אור ברסלב
מחזה לאברהם פרשת נח

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

פרשת נח

הקדמת נכד המחבר המלקט והמסור

אלה תולדות נח איש צדיק תמים היה בדורותיו הכוונה כי דור המבול היה רמאים ועכ"ז עשה נח ז"ל צעקות עמהם וזה נסיון גדול שגם שיש צד התנצלות להשמיט א"ע ע"י מה דנפישי רמאים וכמו שאמרו חז"ל שע"י הרמאים יש התנצלות על העלמת עין מצדקה ועכ"ז עשה נח צעקות ולא נתקררה דעתו דעתו במה שהיה לו צד התנצלות ועכ"ז בעיני הש"י היה זה בגדר בעת אפיך וכו' כמו שאמרו חז"ל ולזה לא אמר הש"י רק צדיק ולא תמים מצד שלפי אמיתיות בא נתינתו כיד שאינם הגינים מצורף לשלוותם שלא היה חסר להם כי אם יתרונות שאינם הכרחיים כלל ועכ"ז צדיק נקרא כנ"ל.

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורתיו יש לפרש בדורותיו שהכוונה. בעיני דורותיו היה צדיק תמים שסברו. שהוא הולך בתומו צדיק מעצמו ולא היה לו סעד מהש"י. לזה היה בעיניהם צדיק תמים. משא"כ הש"י קראו צדיק סתם כנ"ל:

גי"ל צדיק תמים היה בדורותיו. ע"פ מ"ש במקו"ר שכמו שהנותן צדקה. נקרא צדיק. כן המשפיע עצה לתיקון הנפש. הוא עושה בזה. צדקה יקרה. אוכל הצדקות ונקרא צדיק תמים. שנותן צדקת שלימה. לגבי עולם העומד. ועי"ז יש לו שייכות להרבים שהם כבניו שלומדם מע"ט. וכן הוא כאן. תחלה כתיב צדיק תמים. ואח"כ כתיב. צדיק סתם. כי תחלה היה מוכיח לכל דורשי ללמדם מע"ט. כמ"ש בתד"א שלומדם תמיד. לכן נקרא צדיק תמים והיינו בדורותיו בעת שהיו דורותיו קיימים. היה נקרא צדיק תמים כנ"ל. אך כיון שנאבדו בני דורו במבול. כיון שלא צייתוהו ולא למדו א"ע ממנו. עי"ז אחר המבול כתיב ביה צדיק סתם. מצד שהעמיד בע"ח שבעוה"ז. ואינו בגדר תמים כנ"ל:

צדיק תמים היה בדורותיו. את האלקים התתלך נח:

יש לומר בבחינת צדיק יסוד עולם שממנו נבנו כל דורות עולם. מה שלא היה כן בזולתו ומ"מ את האלקים התהלך נח. בבחינת טפל להש"י. ולא היה לו מזה. שום התרוממות וגאוה. בלבו. לומר שוה היה בזכותו. מה שלא זכה לזה זולתו. רק היה תולה הכל בהש"י. צדיק יסוד עולם. בבחינת טובת. בל עליך. כי מה שקנה עבד קנה רבו ע"י בחינת את טפיל כנ"ל. ובזה י"ל בדרך רמז אלה תולדות נח. אלה בגי"מ נ"ו. דהיינו ל"ו צדיקים שבכל דור. הם תולדות נח. דייקא כנ"ל:

בדורותיו יש דורשין לשבח. ויש דורשין לגנאי:

יש לומר. דמא"ח. ומא"ח. ולא פליגי. ואלו ואלו דא"ח. כי במצוות שבינו לבריות יותר טוב רבוי האגודה. וכמש"ה לא תוכל עשוהו לבדך וכו'. וכן אחז"ל צדקה נגבית בשנים דוקא. ורוצה שיתן ויתננו אחרים חסיד משא"כ אני לעצמי מה אני יכול לעשות. וטונא דמידלי אינש על כתפיו הוא שליש ממה ש ושא כשמסייעין לו:

וי"ל בזה מש"ה פדה בשלים נפשי מקרב לי כי בחבים היה עמדי. שהכוונה. כי צדקה הוא בחינת שלום. ע"ד מרבה צדקה מרבה שלום ולצדקה צריך להיות רבים. איש את רעהו יעזורו. כנ"ל. והצדקה שהיא ברבים היא גדולה. כי כנסיה שהוא לש"ש סופה ל תקיים. וזכותא דרבים מהל וזש"א פדה בשלום נפשי דהיינו ע"י הצדקה שהיא בחינת שלום פדה נפשי מקרב לי דהיינו שגם שתיה המלחמה נגש אלי כבר ולזה צריכין זכות גדול כמשאחז"ל לעולם יבקש אדם שלא יחלה וכו' כי ח"ו בתוך הצרה צריכין הרבה זכות מ"מ פדה נפשי גם בתוך הצרה ע"י הצדקה שהיה ברבים וע"י שהיא ברבים הוא גדולה כנ"ל. אך מצוות שבינו לקונו בכיוון לבבו ודעתו בבדידות נאמן להתהלך לפני ה' כמש"ה לבדד לבטח חושיבני דהיינו שע"י הבדידות הוא בטוח מכל שום פניה והוא בטוח היותו מתהלך לפני הש"י וזה מ"ש שם בשלום יחדיו אשכבה ואישן דהיינו שע"י בחינת שלום כנ"ל שהיא יחדיו ברבים עי"ז אשכבה ואישן כי צדקה מצלת ממיתה משונה וממיתה עצמה כמשאתז"ל והיינו מצד שמיתתן של צדיקים איננה בגדר מיתה כלל רק בגדר שינה. המשחל ביניתא מחלבא ע"ד מש"ה כן יתן לידידו שינה ולזה כ' בהם לשון שכיבה ושיבה כידוע לבדד לבטח תושיבני דהיינו בחינת ישובה קשות מיושב שהוא מצוות שבינו לקונו לבדד לבטח ע"י בדידות אהיה בטוח מכל שום פניה וכנ"ל:

ולזה בפרשה ראשונה דקר"ש דכ' לשון יחוד שעיקרו קאי אמצוות שבינו לקונו ואהבת וכו' כתב רבותא ג"כ ובכל מאודיך דהיינו ממונך גם שהתיקון שע"י בצע הוא יותר חל ברבים עכ"ז גם יחיד איננו בן חורין לעזוב א"ע מנדקה גם ביחיד ובפרשה שניה שעיקרה קאי אמצוות שבינו לבריוה שלזה כ' בלשון רבים אין צריך לכתוב שם ממון כי בכנופיא עיקר המצוה ע"י בצע מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים יכתבו:

גם י"ל שפרשה ראשונה קאי אתחלת חינוכו של אדם שצריך להיות באהבת הבדידות שעי"ז היא מנוסה בטוב היותו מייחד מעשיו לש"ש בלי שום פניה אך אח"כ כשנעשה לו דרך כבושה מסילות בלבבו בדרך השתוות בית מלא מבני אדם כריק מהם רגלו עמדה במישור בהשתוות ועי"ז במקהלים אברך ה' ע"ד מ"ש במר"א על מש"ה רבים מכאובים לרשע שהכוונה שגם מ' שאינו חוטא רק יש בו בחינת רשע שעיקר משמעותו בלי חטא ובלי פגם רק לשון היפוך ההשקטה כמש"ה והוא ישקיט ומי ירשיע וכמ"ש בזה במקו"ר והיינו מי שאיננו בגדר כחמר טב דיתיבן על דורדייה רק השמרים מבלבלים אותו לפעמים לעחסבות זרות ופניות קצת שגם זה מעין שכתב בתיזוה"ק שכמו שסירכא בריאה מתנגדת למשקל רוח חיים כן יש בחינת סירכות ע"י מחשבות זרות המבלבלות הדביקות בחיים גם שאין זה מפורש בתיזוה"ק כ"ה המשמעות נמצא שמי שאין בו עדיין דרך ההשתוות בקביעות לגמרי כחמר טב דיתיב על דורדייה ע"י בחינת יראה שלימה בגין דהוא רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין. וכל דיירי ארעא כלא חשיבין קמיה וכמו שאין חשוב ואין ספון קמי הש"י והכל כלא נגדו כן לגבי כל עבודתו כל זולתו כאין נגדו ודמיין בעיניו כקאקי חוורא וכעמוד בעלמא ויש השתוות ע"י שה' לנגדי תמיד אך מי שלא זכה עדיין למדה זו והוא מטפס ועולה והשמרים מתערבין בלי השקט הרי רבים מכאובים לו כי בהיותו לבדד הוא לבטח משא"כ כשהוא בין רבים פומא הוא דכאיב ליה כי טוב אצלו השתיקה שניצול מפניות והרהורים. והבוטח ב"ה שכבר יש בו מסילות בלבבו ורגלו עמדה במישור ההשתוות ע"ד מש"ה וצדיקים ככפיר יבטח שכמו שאין פחד לארי משום בריה והם כאין נגדו. וכמשאחז"ל אימר מפגיע על ארי וי"ל דרך רמז שהכוונה שגם שהוא בוטח כעין ארי עכ"ז מצד מ"ש ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים. והדר גם בעיני אדם כדי לעורר לרבים שכל או"א כפי חין ערכו ודרכיו להפגיע ולהתפלל להש"י לנכון שזהו בחינת מפגיע זה צ"ל לנכון גם אחר היותו בגדר ארי וצ"ל אימה יתירה בזה שהר"ז בדרך משאחז"ל כיון שנצרך אדם לבריות משתנות פניו ככרום ואולי ר"ו ימשכנהו גבר לגברא כיון שלא רבים יחכמו להיות בגדר ההשתוות ומ"מ כל שכוונתו לש"ש הש"י מושיע החוסים בו ע"י מדריגה זו הרי הרבים מסביבים אותם כחומה שאדרבא ע"י יש הייירה היותר מעולה להבוטחים המתפכנים עבור הציבור:

ובדרך מה שאמרו חז"ל למס מרעהו חסד זה המונע תלמידו מלשמשו וראיתי בס"פ הק' פני משה על מסכתות שכתב שהכוונה ע"ד מה שאמרו חז"ל וכי יש תורה שאינה של חסד אלא לומד ומלמד היינו תורת חסד וא"כ כשמונט לזרוק אימה ומרה בתלמידים להכניעם ע"י שמוש איננו בגדר מלמד והוא בחינת למס מרעהו מעין זה ראיתי שם בסגנון אחר קצת וי"ל שהוא ג"כ בחינת מניעת חסד מהתלמיד כי ע"י מה שהוא משמש לרבו יגעתי ומצאתי תאמין לחדודי וזוכה ללמד ולחדד תלמידים ג"כ ע"ד מש"ה פי שניים ע"י שיצק מים בשימושו לאליהו הכביא זל"ש והרי דברים היוצאין מהלב נכנסין ללב מעורר האהבה בתפלה זכה מלבות כל שומעי התעוררות תפלות ועי"ז הוא בבחינת חסד שהרבים הם בבחינת משמשי רבותם והוא בבחינת לומד ומלמד את דרך עבודת הש"י בתפלה זכה נמצא שהוא בבחינת חסד יסובבנהו ובחינה זו היא תתן אמת ליעקב חסד לאברהם גם שקראת שמו אברהם אב המון גוים והיה טרוד תמיד על כל דורו לאכשורי דרא עכ"ז מצאת את לבבו נאמן לפניך ולא הטרידוהו כלל בני דורו רק היה בהשתוות נכון וזהו בחינת ומצאת את לבבו שלשון מציאה הוא היסח הדעת כמ"ש במקו"ר כי אין זה דרך טבע כלל שיעסוק תמיד בתיקון כל דורו ולא הטרידוהו כלל מלבבו הנאמן לפני הש"י וזה דבר חידוש הוא ולזה הר"ז בדרך מציאה בהיסח הדעת כנ"ל ובפרט קודם מתוה"ק שלא היה אז הוכרע עדיין במחשבות שונות שיצטרף רק המחשבה טובה והמחשבה לא טובה תהיה כמאן דליתא כי רק עכשיו אחר מתוה"ק יש זכות על עב"י גם ברוב סרעפם בקרבם כל שאינם נוטים מדרך אמונה מחשבה טובה לבדה מצטרפת אצלם למעשה ומה שכתבתי לעיל בענין סירכא המעכבת דרך החיים בדביקות בהש"י אין זה כ"א בנטיה מדרך אמונה ח"ו כנ"ל שבזה שייך מ"ש למען תפוס בלבבם כידוע והרי זה נגד חוקות החיים בדביקות בהש"י וכמו שקרבן נפסל במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו כן נפסלת תפילה שהיא במקום קרבן כשהיא חוץ למקומו דהיינו שסובר שהוא כמסתתר מלפני הש"י ונטה מדרך האמונה הנכונה שידוע לנו שמלא כה"כ ולית אתר פנוי מיניה וכן מחשבת חוץ לזמנו פסול דהיינו שסובר שמתפלל אל נשמות עב"י שעתידין שיקראו בשמו של הש"י והכל כירון לפי שעתו שכעת אין עדיין חל שם הויה ה"ק על זולת בורא הכל ואסור להתפלל לזולהו וכל זה נוגע לדרכי אמונה וכ"ש בכויה ח"ו בפקפוק באמונה משא"כ כשדרך אמונה בחרתי אז משפטיך שויתי גם שעדיין השמרים מבלבלים עכ"ז אין בזה מניעה לדרך השתוות הנ"ל והמשפט דהש"י מכריע לזכות לעב"י שאנו בגדר השתוות גם שיש פניות מבלבלות כל שנלחם בהם ומבטלם בלבו אח"כ וברוב סרעפי בקרבי תנחומין ישעשעו נפשי שתמיה הוא היתברך כסא הוות דהיינו מחשבות לא טובות. שהם מעולם הכסא ורק מחשבה טובה מצטרפת למעשה בעב"י. והוא משפט נכון אחרי רבים להטות כמ"ש במקו"ר. ועי"ז יש השתוות. ועכ"ז יש הבדל בין תפלה זכה בלי שום בלבול סיג דפניה. ובין שיש בה סיגים רק שהמשפט מכריע כנ"ל שרק מחשבה טובה מצטרפת. כי חשוב לפני הש"י ביותר מה שאין בו תערובות סיגים כלל. ועכ"ז הכל מוכרע לזכות לעב"י כנ"ל. אך קודם מתן תוה"ק לא הוכרע עדיין שיהיה רק מחשבה טובה מצטרפת. לזה היה הלב הנאמן דאאע"ה. דרך מציאה לפני הש"י שגם שהיה אב המין גוים. מ"מ היה לבבו נאמן לפני חש"ו לטובה ומדת ההשתוות הוא בחינת ופרצת ימה וכו' כחלה בלי מצרים בלי מדה וגבול רק בגדר כל זולת הש"י כלא חשיב קמיה. ולזה בפ' שניה דקאי אעבודת שבלב זו תפלה. ברבים בהשתוות. כמ"ש ולעבדו בכל לבבכם. איזה עבודה שבלב זו תפילה לא כתיב עוד כלל. בכל מדה ומדה כמשאחז"ל כיון שזה בלי מדה וגבול כלל. משא"כ בפ' ראשונה דקאי אתחילת חינוכו של אדם כנ"ל דהיינו קודם ההזעה למדריגת השתוות. שאז הוא בא במדה וגבול ותקנתו הוא מ"י התבודדות כנ"ל. נמצא עכ"ז היה כח ע"ה יחיד בצדקתו. היה זה מעלה. מצד מצוות שבינו לבריות דהיינו שגם שעיקר המצוה של צדקה היא רק ברבים כנ"ל עכ"ז היה נח ע"ה מתאמץ בצדקתו. להרבות צדקה גם ביחידות. ומצד זה הוא נדרש לשבח היטב דמצד מצוות שבינו לקונו שזה צ"ל בהתבודדות כנ"ל. היה מעלת אאע"ה. מפורסמת לגדולה יותר ממעלתו הרבה. שגם שהיה אב המון גוים עכ"ז מצאת את לבבו לאמן לפני הש"י לטובה שלימה.

כי אותך ראיתי צדיק לפני:

צדיק סתם ולא צדיק גמור. כי אלו היית צדיק גמור לא הוצרכת ליכנס אל התיבה מפני מי המבול כי צדיק גמור אינו בולע ונמלט גם משוט שוטף ולהבה לא תבער בו כידוע אך כיון שאותך ראיתי צדיק סתם בא אל התיבה

צדיק לפני. ואח"כ לא הוזכר עוד בפרשה תיבת צדיק רק נח סתם י"ל ע"ד משאז"ל שנח ז"ל לא נתן מזון לארי וכו' כידוע וקיי"ל צער בע"ח אסור מהתוה"ק שהוא נגד מש"ה רחמי רשעים אכזרי וכמ"ש במק"א בזה. לגבי ההלכות שבזה. ולזה תחלה שלא יצא ממנו גדר אכזריות נגד בע"ח היה נקרא צדיק. בבחינת יודע צדיק נפש בהמתו ואח"כ שנכשל אודות מזון הארי. הרי שלא היה בגדר יודע צדיק נפש בהמתו היה נקרא נח סתם ולזה דרשו חז"ל מ"ש הן צדיק בארץ ישולם. על כח ז"ל וכן הוא מ"ש גבי יציאת מצרים. כי צדיק אתה. שהכוונה ג"כ בהתעוררות רחמים. על מה שהתאכזרו המצרים על עב"י בכובד העבודה וכדומה והיינו בבחינת יודע צדיק נפש בהמתו שאדם ובהמה יושיע ה' שגם כח נפש הבהמיות שבאדם על זה ג"כ מרחם הש"י ביותר. וזהו ותקם את דבריך כי צדיק אתה כי הש"י אשר עשה כח הנפשות הבחין בחינת הרחמנות על נפש הבהמיות שבעב"י ג"כ עד שעי"ז היה חשבון הת' שנה נשלם ע"י קושי השיעבוד ועי"ז נתקיים דבר הש"י ת' שנה ע"י חשבון הענוי וזהו ותרא את עני אבותינו שהענוי השלים תחשבון ועי"ז נתקיים דבר הש"י במאמר ת' שנה ע"י בחינת צדיק מרחם:

ובכל דגי הים בידכם נתנו:

לכאורה אין טעם מדוע הותרו דגים לנח ז"ל ודורותיו אחריו בשלמא שאר בע"ח הותרו לו כמו ירק עשב שהותר לאדה"ר הוא מפני שסיבת קיומם בעולם היה רק נח ז"ל ולולא הוא נאבדו במבול וטרח במזונותיהם שנה תמימה אבל דגים שקיומם שלא על ידו ולא טרח במזונותם מדוע הותרו לו ואולי י"ל שדגים נגררים אחר שאר בע"ח מכ"ש. כיון שאין צריכים שחיטה וחיותם זוטר או מצד שמציאותם רק ממים הם נגררים אחר עופות שמרקק ואחיזתם בפני נשר שבמרכבה עליונה הק' ומ"מ פני שור שבמרכבה הק' כולל יותר. כיון שבע"ח בריאתם מהעפר. בבחינת הכל היה מהעפר וכו' ואפילו גלגל חמה כידוע:

ויהי ת"ח שבעים שנה ויולד את אברם. אולי יש לומר שלזה נולד אב אם אע"ה. לשבעים שנה של תרח כי בן שבעים לשיבה כמשאחז"ל ומד אברהם אע"ה לא היה שיבה במורם לא היה היכר שיב נזקו בימים כמו שאמרו חז"ל שאבדה מע"א יחד כן בעולם שיהיה היכר בין נער לזקן מדוע וא שזה היה כוונת הש"י בכתכו לתרח צמצי"ם שנה ארז על זה. וסוף מעשה במחשבת התחלה:

ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו. לכאורה היל"ל ואת לוט בן הרן בנו שאי אפשר לטעות עוד בזה (יש מקום לומר שהיה מקום טעות בזה לפרש שהיה בן איזה הרן אחר שהיה אז בעולם ומ"מ היה בנו דתרח כי אין אדם נמנע מלקרות בן בתו ג"כ בנו. והיה מקום לומר שהיה לוט בן בתו דתרח עכ"ז פירוש זה רחוק קצת) ונראה שהכוונה מצד מ"ש כשדיים זה העם לא היה הלואי לא היה וכן היה בהרן קודם שחזר למוטב ע"י ראותו נסיון דאברהם אע"ה באור כשדים היה שוה לשאר כשדיים כידוע נמצא שנעשה הרן בן בני דתרח דהיינו שהוא בן ותלמיד לאאע"ה שיהיה ראוי שיהיה לו הויה בעולם ומלבד מה שתלמיד ג"כ נקרא בן גם עיקר מציאותו והוויתו בעולם אין לו מקום רק ע"י אברהם אע"ה כנ"ל.

וימת תרח בחרן נו"ן הפוכה כי בסוף ימיו עשה תשובה כידוע ואולי [זכה לתשובה מאהבה מדת אברהם אע"ה אהבת חסד כידוע וכמ"ש בזה במקור ונתהפכו עונותיו לזכיות ומנפילה ואוני' דבחינת נון בצד דלא טוב כידוע נתהפך לטוב נאמן פשוט והיינו חרן חית ראיה ר' שלום כבספר יציה"ק כי אחרית לאיש שלום והיה טוב אחרית דבר מראשיתו גם י"ל חרן לשון חירות ע"י תשובה מאהבה כנ"ל כי בן חורין העוסק בתוה"ק. חירות על הלוחות כידוע ומסתמא זכה לתוה"ק ע"י תשובה מאהבה מדת אברהם אע"ה חסד כי ברא מזכה אבא לטובה שלימה נצחיית:

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה