מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
קונטרס חזון למועד · דרוש א
בטור ריש הלכות שבת כ' על משאחז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות היינו כשאין לו עיי"ש. הגבול בזה הוא. שכל שיש לו לכדי פרנסת יום כבר הזהירנו חז"ל אל תדאג דאגת מחר והאומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני אמנה, וכמו שלימדנו הש"י במן דבר יום ביומו. כי מי שברא יומו ברח פרנסתו. ומש"ה במשלי אזהרות הרבה לאגור בקיץ לחמו. ואמרו חז"ל הקונה מסיטון חייו תלוים לו מנגד גם שיש בו הכנה לב' שנים כידוע ואמרו חז"ל לא תתחזו קמאי לא ביומי ניסן ולא ביומי תשרי דלא תטרדי כולא שתא במזונייכי הנה הגבול בזה הוא לפי סגנון הנהוג בעולם בהכנת מזון ואוכלם בעתו, והכל לפי סגנון המדינה וסגנון כל איש בהכנותיו שמי שאין סגנון שלו לקנות רק לאכול משדותיו ודאי צריך הוא להיות זריז לאגור בקיץ לחמו:
ובדרך שאדם רוצה לילך וכו' ומי שמואס להצטרך לבריות ומואס בסחורות ובדרכי אומניות או טלטול למקום אחר או להצטרך לבריות. וסגנון שלו לאכול משדותיו כדי שלא יתבטל מתוה"ק ע"י סחורה שהוא טרדא לאין קצבה וכן אומנות הם אצלו בגדר טרדא וגרעון תלמוד תוה"ק או גרעון עבודת הש"י וסגנון מעש"ט שלו. או שאינו יכול אומניות וכדומה באיש כזה נאמר שחייו תלוים לו מנגד כשקונה לו מזון ג' שנים. ועכ"פ ביומי ניסן ותשרי מוטל עליהם להכין אשר יביאו מראשית השנה עד אחרות שנה משא"כ מדת רוב בני העולם שמנהגם בבחי' מה שאמרו חז"ל ארעא ארעא אפילו את עושה כמה הפוכי בעסקא טב מינך, ואין צריך לומר בעלי אומניות פשיטא שאצלם קבוע שלא לדאוג כלל דאגת מחר ושלא לקמץ מג"ח ומעש"ט ע"י הצטרכות דמחר. אך גם סוחרים בסחורות שאינם מצוים תמיד בשוק רק לזמנים שונים או רחוקים. וכן המטולטלים ולאו בכל יומא מתרחיש להו. מ"מ כשיש בידם כפי הצטרכיתם בזמן שאי אפשר להם להרויח אין להם לחשוש ולדאוג עוד ולא לקמץ מג"ח ע"י ספיקות. גם דספק ספיקא דפיקוח נפש לקולא מ"מ אין שום בריה מתה ברעב כי אם בזמן גזר דין ח"ו בשנות רעבון ולא זולת וגם ההצטרכות לבריות אין לפחד עבורו כי ניתן גם לצדיקים וגדול מה שהעני עושה וכו' ועולם חסד יבנה והמפחד מזה הרבה בחששות שלא לשם שמים מצד חששות דביטול תוה"ק ומעש"ט ע"י זה או חשש דלחם רע עין ת"ו כל שזולת זה הוא שלא לשם שמים והוא רק מעין גאוה ורמות רוחא. וגם שאמרה היונה יהיו מזונותי וכו' מ"מ בספק אין לפחד מזה כלל וצריך להיות בגדר בטחון על ה' בבחי' ברוך ה' יום יום ומעין זה שמעתי מהרב הגדול המפורסים בש"ט מו"ה משה יודא ליב ע"ה ויברכם ביום ההוא שלא יהרהרו כי אם על הצטרכות יום ההוא לבד ולא על יום מחר כנ"ל ואמר עוד ואתחנן אל ה' בעת ההוא שביקש מהש"י שיהיו במדריגה יותר גדולה שבגדולו' בבטחון שלא להרהר כלל גם על שעה זאת הסמוכה תיכף ביום ההוא ע"כ שמעתי מפיו ה"ק. וזהו שלימות המשקל הנכון בבטחון בהש"י הקובע ברכה וברכת ה' היא תעשיר ואין ממנו צד כשלון. כי בוטח היא ג"כ בחי' כשלון כמ"ש רש"י ע"ה במשלי עמש"ה כסיל מתעבר ובוטח. והרב הקדוש הנ"ל היה מרגלא בפומיה דברי רש"י הללו:
אך בטחון במשקל נכון הוא טוב והיינו להזהר שלא יהיה מבעלי משכנות שגינה אותם בחוה"ל:
ועכ"פ לא יחוש לספיקות בעניני בצע. כי עכ"פ אין כאן פק"נ בהחלט כי אין לך מי שמת ברעב בלי גזר דין ועת צרה וטוב לצדיקים פת חריבה ושלוה שלא יהיה חשש עוון ח"ו ובטחון כזה הוא הקובע ברכה טובה וכל שבסוג האפשרי שיהיה לו פרנסה דבר יום ביומו כבר שייך בו אל תדאג וכו'. ומה שאמרו חז"ל עשה שבתך חול וכו' היינו כשאין לו עכשיו בידו כל מאומה וגם לא שום מראה מקום ממה לפרוע כשילוה ורק ע"י הצטרכות לבריות הוא שיוספק לו עכשיו הנה יעצונו חז"ל לעשות שבתו חול ולא להצטרך לבריות כנראה שהוא רק דרך עצה טובה קמ"ל ואין שום איסור בזה על מי שמחמיר על עצמו למחול על כבודו ולהצטרך לבריות כדי לכבד שבת"ק ונראה שהוא בכלל מדת חסידות לעשות כן כשיודע שאין חשש לחם רע עין ח"ו. או שום דררא דאיסורא דלא תחמוד או לא תתאוה או חשש חילול כבוד התוה"ק ע"י זה ומצד שע"פ הרוב יש חששות הנ"ל הרשות וגם מצוה דחסידות הוא להרבות כבוד שבת"ק מכבוד עצמו. והרי עם בני ישראל אנו בן זוג לשבת קודש וידוע מה שאמרו חז"ל שהמכבד אשתו יותר מגופו עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום וכו' והבסכה מצויה ע"י זה. וכן אשה לאיש דשומנא גבר כורסא ביני חרי רמית ליה וגרדאי בביתו פרשדיכנא להוי ושורר בביתו מכבדתו מגופו. וא"כ ודאי נכון לנו לחוש על כבור שבת קודש יותר מעל כבוד עצמינו רק מצד חששות גדרו חז"ל בעצתם עצת עליון:
ואולי ירומז זה בהפסוק אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי. ולכאורה כיון שכתב משבת ביום קדשי למה לי אלא הכוונה ליתן גבול לחיוב עונג שבת"ק שכל שביום קדשי יש לך חפציך ואין חסר לך. אין לך לדאוג עוד כלל דאגת מחר ומוטל עליך לכבד שבת"ק בכל מה שיש לך וקראת לשבת עונג שמכאן למדו חז"ל שהכל מודים שבשת"ק בעינן נמי לכם (והיינו שהוא גלוי מלתא שמשה"כ והכינו את אשר יביאו את אשר תאפו אפו הוא מצוה לדורות ולא עצה לגד) ואם יהיה וקראת לשון והזמנת יהיה הכוונה על ההזמנה שבערב שבת"ק שתזמין העונג לשבת"ק כל שיש לך חפיצים שלך ליום ההוא שאתה צריך לבריות ביום ההוא וע"י זה יהיה לך כבוד יותר ג"כ לכבוד הבריות וכבוד שבת"ק יהיה עומד במקומו שהרי לקדוש ה' מכובד תקרא שעפ"י כולם קדושים כידוע מה שאמרו חז"ל בחולין גם שאין ללמוד ממאמר קרח כי כל העדה כולם קדושים מ"מ הרי כתיב קדושים תהיו בהווייתן כי כל עב"י פרושים ומיוחדים ומזומנים לעבודת הש"י וכיון שאינך צריך עכשיו לבריות כבודך במקומך עומד וכבוד יחו"ס דעב"י במקום הראוי כי ע"י ההצרכה להם נמשך לפעמים מה שהוא נגד כבוד עב"י שלפעמים ע"י רמאים שבעולם ירע הלב בתתו ופעמים גם יקפצו יד ח"ו משא"כ כשאתה עושה חפציך לקרוא עונג אין כאן נגיעה נגד כבוד בריות וכבדתו לשבת"ק מעשות דרכיך כי כבוד שבת"ק בהיותו עונג לנכבדים הוא מתרבה ביותר ממה שיהיה כשעינוגו יגרום נגד כבוד עב"י וזש"ה וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד שתזמין שבת"ק שיהיה עונג לך שאתה מעב"י שכולם קדושים ואתה ג"כ נקרא קדוש ה' והנך מכובד בכבודך ולא פגמת בו כלל וע"י זה וכבדתו לשבת קודש מעשות דרכיך שנמשך כבוד שבת"ק ביתר שאת בהיותך מכובד ועושה חפציך שלך משלך גם יומשך כבוד שבת"ק ע"י מה שאתה תמצא אחר שבת"ק חפציך הצטרכיותיך שאחר שבת"ק תמצאם כמציאה בהיסח הדעת לגמרי שהרי בשבת"ק היה כאלו כל מלאכתך עשויה ולא דאגת כלל מה אוכל למחר גם שלא נשאר בידך כל מאומה בערב שבח"ק. ומ"מ תדע ודאי שאחר שבת"ק תמצא חפציך גם בהיסח דעתך יכונו יחדיו באין מחסור שהרי כל המוסיף בהוצאות שבת"ק הש"י מוסיף לו מלבד הקצבה שבר"ה וזהו ודאי מציאת החפיצים כי מה שנגזר בר"ה איננו בגדר מציאה שכבר היה מצוי בפינקס כתובה בספר זכרון למעלה משא"כ מה שמוסיפין לך עכשיו ע"י שהוספת בעונג שבת"ק זהו בחי' מציאה והקנאה חדשה:
והבט נא וראה כמה יתרבה כבוד שבת קודש ועונג שלו ע"י מוצאך חפציך אח"כ בזכות שהוספת בעונג שבת"ק יוסיפו לך כבוד גדול יתכבד שבת"ק בזה אצלך ואצל היודעים מזה. ודבר דבר אז תתענג על ה' שבחי' בטחון נקרא על ה' כמש"ה גול על ה' השלך על ה' יהבך שברו על ה' שע"י הבטחון לא נגרע עונג שלך מאומה וידעת כי הש"י לא יעזבך ויהיה אצלך העונג גם בשבת"ק בשלימות כאלו כבר מוכן אצלך גם לימים הבאים והרכבתיך על במתי ארץ כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו וכו' ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי שאין זה כלל בסוג הארץ בתכלות הגבוהים שבה רק בהבוטחים בהש"י וכמ"ש בחוה"ל הק' במעלות הבטחון והאכלתיך נחלת יעקב נחלה בלי מצרים שגם שלקצב בר"ה רק כך כשהוספת יוסיפו לך רב טוב וגם דלפי מנהג יעקב אבינו ע"ה שהתקין את עצמו לדורון וכו' היה נטיה קצת מבטחון רק לחשוש ולומר קטונתי מ"מ עכשיו באנו כבר אל המנוחה ואל הנחלה שהובטח עליה יעקב אע"ה שהרי פי ה' דבר לנו וצוה אותנו על עונג שבת"ק בפירוש משא"כ יעקב אע"ה לא היה מצווה ועושה לא הובטח כ"כ ממכשול משא"כ אנו דרך מצוה נרוץ כי שומר מצוה לא ידע דבר רע.
ולכאורה היה מקום לדקדק בדברי חז"ל שהיה צריך לומר אל תצטרך לבריות קודם עשה שבתך חול כיון שאנו בהצטרכות לבריות על הצטרכות דשבת קודש ולא על הצטרכות לבריות שאח"כ שהרי אין לדאוג כלל על מחר כנ"ל אך לק"מ שכוונת חז"ל היא על עני שיש לו ב' סעודות וכדי להוסיף על כבוד שבת"ק ירצה להצטרך לבריות על הסעודה ג' או כשיש לו מאכלים פשוטים כבחול ורוצה להוסיף מאכלים לכבוד שבת"ק ע"י הצטרכות לבריות על זה אמרו חז"ל עשה שבתך כבחול ב' סעודות ומאכלים פשוטים כן תכין לך על שבת"ק. ומה שאתה רוצה להצטרך לבריות ולהוסיף לא תעשה כן נמצא שסדר הלשון ואה נכון ומי שפרנסתו ע"י הצטרכות לבריות ואין לו רק מה שנותנים לו צדקה וכדומה נראה שכיון שעד ר' זוז מותר לו ליטול לפרנסתו בחול וכל שנטל לכדי לעשות עונג שבת"ק. כיון שגם לולא סדר הצטרכיותיו כבש"ע ה"ק דיעות אודות הר' זוז א"כ אין כאן הצטרכות לבריות בשביל שבת"ק ואין כאן גרעון כבודו ע"י זה. או חששות דחודה כנ"ל כיון שלא ידע ארם את עתו דאכלם בעתו הניתן מהש"י וכשנותן לו אדם הוא נוטל לשם שמים עד ר' זוז ואיננו עושה בדרך חמדה רק בבחי' האיש אשר עשיתי עמו וכו' והכל לשם שמים אח"כ בשכבר הוכן בידו כדי עונג שבת"ק הרי אין לו לדאוג דאגת מחר כלל ומדוע יגרע הוא שהגי' לחמו בעלבון נפשו מכל אדם הזוכה להתענג בשבת"ק כל שיש בידו לכ"י שבת"ק אז והרי גם הוא בעת ההכנה לשבת"ק כבר יש בידו לכדי עונג שבת"ק פשיטא שאין לנו להשגיח מאין בא לו תיתי מהי תתי כל שיש לו לכדי עונג שבת"ק ואיננו בארץ ציה ולא סגר בעדו המדיר ויוכל אחר שבת"ק להוציא טרף לביתו מאיזה צד שיהיה ומי שיברא יומו יוגרא פרנסתו ואם יהיה נצרך לבריות דיה לצרה בשעתה לבוטח בהש"י שאין מעצור לו להושיע ושעכ"פ אין לנו אלא שעתו שכל מי שיש לו מצוה עליו להתענג לשם שמים בברכת טוב ועכ"פ העזר מבריות והיה בעין יפה בלי חשש רע עין ובלי חשש חמדה:
וצריך לבקש תמיד מה"ש. שלא להצטרך למתנת בו"ד שהוא גורם לפעמים חסרונות כי יש המצפים למתנות שמכריחים אותם להיותן מעורבים עם הבריות בערבוביא יתירה ורבה מעין רמז בחי' ערב רב וערב זוטא שכתב בזוה"ק כי צריך להיות דעתו מעורבת בין הבריות הכל בסגנון דעת טוב ולא ערבוביא דטוב ורע ח"ו וגם העירוב עם הבריות בסגנון טוב נכון שיהיה רק מהשפה ולחוץ ולבו נוהג בחכמה ומר כי נוגע אל לב ערבים בתוכה בערבוביא רבה וזהו אחד בבחי' מש"ה שונא מתנות יחיה שגם מפשטא דקרא יש לומר שגם הנוער כפיו מלקבל מתנוה יכול לחיות גם שעוה"ז חסד יבנה ואי אפשר שלא יצטרכו הבריות זה לזה בצד מה וכ"ש בהצטרבות בני אדם גם בני איש יחד עשיר ואביון דלא סגי בלאו הכי בשום אופן כי אי אפשר לאחד שיהיה אומן בכל אומניות ההכרחיות והכנת מזון ומלבוש ודירה ושארי הצטרכיות המרובים וכן כתב בחוה"ל בחכמת בנין העולם והצטרכות המדינות זה לזה ע"ש על כל זה ווי שאוהב שלא לקבל מתנות ה' יצליח דרכו כפי הכנת לבו בסגנון זה ויגמור בעדו לטובה שיהיה נהנה תמיד משלו ובכסף מלא יושלם לו כל הצטרכיותיו משלו ומעין בחי' מה שאמרו חז"ל הרוצה שלא יהנה לא יהנה כשמואל הנביא ז"ל שהכוונה ג"כ שרצון זה יעשה לו עזר שיהיה כפי משאלות לגו והשי"ת יוגמר בעדו שיוספק לו פרנסתו משלו תמיד ובבחי' מה שאמרו חז"ל בירך שאדם רוצה לילך כו' והש"י מפרנס בריותיו בחן וכו' שהכוונה מלבד החן של כל אחד ואחד בעיני בריות שמצטרך להם ג"כ הכוונה שכפי מה חן שלו בעיניו לקבוע לו סגנון פרנסתו כן גומר עליו השי"ת לטובה וצ"ל ע"ע: