מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת צו
צו את אהרן וכו' זאת תורת העולה היא העולה י"ל ע"ד מחז"ל אל תסיג גבול עולים. דעולים היינו בלשון סגי נהור וקאי איורדים בעוני מנכסיהם. ואמר הכתוב כאן שצריך העולה הזה דהיינו העני להיות זריז במקום חסרון כיס. דהיינו להרבות צדקה וכמחז"ל אקדימו רפתא לעניא. ולא תאמר שה' חפץ דכאו בחבלי עוני. ואין לרחם על מה ששנא ה'. שהרי העוני לעב"י הוא יפה שע"י עלבונם ניצולים מחיוב מיתה כידוע וזאת תורת העולה זאת מיעוטא דתורת העולה היא רק להכניעו שהוא ענוה. והוא רק בעוה"ז בגדר זאת מיעוט פירסום הנגליות דעוה"ז. ולזה מה שקורין לעני עולה בלשון סגי נהור איננו שקר כי מאן דהוא זעיר בההוא עלמא כמה הוא רב ועילאה בעלמא דקשוט. הרי ירידתו לצורך עליה והרי היא כעליה. (וכן מצד מ"ש מי עוור כי אם עבדי כמשולם וכו' עי"ז קורין לסומא סגי נהור. ואין זה שקר. וגם בדרך מ"ש בזוה"ק ויוסף ישית ידו על עיניך שע"י סתימת הראות בדמיונות עוה"ז רואים עי"ז בראיות מדרגות הק'. וכן מ"ש אשה הכושית בלשון סגי נהור שלא לשלוט עין רע איננו שקר ג"כ שהרי שקר החן והבל היופי וכו'). היא העולה. שכל גדר סגנון העולה היא רק לצורך המיעוט והענוה וח"ו שיוחסר לו מאומה רגע כמימרא:
גם י"ל העולה ע"ד מ"ש בתור אדם המעלה. ועשיר ג"כ בכלל שהרי מתת אלקים הוא ועושר יפה לצדיקים. ונביאים היו צריכים להיות עשירים. ולות מקיים במלוה תומת ישרים תנחם. וממונו של אדם מעמידו על רגליו וא"כ הרי זה בגדר עליה ודאי. ותורת העולה היא רק הזירוז לחסר כיסו לצדקה ולמצוות. מלח ממון חסר. או מלהשמר מלקבץ בצע בדרכים שיש בהם חשש שאינם ביושר. כשדרך עלייתו הוא בסגנון זה. היא העולה שעלייתו מתקיימת. והוא מוסיף והולך עי"ז עושר ומעלה כיון שמכניס כסף רק ביושר. ומוותר ממונו לצדקה ולמצוות. ועולה ג"כ עד הבקר שזוכה ג"כ להתחבר אח"כ לבעלי תוה"ק בדרך בוקר אור כי טוב תוה"ק כי מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו ודרחים רבנן וכו'. ועי"ז אורח צדיקים בצדקה כאור נוגה שמשם מנגה הוא עניני רשות ומכשירי מצודת הולך ואור עד מכי היום שזוכה לתוה"ק:
גם י"ל העולה דקאי על מעלה שלימה דתות"ק. שצריך הת"ח להיות בגדר ענוה וזה זאת מיעוט העולה הוא הת"ח. כי ע"י גאוה ח"ו אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו כידוע. גם צ"ל התחלתו בגדר מ"ש לחם עצלות לא תאכל כמ"ש במק"א שעי"ז ניצול מלעשות התוה"ק ח"ו כקרדום לחתוך. וז"ש צו לשון זירוז. זאת תורת העולה שהמעלה דתוה"ק היא רק כשיש עמה גדר זאת מיעוט ענוה הוא העולה אז דוקא יש מעלה וקיום למדריגתו:
וכן י"ל לגבי העולה להתמנות על הציבור כי עליה זו היא ענוה ועבדות לגבי הציבור כמ"ש אם תהיה עבד לעם ועבדוך. וזה ג"כ עד הבקר. שעי"ז ינהלם ג"כ לעוה"ב שנקרא בוקר כמ"ש כי מרחמם ינהלם:
גם י"ל צו את אהרן זאת תורת העולה היא העולה. ע"ד מחז"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה לבר מרבנן דכי היכי דאיתנהו בההיא עלמא הכי איתנהו בעלמא דקשוט ואינם בגדר עולם הפוך. והיינו דוקא רבנן שרוח הבריות נוחה בלי השתתפות כל דהוא מגדר שקר החן והבל היופי או השתדלות כל דהיא מצד עצמו להתמנות על הציבור רק רוח הבריות היו נוחים מהם למנותם ע"ע בלי שום פעולה מצדם ובלי שום גדר שוחד או יפוי חצוני הם הם שהם בגדר רבנן הנ"ל דכי היכא דחשיבי בההוא עלמא הכי חשיבי בעלמא דקשוט. וז"ש שכמו שמפורסם בחינת העולה להתמנות על הציבור בבחינת זאת. כן בעולם דקשוט עולם הנסתר. בחי' שומר אמת לעולם להעלם. שעולם הנסתר היא עולם האמת. היינו היא נסתר העולה שעליה זו קבועה בעלמא דקשוט לברכה ולכל סיבובי הצלחות האמיתיות לרב טוב לעב"י ולישועות רבות:
גם י"ל עדמ"ש בש"ע או"ח סי"א להזדרז לקום ולעורר השחר. וז"ש צו לשון זירוז. כל הלילה. זימנא עד הבקר הוא קצה אחרון דחסידות שעכ"פ יהי' מעורר השחר:
גם י"ל צו. זאת תורת העולה שגדול מי שמצווה ועושה ממי שאינו מצווה והוא המעלה היתירא גדולה על הכל וז"ש צו מי שמצוות ועושה תורת העולה עולה על הכל:
זאת תורת העולה היא העולה הכוונה בבח' העולה על רוחכם וכו' דהיינו בחי' המחשבה מה שהוא נוגע לדרך התוה"ק בזה הוא שיש עלייה בבחי' שרק מחשבה טובה מנטרפת למעשה משא"כ מחשבה שהיא חוץ לעניני דברות הש"י שלזה אין עלייה רק יורדות ואינו עולה. וכמו שפגם הדיבור שולטניה שפיל כן מחשבה לא טובה היא בבחי' השפלה. וכמ"ש במקו"ר בבחי' התרין אשין וכ' בזוה"ק שמחשבות לא טובות נשרפות באש והיינו על מוקדה. והיינו ג"כ על המזבח שמזב"ח הוא גימ' אל הויה דיצירה עולם הדיבור ולמעלה מזה הוא בחי' בריאה עליונה עולם המחשבה טובה עולם הכסא כורסיא שביבין דינור דהיינו בחי' מוקדה ולשם הוא עליית המחשבות טובות דעב"י. והיינו בחי' כל הלילה עד הבוקר מצד שמחשבה טובה נקראת בוקר משא"כ שאינה טובה הוא כחלום חזיון לילה לבד וגורמות מכשול כאשר לא ידעו במה יכשלו ומחשבה דרשות למכשירי מצוה הוא בחי' חצי לילה אחרונה מה (מה' בחי' מחשבה כידוע) מלילה שומר מה מליל מחשבה שאינה מכשירין כלל ואמר אתא בוקר מחשבה טובת גם לילה מכשירי מעש"ט אם תבעיון בעו שובו אתיו להפך הכל לטובה.
גם צו את בני ישראל זאת תורת העולה. וכמו שאמרו חז"ל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכו' ומחשבה טובה דכב"י שוא כמעשה. ואין זאת רק מצד שעב"י הם בגדר בנים להש"י בנים אתם לה' והם דבקים בה' בעולם המחשבה ישראל עלו בעלוי וחשיבות במחשבה כמ"ש במקו"ר והיינו לו לשון זירוז כי ע"י זה שייך זירוז ביותר לטובה כבן אהוב העושה רצון אביו בחשק בזריזות בלי עצלות וכבדות ומזדרז הרבה להפקת רצון אביו יל ד שלו היטב
גם י"ל צו וכי זאת תורת העולה ע"ד מעלין בקודש ולא מורידין. שהעולה תמיד ומוסיף והולך הוא העולה תורת זו יש לה מעלה על מי זולתה:
גם י"ל זאת תורת העולה עוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה היא העולה שלא יהיו פניה ומחשבה אחרת דפסול בזה רק העולה על רוחכם אז יהי' להרבות ב"ר הש"י ולעשות רצונו שהרי פסול מחשבה פוגם בקדשים כידוע וכן הוא בלימוד שבמקום קרבן:
גם י"ל ע"ד מ"ש מי זאת עולה מן המדבר כי כיון שכולם באבק לשה"ר ח"ו אין הכרע כ"כ שהדיבור הוא לש"ש כיון שגם מצד רשות הי' נעשה וגם ח"ו באבק לשה"ר וכמ"ש במק"א בזה ולזה כתיב מי האיש החפץ חיים וכו' אשר חיים ביד הלשון נצור לשונך מרע ואח"כ סור מרע ועשה טוב. וז"ש התורה עולה ממדבר הדיבור. היא העולה. כשאין הדיבור מיוחד לחטא ג"כ כ"א למה שעפ"י תוה"ק:
גם י"ל תורת העולה בגדר שיר המעלות. היכלא דמתפתחא בניגונא. היא העולה. יש לשורר על מה שזוכים לומר שירה להש"י בגדר שיר השירים אשר לשלמה כמ"ש בזה כבר מהקדמונים ע"ה:
גם י"ל בו תורת העולה. ע"י צו זירוז בחסרון כיס וניצול מגדר רובן בגזל. ועי"ז עשרו שמור לטובתו שהוא עפ"י התוה"ק. היא העולה. בעולם הנסתר כמו שעולה בעוה"ז בגדר זאת וע"י סור מרע הרי מחשבה טובה לבד מצטרפת בעב"י גם בעניני בצע שזה הנסיון הגדול כמ"ש במק"א:
גם יש לומר צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה:
י"ל דרך רמז אין צו אלא זירוז במקום חסרון כיס וידעו כי אדרבא מלת ממון חסר. ותכריב על נדיבות יקום. ובמדה שמודד מודדין לו בה בגלל הדבר הזה יברכך ה' וע"י יניקת הולד מתוספין דרי החלב בחלב וכילי ח"ו כיניו רעים שבמדת זו נמדד הוא. וכן הוא כילי מכשון אלפיים בת יכיל עכן גבול וצמצום ומדה לכן הוא בחינת כלי וזש"ה שהכילי בצמצומיו מידד מדה כפושה וקטנה לעצמי בזה וזה אומרו זאת:
מיעוט תורת העולה הוראה שר עליית עובדות שלנו כשעליית של עובדא שלנו קיא במיעוט וצמצום היא העולה כל הלילה עד הבוקר מיעוט אה עצמו בדרך העלייה מלמטה למעלה ע"ד בלילה שירה עמי בחי' שיר למעלות כי תעלייה הוא ע' שיר כידוע וביקר הוא בחינת חסד כדאיתא בתיקוני זוהר הק ויומם יצוה חסדו. דהיינו השפעת טובה לעב' וכמו שלילה ללילה יחוה דעת הוראת מדת עליפ התעוררות שלנו בדרך נדיבות כן יום ליום יביע אומר מקור שפע חסדים רבים וכן הוא לגבי צרי עין שכעין מיעוט העלייה דעובדא שלהם כל הלילה כן הוא מעד הבוקר במדה זו נשפע מלמעלה. וע"י זה אם אבן היא לב צרי עין נימוח הוא ביודעם שרק לעצמם הם מודדים במדה זו ולמגירהון דמגירהון איכון עבדין דבתר עניא אזלא עניותא וע"י זא מתעוררים לקום על נדיבות:
ויש לפרש תיבת הזבח כמי דאיתא בפ"ב דחולין מזבח מקום שזב חטאו דהיינו בחי' מש"ה כימיך דבאך דהיינו השפעה מלמעלה ועל מוקדה י"ל ע"ד מ"ש הינוקא בזהר הקדוש שמן על ראשך אל יחסר מצד שחכם עיניו בראשו. אשר אש דלמעלה מעלה תמיד עובדין דלתתא כשמן לנר ובשאין שוין כלה הפתילה שהוא רמז לגוף בעולם הזה וזש"א מוקדה אש דגבוה הצריך תמיד שמן מעשים טובים. גם י"ל על המזבח ע"ד זובח תודה יכבדני שאמרו חז"ל זובח יצרו ומתודה כמ"ש במקום אחר בזה:
כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו י"ל כל הלילה בגלות כידוע שגלות מכונה בחי' לילה וזהו כל הלילה בגלות עד הבוקר בוקר דגאולה הבוקר אור והאנשים שולחו והגאולה מכונה בחי' בוקר כידוע וזהו עד הבוקר דגאולה שלא ידחקו הקץ ואש המזבח עבדוהי דמלכא מהירין לתקן עצמו במהירות היטב: