יוסיף שנית ידו לגאולה. בראשם יעלו קבוצי גולה. ועליהם כבודך נגלה: בגילה: ליל שימורים טבע זכרו לדורות. יומו לבנות בחוק גזירות. בליל התקדש חג לענות בו הדורות. לבוקע יש שירות נאדרות: זה צור ישענו פצו פה ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד. ונאמר כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו: ליל שימורים מועד יצאו גאולים. נועד ראשון וראש לרגלים. סגנון עולה ודברים נגלים. עוברי עמק הבכא עלות נגאלים: גאל: ליל שימורים פקח קוח שבי ואוסר. צמח להרים קרנות עשר. קולות להשמיע רגלי מבשר. שלום תחיש וטוב נתבשר:

תוספת מר' מאיר שליח ציבור:

אזכרה שנות עולמים ימים מקדם. בנעלים יפייפית בת נדיב הקודם. גבול גבוה תחום צעיר רודם. דוגמת מלכים בית אלהים אדדם. היראות בעזרה בקרבן פנים לקדם. ובדמי פסחי מזבח הקודש לאַדֵם: זבח המיוחד לשם. בקר וערב. חק הליכתו כל השנה. קרב. טעון הקדמה ערב פסחים להתקרב. ירושלם הבנויה צדק ילין בה בקרב. כאין אחריה היתר. והמקדש חרב. לעבוד בפה נכספתי לריח ערב: מדבר נוה. משוש הארץ ועילוסיה. נשחט בה הפסח בשילוש אוכלוסיה. סודרת עניית הלל לויה בקילוסיה. פירחי כהונה עומדים בשורות פילוסיה. צידי היסוד זרוק דמי מקולסיה. קטר אימורים על מזבח מילוסיה:

תוספת לתוספת:

אומר אף אני כשומע ולא כמורה. נגד זקנינו בכתב קורא. יום העשור יביאוהו למבקרי.

יבקרוהו מכל קבועים ועוברי. צללי ערב אדע עשרה. חשים להביאו בעזרת בחירי. קרצו ישר' וכהן מערה: בשלש כיתות. קהל ועדה וישרים. נשחט בה הפסח כנצטוו הורים. ראשונה נכנסה וננעלו השערים. בחצוצרות תוקעים ומריעים ומשוררים. יקרי כהונה מפה ומפה סדורים. יאחזו בזיכי כסף וזהב יקרים. צוערי הלוים הלל אומרים וגומרים. חלפה ראשונה שנייה ושלישית כהן הן הדברים: קיבל הכהן ונותנו לחבירו. וחבירו לחבירו. מלא מקבל וריקם מחזירו. שוליים לא היו לו פן יניחו ויקררו. ועל היסוד בזריקה אחת סערו. אוחזו וקורעו ומוציא קרביו ופדרו. (במגם) [במגס] מוליכו למזבח להקטירו. יצא כל אחד ואחד ונותן פסחו בעורו: מפשילו לאחוריו. והלכו לאהליהם. יצאו חשיכה וצלו את פסחיהם. מיחוי קרביו והקטר חלביו דוחה את שבתותיהם. יקריב למרום מזבחי תמידיהם. ועד חצות נאכל למנוייהם: עד כאן:

ריעים למנוייו. בלילה נאכל צליל. ששים מצות טעון ריבוע חכליל. תוף וחליל ישאו יהודה וגליל. מקים דבר עבדו ועצתו בעליל. אומר לירושלם תושב וחרבותיה תתליל. ברביון יופי ציון חיק תכליל. חילה וארמנותיה בסוכת שלם תטליל. תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל: ופרוס עלינו סוכת שלומך:

סימן תמז

תמז.
מעריב לליל שני:

ליל שימורים אור ישר' קדוש איומה כנדגלות. בצוען עצת מלאכיו השלים כהגלות. גדולתו מאז ירננו במקהלות הלילות. להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות: המעריב: ליל שימורים הפליא עצה מרחוק עמוק ונעלם. [ובו] (ובן) כאומן (וניניו) [ניניו] משיעבוד העלם. זיקת חטיבה אחת נעשו לעלם. באהבת ה' את ישר' לעולם: אוהב:

ליל שימורים. אדיר ונאה לתהילותיו. זכר עשה לנפלאתיו: בח"פ: ל"ש אנוה גומל חסדים. תהילתו בקהל הסידים: בח"פ: ל"ש בגין קרבן פסחי. יערב עלי שיחי:בח"פ: ל"ש בא מבראשית להתאמר. לנו הלילה למשמר: בח"פ: ל"ש גיה עולם התאיר. פתח דברך יאיר: בח"פ: ל"ש גש רצוי לכהן. מבכורות צאנו ומחלבהן: בח"פ: ל"ש דרך כוכב מזרחי. משכיל לאיתן האזרחי: בח"פ: ל"ש דלק מלכים ולבם. חרבם תבא בלבם: בח"פ: ל"ש הוללה יסכה בפלך. לרקמות תובל למלך: בח"פ: ל"ש הוסחף נדחף אחוריים. מופת על מצרים: בח"פ: ל"ש וועד לברר עולינו. נפלאותיך ומחשבותיך אלינו: בח"פ: ל"ש ווכח חשאי בחילה. אבימלך בחלום הלילה: בח"פ: ל"ש זידים רידוי שפך. שלח ידו הפך: בח"פ: ל"ש זיהר בטוב לאלם. לבן הארמי בחלום: בח"פ: ל"ש חמודה ברכות כיוונה. אל יעקב בנה: בח"פ: ל"ש חקוק בהוד כסאך. וישר אל מלאך: בח"פ: ל"ש טוב הסכים לידו. מקים דבר עבדו: בח"פ: ל"ש טעמה כי טוב סחרה. לא יכבה בלילה נרה: בח"פ: ל"ש יוצרו חלקו בחכמה. יודע עד מה: בח"פ: ל"ש יללה בנוף נפלה. ותקם בעוד לילה: בח"פ: ל"ש כודן ושבי לוקה. שמח לאיד לא ינקה: בח"פ: ל"ש (כובם) [כוכם] נחטט ונכאו. הפך לילה וידכאו: בח"פ: ל"ש להדק נשחק איקונם. ראשית לכל אונם: בח"פ: ל"ש לובטה יראתם ולוקה. בוקה ומבוקה ומבולקה: בח"פ: ל"ש מאורי ישע להזמיני. אחזת ביד ימיני: בח"פ: ל"ש מאורי הודאות לאדקך. על משפטי צדקך: בח"פ: ל"ש נוראות בעשותך נקוה. ולילה ללילה יחוה: בחיים: ל"ש נלחמו כוכבי אורים. לעזרת ה' בגיבורים: בחיים: ל"ש סייע צדק נעורים. צליל לחם שעורים: בח"פ: ל"ש סוגב במבטח ומעוז. גבר חכם בעוז: בח"פ: ל"ש עריצי פול שקד. ותחת כבודו יקד: בח"פ: ל"ש עומר חרמשו פלחם. ובמלחמת תנופה (בלחם) [נלחם]: בח"פ: ל"ש פאר עליון באמירות. מכנף הארץ זמירות: בח"פ: ל"ש פיענח צפנת מעבדיו. גלה סודו אל עבדיו: בח"פ: ל"ש צפית סדורה וארוחה. והנה יד שלוחה: בח"פ: ל"ש צומת בו בליל. קודש ה' חילל: בחיים: ל"ש קומת תמר הוצלה. הדסים אשר במצולה: בח"פ: ל"ש קומץ השביע לשננה. יתן לידידיו שינה: בח"פ: ל"ש ריוח והצלה עמדה. בלילה ההוא נדדה: בח"פ: ל"ש רוחי יחפש למללה: אזכרה נגינתי בלילה: בח"פ: ל"ש שמור לנקמה נטורה. על צור המעטירה. בח"פ: ל"ש שמע מצרים לנצור. יהילו כשמע צור: בח"פ: ל"ש תבוע מספר התורה. אחת מהנה לא נעדרה: בח"פ: ל"ש תיכנו לישע ונס. נדחי ישר' יכנס: בח"פ: ל"ש מאמרי ירצה לשעות. מקדם פועל ישועות: בח"פ: ל"ש אז בהניחך שלוהים. הודינו לך אלהים: בח"פ: ל"ש ישע לנו תחדה. ושמך לעולם נודה: בח"פ: ל"ש רנן השיר בחדשך. להודות לשם קדשך: בח"פ: ליל שמורים טכס פלאותיך משירי הודאות נתייחדת. יומם לחסד ובלילה לשיר נתוועדת. כלוליך אז באמונה רוחך הסדת. מפי עוללים ויונקים עוז יסדת: בגילה: ליל שימורים מלכותך ראו בניך חי וקיים. נפתח [שבחך] בלשון עתיד ונסתיים. סכו לימין משה בוקע ים. והניף ידו על הנהר בעיים: זה צור: ליל שמורים עטור פלאי צדקך בצבא ואות. קרבתך לי טוב ישועות הבאות. שתי בך מחסי במלאכות הניבאות. מלך ישר' וגואלו ה' צבאות:

סימן תמח

תמח.
תוספות:

אור יום הנף ספירה הוכשרה בנוהגים. לציון נדחה קרוא דרושה עלות גיהים. בניין מפואר כרך מחמד לב וגיהים. משכני עליון בעשר מעלות קודש גבוהים. גיל לבבות לבנון המלבן ניצוחים שלוהים. נכבדות מדובר בך. עיר האלהים: דרישות לדרוש בשכנך. מקום כיפור שלים. סלולי ציון מבקשים תפקידם הרם מכשוליים. המון חוגג עלות יראה התר שלשליים. עת כי בא לחננה בלי רשוליים. ומהקרוב לה קרב ביכורי נדבה אביב בטוהר שוליים. פצחו רננו יחדיו חורבות ירושלים: זורזו להקדים שלוחים דיני גיא נבואות. צאת מבערב עשות. כריכות מאביבי תבואות. חול ושבת כרבים מלאכותיו בשילוש באות. קובצו עיירות הסמוכות לה. עסק גדול לנאות. חשיבה קצרוהו ונתנוהו לקופות לעזרה מובאות. מה ידידות משכנותיך. ה' צבאות: טובה כפולה ומוכפלת למקום עלינו לאמר. ריבה עומרים במדבר כנגדם אחד אחד לתמור. יחבט וניתן לאביב האור בכולו לנמור. שטחוהו בעזרה עמלו לרוח חיים לכמור. כמה ככרי מור לסנטיר הלז לזמור. שבועות חוקות קציר ישמור: תוכן בלתת וציבור. ונגרס בלי חסרון. בשלש עשרה נפה יוציאו ממנו עשרון. נתן שמנו ולבונתו יצק ובלל בהידרון. הניף והגיש. קמץ ומלח והקטיר הזכרון. מזיר שלחן גבוה זכו בשירי הדורון. כל זכר בבני אהרן: קירב העומר שוקי ירושלם מליאים מעוטרים. בזריזות בית דין מחצות רחוקים מותרים. מרחוק את ה' זכרו מזכירים ונוהרים. ירושלם הבנויה תעלה על לבבכם נמהרים. חזקו ותזכו לשמוע שיר ישורר להרים. בית ה' בראש ההרים: לביתך נאוה קודש נוה תהילה חומל. בית יער הלבנון מלבלב מגדים וגומל. זהב פרוויים פירות פרחיו עוד מהאמל. לזרעו של יצחק ביום הגמל. ארוממך בעיטור ביכורים בקלתות מוזהבות ולא בתרמל. כבוד הלבנון ניתן לך (הר) [הדר] הכרמל: יראה כיפת המוקד תשלום שלם סביבייך. שמך (בשם) [כשם] מלכך שערייך. כשבטייך בהסיבייך. העת כעדי תלבשי הדר סבייך במסיבייך. עוד תעדי תופייך. טילול רוביך ברחובייך. שירות כהנייך באביבייך. נעימות לוייך באבובייך. שאלו את שלום ירושלם אוהבייך: יתירה חיבתך ירושלם בנוי שבעים שמותייך. כעיר שחוברה לה הופקדו שומרי חומותייך. מזכירים לכוננך לשומך תהילה בארץ ליישב שוממותיך. באחוה ורעות ומקדשי יה ברמה נוייותייך. אדברה ואבקשה טוב ושלום באר מנותייך. יהי שלום בחילך ושלוה בארמנותייך: ופרוס:

סימן תמט

תמט.
מעריב לחולו של מועד:

אמת שבת לאות בנים אהובים. ברית עולם בכושרות נגאלים ונקרבים. היותם בטוחים בהגיונם עריבים. מופת להשמיעם בתפילת ערבים: המעריב: ביום שבתון רב נתן אל יהב. לבניו ובתבונתו מחץ רהב. כמאז גאלם מרופדים זהב. כן יעלו מושיעים ישר' אהב: אוהב: שבת אל הפליא נימים. בתועבות מצרים נעלסים. ביום השביעי: שבת גמרו למשוך פסח מבעשור. כי דעת כי אין ליריאיו מחסור. ב"ה: שבת הוה על הוה באה לשונאיהם. ונפלו בדבר אשר זדו עליהם. ב"ה: שבת זכירתו על היין לשמרה. חלף עבודה להאירה. ב"ה: שבת טובו יחיל ליגיעי כח. יונה מצאה בו מנוח. ב"ה: שבת כאשר יצאו מכל מחניים. למדוד מחוץ לעיר אלפיים. ב"ה: שבת מערב להדליק נר אל עילום. וידעת כי אהלך שלום. ב"ה: שבת ממלאכה שבת אל עליון. ויוכיח נהר סמבטיון. ב"ה: שבת נאם אל להקריב קרבנות ומוספים. סוף ותחל מחול על הקודש מוסיפין. ב"ה: שבת עליון הופיע לעמו מהר מור. פה אחד זכור ושמור. ב"ה: שבת צוה מלהוציא משא מבתיהם. קריאת שבעה בל יפחתו בדתיהם. ב"ה: שבת רבה צבאך לכבד ולענג ואל ירצך. רק השמר ממצוא חפצך. ב"ה: שבת שבע ביום להלל. שבת היא מלזעוק ולהילל. ב"ה: שבת תשמחו בה יען נחמדה. (הם) [הם] כל מדבר. מלבד את סודה. ב"ה: שבת דרך בית אל עמו יישיר. אז ישירו מזמור שיר. ב"ה: שבת נחלו אל לעמו באהבה כלולה. כי בו שבת רב עלילה. כיצאו מנוף שוררו לו בחילה. ביד רמה וחדווה וגילה: בגילה: שבת קראו בקול גדול למלכינו. תמור פסחם היות מגינינו. לזיכרון עולם לנו ולבנינו. תשמע שוועתינו צור ישענו: זה צור: שבת תעלם ותביאם להר אריאל. כאשר פסחת על בתי בני ישראל. כן תקבצם מקצוי אדמות והואל. ובא לציון גואל: גאל: שבת כלה כל משנאינו. ולנו תגלה קץ עידנינו. ולעיר ציון בשמחה העלינו. וסוכת שלומך תפרוס עלינו: ופרוס:

סימן תנ

תנ.
ויושע ה' אבן ישר'. וירא ישר' בבושת מסתולל. אז ישיר אביגדור שיר והלל. עזי וזמרת יה דוד מעריב יום ואור גולל: המעריב: הריע וצרח ברעמו. מרכבות ורוכבים להשחית בזעמו. תהומות זרמו במפקד טעמו. ימינך חופפה אהובים בזוך איתנימו: אוהב: ויושע ה' את פרי קודש הילולים. ואוכליו הפיל בין גלים. בזרוע נטויה ובשפטים גדולים: וירא ישר' בישע ימין רוממה. נוגשים ולוחצים במהומה. אז הודו ה' איש מלחמה: ויושע ה' גורל חבל דורשיו. וטיבע בצול צר וחרשיו. כל סוס פרעה רכבו ופרשיו: וירא ישר' דין אל מיוחד. בהכשלם בפח ופחת ופחד. ולא נשאר בהם עד אחד: ויושע ה' הוגי דת שעשועי קדומה. והעבירם בנעלים בימה. והמים להם חומה: וירא ישר' ויהודה יד ימין בחשפו. ראשית אונים לזידים בקטפו. ישלח בם חרון אפו: ויושע ה' זרע אתוי נהרים. וגאל יהודה ואפרים. ויהם את מחנה מצרים: וירא ישר' חוזק אותותיו ומלחמת תחבולותיו. ועיזוזו ונפלאותיו: ויושע ה' טלאיו מנבכי ים. והחליק זדים בגזרן ים. ידו נטה על הים: וירא ישר' יום אשר איוה בקיעת ים כנצטווה. ובמים עזים נתיבה: ויושע ה' כנת גפן שתולה. וקידשה במוהר חתולה. בי יבעל בחור בתולה: וירא ישר' לישע אשר שיבר. אל מוציאו בהתעבר. ועל אויביו יתגבר: ויושע ה' מחולת מחניים איומה. והנסיך בת נדיב משולמה. יפה כלבנה ברה כחמה: וירא ישר' נוזלים ערימות בים. מפה ומפה בתילויים. קפאו תהומות בלב ים: ויושע ה' סגל דת דבושה. והכריע נוא בצול לחבשה. ובני ישר' הלכו ביבשה: וירא ישר' על שפת ים רטושים. ועוררה נביאה שירים חדשים. ותצאן כל הנשים: ויושע ה' פרחי סולם חלם. ונגלה בים בגללם. ה' ימלוך לעולם: וירא ישר' צדק צור מושיעו. ראש תנין בהכריעו. כי בא פרעה: ויושע ה' קדושיו רוזניו וחוריו. ומשכם בעבותו אחריו. ברצה את בחיריו: וירא ישר' רזות ברורות. קלות וחמורות. לפקוח עיני עיורות: ויושע ה' שעונים מחלאת סיר. וכן עתה מוטות יסיר. להוציא ממסגר אסיר: וירא ישר' תקות ישועה. תחיש בן לצוליעה. מבשר טוב מצמיח ישועה: וברוב גאונך טיבעת צרים. וברוח אפך יוערמו מוגרים. אמר אויב כלם אחרים נשפת ברוחך לכסותם קרים. מי כמוך אז שבחו הדורים: בגילה: נטית ימינך לבולעם. נחית בחסדך סגולי עם. שמעו עמים עצרו בטעם. פדויים אז הידרו לצור מושיעם: זה צור ישענו: אז נבהלו צרים מגידולו. תפל קומתם מבלבולו. תביא ריעים למקום גבולו. ה' שליט מלך ישראל וגואלו: גאל: שובב כקדם זרויי לסוף. לכנס מארבע נדחים ולאסוף. מושל בגבורה זרועך חסוף. החסינו בשלומך ואותנו תכסוף: ופרוס:

סימן תנא

תנא.
מעריב לליל אחרון:

ויושע י"י אום למושעות. וירא ישר' בפרוע פרעות. אז ישיר גילת חוסן ישועות. עזי דגול גיה ואישון להשעות: המעריב: י"י הכין כלי מלחמה. מרכבות ושלישים ניהג במהומה. תהומות זימנם באף וחימה. ימינך חבל נחלתך ריחמה: אוהב: פסח אמונים שיר שוררוהו. ויושע ה' ביום ההוא: פסח מצרים: פסח בת קול תשמע ממרומים. ישר' נושע בה' תשועת עולמים. פסח לעתיד: פסח גאולים עברו במשאת יד. וירא ישר' את (הים) [היד], פסח מצרים: פסח דגול בעוז כבודו. יוסיף ה' שנית ידו: פ"ל: פסח המון חייליו בטוב דיים. הלכו ביבשה בתוך הים: פ"מ: פסח והניף ידו ברוחו בעיים. והחרים ה' את לשון ים: פ"ל: פסח זילעף במכתב שונן. מחנה מצרים בעמוד אש וענן: פ"מ: פסח חידוש מופת עלי ישן. דם ואש ותמרות עשן: פ"ל: פסח טיכס בצריו להחרימה. ובני ישר' יוצאים ביד רמה: פ"מ: פסח ישע עוז ותעצום שלום. כי בשמחה תצאו ובשלום: פ"ל: פסח כילל ענמים להצמת. כי אין בית אשר אין שם מת: פ"מ: פסח לאומים יהגו ריק לנגפה. וזאת תהיה המגפה: פ"ל: פסח מילוי שערי רחמים פתח. ופסח ה' על הפתח: פסח נוראות עיזוז רב ושליט. גנון והציל פסוח והמליט: פסח סגול למטע שיריים. כי ה' נלחם להם במצרים: פסח עתיד לפדיון סגויים. ויצא ה' ונלחם בגוים: פסח פתיחת קול ענייה נבאה. שירו לה' כי גאה גאה: פסח צפוי באות אשר נעשה. זמרו ה' כי גאות עשה: פסח קידר לצריו מאורי אור. ולכל בני ישראל היה אור: פ"מ: פסח רצוי במאמר צורך. קומי אורי כי בא אורך: פסח שבחוהו בעוז תעצומו. כי גאל ה' את עמו: פסח תוקף תהילות רישומו. גואלינו ה' צבאות שמו: פסח

יוסיף ידו שנית ישועה.

בריתו יזכר להושיעה.

עם

קרובו

באהב להיוושעה. כאשר שמע למצרים לצור נשמעה: בגילה: וברוב טובך נחית ידידים. וברוח אפך עברו גדודים. אמר כושל להצליל נדודים. נשפת ברוחך להיות בסאסאה נמדדים: זה צור: מי כמוך משגב לעיתות בצרה. נטית נואציך באף ועברה. נחית סגוליך בזרוע גבורה. שמעו עמים גאולתך להגבירה: גאל: אז נבהלו פחוזי דינים. תפול עליהם צווחות ומדנים. תביאמו קדושיך רגש מעונים. ה' ימלוך שומר תשועת אמונים: ופרוס:

סימן תנב

תנב.
מעריבים לשבועות:

וירד אביר יעקב נורא עלילה. וידבר ביטוי עשרת דברות בהמולה. אנכי גילה והאיר לעמו תחילה. דוד מעריב יום ומביא לילה: המעריב: לא יהיה לך הבל תבנית אליל נכלם. לא תשא ותמיר קדושת שם נעלם. זכור זריזות. משפטי נופש וסילסולם. חנון יזכר לך אהבת עולם: אוהב: טוביה למרום עלה. והוריד דת כלולה: בחג השבועות: ירד צור בעצמו. ונתן עוז לעמו. ברעמים וזיעות: כל עצי היער. אחזם חיל וסער. והרים וגבעות: לימד לעם קדושים. סדר תקופות וחדשים. וחשבון השעות: מכל אום חיבבם. ולהר סיני קירבם. אל אל למושעות: נשאם בכנפי נשרים. שוכן ברום אוירים. ומתחת זרועות: סוררים בעת שמעם. צבי תפארת עם. ירגזון יריעות: עלובים חפו ראשם. ולהריגה צור הקדישם. בפרוע פרעות: פריסת הוד שלמה. ורקיעות גובה אדמה. שתיהן נוגעות: צדיק הר כפה. עליה נאוה ויפה. כגיגית וכיריעות: קשבו עם בחירים. חוקים ומשפטים ישרים. לאוזן השמעות: רם בחסדו שמרם. מכף כל צוררם. ומגזירות רעות: שלח אותות ומופתים. והנחילם דתות חרותים. בחכמה ובדיעות: תפארתם הגדיל למעלה. לתתם לשם ולתהילה. בברכת כוס ישועות: ישועות רבות הראם פודה וגואל. ועיטרם והנוום בדת יקותיאל. סוחחים רנן והודייה לאל. פיארו ושבחו משה ובני ישר': בגילה: כבד הוריך בדיבור חמישי השמיעם. לא תרצח קרוצי חומר להכרית בזעם. לא תנאף טובת חן וסרת טעם. נצח צור ישעך המליכהו ברוב עם: זה צור: לא תגנוב במסתרים לישב במארב חצירים. לא תענה רוע וחמס היות עד שקרים. לא תחמד שפעת ריע וחפצים יקרים. מלך ישר' וגואלו תפאר לדור דורים: גאל: וכל העם רואים [ושומעים] את הקולות. אגודים לקבל חמורות וקלות. לבטח הושיבם עושה גדולות. כן יפרוס שלומו על כל מקהילות:

סימן תנג

תנג.
תוספת:

ימות עולמים שנים קדמוניות. צפירה תפארת בנוייה לתלפיות. חומותיה ספיר ואבני כודכודיות. קרייה מליאה גולות עליות. בתוכה כהניה כמאז בהיות. רצים ושבים מפינות לזיות. בידם אוחזים חרבות פיפיות. יום יום לשרת. קבלות והזיות: ילושו שתי הלחם אחת אחת לבדה. צורת אפייתה כמו כן בלעדה. חמץ תאפינה לפני מועדה. קירב והוציאה. מבית יקודה. בדפוס שלישית רחבה מעמידה. רחבה ארבעה. ואורכה שבעה במודדה. רום קרנותיה ארבע בעמידה. בכתב מפורש נדרש בלימודה. יושבי שבת יודעי סודה: מוליך ומביא אנאה ואנאה. רוחות רעות מלבא לשטנה. דרך מעלה ומטה ומריד כהנה. כבשי עצרת שלמי שושנה. יחדיו מניפם וידיו תביאנה. בגללם טלאים רעים למאנה. רצה ולא רצה אם לא יניפנה. בעבורם פיחת האילן לעדנה. יקריבם ראשית לכל קרבנות השנה. יביאום להתיר עמיר גורנה. שתי הלחם במקדש. והעומר במדינה: יפה נוף משוש לכל המדינות. באשמותינו כי גדלו ורבו עונות. נהרס הבית ונחרבו מעונות. מכפר אשמות ומעביר זדונות. רגגה נפשי במקדש מעט לענות. דרך העיניין. סדר קרבנות. כופר ליתן לכל המחנות. ירצו בעדם דברי חצות: בעד האשנב בעד החלון. נשא עיניך משמי וילון. שמור עמך בכל מלון. לעמו ולחסידיו יבשר שלום. מדבר בצדקה ורב שלום. השם גבולך אמת. משפט ושלום: חזה תחזה. העם הזה. זקינים ונערים היושבים בזה. קיים עלימו מאמר חוזה. ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה. אנויהו וארוממנהו אבי זה. מבשר ואומר. הנה זה. צח ואדום ונזכח יזה. לשנה הבאה בירושלם. ובזמן הזה: ופרוס:

סימן תנד

תנד.
מעריב לליל שני:

אנכי אחת דיבר בקודשו. באר שינה צור קדושו. לא יהיה לך גילול לדורשו. דגול השכם והעריב להקדישו: המעריב: לא תשא הזכרת שם מיוחד. וכל הארץ רעשה ותפחד. זכור עם שמור זימן כאחד. חמודה גנוזה להנחיל לגוי אחד: אוהב: אז מראשון בחר לו סיני. במרום הרים העלה לו סיני: גאותו ועוזו. והודו שם בסיני. דמות אש אוכלת. מראהו בסיני: הר חמד אלהים לשבתו סיני. וחלון ברקיע. פתח נגד סיני: זימן בקרבו. ראש הר סיני. חביונו בשחק. ורגליו על הר סיני: טהורים בלב אחד נתן להם בסיני. יתגדל הר חורב ויתקדש סיני: כח עז ותעצומות הראם בסיני. לסבול אש באש. מורשה סיני: מאמר קול ראשון השמיע בסיני. נחלק לשבעה קולות ולשבעים בסיני: סובב לארבע פיאות ומתפוצץ בסיני: עין כל ניצבים בתחתית סיני: פחדו ורעדו מפניו זה סיני. צאת כל מדבר. מרחיקים סיני: קומתם לאחור בית מנוס סיני. רשפי אש אוכלת מדדיהם סיני: שושנים שפתותיו זלות בושם בסיני. שלישו נתיישב למלאת כל בסיני: תתו בשני. קול קורא בסיני. תיכן רוח ראשון מעביר מסיני: יידע דין ממרומו. בכפותו סיני. וצבא דוק וחלד התנם בסיני: סור גיבורי כח. רבבות סיני. פצו בני אילים. נכונים סיני: קול ומראה הראם בסיני. ביד רמה הוציאם וסיבבם בסיני: בגילה: כבד טועניך בעוז מסברים. יחד עמי בך נחברים. לא תרצח בדמותי נגברים להודיע אמיתי מסבירים: זה צור: לא תנאף מרה ובאר צרה. נפת תטפנה שפתי זרה. לא תגנוב שאת נפש קצרה. עדות אמריי גאלתיך לנצרה: גאל: לא תענה פיך לדבר כזבים. צאת ממחיצתי כי לא נצבים. לא תחמד קניין לריע מצווים. שתופי שלום לקראת איילת אהבים: ופרוס: חזק:

סימן תנה

תנה.
מעריבים של ראש השנה:

אמוני נכונים בתקעם בירח איתנים. גואלם למו ברית ראשונים. דיגליהם ישים ככוכבי מעונים: המעריב: הריעו לפני מלככם ונושעתם מאויביכם. זכות ימציא לכם. חנון ישמיעכם. אהבתי אתכם: אוהב: מלך אדיר במרומים בשופטו עמים יזכרם ברחמים ביום תרועת קרן: מלך גדול וגיבור. כל יצור לפניו יעבר. ביום תרועת קרן: מלך דובר ומקים. לעם בו דביקים. ביום תרועת קרן: מלך היוצרם. וחוקר נסתרם. ביום תרועת קרן: מלך זך וקורא דורות. חוקר נסתרות. ביום תרועת קרן: מלך טמאים מרשיע. ידידיו מושיע. ביום תרועת קרן: מלך כופר מצאתי יאמר. לדמתה לתמר. ביום תרועת קרן: מלך מסיר מנו אף וחרון. נהללנו בגרון. ביום תרועת קרן: מלך סובל כל. עבדוהו הכל. ביום תרועת קרן: מלך פוקד חסידיו. צדק ימציא לידידיו. ביום תרועת קרן: מלך קדוש שמו. רוממוהו עמו. ביום תרועת קרן: מלך שומר אהבה. לשחורה ונאוה. ביום תרועת קרן: מלך תקיף דגול מרבבה. אשר בנוף מופתיו הרבה. שוררוהו באהבה צמחי רבבה. נגן יחד זקינים ונערים שירה עריבה: בגילה: מלך טעמי עם לך משמעים. לפניך יהיו נשמעים. ביום כסא לפניך מתריעים. נצח ישראל זה צור משמיעים: זה צור: מלך ששון ישעך. עורר לעם ידעך. פלא תעש זרועך. צבאותינו גאול בישעך: גאל: מלך קרב תוקעי אולמך. רבבות קוראי בשחק. שוררי שירה לרוממך. תפרוס עלינו סוכת שלומך: ופרוס:

סימן תנו

תנו.
מעריב לליל שני.

מלך אמיץ כח רב עלילה. בתקע שופר אנוהו בחילה. גבור לעמו יציץ בחמלה. דגליו יצור מפחד לילה: המעריב: מלך הודו תראה לעם גאולים. ובשוועם לפניך רצונם תשלים. זכור לנו אל אדיר באילים. חסד נעורים ואהבת כלולים: אוהב: מלך טוב וסלח. פדות לעמו ישלח ביום הזכרון: מלך יושב הכרובים. ישפט עמים רבים. עוברי כבני מרון: מלך כובש כעסים. יראה לנמאסים. בקראינו בגרון: מלך לועגים תניע. שאון זידים תכניע. במשנה שברון: מלך מאזין תרועה. מלט מגזירה רעה. חבצלת השרון. מלך נשגב ונעלם. ספרו כבודו לעולם. בטוהר ובכשרון: מלך סודו יגלה. שחוק פינו ימלא. למצוא ויתרון: מלך עוייניו יחבל. שיח קוראיו יקבל. כמנחה וכדורון: מלך פלא' יגבר. לנקום נקם ידבר. כשיח וכפתרון: מלך צבאיו יגונן. עמו בצילו ילונן. מקצף וחרון. מלך קבל תחינה. ממך למצוא חנינה. בעומדי פני ארון: מלך רם ונישא. חמול נא וחוסה. ראשון ואחרון: מלך שמור עמך. מקיימי ברית נועמך. ולבם ירון: מלך תראה גאולה. (כחשתה) [כשחתה] לעדת סגולה. ביד משה ואהרן: מלך יקשיב קוראיו ממעמקים. וברית שלום לנו יקים. סוחרי פלאיו בעוזו דביקים. פוצחים הודייה ורנן מפיקים: בגילה: מלך הודו ארומם נצח בעוזי. קדוש ברחמיו יגן בעדי. טלאיך תכתיר לנוסס בעידי. נאור צור ישעי וכבודי: זה צור: מלך בינה הגיגי ועון יכופר. רחש עמך לפניך יושפר. שומע בקול שופר. מהר לגאול מי מנה עפר: גאל: מלך וועודים בהיכלך לגרוס. אמצם באורח טובך לדרוס. לעד כל מנשאיך תהרוס. וסוכה שלומך עלינו תפרוס: ופרוס:

סימן תנז

תנז.
מעריבים לסוכות:

איומתך סודרת קילוסך במקהילות. לולב ימים נוטלת ולא לילות. ההלל והשמחה אומצת שמונה בבקר חסדך ואמונתך בלילות: המעריב: ברצף סוכת ענני כבוד נתקרבה. דוד קדם כמאז נס נתרבה. חיבת זקוקים היזכר: ובקרבינו התיצבה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה: אוהב: אתן רוממות לאל מערכות. אנוהו במצות ארבעתם ערוכות. בחג הסוכות: ביארת דופני סוכה שתים (א) כהילכתן. בשלישית אפילו טפה בחניכתן. בחג הסוכות: גם למעלה הוכשרה בעשרים. גובהה בלי (ב) עוד להרים. ב"ה: דרך הרחב אם הנהיג ביותר (ג) מעשר. דמות צורת הפתח מתיר ולא אוסר: ב"ה: הוכשרו לסיכוך

עלי תמרה נאה. הופסל בו דבר המקבל טומאה: ב"ה: וויתור סוכה גדולה ארבעה מרווחים. ומשך סוכה קטנה שבעה טפחים. ב"ה: זוויותיה מרובעות ולא עגולות. זריזות נווייה במגדים ואשכולות. ב"ה: חוק סעודות אם מיעט אם ריבה. חכמים פירשו אין לדבר קצבה. ב"ה: טעונה ברכה בתחילת עשייתה. טכוסה אחרת בשעת כניסתה. ב"ה: יחיד העושה סוכה לעצמו. יוצא מידי חובתו באומרן כנואמו. ב"ה: כונסן וסודרן על הכוס בברכתו. כדי להוציא בניו ובני ביתו. ב"ה: לינת ביתו עושה דירת עראי. לישב בסוכה כהורו מוריי. ב"ה: מבריך בראשון זמן ומעריך. מכאן ואילך אינו צריך: ב"ה: נצח לברך לישב בסוכה כל שבעה. נבונים קבעוה לדורות הלכה קבועה. ב"ה: סוכה המקורה בלי מעזבותיים. סותר או נוטל אחת מבינתיים. ב"ה: עשייתה מוקדמת (ד) מעכבת לכיסוי. עבור תעשה ולא מן העשוי. ב"ה: פירס עליה סדין מפני החמה לחופה. פסולה לצאת בחג הבא בזמן אסיפה. ב"ה: צמודה סכך פסול ואויר אסורה. צילתה מרובה מחמתה כשירה. ב"ה: קביעות סוכה לא בנה. בהעירו. קרב ויוצא בסוכת חבירו. ב"ה: ריווי עדנים מתפנקים ברגג. רינה ותודה המון חוגג. ב"ה: שבעה מקודשים ושמיני להשלב. שמחים וטובי לב. ב"ה: תמלא בסוכת עור לויתן לסוככינו. ויעוד הוד אכילתו תזכינו. בנתיב יושר הדריכנו. אלהים יחננו ויברכנו: בגילה: אנא באזרוע חיליך דגול הדגילנו. וזכור חיבת טרומים יושר בבטחונינו. למענך מלט נרדפים סומך עשוקינו. פי זרות סלול בעומק. כאז שרו גאולינו: זה צור: קדוש רם שעה תחינה רחומֵך. יגל יעקב ישמח ישראל לעומֵך. צמח צדק הצמח לחיית נעימיך. חפזון חזון חוזיך. קיים וגאלינו בתנחומיך: גאל: קומם קרן קוים להקם אולמך. הקם טבועי נשי על. לחוטבי שמך. יגדל נא כחך לעם מרוממיך. חזקימו ותקפימו ופרוס עלינו סוכת שלומך: ופרוס:

סימן תנח

תנח.
מעריב לליל שני.

אל אלהים ה' כמקראו. בנה הדומו וקירה כסאו. גבולות הציב עולם ומלואו. עשה ירח למועדים ושמש ידע מבואו: המעריב: דילג עד עשרים לפעולתו. הקים נבר וניצב בעדתו. וכאב את בן תירגלם בצדקתו. ומלאך פניו הושיעם באהבתו: אוהב: אנעים שיחי ואערב. להודות לה' בעם רב. המלמד ידי לקרב: בתוך קהל המוניי. אזכיר חסדי ה'. הנה יום בא לה': גומר ומגוג ובני תוגרמה. ויתר משפחות האדמה. לירושלם למלחמה: דודנים וכותים. יושבי איים וחתים. ונלכדה העיר ונשסו (הכתים) [הבתים]: העיר בידם נמסרת. וחצי העם לנעורת. ויתר העם מן העיר לא יכרת: וה' איש מלחמה. כאיש אחזו תנומה. ללכוד פתאים בערמה: זעם ישפוך עלימו. ובחרונו יבהלמו. אז ידבר אלימו: חסום פיהם מלענות. שמעך שמענו בכל המדינות. לכן באנו פה לחנות: טוב ישיב בנועם. אם זה הוא הטעם. למה גלה חצי העם: ישימו יד לפיהם. יעצרו שרים מיליהם. ונלחם ה' בגוים ההם: כיום קרב בהלחמו. יוציא כל זעמו. ובקש יאכלמו: לאבד את כל הגוים. הצובאים על ירושלם. מתחת כל השמים: מלכי ארץ יתייעצו. וזה לזה יעיצו. ומאמר אחד יפצו: נגד ה' ומשיחו. בדברים להדיחו. ישמיענו מה שיחו: סוכה תהיה לצל. בה מלהתעצל. כל העושה אותה ינצל: ענף עץ עבות. עלי שמן וערבות. יסוככו בכל מושבות: פועל תמים וצדקה. מוציא חמה מנרתיקה. ראש רשעים לדולקה: צאו קמו פן תמקו. ולבכם אמצו וחזקו. ומוסרותיכם תנתקו: קורא אליהם כמראש. מתנשא לכל לראש. גושו הנה ואדרוש: ראשי נביאים הקדומים. אם קיימו בניי דת ימין. לא נטו שמאל וימין: שלימים ימצאו. בכל יתקראו. ורשעים חדלו ויצמאו: תמים פעלך ומאמרך. ומי יהרהר אחריך. תתן אמת לבחיריך. אשר נשבעת בהדריך: בגילה: זכור נא מעבר והאמיר גודלך. חננתו סמדר והקריבו למולך. טוהר קרבנו שעית מזבולך. ויוושעו בצדקם עם מייחלך: זה צור: כלה מסטין מעם מרוממך. למען נחתם בכסא מרומך. מלט עם משועיך. מעם חרמך. גואלינו ה' מעולם שמך: גאל: נחלתך סמוך ענייך פודה וגואל. צדק קרונך רחמם שעה והואל. תברך ידידיך צדקתך כהררי אל. חדש קומם בית אריאל. ופרוס שלומך על כל ישראל:

סימן תנט

תנט.
תוספות:

אזכרה נגינתי לילות וימים. בניין מפואר מחמד עולמים. גבעת הלבנון מעביר כתמים. דביר קודש כקרני ראימים. זהב סגור והדברים סתומים: חשים ובאים. מיקירי ירושלם. טוענים אבוקות. בשתי ידים. ירקדו כעגל על אפסיים. כורעים וקודים על אפים. לעמוד על אצבעות רגלים. מבלאי מכנסי כהנים ומהמיינים. נרות יאירו בחצרות ירושלם: ספלים מלאים. על כל מנורה ומנורה. עשרים ומאה לוגין מחזיקים במשורה. פירחי כהונה מעלים אותם בגבורה. ציגתם המשים אמה ברגל ישרה. קולטת אשה חטין לאורן ובוררה. ראשי אבות מרקדים בשירה וזמרה. שוכנים לבד לבד על כל חבורה וחבורה: תמימים אומרים אשרי ילדותנו. תחת אשר לא ביישה זקנותינו. שנים (משיכים) [משיבים] יגענו והונח לנו. ראשיתנו בטובה ואחריתנו קול כולם כאחד ירננו. צדיק הוא שלא עשה כמעשינו. פיללו לאלהים מי שחטא. ימחול לנו: עליון מגבוה יביט. אל עמו ואל שרידיו. סופר ומונה נגידיו. נבונים אשר יהיו אגודיו. מגלה סודו אל עבדיו. למולו אם יהיו במורדיו. כונס שכינתו למעלה בויעודיו. ישיב ויאמר היש מספר לגדודיו: טהורים פותחים דלתות נעולות. חצוצרות תוקעים. על חמש עשרה מעלות. זכרונם לפני המלך לעלות. וכקרוא הגבר מריעים בשילוש קולות. הופכים פניהם ושופכים תפילות. דרכי אבותם הולכי עקלקלות. גאו כי שחו והתעוללו עלילות. בך לבד נזכיר יושב תהילות. וליה עינינו מייחלות: ישאבון וישובו אל גינת קודש. צלוחית זהב מחוקת שלשת לוגים בקודש. חלולין שיתים מתחת מזבח הקודש. קול אשמיע באדמת קודש. בית אלהים בסך בקודש. לועזיה שפה וקוראים בהדרת קודש. בירושלם בהר הקודש: ישר' פני אל. אלפי רבבה. יביעו ויאמרו שירה עריבה. צפה וברך ארץ הטובה. חשוך בקרבה ותקרא חפצי בה. קרית דוד עיר לא נעזבה. חרוב תיחרב המליאה ותמלא החריבה. זכור לדוד ותעורר. קדוש ישר' לאש ולהבה: אומר הנה מעשיי לאל. רצה ותחיש לציון גואל. נחה עמך ותשמיד מנאל. והכן משפט מזבח אריאל. והקם עליו השר מיכאל. משרתו יעיר גבריאל. וברך בשלום את עמך ישראל: ופרוס:

סימן תס

תס.
מעריב לשבת של חול המועד:

יושבי קצות יראו מאותותיך המצויינין. ציינתה בעיתיך שבתות ומועדים וזמנים. חיבבתם וחיברתם להשוותם במוקצים ומוכנים. קידשתם וזימנתם מוצאי בקר ערב תרנין: המעריב: הורית לעוליך מעגלותיך נגד מעגלם. קדושת שמש נתתם בל ימוטון לעולם. טוב לקח הנחלתם להתמיד גורלם. נעימות בימינך נצח באהבת עולם: אוהב: אקרא לאלהים עליון חוקי אשר יעצני מנת חלקי. וללחום לחמו בלחם חוקי: חוקי באות ומועד השווה. במוספים ותמידין אותם להצטווה. ולענג ביומו שחורה ונאוה: נאוה גילה עינייני עמותים. לקדשם בסוד אילים השתים. ערוך שלחנים כדרך השובתים: השובתים דרכם להשיב משבת רגל. רישונם בו לתקן תבלין ולהרגל. וכן יפה עשה ברגל: ברגל הורו שלא למנוע בשמחה. שחט חיה ועוף יכסה בעפר תיחוחה. ונוטלין עלי לקצב עליו משום שמחה: שמחה ושירה תקנו לומר. ומקדשין שבת ויום טוב במזג חמר. וכן על כל משמר ומשמר: ומשמר זירזו לאסור בכל מלאכה. ותבלין נידוכים כדרכו במדוכה. ובורר קטנית כדרכו בחיקו ובתמחוי אבל לא בתכא: בתכא חנווני ופטם סופר גלוסקאות ורימונים. ובלבד שלא יזכור סכום מידה ומקח בהיגיונים. ויכול ליתן ביצים ואגוזים במניינם: במניינם טפו עשרת והתירו. וששה דברים הקלו ושלשה החמירו: החמירו ישרים מלגדלה ביום טוב לכתחילה. מלהבהבה באור ומלחותכה לשנים נמו לה: כי אם ממעכה ביד ושורה בשמן וחותכה לשני נרות ולהעלה: ולהעלה כתחילה בשעוה ושמונה וגם תקנו. ולהשקות ולשחוט מדבריות גזרו ונימנו. הבייתות ודאי משקין ושוחטין תינו ומינו: ומינו להשקותם משום סירכא. ולהדליק נר שבת וחשיכה. ולהניח עירובי תבשילין ושיתוף חצירות בערב הפסח לכל השנה כולה כדת וכהלכה: כהלכה מהרו עשותו ולזהרו. ואם לא עשאו חוזר ועושהו כרצונו ומבחרו. ובזה יפה שימורו: שימורו ניאמו וסידרן שלא ירקב ושלא יאבד. שלא לצורך המועד לא יעשה דבר אפילו נאבד. אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד: בלבד סמכו אם נאכל ונאבד קודם (שינשל) [שיבשל]. בתחילה עליו לא יבשל. ואם התחיל בעיסתו הרי זה גומר ומבשל: ומבשל בתבשיל אחד כל צרכו. וכל שניאותיו בו ביום טוב בערכו. ויינות ושמנים וסלתות משלחין איש כדרכו: כדרכו פת עבה ופת (מדוכה) [מרובה] ביום טוב. ואין מזמנין לגוי ביום טוב. גזירה שמא ירבה בשבילו קורטוב: קורטוב (ציון) [צוו] למדוד כדרך שעושין בחול. והתירו לדם העין מנוי לכחול. ואין צריך לומר בחול שיכול לשחול: לשחול קמח במדה התירו. כדי שתינטל חלה בברירו. והמשכילים כזוהר הרקיע יזהירו: יזהירו רגוגי מצות שבת ומועד עדי עד. ללמדם לשמרם לעשותם לעד. ולדרוש הלכות החג בחג בוועד: בוועד שבעה רועים ונסיכים שמונה. תרום קרן עפרות מי מנה. זכאו גוי מגוי הוציא ברננה. כן יכנס משבעים איומתו יחידתו בגילה ברינה: בגילה: יודו לה' חסדו בגילה יספרו נוראותיו וניסיו. מכף רשעים גאלם ומיד שוסיו. דעו כולם ופצו ברכו ה' כל מעשיו. יגל יעקב ישמח שר' בעושיו: זה צור: יום וליל אהגה צדק פועלי. גאות עשה וריבצני בטובו אל חילי. לאין אונים עוצמה לקהלי. יחיינו כמיומים ואבואה אל אל. שמחת גילי: גאל: בחסדך תקום ותחנה רעייתך כהררי אל. הפלא חסדיך לחוסיך וריעיך אל. ראה מנוחתי תשובכם מושיע וגואל. קדושיך תשקם מעדניך צדקתך כהררי אל. ופרוס עליהם שלומך כנאמר שלום על ישראל: ופרוס:

סימן תסא

תסא.
תוספת:

ימים מקדם אזכרה ואספרה. צבי קדש עטרת תפארה. חומותיה ספיר ואבן יקרה. קרית מלך עיר לא נעדרה. בקרבה צדק ושכינה שורה. ראשי אבות. כהני משמרה בקר וערב בקדושה וטהרה. יום יום יבילו. שיי למורא: יקריבו ויביאו מתרומת הלשכה. צורכי ציבור ועצי המערכה. חלבנה ושחלת וצפורן ארוכה. קנה וקדה ולבונה זכה. בשחר מביא מנחה רבוכה. נותן ומקדיש וקוצה כהלכה. בערב מחציתה שנית לעורכה. תמיד לרצון. ללו המלוכה: בית אבטינס על מעש הקטורת. ביד בית גרמו לחם פנים למסורת. ילושו כחפצם בכלי שרת. יעשו שלשה דפוסים כמין כוורת. צורת האחד כמידתה מצויירת. חלל שנייה רחבה והשלישי מיותרת. קומות החלה כמין ספינה דוקרת. העמידה בטופח השלחן למסגרת. חמשתן למעלה הימנה סודרת. בצידן צניפי זהב למשמרת. ראשי מפוצלין ועליהם קני זהב לתפארת. בין אחת לאחת רוח עוברת: רוחב השלחן לאורך לחם בין הסדרים בזיכי לבונה נתונים. יש אומרים עליהם נשענים. בכתב מפורש פירשוהו נבונים. נכתב ומוכיחים עיניינים. יקדמו לפניהם ארבעה כהנים. מקצתן להעביר את הלחם ואת הבזיכים ישנים. נכנסים אחרימו ארבעה ממונים. ריעיהם שנים את הלחם מכוונין. בצפון עומדים ולדרום פונין: יכוונו איש איש למתת ארוחו. שם יעמדו זה לזה לנוכחו. מושך הלה בטיפחו והלה מניחו. ולעולי רגלים מראים אשי ריחו. אשרי העם שככה נאה ניחוחו. לחם חם (כיום) [ביום] הלקחו: קטרו הבזיכים והחלות מתחלקות לכהנים. למשמר היוצא (חמניו) [חמש] נותנים. ולנכנס שבע מהם חוננים. בשכר הגפת דלתות שתים מהן נהנים. נבונים תיקנו כן מלפנים. (וכרגלים) [וברגלים] (שבים) [שווים] באימורי עיניינים: חיבה גדולה עד שמי ארובה. זה כמה בלי סבה. קשינו עורף באשמה רבה. ולא שמענו לקול ניבא. אכן קריית מועדינו חרבה. מה נדבר ולנו הדיבה. צדיק אתה על כל הבא: ברחמים שוב ושכך זעמך. תטה אוזן עורר תמימיך. ונזבח צדק בית אולמך. רוח נשברה יחשוב לעומך. השב כקדם ריבבות עמך. אל מכון שבת נעימיך. ויהי כנהר שלומך: ופרוס:

סימן תסב

תסב.
מעריב לליל שני.

אלהים דבר בקול ערב. בקדשו לחבלו שמיני הרב. נם בעדתו נצב בקרב. לפועלו ולעבודתו עדי ערב: המעריב: דברו לאלף ציוה. הלוך ביושר נתיבה. וביום טוב היות בטובה. ודגלו עלי אהבה: אוהב: אתן צדק לפועלי. אשר הפליא חסדו לי. ה' צורי וגואלי: בבאי לזכרון. בעשור בבני מרון. בזאת ישבית חרון: גזירה פן תצא. לנוד מקצה לקצה. בזאת אלי יתרצה: דעי לך היפה. מועד זמן אסיפה. על כל כבוד חופה: העלוי ושמחי. ובסוכות תשבי ותנוחי. להציל רגלך מדחי: ולא תהיה לך לפוקה. בוקה ומבולקה. ולך תהיה צדקה: זה אלי ואנוהו. אלהי אבי וארוממנהו. הכל פעל למענהו: חפץ למען צדקו. את עמו להצדיקו. ויסקלהו ויעזקו: טובה כיום טוב. ה' הטוב. טוב שם משמן טוב: יביע אומר. איה סופר איה שומר. וכל היום עלי גומר: כי הוא אלהינו. יוצרינו ועושינו. נפלאותיך ומחשבותיך אילינו: למען שמו יכבד. לקדוש ישר' מכובד. האומרים בד בבד: ממועד הראשון. נגרע ממנו ששון. כי קרהו אסון: נגינה ורינה. באבוד רשעים אינינה. באהלי קדם מעונה: שובע פן יעצור. ובצורת יבצור. כיושבי על מצור: עצרת בבואה. שם אחד כמקראה. בהמון לא תבואה: פקודת כל בשר. בכסא וכיפור להתכפר. הם כל בשר: צהלה ורינה. שלישיה שנייה וראשונה. באסיף תקופות השנה: קול רינה וצהלה. תודה זמרה וגילה. שעריו בתודה חצירותיו בתהילה: רק למעט ניגונים. עד ימלא פינו שחוק ורננים. ומחה ה' דמעה מכל פנים: שם יעלו ברינה. שוכני בהררי מעונה. תכנס מעיר ומדינה. קרית דוד חנה: בגילה: זה היום עשה ה'. חדשו וקידשו להתענג על ה': זה צור: כי לא יטוש ה' את עמו. למען שמו הנקרא עלימו. ממרום יוסיף לקנות שאר עמו. גואלינו ה' צבאות מעולם שמו: גאל: נחץ סוד עת פלאות. צדקינו קרב רב נוראות. שתולים יציצו בחצרות קדשך להנאות. אהודך רנן משירי הודאות. כצפרים עפות בן יגן עלינו ה' צבאות:

סימן תסג

תסג.
תוספת:

יספת יי לגוי נכבדת. צדיק אתה וצדיק אהבת. חגים ומועדים לעמך הנחלת. קדשתם ורוממתם ובמו נתפארת. בני נכר גוים אשר עשית. נתתם שלווה ובמו קצפת. בני מגדלי בלורית וערלה מאסת. תמימיך מוהלים ופורעים כמשפט ציוית: ה' חפץ למען גודלו. צוות לבני עם קהלו. חגים ומועדים בכל ירח יהולו. קם הרביעי ובתבנית שור ביטלו. בא השביעי ופרע למולו. ראש השנה לתמוז גורלו. צום העשור לאב חבלו. ימי סוכה לירח אילולו. לאחרים הוא פורע. יום השמיני תן לו: מה יפו פעמייך בשתי נעילות. אביב ירח ליושב תהילות. נעימים לצאת ולקצור מלילות. בירח האיתנים עצרת לבני מקהילות. רוחות וגשמים לבא ימים ולילות. מגדלי צמחים ומעלי שיבולות. רמז למו בשילוש תיבות מוכללות. דרכו לידע על מי נוזלות. כמשפטם ונסכיה ונסכיהם לעלות. יום השמיני לחגג. לחזיז קולות: בחג מקריבים בעד בני עולה. ראשונים בנועם סגולה. שבעים פרים כולם לעולה. לבשו גאונים ועשו כלה. משלם רעה בטובה יבואהו קללה. המה ישטנוני ואני תפילה: אדון ימשל. אדון השלום. בידלת קרוביך ורחיקיך בכל מלון. רחק רחיקיך ומלא פניהם קלון. השב קרוביך על ידי שר שלום. מבשר טוב משמיע שלום: ופרוס:

סימן תסד

תסד.
מעריב לליל אחרון:

אעניך לך תפארה והלל. ביום השמיני בעצרת ליל. גבורתך ברוב עם אמלל. דוד מעריב יום ומביא ליל: המעריב: היזכר לעטרינו בשנת טובתך. ונרוה מדשן ביתך. זכור לדורשיך יושבי ביתך. חסד נעורים וכילול אהבתך: אוהב: ביום השמיני. אשפוך לב ונפש כמים. לפני רוכב בגאותו שמים ביום השמיני: שמיני בכהונה לשרת משרת וניניו. קרא משה לאהרן ולבניו. ביום השמיני: שמיני גזירת דת גשמים. אם מעט אם רב נרשמים. ביום השמיני: שמיני דורש לאות ברית. להנצל בו מאף שאירית. ביום השמיני: שמיני הוכן לנאמנה. תת חלק לשבעה וגם לשמונה. ביום השמיני: שמיני ויתור לסוכה עוצרים. לישב בבתים ובחצירים. ביום השמיני: שמיני זומן לבהמה. להרצות פני שוכן רומה. ביום השמיני: שמיני חקר לאספו עם שבעה. מפני טורח יולדת השבעה. ביום השמיני: שמיני. טוכס לברך קהל מלכם. כשילח העם לדרכם. ביום השמיני: שמיני ייחד אור עט. לקרבן טוב מועט. ביום השמיני: שמיני. כיפור ומנוח דוחה. מפני ציווי עונות מוחה. ביום השמיני: שמיני. לעודף שמחה ליראות. לנענע שמיני בעשותו נוראות. ביום השמיני: שמיני מזומן לעתיד לבוא. לשמוח בו עם קרובו. ביום השמיני: שמיני. נקרא עצרת. לאום כאישון ננצרת. ביום השמיני: שמיני סדורה בדתות. ובו נכרתו שלש עשרה בריתות. ביום השמיני: שמיני ערוך חתומים בו להציל. מפוערת גנון והציל. ביום השמיני: שמיני פייס בו להתכן. לטבוח טבח והכן. ביום השמיני: שמיני ציווי לומר זמן. לברך בו האל הנאמן. ביום השמיני: שמיני קבוע רגל בפני עצמו. לשמוח בו עמו. ביום השמיני: שמיני ריצוי קרבן להקריב לבדו. לתשורת מלא כל הארץ כבודו. ביום השמיני: שמיני שיר לבד להלל. לגמור בו את ההלל. ביום השמיני: שמיני תת ברכה בפני עצמה. לנותן ליעף כח ועוצמה. ביום השמיני: שמיני דורשי בו ניצוח ייחודיך. באו להשתחוות ברב חסדיך. יוחש עזרם מקודש בזכות חסידיך. בעזרת שוררו על הים סהדיך: בגילה: טועני (אל) [עול] מלכותך אל אמונה. ישבו בסוכה שבעה באמונה. כנתנו חלק לשבעה וגם לשמונה. לקריאתם זה צור פצו להחיש שבעה ושמונה: זה צור: מחיל אל חיל הולכים. נסעו מסוכה ולשמוח בשמיני נמלכים. סבר יהבם עליך משליכים. צור ישר' וגואלו ממליכים: גאל: פונים מסוכה לביתם לישב. צקון לחשם הקשב. קוראי רוממתיך שמך לחשב. תפרוס עליהם סוכת שלומך תהילות יושב: ופרוס:

סימן תסה

תסה.
מעריב לפורים:

ממעמד ר' מנחם בר' אהרן ז"ל:

ליל שיכורים הוא זה הלילה. לשמוח ביין הטוב ולגילה. פורים על שם הפור נקרא בגילה. יזכור לנו בקריאת מגילה: המעריב: בליל הזה ישכרו כל יצורים. להזכר חוק אשר נקבע בפורים. ארור האיש אשר ידו ירים. לשתות מים המאררים: אוהב: פרים ביין פותחים בברוך. על שלחן אשר ערוך. בליל חג פורים: פורים ישורר שיר נועם עלי יין בקהל עם: בח"פ: פורים ימלא כוסות. כדת מה לעשות. בח"פ: פורים ישתו יין כל רואהו. עד לא יכיר איש את רעהו: בח"פ: פורים לא יקח נשך ותרבית. אשר ישתה יין מחבית: בח"פ: פורים אשרי איש אשר יפן. לברך על הגפן: בח"פ: פורים ישכרו ביין לבן. וירצה כמנחה וכקרבן: בח"פ: פורים אכלו ושתו ריעים. זמרו ליין הטוב כי נעים: בח"פ: פורים שחטו אווזין ותרנגולים. כי בזאת תהיו נגאלים: בח"פ: פורים זכרו תורת ראשונים. מעשה אבות יעשו בנים: בח"פ: פורים שמעו בני איתנים. מהרו ואכלו משמנים: בח"פ: פורים ישתה יין טוב. אשר ירוה כגן רטוב: בח"פ: פורים אשר לא זקן ישתה מן הקנקן: בח"פ: פורים יזכור יין בריתו. כאשר היתר. באמנה אתו: בח"פ: פורים יקריבהו אל חכו. לרחבו ולארכו: בח"פ: פורים בישר' לפנים. יקר הוא מפנינים: בח"פ: פורים כום יין בידו יעמיד. ויערוך על פיו תמיד: בח"פ: פורים ישתה יין ישן. ארור האיש אשר יישן: בח"פ: פורים יין תמיד ירוקן. לפני נער וזקן: בח"פ: פורים ישלח לרעהו מנות. ולאביונים מתנות. בח"פ: פורים אכלו ריעים ושתו איש באהלו. ושלחו מנות לאין נכון לו: בח"פ: פורים אוהב שמחה אוהב יין יעשיר. וכל כלי זמר וכלי שיר: בח"פ: פורים אל תשתה יין רע עין. קודם תשבור צמאך אל העין: בח"פ: פורים במה יזכה איש זכותו. שבע ילין בל יפקד עונו: בח"פ: פורים גילה רינה חדווה ודיצה. הקבצו לשתות ועוצו עיצה: בח"פ: פורים דאגה בלב איש ישחנה. מאכל טוב ומשתה ישמחנה: בח"פ: פורים דלה תדלה יין מחביות. בלילה ההוא תהילות דומיות: בח"פ: פורים היין בפוך תמיד שגור. וספל אדירים יהיה סגור: בח"פ: פורים חכלילי עינים מיין. ואויבינו יהיו כאין: בח"פ: פורים טוב אשר תאחז בכוס מלא. מכתם אופיר לא תסולה: בח"פ: פורים יין מלכות ישתו ויסלסלו. בחורים שכורים יחדיו יצלצלו: בח"פ: פורים כל אשר ימרה פיו מלאכל. ומצאוהו רעות והיה לאכול: בח"פ: פורים לץ הומה ומים ומשכר. והשותה מהם לא ירבה שכר. בח"פ: פורים משתה שלך יהיה להפקר. ושותים הרבה לאין חקר: בח"פ: פורים מאן דאית ליה בושמיא ברחמיה מסיק ליה. ויקנה שם טוב ויהיה עולה: בח"פ: פורים נתן תתן מתנות לעניים. לא לשפחות ולא לעבדים: בח"פ: פורים שכל אדם מאריך בסעודתו ומן השמים ימלאו שאילתו: בח"פ: פורים שותה כדת וכהלכה. זכר צדיק לברכה: בח"פ: פורים שומר מצוה שותה תאות נפשו. שמש וירח נבראו לשמשו: בח"פ: פורים שבקיה לרויא דמנפשיה נפיל. לא יקום כי יפול כמו פיל. בח"פ: פורים תרא יין כי יתאדם. כי זה כל האדם: בח"פ: פורים יין אשר הוקם לשמוח פני אישים. יבא ויגל פני אנשים ונשים. ארור האיש אשר יאכל עדשים. בלילי פורים ובמועדים ובחדשים: בגילה: ארור האיש אשר יאכל פולין כתושים. מפי המלך וההגמון והראשים. כל בית ישראל יעלו עליו חמושים. לגרשו מתוך קהל קדושים: גאל: השכיבנו ושמור צאתנו ובואינו:

תוכן העניינים

מחזור ויטרי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה