מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת מקץ
וחמש את ארץ מצרים. היינו ע"ד ששמעתי מדרשן אחד נתן תתן. היינו נתן מתחלה הפרשת מעשר או חומש קודם שיבוא העני ואח"כ תתן לעני מהמופרש בידך לצדקה מכבר ולא ירע לבבך בתתך. כי אדרבה תהיה עומד ומצפה מתי יבוא לידי עני שאתן לו וכן תצפה שירויח לך השי"ת ממון כדי שתרבה צדקה. וזש"א וחמש שהוא נטילת חומש לקצת מפרשים ז"ל והיינו הפרשת החומש לצדקה שיוסף הצדיק ע"ה תיקון העולם בצדקה טובה בלב טוב:
והורדתם את שיבתי ביגון שחולה. ובריש פ' ויגש בהגשת יהודה ע"ה ליוסף הצע"ה כתיב ברעה שאולת. ואח"כ כתיב ג"כ ביגון שאולה. וי"ל הכוונה בזה. כי יעקב אע"ה היה בטוח שלא ימות אחד מבניו בחייו כיון שכבר הובטח מהש"י:
כי לא אעזבך וראה הנס די"ב האבנים דהמקום שנעשו אבן אחד אשר שם מראשותיו. להודיעו שממנו יהיה נבנה י"ב גבולי עולם שבספר יציה"ק בי"ב שבטי יה שיוליד. ואם חסר אחר ח"ו אין העולם עומד. ולזה אמר ביגון ולא אמר ברעה. כי לא תאונה אליו רעה בשום אופן. ואי אפשר שימות אחד מבניו בחייו. שזה נקרא רעה ח"ו כי כתיב טוב אני לך מעשרה בנים. הרי שבנים הוא בחינת טוב ובחסרון בנים שהוא בחי' טוב ובחסרון בנים שהוא בחי' טוב הרי יש רעה ח"ו. ולזה רק ביגון כי עכ"פ הגוף עביד את שלו. וגם אם נפשו יודעת מאוד בדרך בטחון בהש"י. מ"מ כיון שאין לנגד עיניו בטחונו:
הגוף עביד דידיה בדרך עוצב ויגון. משא"כ יהודה ע"ה בהגשתו לפני יוהצע"ה. שסבר עליו שהוא נביא וחסיד מחסידי אוה"ע בראותי מעשה הגביע. היה ירא לומר לפניו רמז הבטחון שיש ליעא"ה בבנין עוה"ב כדי שלא יתקנא בהם ח"ו:
לזה אמר ברעה כאלו ח"ו אפשר שיצוייר שימות אחד מבניו בחייו ואח"כ ביגון כי לא חשש עוד שידקדק בלשונו מאחר שאמר קודם ברעה כנ"ל ויגיל יעקב ישמח ישראל תמיד:
ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש יש לפרש שמרמז למה שאמרו חז"ל במד"ר הק' ובזוה"ק שאותן השבטים שלא בירך יעקב אע"ה הניח שיברך אותם משה רבע"ה. והיינו רמז ואל שדי גימ' משה יתן לכם רחמים לפני האיש זה הקב"ה שנקרא איש מלחמה וי"ל ג"כ ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש זה משה רבע"ה שנקרא איש האלקים שהוא יברך אותם יחי ראובן ואל ימות וכו' כידוע:
גם י"ל ואל שדי יתן לכם רחמים. ברמז עפ"י מ"ש במק"א בבחי' אל מלא רחמים דהיינו שהמילוי של אל כזה ל"ף מ"ד גימ' זקן תרגום של דקן ובחי' זקן מורה רחמים כמו שאמרו חז"ל והיינו אל מלא רחמים וחסד אלל וב' פעמים זק"ן גימ' שד"י והיינו רמז ואל שדי שבחי' אל ובחי' שדי שהם מורים רחמים כנ"ל יתן לכם רחמים היטב:
וטבוח טבח והכן:
הכנה גימטריא יסוד שמכוון לערב שבתן בבחינת סדר ז' ימי בראשית. נגד ז' מדות דספירה ולזה כתיב בעשבת"ק והכינו את אשר יביאו. והרבני השנון מוהר"ר מאיר ני' הלוי מ"ק נדבורנא יצו אמר עפי"ז על מה שאמרו חז"ל והכן דגבי יוסף הצדיק ע"ה. אין והכן אלא שבת"ק שנאמר והכינו וכו' שמכוון למדת יוסהצע"ה יסוד צדיק כידוע.
ירד ירדנו בתחלה לשבור אוכל:
כי זה כל האדם אשר מעשיו לש"ש שלחנו מכפר עליו כמו שאמרו חז"ל ומ"מ סגנון האכילה שבעוה"ז בבחי' אוכלים ושותים כבהמה הוא ירידה עצומה בבחי' מחיתות דרגא לסתר המדרגות בבחי' השבירה שבבחי' מלכין דמיתו שבירתן מטהרתן שבירתן זו מיתתן ונחיתות דרגא היינו בחי' מיתה כבזוה"ק והיינו ירד ירדנו לשבור היינו השבירה אך ירידה זו לצורך עלייה להעלות ניה"ק ואסיפתן מטהרתן וע"י שלחנו של אדם לש"ש הוא כמזבח ומכפר וזוכה לטוב וכמ"ש בזוה"ק שעת סעודה שעת מלחמה ואולי הוא מצד הברירה מתוך הפסולת וצריך התגברות היטב:
גם ירד ירדנו בתחילה וכו' מעיקרא כי עביד איניש אדעתיה דנפשיה עביד הוה ליה בחי' אוכלים כבההה ואין עלייה ע"י לב נוהג בחכמה לש"ש מ"מ השני ירידות בתחלה הם לשבור אוכל כי מתוך שלא לשמה בא לשמה ונתקן הכל היטב וכ"ה הרמז שובו בתשובה ושברו לנו גימ' פ"ו גימ' אלקים מדה"ד ע"י מעט אוכל ולא בבחי' אוכלים ושותים כבהמה ורק בבחי' שאמרו חז"ל סעודה שהנאתך ממנה משוך ידך הימנה ורק לאכול במתינות מצד רוח האדם העולה למעלה בכוונות רציות כידוע בשם האר"י ע"ה או מצד שיהיה בריא וחזק לעבודת הש"י וכמ"ש במק"א בזה ולא מצד רוח הבהמת היורדת למטה לארציות ותאוה תערב לנפש לא טוב ח"ו: