אור ברסלב

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

קהלת

איכה

כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא:

בבחי' שאחז"ל קשין מזונותיו של אדם בקיי"ס י"ל ג"כ כאן כי כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא שכן הוא בפרנסת האדם שכל דוצ"ת נבראו לשמשו ואדם נברא לשמש את קוני ובעלי חי מתפרנסין שלא בצער ולא כן הוא בני אדם רי ביניהם כמה עניים בבחי' והים איננו מלא וכמו שמה שהים איננו מלא הוא מצד שממנו הולך אל הנחלים כן הוא בפרנסת כי עולם חסד יבנה וכמש"ת וכן נגוזו ועבר כמשאחז"ל בזה שע"י נתינת הצדקה כל הישיעות ויניקה דצ"ח מהצדקה וע"י זה צ"ל בבני אדם בחי' מקבלין דין מן דין ולא יחדל וכמשאחז"ל עמש"ה ישב עולם לפני אלקים חסד ואמת מן ינצורהו וכמ"ש במק"א וזה:

ג הכל היה מהשפר היינו כמו שאמרו חז"ל שהשי"ת נטל רגב עפר מתחת כסא הכבוד וזרקו למים ומזה נעשה יבשה וכן הארץ ומלואה וכל הצמחים נתהוה מצור העפר ועי"ז הכל שב אל העפר לשורשו הראשון והכל היה מן העפר אפי' גלגל חמה כמו שאחז"ל:

ה אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים. י"ל דקאי אהכרמת נגד זכות ח"ו כי בחי' פנים דרל"א בחי' פני לא יראו מטה כלפי זכות וכשמוציא דיבור קשה נגד זכות הוא בלי הבחנה שיש להכריע לזכות כמ"ש חז"ל שדה זו זיבורית היא וכו' זזש"א אתה על הארץ ע"כ יהיו דבריך הקשים מעטים רק תכריע תמיד לזכות לההולכים בדרך תמים:

כי אלקים בשמים ואתה על הארץ ע"כ יהיו דבריך מעטים. הכונה שכשאתה רואה שלבך רחוק מן הש"י דהיינו אתה על הארץ ודומה לך שהש"י בשמים ואם תעזבנו יום וכו' שע"י מה שלבך רחוק מן הש"י יש גרם לצד ריחוק ח"ו ע"כ יהיו דבריך מעטים כי טוב מעט בכוונה כמ"ש הפוסקים ע"ה בזה.

השבע לעשיר איננו מניח לו לישן י"ל שהכונה על העשיר בדעת כי זהו עושר הנכון ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר והיינו השבע לעשיר ע"י שביעתו בתיקוניו שכבר תיקן הכל עצהיו"ט איננו מניח לו לישן ומהדר אח"כ אחר תיקוני זולתי כמ"ש במק"א שהעובד מאהבה אינו די במה שמפקיע א"ע רק הומה ומהמה אחרים לעבודת הש"י ורוצה בתיקוני זולתו ג"כ והיינו אינו רוצה ליתן רק להרבות תיקוני זולתו ובשלום יחדיו שעי"ז יהיו כל בנייך למודי ה' משכבה ואוכל לישן שכבר הכל מתוקן היטב:

מי יכול לדון עם שהתקיף. כתיב וקרינן עם שתקיף י"ל דקאי אבחי' בעל תשובה או צדיק מעיקרא כי בעל תשובה כבר ראה תוקפו של יצה"ר והרגיש והוא בחי' התקיף הידוע לו ודאי וצדיק מעיקרא ג"כ ידע שיצה"ר נקרא תקיף רק יצר סמוך תצור שלום וכו':

העושק יהולל חכם ויאבד לב מתנה. במדרש תנחומא ע"ה אל תקרא העושק אלא העוסק יהולל חכם וכו' הכוונה כי א"א לאבד לב מתנה שאין מתנה כ"א התוה"ק כמו שסתם זקן היינו שקנה חכמה כי אין קנין אמיתי זולת זה ורק קנין תוה"ק קונה לעצמו ישראל קנין אחד ותוה"ק קנין אחד וכן הוא מתנה אמיתיות הוא רק לב שבתוה"ק דבוק כמ"ש עם תורתי בלבם וכו' בבחי' לקח טוב נתתי לכם אין טוב אלא תורה והתוה"ק כוללת משפט וצדקה:

הרי כתיב עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושק' וא"כ היאך אפשר לחול כלל בחי' עושק שיאבד לב מתנה לזה אמר המדרש אל תקרי העושק אלא העוסק שע"י העוסק כבר נעשה הלב כבמאסר תפוס שלא יוכל להתפשט על כל איברים דיליה לאמלכא להש"י על כל איברים וכמ"ש במק"א מה ששמעתי לפרש מכל משמר נצור לבך דהיינו תפיסה שלא יהיה הלב תפוס מלהתפשט על כל האיברים כי ממנו תוצאות חיים להתפשט ולהלהיב כמו שניצוץ אחד בוער הרבה מתפשט ומתלהב וכשהלב תפוס ח"ו מלהתפשט על כל איבריו הרי בחי' הלב תוצאות חיים ח"ו כאפיסת חיים כמו ניצוץ אש שכשאינו מתפשט הוא מתכבה ממילא. וכן הוא ע"י עוסק אין לב טוב ח"ו מתפשט על כל האיברים ועי"ז הניצוץ נכבה ולב מתנה נאבד. ואח"כ יכול לחול ח"ו עושק למעט חכמה אמיתיות ח"ו הש"י ירחם עלינו ויצילנו במהרה דידן מהגורם מיעוט חכמה וירבה לנו ישועות חכמה ודעת לטובה:

גם העושק יהיכל חכם ויאבד לב מתנה. ואחז"ל אל תקרא העושק אלא העוסק וי"ל בזה הפסוק העוסק יהולל חכם שהתעסקות במילי דעלמא במו"מ יהולל מלשון ערבוביא לב החכם ויאבד לב מתנה באי' וממדבר מתנה דהיינו התוה"ק בחי' לקח טוב תורתי כנ"ל והיינו בחי' לב מתנה כי עיקר משכנה בלב בבחי' עם תורתי בלבם ובבחי' שמיני כחותם על לבך והיינו שהתעסקות יאבד הלב מן התוה"ק כי לא בתגרנים הוא ולא מעבר לים במי שמפליג דעתו מעבר לים ועי"ז ניתנה התוה"ק כארץ מדבר שהוא שום מכל עניני עולם וכן התוה"ק משכנה בלב פנוי ממילי דעלמא:

אל תאמר שהימים הראשונים היה טובים מאלה כי לא מחכמת שאלת את זאת. שמעתי בשם הרב מ"ק פאדהייץ יצ"ו מוהרי"ל ני' ע"ד מה שאחז"ל קמאי הוה מסרי נפשייהו אקדושת השם. ולזה צלו ואתי מטרא ואמר בדרך הלצה כי לא מחכמה שאלת על זאת שהשאלה בש"ס הייתה מצד תוספות חכמת הלימוד באחרונים. משא"כ באחרונים עכשיו שאין תוספות חכמת הלימוד באחרונים. משא"כ באחרונים עכשיו שאין תוספות חכמה על ראשונים אין התחלת שאלה כלל. וי"ל בפשטות שחכמה קאי אמס"נ כי שכל טוב לכל עושיהם והן יראת ה' היא חכמה אחת היא והיינו יראה עילאה דהכל כלא חשיב קמיה ע"ד בטל רוצונך וכו' והיינו מס"נ במחשבה וע"י חכמה מתורץ הקושיא דשנוי הדורות היטב.

ח חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה. היינו שחכמת התוה"ק הוא אילת אהבים ויעלת חן ומי שהוא ירא שמים הוא בעל חן וכמו שאמרו חז"ל האנשים הללו בעלי צורה הם ועוז פניו ישונה היינו כמו שאמרו חז"ל שאלמלא לא קיבלו עב"י את התורה לא היה שום אומה ולשון יכול לעמוד מפניהם כי ישראל עזין שבאומות והתוה"ק שנקראת עוזו תושיה מתשת כח עזותן וזש"א ועוז פניו ישונה ע"י התוה"ק:

יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ויש רשעים וכו' ושבחתי אני את השמחה וכו' והוא ילוונו בעמלו וכו' המכוון הוא שמצד שיש הרבה מצוות שיש בהם הנאות מורגשות כגון עונג שבת ופו"ר אשר גם אם היה זה בגדר רשות לא היו נמנעים מלעשותם. וא"כ מצד זה יש ח"ו פ"פ על מעשה הצדיקים שהם כמעשה הרשעים וברשעים להיפך. לזה אמר ושבח אני את השמחה שהיא המוציאה המבוכה לגמרי שע"י השמחה במצוה נודע שמעשה הצדיקים הם רחוקים ממעשה הרשעים את המצות כרחוק מזרח ממערב וזש"א אין טוב תחת השמש מלבד השגת תוה"ק כידוע כ"א לאכול ולשתות שהם כל ההנאות ולשמח שע"י גדר השמחה יובחן גדר המצוה וגרר מכשירי מצוה. וגדר הרשות המותרי שאין חל בו שמחה כלל ואחרית השמחה תוגה תיכף וחרטה לנכוני הדיעה ולב טוב. והוא יכוונו בעמלו ימי חייו שהשמחה יחבר לעמלו את ימי חיים אשר נתן אלקים שאחר חטא עה"ד החיים בעוה"ז הם רק כמתנת חנם מהש"י על מנת להשתוקק לנ"ר הש"י תמיד כמ"ש במה שאחז"ל לאו כלבא אנא דאנא מתהני מינך ואנת לא מתהניא מנאי אשר שמעתי עפי"ז ממ"מ מו"ה צ"ה ע"ה מ"ק נדבורנא לפרש משאחז"ל בתיזוה"ק צווחין ככלבין הב הב דהיינו מצד שנהנים מהש"י ואין עושים נ"ר שלו עיקר שזה נ"ר ולא זולת כי אין לו להש"י בעולמו כ"א אוצר של יראת חטא. שהוא מה שעשיית נ"ר הש"י עיקר נגד הכל. וא"כ מה שחייתינו תחת השמש הוא במתנת חנם מהש"י אחר שהביא מדה"ד למיתה ח"ו ע"י חטא עה"ד הוא מביא להשתוקק לעשות נ"ר הש"י תמיד. ובאופן זה חיותו הוא בגדר חיים משא"כ זולת זה הר"ז בגדר רשע שבחייו קרוי מת וזש"א מאן בעי חיי מאן בעי חיי היינו שיהיה החיים בגדר חיים לנכון. ומלבד זה יפורש עפ"י ששמעתי ממוה' צ"ה הנ"ל ע"ה בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא שהכוונה בשביל נהמא כמ"ש בס' הישר לרבינו תם ע"ה הצדיקים אוכלים בעבור חיותם והרשעים חיים בעבור אכילתן. ושמעתי בזה שאחד שאל שכיון שבקושי ועמל מתפרנס אם יהיה לו עבור זה עוה"ב. והשיבוהו ק"ו ומה זה שמגמתו בשבילו שהוא עניני עוה"ז אינה עולה בידו כרצונו מכ"ש למי שאין מגמתו כלל עליו שהוא עניני עוה"ב. והעמל נמשך רק מצד הנטיה מגדר אהבת המצוות נשאר עי"ז הל"ט בזיעת אפיך וכו' ואין לך בן חורין אלא וכו' וכל המקבל עליו עול תורה וכו' משא"כ ע"י אהבת מצות הש"י ילוונו בעמלו כל ימי חייו יהיה מחובר לעמלו ופעולתו גדר החיים שהם חיים בדרך אמיתיות המתנה שכיוון אליו הש"י מצד טוב הנכון ונצחי כי הש"י דבריו חיים וקיימים וכו' ומצד התכלית במגמתו בחיים יפורש ג"כ מאן בעי חיי שאוכל בעבור חיותו כנ"ל וזש"ה מי האיש החפץ חיים ולא שחי בעבור אכילתו אוהב ימים לראות טוב אין טוב אלא תוה"ק ומעשים טובים כן שמעתי מפה ק' הנ"ל:

י בשפל ידים ידלוף בית. ירמוז לבחי' מזלזל בכט"י במזיד שזה מורה על שפל ראש כי נשיאות ידים הוא בחי' נשיאות ראש הולכים בקומה זקופה כמ"ש בזה במק"א משא"כ שמל ידים הוא נגד בחי' שאו ידיכם קודש וכו' ובחי' קודש הוא חכמה כידוע מזוה"ק ובית הוא ג"כ בחי' חכמה כבסיצה"ק והוא בח' בחכמה יבנה בית וזה בשפלות ידים ידלוף בית כנ"ל והתיקון ע"י נשיאות ידים בברכה:

את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם רמז בזה משאחז"ל גזירה שרוב הציבור יכולים לעמוד בה גזרינן. ושאין רוה הציבור יכולים לעמוד בא היא בטלה. וזש"א מצוותו ו שמור דהיינו משמרת למשמרת בסייגים וגדרים שנמסרו ליד חז"צ אך בתנאי כאשר זה כל אדם רוח כל בריות עב"י שקרוים עיקר אדם. או רובם כוחה מזה אז היא שמי"ה וזובה ומעולה גי"ל ע"ד שאחז"ל לעולם יראה אדם עצמו כאלו הוא מכריע את כל העולם כולו לזכות ולזה נברא אדם יחידי שכל או"א יחשוש תמיד אולי עכשיו וידי הכרעת כל העולם כולו לטובה ולזכות וזש"א אלקים ירא ואת מצוותיו שמור ביראה גדולה ובשמירה מעולה גדולה כ"ב עד שתחשוש כי זה כל האדם תשית לבך אולי זה הכרעת כל האדם ובידך טוב הכרעת זכות כל עב"י וכל העולם לטובה כ"כ חז רז במעש"ט ויראה וכא"שאחז"ל אילו ידע ראובן שהכתוב כתב עליו ויצילהו מידם על כתפו היה מוליכו לאביו. אהרן בתופים ומחולות איה יוצא נגד משרבע"ה. בועז היה מאכל פטומות לרות שזה הזריזות בהצלה וש ושוחה וסעוד בתנוגע לצורך הדורות כ"ש הכרעת העולם לזכות ע"י מצית בשמירה מעולה ויראה שהזריזות גובר עי"ז הרבה לטובה:

סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם. ואמרו חז"ל כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין וי"ל ג"כ שהכוונה ע"ד מש"ה סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם וכ' כי לא יעשה ה' דבר כי אם גילה סודו למבדין הנביאים וזהו הכל נשמע בבחי' ואזניך תשמענה דבר מאחריך (דברי נבואה כידוע וכמ"ש במק"א בזה) ע"י שאלקים ירא כי סוד ה' ליראיו הנ"ל:

אות האלקים ירא ואת מצוותיו שמור בי זא כל הארם. י"ל את האלקים ירא במצוות לא תעשה כי השס"ה מל"ת הם מבחי' אלקים יראה גבורה כידוע (וג"כ במצוות לא תעשה שייך ביותר יראה שיש לו יראה לגשת לעשות דבר אשר הש"י צוה שלא לעשות כן ואת מצוותיו שמור רמ"ח מצוות עשה וזהו ואת מצותיו כי הם הדברים אשר צוה ה' לעשות כי זה כל האדם שיש בו ג"כ רמ"ח איברים ושס"ה גידים נגר התרי"ג מצוות ואת זה לעומת זה עשה אלקים וחז"ל אמרו כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל זה ובמק"א כתבתי בזה בסגנון אחר קצת:

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה