מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשה תרומה
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי:
הכוונה ע"ד מה שאחז"ל הנותן לדקה מתברך בשש ברכות והמפייסו בי"א והיינו מצד שהמרבה צדקה מרבה שלום להסיר תרעומן דעניין שלא להרהר אחר הש"י. וכידוע מהזוה"ק (פ' בלק דמסכנא עביד תדיר קטטה בהדי קוב"ה) וממעשה המובא מימי האר"י ע"ה בממני בצפת תובב"א שבא ארבה ע"י תרעומן דידיה ומצד שאין אדם נתפס על צערו יש להסיר אלו התרעומן כאלו היה בא בטענה נכונה. גם שאין יסורים בלא חטא וכל דרכי הש"י משפט נכון ואין נכון להרהר אחריו ועי"ז יש להש"י נ"ר בהשקטת אלו התרעומן וזש"א ויקחו לו תרומה בנתינת מעות צדקה לשמי מאת אשר ידבנו לבו ואתם המקורבים. להש"י תקחו את תרומתי דהיינו הפיוסים של עני שגם שמשלימים לו כל מחסורו מ"מ יש בו רוח נכאה ע"י מה שפרנסתו ע"י ב"ו וכמ"ש בתדב"א זל"ט ולזה הפיוס שאחר השלמת החסרון הוא עיקר הרבה. והוא עיקר כ"ר הש"י להסיר מעליו ההרהורים ועי"ז הרי התרומה מתיחסת להש"י כיון שמודיעים שנותנים רק בשליחות מהש"י שאין יוצא מלפניו רעה רק פועל אדם ישולם לו חבלי עוני ויסורים ח"ו על חטאים ח"ו נמצא שבזה תכל תלונות העניים מכל וכל שאין עוד כ"כ צער לכדי שלא יוכל להתאפק מלהתרעם. כיון שכבר נשלם מחסורו ועי"ז נשאר העני מקורב להש"י ולוקח נפשות לקרבם להש"י ע"י תשובה הוא חכם. וכמ"ש בזוה"ק שזהו חביב קמי הש"י בהחלט והר"ז תרומתי ודאי אשר כל הנפשות לו הנה. גם מצד שהמקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא הרי זה נעשה שותף להש"י והוא תרומתי והפיוס הוא טפל להתרומת שנעשית אח"כ מקורבת להש"י:
וי"ל ג"כ להיפך ויקחו לי לשמי:
כי שמו של הש"י הוא שלום והיינו צדקה שעם פיוס שהיא בחינת מרבה צדקה מרבה שלום כנ"ל. וגם תקחו תרומתי להשלים המחסור כראוי והפיוס כתוב בלשון נסתר כי אין על זה מצוה מפורשת בתוה"ק כיון שעכ"פ מבעיא ליה להעני ליתובי דעתא שלא להרהר אחר הש"י וגם דבדיעבד אין אדם נתפס על צערו לכתחלה יש לו לסבול כי אין הש"י מכביד על בריותיו יותר מכפי כח סובלם והשלמת המחסור לעני אנו עושים בדרך מצוה ועושה. והטעם שעבור הפיוס מתברך בי"א ברכות הוא מצד שבהשלמת האחסור דצרכי עוה"ז הוא בחינת תיקון עולם עשיה דמקנן בין ה' אחרונה הידוע וע"י הפיוס שהוא תיקון ב' יצרים דידיה הוא תיקון יצירה ג"כ שבו כח היצרים ותמן מקנן ו' הרי י"א ברכות:
ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי:
עפ"י מ"ש במק"א שיש חשש באהדורי אפתחא או בשואל חלקו בפיו יש חשש לנטיה לחמדה למה שאינו שלו שיתן לו חבירו ע"י כיסופא מלהשיב לשואלו ריקם אבל לבו בל עמו. וזש"א ויקחו ע"י אחרים שהמקבל ניצול ע"י זה מהחמדה כנ"ל והשליח עושה לש"ש ובזה גדול המעשה. אך מאת כל איש אשר ידבנו לבו ויש אומדנא שיתן בנדיבות לבו הטוב ובעין יפה. מאיש כזה תקחו אתם בעצמיכם ג"כ שהרי אין בזה חשש חמדה לשיתן ע"י xxxx כיסופא ובזה מצוה בו יותר מבשלוחו כיון שגדול מה שהעני עושה עם בעה"ב א"כ המקבל עושה מצוה וראוי לעשותו בעצמו היטב:
גי"ל ויקחו לי תרומה:
רל דהו במה דמקרבא הנייתא לעניים מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי שהוא מה שהצדיק חונן ונותן לזכאה חכימא עם טפשא זכאה עם חייבא. ואמרו חז"ל צדקתו עומדת לעד זה המלמד תוה"ק ותורת חסד לומד ומלמד כידוע חסד של אמת צדקה נצחיית בעולם העומד להרבות נ"ר הש"י וזהו תרומתי תרומת ה' ממש והוא בחי' לב טוב בנדיבות או לב חכם:
גי"ל ויקחו לי תרומה סתם גם העניים שלא נודע שהם הגונים. ומאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו אותם ההגונים את תרומתי כי הש"י שומרם שיזכו למש"ה פרוס לרעב לחמך לעניים הגונים שע"י זה יש כל טוב לעב"י כי רק אם הידים קפוצות מצדקה אזי ידי עשו ח"ו משא"כ ע"י מה שנותנים צדקה בעין יפה ניצולים ממש"ה בעת אפיך עשה בהם הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כידוע ומזמין הש"י ליתן להגונים והוא תרומת הש"י ונ"ר שלו לטובה:
גי"ל ויקחו לי תרומה ע"י תרומה מלמטה תקחו את תרומתי זוכים שהש"י משפיע טובות גדולות בחסדיו הרבים עד בלי די ונדיב על נדיבות יקום שמעמידו על רגליו וכמ"ש במק"א איש כמתנת ידו כברכת ה' כפי מדתו הטובה בצדקה כן מודד הש"י במדה טובה מרובה. גם ע"י תרומה צדקה במילי דעלמא זוכים גם לצדקה גדולה לזכאה חכימא עם טפשא היטב:
ויקחו לי תרומה. היינו המעלה השלימה דצדקה שאינו יודע למי נותן והמקבל אינו יודע ממי מקבל וזהו ויקחו לשון נסתר ולא פורש ממי ועי"ז הוא לי לשמי לש"ש ודאי ומאת כל איש אשר ידבנו לבו בבחי' השתוות בית מלא מבני אדם כריק מהם כידוע תקחו לנוכח ועכ"ז תרומתי בתכלית החביב אצלי:
גי"ל ויקחו לי תרומה. שקאי על תפלה תרומה סתם גם שהיא לש"ש מ"מ כיון שעיקר בקשתו בעניני עוה"ז הרי זה תרומה סתם ומאת שידבנו לבו להתפלל בעיקרי התיקונים העליונים הרי זה תרומתי לנוכח לטובה:
גי"ל ויקחו לי תרומה וכו' עפ"י מ"ש במקום אחר ששמעתי נתן תתן שיהיה שני נתינות מקודם הפרשת מעשר כספים או חומש. ואח"כ הנתינה בפועל להצריכים. וע"י זה ממילא לא ירע לבבך בתתך לו כי הרי מכבר הוא מופרש ועומד בשביל העני ונמלטים מאחריות לב רע ח"ו בעת הנתינה כי הרי זה כאלו אינו שלו וזש"א ויקחו לי תרומה הפרשה לצדקה מקודם ואח"כ מאת כל איש שידבנו לבו תקחו את תרומתי הנפרש מכבר והיינו תרומתי לש"ש כי הרי אין כאן עוד גדר לב רע ח"ו רק נותן בעין יפה לש"ש ובבחי' כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' הוא בחי', ע"י תרומה צדקה תקחו תרומתי מה שהש"י נותן השפעה מלמעלה ובבחי' מש"ה ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די וכמתנת ידו כברכת ה' כפי הרחבת ידו בצדקה כן הוא ברכת ה' בהרחבה ומתן אדם ורחיב לו היטב.
גם ויקחו לי משלי כי לי הכסף ולי הזהב ומאת כל נדיב לב שזה בודאי יש לו בטחון ומאמין שהכל מהש"י ומידו ניתנו לו כל השפעות תקחו תרומתי בעין יפה שהוא נותן לש"ש מצד שהוא יודע שנתנו לו באופן שישפיע לאחרים ג"כ והיינו תרומתי שהש"י הפקיד אצלו חלקו של העני:
גם ויקחו לי תרומה יפרישו לי מממונם נדבה. ואח"כ תקחו תרומתי מאחרים כי קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים יתן ויתנו אחרים:
מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי י"ל שמרמז למשאחז"ל שלבנין בית המקדש מקבלים לדקה מנכרי ולא לפרנסת עניים וז"ש מאת כל איש לרבות אפילו נכרי תקחו את תרומתי.
מקשה אחת זהב טהור:
ממו"ח ני' שמעתי בשם מוהר"ם אלשיך ע"ה ממון טהור בכשרות הוא אחת דבר הקשה ע"כ ויש צד לומר שהגוף שייך בו ובחטא יחמתני בעוון חוללתי משא"כ כסף צרוף מזוקק בכשרות וטהרה שאין בו נדנוד חטא. וזהב הארץ טוב טבא בביתא כמו שאמרו חז"ל שם:
ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד. הי"ב לחם הפנים שהיו בבית המקדש תובב"א חציין היה בבחינת שפע פרנסה לבחינת זבולון וחציים לבחינת יששכר שפע לימוד תוה"ק ויש להבין עפ"י כוונת שבפרי ע"ח הק' בציור שולחן לסעודה היטב:
לחם פנים לפני תמיד לח"ם פני"ם לפנ"י גימ' חת"ך שם הק' דפרנסה כמ"ש בספר הק' ברית כ"ע ז"ל והיינו בחי' לפני כי המפתח של הפרנסה הוא ביד הש"י פותח את ידך וכו' גם הוא בבחי' מה שע"י לחם הפנים היה גרם שפע עליון בפרנסות דעב"ו כידוע וכמ"ש במק"א ובחי' תמיד ירמוז לבחי' מה שבכל יום זן הש"י עולמו בפרנסה דאותו היום ובבחי' מי שברא יומו ברא פרנסתו עמו ואל תדאג דאגת מחר רק ברוך ה' יום יום וכמו שאמרו חז"ל שליש היום זן וכו' וגם המן דגן שמים היה יורד דבר יום ביומו והיינו בחי' תמיד וכנ"ל: