מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת תצוה
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. י"ל תצוה בבחי' צו לשון זירוז והכוונה כי נר מערבי היה דולק בנס שלא ע"י פעולתינו כידוע וזהו מצד שאין הש"י צריך לעבודתנו כלל רק יסד כן בדרך שעשוע אב עם בנו החביב וחפץ למען צדקו לזכות עב"י בשכר רב טוב הצפון לבית ישראל. והיינו מצד שעב"י הם בגדר בנים להש"י חביבין עב"י שנקראו בני בכורי ישראל בנים אתם לה':
וע"י זה מובן ממילא היאך להזדרז בעבודת הש"י באהבה רבה כבן יקיר העובד לאביו ומזדרז בחשק וברצון להפקת רצון אביו ונחת רוח שלו היטב.
שמן זית זך כתית למאור. י"ל בבחי' רמז שמן הוא בחי' חכמה כידוע ואין חכמה החכמת התוה"ק וכן התוה"ק הוא כזית (ז"ך אותיות התוה"ק עם בחי' מנצפ"ך) מה זית מוציא שמנו ע"י כתישה כמו שאמרו חז"ל כן התוה"ק כל מה שלומד ומדקדק בה הדק היטב מוציא בה טעמים וסברות חדשות וכמו שאמרו חז"ל עמש"ה דדיה ירווך בכל עת מה הדד כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוציא בו טעם חלב כן התוה"ק כל מה שלומד בה יותר מוצא בה וכו' והיינו כזית שמוצא שמנו ע"י כתישה וכן הוא ג"כ במה שהאדם מכתת גופו אדם כי ימות וכך דרכה של תורה וכו' ומשעמל בה ע"י כתישת גופו נקראת תורתו שנקנית לו ומשמיא קא זכי ליה שנקראת על שמו ובחי' כתית למאור בבחי' הרוצה שיחיה ימית את עצמו על דברי תוה"ק וע"י כתישה זוכה לאור תוה"ק גם ע"י כתישה על דברי תוה"ק זוכה לאור יום אור כי טוב עוה"ב למאיר ובא לעולם שכולו טוב אור טוב הגנוז לצדיקים לעתיד לבא גם בחי' למאור ירמוז לבחי' המאור שבה מחזירן למוטב:
גם ויקחו אליך שמן זית התוה"ק להעלות נר תמיד דהיינו בחי' לומד על מנת לעשות ולקיים מצוות בבחי' נר מצוה והיינו כתית למאור התוה"ק תורה אור כדי להעלות כר תמיד מצוות בבחי' נר מצוה ותורה אור ובבחי' מ"ש באוה"ח הק' ז"ל להעלות נר תמיד היינו השכינה הק' שלימוד התוה"ק יהיה כדי שיהיה עלייה בגלות לשכינה הק' כידוע י"ל דהיינו בחי' נר מערבי כי שכינה הק' במערב כמו שאמרו חז"ל והיינו להעלות נר מערבי השכינה הק' כנ"ל.
גי"ל ויקחו אליך שמן זית:
בבחי' יהיו מזונותי מרורים כזית וביד הש"י וכו' והמצפה לשלחן אחרים עולם חשך בעדו משא"ה מה שביד חש"י הוא אור טוב כי אלך בחושך ה' אור לי וכ' ותאורנה עיניו ע"י שמצא דבש שהיה גדל שם במאמר הש"י כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם ולזה כ' ויקחו אליך כי בזכות משה רבע"ה היה שפע פרנסה לעב"י במדבר מ' שנה כמו שאמרו חז"ל וי"ל ג"כ שמן זית רמז למשה רבע"ה שמ"ן גימ' פרנ"ס זית רמז לעב"י כמו שאמרו חז"ל מה זית. מוציא שמנו ע"י כתישה כן עב"י ע"י יסורים והיינו שמ"ן זי"ת פרנ"ס דעב"י רעיא מהימנא כנ"ל ומה שאמרו חז"ל ג' זיתים הן במנחות במשנה הק' אולי י"ל כי זית הוא בחינת תוה"ק כנ"ל ואמרו חז"ל הרואה זית בחלום יצפה לאור תורה וג' זיתים היינו תורה נביאים וכתובים בחינת אורין תליתאי) אולי הוא ג"כ בחי' ג' שמני"ם גימ' ג' פרנסי"ם שהיו לעב"י במדבר המו שאמרו חז"ל כידוע.
במדרש תנחומא הק' ויקחו אליך את הוי נעשה גזבר על הדבר דהיינו כנ"ל ששמן זית מרמז לבחינת פרנסה שביד הש"י בבחי' יהיו מזונותי מרורים. כזית ובידי הש"י ומן דגן השמים היה בזכות משה רבע"ה כמו שאמרו חז"ל והיינו את הוי גזבר על הדבר בזכותו ולא ניתנה תוה"ק אלא לאוכלי המן והיינו כתית למאור להעלות נר תמיד נר מצוה ותורה אור ע"י שמן זית בחי' מן דגן שמים ביד הש"י.
ולקחת את שתי אבני השהם. י"ל ששתי אבני שהם ירמזו לתחיית המתים שמעותדים עב"י לתחיה שיתהפך לנו כתנות עור לאור. והגוף שבנינו מהטפה שהוא בחי' אבן כידוע מספה"ק שכן הוא הכנוי דרך משל יתהפך זה לאבן טוב המאירה כצהר אור כי טוב וי"ל בזה רמז אבן מאסו הבונים מרמז לעצם ששמו לוז שאינו נהנה משום אכילה כידוע עכ"ז היתה לראש פינה שאינו נרקב בקבר וממנו נבנה הגוף בתחיה לעתיד כמו שאמרו חז"ל:
גם ירמוז שתי אבני שה"ם אותיות משה בבחי' משה משה לא פסיק טעמא בין בחי' גלימו עלאה לבחי' רשימו דיליה בעוה"ז עמ"ש שמקור וכמו שגליפו דיליה מאחז פני כסא באור החיים אור כי טוב וע"י זה בלידתו נתמלא הבית כולה אורה. כן היה גם רשימו דיליה אחוז באור טוב תוה"ק והוריד עוז מבטחה לעב"י. ונהנה ונתפרנס גופו מזה ארבעים יום ולילה לחם לא אכל וכו'. והיינו שתי אבני שה"ם בחי' משה משה כנ"ל:
ולזה ש"ם ממשה גי' ה' פעמים חיים והה"י הוא ה' שיחה כבסיצה"ק בחי' חיים ביד הלשון בחי' ה' חיים שבינה מדברת (ובחי' ערל שפתיים כתבתי במק"א שהכוונה מצד בחי' מה שנתגדל משה רבע"ה בבית פרעה וע"י זה היה בבחי' ערל שפתיים לפני פרעה מצד בירא דשתית מיניה מיא אל תשדי ביה קלא וכמו שמשה רבע"ה לא רצה להכות את היאור במכת דם מצד טעם זה שהיה משוי ממים כידוע) אמנם בבחי' משה משה יש גימ' י' פעמים חיים. וב' ההין נגד ב' ההין שבשם הק' שהם נגד בריאה ועשיה כידוע וכן היה מציאותו בגליפו בעוה"ב בריאה. וברשימו בעוה"ז עשיה בלי פסיק טעמא בין שני הבחי' כנ"ל וזהו רמז שתי אבני השהם משה משה רעיא מהימנא הק'
ולהנ"ל ששתי אבני השה"ם מרמזים לתחיית המתים שנתהפך העו"ר לאו"ר המאור כנ"ל הוא בחינת מש"ה אבני זכרון לבני ישראל שהאמונה והזכרון בתחיית המתים צריך להיות תמיד בעב"י והוא מעיקרי האמונה כידוע היטב:
ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן אולי זכה אהרן ע"ה לאורים ותומים מצד שכתיב ביה תורת אמת היתה בפיהו וכו' בשלום ובמישור הלך אתי הרי שלום ואמת ותומים הם מבחינת אמת שכן תם ואמת אתוון דדין כאתוון דדין (ויעקב אבינו ע"ה איש תם מדתו אמת כידוע) רק באמת יש ג"כ א' כי חותמו של הש"י הוא אמת ומעיד על אחדות אלופו של עולם שהוא אחד ואין שני והוא בגדר אמת וזולתו אין אמת בבריות שגם בצדיק אחד כתיב בפסוק והוא כאיש אמת וידוע שכ' הדמיון מורה על שלא הגיע בעצם בשיווי ממש להנדמה ורק התורה הקדושה שהיא תורת אמת בפינו היא המורה לנו בחינת אמת מה שא"כ הש"י שהוא אמיתי בעצם ומקור דכל האמיתיות ואנחנו בעולם הזה לא נדע כי אם לילך בדרך תמים לבוא לגדר תם (כמ"ש במקו"ר בשם הזוה"ק דתם הוא עדיף מתמים) אורים היינו בחינת שלום בבחינת אור לנתיבתי דהיינו נתיבות השלום וכתב אור זרוע לצדיק וידוע שצדיק הוא בחינת שלום מדכתיב אין שלום לרשעים מכלל דשלום לצדיקים וכיבוס לצדיקים בשלום יחדיו יפה להם ולעולם משא"כ לרשעים אין שלום ופיזור יפה להם כמו שאמרו חז"ל:
וי"ל ג"כ בהיפוך אורים ותומים. תומים שמתממים דבריהם היינו שלום ושלימות ואורים שמאירים דבריהם היינו אמת כי האמת הוא כמו אור בתוך החושך פתח דברך יאיר וראש דברך אמת ולזה כתיב תמיד אורים ותומים כסדר דכתיב תמיד אמת ואח"כ שלום אמת ומשפט שלום שפטו וכו' ומ"מ בחזקיה המלך ע"ה כתיב רק שלום ואמת יהיה בימי הוא בבחינת הנ"ל שתומים מרמזים אאמת ואורים אשלום כנ"ל וכן כתיב תומיך ואוריך לאיש חסידך אהרן כהן גדול איש החסד כידוע:
ומה שאמרו חז"ל ע"י שוראך ושמח בלבו זכה לחושן המשפט על לבו י"ל דהיינו ישמ"ח גימ' חש"ן וע"י שמחה זכה לחש"ן שגימ' השמחה והוא בחינת שמן וקטורת ישמח לב ע"י שהשמחה זכה ג"כ לשמן וקטורת היטב:
ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם הכוונה ליחד שם הויה י"ה בו"ה שכן הוא בחינת הקטורת קשר ויחוד כידוע מהזוהר הק'. וידוע שבחינת שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח ובחינת זכרי לדור דור היינו בחינת לדורותיכם וזהו קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם דהיינו שיומשך שפע לעם ב"י בדרך היחוד לטובה: