מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת חיי
לספוד לשרה ולבכתה כף זעירא. יש לומר מצד שאתוון רברבין הם בבינה בחי' עוה"ב. ואתוון זוטרין מרמזין אבחינת עוה"ז. כידוע מהזוה"ק ולזה כתיב כאן כ' זעירא. לרמז שמצד עוה"ב לא היה שייך שום בכיה מצדה. כי זכתה לבחי' עלית על כולנה לעלות לעוה"ב ששם חוה במקומו ושם בחי' בתי גוואי דליכא תמן עצבו כלל בבחי' ברנה נושא אלומותיו כידוע ותועלת הבכיה היה רק מצד בחי' נפשו עליו תאבל בעוה"ז בקבר בבחי' הבלא דגרמי שנשאר חופף עליו בגוף ועלייתו אחר העיכול ועציבותא מסתייעא בזה מצד בתי בראי דאיכא תמן עציבו. ולזה בא רמז זה באות כ'. כי כ' הוא חיים כבספר יציה"ק והודיע שמצד בחי' חיי עוה"ב. אין כאן בכיה רק מחה דמעה ותשחק ליום אחרון רק מבחי' כ' זעירא שהוא בחי' עוה"ז כנ"ל יש בכיה. וזהו ותמת שרה בקרית ארבע שמיתתה היה רק בבחינת הארבע יסודות כידוע ותשחק ליום אחרון:
ולבכותה כף זעירא כי כ' הוא חיים בס' יציה"ק ושם היה מיעוט החיים לזה נסתתרה הכ' בין שאר האותיות ונתקטנה ע"י זה:
גר ותושב אנכי עמכם. מצד היצ"ט גר אנכי ובכל יום כקטן שנולד. ומצד לב השני תושב אנכי ומ"מ אצל אאע"ה נתהפך בחי' תושב ג"כ לטובה מצד שתשובה מאהבה מהפכת עונות לזכיות וקטיגור נעשה סניגור והיינו ג"כ מה שבשבת"ק. קטיגור נעשה סניגור מלאך רע בע"כ יענה אמן לברך. את עב"י מצד בחי' אהבה בתענוגים. שבשבת"ק שהוא גדר אהבת מישור. ועי"ז יש שלום בעצמיו כידוע וע"ד מש"ה בשלום ובמישור הלך (והוא בחינת מישרים אהבוך. כפמ"ש בזה במקו"ר) אתי ורבים השיב מעון שהוא בחי' תשובה מאהבה ושלום נגרר מזה. כמ"ש במקו"ר. וכ"ה מש"ה ואוהביו כצאת השמש דהיינו כמו שהשמש מאיר:
גם להלבנה ונותן לה אור. כי לית לה אור מגרמה כלום ומזה הלבנה מאירה לעולם כן הוא ע"י אהבה מתהפך מחשוכא לנהורא ונעשה הלב כסיל שבחושך הולך ג"כ בבחי' אור ע"י לב חכם שבימינו. אשר חכמה תאיר:
ובזה י"ל ג"כ מה שאמרו חז"ל שלכך לא נכנס כה"ג בבגדי זהב לפני ולפנים משום שאין קטיגור נעשה סניגור וכתבתי במק"א דא"כ מדוע היה הארון הקודש והכתלים של זהב עיי"ש. ובזה י"ל משום שכה"ג היה נכנס לכפר גם על שאין בהם תשובה מאהבה רק מיראה. לזה לא היה שייך בהם. קטיגור נעשה סניגור כנ"ל. ולזה כניסתו לפני ולפנים היה בקטורת. שבו חלבנה שמורה על תיקון פחותי מדריגות שבעב"י. שתיקונם הוא ע"י היותם טפלים לבעלי ריח הטוב בתוה"ק ומע"ט וכמ"ש במק"א עמש"ה יברך יראי ה' הקעה"ג:
ויקם השדה והמערה וכו' מאת בני חת. ובסוף פ' ויחי כתיב אשר קנה אברהם מאת עפרן הכוונה ע"פ מ"ש במק"א שקניית שדה המכפילה היתה לאאע"ה עפ"י הסכמת כל כוחות הרוחניים השייכים לבני חת שכולם הוסכמו לזה מצד שהרגישו שיש בזה תועלת להנקברים שם ומ"מ יש בזה תועלת בצד מה ליושבי מדינה ההוא או אל כוחות הרוחניית דשם אך כל זה רק באופן שלא יקרבו אליו ביותר ולא יגרמו אליו ערבוביא וכדומה רק יהיה מקום של אאע"ה ודעמיה מיוחד ומסויים בפ"ע לטובה וכתבתי במק"א בזה באריכות ולזה בכל מקים שהיה מדבר מענינא דממון היה מדבר עם עפרון כי זה היה מצד קנייתו מן מלכי האדמה לזה שייך ממון ובכל מקום שהיה מדבר עם בני חח זה קאי על צבא מרום דהיינו כח הרוחניות החופף על המקום וכל שרשיהם ברוחניות וזש"א ויקם השדה מאת בני חת דהיינו כוחות הרוחניות תקומה היתה לו כנ"ל ולזה שם כתיב אשר קנה מאת עפרון היינו בממון כנ"ל:
ואברהם זקן בא בימים וה' בירך כתבתי במק"א כי מצד שהיה איש אמונות צור נאמן לשולחו מה שכל אדם בעוה"ז הוא שליח להשיב אמרים אמת לשולחו היה נאמן בזה ולא איבד גם יום אחר מימיו וכמ"ש באוה"ח ה"ק טעם מה שבדורות שמדוד המע"ה והלאה ימי שנותינו ע' שנה עיי"ש נמצא שכל יום מימי האדם הם בפקדון אצלו שיתוקנו בו מע"ט כרצון הש"י וכמ"ש במק"א לפרש יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום להמיתו דהיינו להמית את היום ח"ו כדכתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב שיחיה את ימיו ולזה כתיב שנות חיים יוסיפו לך כי חיים הם שנותיו ולא המיתם ט"י חסרון מע"ט וזש"ה ויהי חיי שרה שני חיי שרה דהיינו ששנותיה היו חיים מתחילה ועד סוף כי טוב היינו חיים כנ"ל וכמ"ש במק"א עיש"ה ובחרת בחיים שבזה כלול ממילא הבחירה בטוב וע"י מע"ט שלה היו שנותיה חיים גם מצד הדביקות בהש"י ד"ב הדבקים ב"ה חיים כי עמו מקור חיים ע"י כל שנותיה שהיו בדביקות בהש"י היו השנים בגדר חיים ומצד דביקות ה' בטוב בהש"י אשר טוב ה' לכל עי"ז ותשחק לים אחרון וי"ל שזה היה שחוק דשראע"ה להראות שרצונה להוליד בן לא היה להנאתה בשום צד רק לש"ש לבד ולזה אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה י"ל אחרי מופלג מגדר בלותי שהיא נטיה להנאת עצמו כמשאחז"ל סוף יומא לבלה ניאופים הייתה לי עדנה רק לש"ש מופלג מבטיה להנאה שהיא מעין ניאוף או שיהיה הכוונה אחרי שתהיה בלה בעפר אחר המיתה אז תהיה לה העידון והעונג מבן שתוליד נחלת ה' בנים בהנאת עוה"ב מצד שכר מצוה והכוונה לש"ש גם שאשה לא מיפקדא אפו"ר מ"מ ע"י טפילתה לאיש היא ג"כ בגדר מצוה שהרי אדוני זקן שהוא קנה חכמה שתחיה בעליה ע"י הולדה זו גם זה קנה קאי אחכמה מצד שאין לאדם קנין עצמי זולתה כי ערום יצא מבטן וערום ישוב וקנה שם טוב קנה לעצמו היינו עצמיותו קנה לו התוה"ק קנה לו חעוה"ב שהוא קנין עצמי ודברי תוה"ק כולל כל מע"ט והיינו חכמה כי אין חכמה כחכמת התוה"ק וכאן אנחלת בניו שהוא ודאי קנין עצמי שייך גדר זקן מכל צד [ובבחינת א"ש עטרת זקנים בני בנים קאי שעשועים שלה מצד שאאע"ה היה בחי' זקן דהיינו ע"י יעקב אע"ה בן בנו יעקב אשר פדה אברהם כידוע] וזה היה הוראת שחוק דילה בבחי' יום אחרון וכמפורש במדה"נ ה"ק שעיקר חדוות הצדיקים הוא ביום אחרון בהסתלקותם לנחול ש"י עולמות ה"ק מחוץ הרחבה ויצאו ממאסר מיצר העוה"ז (וידויק ביותר מ"ש ותשחק ליום אחרון כי אשה איננה במ"ע בשלימות וכן לא בתורה ולא שייך בה כ"כ יפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב ולזה עיקר שחוק דילה ביום אחרון זה יום שקיותה נפשה ראתה עין בעין. ברב טוב הצפון. יפה שעה א' של קו"ר בעוה"ב מכל חיי עוה"ז ולזה שחוק לא הורה כלל אבחי' מיתה. רק אחרוה שמצד מע"ט בעוה"ז כי חייב אדם ללמד בנו) ולזה אמר הכתוב למה זה שחקה שרה. לבחור ע"ע ח"ו מיתה בעת לידתה היפלא מה' כעת חיה ולשרה בן. וכי מצטרך הש"י לבחון עומק מחשבתה לש"ש ע"י מיתתה בלידתה הלא גם שתחיה אח"כ לאורך י"ט. ויהיה לה נר מבנה מ"מ יודע הש"י דרך צדיקים. ויודע חוסים בו העושים רק לש"ש ותאמר לא צחקתי כי יראה או שסברה שהכוונה מצד שחוק וקלות ראשי ואמרה שהיה בה' יראה. ואמר הש"י לא יראה לבד היה בך אלא צחקת במס"נ בפועל או שבעיניה מצד אל תאמין בעצמך עד יום מותך. לא האמינה בעצמה. שהמס"נ שלה הוא בדרך תמים והעיד הש"י שהוא בדרך תמים ובדרך מ"ש יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה. שהם בגדר מיתה ממש ויראת ה' תוסיף ימים. כי חיות הנה כנ"ל. ויש אשר יעמוד יום אחד דצדיק. במקום כמה שנים ע"י שזיכה הרבים וזכות הרבים שייך אליו ויראת ה' לחיים. וגם במיתתה קראה חיה. וזה שני חיי שרה. כי ימים יוצרו ולו אחד בהם שדבקים במקור האחדות הש"י שעמו מקור החיים:
ולזה רמז ענין יופי דשרה אע"ה בת כ' כבת ז' ליופי. הגם דשקר החן והבל היופי מ"מ הרי ביראת ה' היא תתהלל בחן ויופי ג"כ כמ"ש במק"א ששמעתי פירוש זה ממו"ח כי' בשם ספת"ק. מלי יקר. וכיון שהייתה. בגדר יראת ה' לחיים כנ"ל לזה מהולל היופי שלה דשופרא דידה שהיה מעין שופרא דחוה ע"ה. גרם קנאת נה"ק בהם. כמשאחז"ל ושופרא דשרה ע"ה ע"י יראה שהיה בה. היה אימתה מוטלת על הבריות. ונתנגעו פרעה ואבימלך הרשעים. על ידיה כמ"ש אני ה' שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים. כמ"ש בתיזוה"ק על אסתר ע"ה שלא נגע בה זר כמ"ש במק"א בזה. והיינו בחי' תהלתי דייקא. יראת ה' שתתהלל היופי כנ"ל וכתיב יברך יראי ה' וכתיב יברכך וישמרך. הרי ברכה מביאה שמירה לזה היה היופי אשר לשראע"ה משומר היטב. וזש"א שגם שהיתה שלימה ביופי אעפ"כ היתה שלימה בלא חטא וגאוה. כמשאחז"ל בנזיר שקוצותיו תלתלים פחז יצר וכו' ועי"ז מתה בקרית ארבע. ברה"י רחבו ד' אותיות דשם הוי"ה ב"ה וב"ש היא חברון בחיבורי טהרה לבעלה הצדיק ולא נגע בה זר. ולא יופסק החיבור הק' לעולם. ולא תצא לרה"ר לעולם וכן הוא מ"ש ואברהם זקן בא ביאים זה קנה חכמה שהיא יראה כידוע. וכתיב עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ובא בימים בגדר יראת ה' תוסיף ימים כנ"ל. וכתיב יברך יראי ה'. ועי"ז וה' בירך את אברהם. וע"י מה שבא בימים ולא איבד גם יום אחד לקלקול כמ"ש בזוה"ק בזה. וזהו שמירה מעולה לימים שניתנו לו שלא יהיה מאבד מהם כלום וזהו זקן זה קנה חכמה. ולא להיות שוטה מאבד מה שנותנים לו ח"ו. ולכן וה' ברך כנ"ל. גי"ל פשוט ואברהם זקן זה שקנה חכמה. ואיך אפשר לקנות והלא לה הארץ ומלואה לזה אמר וה' בירך ולאחר ברכה הארץ נתן לבני אדם כידוע ויש יד לקנות:
גם ואברהם זקן בא בימים וה' ברך בכל:
היינו כי זקן זה קנה חכמה ודעת טוב ודיעה קנית מה חסרת ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ואמרו חז"ל כל מי שיש בו דיעה לסוף מתעשר והיינו זקן זה קנה חכמה ודעת בא בימים סוף שנותיו וה' בירך בכל כי לסוף מתעשר כנ"ל:
גם י"ל בא בימים ע"ד שאמרו חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום להמיתו דהיינו שרוצה להמית היום עצמו ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו' ואברהם אע"ה כ' ביה אשר התהלכתי לפניו ולא היה בגדר שצריך סעד לתמכו ובודאי שהיו הימים שלו שלימים ומתוקנים לנכון על צד היותר טוב והיינו בא בימים שהוא מעצמו ומכוחו בלי סיוע מהש"י בא בימים טובים וכנ"ל:
כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק נראה ככפל ארצי ומולדתי י"ל שהמכוון מצד שאמרו חז"ל אין אשה אלא לנוי או לבנים שלל במאמרו כוונות לא טובות שיש בנשואין כמ"ש בתדב"א זל"ט דהיינו ממון גדולה זנות ח"ו והנרצה הוא רק לבנים ולשבת יצרה ומצד חן מקום על יושביה כולל ארצי הנוי והחן המציל מחטא כי מצד היותם מארץ אחד חל החן ביניהם וגם שבאותו העת היה ארצו דאאע"ה ודיצחק אע"ה ארץ כנען מ"מ עיקר שרשם היה מעבר הנהר ובפרט אאע"ה מקום לידתו היה שם וזרוק חוטרא אאוירא וכו' וגם שיצאע"ה נולד בא"י ה"ק עכ"ז היה מצטרך בזיווג זה שיהיה נכון גם לפי בחי' אאע"ה כמ"ש במק"א בזה ומ"ש אל מולדתי היינו בחי' אין אשה אלא לבנים כי רוב בנים הולכים אחר המשפחה ועי"א יולד מהם הגון כעין שכולה אאע"ה ממשפחה זו ותיבת אשה ממעט הרהורי זנות וגם בבחי' זו אינו רוצה והכנעני וגם ממולדתו אינו רוצה כ"א אשה בדרך היתר וממון איני צריך למעט שכבר נתן לו כל טוב ולא ציוה ליטול משם ממון וכן גדולה לא היה שייך בזה כי כבר הומלך אאע"ה על כל בני עולם ומה יוכלו ליתן לו והכוונה רק לאישות מצד בנים ושמירה מחטא כנ"ל:
ותורה כדה מעל ידה ותשקהו:
מה שהשקתה רבקה אע"ה בעצמה ולא ע"י שליח בזה היה צד תיקון כידוע שע"י יוקח כא מעט מים ע"י שליח פרע הש"י ע"י שליח במי מריבה וע"י השקאתה בעצמה שלא ע"י שליח היה הבאר בזכות מרים הנע"ה שלא נצטרכו לשליח כלל וכמו שמן שהיה בזכות משה רבע"ה בלי הזדקקות לשליח בזכות הסעודה שעשה אאע"ה בעצמו לא היה מזה תקלה כן ע"י בארה של מרים לא היה גרעון מזה וכמו שהשקאתה רבאע"ה לאליעזר ז"ל ולהגמלים כן היה השקאת הע"ה ובעירם וכמ"ש במק"א בזה ולזה ירמז מ"ש ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני היינו תיקון החסדים בחינת מים. ע"י עשייתה שלא ע"י שליח כנ"ל והוא יהיה השלמה על מה שעשה אאע"ה ע"י שליח והש"י פרע שכר טוב בבארה של מרים:
ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת עם אדני:
לכאורה יפלא היאך היה מצדם חסד ואמת במה שהשיאו רבקה לבן יחיד של אב המון גוים וראש לנדיבים שבכל הדורות ושהסכימו כל אוה"ע והשוו כולם וקצצו ארזים והמליכו אאע"ה עליהם לעולם לכל הדורות וכי היה אפשר בעולם שיהיה בזה פת"פ שאין זיווג זה טובתם עצהיו"ט האפשרי בעולם ואיך שייך לומר בזה חסר של אמת אך הכוונה כי ידוע שכמו דקי"יל שלא לישא אשה לשם ממון כן הוא כשכוונתה לש"ש הוא עצהיו"ט מכל צד וכמ"ש בשם האר"י ז"ל ולזה ביקש מהם שגם שרואין שהוזמן לפניהם זיווג מה שהוא עצהיו"ט מכל צד ואין טוב יותר אפשר מזה גם מצד סגנון עוה"ז כנ"ל עכ"ז יפשיטו מגמתם להתלבש בפניית כוונה מצד אהבת עוה"ז שאיננו בבחי' אמת כי עוה"ז נקרא בפי כל החכמים עלמא דשיקרא והיא כצל עוף הפורח ואין זה בחינת אמת שמהותו הוא בחי' הנצחיות והקיום וכמ"ש בזה במקו"ר ולזה עוה"ב עולם עומד לבדו נקרא עלמא דקשוט ולזה האריך לספר להם כל הנסים שאירעו לו בדרך ושקפצה לו הארץ ע"י מלאכים הק' ואין זה כ"א מצד שבזיווג זה מעותד ההצלחה בעולם העליון האמיתי שמצד זה ראוי להם להשים מגמתם מצד אמת עוה"ב ואם ה' יבנה בית דהיינו בכוונה לש"ש שהר"ז כאלו הש"י הוא הבונה ניצולים עי"ז מבנין שוא עמלו הבונים ובנין לש"ש הצלחתו לנצח עצהיו"ט ויפה שיחתן של עבדי אבות לטובה:
התלכי עם האיש ותאמר אלך לכאורה היה די שתאמר הן אך הכוונה שרבאע"ה הבינה שאלתם לנכון שלא אמרו התסע או התרכב תתבוא רק בלשון הליכה שהשמיעו לאזניה בחינת משקל הולכה והבאה שהולכה היא התרחקות מעצמו כידוע וזש"א התלכי דהיינו התרחקות מצד עצמיות רצונך הפשוט רק לרצון האיש ותאמר אלך גם אם הוא נגד רצוני הנני לעשות מה שהוראה מן השמים בגדר בטל וכו':
גי"ל שמצד אמרם עם האיש היה בדרך ארס בפיהם לומר שרק ע"י הפצרת האיש תעשה שהיא נגד תועלתך. ואל תכריע. שכמו שסיפר הוא שהיה סייעתא דשמיא כן הוא הליכתך לש"ש כי אין הכרע שבזה את עושה חפיצי שמים. והשיבה אלך לא כדבריכם שהפצרת האיש גרמה שאלך רק אלך לש"ש לטובה:
ויצא יצחק לשוח. היא לשון תפלה כמ"ש רש"י ז"ל מדחז"ל. אולי לזה כתיב ביה לשון לשוח שנולד בהיות שרה אע"ה בת תשעים. ובן תשעים לשוח היינו תפלה כמו שפירשו קצת מפרשים ז"ל כמ"ש במד"ש ז"ל ומסתמא כן הוא גם באשה. ובפרט שראע"ה כמ"ש במק"א לזה נקבע כן ביצחק אע"ה היטב.