אור ברסלב
מחזה לאברהם פרשת ויקרא

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

פרשת ויקרא

פרשת פקודי

ויקרא אל משה וידבר ה' אליו:

נשאלתי מדוע לא כתיב ויקרא ה' אל משה וידבר אליו וי"ל שהכוונה ע"ד יראתו קודמת לחכמתו חכמסו מתקיימת וכתיב ה' שמעתי שמעך יראתי. וגם בקריאה סתם ע"י מלאך יש התעוררות יראה ובושה. וגם ע"י שנראה אל משה רבע"ה המלאך בלבת אש כתיב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט. שהוא גדר בושה. וכן יראה. פשיטא שיש מק"ו כמה פעמים. אם שלוחו של הש"י הקטן כחו כ"כ. ק"ו היראה שלפני הש"י בעצמו נמצא ע"י הקריאה היה יראתו קודמת ואח"כ היה חכמתו וידבר ה' אליו והודיעו חכמה בדיבור פנים אל פנים שלא ע"י שליח ושיהיה יודע שהדיבור הוא מהש"י באהבה רבה לטובה:

וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה':

הכוונה ע"ד מש"ה הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואף כי הבית הזה. וזה היה מצד בחי' צמצום הרצון כידוע וכמ"ש בזוה"ק פ' ויצא דאפילו כיסתא דתיבנא וכו' וכמ"ש במק"א ה' אמר לשכון בערפל שהכוונה אמר לשון חיבה מלשון ה' האמירך והיינו שגם ששמי השמים לא יכלכלוהו. מ"מ בחר לשכון בערפל בחי' צמצים ע"י אהבתו לעב"י וחיבה יתירה ע"ד מה שאמרו חז"ל כד הוה רחימתן עזיזא אפומא דספסירא וכו' וזהו ויקרא אלף זעירא בחי' צמצום מצד אהבתו לעב"י קריאה של חיבה. וזש"א וידבר ה' מאוהל מועד. דהיינו שכמו שאוהל מועד ידוע שהוא רק מצד צמצום הש"י אמר לשכון בערפל באוהל ובמשכן. גם ששמי השמים לא יכלכלוהו כן הוא אדם כי יקריב קרבן שזה רצון הש"י מצד צמצום. כי אין תפץ הש"י בעולות ברבבות נחלי שמן. וזש"א דהמע"ה אם ארעב לא אומר לד כי רי' תבל ומלואה. שרמז ששני בחי' אלו אוהל מועד וקרבן הם בסגנון אחד שכמו שה' אמר לשכון בערפל אף שלה' הארץ ומלואה וכו' כן אמר להקריב לפניו קרבן אף שלי כל חייתו יער וכו' אם ארעב וכו' רק מצד צמצום רצונו הסכים לזה:

מאוהל מועד לאמר אדם כי יקריב קרבן לה' הכוונה כי מצד שעב"י כוחינו בפה לא היה מצטרך לנו כלל שום קרבנות כי דיבור דידן כמעשה. ומא שנקבע בחי' קרבנות בפועל דווקא הוא מצד שביתי בית תעלה יקרא לכל העמים שמפורסם בין כל שרי אוה"ע וכל הממונים העליונים דרך ישועות ומעלות עב"י ע"י ביהמ"ק וכיון שכל אוה"ע מושרשים מצד עולם עשיה עולם הגלגלים שצריך להיות בזה כח עשיה בפועל לזה גם כח העשיה והפעולה מתתקן ע"י קרבנות לטובה:

לאמר אדם כי יקריב:

דרך רמז י"ל בבחינת ונשלמה פרים שפתינו שעל ידי שיח שפתותינו הו"ל כקרבן וכידוע שעכשיו התפלה הוא במקום קרבן והיינו לאמר האמירה בתפלה הוא כאלו אדם כי יקריב קרבן. גם הוא בבחינת זאת תור העולה וכו' והיינו לאמר אדם כי יקריב הנ"ל:

אר"מ כי יקריב קרבן לה' קרבן הוא בחי' התקרבוא הלב להש"י והיינו כי יקריב לה' שנתקרע להש"י קרבן לשון קירוב גם התפלה היא עכשיו במקום קרבן כידוע והיא ג"כ בחי' התקרבות הלב ולעבדו במל לבבכם עבודה שבלב זו תפלה וקרוב ה' לקוראיו באמווז היטב:.

גם בחי' התקרבות הלב ע"י קרבן הוא מצד שע"י שיצטרך להביא קרבן הוא בוש ונמנע מלחטויא עי"ז והו"ל כבחי' ופרעה הקריב שהקריב לבן של מצ' לאביהם שבשמים כמו שאמרו חז"ל ויש לומר רמז כנו" במסורה ופרעה הקריב הקריב ב' במסורה ופרעה תקרב הקר"ב את קרבנו דהיינו כנ"ל כמו שפרעה הקריב לגן של ישראל וכו' כן הוא בחי' הקרבן כנ"ל:

כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן דם א הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם:

י"ל שהכוונה שהעשיר שמביא קרבנכם. ואין צריך לקבל מבריות. ע"י מה שמביא בקר או צאן לקרבן בודאי לו נכון להרבות להדר קרבנו על צד היותר טוב ביוקר וגודל משא"כ אדם כי יקריב מכם קרבן דתיינו שהוא מקבץ מכל עב"י או מרבים או מיחידים מהם לכדי הצנורכיותיו לאיש הזה די שיקריב קרבן כל דהו ואחד המרבה ואחד הממעיט רק שיכוון לבו לשמים. מי שחושש שלא יחול עליו ח"ו חמדה למה שאינו שלו שלא בדרך היתר. ממעט בהנדבה בסכום שלה. ומי שבוטח בחסדי הש"י ובנדיבות עב"י שלא יוחסר לו בהיתר הוא מרבה להתנדב בעין יפת:

מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם:

יש לדקדק מדוע כלל כל הקרבנות רק בבהמה ובקר וצאן והלא יש קרבנות דעופות ומנחות דסולת שהם ג"כ קרבן. וי"ל כי אמרו חז"ל שקרבן דעני הוא כאלו הקריב נפשו וכמ"ש רש"י ז"ל דלכך כתיב במנחה ונפש וזה שאה"כ עיקר הקרבן הוא מכם דהיינו קרבן עני שהיא חביב להש"י בתכלית החיבה. והוא מכם ממש כאלו הקריב נפשו. וכתב בספה"ק מגלה עמוקות הנדפס מחדש שבכל ז' שמות שיש לו לעני ג' מהם סימנם אד"ם אביון דל מסכן והרי מרומז להדיא דמיירי מקרבן עני שהוא מכס ממש כנ"ל. וגם דנפש כתיב רק במנחה עכ"ז גם קרבן עוף דדל הוא קצת כנפשו מעין דמנחה דדלי דלות. רק דלא פסיקא כ"כ. לכן נקיט נפש גבי מנחה. והרי לכך קרבו הנוצות ג"כ כדי להדר הקרבן עני החביב. והדר אמר מן הבהמה קרבנכם שהוא קרבנות דעשיר שהוא מהבהמה דוקא:

ונפש כי תקריב קרבן לה' סולת יהיה קרבנו פסוק זה קאי על קרבן עני ומצד זה כתיב ביה נפש משא"כ בשאר הקרבנות מצד שנפשו הוא מקריב כמו שאמרו חז"ל. יש לומר הטעם דקביעות בהמה לעשיר לקרבן ודסולת לעני מצד שכל הדורות הם משרשי קין והבל כמ"ש בספר הגלגולים הקדוש והעניים הם תיקוני קין כי עני חשוב כמת והם מתקנים בזה מה שנתחייב קין מיתה על ששפך דם אחיו וזרעיותיו. ולכן קרבן של העניים מפרי האדמה כמו קרבן קין. והעשירים שהם מבחינת הבל ע"ד שאמרו חז"ל בפרק המפקיד מלוה מקיים בלוה וסלף בוגדים וכו' ולוה מקיים במלוה תומת ישרים תנחם:

וכמ"ש במקום אחר בזה. לזה נקבע להם קרבנות כדהבל מבטלי חיים. וקין והבל שניהם תיקוני עצמיות אדם הראשון ז"ל וזה שאמר הכתוב אדם כי יקריב שתיקונים אלו הם כשל אדם הראשון ז"ל:

ואם זבח שלמים קרבנו וכו' אמרו חז"ל שלמים ששלום לפני הש"י ע"י אימורים שלגבות סלקא ושלום לכהנים ושלום לבעלים י"ל שחוא בבחי' ג' שלומות דיעקב אע"ה שלם בתורה שלם בגוף שלם בממון שלם בתורה סק' הוא שלום לפני הש"י בינו למקום שגם שלקח טוב תוה"ק נתן נקראת תורתו אש דת תרין אישק תוה"ק שבכתב ושבעל פה כידוע כמו רמז הנתינה על גבי אישים. שלום לכהנים היינו בחי' שלם בממונו ליתן תרומות ומעשרות וע"י זה יהיה שלם בממון כידוע שע"י המעשר כהוגן יש ברכה במעשה ידיו והיינו בינו לבריות ושלם בממון היינו שלום בעלים. גם שלום לכהנים ע"י זה יהיה שלם בגופו שהרי על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע שהוא שעל ידם תיקוני הגופות להנצל מעין נגע ח"ו. וי"ל ג"כ שלום לבעלים ע' שלם בממון עפ"י מ"ש במקום אחר יברכך ה' בממון כמו שאמרו חז"ל וישמרך שתנצל מעניים שאינם מהוגנים שהוא מכשול כמו שאמרו חז"ל בעת אפך עשה בהם הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים (וגזה י"ל גם כן מה שאמרו חז"ל וישמרך מן המזיקין כי ממילא אותם שאינם מהוגנים ע"י שנכשל על ידם הם כמזיקין שניזוק ונכשל על ידם) ויחוניך באנשים של חן בעלי צורה ומי שעליו חן בידוע שהוא ירא שמים והם מהוגנים בודאי וכו':

עיי"ש והיינו שע"י ששלם בממון ונותן להגונים ושלם ג"כ בגופו שניצול ממכשול כנ"ל ע"י זה שלם לכהנים כהן מורה שיש להם די מחסורם והוא גם כן שלום להש"י כי מרבה צדקה מרבה שלום בין העניים להש"י כי העני יש לו תרעומות בלב תמיד כמ"ש בזוהר הק' מסכנא עביד תדיר קטטה עם קוב"ה והיינו שלום להש"י ושלום להכהנים וע"י שמשים שלום בין הש"י להעניים הש"י יברך אותו בשלום בגופו ובממונו ולכל מרבית ביתו שלום וכל אשר לו שלום ושמורה בכל וערוכה בכל טוב ושלם בזה ובבא היטב:

נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכו' ע"ד שאמרו חז"ל במד"ר איכה להכי איתקריאת נפש דכל מה דמתיהיב לה היא נפישא עלה ורוצה עוד יותר ועי"ז וכחש בעמיתו בפקדון או עשק וגזל ומצא אבידה וכחש בה דהיינו דברים שנפשו של אדם מחמדתן וחומד ומתאוה למה שאינו שלו וכל זה הוא מצד הנפישותא שבבחי' נפש והנפישותא צריך להיות רק בדרכי הש"י ולהרבות מעש"ט בבחי' חלקי ה' אמרה נפשי צמאה לך נפשי לך בשבילך להרבות מעש"ט ונ"ר להש"י וי"ל ג"כ ומעלה מעל בה' מעילה בקדשי שמים הנשמה חלק אלוה מתחת כסה"כ נחצבה וע"י החטא נפגם הנשמה הק' שהוא כעין מעילה בקדשי גבוה גם ע"י נפש כי תחטא הוא מועל באיברים שנבראו רק לשמש את קונם וע"י שעושה עבירה בהאיברים שנבראו לשמש להש"י זה הוא כעין מעילה ח"ו:

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה