מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
איכה
ה' הוגה וכו' ואחז"ל יכול על מגן (נדפס עי' דהוה אמינא ע"י הבכיה של חנם) ת"ל על רוב פשעיה ושמעתי בשם הרב הדרשן מיה' ברוך זללה"ה מח"ק קאסוב יצ"ו ע"ד משל מי שהכה לאמי שהכהו כונה פעמים יותר מהכאה שהכהו ואמר הכאה נגד הכאה ושוב כמו שהכית אותי בחנם כן הכיתיך עוד בח ם והיינו יכול על מגן כנ"ל ת"ל על רוב פשעיה וי"ל אוד מולד שפרעון גם שמיצר הוא עכשיו שמח הוא לאחר זמן והי"ל היגון על מגן אך אם הפורעניות ח"ר בבחי' גרם מכשולות בבח' מ"ש במק"א עווש"ה יסרתני ואווסר ח"ו על מה תוכו עוד תוסיפו ח"ו אין היגון חכם והיינו על רוב וכו' ח"ו:
וא) שו שריה כאילים יא וולאי מרעה:
מו"ח ני' אמר הכוינה ע"ד שאחז"ל כאילים ראשו דל זה בצד זו של זה בצד זו ש זה היינו לכין כבישת פנים בקרקע וורהוכיח החוטאים וי"ש בזה ג"כ פסוק זה מרישא לסיפא ומסיפא לרישא כעין מה שאמר שם שע"י שלא מצאו מרעה בהיסח הרעת או לפרנסם בחנם. וו כפאו התוה"ק ק לקיים מצוות בו תרבקון להטיל מלאי שע להמיוחדים ללמוד וללמד במניעה מזה היה נגרר הכבישה דפנים בקרקע כי לא היו דבריהם נשמעין מצד חכמת המסכן בזויה. גם שאחז"ל דקאי אמסכן במע"ט כידוע עכ"ז אינו יוצא מפשוטו ג"כ וכמשאחז"ל איש תרומות יהרסנה אם הדיין דומה למחזיר בגרנות אחר התרומה יהרס את המשפט ח"ו. ולזה נצטוינו גדלהו משל אחיו ולזה הנבואה שרתה דוקא על מי שהיה עשיר ג"כ וכיון שכבר יצא הנסיון לפועל כמ"פ שאין התוכחה נשמעת מהממונים על הציבור ואין מוספק להם פרנסתם בכבוד כראוי בבחי' לא מצאו מרעה כנ"ל על ידי זה כבשו פכים בקרקע מלהוכיח (והיינו בעניני אומדנות מה שיש על פי שורת הדין דרך לפטור את עצמו מלהוכיח ולא שייך בו עד הכאה וכמ"ש במק"א משא"כ בהרואה דבר עבירה ממש שייך בו גבול הנ"ל, אך גם היכא דל"ש בן גבול הנ"ל מ"מ היה יותר טוב להוכיח מצד מדת חסידו' אולי יועיל ואחר שהיו בגדר לא מצאו מרעה בכן היה גדרן אין תוכחת במה שאלו היו מקיימים גדלהו משל אחיו כראוי היה תועלת בתוכחה וכשתוכחה בעולם טובה בעולם) גם מצד הטרדא בבקשת מרעיהם לא היו פנויים להשכיל אל דנים במע"ט ובדעת טוב להשכיל להיטב וכמשאחז"ל אני היום סמכוני באשישות ובעו מני מלי דבעו טעמא והסומך על הפלטר חייו מנגד שמעתתא בעיא צילותא כיומא דאיסתנא (י"ל באולי מצד גדר רוח הבריות נוחה בבחי' רוח כחה ולא סערה וזהו בחי' איסתנא או ירצה ממוזג שוה לנכון בלי נטיה) ולא ניתנה תוה"ק אלא לאוכלי מן שניה לה לאוכלי תרומה היינו ג"כ את שאין מוטל עליהם לחזור אחר הגרנות, וי"ל ג"כ מרישא לסיפא שע"י מה שהיו כאילים וכבשו פניהם בקרקע עי"ז לא מצאו מרעה כל עב"י בהספקה הראויה להם בהיסח הדעת ועכ"פ שרים המנהיגים הטובים לנכון שהם מחויב וראוי שיוספק כראוי בהיסח דעתם בני שום דחייה ומצד שמי שמיקל לו יגיד לו ולא רבים יחכמו וכלם למנוייו דהמיקל והכובש פנים בקרקע למנותו ומאן דלא מוכח להו במילי דשמיא רחמי ליה בני מאתא ועי"ז עכ"פ הני דלא מוכחי כראוי והש"י דורש ובוחן לבבם שאין זה לש"ש הם לא מצאו מרעה שהרי ההספקה הראויה גדלהו וכו' הוא כדי שיהיו דבריו נשמעין אוהבי עשיר רבים רבים יחלו פני נדיב וכיון שהיו רחמי ליה בני מאתא ע"י מניעת תוכחת נלכדין ח"ו בכבלי עוני שאין הפרנסה רודפת אחריהם עכ"פ:
היו שריה כאילים לא מצאו מרעה מבעהמ"ח ספה"ק קדושת לוי נ"י שמעתי שהכוונה כאילים כמש"א חז"ל ראשו של זה בצד זנבו של זה ולא פנים בפנים באהבה ועי"ז לא מצאו מרעה מעין זה שמעתי ממנו ברמז וי"ל דהיינו מצד שכל או"א היה אוהב לטעון על חבירו ושונא לפרוק ליישבו והביט על בחי' אחור דחבירו דהיינו הגריעות שבו ולא הביט אפנים ומעותיו ואולי הכוונה ג"כ מצד שלא היה הכנסיה לש"ש שסופה להתקיים עי"ז לא הי' קיום להכנסיות ונשארו ראשו של זה בצד וכו' בלי כנסיה וחיבור ואהבה. ולזה לא מצאו מרעה י"ל דהיינו בצד שבחי' מציאה הוא בהיסח הדעת כידוע וכן צ"ל הפרנסה של ראשי עב"י שלא יהיו בגדר איש תרומות יהרסנה לחזור לגרנות אחר הפרנסה וזהו בחי' מציאה שלא יהיה הצטרכות להם כלל לשים לבם ודעתם כלל לדרך התפרנסותם רק פרנסתם יהיה רודף אחריהם וכמ"ש בספה"ק מבשר צדק עווש"ה כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש וכמ"ש בזה מכבר במק"א וע"ד מה ששמעתי שהרעותי את מעשי וקפחתי פרנסתי דהיינו שרגליים של הפרנסה שתרדוף אחר האדם מקופחת ואין לה רגליים ולזה צריכים לרדוף אחריה וזהו ג"כ לא מצאו מרעה שמצד שכנסיותם לא היה לש"ש לא רדפה אחריהם פרנסתם שתהיה אצלם בדרך מציאה שתבא להם בהיסח דעתם ויל ג"כ שהוא מדה במרה שע"י שלא היה הליכתם לכנסיותם לש"ש עי"ז לא היה דרך הליכה להפרנסה ג"כ שתלך אחריהם כנ"ל אך הנה י"ל ג"כ להיפך שע"י מה שלא מצאו מרעה ע"י זה היו השרים כאילים ראשו וכו' בצד וכו' כידוע מ"ש רש"י ע"ה ר"פ מחץ שכשובע בעולם עין בריה יפה בחבירתה וכן הוא כשראשי עב"י פרנסתם בריוח רודפת אחריהם בהיסח דעתם בבחי' מציאה כנ"ל אז יש בין ראשי עב"י כנסיות לש"ש והתחברות ואהבה ואגידתם על ארץ לתקן כל התיקונים ועי"ז יש תיקוני כל הנמצאים וכשלא מצאו מרעה היה כאילים כנ"ל הן מצד שבחי' רעב גורם לשלא יהיו עין בריה יפה בחבירתה כנ"ל הן מצד שכיון שלא ניתנה תוה"ק כי אם לאוכלי מן אותם שאין פרנסתם רודפת אחריהם אינם זוכים בשלימות להצליח בתוה"ק ועי"ז נתמעטים נתיבות שלום ביניהם וע"יז ועי"ז הם כאילים כי רק התוה"ק נתיבות שלום משא"כ בלתה אין נתיבות שלום:
וכמדומה שבעהמ"ח הנ"ל הזכיר אז גם פסוק קול ה' יחולל אילות אולי י"ל בדרך הנ"ל שכל החבלי לידה הם מצד בחי' האילים כנ"ל שכמו שחבלי לידה כל מה שהיא מתאמצת לדחות הולד ממנה עי"ז היא נעשית חלושה ביותר ואינה מעצרת עוד כח להגביר כח הדוחה נמצא שההתאמצות להוושע גורם עוד יותר חלישות כן הוא ממש בענין מציאת המרעה שכל שאיננו בגדר מציאה רק צריך לרדוף אחר הפרנסה היא בורחת ממנו ע"י תוספת רדיפתו שכל עניני עוה"ז הם כבחי' הכבוד שהרדיפה מברחת ביותר וכמ"ש בספה"ק בינה לעיתים ימיני כצל עובר לישנא דאיקדומי כצל המוקדם לפני האדם בלכתו שכל שמוסיף לרדוף אליו הצל בירח ביותר וכשיחולל אילות וניצול מחבלי לידה אלו הגורמים בחי' כאילים ראשו של זה וכו' ואז יחשוף יערות שיתגלה שאוה"ע גרמו לעב"י שיהיו בבחי' יערות שלא לעשות פירות כאילני סרק ובפרטיות עב"י יתגלה זה שהמוניים לגבי הת"ח הם בבחי' יער נגד אילני פירות כמ"ש בתוה"ק רק עץ אשר תדע כי עץ מאכל הוא אותו לא תכרות כמ"ש בזה בתיזוה"ק דקאי את"ח שהם בבחי' עץ פרי וכשיתגלה זה אז בהיכלו כולו אומר כבוד שיתרבה כבוד הת"ח כראוי שהם מבני היכלא דמלכא וכמ"ש אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך וכמשאחז"ל בזה וקאי את"ח הנכונים ועליהם יאמרו הכל כבוד וכמ"ש ברעמ"ה הק' פ' נשא וזהו מ"ש ובהיכלו כולו שהם הת"ח המתהלכים לפני הש"י וכולם בהיכל הש"י עליהם אומר כבוד שכל רואיהם יכירום שזה כל פרי הנמצאים ולהם יאות כבוד ולא לכסילים כיון שיתגלה שזולתם הם בבחי' יער סרק וע"י כבוד חכמים יתוקנו כל זולתם ג"כ וכל הנמצאים. ואולי מש"ה ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם הכוונה ג"כ בדרך הנ"ל שכמו שהקפיד הש"י הרבה גדור המבול על שהשחית כל וכו' כי תמורת שהיה להם להוליד זרע של קיימא שהיה בהם הרבה צדיקים (שהרי כל הניצוצות הם היו דור דיעה שיצאו ממצרים כידוע ממ"ש האר"י ע"ה בהגדה שלכך הושלכו מהם ליאור מעין המבול) וצדיקים הרי טוב להם להבראות משלא נבראו משא"כ זולת צד קים טוב להם שלא נבראו כידוע אך עכ"פ עונש המבול מצד חסרון מה שהיה אפשר להרבות והשחיתו ומיעטו רבוי הטוב וקשות מיושב וכן ישב ה' מלך לעולם שתמיד יש משפט קשה על מה שמחסרים טובה הרבה ומשחיתים פירות הרבה שהיה אפשר להרבות בעולם להרבות כבוד הת"ח אשר על ידי כבודם יתרבו כל התיקונים וכל הפירות טובות ומיעוט כבודם גורם מיעוט רבוי פירות טובות וע"ד מ"ש גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית מן מלאכה לשון שליחות לשון מלאך שאיננו רק לשון שליחות הן מלאכה ממש שע"י זריזות בשליחותו בעוה"ז כמ"ש לחשים אמרים אמת לשולחך עי"ז יש זריזות במלאכתו שבתוה"ק כי מלאכה היא לה' צבאות וכו' דאומן לה סמא דחיי וכל אומניות דעלמא אשתכחין בתוה"ק כמ"ש ברעמ"ה הק' ועכ"פ הש"י תמיד מלך לעולם בבחי' מדה"ד מקשה על המונעים רבוי פירות טובות דאותם שהם בהיכלו כנ"ל שזהו עיקר הפירות ויקר מכל יוקר שבעולם ואח"כ כשיתוקן זה לנכון כראוי ה' עוז לעמו יתן וכו' גם לבחי' המוניים שהם בבחי' גחלים עוממות ובחי' עם הארץ רק שיומתקו מבחי' עם הארץ לבחי' עמו שגם שאין זה שלימות גמור ג"כ כי משאחז"ל בס"פ א"א הגד לעמי פשעם וכו' אלו ת"ח היינו ג"כ בנאה דורשים ואין נאה מקיימים ושאין תוכם כברם והלומדין שוא לש"ש דלא אומנים להתוה"ק והתוה"ק נעשית להם סמא דמותא ח"ו וזהו עמי ועי"ז נחשב להם לפשע אך עכ"ז יש יותר שלימות בבחי' עמו מבחי' עם הארץ ואולי מש"ה עד יעבור עמך ה' היינו בחי' עמו כנ"ל עד יעבור עם זו קנית היינו בחי' חסידיו שהם בחי' מה שקנה עבד קנה רבו שהם מתחסדים עם קונם להשיב הכל לש"ש לבד מצד שהש"י עיקרא ושרשא דכל עלמין והם בבחי' עבד ה' שהרי ודאי הכל נתהווה מרצון ורשות הש"י לבדו והכל בידו כחומר ביד היוצר רק בחי' קנין הוא ביטול כח הבחירה מרע לטוב ולהקנות א"ע לחפץ הש"י ורצונו לבד ובבחי' זו אחז"ל אאע"ה הקנה להש"י שמים וארץ שגם שהכל בידו תמיד כחומר ביד היוצר מ"מ יסד דרכי בחירה וכל זמן שאין הבחירה נכבשת לטוב בהחלט הר"ז אינו מקנה א"ע בבחירתו להש"י גם שהכל קנוי ממילא לו והכל שלו מ"מ בחר הש"י שיהי' אצלו בגדר קנין ע"י הבחירה לטוב וזהו בחי' עם קנית ובפרט כמ"ש שם הת"א ע"ה רי פרקת והכוונה למעט ער"ר והכוונה שגם שנקראים עמו מ"מ אינם עצם הפורקן כי עיקר פדיון ממצרים היה רק ע"י הטובים ולזה יעבור עמך היינו ארנונא והם אותם שלא זכו ליכנס לארה"ק וצריכים בירורים לשיהיה להם חשק לעוה"ב והם בגדר עם סתם ועם זו קנית רי מרקתא כנ"ל עד יעברו ירדנא שהם הטובים שזכו לנחלת ארה"ק וכן מ"ש אל עמו ואל חסידיו היינו ג"כ עם הארץ שנהפך לבחי' עמו ע"י כימורו ומ"מ כיון דלא אומן לה ע"י מה שיהיה לו שלום עם חסידיו בחי' עם זו קנית הנ"ל רק עי"ז יהיה תיקונים. גם לבחי' עמו והיינו ע"ד מ"ש במק"א שמתוך שלש"ש בא לש"ש ויש בחי' טעות בהנוטים לעצמם מה שעי"ז יש לדונם ג"כ ללש"ש כיון שבטעות כמו וכמ"ש במק"א בזה וזש"ה ה' עוז לעמו יתן שיזכו להצטדק עפ"י בחי' עוז שנוטה לגבורות וע"י יוקר הגבורות הק' ממותקות על החסדים כיוקר זהב על כסף ועי"ז יברך עמו בשלום שיזכו לתוה"ק שנתיבותיה שלום כי יותחל מעין מש"ה ומלאה הארץ דעה את ה' כמים וכו' וזהו מ"ש במעוזי יעשה שלום לי וכו' ויתוקנו גם אילני סרק ע"ה ויעשו פירות טובות בבחי' תיקון יששכר וזבולון ע"ה לא זולת זה ואח"כ יזכו ע"ה לבנים ת"ח ואח"כ יתמלא העולם ת"ח כולם ידעו את ה' וכו' י"ר שיהיה בב"א וגם שבח' כאילים ואילות קאי אאיל שבין החיות טהורות שבתוה"ק ובחי' ראשו של זה וכו' כמדומה שאחז"ל כן על בחי' אילים שממין צאן וידוע מ"ש בשו"ת הגאון א"ץ ע"ה עמ"ש הט"ז ע"ה בה' שיפר בענין איל בסגנון זה עכ"ז אין להשיב על אסמכתא הנ"ל ויש אם למסורת ג"כ כאילים כתיב גם בחי' אילות דרכם לערוג על מים ועושות חסד עם חברותיה כידוע וזהו יחולל אילות שיהיה כן שיתרבה בעב"י בחי' אילה דהיינו תיקון זבולון ע"ה לנכון ועי"ז יהיו כל הישועות והתיקונים בב"א כנ"ל בעזה"י:
זכרה ירושלים ימי עניה ומרודיה כל מחמדיה וכו' הכוונה שזוכרית שהיו שלימים ונכונים שמחמדיהם היה בעיניהם לעוני וצער ובגלות ע"י מה דצ"ל השתדלות מאויבים על עניני עוה"ז יש כהתנגדות לבחי' הנ"ל ובפרט בבחי' מ"ש במק"א שבחי' צר היינו הגובים חובות עב"י ח"ו וחסרון או גרעון אטובות עוה"ז נחשב בכלל יסורים והו"ל נכיון פרעון והם סוברים שהוא כסתירה ע"י מה שהיו יכולים למאס בעיניהם חמדה שחקו על. שבתים וישבתיה לשון גרעון ואומרים שהגרעון כשחוק ולא כ"ה כי מה שהיה צד מיאוס אחמדה היה שלא מצד הטבע פשוט והוא יוקר הנפש ונחשב לזכות ולצדקה היטב:
כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה גם היא נאנחה ותשב אחור בספה"ק בל"ע כ' שכמו שהמביט מאחוריו משיב פניו לשם כן בחי' הפשפוש על הגורם הקודם לפורעניות שהיה אז הו"ל כמשיב פניו אחור אזמן שלפניו ואם הלשון הימים הבאים לקראתינו על העתיד הו"ל זמן העבר כלשון אחור מעין כן שמעתי וי"ל באופן אחר מצד שאותה שוברת חצי גופו של אדם ובהגוף נכלל בחי' אחור וקדם כמש"ה אחור וקדם צרתני לזה אמר שהאנחה שבה לגבי חצי הגוף שהוא בחי' אח ר ולהגביר בחי' רוח אדם העולה ימין רומרה כנ"ל במק"א ובחי' עולה למעלה בקומה זקופה וברית הלשון הוא בחי' פנים נגד בחי' אחור ונקרא ג"כ קדם נוצר קדימה במעלה וחשיבות וסוף מעשה במחשבה תחלה וגם שבהמות קדמו מ"מ הנשמות דעב"י קרמו שבהם נמלך הש"י בבריאת העולם כידוע ואחז"ל ישראל עלו במחשבה ובחי' לב חכם לימין ופה ולב שוים ופיה פתחה בחכמה שייך לבחי' חכמה שנקראת ראשית שהוא בחי' קדם. וי"ל ג"כ להיפך שאחור:
למעב"ר בריאת האדם שבה הוא להגביר ע"י האנחה. ושמעתי בשם מוהר"ם אלשיך ז"ל על מה שאמרו חז"ל במד"ר ששאל הש"י להמלאכים מלך בשר ודם אבל מהו עושה וכו' שהכוונה שלא יאמרו המלאכים שקטרגו על בריאת ארם באמירת מה אנוש וכו' שהגלות מורה כסברתם והרי אינו כן שאדרבא הש"י מחבבם כבנים וי"ל בזה ג"כ כל מכבדיה הזילוה גם היא נאנחה ותשב אחור שע"י שהזילוה ואמרו מה אנוש וכו' נתחרטו כולם בתשובה והוא בחי' אחור למעשה בראשית ומה שאמרו חז"ל שם מלך ב"ו אבל יושב ושותק שמעתי ג"כ בשם הרמ"א ז"ל דהיינו בבחי' הן הן גבורותיו שרואה ושוחק וי"ל ביותר שע"י בחי' הן הן גבורותיו מובן לחכמים דלא שייך בחי' מה אנוש:
ידו פרש צר על כל מחמדי נרמז בזה מה שאחז"ל עיש"ה כי הגדיל לעשות שמתגרה בתלמידי חכמים ביותר בבחי' כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו היינו כי היצה"ר רוצה לתפוס רק רישי דעמא וצופה רשע לצדיק ובתר רישא גופא גריר וכוח' משל שאנשי המלחמה מושכים בקשת לירות רק למנהיג המלחמה וזש"א ידו פרש צר זה היצה"ר על כל מוחמדיה הם הצדיקים שהם כל חמדת ישראל וזהו על כל מחמדיה בבחי' מש"ה ויהרוג כל מחמדי עין שהם חמדת עב"י והם עיני עב"י עיני העדה כידוע והם פני ה' כמ"ש בזוה"ק שהצדיקים הם אנפי שכינתא כמ"ש במק"א בזה עמ"ש פני ה' חילקם ובחי' אחור וקדם שהצדיקים הם בחי' קדם והם היושבים ראשונה במלכות שבהם כמלך הש"י בבריאת העולם המה היוצרים וכו' עם המלך במלאכתו כמו שאמרו חז"ל:
כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש:
שמעתי בשם בעל בת עיני זצללה"ה כל עמה נאנחים מבקשים לחם. מה שהיה מהראוי שפרנסתם יהיה רודף אחריהם כדרך כל מקבל תועלת הרודף אחר מועילו והרי כל דנ"ח יש להם עליה ע"י אכילת אדם ובפרט ע"י כונות הנכונות בבירורים שנעשו וא"כ היה מהראוי שיהיו הם רודפים אחר האדם לקבל תועלת רק שלזה היא בהיפך שהם מבקשים לחם מצד שנתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש שיש אדרבא בחי' השבה לאחור לירידה לאוכל שמציאותו היא לשישוב עי"ז לעליה רוחניות ע"י בחי' חמדה שמוציאה מן העולם ח"ו וכעין אכילה דעה"ד שנחשך ממנה כל הקלקולים ע"י נחמד העץ וכו' מעין זה שמעת בשמו קצת וי"ל ג"כ כל עמה נאנחים מבקשים לחם ע"י שהם נאנחים במיעוט בטחון בהש"י עי"ז הם מבקשים לחם כי מי בז שולחים היום בעוה"ז קטנות אמונה שהיה בהם שיש לו מה לאכול היום ודואג מה אוכל למחר וזהו אנחה שוברת חצי דהיינו סייעתא דלעילא וי"ל להשיב נפש בחי' נפישותא כמ"ש במקו"ר:
ג ותזנח משלים נפשי נשיתי טובה אחז"ל ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת"ק היינו כי נפש הוא לשון נפישותא כמו שאמרו חז"ל דכל עה דמתיהב לה היא נפישא עלה ורוצה עוד ביותר וע"י נר יש שביעה כמו שאמרו חז"ל בפ' יוה"כ ליעבד סעודתא כעין יממא כיון שרואה כמות המוצג לפניו יש לו שביעה עי"ז וכבחי' אינו דומה מי שיש לו פת בסלו אך כשאינו רואה את המוצג לפניו אין לו שביעה וזש"א ותזנח משלום נפשי לשון שביעה כנ"ל ע"י שאין נר וע"י זה הנפש לא תמלא כי סומא אין לו שובע ואין הנפישותא בשלימות ואין שלום בעצמיו וכ"ה מש"ה אין שלום אור ה' לרשעים כי ע"י שביעה יש שלום ורשעים כ' בהו ובטן רשעים תחסר גם אין שלום לרשעים כי נר שהוא שלום כנ"ל וכ' ונר רשעים ידעך ודרך רשעים כאפילה ומעין זה כ' בש"ך עה"ת שלכך אחז"ל בלתי אל המן עינינו מכאן שחיוב להדליק נר בשבת"ק והיינו כנ"ל שגם שהיה במן כל הטעמים שהיו רוצים לטעום מ"מ כיון שלא ראו כי אם מן ולא היה להם שביעה ומזה מוכח שצריך נר לשבת"ק כדי שיהיה שביעה:
ד טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו ודוקרים. עפמ"ש חז"ל באבות מקצתן מעשרים ומקצתן אין מעשים רעב של בצורת בא לעולם מקצתן רעבים כו'. גמרו שלא לעשר רעב בא לעולם. ושלא ליטול חלה רעב וכו'. חרב בא לעולם על ענוי הדין ועוות הדין ומורים בתורה שלא כהלכה. נמצא שחרב בא ע"י ראשי עב"י כשאינם כהוגן. ורעב בא ע"י עשירים שאינם מעשרים, וכמו שהיה במעשר תבואות כן הוא במעשר כספים כמפורש בספרים שמתרבה מהפסוק להדיא את כל תבואות לרבות מעשר כספים כידוע מ"ש בזה בספה"ק. וע"י מה שאינם מעשרים כספים כהלכתא עי"ז ח"ו רעב בא לעולם (ולזה אומרים העולם שהעניים עושים זול ויוקר) ושלא ליטול את החלה. נוהג עכשיו בהחזקת ידי מורי הוראות שבעם ב"י. שהם נקראים כהן מורה כידוע. וכמו שכ"ד מתנות כהונה ניתנו למען יחזק בתורת ה' ויהיו הכהנים מתקנים כל הדור בכל דרכי הוראות ומע"ט. כן הוא עכשיו שכהן מורה הוא הת"ח שבכל עיר שמספיק להם הוראות. וחיוט ליתן לו ראשית לחם חקו. כעין חלה ראשית עריסותיכם והנתינה לכהן היא בשיעור שקבעו חז"ל. כן הוא בהחזק ידי מורי הוראות שצריך כל או"א ליתן חלק מראשית לחם חזקו בשיעור מורווח שיהי' עי"ז סיפוק קבוע להמורי הוראות לכל הצטרכיתם בריוח בנחת וע"י מה שלפעמים ח"ו גמרו שלא ליטול חלה דהיינו שהם מנעו הספקת הכהן מורה בחק הצטרכיותיו עי"ז ח"ו רעב של כליה בא לעולם. והנה יש מקום ספק לכאורה במי לתלות פורעניות הבאים לעולם רק בשביל ישראל אם הקולר תלוי בצוואר הראשים מנהיגי הדת דתוה"ק בעם ב"י או אם הקולר תלוי רק בעשירים של עב"י שגמרו שלא לעשר כספים ח"ו או שגמרו שלא ליטול חלה דהיינו שמגרעות ניתן להספקת ת"ח מורי הוראות ולכאורה יש פנים לכאן ולכאן כמ"ש בספה"ק תולדות יעקב יוסף ע"ה שאפשר לומר שמצד שדור לפי דורשיו הכל רק מצד הדורשים לבד ומצד שדורשיו לפי הדור הנה הכל רק מצד הדור לבד והדורשים נקיים לגמרי ובפרט אם מגרעות ניתן להספקת דורשי הדור יש להת"ח טענה ברורה שמה שהיה יוצא מהם ענוי הדין או עוות או הוראה שלא כהלכה היה זה רק מצד שלא ניתנה התורה רק לאוכלי מן שכ"ה לה לאוכלי תרומה ושמעתתא בעיא צילותא והם סמכוני באשישות ובעו מילתא דבעיא טעמא אחז"ל והסמוך על הסיטון חייו תלויים מנגד כידוע משאחז"ל ובצר אל יורה אחז"ל כ"ש מעוף צרה וצוקה בשבור מטה לחם בלי משען המצטרך להיות נודד ללחם פרנסתו כתיב עליו נודד הוא ללחם איה לא ידע כי נכון בידו יום חושך ובודאי לא נהירא ליה שמעתתא עי"ז לכוון כהלכה ומביאו ג"כ מצד למלאות נפשו כי ירעב להיות נוטה ח"ו לבצע ולשוחד שמעוור ויחשיך עולם בעדו והמצפה לשלחן אחרים עולם חשוך בעדו והמביאים להמורים ודיינים להיות כאיש תרומות לחזור אחר הגרנות הרי זה בגדר מצפה לשלחן אחרים ונודד ללחם איה דמרחם עלוי ונמשך עי"ז ממילא עוות הדין וענוי הדין והוראה שלא כהלכה נמצא שהכל נמשך רק מצר רפיון התמכין דתוה"ק ויד השרים וסגנים ועשירים במעל הזה ראשונה והקולר תלוי בצאוורם וההכרעה בין שני צדדי הסברות הנ"ל הוא מפורש בפסוק הנ"ל שטובי' היו חללי חרב שנמשך מהמורי' שלא כראוי מחללי רעב שנמשך ע"י העשירים שאינם מעשרים כראוי או אינם נותנים חלה כראוי שהרי משימת תקון ההוראה הוא ע"י מניעת תיקון ההספקה דהמורים בהרווחה בטוחה קבועה שנז כראוי בדרך גדלהו משל אחיו ובדרך מלך במשפט יעמיד ארץ שיהיה הדיין דומה למלך וזה שאמר שגם מצד העונש הנמשך עי"ז ועי"ז נבחן ג"כ שפגם רפיון התמכין הוא גדול יתר מאוד מפגם קלקול ההוראות שהרי חללי רעב שע"י רפיון התמכין הביאו לעולם רעב מה שגם כל המשטר שעל כל הצומח וכל תנובות השדה כולם נלחמים נגדו ובוטים עליו כמדקרות חרב ומסבבים עליו הנקמה שיודקר ע"י מה שקלקל גם סדרי תנובות השדה וגידולם משא"כ חללי חרב ממשיך רק על האנוש לבד העונש אבל חללי רעב ממשיך הקלקול על כל בעלי חי ועל כל הצומח ג"כ ואין שום שלשול קטן וגדא דהר ומשטר דצומח ובעלי חי שלא נמשך לו מגרעות וקלקול ע"י מה שח"ו רעב בא לעולם ודרכי ציון אבלות ודרכים מבקשים תפקידם במשטר הממונה עליהם בגדר דומם וכ"ש כל המשטרים שעל הצומח ותנובות שדה ואצ"ל בעלי חי ומדברים הן רבים המה הקלקולים הנמשכים ע"י חללי רעב ח"ו ואמור יאמרו כל הממונים שנכון להמסבב הרעב שיקוים בו מש"ה וזריתי פרש על פניכם כמ"ש בספה"ק בענין חיבוט הקבר ובענין זיבת הפרש על הפנים עבור מה שלא חמל על עניים הנצרכים ומילא כריסו לבדו ובשביל הנאת עצמו רגע המשיך קלקול לרבים ח"ו וזהו ענין מ"ש שהם יזובו מדוקרים ולזאת אחר שיתוקנו תמכין דתוה"ק לנכון אז ינצלו כל הנמצאים מכל קלקול ומכל רע ויהופך הכל לטוב:
ח אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו:
בבינה לעתים ע"ה כ' שהכוונה כי ע"י עונש האבות ע"י חטא היה ראוי להזהר וסובלים גם בחי' עון א"ו שהפחד ביותר כן שמעתי וי"ל לפי זה מש"ה אח"כ עבדים משלו בנו כי בראיית העונש ומ"מ אין פחד הו"ל גריעות מבח' עבד שכ' בהם בדברים לא יווסר עבד וזה גרע עוד מבחי' עבד כנ"ל:
גם י"ל אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו הכוונה כי עוונותינו הגיעו לגדר שעשו מהעוון שלהם מקודם חטא שוגג ע"י תשובה מיראה ואח"כ ע"י תשובה מאהבה שעשו יבוקש אף חטא שוגג ואיננו וזהו אבותינו חטאו ואינם היינו שאין עוד מציאות אף לחטא שלהם וכ"ש להעון מזיד ואנחנו עונותיהם שעשו הם הגיע גם לנו כמו כן שעשינו עוונות אך משל אבותינו לא נשאר גם חטא שוגג ושלנו לא נתקן אף העוון מזיד וזהו ואנחנו עוונותיהם סבלנו הש"י יעזרינו לתקן הכל ע"י תשובה מאהבה:
בנפשינו נביא לחמינו מפני חרב המדבר:
ע"ד שכ' לעיל עמש"ה טובים היו חללי חרב מחללי רעב וכו' כי יש מקום לומר שמצד שהדיינים אינם דומים למלך במשפט יעמיד ארץ בבקיאות בהוראה היטב כראוי עי"ז אין ניתן להם הספקה כראוי שיהיו דומים למלך בהספקת כל הצטרכותם ויש מקום לומר שע"י מה שעניות מעביר ע"ד קונו עי"ז אינם יכולין להורות כראוי וע"ד משאחז"ל אני היום סמכוני באשישות ובעו אני מלתא דבעי טעמא וכו' ואמר שתחלה צ"ל הספקה נכונה להציל מבחי' חללי רעב שבא ע"י שגמרו שלא לעשר ושלא ליטול חלה שהכ"ד מתנות כהונה ניתנו למען יחזקו בתורת ה' ואח"כ יעזור הש"י להציל גם מחללי חרב שבא על ענוי וכו' ועל המורים בתוה"ק שלא כהלכה וזש"א טובים היו וכו' וכמ"ש במק"א בזה באריכות וזש"א שמה שלגבי הפרנסה יש שמסכנים א"ע עי"ז בעניני הנפש כגון הקופצים להוראה שהוא פגם בנפש במכשול רבים ח"ו מלבד מה שמסכנים א"ע ח"ו מצד רבים חללים מפילה אלו שלא הגיעו נהוראה ומורים והגרם לזה הוא חרב המדבר הבא ע"י מורים שלא כהלכה ועיקר המשך זה הוא ע"י בחי' מש"ה חרב על הברים ונואו שע"י בדידות מלהתיעץ במי שגדול ממנו בחכמה והיינו בחי' גס לבו בהוראה דאית ליה רב במאתיה ולא אזיל וכו' שזה גורם בחי' תעו במדבר וכו' כי ע"י בחי' והדרך צלח וכו' אמת וענוות צדק וכו' ב' ת"ח המחדדין זל"ז זוכים לדרך אמת וכן הוא בחי' קנה לך חבר ע"י מה שכותב שקלא וטריא בהוראה עומר לו זה במקום חבר או רב או תלמיד אבל בבדידות מכל זה הטעות קרוב ומורה שלא כהלכה ח"ו שעי"ז בא ח"ב ח"ו והיינו חרב המדבר שהשממה גרמה לו בחי' חרב ח"ו ועי"ז נמשך בחי' קפיצה להוראה שמביא לחמו בנפשו אינו יודע שאינו יודע כיון שבדידות השממה התעתו ושייך זה ג"כ אדלעיל עבדים משלו בנו וכו' כי אין לך בן חורין אלא העוסק בתוה"ק ומצד השממה אין לימוד ועסק התוה"ק מתקיים שהרי כתיב וכואלו וסובר שכבר למד כדי הצטרכות הידיעה וכתיב ערוכה בכל ושמורה ואחז"ל אם ערוכה בכל רמ"ח איבריך היא שמורה והיינו ע"י בחי' חיים הם למוצאיהם בפה והיינו ע"י לימוד עם חבירו או כתיבה משא"כ ע"י שממה גם שלמד ע"י הגיון בבחי' עם לבבי אשיחה אין לימוד משתמר מצד הבדידות עיפה נפשו להוציא בפועל לימודו תמיד ועי"ז אינו בן חורין וכן הוא מצד שמי שאין מעש"ט מרובים מחכמתו אין חכמתו מתקיימת ועשייה דעקימת שפתיו בלימודו דהוה בחי' מעשה עיקרו מצד לימודו עם זולתו שלימודו גורם בהם מעשה כמ"ש במק"א משא"כ ע"י שממה אין קיום ללימודו ועי"ז אין חירות ועי"ז בנפשו יביא לחמו ובדרך זה בחי' עורינו כתנור נכמרו מפני זלעפ"ת רעב היינו מצד שאין הספקה למען יחזקו בתורת ה' וכנ"ל וזה גורם רעב ח"ו כנ"ל עי"ז גובר ח"ו בחי' עור משכא דחויא שהוא בחי' נגע ח"ו כידוע מתיזוה"ק והוא בחי' עור עוור נגד אור תוה"ק והוא בחי' תגבורת כח האם שמצד רשות על כח האב שמצד מצות פו"ר וכנ"ל ביוקו"ר ובחי' עור הוא נגד חסד דהגבורות שמצד אם וכשאינו בדרך מצוה הר"ז נגד עונג רק בחי' נגע ח"ו וכנ"ל. גם י"ל שע"י חרב שנמשך מצד זלעפות חרב שהוא פחד כמש"ה זלעפה אחזתני וכו' והיינו בחי' שמעתתא בעיא צילותא וכו', ולא שיהיה חיין תלויים מנגד בפחד רעב ולא ניתנה תוה"ק רק לאוכלי המן או תרומה וע"י רעב דמיעוט הספקה נמשך טעות דהיינו חרב המדבר גם הרי מצד פחד רעב עין בריה צרה בחבירתה ח"ו ועי"ז אין אהבה ועי"ז יש שממה ח"ו והיינו בחי' מדבר וע"י שאין הספקה הראויה הפרנסה קשה לסוחרים עד שמצטרכים להביא לחמם ע"י סכנות כי כיון שאין עושרם טפל לתמכן דתוה"ק אין להם אישור ופרנסתם מקופחת וכמשאחז"ל שע"י הכ"ד מתנות כהונה הברכה מצויה ובשמא"ה עושר ובביד היינו ג"כ בחי' תומכיה מאושר בבחי' הרוצה להעשיר יצפין שהוא בחי' משואלים בה שעוסקים בקיבוץ הון בשביל תמכין דתוה"ק משא"כ בלי תמכין אין עושר וצלע"ע בפסוק זה.