מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
הקדמת נכד המחבר המלקט והמסור
אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה ברוך ה' אשר הפליא חסדו עמדי ומשמיא קזכי לי שיתגלגל זכות זה ע"י להוציא לאור תעלומות חכמה ורזין דאורייתא אשר אלפיים שנה. עד לא בראשית ברא. היא נסתרה. היא ניהו ספרי דבי רב מר אא"ז הגאון הקדוש זללה"ה:
והנה מראשית אומ"ר וטרם יצמח כל שי"ח אדבר קצת בשיר המעלות אשר לדוד הוא הגבר הוקם על עולה של תורה שם על שכמו בעודנו נער לא ימיש מתוך האהל של תורה בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו ותצלח רוח ה' על דוד מהיום ההוא והלאה ותחל רוח ה' לפעמו והחל לדרוש לאלהיו בדרישה ופרישה מהבלי העולם וקרש עתיו ורגעיו לתורה ועבודה בקדושה וטהרה לא לבו הלך בדרכי נערות וישכם אברהם בבוקר בוקרו של אדם וזקינינו (זקני עיר מולדתו) סיפרו לנו מה שעיניהם ראו ולא זר שבהיותו נער כבר שית כבר שבע נראה בעליל גודל שקידתו וחשקו בתורה ובעת אשר בא לביתו מן בית הספר לזמן האכילה היה גופו עומד בביתו וראשו בבית הספר וכל זמן שלא נתנו לו לאכול היה הולך בביתו לכאן ולכאן וחזר על לימודו שירטט וכתב באצבעותיו אל הכותל או על השלחן או בחלון חידושים שנבעו ממוחו וגם בשעת האכילה לא היה לבו פנוי מלהרהר בד"ת ויהי דוד הולך וגדול בתורה וביראה ובקדושה ויצא שם דוד בארץ לעילוי וחריף גדול עד שנתחתן עמו אביו עם הרב הגאון הגדול בעל נטע שעשועים זללה"ה כי נסה את אברהם ועמד בנסיונו ואמר עליו שיש לו מוח כמוחו של הרשב"א ראה גם ראה גודל קדושתו בהיותו בן עשר שנים שלח אחריו מחותנו הגאון לקרוא לו לביתו על החג להתעלס אתו באהבים שלח אחריו איש נכבד. ויהי בנסעם ראה האיש הנ"ל שעוצם עיניו ושפיותיה מרחשין והאיש ההוא משתאה מחריש לדעת דבר מה בפיו שמע שרוח ה' דיבר בו ומלו על לשונו בס' חוה"ל בע"פ ואחר הנשואין בהיותו סמוך על שלחן חותנו הגאון ז"ל למד בצוותא חדא עם הרב הק' ר' חיים מטשרנאוויץ זללה"ה כי הרב הק' ר' חיים זללה"ה היה מקום מולדתו בכפר אחד סמוך לבוטשאטוש ואביו החזיק אותו על ברכי התורה בעיר בוטשאטש כי העיר הזאת מלפנים היתה עיר גדולה לאלהים מליאה חכמים וסופרים והיו שניהם חבירים מקשיבים אף שהרב הק' ר' חיים ז"ל היה קשיש מיניה טובא וחותנו הגאון חיבב אותו מאוד והיה משתבח ביה לפני לומדי העיר והשתעשע עמו בגן עדניו ובנטע שעשועיו ויעש דוד שם כשם הגדולים אשר בארץ וכל גאוני דורו הפליאו אותו מאוד ויהי עד דוד הגדיל ונעשה בן עשרים לרדוף וליצא למלחמה במלחמתה של תורה נתקבל לאב"ד בק"ק יאזליוויץ שם הגדיל לעשות ויהי דוד עושה צדקה ומשפט צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל למד ולימד דעת את העם והרגיץ תורה ויראה בישראל ויחפור אברהם באר באר מים חיים והשקה את בני ישראל ואבותינו סיפרו לנו שהרב הק' ר' מאיר מפרימישלאן זצ"ל אמר שפעם אחד עבר דרך עיר יאזלוויץ ראה הרחובות קריה שהם מלאים יראת שמים אשר השאיר שם הרב הק' דק"ק בוטשאטש שם התחיל לעסוק בחכמת הקבלה שם שם לו חק ומשפט (ח"ק ר"ת "חכמת "קבלה) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל בנגלה ובנסתר. וגודל עבודתו ושקידתו בתורה לילה ויום אין די באר ופעם אחד היה לו כאב עינים ר"ל מחמת רוב התמדתו לילה ויום ביקשה ממנו ז' הצדיקית ע"ה שיפסיק מעט מלימודו לילך מעט לטייל ולשאוף רוח צח ולא שמע כלל והפצירה בו עד בוש ולא הטה אזנו לדבריה והעמידה עליו ריעים שיחלו פניו שילך עמם מעט לטייל אמר אליהם מה אתם רוצים שאלך לטייל ויגש אל השאפי ספרים ופתח את הדלת ורצה לקפוץ לתוכה ואמר אטייל את עצמי בפרדס התורה ולא רצה ליהנות כלל מעוה"ז ומשם נסע לרבותיו שלשת הגבורים מגבורי ישראל ה"ה הרב הק' מבארד טשוב והרב המגיד מנדבוורנא והרב הק' ר' ר' משה ליב זכרם לברכה המה שלשת הגבורים אשר לדוד וישב דוד כסאות למשפט כסאות לבית דוד בעיר יחזליוויץ ארבעה ועשרים שנה עד עת פטירת חותנו הגאון זלה"ה ויהי אמרי מות חותנו הגאון וישלחו אליו ראשי ומנהיגי העדה דק"ק בוטשאטש לאמר הואל נא ובוא אלינו ואליך יסוב כסא חותנך הגאון זולה"ה והיה הטוב ההוא אשר הובנו לחותנך והטבנו לך ודוד הוא הקטן ענה לאמר מי אנכי שאבוא אחרי המלך הוא כבוד חותני הגאון זצלה"ה ובאתר דמארי זיינא תלה רעיא קולתיה יתלה ודוד אמר עם לבבו הלא טוב לי לשבת בעיר יאזליוויץ כי עיר מצער היא ואין מטריד מלשבת בעיר בוטשאטש כי עיר גד לה היא פן ואולי יטרידוני מעבודתי בטירדא דרבים ויהי דבר אנשי עיר בוטשאטש חזק על דוד לאמר בוא אלינו נשיא אלהיה אתה תהיה בתוכינו ולך נאה לישב על כסא חותנך הגאון ומי כמוך מורה ולא נתנו אותו אנשי עיר יאזליוויץ לילך לק"ק בונושאטש ויהי ריב בין אנשי ק"ק יאזליוויץ ובין אנשי ק"ק בוטשאטש ותחזק יד אנשי עיר וטשאנוש ויהי בלילה ויבואו אנשי עיר בוטשאטש עם העגלות אשר שלחו משם וישאו אותו וכל ביתו וילכו ויהי בבוקר וייראו כל העדה כי נלקח אדונם ויפקד מקום דוד וירדפו אחריהם ולא השיגום עוד וישב בכבוד בעיר בונשאטש:
אחר הדברים האלה והאלהים נש"א את אברהם ודוד בא עד הראש ראש לבני ישראל וכל בני ישראל נסעו לקולו כי שמעו הולך וגדול. ומארץ רחוקה באו אליו ונכנסו כל זכוני ישראל אל דוד לאמר אדונינו עמך ישראל צריכין לפרנסה בני חיי ומזוני ויושב דוד את יושבי קהל"ה קהלת יעקב וכל גדולי ישראל הריצו אגרותיהם אליו להגיד להם דבר ה' זו הלכה ורבים הטרידוהו מאוד והרב הגאון אבד"ק לבוב בעל ישועות יעקב ז"ל כאשר שמע שאא"ז הגאון הקדוש זללה"ה נתפרסם בכל העולם לפועל ישועות ושמעו הולך וגדול בנפל אותיו אשר עשה והכל רצין אחריו אמר בדרך הלצה הפנים נודה ה' שהרב הגאון אבד"ק בוטשאטש נטה לדרך החסידות ובין חכמי הקבלה הוא כמנה שלולא זאת לא מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד שהיה מקפח אותנו בהלכה לגודל חריפותו וגם שהיה טרוד מאוד בטירדא דרבים וכל ישראל נקבצו באו אל דוד על כל זה נשא הוא בעצמו משרה הרבנוה על שכמו ולא היה מרשה לשום אדם זולתו להורות בהוראות איסור והיתר שאלה קטנה או גדולה ויש אשר יומים או כמה ימים ויעמוד עליו העם מהבוקר עד הערב ולא יכנו לבוא אליו בשאלתם ובקשתם מפני העם כי רב הוא אך כשבא מי מבני עירו יהיה מי שיהיה אף נער קטן לשאול שאלה היה הדלת פתוח לפניו והיה מחבב אותו השואל ער למאוד כי הה זה חביב עליו הרבה ובדברי ריבות היה מושיב דיינים ובראשם בנו הרב הגדול מוה' ישראל ארי' ליב זצללה"ה הוא היה אבי אדוני אבי הרב שליט"א וכשבאו הבעלי דינים לדון הציעו טענותיהם לפני הדיינים והם הלכו לב"ד הגדול הוא כ"ק אא"ז ז"ל וסידרו לפניו הטענות בדרך ראובן ושמעון בזה"ל ראובן טוען כך ושמעון טוען כך והוא חתך את הדין פלוני זכאי ופלוני חייב כי היה ירא לנפשו פן כשידע מי המה הבעלי דינים אולי יטה לאחד יותר מחבירו וישא פנים בדין
הוא היה אומר ול"ו רגי"ל על לשונו תפלה לאל חיי שכל החיות שלי הוא רק מהתורה ותפלה גם אמר כמו חלב ודשן תשבע נפשי במה ששפתי רננות יהלל פי ולא היה נהנה מעוה"ז אפילו באצבע קטנה. כך היה דרכו בקודש אחר התפלה בשעה ד' או ה' אחר חצות שתה מעט קאווי לא חמין הרבה כדי שיתחייב בברכה אחרונה ואכל מעט פת הבאה בכיסנין ובלילה אחר חצות היה אוכל בשר אשר היא עצמו שחט בכל יום ה' ב' עופות כי לא אכל משחיטת אחרים ומזה הבשר היה לו די לכל ימות השבוע עד יום ה' הבא ויין לא שתה מעולם ולא שום משקה המשכר כי אמר אני רב ומורה כשאשתה פן אכשל ונלכדתי ח"ו באיסור שיכור אל יורה ובסעודת פורים שחייב איניש לבסומי בפוריא הרהיב בנפשו עוז בעת שהיה יושב בסעודה אחר חצות הלילה שלח להמשמש לרוץ לראות שאם בני העיר ישינים כבר ולא יבוא עוד מי לשאול שאלה שתה מעט מדבש. ככה עשה דוד וכה היה משפטו כל הימים וגם לרבות הלילות לא נתן שינה לעיניו דוד לא ישן רק שיתין נשמי סמוך לאור הבוקר כדי שיתחייב בברכת המפיל ומיד וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני האלהים בתורה ובתפלה צבור עם בני ישראל הן אלה קצות דרכיו ויתר דברי דוד נודעים המה למשגב בקרב ישראל ואם אמרתי אספרה כמו כל מעשה תקפו וגבורתו אשר עשה להפליא תקצר היריעה מהכיל הקולמוס יבלה ושבחו לא יכלה:
ואברהם זקן בא בימים כשנותיו של דוד ויגוע ויאסף אל עמיו ואברהם שב למקומו בער"ח חשוון בשנת הצדיק אבד הארץ והימים אשר שפט את ישראל חמשים שנה ביאזליוויץ ארבעה ועשרים שנה ובק"ק בוטשאטש ששה ועשרים שנה.
והנה השאיר אחריו ברכה המון כתבים כי בכל יום היה לו חק קבוע לכתוב חידושי תורה בנגלה ובנסתר וגם תורה אשר יצא מפיו בשבת ויתר על זאת בסעודה שלישית היה מגלה סתרי תורה ורזין דאורייתא לערך ששה שעות וגם אשר דרש ברבים בבהכ"נ הגדולה בשבת תשובה ובשבת הגדול וקודם תקיעות שופר. וגם הרבה אשר שמע מרבותיו הק' ומחותנו הגאון הכל בכתב מיד ה' עליו השכיל כדי שלא יהיה שוכח דבר אחד ממשנתו והכתבים הללו עלו להון רב יש ויש עד לאין מספר על כל התורה שבכתב ושבע"פ בנגלה ובנסתר ויש על כל הארבע ש"ע וביתר שאת על ש"ע חו"מ ואה"ע ושמות אנשים רבו כמו רבו וגם חידושי הלכות ואגדות על כל הש"ס ומדרשי חז"ל אף לא הניח דבר גדול ודבר קטן ועל כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות והכתבים הללו היו חביבים עליו מאוד עד שפעם אחד היה שריפה בליל שבת קודש צוה שיצילו ג' סעודות על שבת והכתבים כי הם חלקו מכל עמלו וכן היה שהבית כולו נשרף ולא הצילו רק כפי שאמר ומחמת גודל חביבותם עליו כנ"ל לזאת נתתי אל לבי לעשות רצון אא"ז הגאון הקדוש זצללה"ה ואמרתי אנכה נא אחרי האמרי"ם וללקוט בשושנים לחבר ספר על תנ"ך כי לו משפט הבכורה ולקטתי רק הייתר נקל להבין וכל דבר הקשה הנחתי כי אין לנו עסק בנסתרות ואחלה פני הקוראים בספר הק' הלזה שאם בהשקפה הראשונה לא יוכלו לבוא אל תוכן כוונת הדברים אזי ישנו וישלשו כי הנה א"רשו א"רש ברזל הלא הוא ברבת בני עמינו המחברים הקדמונים ז"ל וגודל היגיעה שהיה לי בההעתקה אין לספר כי כן היה דרכו בקודש לכתוב על דף אחד מה שנפל בדעתו אין מוקדם ומאוחר מקרא משנה נגלה ונסתר בלול כאחד ולמשל כמה מאמרים שיש על פ' בראשית וכדומה היו מפוזרים בכל הכתבים אחת הנה ואחת הנה ולא כשנו על הסדר וכן על נביאים וכתובים מי נותחי מש"ה כך או לך לא נודע מקומו איה וחזרתי על כל המק א ויג יתי ומצאתי בעזה"י ומקודם נקטתי כל מתוך הכתבים מה ששייך לתנ"ך וקמא קמא דמטי לידי העתקתים והצבתים לבדנה ואח"כ סדרתי אותם כאו"א על מקוממו את כל אלה ידי עשתה אח עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ולולא אל הי אברהם היה בעזרי וחסדי דוד עמדה לי לא עצרתי כח להשלים המלאכה ואני תפלה זכור ה' לדוד זכות תורתו וצדקתו יגן עלינו ועל זרעינו ואלהים יחננו ויברכנו בברכת השנים חיים טובים ומתוקנים ויבושו שונאינו וכל הקווים ונהיה מהעובדים לפניו באמת ובתמים ועוד יראו עינינו בגאולת אולמים ובעמוד הכהן לאורים ותומים. הצעיר שמעון בהרב מוה' יצחק שליט"א מבוטשאטש מחזה אברהם בראשית
י"ל בחי' נעוץ סוף תוה"ק בתחלתה לעיני כל ישראל בראשית ברא וכו':
בבחי' מה שהצדיקים הם עיני העדה ועיני ה' כמ"ש באד"ר ה"ק בבחי' שבעה אלה הם עיני ה' (ועיין בפרי ע"ח ה"ק טעם על מה שחכמי העדה נקראים עיני העדה) והיינו ע"ד שאמרו חז"ל שהש"י נמלך בנשמותיהן של צדיקים בבריאת העולם בבחי' המה היוצרים יושבי נטעים עם המלך במלאכתו וזהו לעיני כל ישראל היינו הצדיקים ה"ק הנקראים עיני כל ישראל כנ"ל בראשית ברא וכו' היה הבריאה ויש לומר ג"כ לעיני כל ישראל בראשית וכו' כי בחי' עין הוא בחי' נשמה כמ"ש המקובלים ז"ל והיינו בבחי' ועמך כולם צדיקים שעב"י כולם צדיקים וזהו לעיני כל ישראל בנשמותיהן של כל עב"י שנקראו צדיקים נמלך הש"י בבריאה והיינו לעיני כל ישראל בראשית ברא וכו':
בראשית ברית אש בבחי' שהתוה"ק שנקראת ברית אש בבחי' אם לא בריתי וכו' ובבחי' הלא כה דברי כאש הייתה כלי אומנתו של הקב"ה בבריאת העולם כמו שאמרו חז"ל וזהו ברית אש ברא אלקים והיינו בחי' בדבר ה' שמים נעשו וכו' כי התוה"ק היא דבר ה' ממש בבחי' שכינה מדברת מתוך גרונו של משה וכן הוא בחי' כולם בחכמה עשית בחחמת תוה"ק כי אין חכמה כחכמת תוה"ק וכן הוא בחי' בחכמה יסד ארץ וזהו שתיב"ע ז"ל בראשית בחוכמא דהיינו כנ"ל בבחי' כולם בחכמה עשית והיינו בחוכמא כי ראשית חכמה והתוה"ק היא קיום נצחי לכל העולם כמו שאמרו חז"ל שאלמלא שקיבלו עב"י את התורה היה הקב"ה מחזיר העולם לתוהו ובוהו ח"ו וכמו שאחז"ל שעד מתן תוה"ק היה העולם מתמוטט ולא היה לה קיום נכון בבחי' נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה בבחי' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי דהיינו נמוגים ארץ וכל יושביה קודם מתן תות"ק מצד שלא היה להם קיום ועמידה רק ע"י בחי' אנכי ה' אלקיך שקיבלו עב"י בסיני כי זה כלל היותר גדול באמונה כי תחלה צריך להאמין באמיתות הבורא בבחי' ראשית חכמה יראת ה' בבחי' שאמרו חכז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתי יחיה וכל התורה גולה נכלל בתיבת אנכי והוא יסוד התוה"ק כי המאמין בהש"י הרי ממילא הוא מאמין בהתוה"ק שניתנה מהש"י והיינו בחי' אנכי תכנתי עמודיה סלה ע"י שקיבלו עב"י אנכי ה' אלקיך נתיסדה אז העולם לנכון וזהו ג"כ מש"ה אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי בדרך הנ"ל שהתוה"ק שהיא בחי' אנכי היתה כלי אומנתו של הקב"ה בהבריאה והיינו אנכי מחיתי ארץ וכו' כנ"ל:
ולהנ"ל בבחי' בדבר ה' שמים נעשו י"ל בדק' אחר ע"ד שכתב בזוה"ק שמלימוד סוד תוה"ק נעשה שמים חדשים ומלימוד פשטיות תוה"ק נעשה ארץ חדשה וזש"א בדבר ה' כי סוד תוה"ק נקרא לימודי ה' כמ"ש במק"א שמים נעשו שמים חדשים וכן הוא מש"ה בחכמה יסר ארץ כי חכמה סתם היינו פשטיות תוה"ק וסוד תוה"ק נקרא חכמת האמת וזהו בחכמה דהיינו בפשטיות תוה"ק כנ"ל יסד ארץ ארץ חדשה וכתבתי במקום אחר שע"י זה לא יאה לבתראי למיסתר מילי דקמאי והכל נעשה כסדר הדורות בחי' תוה"ק היטב וחכמים יודעי העיתים למי מקומו ושעתו:
י"ל מש"ה בחכמה יבנה בית ובתבונה יתבונן:
מ"ד שאמרו חז"ל כי ביה ת' צור עולמים בשני תיבות י"ה צור עולמים שני עולמים העוה"ז והעוה"ב העוה"ז נברא בה' והעוה"ב בי' וזש"א בחכמה יבנה בית כי יו"ד היא חכמה קודש בבחי' העשירי יהיה קודש כידוע יבנה בית דהיינו עוה"ב עולם העליון הוא ביתו של הש"י כי שם כסא כבודו וכל פמליא דיליה וגם שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה עכ"ז עיקר שכינתו בעליונים ובתבונה בחי' ה' ב'נה כי ה' הוא בינה כידוע יתכונן בחי' כן ובסיס כי העוה"ז הוא בחי' כן לעולם העליון בבחי' השמים כסאי והארץ הדום רגלי והיינו ובתבונה יתכונן שבחי' כן נברא בה' שהיא בינה כנ"ל וכן הוא מש"ה כונן שמים בתבונה דהיינו שעשה כן לשמים העוה"ז שהיא בחי' בינה כנ"ל וכן הוא בחי' שאמרו חז"ל אבן שתיה שממנה הושתת העוצם י"ל ג"כ כנ"ל שהכוונה אבן שת י"ה שהושתת ממנה העולמים שנבראו בי"ה והיינו שת י"ה וכן י"ל ג"כ בחי' שבטי י"ה היינו כי הי"ב שבטים ה"ק הם בחינת י"ב גבולי עולם שנבראו בי"ה והם קיומא דעלמא כמ"ש בזוה"ק והיינו שבטי י"ה כנ"ל:
גם בראשית ירא שבת בבחי' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ושבת קודש הוא שם ה' שמא דכליל כולהו שמהן קדישין והיינו בחי' בשם ה' כי אמילם כי גוי ששבת חייב מיתה משא"כ בזולת זה ואמרו חז"ל כי אפילו גוי העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול ורק במציות שבת"ק אנו נבדלים מכל האומות וכמ"ש במק"א על משה הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב שקאי על מנוחת שבת"ק כי רק לישראל עמך נתתו באהבה ובבחי' שמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה עי"ז כמה מאוה"ע שרצו לבטל את עב"י ממצוות שבת"ק כמ"ש במק"א בבחי' שחקו על משבתיה דהיינו שבת ומועד כמ"ש רש"י ז"ל ולא יכלו לבטלם וכן הוא בבחי' שאמרו חז"ל כל מצוה שקיבלו ישראל בשמחה עדיין הוא אצלם בשמחה כמו מצוות מילה כידוע ואנו בחי' בן זוג לשבת"ק בבחי' כנ"י יהיה בן זוגך והיינו לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב בבחי' ובמנוחתו לא ישכנו ערלים וזהו כי שם ה' נקרא עליך דייקא ולא על זולת מעב"י כנ"ל:
גם בראשית ברא אלקים את השמים וכו':
ע"ד שאמרו חז"ל במד"ר ה"ק ויאמר אלקים יהי אור כנגד ספר בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא את העולם וזהו בראשית ברא שהבריאה הייתה ע"י בראשית ממש ואולי זהו בחי' מה שאמרו חז"ל בדוכתי טובא מעשה בראשית שהכוונה ג"כ בבחינה הנ"ל שנעשו ע"י ספר בראשית:
גם י"ל בראשית ב' ראשית ע"ד שאחז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו ובשביל התוה"ק שנקראת ראשית דרכו והוינו ב' ראשית ע"י בחי' ב' ראשית ישראל שנקראו ראשית שמקיימים ועוסקים בתוה"ק שנקראת ג"כ ראשית עי"ז ברא אלקים וכו' כי זה עיקר כוונת ורצון הש"י בהבריאה כמ"ש במקו"ר בזה וכן שמעתי בראשית ברא דהיינו ע"י הצדיקים ה"ק שהם בחי' ראשית כי הם בעיניהם תמיד כמתחילים בעבודת הש"י וכמ"ש במק"א בגדול החל ובקטון כלה דהיינו בגדול מי שהוא באמת גדול בעבודת הש"י הוא החל הוא תמיד כמתחיל ומוסיף והולך בכל יום כי הוא מחזיק א"ע שעדיין לא עשה מאומה ובקטן כלה מי שהוא קטן במדריבז הוא כבר כלה עבודתו ואין לו עוד מה לעשות כי אומר הרי עשיתי את שלי והיינו בראשית ע"י בחי' ראשית זה כיה גרם רצון הבריאה:
בראשית יר"א שב"ת גם שכתבתי במק"א מה ששמעתי ואלקים עשה שיראו מלפניו היינו בימי המעשה צל עבודה ביראה ובשבת"ק האהבת גוברות וכ' עפ"י זה כי בשבת בראשית עשה אדה"ר ז"ל בג"ע תשובה מאהבה ונתהפך העוון לזכות ולזה אכילה ותענוג בשבת"ק מצוה עכ"ז יראה עילאה הוא ג"כ מעין אהבה כניסה לשער האהבה והיינו ירא שבת ירא בשת כי יראה זו בושה כמו שאמרו חז"ל ובספה"ק קרנים ודן ידין ז"ל סוף יראה הוא התחלת אהבה יר:
אה:
בה מצד שתיכף ליראת זוכים לאהבה ומ"מ כתב בשם האר"י ז"ל שגם אחר שזכה לאהבה ויראה עילאה אין לעזוב א"ע מיראה תתאה ג"כ ושניהם כאחד טובים:
ולהנ"ל ז"ל מש"ה אהללה שם אלקים בשיר שירו טוב כידוע שעשה אדה"ר תשובה בשבת"ק ואמר שיר ליום השבת טוב להודות וכו' ואגדלנו בתודה כי גדולה היינו חסד והיינו בחי' שבת"ק אהבת חסד כידוע וזהו בחי' מיתוק מדה"ד דאלקים אמרו לאלקים מה נורא וכו' שיהיה החסד גובר באהבה ותיטב לה' משור פר מקרין כי התיקון שהיה ע"י שור פר שהקריב אדה"ר ז"ל לתשובה קרן אחת היה במצחו דהיינו רק דחילו ותשובה מיראה בלבד ואולי ירומז בזה מה שקרניו היה קודם לפרסותיו כידוע שזה ירמז לבחי' יראה לבד בבחי' תמיד אימת עליון על התחתון ומצד קדימיות בסדר הבריאה בודאי גובר יראה אך עכ"ז הרי מסר הש"י ביד הבחירה התיקון ומצד זה ירומז סדר היצירה שהפרסות קודמות לקרנים כי הפרסות ירמזו על הבחירה בבחי' ילכו במועצותיהם והקרניים מורות על שפע עליון הניכר תמיד באדם שניתנו לו מחשבות והשגות בהיסח דעתו שלא בהשג יד עצמו ואינו יודע כלל מאין באו לו ההבנות כי אם משפט עליון וע"י תיקון הבחירה תרוממנה קרנות צדוק ותיקון הבחירה עיקרה ע"י אהבה בטל רצונך מפני רצונו כי כבר ניתן דרך להבחירה עד שהיראה איננה מבטלת אותה כיון שהוא עפ"י רשות מהש"י לפי שעה אך אהבה הוא בבחי' יש אוהב דבק מאח מוטב שיקרא שוטה ואל יהיה רשע וכו' שזהו מצד האהבה הנאמנה להש"י הרי שבחי' קרנים קודמות לפרסותיו מורה על עיקר היצירה קודם רשות הבחירה והרי זה כגדר יראה אך בשבש"ק שהיה בחי' ואגדלנו בתודה אהבת חסד כנ"ל אז הוא טוב ודאי מהשור פר הנ"ל.
והיינו מ"ש שם דוישי אלקים ויחי לבבכם כל שני הלבבות נתהפכו לבחי' חיים כיון שנתהפך מעוון לזכות ע"י תשובה מאהבה נתהפך עץ הדעת טוב ורע לטוב וניצל מבחי' מיתה דחטא עה"ד טו"ר רק שני הלבבות נתהפכו ללב טוב כי שומע אל אביונים ה' היינו אהבה בחי' אביון התאב כידוע ואת אסיריו לא בזה כי העוון הוא מאסר ותפיסה מצודה פרוסה על כל החיים וע"י תשובה מאהבה גם המאסר עצמו איננו בזוי כי מהעוון עצמו נעשה זכות. יהללוהו שמים וארץ בסדר הבריאה עליונים למעלה ימים וכל רומש בהם בח' הבחירה בגאות הים וכו' כי אלקים יושיע שנתהפך מדה"ד למדה"ר זרע עבדיו ינחלוה צדיק מעיקרא ואוהבי שמו ישכנו בה תשובה מאהבה היינו אוהבי שמו וכן הוא וענווים ירשו ארץ כי אהבה היינו ענוה כמו שאמרו חכמינו ז"ל ענוה גדולה מכולם חסידות גדולה מכולם והיינו ענוה בטל רצונך והיינו חסידות שהוא אהבה הנאמנה בחי' אהבת חסד כנ"ל והיינו ויספו ענווים בה' שמחה ויעלצו בך אוהבי שמיך הרי שענוה היינו אהבה אחת היא וכנ"ל:
ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור:
במד"ר ה"ק יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים היינו כי אלקים הוא בחי' צדיק כמ"ש בזוה"ק ובבחי' כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וכן אחז"ל ג' נקראו על שמו של הקב"ה וחד מנייהו הם הצדיקים שנקראו על שמו של הקב"ה וכמו שאחז"ל ויקרא לו אל אלהי ישראל שהקב"ה קראו ליעקב אע"ה אל אני אל בעליונים ואתה אל בתחתונים וזהו ויאמר אלקיך בחי' צדיק יהי אור חסר בבחי' הבוקר אור חסד ויהי אור בבחי' צדיק מושל מי מושל בי צדיק צ"יק גוזר והקב"ה מקיים הקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה וזהו שאמרו חז"ל יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים כנ"ל כי זהו תמיד מעשיהם של צדיקים ה"ק להבדיל בין האור ובין החשך ולהפך מכתנות עו"ר לאור כי טוב ולעורר רחמים וחסדים טובים על עב"י תמיד:
ובזה י"ל מש"ה לעולם ה' דברך נצב בשמים בבחי' שכתבתי במק"א בבחי' יששכר וזבולון בבחי' שמים וארץ בחי' תלמידי חכמים והמונים והיינו דברך דיבור קשה נצב בשמים בחי' ת"ח בחי' צדיק כנ"ל בבחי' צדיקים מהפכין מדה"ד למדה"ר והחסד הקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה וזהו דיוק תיבת דברך מה שלא נאמר בחי' אמירה שהיא רכה וכן היא בחי' מש"ה ה' בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה כי כל הוא צדיק בבחי' כי כל בשמים ובארץ כידוע וכמ"ש בזוה"ק וזהו בכל משלה צדיק מושל וכן הוא ג"כ הכוונה ה' בשמים הכין כסאו שעיקר שכינת כבודו ה"ק הוא בעליונים ומלכותו מסר להצדיקים ה"ק שתם בחי' כל שעל פיהם יתנהגו העולמות העליונים והתחתונים בבחי' כי כל בשמים ובארץ וכן הוא בחי' לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש דהיינו שהמלוכה שלו ורק מעטה לכל לראש שהסו ינהגו העולמות עפ"י דיבורם לטובה.
גם ו"ל ויאמר אנקים יהי אור:
כמו שאחז"ל אלקים בכל מקום דין ואור הוא בחי' חסד ורחמים וא"כ היאך בחי' אלקים מדה"ד ואמר יהי א"ר חסד לזה אמרו חז"ל אלו מעשיהם של צדיקים שמהפכין מדה"ד למדה"ר והחסד ולזה גם בחי' אלקים מדה"ד הסכים לבחי' יהי אור רסד וזה מעשה הצדיקים תמיד לעורר רחמים רבים על עב"י ולמתק הדינים והגבורות בחסדים טובים:
גי"ל יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים:
ע"ד שאמרו חז"ל וירא א קים את האור כי טוב ויבדל ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו לצדיקים ולרשעים בשוה עמד וגנזן לצדיקים לעתיד לבוא וזהו יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים דהיינו שהאור הזה הוא מעשיהן דהיינו שכרן ופעולתם של צדיקים לעתיד לבא אור זרוע לצדיק ומתן שור נקרא בחי' פעולה ובחי' מלאכה כמש"ה פעולת צדיק לחיים וכן אמרו חז"ל במד"ר ה"ק ששכרן של צדיקים קרויה מלאכה בבחי' פעלת לחוסים בך וכן הוא מה שאמרו חז"ל ולחושך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים דהיינו בבחי' מש"ה והיה במחשך מעשיהם וכו' וע"י זה גם מעשיהן דהיינו שכרן כנ"ל יהיה במחשך בבחי' ורשעים בחושך ידמו וע"י תשובה נכונה מאהבה שמהפכת מעוון לזכוה יזכו ג"כ לאור כי טוב מדריגות הצדיקים כמש"ה העם ההולכים בחושך בחי' במחשך מעשיהם ואומרים מי רואני וכו ואח"כ ע"י תשובה ראו אור גדול שמאיר להם הדרך לכו בו להגיע בו לשלימות הנכון לטובה:
גם יהי אור ויהי א"ר הכוונה יהי אור ע"י ויהי אור שכבר היה אור כמ"ש אם שמוע בישן תשמע בחדש כלי מלא מחזיק כן הוא בהתורה אוף המצלה משיעבוד ד' מלכיות שבתוהו וכו' כמו שאחז"ל ויש די בנסיון דגליות וא"צ לספק בעניני דביקות הש"י כי מחשבה של עב"י בעולם הכסא שכולו טוב כמ"ש במקו"ר ולזה עשה מסות לעיני כל ישראל ואין חשש בחסרון כבוש הבחירה בזה כי די לנו נסיון בגלות אם שאמר לנו הש"י ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וכו' היטב:
גם יהי אור הגאולה הבוקר אור וכו' שכבי עד הבוקר ע"י ויהי אור זה משה רבע"ה אור כי טוב שנתמלא הבית כולה אורה כי ידוע שפורקנא בתרייתא יהיה בזכות משה רבע"ה וע"י זה יהיה גאולת עולם שאין אחריה עוד גלות כלל ויהיה טוב נצח ונזכה כולנו במהרה לאורו אמן:
גם יהי אור הגאולה ע"י ויהי אור התוה"ק התורה אור כידוע וי"ל בזה כמ"ש בזוה"ק והיה אם יגאלך טוב היינו משה רבע"ה אור כי טוב כנ"ל יגאל ואם לאו יגאל אנכי היינו התוה"ק אנכי דעשרת הדברות ה"ק וכמ"ש בזוה"ק שבמלת אנכי כלול כל התוה"ק וכמ"ש במק"א ג"כ בזה:
גם יהי אור בריאת העולם שמקודם היה וחושך על פני תהום וכו' ע"י ויהי אור התוה"ק כידוע והיינו שאחז"ל ויהי אור שכבר הוה דהיינו כנ"ל כי התוה"ק קדמה אלפיים שנה וזש"ה לרוקע הארץ על המים כי אין מים אלא תוה"ק כמשאחז"ל והוא בחי' בחכמה יסד ארץ בחכמת התוה"ק כי אין חכמה כחכמת התוה"ק והיינו בחכמה בשביל חכמה כמו בראשית בשביל ראשית והיינו לרוקע הארץ על המים כי לעולם חסדו בי עולם חסד יבנה וכן הוא ג"כ לרוקע הארץ על המים בבחי' תנאי התנה הקב"ה וכו' אם יקבלו ישראל את התורת מוטב ואם לאו יחזיר העולם לתוהו ובוהו ח"ו והיינו ג"כ בחכמה יסד ארץ בבחי' יסד ארץ וכו' בל תמוט וכן בחי' חצבה עמודיה שבעה כמ"ש במק"א בזה בבחי' באר שבע היטב:
גם יהי אור בריאת העולם ע"י ויהי אור זה משה רבע"ה כנ"ל והיינו כמו שאמרו חז"ל בראשית בשביל משה רבע"ה וירא ראשית לו כידוע וכן י"ל ג"כ מה שמשה רבע"ה נקרא ראשית מצד שהוריד עוז מבטחה התוה"ק שנקראת ראשית ונקראת ג"כ על שמו תורת משה לזה זכה גם בזה שנקרא הוא ראשית על שם התוה"ק כנ"ל וגם י"ל שנקרא ראשית מצד שהיה ראשית להחכמה אבי החכמים והנביאים עיר גבורים וגלה חכם לחם לא אכל וכו' נאמן בית ה' מה שלא זכה כן זולתו וי"ל ג"כ ששייך לו שם אור כנ"ל כי אור גימ' ר"ז ולו נגלו כל רזין דאורייתא ולא היה נעלם ממנו אף מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש והכל מיד ה' עליו השכיל היטב:
גם יהי אור בריאת העולם ע"י ויהי אור היינו הצדיקים וכמו שאחז"ל במד"ר ה"ק שאור היינו מעשה הצדיקים כנ"ל והיינו עפ"י מה שאחז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו ועב"י כולם צדיקים כמש"ה ועמך כולם צדיקים וכו' והיינו ע"י ויהי אור בשביל עב"י שכולם צדיקים כנ"ל וי"ל שמה שאמרו חז"ל בשביל ישראל ובשביל משה רבע"ה אחת היא כי משה רבע"ה היה כללות הדעת של כל עב"י כידוע וא"כ ממילא הרי זה בחי' אחת:
ובבחי' הנ"ל שהגאולה תהיה בזכות התוה"ק היא מש"ה ורוח אלקים מרחפת על פני המים כמו שאמרו חז"ל זה רוחו של משיח והיינו בזכות מים התוה"ק כנ"ל ע"י זה הנה מלכך יבוא לך וכו' כידוע וכן הוא והיה עקב הסוף ע"י שתשמעון לדברי תוה"ק והיום אם בקולו תשמעון כמו שאחז"ל בזה וכן הוא מש"ה כי תעבור במים אתך אני להצילך מהגלות ובבחי' כי יתנו בגוים עתה אקבצם ורק ע"י התוה"ק יהיה התיקון הנכון כי החטא היה בפירוק עול תוה"ק כמש"ה על עזבם את תורתי ומצד זה הוא מ"ש בזוה"ק שבסוף דרייא יתגלון סודות התוה"ק מצד שע"י זה יהיה הגאולה בב"א:
במד"ר הק' ויהי אור אלו מעשיהם של צדיקים ולחושך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים:
י"ל ויהי אור בוקר אור דהגאולה ע"י מעשיהם של צדיקים ולחושך ע"י מעשיהם של רשעים ההולכים בחושך ולא נגה עליהם אור התוה"ק קרא לילה הגלות שנמשל ללילה כידוע וכמ"ש בזוה"ק על משכבי בלילות וכו' וכל הקיצין כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ואם זכו אחישנה משא"כ כשלא זכו ח"ו בעתו וע"י חושך מעשה הרשעים חשכו עינינו כי המצפה לשלחן אחרים עולם חשוך בעדו ובגלות השפע נמסר לאוה"ע ואנו יונקים משם כידוע ושלחן בצפון שמשם זהב יאתה בחי' גבורות אשר משם תפתח הרעה וע"י זה קשין מזונותיו של אדם מצד ששלחן בצפון וצריך לינק מבחי' גבורות שמשם דינין מתערין וע"י זה קשין כקריעת ים סוף משא"כ כשיהיה בחי' תערוך לפני שלחן נגד צוררי ורק מהשפעת הש"י בעצמו ולא ע"י שרי אוה"ע אז יהיה כוסי רויה בשביעה ממתנת ידו של הש"י בהרחבה ובעין טוב ויפה שיש ע"י זה שביעה וגם ע"י שהשפע ע"י אחרים בבחי' המצפה לשלחן אחרים שע"י זה עולם חשך בעדו והוא כסומא שאין לו שובע משא"כ מה שביד הש"י יש שביעה ושובע שמחות את פניך ישבעו ויתענגו מטובה ומה שביד זולת הש"י אינו בגדר שביעה והמן שהיה דגן שמים היה כצפיחית בדבש וכו':
שם במדרש הק' מסיים איני יודע באיזה מהן חפץ יותר כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ יותר:
שמעתי שמעשה הצדיקים היינו מעשים טובים תורה ותפלה וסיגופים ומעשה הרשעים היינו הרחבת הלב בבחי' משלוות הרשעים ומיסורי הצדיקים ובאמת ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם וכו' בשני הדרכים בשלוות הרשעים וביסורי הצדיקים דהיינו בהרחבת הלב ובסיגופים מ"מ הקב"ה חפץ יותר במעשה הצדיקים בתורה ובסיגופים:
י"ל בחי' מה שלא נאמר בשני כי טוב כמו בשאר ימי בראשית בבחי' שכתב בזוה"ק ובזו"ח ה"ק פ' כי תשא בבחי' סדר ז' ימי בראשית שהאבות ה"ק בחי' השבעה רועים ז"ל הם נגד ז' ימי בראשית אברהם אע"ה הוא נגד יום ראשון מז' ימי בראשית והיינו ג"כ דכתיב ביום ראשון יהי אור דא חסד כמ"ש בזוה"ק דהיינו מדת אברהם אע"ה חסד הבוקר אור חסד בוקר דאברהם וזהו שנאמר בו כי טוב בבחי' כי טוב חסדך משא"כ ביום שני שהוא כנגד יצחק אע"ה שמדתו גבורה ופחד יצחק לזה לא כתיב ביום שני כי טוב וכן הוא מ"ש שם בבחי' הרגלים שיצחק אע"ה הוא נגד בחי' ר"ה יום הדין שהיא ממדתו של יצחק אע"ה והיינו בחי' שבר"ה יום א' דינא קשיא וביום שני דינא רפיא בבחי' מעיקרא חשוכא והדר נהורא כברייתו של עולם בבחי' שבר"ה נברא העולם ועכ"ז ביום ג' שהוא נגד יעקב אע"ה שמדתו ת"ת בבחי' לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת הגדולה היא בחי' אברהם אע"ה כי גדולה היא אהבת חסד מדת אאע"ה והגבורה מדת יצחק אע"ה והתפארת מדת יעקב אע"ה ולזה כתיב ביה ב"פ כי טוב גם על יום שני בחי' יצחק בבחי' ברא מזכה אבא וכתב עוד שם שיום רביעי הוא נגד דוד המע"ה שיום רביעי כתיב ביה יהי מאורות חסר שלא היה האור מעצמו רק השמש איתעצל נהירותיה מזיווא דאספקלריא דלעילא ונהירותיה לאו דיליה כן דוד המע"ה לא היה לו חיים מגרמיה כלום רק מה שנתנו לו אדה"ר ז"ל והאבות הק' במ"ש בזוה"ק ומשני הצדדים היה לו חיים וכמ"ש במק"א בבחי' ימים על ימי אלך תוסיף וכו' בבחי' שני המתנות שנתנו לו הם ז"ל הנ"ל ועי"ז לא היה טועם טעם שינה כי שינה הוא כמיתה והוא היה צריך לחיות ב"פ ע' בבחי' שני המתנות כנ"ל ועי"ז היה משים לילות כימים ונחשב לו כאלו היה חי בכפל:
בחי' מה שאמרו חז"ל איפה היית וכו' באיפתו של אדם הראשון ז"ל י"ל בזה בחי' מש"ה כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם כי דוד המע"ה היה מבחי' אדה"ר שע' שנותיו היו שנות אדה"ר ז"ל המשלימים לאלף שנת יומו של הקב"ה וזש"א כל גוים סבבוני כי נפש אדה"ר ז"ל ע"י חטא עץ הדעת נעשית מסובבת בנפשות אוה"ע וכמו שהיה כלולים בו כל דורות עב"י בפרטות כמו שאמרו חז"ל וכמ"ש בספה"ק הגלגולים כן נעשו סובבים אז כל נפשות אוה"ע של כל הדורות ודוד המע"ה אמר ג"כ על עצמו כמו שהיה מצד אדה"ר ז"ל כנ"ל ותיקון אוה"ע נמשך ע"י שור פר שהקריב אדם הראשון ז"ל:
יהי מארת. חסר כתיב י"ל בבחי' שאמרו חז"ל מהיכן נבראת האורה נתעטף הקב"ה בטלית לבינה והבהיק את העולם באורו והיינו בחי' והארץ האירה מכבודו בבחי' מאני מכבדותא וזהו בחי' טלית לבינה בבחי' לבושיה כתלג חיוור ובזו"ח ה"ק כתב דאור השמש נאצל מזיו אספקלריא דלעילא ולאו איהו נהורא שלים רק נאצל מן האור העליון והיא רק חלק מן האור השלם וזהו מארת מעין אורה של מעלה וכמ"ש במד"ר הק' נובלות אורה של עעלה גלגל חמה והיינו כנ"ל וזהו שאמרו חז"ל ויהי אור אור שכבר הוה דהיינו שבריאת האור איננו בריאה חדשה רק היא מהאור שכבר הוה והיינו דכתיב חסר כי הוא לאו אור שלם רק הוא חסר מן האור הקדמון השלם וכמ"ש בזו"ח הק' כי מ' של מאורות היא מ' השימוש דהיינו מן אורות ולאו איהי נהורא שלים כנ"ל:
ויהי ערב ויהי בורר:
בכל ששת ימי המעשה כתיב ויהי ערב ויהי בוקר י"ל בבחי' שאמרו חז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים שיתף עמה מדה"ר והחסד בבחי' עולם חסד יבנה וזהו ויהי ערב בחי' דין כידוע שבערב דינין מתערין כמ"ש בזוה"ק ובוקר הוא חסד בחי' בוקר דאברהם חסד איתער בעלמא וזהו שאחז"ל בהבראם באברהם כי בלי מדת אברהם אע"ה חסד לא היה לעולם ח"ו והיינו ויהי ערב ויהי בוקר כלול חו"ג וזהו ג"כ בחי' שאמרו חז"ל בוראך יעקב יעקב בראך דהיינו מדת יעקב אע"ה ת"ת כלול חו"ג כידוע וזהו קיום העולם לנכ"ן ובזה י"ל ג"כ בחי' וה' שמים עשה כמו שאחז"ל כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו הצ"ק דהיינו שבחי' הוי"ה שהוא רחמים ובית דינו הצדק בחי' מדה"ד בשני הבחי' האלו נעשה שמים כנ"ל וי"ל ג"כ וה' שמים עשה ע"ד שאמרו חז"ל שהש"י נמלך בנשמותיהן של צדיקים בבריאת העולם וזהו וה' הוא וב"ד שהם נשמות הצדיקים הק' כידוע ועל ידם שמים נעשו היטב:
כי ביום אכלך ממנו מות תמות:
י"ל בבחי' שכתב באדרא רבא הק' דמאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה אתקרי מיתה לגביה והיינו מות תמות ממדריגתך הראשונה כי אלמלא לא חטא אדה"ר ז"ל היה בא בסוד ה' וכמ"ש חז"ל שקודם החטא היה מחיצתו לפנים ממלאכי השרת וכדומה הרבה מעלות רוחניות שהיה לו אם לא היה חטא ואחר החטא נחסר ממנו כל הטובות והמעלות בבחי' וחופא אחד יאבד טובה הרבה וזהו מות תמות בכפל כי גרם גם להדורות קלקול ונחיתות דרגא שהיא כמיתה כנ"ל:
אעשה לו עזר כנגדו:
בזוה"ק פ' תזריע כתב מהו כנגדו לקביל אנפוי לאתדבקא דא דא בדא אפין באפין היינו כמו שאמרו חז"ל בגמרא ובמד"ר הק' שבכל הבעלי חיים יש רק ג' שמשמשין פנים כנגד פנים והן אדם נחש דג וזהו אעש"ה ל"ו גימ' באד"ם נח"ש ד"ג שרק בהם יש בחי' עזר כנגדו ולא שאר הבע"ח:
גם אע"שה ל"ו גימ' שמח"ה חומ"ה אעש"ה גימ' שלו"ם בבחי' שאמרו חז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה בלא חומה בלא שלום וזהו אע"שה ל"ו עזר כנגדו כנ"ל שמי שיש לו עזר בבחי' זכה עזר יש לו שלום ושמחה וחומה כמו שאמרו חז"ל:
גם אע"שה גימ' עש"ו עזר כנגדו גימ' ש"ס בחי' שיתא סדרי משנה בבחי' הקול קול יעקב והידים ידי עשו שקול יעקב בתוה"ק מצלת מבחי' ידי עשו והיינו עזר שהיא התוה"ק היא כנגדו לידי עשו וכמו שאחז"ל המקבל עליו עול תוה"ק מעבירין ממנו עול מלכות והיינו אעשה לו לבחי' עשו שגי' אעשה עזר התוה"ק התנגדות לו גם הוא בבחי' היצה"ר שהוא מסטרא דיליה והיינו עזר כנגדו בחי' התוה"ק כנ"ל בבחי' משכיהו לביהמ"ד וכמו שאחז"ל בראתי יצה"ר בראתי לי תורה תבלין והתוה"ק נותנת חיים בזה ובבא והעוסק בתוה"ק הוא בן חורין כמו שאמרו רז"ל והתוה"ק נתיבותיה שלו"ם:
אמרו חז"ל לא יהיה בך אל זר. איזהו אל זר שבגופו של אדם זה היצר הרע ובזה י"ל עזר כנגדו כי תיבות עז"ר נגד"ו עם ב' הכוללים גימ' א"ך ל"א יהי"ה ב"ך א"ל ז"ר. והתוה"ק שהיא עזר ותושיה תבלין להיצה"ר ואתא מיא התוה"ק שנמשלה למים וכבה לנורא אש היצר אשר תוקד בקרבו וע"י התוה"ק אם אבן היא נימוח במים התוה"ק היטב:
זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי:
הכוונה ע"ד שאחז"ל שהעצמות והגידין מחלק האב והבשר הוא מחלק האם משא"כ בריאת חוה ז"ל מצלע אדם היתה משניהם יחד שנלקח מצלעתו בשר עם עצם וזש"א זאת הפעם לבד עצם מעצמי ובשר מבשרי משא"כ לדורות הבאים העצם והגידין מהאב והבשר מהאם כנ"ל:
ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכל ממנו ולא תגעו בו:
י"ל כוונת חוה ע"ה שהוסיפה מגע בבחי' שכתבתי במק"א שלגבי עצם המצוה ההסתה מתגברת יותר כנגדו נגד מה שהוא עזר משא"כ ברשות ובבחי' שאחז"ל שמתגרה בת"ח יותר וע"י זה יש תקנה ע"י מדת חסידות שאין בזה כ"כ הסתה ואח"כ המצוה ממילא משומרת היטב ואולי זהו התיקון שע"י חטא עה"ד נתקללה נה"ק אחר תעה"ד שלא יסית גם על הגדר כמו שנגע בעץ כידוע ולזה דוקא פורץ גדר ישכנו נחש משא"א ע"י גדר יש שמירה לפניו ואולי זהו בחי' ישופד ראש דהיינו ע"י בחי' ראשית להחכמה גופה היראה שהיא הגדר וראש דברך אמת בבחי' כי חסדך לנגד עיני והתהלכתי באמיתך שכמו שיש נ"ר להש"י מהמצות גופייהו כן יש לו נ"ר ביותר מהגדר שהוא לש"ש וזהו היתה כונת חוה ע"ה שהוסיפה מגע כדי להנצל ממסית והיינו כנ"ל דלגבי מילי דרשות אין התנגדות היצה"ר משא"כ מי שמצוה ועושה שיש התנגדות ומ"מ הוא מתגבר על יצרו אך מצד ששקר אין לו רגלים לא עלה ביד חוה ע"ה ההוספה שהוסיפה מדעתה בלי צווי הש"י ותיכף הוראה שאינו אמת ואדרבא נתגבר ע"י זה כח המסית ביותר בבחי' עבירה וע"י זה הטיל זוהמא בשרשה במעיין חתור שלה כיון שנטתה מבחי' חותמו אמת ולכך מני אז ואילך כמה מילי צריכי נטירותא יתירתא בחותם תוך חותם כידוע.
את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי ואחבא:
י"ל בבחי' ה' שמעתי שמעך יראתי וזהו ג"כ בחי' ואירא בבחי' יראה זו בושה מלפני הש"י כמי שאחז"ל ולזה בתחילה כתיב ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו ואח"כ ע"י בחי' ואירא בחי' יראה בושה כנ"ל כתיב וידעו כי ערומים הם שהרגיש בחי הבושה מלפני הש"י והיינו ג"כ בחי' וידעו כי ערומים הם ויעשו להם חגורות בבחי' הכון לקראת אלקיך ישראל שאמרו חז"ל בזה לגבי חגורת איזור לתפלה משום היכון וע"י יראה בושה הכין את עצמו לתפלה ולתשובה נכונה ובחי' ואחבא י"ל ג"כ בבחי' חבי כמעט רגע עדי יעבור זעים זעמו של הקב"ה רגע ותיכף חיים ברצונו להחיות להיטיב:
האשה אשר נתת עמדי הוא נתנה לי מן העץ:
י"ל שהיה זה בדרך התעוררות רחמים ולא בגדר כפוי טובה ח"ו רק כאומר הנה רפואתינו בטורה כיון שממקור כל טוב יסובב רק טוב סלה ומה שהיה עכשיו נטייה לא טובה אין זה כי אם לפי שעה ויתוקן ובדרך יתרון אור מן החושך כמ"ש בשל"ה הק' וכמ"ש בזה במק"א והרי הם היו עיקר שעשועי הש"י בהבריאה והיא ניתנה מהש"י עמו שתהיה טפילה לו (כמ"ש במק"א בבחי' עם טפל שתיבת עם מורה טפל למצוות פריה ורביה והם המתינו אז על המצוה ושומרי מצוה לא ידעו דבר רע הרי דעביד רחמנא לטב עביד וע"י זה פתח לי דרכי התשובה תיכף להשכיל להיטוב ולתקן הכל לנכון:
הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב:
בבחי' פורץ גדר ישכנו נ"ש שהכוונה מצד שחוה הוסיפה מגע ובא ע"י זה לגרעון. היה בה ב' משקולות. מצד לבה הטוב היה ההוספה לגרר ומצד לב כסיל היה ההוספה שלא לש"ש רק בדרך נסיון או יוהרא וכדומה וכל מה שמבחינת לב טוב נותן להם תיקונים על החטא הנמשך ע"י ההוספה מצד שהיה הרוב מצד לב כסיל כי בעוה"ז גובר לב כסיל והטוב מועט כאן והעולם נידון אחר רובו ומצד ששומר מצוה דהיינו משמרת למשמרת בבחי' ושמרתם את משמרתי סייגים וגדרים לש"ש לא ידע דבר רע ולזה כל שוובחי' לב טוב ניתן להם תיקונים ע"י גדרים שמוסיפין בכל דור לש"ש בבחי' בדרך הלכת בו שובי ובבחינת היפוך עוון לזכות ע"י תשובה מאהבה ובבחי' מצעות שהציעתה באיסור הציעתה בהיתר משא"כ פורץ גדר נשאר עליו נשיכת כה"ק שהוא ע"י הוספה שלא לש"ש ואין כאן תיקון וזה שאמר תשופנו עקב ע"י הזילזול בגדרים שהוא מה שדשים בעקב הוא ישופך ראש ע"י מה שיש בחי' ראשית חכמה יראת ה' שעי"ז יש גדרים וסייגים לשם שמים היטב:
ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. עיין בשל"ה הק' מ"ש בזה וי"ל ג"כ שגם שאין כילות וקמצנות בהשפעת הש"י וברא הכל כדי שיחיל טובו להיטיב לנבראיו כמ"ש בס' הק' שומר אמונים ז"ל מ"מ אין טוב בעיני הש"י כי אם הטוב הנשפע עפ"י דרכי משפטיו בבחי' כי משפטיך טובים וכמ"ש בזה במקום אחר. ולזה כיון שהיה הגזירה ביום אכלך ממנו מות תמות אם כן אם יחיה לעולם יש נטייה מדרכי משפטי הש"י הטובים ודבר אלקינו יקום לעולם והתיקון הוא רק ע"י ועתה תשובה שובו וחיו:
ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת דמי הבל אחיך:
כתבתי במק"א בבחי' בליעת הארץ לקרח עפ"י מ"ש בשם האר"י ז"ל שקרח היה ניצוץ משורש קין עפ"י זה שייך שפיר בליעת הארץ שכמו שהיה חטא בהארץ על מה שבלעתה להבל ע"ה כמש"ה אשר פצתה את פיה כן היה התיקון בזה ע"י מה שבלעתה האדמה עפ"י דברי משה רבע"ה שהיה משורש הבל כידוע מזוה"ק. ומצד שע"י הכהנים יש דרך בזה לאפקא ארעא מלווטוייא כי הברכות נמסרו לידיהם כי הכהנים הם מבחי' שורש הבל בבחי' הקרבת הקרבנות מבכורות צאן ומחלביהן והוא שהתנגד לבחי' הברכה דכהנים בלעתו האדמה ולזה עשה הוא הליצנות בבחי' תכלת ציצית תכלת עמרא שהוא נגד פשתן קרבן קין מפרי האדמה והרי בחי' שרש הבל הוא חסד ושורש קין הוא גבורה כמ"ש בשם האר"י ז"ל והיינו שאמר משה רבע"ה שהוא משורש הבל ע"ה בוקר ויודע ה' בבחי' בוקר דאברהם חסד איתער בעלמא והיינו בחי' בוקר ויודע ה' בבחי' יומם יצוה ה' חסדו ומצד שבחי' קין היה דחייתו ע"י תאומה יתירה כידוע כן היה דחייתו דקרח ע"י אשתו כמו שאחז"ל משא"כ און בן פלת ז"ל נאמר על אשתו חכמת נשים בכתה ביתה ואולי בזה היה בחי' זיווג שני והיינו בחינת שמעשרת דהיינו שמחה בחלקו והוא נגד מדתו של קין שלא שמח בחלקו כידוע וע"י זה בא להמכשול משא"כ ע"י שמחה בחלקו יש עושר וברכת ה' והם נשרפו ע"י הקטורת כיון שלא שמחו בחלקם וביקשו גם "כהונה משא"כ אהרן כה"ג ע"ה ששמח בחלקו וע"י זה כתיב ביה וראך ושמח בלבו וע"י זה זכה לברכה ובחי' יצאו נצבים פתח אהליהם הוא בבחי' לפתח חטאת רובץ דהיינו מצד שלא הטיבו את עצמן בבחי' אם תטיב שאת ונשארו בבחי' הרביצה לפהח וע"י זה יצאו נצבים פתח אהליהם ולזה נבלעו הם כמו שגרמו אם בלי עת הבל:
ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא:
יש לפרש ע"ד מה ששמעתי מבעל קדושת לוי ני' נושא עון ועובר על פשע שהכונה נושא עון דהיינו ע"י תשובה מאהבה שמהפכת מעוון לזכות מתנשא העוון כי מעיקרא ע"י תשובה מיראה היה כלא היה ואח"כ יבוקש העון גם שהיה בגדר ואיננו הוא נדרש כדי להחשב לזכות וזהו מה שאמרו חז"ל ראשון לחשבון עונות כי תחלה שמאלו תחת לראשו בראש השנה ויום כפור יראה גובר ונעשו החטאים כאין ע"י תשובת מיראה. ואח"כ ביום א' דסוכות מתחיל בחי' וימינו תחבקני בחי' אהבה אז נחשבים העונות להתהפך לזכיות כתוב בשם הרב ההוא נ"י ובספה"ק המקנה כתוב חטאת נעורי ופשעי אל תזכור כחסדך זכר לי העונות והפשעים כדי לחשוב זכיות רבות ע"פ שמעתי ויש לומר שזה דיוק תיבת אשה שהיא כמיותרת שהיה די לומר זכר לי למען טובך ה' רק שהוא בבחי' אתה כהן לעולם שכתב בזוה"ק דהיינו מדת אברהם אע"ה אהבת חסד וע"ד אתה עשית שתיבת אתה ג"כ כמיותרת רק שהכוונה הוא מצד שאני מתבונן שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד ובכח אחדותו הוא מהפך לבוקר צלמות. ויתן טהור מטמא שיתהפך מעון לזכות ע"י תשובה מאהבה בבחי' חסד אל כל היום וחסדו מלאה הארץ כי טוב כל"ח ע"י כח אמונה זו דאחדות הש"י גובר שיהיה סוף דבר לטובה כיון דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וכתיב אתה הסיבות את לבם אחורנית דהיינו ע"י מדת חסד בחי' אתה כנ"ל ע"י זה יש מקום הסיבוב כדי שיתהפך מעון לזכות. וזהו כי אתה עשית שניכר מצד גדר אהבת חסד ובאחדות שסוף צריך להיות לטובה ולהתהפך לזכות אהבה גימ' אחד וזהו כחסדך זכר לי אתה שמצד בחי' חסד כנ"ל, יוצא לאור גדר אתה עשית וזהו למען טובך ה' שהרי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וזהו ג"כ בחי' גדול עוני מנשוא שע"י נשיאות של העון כנ"ל הוא נעשה בחי' גדול כי בחי' גדולה היא אהבת חסד כידוע וגם בבחי' גדולים מעשה ה' שמע"ט הם גדולים כמו שכתוב בספרים הק' ובפרט בס' ר"ח הק' כי כוכב נראה כאן קטן ותחת כוכב אחד יושב כל הישוב כמ"ש בתדב"א זל"ט וע"ד מרובה מדה טובה ת"ק פעמים ממדת פורעניות הרי גדר הזכיות הם גדולים הרבה לטובה:
זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלהים אדם:
יש לפרש ע"ד שכתבתי במקום אחר מה ששמעתי ממו"ח ני' לפרש עם נברא יהלל יה שהכוונה שנבראו רק להלל להש"י תמיד ולעשות נחת להש"י בתורה ובמעשים טובים כי זה היה עיקר הבריאה לקבל תענוג וקורת רוח ממעשים טובים של עב"י ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים דהיינו מהתענוג ונחת רוח שאמר ונעשה רצונו וזה היא בחי' פרנסה כי בזה יש יותר הנאה מאכילה גם שאין דמיון זה לגבי הש"י ח"ו וכן הוא בחי' מש"ה עם זו יצרתי תהלתי יספרו דהיינו כדי שתהלתי יספרו בבחי' כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וזה היה עיקר גרם ורצון הבריאה כי אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה ואוצר של יראת חטא וכן הוא כאן זה ספר תולדות אדם עיקר בריאת אדם בעולם היה בשביל זה ספר כדי שיקיים זה מה שכתב בזה ספר וכן הוא בחי' מה שאחז"ל בברכות כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא בשביל זה:
ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך:
יש לומר שמכאן יש סמך על מה שאין מברכין בברכת השחר על כח חוש השמיעה כמו שמברכין ברכת פוקח עורים על כח הראיה כי כיון שע"י ששמע אדם הראשון ז"ל לאשתו יצא מזה תקלה לכל העולם וכיון שנצמח תקלה ע"י כח השמיעה אין ראוי לברך ע"ז ובזה כתבתי במק"א עמש"ה וישמע אברם לקול שרי כתב רש"י ז"ל לקול רוה"ק שבה שכוונת רש"י ז"ל כי לכאורה קשה על אברהם אע"ה שישמע לקול אשתו והיא כבר ראה וידע התקלה הנצמח ע"י שמיעה לאשה כנ"ל לזה כוונת רש"י לקול רוה"ק שבה בבחי' שכינה מדברת וכו' ולא היה הקול שלה:
ובחי' כי שמעת לקול אשתך נתקן בשמיעת יתרו ז"ל כמ"ש במק"א במה שזכה לשמיעה ע"י אשה בתו ז"ל שהיתה בחי' תאומה יתירה דהבל ז"ל כמ"ש בשם האר"י ז"ל והייתה משונה ביופי כמו שאמרו חז"ל עמש"ה כי אשה כושית לקח והיינו מעין שופריה דחוה ע"ה ות קון השמיעה היטב ואח"כ תיקון הראיה ע"י בחי' ואתה תחזה והיה זה ע"י מאמר שיחה הרי יש בכאן תיקון חט"ה עה"ד ח' ראיה ט' שמיעה ה' שיחה והוא בבחי' ראיה חכמה לבי ראה הרבה הכמה שמיעה הבנה.
ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. לכאורה מה שלא כ' ביום ברוא וכמ"ש ביום ברוא אלהים אדם וכו' וכן גבי שמים וארץ כתיב ג"כ בריאה בראשית ברא את השמים וכו' אך י"ל הכונה ע"פ מ"ש חז"ל אין עשיה אלא תיקון והיינו כמו שאחז"ל בראשית ברא אלהים מתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים שיתוף עמה מדה"ר ולולא זה לא היה קיום לעולם ח"ז והיינו ביום עשות אלהים שיתוף הוי"ה עם אלהים היה עשיה ותיקון להעולם כנ"ל ועולם חסד יבנה.