מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת נשא
נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם:
י"ל שקהת ע"ה נגד חכמה וגרשון ע"ה כג בינה. ומררי ע"ה נגד בחינת דעת וחכם רואה את הנולד. ומבית אבות היא הצפיה למשפחותם. והרי השכר קבוע מתחלה על המשפחות כאלו היו מתחילה. וכן הוא בבחינת דעת שיש בו בחינת חכמה. וגרשון ע"ה בחינת בינה והכל באשר הוא שם לטובה ומחכמה יש טוב וע"ש העתיד לטובה
גם י"ל ששלשתן הם נגד הג' עמודי עולם שהם נגד הג' כתרים. קהת ע"ה נגד עמוד התוה"ק שנשא ארון הקודש כתר תוה"ק ואין חכמה כחכמת התוה"ק לראות הנולד וירדה תוה"ק לסוף דעת הבריות ומצטרף המעותד לטובה כאלו היה עבר וכמ"ש במק"א אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה וכו' שע"י העתיד טובות עפ"י תוה"ק עפי"ז נתן לנו התוה"ק מקודם גרשון ע"ה נגד עמוד העבודה ולזה כתיב גביה לכל עבודתו משא"כ בקהת ומררי ע"ה כתיב וכל עבודתו שמשמע שמשמרת בני גרשון ע"ה לכל העבודה וצ"ע עוד בזה. וע' בלק"ת בזה:
וי"ל ג"כ שקהת ע"ה נגד המוחין ומררי ע"ה נגד עובדא. וגרשון ע"ה נגד כח הדיבור בבחינת ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וכו' לזה נשאו המכסאות דמשכן ולזה כתיב לכל שהם נשאו כל עיקר העבודה שכוחינו רק בפה וקהת ע"ה בחינת תשובה בלב המצטרף להתפלה. ומכלל עבודה בצירוף תפילה שבפה היא ולזה כתיב וכל עבודתו שהיה אצלם בחינת עבודה ג"כ רק לא היה זה עיקר משאם ומררי ע"ה בחינת צדקה המצטרף לתפילה כמש"ה אני בצדק וכו' כידוע ולזה כתיב ביה ג"כ וכל עבודתו. נמצא שמררי ע"ה היה בחי' ג"ח שהיא כתר מלכות כי היא מכוון נגד שולחן מלכים שמקרבא הכייתא דג"ח שבזה וכתיב והוכן בחסד כסא גם בחי' חסד הוא המתחסד עם קונו. עם קן דיליה כמ"ש בתיקוני זוה"ק בריש ההקדמה ע"ש:
גם י"ל שקהת ע"ה הוא בחי' תורתו אומנתו גרשון ע"ה הוא בחי' תורתו עיקר ומלאכתו טפילה מררי הוא בחי' טרוד תמיד במילי דעלמא:
יברכך ה' וישמרך הכוונה ע"ד מש"ה ברכת ה' תעשיר ולא יוסיף עצב עמה והיינו שמחה בחלקו ע"ד אל תדאג דאגת מחר ועי"ז ניצול ממה שאמרו חז"ל מי שיש לו מה לאכול היום ודואג מה אוכל למחר הוא מקטני אמנה כי מי שברא יומו ברא פרנסתו והלכה כהלל ז"ל שהיה אומר ברוך ה' יום יום בכל יום ברכותיו והיינו ג"כ בדרך ברכה של תעשיר ולא יוסיף עצב דהיינו לשמוח בחלקו בפרנסת יומו וכמו שהי' במן שהלך דבר יום ביומו וכתבתי במק"א ששמעתי מהרב החסיד המפורסים בש"ט מוה' משה יודא ליב ז"ל מ"כ ב"ק סאסוב יצ"ו ויברכם ביום ההוא לאמר שהברכה היתה שלא לדאוג דאגת מחר רק אמריו והרהוריו יהיו על יום ההוא וכן ואתחנן בעת ההיא לאמר שאפי' בזמן פרטי מהיום לא ידאג רק דבר יום ביומו:
ולהנ"ל בבחי' ברוך ה' יום יום הרי ע"י הברכה ניצול מדאגת מחר ולזה נסמכה פרשת נשיאים לזה (עיין בפסוק נשיא אחד ליום) ועי"ז ניצולים מקטנות אמונה וכתיב אמונים נוצר ה' וזה וישמרך כיון שע"י הברכה זכית לשלימות אמונה גם ע"ד איש אמונות רב ברכות הרי גוף הברכ' היא ע"י אמונה ועי"ז אמונים נוצר ה' וזה וישמרך:
ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום היינו ע"י דקדוקי מצות הש"י נושא פנים לעב"י כמ"ש חז"ל האיך לא אשא להם פנים והם מדקדקין ע"ע עד כזית וכו' ועי"ז לא נשאר שום פת"פ לע' שרי אוה"ע על עב"י ועי"ז וישם לך שלום בפמליא של מעלה ובמק"א כ' בבחי' מה שהש"י עוזר לעב"י בבחי' סעד לתומכו ובבחי' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום להמיתו דהיינו להמית היום כידוע ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו' כשאחז"ל ויש על זה כעין פ"פ ח"ו שהוא כנוגע להעמיד דבריו הראשונים באמרו נעשה אדם וגם דקי"ל שאין זה נגיעה מ"מ יותר טוב כשאין שום פ"פ כלל ורק ע"י הדקדוק לפנים משוה"ד מורים בזה להתהלך באמתת המצות גם שיש נגד עינינו חסרי הש"י שיסייעינו במשפט מ"מ כדי שלא להיות בגדר אין צריך סעד לתמכו לכך מדקדקין שלא יהיה פ"פ למלה"ש גם אם לא יסייע הש"י להכריע לטובתינו וע"י זה דרכינו מפולש דרך כל עולם יצירה עולם המלאכים שאין להם שום פת"פ כיון שהוא בלי סיוע הש"י וכנ"ל וזהו וישם לך שלום עשה שלום במרומיו שגם האומרים מה אנו יסכימו ויאמרו מי כעמך ישראל גוי אחד:
ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום וכו' שמעתי ממו"ר הרב הגדול המפורסים בש"ט מוה' משה יודא ליב ע"ה מ"כ בק"ק סאסוב יצ"ו. נשיא אחד ליום שבחי' נשיאות הוא מדה זו שלא ידאג רק דבר יום ביומו כן שמעתי ממנו סתם (ע' לעיל בפסוק יברכך ה') ואולי היה כן כוונתו בתיבת נשיא אחד ליום ואולי היה כוונתו בזה ע"ד שאמרו חז"ל לישתמש אינש בכסא דמוקרא חדא יומא והדר ליתבר דהיינו בהמתמנה לשם שמים וזהו כל יוקר המנוי בעיניו ומ"מ היה חשש שיהיה רק ליום אחד כמ"ש שם ומ"מ היה מפויס גם אם רק יום יעמוד בהמנוי ויעבוד להש"י בתיקון הרבים וכן הוא בחי' נשיא שעי"ז הוא כטל מהש"י אשר לא יקוה לאיש ולא יחכוף לבריה. ואולי היה כוונתו מצד דביקות באחדות כל היום ביראת ה' או אולי היה כוונתו שבכל יום יקשור א"ע בדביקות בתחילה ואח"כ כל מה שעושה ביומו על דעת הראשונה הוא עושה: