אור ברסלב
מחזה לאברהם פרשת תולדות

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

פרשת תולדות

פרשת חיי

ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו הרבה והפציר בתפילה. מה שהוצרך להרבות כ"כ זה היה לנוכח אשתי כי רוב בנים הולכים אחר אחי האם. ולזה הקדים הכתוב אחות לבן הארמי להורות על זה וע"י הפצרות הרבה היפך מדה"ד למדה"ר. והמציא דרך שיוכל להיות תמיד גירי צדק מעשו. וזהו בחינת היפוך כי גר שנתגייר כקטן שנולד וכבריה חדשה בבחי' נהפך לבו וכו' ותיקון הרשעים. הוא ע"י אריכות אפיים של הש"י. שמורה ע"ז בחי' אריכות התפלה משא"כ לצדיקים שגם שהם צריכים ג"כ לאריכות אפיים כבזוה"ק. ובדחז"ל בדו"ט מ"מ הרי כתיב אך קרוב ליראיו ישעו ובתפלה מועטת סגי ולזה משרבע"ה כשהתפלל עבור אחותו הצדיקית ע"ה התפלל בתכלית הקיצור כמשאחז"ל על זה כלום קצרן הוא זה יותר ממשה רבע"ה וכשהתפלל על מה שגרמו הער"ר חטא העגל בא בארוכה במשאחז"ל על זה כלום ארכן הוא יותר מעשרבע"ה.

לנוכח אשתו ותהר רבקה אשתו:

לכאורה מדוע בתחלה לא כתיב רבקה אשתו אך הכוונה עפמ"ש בזוה"ק שרבקה אע"ה היתה ממש שרה אע"ה ששרת עליה ממש וזהו לנוכח אשתו כנ"ל שהיה כוונתו להמשיך ג"כ מצד קדושת אמו ז"ל ולזה ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו כיון שהיה ב' בחינות הנ"ל ובשעת קבלת הברכות היה גם דעת שראע"ה להבדיל בין האור וכו' ולקבוע הברכות מיוחדות ליעאע"ה לעולם היטב:

עקב אשר שמע אברהם:

אחז"ל כי בן ג' שנים הכיר אאע"ה את בוראו ובמק"א אחז"ל בן מ"ח שנים הכיר אאע"ה את בוראו ונראה דללמוד את עצמו התחיל תיכף אחר שני ערלה ג' שנים הראשונים וללמד לאחרים כמו שהיה נהוג התחיל בהיותו בן מ"ח שנים אחר שלמד את עצמו מ"ה שנים ומרומז כן בשמו ה"ק בא"ר מ"ה צירוף אחד מהק"כ צירופים שלו דהיינו אחר שלמד מ"ה שנים בדרך קשוט עצמך ואח"כ קישט אחרים ויפוצו מעיינותיו חוצה וניזלים מתון באר"ו ולפי"ז הנה נשארו השנים שלימד לאחרים קכ"ז ממש כשנותיה של שרה אע"ה ולזה כתיב הנפש אשר עשו שניהם:

ויגדל האיש וילך הלוך וגדל:

פירש"י שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וכו' י"ל עפ"י פשוט שאין זה גוזמא הגם דכלום חסר מבית המלך מ"מ מצד שהיה ברכה שרויה בהניתן מיצחק במו באיוב דאחז"ל כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך לכן זבל של יצחק יותר טוב מכספו של אבימלך:

עשה לי מטעמים ואוכלה בעבור תברכך נפשי לפני מותי בזוה"ק כ' דכל צדיק מושרש בעוה"ז ובעוה"ב לכך אברהם אברהם פסיק טעמא וכן נח נח משא"כ משרע"ה משה משה לא פסיק טעמא בין שרשו העליון לשרשו התחתון ולזה מ' יום לא אכל וכו' וי"ל כי גם ביצחק אע"ה היה הכן מצד שהיה עולה תמימה היה דבק בשרשו העליון בלי הפסק טעם כלל ולז"א עשה לי מטעמים שענין הטעמים שהם המיצוע להפסיק ובו איננו הפסק רק מיצוע ע"י זה יברך לפני אותו דהיינו מבחי' עוה"ב שאין בו אכילה ולא בחי' מיתה כלל ולהמשיך הברכה גם לעוה"ז שבו בחי' מיתה.

ואכלה בעבור תברכך נפשי ורבקה אע"ה אמרה ואכלה ואברככה הכוונה כי לשון בעבור מורה שלא היה לו רצון לאכילה רק כדי שיעורר הברכה יאכל ואלו ידע כן יעאע"ה היה אומר לה כיון שאין לו הנאה בהאכילה רק כדי שיעשה מחשבתו בהברכה מה תועלת לי בהביאי לו מאכל הרי המאכל הוא כדליתיא לגמרי בעיניו ואיני מקיים מצוה בזה כלל לזה אמרה היא שאמר שבוחר באכילה סתם ומן האכילה יומשך ברכה ג"כ ויש תועלת כשיהיה הוא זריז ונשכר שיאכילהו הוא ויומשך לו ברכה ג"כ וכ"ה שברצונו המשיך לו הברכה בבחינת ומשביע לכל חי רצון כיון שכבר היה רצונו למזון אז תיתי מהי תיתי כבר יש ג"ח עכשיו במה שמאכילהו:

ולפמ"ש בזוה"ק שרבאע"ה היתה ממש שראע"ה ששרתה עליה ממש לפי"ז גם שלפי סגנון הפשוט אלו ידע יעאע"ה שלא בחר יצאע"ה באכילה אז רק כדי שיקיים בנו מצוות כיבוד ועי"ז יהיה ברכה היה טוען הלא כשיביא אחי יקיים מצוות כיבוד משא"כ אני ומה שאקיים כיבוד אם הלא תוכלי לזכותי במצוה זו באופן אחר לא בזה שהיא נגד כיבוד אב ואני ואתה חייבין בכבודו מ"מ לקושטא דמלתא יש הבחנה שיצאע"ה היה חייב בכיבוד רבאע"ה שהוא מצד בחי' כבוד אמו וגם בבחינת כיבוד נתחכמה רבאע"ה כיון שאין כיבוד או"א מצוה אז מכלל ז' מצוות ב"נ הידועים ממילא המצוה רק בדרך שאינו מצווה ועושה עי"ז אין גרעין במה שיאע"ה אינו מצווה מאביו אז ועשה מכיון שעכ"פ כשיאכל יהיה בזה גדר כיבוד אב מלבד כיבוד אם שקיים בזה ומה לי אינו מצווה מהש"י ומצווה מאביו או אינו מצווה מאביו ג"כ כיון שמצות הש"י עיקר נגד הכל ולבסוף הרי יש כיבוד היטב:

ואברכהו גם ברוך יהיה הכוונה גם שיהיה ברוך בלא"ה מ"מ ברכתיו גם אני כי מתחלה זה היה כוונת יצחק אע"ה שצפה שסופו של יעקב אע"ה היה להתברך הן מפי מלאך הן מפי הש"י ולזה נתן מקום שיהיה הברירה ביד אחיו עשו ג"כ להיות לו חלק בהברכה אמר שגם שברוך יהיה בסופו ממילא אח"כ בהחלט מ"מ ברכתיו גם אני עכשיו כיון שנזדרז למצוה והר"ז כאלו כתיב גם שברוך יהיה וכ"ה מש"ה גם ישבו שרים בי נדברו כאלו כתיב גם שישבו שרים שבי נדברו מ"מ עבדך ישיח בחוקיך כנ"ל:

ולך איפוא מה אעשה בני. י"ל בדרך רמז שהוא בבחי' מ"ה וב"ן שהתיקון של ב"ן הוא מבחי' מ"ה כידוע בשם האר"י ז"ל והיינו בא אחיך במר מ"ה ות"א ז"ל בחובמא דהיינו בחי' כח מ"ה והיינו מצד בחי' מחשבה מ"ה כנ"ל כי יעקב אע"ה נולד רק מצד מחשבה טובה דיצחק אע"ה לש"ש לשם מצוה כמ"ש במק"א באריכות והיינו בחי' מ"ר מאמר פתוח ר' שלום אהבת נתיבות התוה"ק שהם שלום בזה היה המחשבה. וע"י זה לקח הברכות כי ברוך אשר יקים התוה"ק וברוך הבא בשם ה' ולך איה פה מ"ה שאין לך אור מ"ה אשר אעשה בני שאין עשיה אלא תיקון ולתיקון בחי' הבן צריך להיות בחי' מ"ה מחשבה כנ"ל והרי נודע לי שמחשבה הטובה שלי לשם מצוה בחי' מ"ה יעשה לי אדם הייתה רק ביעקב אע"ה שהוא נמשך מבחי' התיקון של מ"ה ונתקן בחי' ב"ן שלו ולזה יעקב אע"ה לא מת שהוא מבחי' עולם התיקון מלכות הדר שאין בו מיתה ולזה התחיל יעקב אע"ה לומר עשיתי כאשר דברתי דהיינו בחי' התיקון כנ"ל:

ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו אולי שבירך אותו בברכת כהנים כדרך הנוסע לדרך רחוקה שהמלווים אותו מברכין אותו בב"ש והיינו יברכך ה' בכל מיני ברכות ועי"ז וישמרך להנצל משטמת עשו שרוצה להרגך ואח"כ יאר ה' פניו אליך באור תוה"ק בבית שם ועבר ז"ל ואח"כ ויחוניך חן אשה על בעלה שימצא אשה טובה זיווגו האמיתי ואח"כ ישא ה' פניו אליך שיתברך בית לבן בשבילו וכל שאחרים ניצולים בזכותו נקרא נשיאות פנים כמש"ה לולא פני יהושפט אני נושא וכן בלוט נשאתי פניך לבלתי הפכי ואח"כ וישם לך שלום היינו ויבוא יעקב שלם שלם בגופו וכו':

ומעשה אבות סימן לבנים כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפ"י על התורה והיו הברכות הנ"ל בעב"י דהיינו יברכך כנ"ל ועי"ז וישמרך שהוטל עליהם פרעון שט"ח ידוע תדע ומ"מ שמרם הש"י שם כמ"ש אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך וכן היה בכל הגליות כמשאחז"ל ובפרט ביצ"מ היה להם שמירה טובה שלא יחול עליהם מעין מכה כל דהו ואח"כ היה בחי' יאר ה' פניו אליך במתן תוה"ק שהיא אור כי טוב פנים בפנים דבר ה' באור פניך נתת לנו ה' א' תורת חיים ואח"כ ויחוניך בירושת א"י ה"ק שהיא בחי' חן ת' פרסה כידוע ועיקר שבת"ק שייך לנימולים כמ"ש במנוחתו לא ישכנו ערלים ובשעת ירושת אי ה"ק מל יב"ן ז"ל שנית להסיר חרפת מצרים וזכו ביותר למתנת שבת"ק (ולזה יש זכות על שלא שמרו קצת מעב"י שבת"ק הראשון כיון שהמקום היה בבחי' ערלה גם שנימולו במצרים מ"מ המקום לא היה ראוי למילה) ואח"כ ישא ה' פניו אליך בגליות נושא הש"י פנים לישראל כמ"ש בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים דהיינו ששרי אוה"ע מכירים שאין טובה באה לעולם אלא בשביל עב"י המבורכים ושבעבורם נושאים פנים להשפיע לעוה"ז ואח"כ וישם לך שלום בכינוס גליות שיהיה בב"א בשמחה תצאו ובשלום וכו':

ומעשה אבות ירשו בנים עם בני ישראל רחמנים ביישנים גומלי חסדים ג"ח מאברהם אע"ה שגמל חסד עם כל בני העולם ויטע אש"ל אכילה פתייה לינה או לויה כידוע ביישנים מיצחק אע"ה שחד יצחק מדת גבורה גימ' ויראה יראה זו בושה כמו שאמרו חז"ל רחמנים מיעקב אע"ה כרחם אב על בנים והוא היה הרבה צער גידול בנים מה שלא היה כן באברהם ויצחק ע"ה וסבל תמיד צער מבניו לכן נקבע בלבו מדת הרחמנות ביותר:

אם יעקב ועשו:

כתב רש"י ז"ל איני יודע מה מלמדינו י"ל לפום רהיטא שכוונת הבתוב הוא בזה כי לכאורה יקשה היאך יכול להיות יעאע"ה אצל לבן הרמאי והוא כשני הפכיים בנושא אחד לזאה"כ אם יעקב ועשו כיון שהוא אח אמו ורוב בנים הולכים אחר אחי האם ויש בהם קצת מסגנון שלו ועי"ז יוכל יעאע"ה להיות שם וכמפורש באמרו אחיו אנא ברמיותא וע"ד משאחז"ל מניה וביה אבא ניזל ביה נרגא ועי"ז היה יכול לכובשו אך מ"מ י"ל כוונת רש"י שאמר איני יודע מה מלמדינו מצד שלפי טעם הנ"ל לא היה לכתוב רק אם יעקב לבד ותיבת ועשו כמיותר וגם שיש מקום לומר שע"י שעיקר כח צדיותו דעשו הוא ע"י אח אמו ממילא בהסיר הסיבה יוסר המסובב וע"י שינצל מלבן ינצל מעכו ג"כ מ"מ לא כיחא בזה כ"כ דרך הפשט כלפי המלטו מעשו ע"י הרחקה ממנו גם הרי לפעמים יפה כח האב ולפעמים יפה כח הבן מכח האב וכ"ה כאן:

ודרך רמז י"ל כוונת רש"י ז"ל כי מה שנמשך מכח אחי האם לבנים הוא מצד התלמדות בנפשו ולא קנין בעלם וההתלמדות יכול להיות עולה לכל או"א כפי מדתו מה אם בדרכי הש"י דכתיב ישרים דרכי ה' ועכ"ז צדיקים ילכו בם וכו' כ"ש בהתלמדות שמאנשים מלומדה מדת הנהגות שהכל עולה לכאו"א כפי מהותו והיינו רמז איני יודע מה דהיינו שאין זה ידיעה מה זה מלמדינו דהיינו ששייכות התלמדות של בנים שמודיענו הפסוק בזה הוא רק בבחינת איני יודע מה דהיינו שאין זה ידיעה ברורה להיכן נוטה ההתלמדות ולזה היה עולה ההתלמדות לשני הפכיים:

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה