אור ברסלב
מחזה לאברהם פרשת לך

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

פרשת לך

פרשת נח

ואעשך לגוי גדול ואברכך. הכוונה ע"מ מה שאמרו חז"ל. אין הברכה שורה אלא בדבר שאינו מנוי וזש"א שע"י מה שאעשך תחילה לגוי שזרעך לא ימנו ככוכבים. עי"ז אברכך תוכל אח"כ הברכה לחול עליך והיינו ג"כ ואגדלה שמיך והיה ברכה שהכוונה שע"י שאגדלה שמיך במע"ט שם טוב ויהיה הציור לגוי עצום וצדיק אחד שחול כרובה של סנהדרין לפמים א"כ אי אפ"ר לחול מנין על עב"י כלל מכל צד ועי"ז והיה ברכה תהי' הברכה שורת עליך:

אמרי נא אחותי את. נראה שונה שהתיר אאע"ה לה לומר אחי היא מלבד שכתבתי בזה במק"א שגם שקיים אאע"ה גם עיכוב תבשילין מ"מ לא היה שייך בו מס"נ כדי שתנצל שרה אע"ה מגע"ר שנאסרו בני נח בזה שהרי אשה קרקע עולם היא ולא שייך בה מס"נ גם אח מתוה"ק כידוע ומצד פרעה כיון שכשנצל מגע"ר. יתחייב בעוון שפ"ד שאסור לב"נ ובין כך ובין כך קאי באיסור הלעיטהו לרשע וימות בחטא גע"ר משיכשל בחטא שפ"ד ויאבד נפש נקי

וז"ל עוד בזה כי הרי כ"ו שהאישות לגבי ב"נ הוא ע"י יחוד האיש את זו לו כזיווגו כן כשאינה עומדת עוד להיות מיוחדת לו יצאה מכלל אשת איש ועיין בזה ברמב"ם ז"ל אך גם אם עכשיו אין גירושין לגבי ב"נ מ"מ י"ל שאין זה כי אם עכשיו מדגלי קרא גירושין בעב"י ע"י ג"פ מכלל דב"נ דלא גלי לגבייהו כן אינם בתורת ג"פ משא"כ קודם מתוה"ק כמו שנאסרה ע"י יחוד כן היתה ניתרת ע"י פירוד אך אאע"ה ושראע"ה כבר חיברם היוצר מתחילה לזיווג נצח (עפ"י אכרוזים הקודמים להזיווגים ובפרט הם שאברהם אע"ה היה תיקון אדה"ר ומשופרא דיליה ושראע"ה היתה תיקון חוה ע"ה ובשופרא דילה) ולזה גם אם הה שייך בחינת אגב אונסא וזוזי גמר ומקנה שעי"ז יהיה גירושין בהחלט מ"מ סובב מהש"י שלא תתגרש ממנו כלל ומ"ש לקמן והרגוני גם אם היה מפורסים בין כל אוה"ע שמהני פירוד היחוד מ"מ כדי שלא יהיה עליהם איסור גזל בזה בכל יום והם נהרגים על גזל כמו על שפ"ד לזה כיון שאין בהם גדר ואהבת לרעך כמוך היה מכריע לעבור פעם אחד על שפ"ד ובפרט מה שאפשר לי לעשות בדרך העלם שלא פורסם מה שנטה המלך מהמצוות אשר המלכות אינו נוהג בעולם רק כדי שיתקיים מצוות אלו כידוע משא"כ אם יחיה אברהם אע"ה יפרסם לרבים מה שעבר המלך על גזל כזה שחמור מגזל ממון וכדי בזיון ומכשול רבים במלכותו גם בנקל להמציא איזה עלינה בכעין מרידה במלכות משא"כ לגבי גזל שאין זה מפורסם דאגבי זוזא ואונסא גמר ומקנה גם הרי בהתחלת צד האונס עובר על הגזל גם לא שייך בזה קנין כ"כ ותמיד קאי באיסור גזל כל שאינו מרוצה ומכ"ש אם נימא שפירור היחוד לגבי ב"נ לא מהני כ"א בפירוד שלא תשוב אליו עוד לעולם משא"כ כל שעומדת עדיין לשוב להראשון אין פירוד כזה מפקיע היחודו שהיה על עולמות והר"ז רק כנסיעה זה מזו לזמן מה בזה אתי שפיר מכל צד שבלי הריגת הבעל אי אפשר לו להוציאה מכלל אשת איש כיון שעומדת לשוב אליו אך אאע"ה היה דעתו שתאמר אחי הוא ואם יתגבר האונס ירגיש בזה שלא היתה זיווג. רק עד אז. ויקבל ע"ע שלא להחזירה עוד לעולם ויופקע בזה האיסור מכל צד. רק שמן השמים עכבו שלא יופקע היחוד שביניהם:

ובהנ"ל שנוח לעבור עבירה פ"א. ממה שיהיה עליו איסור קל כמ"פ האריך בזה בספ"הק פרד"ר על סוגיא דסוף יומא. טבל ותרומה וכו' עמ"ש כי אם לחם המוסרים. עיי"ש. וגם אם היה אפשר לסבב לשוב. לאאע"ה. אח"כ כשירגשנה פרעה לגמרי או שימות ולא יהיה בזה איזה התנגדות. לההנהגה. שהיתה צריכה אז במצרים. ע"י פרעה עכ"ז כיון שקיים אאע"ה. גם עית"ב. לא היה משיבה עוד אליו. אחר אשר הוטמאה וגם שהיה אפשר שיסובב שלא ייחדנה פרעה לעצמו באישות. ותהיה מותרת לאאע"ה אח"כ גם עפ"י דין תוה"ק ובפרט שהיא לא תנשא לו ברצונה הטוב. כי בכה"ג ל"ש אגב אונסא וזוזי גמרה ומקניא נפשה כי אין זאת, כ"א בממון להקל משא"כ בעסקי נפשות. בזווגים באולי י"ל כן גם כשאין אונס רק חשש גרם אונס. ואולי ל"ש כן. עכ"ז כיון שניתן חסד לאאע"ה. היה לו כל דין תורת כהן שגם נאנסה תחתיו נאסרה לו ואולי גם שגירושין שלו הם ע"י אונס כבנידון זה אין הגירושין מועילין וכיון שזיוויגם היה לנצח והיה מעותד להוליד יצחק אע"ה סובב מן השמים שלא ליגע בא כלל אך אאע"ה. כיון שראה שסובב מן השמים. שחיותו הוא ע"י שיהיה אחד לשם. ויארט לו כן גמר בדעתו שאם קמי שמיא. ניחא שיגרשנה. הכת עפ"י האונס יגרשנה ואין כאן תקלה באמירתה אחי הוא:

ובזה אתי שפיר גם לפמ"ש במק"א שב"נ מצווה שלא להרוג א"ע בפועל. משא"כ ג"י שב וא"ת סיבת החיים אינו מצווה:

ולזה אין אכילתו גם לקיום חיותו בגדר מצוה. וגם אם נימא שקיים אאע"ה גם עית"ב לא היה עי"ז כח לעקור. מאומה ממצוות ב"כ עכ"ז כיון שעפ"י האונס יגרשנה ואין תקלה. אין לו להפקיע מעל עצמו מ"ש ובחרת בחיים. שקיים גם אז בדרך מצווה ועושה. כדי שלא להרחיק זיווגו כי אם יסובב מן השמים שיגרשנה איננה זיווגו מאד כלל. וכשיסוכן הרי פשיטא שאיננה זיווגו מאד בעוה"ז. והמצוות ניתנו כפי המשקל שלפנינו מורגש. וכמ"ש בזה במק"א. ובזה מיושב היטב מכל צד בזה. כיון שאין עליו מכשול. ועל פרעה אין חשש כי שייך בו הלעיטהו לרשע וימות כנ"ל. כיון שרוצה לעשות איסור. אך מצדה. גם שהיא קרקע עולם. היה שייך פתחון פה לומר שיש ספק שאם לא תאמר אחי יפרוש מאיסור. וגם אם היה מוחזק באיסורין. מ"מ י"ל דהדר ביה עכשיו. ובן אדם ויתנחם. ואין לדון עפ"י אומד להקל. גם דקיי"ל שיחיד מומחה בדורו. יכול לדון עפ"י אומדנא. ויש גם כן הוראת שעה שהיא צריכה לכך. ועושים עפ"י אומדנא. והוא במומחה. ואברהם אע"ה ודאי שהיה יחיד מומחה בדורו. ואומדנא שלו היא ברורה. וכדאי לסמוך עליו עכ"ז אתי שפיר טפי אם אין שום מכשול בזה כנ"ל. ולהנ"ל שיהיה בזה דין גירושין ע"י האונס א"ש בהחלט. כי מצד פרעה אי אפשר בלי חטא. ואין לנו לחוש עליו ומצד שראע"ה כיון שאין עליה חטא בדיעבד עכ"פ. ניחא שתאמר אחי הוא להציל אאע"ה:

וצלע"ע בכל זה:

ולפי"ז י"ל מ"ש למען ינוב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך. שגם שיש כעין עבירה באמירתה כן. שיש בזה גם עבירה דפרעה. גם שיש על זה תירוץ נכון כנ"ל. מ"מ י"ל שע"י האמירה יומשך צד עבירה ולזה שייך לומר שלשון בעבורך הוא מלשון עובר ועבור לשון עבירת בגללך הוא מלשון גלגל והיינו שכמו שגלגל עלייתו וירידתו הוא בפ"א עלייה מצד זה וירידה בצד אחר. כן הוא ענין הנשאה למלך. שהיא ירידה לה מצד שנפרדה מאאע"ה וקצת עלייה היא לה מצד שנשאת למלך ויומשכו על ידיה תיקונים בעוה"ז כי מסתמא אין הש"י עושה כי אם טוב לטובים:

למען ייטב לי בעבורך כתב רש"י ז"ל יתנו לי מתנות גם שאין ספק שאאע"ה לא היה אוהב מתנות עכ"ז מצד מה שאחז"ל אפילו בעה"ב העובר ממקום למקום עני הוא באותה שעה (ובפרט אז שלא היה העולם מבונה ומסודר עדיין. ומסתמא לא היה אז עדיין המצאת המטבע. וגם שאחז"ל מטבע של אברהם אע"ה וכו' מ"מ אין הוכרע שהיה כן תחלת ימיו. והרי אחז"ל זקן וזקנה וכו' שמבואר מזה שהיה בסוף ימיו דוקא. והיינו אחר שנתפרסם הנס של לידת יצחק אחר כל הנסים שנתפרסמו עליו. כי אחר נס דנצחונו לנמרוד הרשע. השוו כולם והאליכוהו עליהם כמו שאחז"ל ונמשך כח מלוכה זו לנצח. ע"י לידת יצחק ובפרט שראו שנולד בנס והניקתו בנס ומסגנון מלוכה היא מטבע דידיה כדקיי"ל לגבי דינא דמלכותא וכמ"ש במק"א בזה בשם הרמב"ם ז"ל הרי שמטבע שלו היתה בסוף ימיו אחר לידת יצחק כנ"ל. ועכ"ז לא נתפשט חכמת המטבע בכל המקומות ואחז"ל ויחן יעקב את פני העיר שתיקן להם מטבע ומציאת המטבע היא תיקון העולם כעין שתיקן נח ע"ה. עוה"ז בחכמה דכלי מחרישה והוא בחינת ינחמנו. דאפיק עלמא מלווטיא קצת להחייא בחינת נייחא לעולם. נגד החלטיית. בזיעת אפיך. וכ"ה נייחא וגידול תיקון עוה"ז ע"י סדר המטבע כי עי"ז יש ברכה. כי החכמים לא להם לחם ביגיעה כלל. רק הם עוסקים בעבודת הש"י. או בתיקון העולם ולזה אמר אליו הש"י ונתברכו בך. מלבד הרבה ענינים. שיש בזה בברכות שנמשכו ממנו. מלבד זה קבע. ג"כ ברכה לדורות ע"י הנטבע כנ"ל שיש הצלה אלטותא. דבזיעת אפיך. ואשרך ארץ שמלכך בן חורין יקודם מציאת מטבע. היה הרכסת אורחים גם בעיר לעשיר. בכלל פק"נ. ובזה י"ל מ"ש את הנפש אשר עשו בחרן. דהיינו ע"י הכנסת אורחים שעשאום והחיום ממש כנ"ל. ומכמה סיבות יש תמיד בחינת טלטול האנשים בעולם. וא"א שישא כל או"א עמו כל מאכליו וא"א שיקובץ באחד. הכנסת כל הצטרכותיו. כ"א ע"י מטבע. ובמצרים הרי לא סגי טבעא דידיה ודאי. ובלי חשיבות הצורתא שעל המטבע א"א לקנות בכסף וזהב. כיון שצריך הבחנה יתירה בטירחא. אזי אינו מזויף וע"י חכמת הדר המטבע מתוקן הכל) והיה הנותן לו מתנה להחיותם ברעב מקיים מצוה שלימה גדילה (וגם שלא נצטוו אז רק על ז' מצוות. עכ"ז בדרך שאינו מצוה ועושה ע"ד מצוה שכליית היה שייך בהם מצוה זו ודאי. גם בכלל מצוה למנות דיינים. שהיא אחד מ"ז מצוות כלול בזה לעשות כל תיקוני דרך ארץ מה שבין אדם לחבירו:

עצהיו"ט) היינו וחייתה נפשי שמה שאני רוצה שיתנו לי מתנות. אינו מפני שאני אוהב מתנות כפשוטו ח"ו והרי שונא מתנות יחיה. רק חני רוצה מתנות. כדי וחייתה נפשי:

גם וחייתה נפשי בגללך. כתב רש"י ז"ל יתנו לי מתנות אך אני לא ארצה לקבלם ועי"ז וחייתה נפשי כי שונא מתנות יחיה אך לבסוף משמע שקיבל ונראה שהיה זה מצד פיקוח נפש מצד הרעב. אחר שתיכף שתבעו ממנו המכס בביאתו למצרים נטלוה ושלחום תיכף משם והיה נצרך לההון מצד הרעב כנ"ל וכן בחזירתו ממצרים פרע הקפותיו מהון זה כידוע ונטלו רק בדרך הלוואה לפי שעה ואח"כ נתן לבני קטורה כל מה שקיבל ולא נהנה רק ממתת הש"י בנחת בהיתר ובכבוד:

ואת הנפש אשר עשו בחרן י"ל בבחי' אין עשיה אלא תיקון כידוע והיינו כמו שאמרו חז"ל אברהם אע"ה מגייר אנשים ושרה אע"ה נשים והיינו עשו שתיקנו הנפשות להכניסם תחת כנפי השכינה שזהו התיקון הנכון ממיתה לחיים הדבוקים בה' חיים בבחי' אשר באת לחסות תחת כנפיו גם בחי' עשו עשייה ממש כי גר שנתגייר כקטן שנולד בחי' אני היום ילדתיך גם עשו ממש כי כל גר בדורות עולם נקרא בן אברהם אע"ה כידוע בשם האר"י ז"ל שאאע"ה הוליד נשמת הגרים.

על אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כ' רש"י ז"ל בקול רוה"ק שבה. כי לכאורה קשה היאך יצוה הש"י לשמוע בקול אשה שנשים דעתן קלות ובפרט שכבר יצאת תקלה לכל העולם ע"י שמועה לאשה כמש"ה כי שמעת לקול אשתך וכמ"ש במק"א שעיקר הקפידא הי' על השמיעה (ואמרו חז"ל כל ההולך אחר עצת אשתו נופל בגיהנם ומשאחז"ל מנוח ע"ה היה שהלך אחר עצת אשתו אינו בגדר זה ע"ש המסקנא בגמרא) לזה כתב רש"י ז"ל לקול רוה"ק שבה כי שכינה מדברת מתוך גרונה ואברהם אע"ה הי' טפל לה בנביאות משא"כ לקול הפשוט שלה אין לשמוע כלל וכנ"ל (וגם שאחז"ל איתתך גוצא גחין ולחיש לה אינו לדברי עצה ואולי שהוא רק במילי דביתא או דשוקא במו"מ משא"כ מה שאינו נוגע לזה) וי"ל ג"כ כל אשר תאמר כל רבויא הוא כל אשר תאמר בין במילי דשמיא בין במילי דעלמא אל תשמע רק בקול רוה"ק שבה היטב:

התהלך לפני והיה תמים הכונה התהלך לפני בלב טוב דרחמנא לבא בעי והאלקים יראה ללבב ועי"ז והיה תמים שהרי מחשבה טובה לבדה מצטרפת למעשה. וחשב אדם לעשות מצוה נוטל שכר כעוש' מצוה ודבר זה לא יוחסר תמיד מהאדם ואפשר לו לחשוב תמיד לעשות כל המצות בתכלית הרבוי היטב:

וזהו והיה תמים תמיד.

גי"ל ששמעתי ברן של קדושים מוה' משה טאפריוור נ"י שהזכרתי אותו כמ"פ שאמר לפרש והיה תמים היינו שתדע שאתה תמים גם שהקטנת את עצמך שאמרת אנכי עפר ואפר ע"כ שמעתי ממנו וי"ל ביותר בסגנון זה כי המשים א"ע כשיריים וכאין אומר טובתי בל עליך וכל הטוב שייך רק להש"י שממנו מקור כל הטובות וכל החסרונות תולה האדם הנכון בעצמו וכשהקנה השי"ת את הטוב לאאע"ה שיהי' שייך הטוב להתייחס לו זהו נקרא בחי' תמים כי הטובות שייכים לו ואמר לו השי"ת התהלך לפני שע"י שתתהלך לפני הש"י באור החיים בברכה הארץ ניתן לך בקנין טוב ועי"ז תהי' תמים כי הטוב מתיחס אליך שהוא גדר תמים כנ"ל:

וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי לכאורה מאי וגם אך הכוונה שאין צריך לומר כל אותן שהטילו על עב"י בחינת ענוי שהוא כמיתה שבודאי יש עליהם דין עצום כי בני כח מצווים על שפ"ד וכ"ש על בני יעקב שנתפרסם שם היותו ידיד ה' וגם לרבות אותן שלא עינו את עם ב"י רק עבדום יש עליהם ג"כ דין ומשפט כתוב:

ויאמר אלקים אל אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה ראיתי בס' כתב יד בשם הגאון אבד"ק ווישניצא יצ"ו הרב מוהר"ר ארי' ליובוש ז"ל אודות היו"ד שניטלה משרה אע"ה וניתנה ליהושיע בן נון ז"ל שיש לומר שלכך לא הוליד (עכ"ז יש סברא שהוליד ומש"ה נון בנו יהושיע בנו היינו רק בנים לא היו לו אבל בנות היה לו מרחב ע"ה כמשאתז"ל) כמ"ש המוהרש"א ז"ל שיו"ד דאיש גורמות שלא להוליד ולכך לא הולידה שרה אע"ה קודם שניטלה ממנה היו"ד ואין מוכרע כן כי אשה אינה מולדת על ידי היו"ד משא"כ איש מוליד גם ביו"ד ויש לומר שיו"ד מורה על איש שדרכו לכבוש ולכך לא פחד יהושיע ז"ל בכיבובש הארץ כידוע:

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה