אור ברסלב
מחזה לאברהם פרשת וירא

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

פרשת וירא

פרשת לך

וירא אליו ה' גם דכתיב לא יראני האדם א"ט ע"י כח מצות מילה זכה לראיה טובה כמש"ה ומבשרי אחזה אלוה וכמ"ש במק"א בזה:

והוא מבחי' "מי "יעלה "לנו "השמימה ר"ת מילה:

וירא אליו ה' והוא יושב גם שאין ישיבה בעזרה ובמקום גלוי שכינה ועומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ורק מלכות בית דוד לבד היו יושבין שם כידוע מ"מ זכה אברהם אע"ה לישב במקום גלוי שכינה הק' ע"י כתר מלכות שניתן לו אז בהתוסף ה' בשמו כידוע אברהם אברהם גימ' מלכות שניתן כתר מלכות בראשו ע"י תוספות ה' דאברהם אב המון גוים שהשוו כל אוה"ע וקצצו ארזים והמליכוהו עליהם כמשאח"ל וי"ל פתח האוהל בחי' שער המשפט לתרע בית דינא שנעשה אז מלך מושל וכמ"ש במק"א בבחי' נשיא אלקים אתה בתוכינו וזכה לישב מקום גלוי שכינה ע"י שער המשפט בבחינת כי שמה ישבו כסאות למשפט:

באלוני ממרא שנתן לו עצה על המילה נראה שהעצה של ממרא היתה שימול א"ע שלא ע"י שליח גם שע"י שליח היה אפשר לו לשתות משקה המטלת תרדימה ולא היה מרגיש כלל בהצער אך מצוה בו יותר מבשלוחו לכן יעץ אותו שירבה כבוד שמים ע"י עצמו וכ' כי מכבדי אכבד לכן זכה אז אאע"ה שבאו אליו המלאכים העליונים להראות שהוא מכובד בין כולם אך גם ממרא ז"ל זכה אז לכבוד שנגלה הש"י בחלקו ובודאי ניתנו לו תיקונים עי"ז ולכמה ענפים ממנו שזכו לחסות תחת כנפי השכינה:

והוא יושב פתא האוהל כחום היום י"ל ע"ד מ"ש חז"ל עולמך תראה בחייך. והוא ע"פ מ"ש בתד"א ז"ל שאברהם אע"ה הי' אחד מן אותן שהטעימן הש"י מעין עוה"ב וזש"א והוא יושב פסח האוהל ארעי עוה"ז שהיא כצל עוף הפורח ונפתחו לו בו צינורי שפע עוה"ב שנקרא יום במשאחז"ל ריש פסחים ששם אור הגנוז אור כי טוב' ונקרא ג"כ חום:

ע"ד רשפיה רשפי ואש שלהבת י"ה והעוה"ב היא בחינת י"ה דלא מתפרשין ושם האהבה בתענוגים שיפה שעה אחת בקורת רוח בעוה"ב עכל חיי עוה"ז ומצד שהי' בגדר תשוב' ומע"ט מאהב' כנ"ל ויפה שעה אחת בתשוב' וכו' עי"ז הטעימו הש"י בעוה"ז מעין עוה"ב:

גי"ל שמרמז למה שאחז"ל שאברהם אע"ה יושב אפתחא דגיהנם שלא להניח רשעי עב"י לגיהנם וזש"א והוא יושב פתח האוהל היינו הגיהנם שהוא כאוהל ננוה לזמן מה כמשאחז"ל אין גיהנם לעתיד לבא והיינו כחום היום כף הדמיון דהיינו שאוהל הזה שהוא יושב כנ"ל הוא כחום היום כאותו יום שכתוב ביה הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זד"ם וכו' ולהט אותם יום הבא:

ובבעה"ט ז"ל כתב ג"כ מזה בסגנון אחר קצת:

יוקח נא מעט מים מים הוא בחי' חסדים ורמז להם שיהיה בחי' חסד מעט מעט גם שחסד הוא התפשטות ורבוי כמ"ש במק"א מ"מ ביקש שיהיה תחלה בצמצום מעט כדי שיוכלו אח"כ לקבל רב טוב:

כי מעלין בקודש מעט מעט משא"כ כשהיא בפ"א יש אח"כ ירידה ח"ו רק צריך להיות בהדרגה תחלה ועי"ז מוסיף והולך תמיד בברכות רבות

ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ י"ל מה שנסתפק אאע"ה שהם ערביים היה זה מצד שהשוו כל אוה"ע והמליכו לאאע"ה עליהם כידוע, וא"כ היו משתחוים אליו כל בני אדם והוא ראה שלא השתחוו אליו והרגיש בזה שהם מלאכים והשתחוה ארצה אך חשש שהם ערביים שמשתחוים לאבק והם מכת נמרוד הרשע שלא לקבל ע"ע ע מ"ש ולא החשיבו לאאע"ה ומ"מ רצה להחזירם למוטב שלא יושארו בגדר רוח הבהמ' היורדת למטה לארץ ולהביאם לצילא דמהימנותא תחת כנפי השכינה הק' להדבק בעץ חיים הדביקים בה' חיים ועץ חיים למחזיקים בה והיינו והשענו תחת העץ:

וסעדו לבכם אחר תעבורו י"ל כפשוטו ע"ד מש"ה וילך בכח האכילה ההוא ארבעים יום גבי אליהו הנז"ל ובדרך משאחז"ל צדוק בככא ותשכח בנגרא ומכ"ש בזה שהלכו למקום שמנעו הרגל מביניהם וגם לוט היה בסכנה על שרצה ליתן מאכל לאורח לזה אמר להם שיסעדו אצלו לבב שגם אחר שיעברו משם יהיה לבם סעוד כ"כ יאכלו כאן כדי שיוכלו לילך בכח האכילה:

גי"ל מצד שלפעמים אורח נחפז ללכת ע"י שסבור שמקום ללון הוא רחוק לזה אמר להם שיסעדו לבם ולא יחפזו בדרך שהרי אחר סמוך כמשאחז"ל תעבורו אין לבם דרך ארוכה ויש לפניכם דרך קצרה וא"צ חפזון:

גם וסעדו לבכם אחר תעבורו. כי ידוע שגבריאל בשתים ומיכאל באחת עפים כל העולם ויש בהם זריזות גדול ורק אדם ע"י אכילתו כבהמה אין בו מהירות וזריזות וזה נמשך מהחטא עה"ד אני והחמור נאכל באבוס אחד אכילה בבהמה הכביד עלינו העצלות וזש"א להם אברהם אע"ה ואקחה פת לחם וסעדו לבכם שיהיה בכם ג"כ בחי' אכילה כבהמה ונראה אח"כ אם תעבורו שתקדימו במעלה על צדיקים שבעוה"ז כי עובר לישנא דאקדומי הוא וזהו וסעדו לבכם באכילה בהמיות והראה להם שאם יאכלו הם סלת או קמח כמ"ד דעה"ד חטה היה לא יעברו ויקדימו א"ע ורק ע"י בחי' אוכלים ושותים כבהמה הא הירידה ממדריגת המלאכים כמ"ש במק"א בבחי' ירד ירדנו לשבור אוכל ושעת סעודה שעת מלחמה:

ואל הבקר רץ אברהם בלי עצלות כי הוא איננו בגדר חטא עה"ד שנמשך מזה עצלות כנ"ל כי אברהם אע"ה תיקן זה כידוע ולזה אמר קמח כדי שלא יהיה נחמד למראה כ"כ ואולי ינצלו עי"ז והש"י הצילם בדרך אחר שפירסה שרה אע"ה נדה ולא הובא לחם כלל וע"י חזרו בשלום למקומם למרכבה ולא נפלו ממדריגתם.

והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו:

י"ל שבמאכל שהאכילם המשיכם לשליחות שפע ישע מהש"י לעב"י בענני פרנסותיהם, כי המלאכים ההם הם שלוחי הנהגות עוה"ז בקביעות כידוע אך ע"י חטא עה"ד לא היה כח וקיום עוה"ז לולא חסדי הש"י כידוע וע"ד מש"ה אז אמרתי מטה רגל חסדך ה' יסעדני וכו' ושכחסדך חייני ובחינת עמידה היא בחינת חסד וג"ד רכות מעומד וזהו והוא עומד אאע"ה שהוא עמוד החסד חסד לאברהם כידוע ועי"ז נשאר קיום לעוה"ז בבחינת עולם חסד יבנה נותן לחם לכל בשר כל"ח ולזה אחז"ל בהבראם באברהם בחינת חסד כמ"ש לעיל במק"א ולזה ע"י עמידתו בבחינת חסד גם תחת העץ חעה"ד אכלו ג"כ בתיקון בחינת אכילה לש"ש היטב:

גם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו:

י"ל עפ"י מ"ש במק"א שאכילת המלה"ש אצל אע"ה היה מצד כי כל מה שיאמר לך בעה"ב עשה וזש"א שע"י מה שעמד עליהם וצוה עליהם שיתנהגו בהנהגת העולם ומצוה לשמוע דברי חכמים ודברי בעה"ב ע"י זה ויאכלו:

וי"ל רמז בחי' תחת העץ שצוה עליהם שיתנהגו בהנהגת העוה"ז שנמשך אחר חטא עץ הדעת עי"ז אכלו הם מחטה שהיא בחי' עץ הדעת כידוע (וגם שלחם לא הביא לפניהם וכמ"ש במק"א בזה עכ"ז תבשילי בשר בסעודה נכבדה לפני אורחים היא מהנמנע שלא יהיה מעורב בו קמח נ"כ וכגון צלי וכדומה) ולא חששו כי אין הערוד ממית אלא החטא וכו' וכיון שאכילתם לא היה בדרך חטא רק בדרך מצוה וכנ"ל לזה לא נמשך להם פגם אך הרגישו ע"י זה מעלת צדקת אאע"ה שבגדרו הוא תיקן חטא עה"ד ולזה אח"כ היה מרתתי לפני אאע"ה כדאיתא במדרש רבה הק':

כי על כן עברתם על עבדכם. הכוונה וסעדו לבכם כי על כן עברתם וכו' דהיינו כמ"ש רש"י ז"ל עמש"ה כחום היום שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים הביא עליו המלאכים בדמות אנשים כי זה היה רצון אברהם אע"ה תמיד לקיים מצוות הכנסת אורחים (שגדולה מהקבלת פני שכינה) ורצון יראיו יעשה וזש"א להם אברהם אע"ה וסעדו לבכם כי על כן עברתם שלכך באתם אלי כדי שאקיים על ידכם הכנסת אורחים.

גי"ל כי על כן עברתם על עבדכם להודיע המשפט כתוב שעל סדום כדי שיתפלל אברהם אע"ה עליהם והש"י מתאוה לתפילתן של צדים ובסוף הש"י בעצמו הודיע לאברהם אע"ה כמש"ה המכסה אני מאברהם אשר אני עושה:

שוב אשוב אליך כעת חיה:

י"ל ע"ד ששמעתי בשם הרב החסיד הגדול המפורסים סים בש"ט מוהר"ש שמעלקא ע"ה אבד"ק נ"ש יצו שלכך אנשים שלא ראו זה את זה ל' יום מברכין שהחינו בעת שרואים א"ע אחר הל' יום ואחר שנה שלא ראו זה את זה מברכין מחיה מתים כי מכל קיבוץ אהובים נולד מלאך כעין זייוג דנשיקין או דדיבור וזיווג טוב נקרא דיבור וכן ע"י ראיה זה את זה והקיום של המתהוה ע"י הזיווג דראיה הוא רק עד י"ב חודש וכשעברו י"ב חודש שלא ראו זה את זה הרי היה בחי' מיתה להמתהוה ע"י ראיה הקודמת וע"י ראייתן א"ע עוד אחר י"א חודש יש חיות להמלאך וזה בחי' מחיה מתים מעין זה שמעתי וי"ל בזה שוב אשוב אליך כעת חיה דהיינו קודם שיעברו י"ב חודש שלימים ישוב ויבוא והיינו כעת חיה שיהיה עדיין חיות להמלאך שנברא ע"י ראייתן כנ"ל:

ובדרך זה שמעתי ג"כ בשם גדולי עולם ז"ל שלכך היה בתשעה באב הכנה ללידת נשמת משיח צדקינו שיבב"א כי נשיקה של פרישות בשעה של פרישות אהובים זה מזה להתרחק היא אהבה עזה והולדה וע"י זה מתורץ קושיית התוספות ז"ל כיון שבשעה שאין רצונו של מקים היו הכרובים בהחזרת פנים זה מזה ורק כשעושים רצונו וכו' היה בחי' ראו חיבתכם וכו' ואז בחורבן לא היו עושים רצונו של מקום ומדוע היו אומרים עמון ומואב על מה שהכרובים היו פנים בפנים מה שאמרו כידוע ולהנ"ל מתורץ כי מ"מ בשעת פרישית יש אהבה כן שמעתי בשם הרבה גדולי עולם ובכללם הרב בעל אור המאיר ז"ל בשם גדול אחד ז"ל

אולי עפ"י זה י"ל שעמון ומואב שנולדו ע"י איסור ערוה ואהבה רעה הם היו מונים לומר שהאהבה בשעת גירוש הרב הוא בכלל האהבות רעות כידוע מבני ט' מדות בני שנואה בני גרושת הלב ושקר אמרו כי גם בשעת חרבן לא נפסק אהבת הש"י לעב"י בלב כי לא יטוש ה' את עמו ולא עינה מלב וכו' ועדיין חיבתו עלינו להרבות טוב נצח:

ויאמר הנה באוהל:

רמז להם שהעוה"ז היא אצלה כאוהל ארעי כמדת הצדיקים וזש"א והנה בן לשרה אשתך דהיינו שעי"ז תזכה לבן שיהיה דומה לה וכן היה שיצחק אע"ה היה כלוא בבית והיה העוה"ז טפל בעצם אצלו לארעי כמו שרה אע"ה והיינו ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו שהיא שמעה שמחזיקין אותה שהיא בבחינת אוהל כנ"ל והיא עצמה החזיקה א"ע שהיא עדיין פתח האוהל שהיא עדיין כמתחלת במדריגה זו והוא אחריו היינו שהיא חשבה שרק א"א ע"ה כבר זכה למדריגה זו בהחלט ועוד רחוק ממדריגה זו לטובה:

גם הנה באוהל רמז להם שצריכה פקודת ישועה מהש"י בבן זכר והיינו בחי' הנה באוהל בבחי' מנשים באוהל תבורך וזכ"ר גימ' בר"כה וזש"א והנה באוהל ויאמר שוב אשוב כעת חיה והנה בן לשרה אשתך מצד בחי' אוהל כנ"ל זכתה בברכה ונפקדה בבן זכר:

הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה:

הכוונה מצד שהיו רעים וחטאים רעים בחסרון טובות דצדקה וחסד אשר עולם חסד יבנה ועל גמילות חסדים העולם עומד כמו שאמדו חז"ל ולזה נתהפך סדום מצד שהתנגדו לעמוד החסד אשר עליו העולם עומד ואלו לא היו מתנגדים כ"כ לעמוד החסד והיה נמצא בהם קצת מעט בצדקה היה חל עליתם אריכות אף וכמ"ש במק"א עמש"ה חטאך בצדקה פרוק וכו' חן תהוה ארכא לשלוותך כי הקב"ה לא יקח שוחד שכל מ"י נגד עבירה ומש"ה חטאך בצדקה פרוק הוא רק שהצדקה תועיל להאריך העונש שלא יחול תיכף וצדקה תציל ממות תיכף ורק מאריך אפיה וגבי דיליה והיינו הן תהוה ארכא וכו' שע"י הצדקה יש אריכות אף כנ"ל וזש"א הכצעקתה דהיינו צעקת הריבה כמו שאחז"ל דהיינו ע"י התנגדות לצדקה אעשה כלה ע"י זה נתחייבו כליה תיכף בלי אריכות אף ואם לא שאם לא יעמדו במרדם נגד צדקה גם שיש בידם שארי עבירות גזל וכדומה כמו שאחז"ל עכ"ז אדעה להאריך האף כי כיון שאין בהם התנגדות לצדקה וחסד שהוא קיום העולם יש אריכות אף וכנ"ל:

הלילה להמית צדיק צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע. הכוונה ואם עי"ז לא יעניש הרשע והיה כצדיק כרשע. גם זה לא יתכן. חלילה לך גם השב ואל תעשה. וכי השופט כל הארץ לא יעשה משפע ברשעים וי"ל שמ"ש ולא תשא לכל המקום וכו' היינו שמהראוי שיותן כח לצדיקים שיכבשו את השאר להנהיגם לטוב. ולא כמו שהיה עד כה. או שהצדיקים לא השגיחו עליהם והנהיגם. מצד שכחה או ייאוש או פחד או איזה סיבה. או שהשגיחו רק שלא צייתו אותם. לכן ביקש מהש"י שמעכשיו יתוקן שישגיחו. ואם לא יצייתום. יהיה משך העונש מעותד תיכף. כפי סירוב הצייתנות לצדיקים. וזהו נשיאות המקום. כי תוספות ההשגחה לטוב בפרטות. בכל מקום הוא כפי הצדקות והדבקות בהש"י כמ"ש אני אוהבי אהב וא"כ כשיש צדיקים ורשעים. במקום אחד והרשעים השרישו בלבות הצדיקים. צדדי הרהורים בהסתתרות מן ההשגחה פרטיית העליונה. עי"ז שייך בהדי הוצא לקי כרבא. משא"כ צדיק גמור. הדבוק בהשגחה לנכון גם אם יהיה אחד בכל העולם. בין רשעים. אין כח ההשגחה דשמירה טובה נפסקת בשום אופן וזש"א צדיקים בתוך העיר בקרבה. דהיינו שבערכם היו צדיקים. כמ"ש גבי נח ע"ה. גם אם נתמעט בהם הדביקות ע"י העיר. וזה שביקש אאע"ה. ולא תשא למקום היינו נשיאות והתרוממות להש"י לכל המקום. ע"י הצליקים שיותחל ע"י סייעתא דשמיא הקדמת חסד עליון. להשגיח עליהם גם שאינם ראוים:

ומזלייהו יהיה חזי שהם מושגחים מהש"י. ועי"ז יותחל בהם דרך צייתנות לצדיקים. וע"י עונש על סירוב צייתנות לצדיקים עי"ז יושרש עוד יותר בהם הדביקות בההשגחה כמ"ש נודע ה' משפט עשה ויתהפכו לטוב:

גי"ל חלילה וכו'. ואחז"ל לא הוא ולא כיוצא בו ולא דפחיתא מניה. וי"ל שמרמז ג"כ למשאחז"ל שאאע"ה יושב אפתחא דגהינם שלא להניח רשעי עב"י לגהינם. וזש"א להמית צדיק עם רשע. כי עב"י כולם צדיקים. והרשעים שבהם גם שרובם חובות מ"מ יש להם זכיות והם בדרך צדיק עם רשע שטופל בהם בחי' הצדקות:

שיש בהם עם בחי' הרשעות שבהם ומ"מ ביקש שלא להמיתם ח"ו רק ליתן להם תיקונים ע"ד בל ידח ממנו נדח. והוא ענין דפחיתא מניה מצד שערבוביא שבאדם אחד. איננה נגד שוה"ד כ"כ לדונה. ומ"מ ביקש להכריע למדה"ר. ובדרך זה מרומז ג"כ מה שאחז"ל לבד ממי שפגם בריתו דלא מבשקר ליה אאע"ה וכו'. ובחי' ברית הרי ידוע שהיא בחי' גלוי יוד כמ"ש בזוה"ק. ולזה קורים הבריות הברית מילה יודישין. ולזר ביקש יוד צדיקים לעיר כי הגוף נקרא עיר קטנה וכשיש שמירת הברית. יש בחי' יוד בדרך הצדקות כי הברית נקרא צדיק והוא ג"כ בדרך משאחז"ל דאומן לה סמא דחיי בבחי' שמירת הברית בחי' יוד אומניות. ועי"ז יש הברכה חיים בחי' שבת"ק:

וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים:

שמעתי ממוה' ישראל מלמד כי' מפה בשם תאב המפורסים בש"ט מוה' חיים ני' אבד"ק באטישאן יצו כי מצד שהיה אאע"ה שומר מצוה ומצפה בכל יום ליום המילה לזה היה חשוב בעיני הש"י כאלו כל שמונת ימים מל כן שמעתי ונראה שהדיוק נכון מצד שהיה יכול לומר בן שמונה ימים ושמונת כולל כל השמונה בדרך כלל כמ"ש רש"י ע"ה גבי שבעת ימים כידוע או שהיה יכול לומר בן יום השמיני או ביום השמיני והיינו כנ"ל:

וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו:

לכאורה משמע שהרע לו רק על התגרשות בנו. והש"י אמר לו אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתיך ואולי הכוונה כי ע"י שצפה אאע"ה. שיעשה ישמעאל תשובה לזה היא רוצה שתהיה הגר בביתו כדי שתגדל בנו. ועל אודות בנו היה רע בעיניו לשלוח את הגר מביתו. והיינו על אמתיך כנ"ל. וכיון שהובטח לו שבנו יגדל ולא ימות. ע"י שיגרש אותו היה מפויס היטב:

גי"ל אודות בנו דהיינו יצחק אע"ה:

והכוונה כיון שלידת יצאע"ה היה ע"י ששרה אע"ה. נתנה אמתה לו. כידוע לזה היה חושש אאע"ה:

שאם לא יתקיים ישמעאל. הרי מה שניתנה הגר לו הוא כדליתא לגמרי כי אין אשה אלה לבנים ובפרט בזה שהיה לו אשה לקיים עונה. והמעלה בהגר היה רק מצד בנים. וכיון שלא יתקיים בנה היא כדליתא ויש חשש על קיום בן שרה. לזה אמר אל ירע בעינך על הנער היינו יצחק שאתה חושש עליו ע"י אמתיך כנ"ל כי ביצחק יקרא לך זרע יהיה היאך שיהיה. גם אם לא יתקיים בן הגר מ"מ יצחק יתקיים לעולם:

גי"ל מצד שיש פת"פ לומר אדייה לגזיזה מצד ששראע"ה היא כתוהה על הראשונות והר"ז כאלו לא ניתנה לך הגר מתחילה כלל. כנ"ל עכ"ז מצדך אין כאן חרטה מעיקרא וכיון שיצחק יקרא לך זרע. ולא ע"ש שרה אע"ה:

והרי אתה עשית את שלך. שבעת שרצה שראע"ה שתהיה הגר בביתך היתה ועכשיו שאינה רצה. אין לך רשות מעכשיו לקיימה בביתך וכמ"ש בזוה"ק דאושפיזא שבביתא. דאיתתא הוא וגם אורח לפי שעה אין להכניס בלי רצון הגברת עקרת הבית:

גי"ל כי הגר היתה קנויה לשראע"ה. רק מצד מה שקנתה אשה קנה בעלה סבר אאע"ה שבנה מיוחס אחריו כיון שהוקנתה לו אין הפרש בינה לבין גברת:

והודיעהו הש"י שקנין פירות לאו כקנין הגוף וכיון שגופה קנויה לשרה הרי היא בגדר אמה. אשר בנה מיוחס רק אליה וגם להסוברים. קנין פירות כקנין הגוף מ"מ יודו בזה. ועכ"פ לא עדיף מחציו עבד כיון שמצד שראע"ה כשער בן אמת כנ"ל. גי"ל שסבר אע"ה. שמצד שנתנה לו הגר הר"ז כאלו שחררה. אותה דהיינו שהוקנתה לו לצמיתות עולם והוא מצדו היה ניחא ליה שתהיה בבחי' שחרור. כדי שיהיה זרעו מיוחס אחריו והודיעהו הש"י כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. כי לא הקנתה לך לחלוטין:

רק לפי שעה ועכשיו איגלאי מלתא למפרע שבן הגר. הוא בן אמה. ואינו זרעך מיוחס אחריך כלל גי"ל שמע בקולה וכו' שהכוונה ע"י שיצחק יקרא לך זרע. דהיינו זרע המיוחס אחריך והרי השכינה שורה דוקא ע"י זרע המיוחס אחריך כמשאחז"ל. וכיון, שהשראת השכינה הק' היא לך על ידיה. לזה שמע בקולה כי היא עקרת בזה וזהו בחינת אד בקולה ברוה"ק שבת כנ"ל:

ויאמר אליו אברהם אברהם ויאמר הנני וכן ביעקב אע"ה כ' ויאמר הכני ובעשו כתיב ויאמר אליו הנני שמעתי בזה מצד שלשון הנני הוא לשון ענוה והזמנה ענייתם של צדיקים משא"כ בעשו כ' ויאמר אליו דייקא הנני שלא אמר כן רק לפני אביו שרימה אותו בכמה דברים כידוע מעין זה שמעתי:

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה