מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת מטות
וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל בבחי' זקן ונשוא פנים הוא הראש נביא מורה שקר הוא הזנב וזהו ראשי המטות ובמק"א כתבתי בזה שלזה היה משה רבינו ע"ה כלליית הדעת של כל עב"י מצד שהוא רבן של כל ישראל של כל הדורות ואדון כל הנביאים א"כ הוא הראש האמת והדעת משכנו הוא במוח שבראש א"כ היה כלול בו כל הדעת של כל עב"י מכל דורות עולם ובתר רישא גופא גרור וכל השייכים אליו לטובה וזהו ראשי המטות לבני ישראל. כי כל נשיא הוא הראש והדעת מכל שבטו וכנ"ל וכך הוא בחי' שרי עשרות ושרי מאות ובתר רישא גופא גריר:
לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. לא יחל דברו היינו כשאמר להדיא לשון נ דר או שבועה ככל היוצא מפיו יעשה היינו כנויי נדרים ושבועות שהיא רק דמיון ועיין בש"ס בזה גם י"ל לא יחל דברו ע"י קום ועשה רק ישאר בשב ואל תעשה כפי דבריו ככל היוצא מפיו יעשה בקום ועשה כפי דבריו:
אישה הפרם וה' יסלח לה מ"ד מה שאמרו חז"ל כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו הצדק ולכאורה יקשה הלא החכמה אינה גוזרת שתועיל תשוב' ורק השי"ת למען שמו הרחום והנקדש בצדקה מקבל השבים לפניו בכל לב אך הכוונה כאן כיון שאישה הפרם א"כ עלה בידה בשר כשר רק כוונתה הי' לעביר' כיון שלא ידעה ההפרה הרי יש בזה הסכמה מהשי"ת ומבית דינו הצדק כי מ"מ גופא דעובדא היה בלי שום מכשול עון רק כוונת הלב היה בעביר' וזה שייך להש"י לבדו כי הוא לבדו יודע מחשבות בני אדם וזהו וה' יסלח לה שמוסכם מהש"י ומבית דינו הצדק לטובה:
בין אב לבתו בנעוריה בית אביה שמעתי בדרך רמז בין אב לבתו מרמז על חודש אלול שמזלו בתולה שאחר אב. ונראה שהכוונה בבחי' מאמר הזוהר הקדוש קם ר' שמעון וכו' שאומרים קודם כל נדרי כידוע מה שכתוב שם וי"ל ג"כ בין אב לבתו בנעוריה בית אביה שהכוונה בדרך רמז בין אב לבתו בין יפתח ובתו ז"ל והיינו בנעוריה כידוע שהלכה לבכות על ימי נעוריה וחז"ל אמרו שם וירדתי על ההרים אלו הסנהדרין כידוע מחז"ל בזה היטב:
גדרות צאן נבנה למקנינו פה וערים לטפינו:
י"ל שמה שהקדימו גדרות להערים לא שהי' כן מלבם. שהרי ידוע מה שאומרים העולם שלכך לא כתיב בפ' והי' אם שמוע ובכל מאודיכם כיון שאחז"ל אם נאמר בכל נפשך לא נאמר ובכל מאודך אלא משום שיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו כידוע. אין זה כ"א ביחיד כלשון יש לך אדם משא"כ פ' והי' דכתיבא בלשון רבים א"א דרבים שנים כאחד שיהי' בהם מדה זו הגרועה וא"צ לכתוב בכל מאודיך כיון דכתיב ובכל נפשך כן שמעתי וא"כ רחוק לומר שכוונת בני גד ובני ראובן ז"ל היתה להקדים המקנה רק כוונתם היתה כראוי רק בפיהם אמרו כאלו עיקר הבנין שיעשו קודם לכתם משם הוא רק במקנה ולא יתנגדו עליהם האויבים כ"כ ומ"מ הקפיד עליהם משרבע"ה מצד שראוי שיהי' פה ולב שווים בדיבורים לפניו שהוא כמדבר לפני הש"י וגם שעוף השמים יוליך הקול מ"מ הרי הכל בידי הש"י כחומר ביד היוצר ואין חשש לומר כפי מה שהוא בלב. וצייתוהו אח"כ ואמרו טפינו ואח"כ מקנינו להקדים בפיהם העיקר שבלב:
ועפי"ז הוא מ"ש בני ערים והיוצא מפיכם תעשו ע"ד מ"ש במק"א בשם האר"י ז"ל לא יחל דברו עי"ז ככל היוצא מפיו יעשה שנעשה מן דברי פה עב"י ששומרים פיהם בקדושה שמים חדשה וכו' ונשמעת תפלתם וגם היוצא בהיסח הדעת לטובת עב"י הוא מתקיים תיכף וכן השמירה מגדר אחד בפה ואחד בלב הוא ג"כ השמירה מחילול הדיבור שלא יהי' לבו חלל בקרבו מכפי מה שיוצא מפיו ולזה ע"י מה שהזהירם להקדים גם בפיהם העיקר כנ"ל עי"ז היוצא מפיהם יהיה נעשה תיכף לטובה:
גם י"ל עדמ"ש בספה"ק בכור שור כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים שגם שיש צדיקים שממונם חביב עליהם מגופם מ"מ לא ינוח עליהם עונש כמו על רשע שענשו חמור עבור מדה זו מד שלא ישליטנו אלקים בעמלו. וההפרש הוא למאן לא ישלחו הצדיקים בעוולתה ידיהם:
וכיון שהממון הבא לידם הוא משומר מכל עוולה נכון להם לחוס עליו הרבה עי"ש:
וכן הוא בזה שאמר להם משה רבע"ה ודעו חטאתכם אשר ימצא אתכם שבמדה שאתם מודדין יומדד לכם שאתם עוברים על ואהבת לרעך כמוך. ורוצים ליטול חלק יפה. כן יקבלו זולתכם חלק יפה. ועכ"פ בנו ערים וכו' וגדרות שכיון שיש בכם גדר עוולה ליתן עינכם בחלק יפה ראוי בכם שעכ"פ לא יהי' ממוון חביב עליכם כ"כ תקדימו העיקר לטובה ולנכון.
ודעו חטאתכם אשר ימצא אתכם י"ל עדמ"ש במק"א שלשון מציאה מורה על היסח הדעת. והכוונה מצד שהם הו סומכין א"ע על הנס שבודאי לא יטוש הש"י עמי ונלעזרם לכבוש הארץ ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. בזה אמר להם שידעו שהמטריח לעשות לו נס מנכין לו מזכיותיו ח"ו. ועי"ז לא תבא הגוביינא דחטאתכם בדרך ומדה במרה שהוא מזכרת עון להזכר ע"י הפרעון מדת החטא כדי בשוב ולתקנו כידוע. משא"כ כשיהי' בגדר נכוי זכיותם אין הרגש בלל לידע מהו החטא ויהי' בהיסח הדעת לגמרי אך עכשיו אני מודיעכם ומזהירכם שלא לחטוא ועי"ז יהי' לכם כל טוב סלה:
ובזה ידויק מ"ש תחלה והייתם נקיים מה' ומישראל שזה מורה שזה נוגע לשמים ולבריות כי כן הוא כל חטא שהוא במצות שבינו לבריות ואח"כ אמר הנה חטאתם לה'. ולהנ"ל ניחא כי כיון שחטאם הוא ע"י מה שבוטחים בהש"י ובישועתי. הנה כשיזדרזו יעשו ניחותא גם לבריותש יפולא עליהם שום פחד מתחלה ואם יחטאו ח"ו הרי עיקר החטא נוגע במה שהם מטריחים להש"י לנסים בחנם כי הרי לה' הישועה ודאי גם במעט. רק הם יעשו המצוה שלא להטריח הש"י לעשות דרך נס ועי"ז יהיו נקיים מה' ומישראל לטובה:
הנח חטאתם לה'. י"ל מצר שהם סוכו א"ע שאח"כ ימחלו להם עב"י מלילך. ויהי' זה עפ"י משקל ואהבת לרעך כמוך לרחם עליהם על מה שהם מרחיקים נדוד מביתם כיון שכבר זכו בנחלתם מעכשיו:
אך הש"י הוא בוחן לבות במה שאתם נוטים ח"ו ממשקל הנכון בבחי' ואהבת לרעך כמוך:
ומצרף הסוף עם התחלה שאינכם בכלל זכיה בנחלה דכאן כ"א ע"מ שתקיימו התנאי לעבור חלוץ. וז"ש הנה חטאתם לה'. גם אם הם ימחלו בסוף מ"מ לצאת י"ח נ"ר הש"י תקיימו התנאי לטובה ויהי' עי"ז כל טוב לכם בכלל עב"י סלה בטובה שלימה נכונה.
גם י"ל מ"ש חטאתם לה'. כי כוונתם היה ע"ד משאחז"ל אחים שחלקו אין מחזירין זה לזה ביובל. אי נימא יש ברירה והם באי בתחלה בטענה מצד שהרי זה בגדר זה נהכה וזה כא חסר שכיון שלהם היה מקנה עצום יהי' להם הנאה בנוטלם הארץ הה א ולשאר שבטים יהי' יותר תועלת ליטול ארצות שאינם מסוגלים למקנה. ומשה רבע"ה לא הסכים להם בזה. כדקיי"ל בח"מ סי' שס"ג. דאין כופין על מדחס"י בזה נהנה וזה לא חסר. ורק כשא"א לחברו לעשות לו הנאה מזה משא"כ בזה שכבר אפשר לזולתם ג"כ לקבית לתם ומקנה רב גם הרי יש בזה זה חסר מצד הצטרכותם למלחמה עדיין והם אם לא יעברו חליץ לא יהי' עליהם עול ואחדיות המלחמה. וכתבתי לעיל שבנס מנכין מזכיות. גם הרי יש קטרוג ח"ו בשעת סכנה וכתיב כי תצא למלחמה ונשמרת וכו' וחוזרין מעורכי המלחמה גם ע"י שיחה בין תפילה לתפילה או בין ישתבח ליוצר כי על עב"י יש דקדוקים רבים בתורה ומצות שהרבה לנו הש"י. נמצא אין כאן גדר זה נהנה וזה לא חסר ולזה ע"י מה שהבטיחו לעבור חוץ יש צד זה נהנה וזה לא חסר באשר הוא שם כיון שזולתם לא קנו עדיין מקנה כ"כ וכיון שהחלוקה נמסרה ליד משה רבע"ה והפקר ב"ד הפקר לזה הבטיחם להנחילם ארץ מקנה אם יעברו חלוץ ואח"כ שהקדימו המקנה לטפם. הרגיש מזה משה רבע"ה שיש בזה צד רמיה כי לעשות הטפל עיקר אין רבים חשודים בכך כנ"ל והרגיש שכוונתם בההקדמה הוא להראות שזוכים בדין זה נהנה וזה לא חסר ע"י המקנה ועי"ז היה חושש שאחר שיוחבט להם ארץ מקנה יאמרו כבר איגלאי מילתא למפרע שזה חלקינו וגורלנו מתחלה כי יש ברירה כנ"ל. ויחזרו בהם אח"כ מלילך חלוץ ויטענו שכיון שכבר הם מוחזקים בחלקם הממע"ה לומר שאין זה חחקם מעיקרא. כי מאי דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא הוא רק מצד ספק להרבה פוסקים ז"ל עפ"י ז"ג רפ"ב דגיטין. ובזה נמצא שהם ישארו נקיים מישראל כי איני יודע אם נתחייבתי א"א להוציא בדיינים כנל. וגם אם נימא שזה מקרי איני יודע אם פרעתי כיון דנחתי אדעתא של פרעון הליכת חלוץ. עכ"ז הרי שניהם אינם יודעים אם פרע דלכ"ע פטור בדיני אדם גם הרי אי יש ברירה אין כאן חיוב מעיקרא כי לא חייבו א"ע רק ע"י טענת האחיכם וכו' ואתם תשבו פה משא"כ אי יש ברירה. אך הרי לצאת י"ש חייב בשניהם אינם יודעים אם פרע וגם בשניהם אינם יודעים אם נתחייב. וזה הנה חטאתם לה':
עכ"פ בדיני שמים. וזירזם אז שיקדימו הערים לבני ביתם. כי טענת המקנה איננה טענה מכרעת כלל כי אין זה גדר זה נהנה וזה לא חסר כיון דאי בעו אינהו בקרה וצאנם ירביון מאד. ולזה השריש התנאי בהחלט מכל צר שלא יושאר גם בדיינים שום פת"פ לומר שהם מוחזקים. כי אם לא יעברו חלוץ לא זכו כלל ועיקרא בארץ המקנה וגם בניניהם שם יהי' נדון כיורד שלא ברשות כיון שע"מ כן ניתן להם רשות לבנות. ע"מ ש עברו חלוץ. וגם שהיה מקום לומר שגם בתנאי זה שעושה משה רבע"ת עם הזקנים ג"כ שייך לומר בו אין ברירה למפרע וא"כ יהיו הבנינים בדרך יותר ברשות כידוע. גם יושאר צר לומר שהם מוחזקים כיון שאין ברירה ויושאר להם טענה בממ"נ. אם יש ברירה הוי זכו בחלקם מעיקרא. ואם אין ברירה הרי אין גרעון ע"י התנאי דמשא רבע"ה. ונשארים עכ"פ מוחזקים ולא יהי' אפשר להוציא מהם מספק:
שעכ"פ גם אם אין ברירה ודאי, מ"מ יוכל להיות שזה חלקם מעיקרא כיון שזכו ביציאת מצרים כל אחד ואחד לפי סך נפשות משפחתו כידוע:
ול"ש בזה לומר דאזלינן בתר רובא וחלקם ברובא א שתאר שהרי בקבוע ל"ש רובא כידוע. ולזה התנה משרבע"ה התנאי שנית לפני יב"ן ואלעזר הכה"ג והזקנים ע"ה. שעכ"פ מצד הפקר ב"ד הפקר יופרו מחשבות הערומים שבהם ויהי' קושטא קאי לנכון ובפרט במה שאמרו כי באה נחלתינו מעבר לירדן בזה השמיעו כוונתם להיות בגדר מוחזקים ולזה אמר להם חטאתם אשר ימצא אתכם בגדר היסח הדעת כנ"ל כי כיון שפטורים מדיני אדם לסברתם ונטייתם היה לגדר כל דאלים גבר והשתלחות בשרירות לבם לגבי בין איש לחבירו:
בכי האי גוונא עכ"פ גם שידעו מדת המשפט הנכון שכל דרכי הש"י משפט. עכ"ז כבר יש משפטים בדרך כל דאלים גבר כידוע ואם לא ישמרו א"ע ממה שלצאת י"ש אין זה מספיק. הנה מדה במדה יבוא בהיסח דעתן מה שהיה שלא היו נמצאין לגבי בחי' מקרה. גם כיון שהש"י עיניו אל יריאיו וכו' ישומר עב"י לעולם בכלל ובפרט. אך עי"ז שיבטו לדרך ההשתלחות דשרירות לב ודאלים גבר במדה זו יומדדו ח"ו בהיסח דעתן שיומצאו לדרכים מקריים ע"י החטא מה שלא הי' כן זולת מודדין במדה זו כנ"ל וזהו ענין מציאה בהיסח הדעת בגדר השתלחות בחסרון שמירה מעולה בבחי' הרדיפה מצד דאלים גבר ולולא שמירת הש"י מזה אין קיום. וע"י מה שעברו חלוץ נשארנו כולנו בשמירה מעונה הש"י לטובה: