מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
שיר השירים
א שיר השירים אשר לשלמה וכו' לריח שמניך טובים שמן תורק שמך:
לרי"ח שמני"ך טובי"ם ס"ת חכ"ם כידוע ששמן מחכים ושמן היינו תוה"ק ואין חכמה כחכמת התוה"ק ולריח שמניך טובים היינו כששמן על ראשך אל יחסר שמן תורק שמך היינו כתר שם טוב שעולה על גבי כל הכתרים וריחו נודף למרחוק הרבה ור"ת "לריח "שמניך "טובים של"ט כי החכמה תעוז לחכם מעשרה של טים וחכמה תחיה בעליה ואותיות חכמה במילואם כזה חי"ת כ"ף מ"ם ה"י עולה בגימ' תיבות אלו חכמ"ה. תחי"ה בעלי"ה חכ"ם גימ' חיי"ם ואותיות חכמה במילוי כזה חי"ת כ"ף מ"ם ה"א עה"כ גימ' תר"ה שהתורה עץ חיים למחזיקים בה גם חכמ"ה במילוי כנ"ל גימ' תרי"ג ושמן היינו חכמה כידוע וחכמת אדם תאיר כמו ששמן מאיר וכן אחז"ל כמו ששמן מאיר כן עב"י מאירים לכל העולם כמש"ה והלכו גוים לאורך ועב"י נמשלו ללבנה מאור הקטן כי קטן יעקב וכו':
גם לריח שמניך טובים שמן תורק שמיך ע"ד שכ' במק"א בבחי' ג' שמנים הן כי שמ"ן גימ' פרנ"ס ואמרו חז"ל ג' פרנסים טובים היה לעב"י במדבר משה אהרן ומרים ען בזכות משה רבע"ה ענני כבוד בזכות אהרן כה"ג ע"ה באר בזכות מרים ע"ה והיינו רמז לריח שמני"ך טובים הפרנסים טובים כנ"ל שמן תורק שמך נתוודע שם עב"י בכל העולם והיו אוה"ע משבחין אותם והיינו שמן תורק שמך כמו ששמן מאיר למרחוק כן היה שם עב"י הולך מסוף העולם ועד סופו וכל אוה"ע הכירו כי הם זרע בריך ה' וכמו שאמרו חז"ל שהיה המן גבוה ששים אמה והעכנים היו עושים המעקשים למישור והיו מגהצים בגדיהם וכו' וכמו שאמרו חז"ל בזה טובא והבאר הלך עמהם לכל מקום נוסעם וכל אוה"ע ראו כל היקר והגדולה שהיה לעב"י אז וכולם נתנו עדיהם שרק עב"י נבחרו לעם סגולה וועקב בחר לו יה ישראל לסגולתו:
משכני אחריך נרוצה:
י"ל ע"ד משאחז"ל קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים וזש"א משמני תחל' לעזרני עצהיו"ט. ואח"כ יהיה תיקון רבים ע"י היחוד. ואחריך נרוצה רבים וע"ד מש"ה אלמדה פושעים דרכיך ע"י רוח נדיבה שתסמכני תחלה. ואינו דומה מה שיחיד עושה שא"א לו לעשות כ"כ בהתלהבות והתעוררות למה שנעשה בכנופיא וחברותא טובה כלאי שמיא לעבדו שכם אחד בהתלהבות ואגודה וכמש"ה אלה אזכרה ואשפכה על נפש כי אעבור בסך אדדם עד בית אלקים בקול רנה ותודה המון חוגג. הרי שחדות של כנסיה לש"ש הוא בהתעוררות גדול וזש"א נרוצה אשר תיבת ריצה מורה על התעוררות גדול:
הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך גם שרב טוב נשבע בבואינו לחדר בית ה' בביאת הגואל צדק בב"א ויהיה רב טוב לבית ישראל ובפירוק עול שיעבוד מלכיות וחסדים טובים עכ"ז נגילה ונשמחה בך במה שיהיה ה' למלך על כל הארץ ויהיה ה' אחר ושמו אחד והגילה שלנו יהיה רק בגדר ושמח נפשינו בישועתיך במה שתהיה ישועת הש"י שימחה זכר עמלק הרשע ויהיה השם שלם והכסא שלם ורק זה הוא שמחת לבבי וחוץ לזה ולשמחה מה זו עושה ורק לעשות רצונך אלקי חפצתי בגדר בטל וכל הרצונות שלי בטלים נגד רצון הש"י רק נשמחה בישועתו היטב:
נגילה ונשמחה בך:
י"ל ע"ד מש"ה אני לדודי ודודי לי שבעוה"ז כל מגמתינו רק לש"ש בלי שום פניה. ועי"ז בעוה"ב הש"י כל מגמתו לנ"ר שלנו להיטיב לנו ולהרבות ר לעב"י בעוה"ב. וזהו נגילה בנ"ר הש"י שיש לו ממעש"ט שלנו בעוה"ז נ"ר לפניו שאמר תעשה רצונו. ונשמחה בך בעוה"ב גם שהש"י מגמתו לנ"ר שלנו מ"מ מגמתינו גם בעוה"ב הוא רק כדי שיהיה נ"ר להש"י ממה שמטיב עם עג"י וכמ"ש במקו"ר. וכיון שבעוה"ז צ"ל כל מגמתינו רק לנ"ר הש"י וזש"ה וישירו בדרכי ה' כי גדול כבוד ה' על כל זולתו וכנ"ל כי רם ה' ושפל יראה שא"א להתקרב אליו כי אם ע"י מה שאנו מבטלים רעונותינו מפני רצונו בדרך אני לדודי כנ"ל:
איכה תרביץ בצהרים:
י"ל שהכוונה בשני בחי' צוהר כמ"ש בזה במק"א עמש"ה ומשפטיך בצהרים והיינו בחי' אור עצמי ואור שמבחוץ וכן הוא בחי' אור חמה ואור לבנה כידוע וכן הוא בחי' בעלי הלכה וה' עמו שהלכה כוותיה הר"ז כעין אור החמה שמיוחס הויר לעצמו ובעלי אגדה שיהיו דבריהם נשמעין הוא אור מבחוץ ואינו מסור בידם רק ברוח הבריות הנוחת ועי"ז יש כעין פירוד שלמה אהיה כעוטיה על עדרי וכו' כשני עדרים כמו אוה"ע דסיחון ובפרודא כידוע צאי לך בעקבי הצאן ע"י הלכה אמתיות ורעי את גדיותיך באגדה הכובש לבבות הנפרדות:
תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. י"ל בדרך רמז עפ"י מ"ש במק"א שעיקר מצוות הצדקה הוא שהעשיר לא יתגאה על העני אף בלב ואדרבא העשיר יחשוד א"ע שמא הוא גרוע מהעני במצוות שבינו למקום ואף שהעשיר עושה חסד עם הבריות עכ"ז במצות שבינו למקום הוא גרוע כי עוני מכניע הלב לתשובה ולבו נשבר בקרבו משא"כ עושר שמביא לידי גאוה והעיקר הוא שהעשיר יהיה בענוה נגד העני וזש"א תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף שאביון הוא בחי' כוסף ותאוה כי תאב לכל דבר והיינו בחי' כוסף והעושר בחי' זהב בחי' גאוה ויוקר וכבוד והיינו תורי זהב וכו' עם טפל לנקודות הכסף שיהיו העשירים ענוים וכטפלים להעניים לש"ש וכנ"ל:
לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעתי:
שמעתי בשם הרב הגאון המפורסים בש"ט מוהר"ש שמעלקי זללה"ה אבד"ק כ"ש יצ"ו שהכוונה כמו שברכבי פרעה נמשכו הסוסים שהם העיקר אחר הרכב שהוא הטפל לסוס כן נמשכנו אחר הגופניות כי השכל הוא יראת ה' הן יראת ה' היא חכמה אחת היא והוא חלק אלהי ממעל ממקום קודש מחצבתה והתאוות הם מארציות מהד' יסודות גופניות כמ"ש בשעה"ק למוהרח"ו ז"ל ורק לב חכם שהוא ממעל אשר מילא אותו אלקים בחכמה ובתבונה צריך להגביר על לב שמאל ורק לב חכם שבימין רוממה:
מי זאת עולה מן המדבר בחי' דיבור אין אדם יכול להיות נקי מזה כי כולם באבק לה"ר והלשון הוא הממית ורק נצור לשונך מרע גם שיש לה ב' חומות נשגבות שורא ובר שורא השפתיים והשינים עכ"ז יוקשה הוא להמלט מזה:
ד שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד י"ל ע"ד שכתבתי במק"א עמ"ש במד"ר הק' פ' דברים מקנחת בשערה כו' פשוט שאין הכוונה רק בבחי' הקופצים להתמנות על הצבור ויש שקופצים לכך גם שרואים שרבנות קיברה רבים בסגנון ההוא קודם מלוי ימיהם והם בבחי' בחירה בגדר לישתמש אינש בכסא דמוקרא חדא יומא והדר ליתבר והם נוטים מהברייתא שביומא בשמך וכו' ומשכך יתנו לך אין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו והם בגדר וחטפתם לכם וכנ"ל במק"א בבחי' מנוהו לא קתני אלא נתמנה והם נוטים בבחי' משאחז"ל עמש"ה מי פלג לשטף תעלה שכל שער צ"ל יניקה בפ"ע מגומא שלה ואם אחד נכנס לינק ממקום חבירו יש ח"ו טירוף הדעת ומ"מ השערות גם שבשרשם כל אחד מגומא אחת בסופם מתפצלות ושער הא' נחלקת לב' ובזה י"ל ג"כ כאן שערך כעדר העזים (שגלשו מהר גלעד שמעתי בשם מוהר"ם אלשיך זללה"ה שלבן גרם כן שרדף עד הגלעד וי"ל ג"כ שגם הגרועים שהם כבחי' שערות מותריות וטפיל כמ"ש מוהר"מ אלשיך ז"ל וי"ל ג"כ שבחי' שערות הם כבחי' לבוש כנ"ל כמ"פ והיינו בחי' יכין וצדיק ילבש ובחי' רשע מכתיר את הצדיק שהוא בחי' לבוש מ"מ מהר גלעד נזהרים הם בהגבול שיש בגלעד שאמר יעאע"ה עד הגל וכו' והמצפה וכו' שלא להכנס לגדר לבן ודעמי' לרעה וכ"ש שאין נכון להתחבר עמהם) שהם בחי' מעיקרא חשוכא עיזי מסגי ברישא והוא בחי' מעין מש"ה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך בבני ישראל ובחי' ושפטינו ככל הגוים כנ"ל במק"א. ועיזי מט"א אתחזי קמייהו ולכך קופצים והיא בחי' קפיצה כנ"ל והמבוי שעל ידי חכמה שכאור הוא עיקר היניקה והתפשטות שגם שלא מצד חכמה בחי' שערך כעדר העזים ובשערות ההם הוא קינוח ידי הכוללות שמכונה כלה שהשערות יפות עי"ז ואין יופיים מצד השרשים רק בהתפשטות ושם הקינוח דהידים שפחומים והיינו מצד שכ' דברי חכמים בנחת נשמעים משא"כ מנוי שאינו מצד חכמה יש בה גרעון שמיעה לדבריהם וע"י גרעון שמיעה לממונים על ההנהגה עי"ז פיחום ידים. וכמשאחז"ל אוזן נכווית תחלה כו' אוזן קנקל כו' ושמיעה גורם כל הסיבובים והשערות נאים עי"ז מלבד שרשים גם התפשטותן כיין שהם מלמדים ומזהירים כהוגן בחכמה שכאור השמש ומ"מ אין צייתנות והכוללות נאים כיון דגרעון שמיעתו ע"י שהמנוי לא מצד חכמה כנ"ל אך אם ח"ו נטי' להטיל על ממונה שהי' רצונו רק ללמד כראוי בהלכות צד קינוח ידים הרי ממילא חוזר בו מהמנוי ואינו בוחר מתחלה ועד סוף במנוי שעל דעת כן לגרום לו ח"ו נטי' כל דהו מכפי רצונו או צד גרעון מהצלחות שיש בכח אליו גם חוץ להשגתו כן היא בודאי בעזה"י.
עורי צפון ובואי תימן הכוונה עורי צפון התעוררות לח מת תוה"ק הוא ע"י בחי' צפון מצפון זהב יאתה והרוצה להעשיר יצפין ואח"כ ובואי תימן יבא לבחי' תימן הרוצה להחכים ידרים שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה וזהו בחי' להחכים ידרים חכמת תוה"ק לשמה כי אין חכמה כחכמת תוה"ק וזהו עושר וכבוד בשאלה שיהיה רק בבחי' שמאל כטפל ורון לב חכם לימינו למיימינים בה דהיינו בחי' תימן חכמת תוה"ק לשמה כנ"ל וכמ"ש במק"א:
ה פתחו לי אחותי:
י"ל דהיינו שתחלת תיקון ההוראה הוא במה שברור כאחותו שאסורה זה המפרסם איסורו לכל וי"ל דנקטו חז"ל המשל באיסור אחותו משום שהיה היתר לאיסור זה ומ"מ אין דנין אפשר משא"א והוראת שעה שאני וכן הוא בבחי' איסורים שיש בהם צדדי היתר בהוראת שעה וכמו קולי דחזירי דהוי אסירי ממתן תוה"ק והלאה ובמלחמת מצוה אישתרו וכהנה ועכ"ז נודע שהאיסור ברור וקבוע. רעייתי היינו בחי' אהבה וה ינו מדת חסידו' שע"י אהבת הש"י לעשות גדרים נכונים. יונתי י"ל ג"כ לשון אונאה כי אחר שאוחז בפרישות וגדרים א"א שלא יהיה בו איזה נטיה להחמיר ביותר מכפי הצורך כי א"א לצמצם כ"כ וכן הוא טבע היראה שיש בה הפלגות והרי מוטב אהיה שוטה ולא אהיה רשע שעת אחת לפני המקום עי"ז נוטים יותר לצד החומרא גם אם יש בזה צד שגיאה ואוביה. תמתי היינו שאח"כ מאיר הש"י עיניו בהלכה להגיע לבירור הנכון בלי שום נטיה כלל וכמ"ש במק"א עמש"ה ישא ה' פניו אליך ע"י רבוי הדקדוקים לש"ש וישם לך שלום ע"י רבוי למודי ה' באמתיות הלכה בבירור הנכון:
ז עיניך ברכות בחשבון ואמרו חז"ל אל תקרי בריכות אלא ברכות והיינו שגם בגדר עיניך ולא סמוי מהעין וגם בחשבון שהוא דבר המבוי אעפ"כ יש בזה ברכות והיינו ע"י התוה"ק שנקראת טוב וכתיב טוב עין הוא יבורך שכיון שהעינים אם בגדר טוב הם גורמים ברכה:
מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים ואמרו חז"ל מה יפות במזוזה ומה נעמת בכר חנוכה להבין השייכות בחי' היופי למצות מזוזה ובחי' הנועם לנר חנוכ' י"ל כי כתיב ומתוק האור הרי שבחי' נר הוא בחי' נועם ובחי' מה יפית במזוזה כי מזוזה קבוע והוא בחי' חניה מלשון חן ויופי. ועוד אמרו חז"ל מה יפית בתפילין ומה נעמת במזוזה י"ל השייכות כי תפילין נקראים פאר בבחי' פארך חבוש עליך (מצד זה אמרו חז"ל שאבל אסור בתפילין) והם בחי' שם ה' אשר נקרא על עב"י כמש"ה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וכו' ואמרו חז"ל אלו תפילין שבראש והם הפאר והיופי של עב"י וכן הוא בבחי' תפילין דמארי עלמא מהה כתיב בהו ומי כעמך ישראל גוי אחד ומה נעמת במזוזה היינו בבחי' נעימות בימינך נצח שהמזוזה שהיא בימין הכניסה הוא בחי' נועם וכל מי שיש לו תפילין בזרוע ומזוזה בפתחו וכו' כמו שאמרו חז"ל. ומ"ש שם עוד מה נעמת בתורה ובמעשים טובים היינו כמש"ה ודעת לנפשך ינעם וכ' כי נעים כי תשמרם וכו':
רשפיה רשפי אש היינו באהבת עוה"ז ואח"כ שלהבת י"ה ע"ד מתוך שלא לשמה בא לשמה שאשר אז מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כיון שבחי' שלהבת י"ה הוא ענין בטל רצונך מפני רצונו עי"ז הרי הש"י מבטל כל הרצונות מפני רצונו וא"כ מים רבים לא יוכלו לכבות שהרי השי"ת לבדד לבטח יושיבהו וכל מתנגדיו יבוטלו נגדו וכן הוא דרך השלהבת שאוכל ומנצח את הנאחז בו להפכו למהות אש וכן הוא ענין בטל רצונך כו' משא"כ עשה רצונו כרצונך כו' הוא רק בחי' אש שנכנס בלבו אהבת עוה"ב אבל מ"מ אין רצונו אשר לאהבת עוה"ז בטל עדיין להתפך לדרך מצוה וזהו אש יצאה מחשבון היינו מעיקרא כי עביד איניש אדעתיה דנפשיה עביד ולהבה מקרית סיחון הוא מצד שמה שהדעת לנבון נקל להפך מה שהיה שלא לשמה בתחלה שהוא בבחי' אהבת עוה"ב ע"ד עשה רצונך וכו' להפכו לשמה לגדר בטל רצונך והיינו מתוך שלא לשמה שגם אז איננו בגדר עמל הכסילים תיגענו לבלתי לכת אל עיר וסביב רשעים יתהלכון רק הגיע כבר לתוך הבנת דבר מתוך דבר להבין היטב בטוב עוה"ב אשר עוה"ז מעיד עליו בהיותו כצל עובר והכנה לעוה"ב בלבד ונדמה עוה"ז לערב ש"ק וליבשה קודם יום פרישה לים כידוע וכיון שבכל קניניך קנה בינה להבין דמת"ד ועי"ז בא לש"ש בחי' בטל רצונך וההגעה לזה הוא מצד הידוע שנחת רוח הש"י הוא נ"ר שלנו שבעוה"ב וכל ישעו שעשועיו וכל חפצו כי לא יוצמח שמבחי' ל"א המרכז דאחור דרל"א יוצמח בחי' טוב עוה"ז שיחול טובו להתהפך לזכות לעוה"ב אם כן הרי יש מיצוע נכון בין הרצונות מצד שרצון השי"ת הוא לנחת רוח עם ב"י ועי"ז סופו להגיע ללשמה ע"ד בטל כו' בגדר אני לדודי ואח"כ עי"ז דודי לי והעדות על רב טוב הצפון הוא מה שזה כל האדם בעוה"ז דומה לסייח במדבר ועיר פרא אדם יולד ואינו מרגיש מאומה מטוב עוה"ב וההערלם ניתן בלבו בזה שכל זה הוא מצד שאלו היה מרגיש כל דהו מטוב עוה"ב היה הבחירה בטילה וכמ"ש במקומות רבים מזה מצד שהטוב הוא מה שאין טוב מזה בשום אופן והכל כלא נגד הטוב ההוא כיון שהוא בגדר דוד לי והרי השי"ת כפי כל יכלתו הכל כלא קמיה ובידו לגדל ולחזק לכל הרי שההעלם שבלב מלהרגיש טוב עוה"ב הוא הממשיך כח הלהבה להבין עי"ז שנ"ר דהשי"ת הוא שנהיה בויו"ז בגדר אני לדודי ולא לפנות לצד הנאתינו ואלו הי' רשה בזה כאן בעוה"ז לא היה אפשר להסיח דעת מן טיב ההוא וכמ"ש במקומות רבים ובדרך זה יובן ג"כ הסיום אכלה ער מואב ע"ד מ"ש לעיל שהוא בח' ' כח רע והוא אומר לרע טוב והוא נטיה מלהרגיש בהבנת דבר מתוך דבר בטוב הנצחי אשר כ"ר הש"י רק להטיב והמציא הנמצאים רק להחויב עפ"י משפט כמ"ש בקר"ב ומצד ראות היות עוה"ז רובו לא טוב והוא כצל עובר וענין המושיעים שהם טובים הם ג"כ אינם מתפשטים בשר מות בעוה"ז והשלמתן רק מצד עולם הכלח ולכן הנוטים מגדר טוב עוה"ב הנם רע בהחלט ומזה נמשך עין רעה ומזה נמשך בעלי במות גאוה רעה כנ"ל או שיהיה במות לשון רבים נגר גאוה ותאוה והכל מסת ק ע"י כח הלהבה טובה:
אם חומה הוא נבנה עליה טירת כסף היינו שאנו כנאד בקיטור נגד עליון וכעפר וכאסקופה ומדבר ויודעים שהוא נותן לנו כח ועכ"ז אין אנו מתרפים בתיקון בנין בית ה' ובית ישראל הוא נגלה לכל שהש"י תשוקתו וכוספו חזק רק אלינו ואם דלת היא דל"ת גימ' חסד דין רחמים אם טועים לומר שאנו העושים מדות אלו הרי הבנין בדרך צורה לבד אך אני חומה וכו' והייתי בעיניו כמוצאת שלום שבהיסח הדעת אנו זוכים לשלימיות משמו של הקב"ה שהוא שלום כי מגמותינו לש"ש כיון שאנו משליכים יהבינו על הש"י וכמ"ש במק"א ועי"ז שלימיות דשכר הוא בהיסח הדעת וכוונתינו לש"ש לבד: