אור ברסלב
מחזה לאברהם פרשת יתרו

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

פרשת יתרו

פרשת בשלח

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה:

אין שמיעה אלא לשון הבנה כמו כי שומע יוסף גם שהיה עבד כי בני קטורה הם עבדי בני ישראל לעולם ובדברים לא יווסר עבד מ"מ כמו שברא מזכה אבא מעין כן חתנו כבנו וביותר בני בתו כבנים וע"י שהיה חותן משה רבע"ה זכה להבנה טובה להבין מעשי הש"י ב"ה וב"ש (ואולי זכה לשמיעה טובה מצד שהיה חותן משה וטוב לצדיק טוב לשכינו וכל השייכים אליו לטובה) וע"י שזכה להבין התגייר את עצמו כי בינה היא עולם התשובה פנימיות עלמא דאתגליין חידוש טוב ועי"ז נהפך לבו לטוב ונעשה כבריה חדשה לטובה שלימה נצחיות:

אני חותנך יתרו בא אליך:

היינו למדתך עניוות וזכה לזה ע"י שהיה חותן משה רבע"ה כלליית הדעת טוב דעב"י. ולזה זכה להוסיף פרשה אחת בתוה"ק ע"י עניוות כמ"ש ולא תעלה במעלות ואלה המשפטים ע"י שלא תעלה במעלות להחזיק עצמך בנשיאות רק תהיה בענוה תזכה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לעשות משפטים טובים בעב"י וכמש"ה ידרך ענוים במשפט וממדבר מתנה מי שמשים א"ע כמדבר זוכה לתוה"ק והתוה"ק נמשלה למים שעוזבים הגבוה ויורדים לנמוך והיינו וילמד ענווים דרכו שהתוה"ק ניתנה לו במתנה:

ויקח יתרו עולה וזבחים ויבא אהרן לאכול לחם עם חותן משה לפי מ"ש במקו"ר שתיבת עם מורה טפל קשה מדוע היו הם טפלים לו בסעודה הלא אכילתם מן אז היה חשוב יותר מאכילת כל מעדני עולם ולמה היה חביב עליהם הסעודה כ"כ עד שעשו א"ע טפלים וי"ל כפשוטו כיון שכתיב עולה וזבחים דהיינו שלמים והם נאכלים לבעלים ואכילתם מצוה משולחן גבוה וזה חשוב יותר מאכילת מן כיון שהיא אכילה של מצוה. וגם אם אכילת אהרן כה"ג ע"ה היה אז חזה ושוק של שלמים שאכילתם חשיבה יותר מן אכילת בשר השלמים של בעלים (ואולי קודם מתן תוה"ק לא הי' מפרישין חזה ושוק כלל ובפרט שלא נתכהן אהרן ע"ה עד אחר מתן תוה"ק ובנין המשכן הק' או מצד שהעבודה היה אז בבכורות היו הם אוכלים חזה ושוק) מ"מ גם שכהנים משולחן גבוה קזכו עכ"ז כיון שבעל הקרבן גורם גם אכילת הכהן הרי הכהן נראה כטפל לו ולזה לא כתיב ויאכלו עם רק ויבא, עם כי גוף האכילה היא משולחן גבוה רק מה שקראם (ובפרט אז שלא היה עדיין משמרות היה טובת הנאה של בעלים ליתן למי שירצה) בזה היו הם נראים כנופלים לו:

ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב:

ואחז"ל אפשר לומר כן אלא כל דיין שדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעב"ר וכו' והקשו שם המהרש"א והרי"ף ז"ל שאם הכוונה כמו שאחז"ל א"כ מה שאל יתרו אא"כ מדוע אתה יושב וכו' למה מכביד על עצמו עול כזה. הרי מתרץ בשאלתו שלמעלת המצוה מתרפק ביותר ועיי"ש מה שתירצו וי"ל ג"כ ששאלו ממ"נ שאם המשפט הוא בשיקול הדעת הרי מדת חסידות אל תהי דן יחידי גם כשקיבלוהו וא"כ מדוע אתה יושב לבניך ואם המשפט הוא בפרטות מפי הגבורה שכן היה מעלת נבואת משרבע"ה שתיכף שביקש דבר מהש"י חלה עליו הנבואה תיכף כמו במעשה דטמאי נפש שאמר עמדו ואשמעה מה יצוה ד' לכם וכן היה שענהו הש"י וכן במעשה דבנות צלפחד שהשיב לו הש"י תיכף והיא נבואתו כאשר ידבר איש אל רעהו א"כ אין מה שמכוון אמת לאמתו מצדו רק מהודעת השי"ת אליו ולא שייך מבוקר עד הערב ולמה מתרפק כ"כ והשיב לו משרנע"ה שיש ב' מעלות בדבר א' שההלכות מודיעו הש"י יחיד האמיתי והוא הדן ולו נאה ולא שייך עוד אל תהי דן יחידי כיון שההלכות אינם ממנו רק מפורש מהיחיד האמיתי וזהו את חוקי אלקים ואת תורותיו דהיינו הש"י בעצמו מלמדו המשפטים וב' ושפטתי בין איש ובין רעהו שמתרפק ונחית לדיעות בני אדם להציל מרמיה וזהו בין איש ובין רעהו לפי חילוק דיעות אנשים להבחין מרמיות וב' מעלות אלו מרומז במש"ה אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון ואין ברוחו רמיה. דהיינו מצד גופי ההלכות שמהש"י ולא בא לידו שום מכשול עון בדבר הוראה ואין ברוחו רמיה דהיינו שמבחין הרמיות בדיעות בני אדם לטובה:

גי"ל ששאלת יתרו ז"ל היתה מצד מ"ש בתדב"א ז"ל שהקב"ה שליש היום דן ושליש היום זן לבריותיו וכו' וראוי להדבק בדרכי הש"י ושאל אותו מדוע אתה יושב מבוקר עד ערב שסבר שהוא יושב רק למשפט ושאלו למה אין מדביק במדותיו יתברך והשיב שעוסק ג"כ ללמדם חוקי הש"י ונכללו ג' בחינות שליש שבתד"א ז"ל בהנהגת משפט ולימוד ופרנסה ובכלל עובדא של משה רבע"ה במשפט נכלל ממילא סדרי פרנסת עב"י לטובה:

גם מדוע אתה יושב לבדיך:

מצד דלגבי ערך דביקותו בהש"י. היה זמן עסקו בין דיעות בני אדם למשפט בחינת חות דרגא וכבחינת הכנסת אורחים דהמלה"ש שהיה בבחינת גרעון מהקבלת פני שכינה וזהו מדוע אתה יושב לבדיך בגרעון צוותא דהשכינה הק' וכן הוא בתד"א ז"ל שהיושב ועוסק בתוה"ק כביכול הש"י יושב נגדו והשיב לו לדרוש אלקים כי גבי דיינים כתיב אלקים נצב:

מדוע אתה יושב. ע"ד יושב בתענית שלא מצד תשובה נקרא חוטא וכיון שאין לדיין לאכול בפני רבים היה משרבע"ה עי"ז בתענית כל היום וגם ההשגה יותר נכונה ע"י אכילה כמשאחז"ל דלא אכילנא בשרא דתורא וכו' ואמר מדוע אתה יושב כיון שכל העם נצב עליך מבוקר עד ערב עי"ז אתה יושב בתענית וכיון שמעלת אמת לאמתו בעיא צילותא כיומא וע"י תענית אין הדעת צלולה כ"כ לתוספות השגת אלוקית ורמז לו בתיבת ערב שאין לו צילותא כיומא רק כערב ע"י תעניתו ואמר משרבע"ה כי יבוא אלי העם שכיון שאין דין זולתו בעולם. וכבר באו המשפטים קודם אכילה אין לו להקדים האכילה וכמ"ש במקום אחר ע"פ מ"ש בזוה"ק שגם דיני ממונות צ"ל לפני אכילה דהיינו אם באו לפניו קודם אכילה אין לו להקדים האכילה. ומה שאמרת אין לי צילותא כיומא שהש"י לפניו אורה תמיד ושומר מצוה לא ידע דבר רע ועוסק במצוה פטור ממצוה ועי"ז יש התרשלות מזמן קביעות סעודתו:

איעצך ויהי אלהים עמך וכו' והיה הדבר הגדול יביאו אליך והדבר הקטן ישפוטו הם. דהיינו שהם ישמעו הטענות ויציעו לפניו שיאמר משה. רבמ"ה הכרעת ההלכה למעשה לפי סברת התוספות ז"ל שביו"ד סימן רמ"ב שברבו מובהק לא מהני גם נתינת רשות להורות תוך ג' פרסאות (שיעור מחנה עב"י במדבר) צ"ל שעצת יתרו ע"ה הייתה שכל הלכה בפרטות יאמר להם משה רבינו ע"ה והם יאמרו בשמו בפרטות שבכך מסברא מודו כ"ע דאין בכך מעין מורה לפני רבו משום צד (וגם שאמרו חז"ל שגם הדרש סתם של תלמיד הו"ל כאומר בפירוש בשם רבו כי הכל יודעים וכו' אולי אין מועיל כן לגבי איסור ההוראה הלכה למעשה לפני רבו גם ברשותו שהרי התוספות ז"ל איירי דווקא ברב מובהק שרוב או כל חכמתו ממנו וממילא ידוע כן לרבים. ורחוק לומר דאיירי דוקא באין ידוע כן לכל או דוקא בשאין כל חכמתו ממנו שע"י זה אין ידוע כ"כ וסוברים שמשלו הוא מורה:

גם רחוק לומר שבממונות קיל כמ"ש התוספות נ"ל דקיל לגבי שתה אל יזרח מיי"ש כ איסור הוראה בפני רבו נזכר בדברי חז"ל כמה מטעמייהו גבי ממונות. גם הרי אין הטעם רק מצד דלאו מסתייע לכוון כהלכה והוא גם מטעם כבוד רבו) שאומר בפירוש בפרטות מפי רבו וכתורגמן או שוטר האומה בשם הדיינים כידוע:

ודרך אגדה היה מקום לומר לפי סברת התוספות ז"ל שלכן כתיב ויהי אלהים עמך דהיינו שכמו שהשפיע הש"י חכמתו אליך כן ישפיע הש"י להם שלא על ידך וכמו שאתה השפעת להם חכמה שהשפיע לך הש"י כן ישפיע להם הש"י שלא על ידך רק כדרך אצילות רוה"ק מהש"י בעצמו בבחי' כי יתן רוחו וכו' ועל ידי זה יש לומר שיותן מהש"י רוב חכמתם ויועיל רשות להורות לפני משה רבינו ע"ה:

ולהנ"ל שאמר שיורו בפרטות בשליחות ממשה רבינו ע"ה שכן הוא המוחוור שבסברות הנ"ל (להצד סברא הנ"ל לומר שממנות קיל היה מדויק מש"ה לשפוט וכו' והוריתי החוקים וכו') שהרי ודאי משה רבינו ע"ה רב מובהק לכל אחד ואחד מעם בני ישראל וחכמתם ממנו ואלו היה קבוע מאז להזקנים ז"ל שיהיה רוב חכמתם שלא ע"י משה רבינו ע"ה לא היה יהושיע בן נון ז"ל מקפיד אח"כ (מ"מ י"ל שסבר שהיה בלא רשות ממשה רבינו ע"ה ואסור גם לפני רב שאין רוב חכמתו ממנו. וכ"ש בגדול הדור וכל הדורות דלית דכוותיה ואמר לו משה רבע"ה שהוא נותן להם רשות ומי יתן וכו') לפי זה ידויק מש"ה ויהי אלהים עמך שרק עמך יהיה בחי' מש"ה ועמכם בדבר המשפט אלהים נצב בעדת אל והם לא יאמרו רק כמו שוטר המשמיע כנ"ל גם בחי' אלקים עמך בתחי' וה' עמו שהלכה כמותו ובכל מקום כמו שאמרו חז"ל גבי דוד המלך ע"ה כמ"ש במקו"ר בזה והוא בחי' עניו עם ענוותנים וזש"א ויהי אלהים לאסוקי הלכתא נכון שיהיה רק עמך שאתה עניו מכל האדם:

ויחן שם ישראל נגד ההר. נגד היצר הרע שלצדיקים נדמה כהר וקשה כהר הברזל והיינו שאמרו חז"ל בלב אחד כי שני הלבבות שבאדם לב חכם לימין ולב כסיל לשמאל נעשה לב אחד שכבשו לב השני ונשאר להם לב אחד לתשובה וכמ"ש בפיוט דד"ה ועמך תלוים בתשובה להתיחד שני הלבבות לך כאחד לאחד ואז פסקה זוהמתן ונעשו שמלה"ש כידוע והמלאכים אין להם אלא לב אחד לבכם כתיב והצדיקים לבם בידם וזהו ויסעו מרפידים במה שהיו מקודם ברפיון ידים ח"ו ובשפלות ידים ידלוף בית נסעו מזה ויחן נגד ההר מה שהיצה"ר הוא כנגדו אם לא זכה ח"ו וחנו אז כאיש אחד חבירים וכולך יפה רעייתי וכו' וכששלום בין עב"י ואז הש"י מלך עליהם ויהי בישורין מלך בהתאסף יחד שבטי ישראל ובחי' מתן תורה הק' שייך גם כן לשלום בבחי' וישב ה' מלך לעולם ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום דהיינו שהמלוכה של הש"י ונתינת עוז התורה הק' הוא ע"י השלום וכנ"ל:

והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. י"ל שקאי אגרים שמתוספין תמיד מכל אוה"ע. ואין אומה שנמנע מלקבלה שגם מעמון ומואב מקבלים הנקבות. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כי גירי הצדק מדריגתם תחת כנפי ששכינה משא"כ עב"י מדריגתם למעלה. ומ"מ משפט אחד כגר כאזרח. ושכר דטפל לעושי עצוה כעושי מצות והרי גירי צדק הם טפלים לעב"י. ולזה שייך שפיר והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ שהאוצר החביב מסתגל גם מאוה"ע והכל בכלל הויה שלכם. ואתם בעצמיכם תהיו ממלכת כהנים אלה הדברים אשר תדבר לבני ישראל כי הגרים בכלל בית עקב אזי בני ישראל סתם קודם שנקבע קבלת גרים להדיא משמעותו היא רק אבני אברהם יצחק ויעקב ע"ה אבותינו הק':

וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם. הוא בבחי' הדרגות היכל לבוש גוף נשמה שהם נגד אבי"ע למפרע וכל אחד ואחד מבחי' אלו יש בו ד' בחי' כמ"ש בפע"ח הק'. ובחי' לבוש הוא נגד יצירת והיינו תיקון חטא עה"ד שהוא ביצירה כדי לזכות לעץ חיים בריאה ע"י התורה הק' גם תיקון היצירה הוא נגד בחי' ו' מקנן ביצירה. והיינו בחי' קול שהוא בחי' מתן תורה הק' שנתגלה בחינת קול ותורה הק' בבחי' רואים את הקולות. ומרמז גם כן לבחי' גאות לבש עוז התו"הק לעמו יתן:

גם הוא בבחי' וכבסו בגדיכם והטהרו טהרה כפולה של הבגדים ושל עצמם והוא בבחי' ב"פ ר"ך מימינא (ב"פ טהרה עמה"כ גימ' ב"פ רך) מהשע"שע בבחי' ואהיה אצלו אמון שעשועים דקאי על התורה הק' ומימינו אש דת לעב"י התו"הק שניתנה בימין וב"פ ר"ך גימ' תם מדתו של יעקב אע"ה שממדתו היה הקול הנשמע ועם א' דאנכי ראש הדברות הק' הרי זה בחי' אמת ראש דברך אמת:

לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. י"ל בבחינת רמז על איסור הסחת דעת מהתפילין והיינו עפ"י מה שאמרו חז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין שבראש והיינו לא תשא את שם ה' זו תפילין הק' לשוא לשיח בהם דברי שוא ותפל וח"ו לעם בני ישראל הנושאים שם ה' על ראשם לסיח דעת מהם אף רגע וכהק"ו שאמרו שם בגמרא מציץ שיש בי אזכרה אחת אמרה תודה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהם אזכרות הרבה עאכ"ו ובפרט לדבר בתם דברי רוח אין קץ הבל הבלים שזה הוא ודאי בגדר לא תשא שם ה' לשוא כי זה הוא שוא בעצם הבל ואין בם מועיל לדרכי הש"י והאר"י סקד' לא היה מדבר בבי"הכ אף בדברי תורה ויראה ומכ"ש בתפילין הק' שהם קדושה עצמיות היטב:

ומשה נגש אל הערפל:

י"ל ע"ד שאמרו חז"ל הגשה הוא לתפלה כי מתן תוה"ק היה ג"כ ע"י תפלה ממשה רבע"ה שהרי כל השפעות הם בבחי' ויצו עליו במפגיע ועב"י לא ידעו עד כת להתפלל על זה. וזש"א ומשה נגש לתפלה אל הערפל הערפ"ל גימ' שכינה ותפלה ג"כ גימ' שכינה ועוד קל רבוע מ"ה והוא בבחי' קול ובחי' ק"ל שהוא ג"כ מבחי' קול כבכוונות שופר ומדתו של משה רבע"ה חיה ג"כ בבחי' קול הפנימי משה מלגאו יעקב מלבר והוא בחי' חן שפתיו (שפה גימ' שכינה ובחי' שפה יהיה לפיו בבחי' שכינה מדברת מפיו של משה רבינו ע"ה) יוסיף לקח טוב תוה"ק היטב:

לא תעשון אתי אלהי כסף:

י"ל דהיינו דיינים שמתמנים ע"י מה שנותנים כסף וכמפורש בדברי חז"ל לדרוש פסוק זה כן:

ואחז"ל כן על הכהנים גדולים דבית שני שהיו קצתם מתמנים ע"י כסף תרקבא דדינרי וכו'. והמתמנים ע"י כסף הם בבחינת אתי כי לא יחסר בין עם ב"י תמיד תורה וגדולת במקום אחד. ותראוים להתמנות מצד חכמתם וצדקתם גם כן הוצרכו ליתן מעות מצד שהיו הרבה שרדפו לתתמנות וההכרעה ביניהם היה ע"י פיזור ברצי כסף ומ"מ כיון שהיו ראוים להתמנות מצד חכמתם וצדקתם הרי הם בבחי' אתי ולא שייך בזה בהחלט בחי' מש"ה המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי. כי מ"מ היה רוח המקום נוחה מהמתמנים וכן היה רוח הבריות נוחה מהם גם בלי תרצי כסף ולא ניתן הכסף רק כדי להכריע בין שנים. ומ"מ נצטווינו מהש"י שלא לעשות כן ויטילו גורל וכדומה יראו היאך הוא הסיבוב מהש"י מי יתמנה. ולא יכריעו כלל ע"י כסף ועל זה תנצלו שאלהי זהב לא תעשו לכם:

כי ע"י ההכרעה בין הטובים ע"י הכסף. גם שבתחלה היה זה עפ"י משקל נכון מכל צד והיה בזה הסכמת הש"י בהמינוי מ"מ בהכרח נמשך מזה אח"כ תקלה ח"ו שהרי השוחד יעוור עינין חכמים. וכיון שניתן רשות ח"ו להכריע ע"י כסף סוף דבר יומשך עוות המשקל והבחירה עי"ז ויהיה ח"ו עבדים על סוסים והרי המחניף לרשע הוא נופל בידו. ולומדים אותם על עצמם אלופים לראש שיתגבר על הציבור ח"ו בעקיפין לתת חתיתם בארץ החיים ח"ו כי יהיו רודים בעם אח"כ בדרכי הפחדות שונות שלזה בחי' חתיתם מורה על שעושים שלא לש"ש הן אם חתיתם בקמץ תיו שניה מבואר שעושים הפחדות ליפחד מהם ולא להרבות יראת שמים כראוי, ואם חתיתם הוא בחיריק תיו שניה הר"ז מורה על בחינת הפחדות שונות. ואין זה כ"א היות הפחדות בחי' מורא בשר ודם שעל זה חל רבוי לרוב האנשים שונים משא"כ במורא שמים שייך לשון יחיד. כי רק לפני הש"י האחד בתכלית היחוד נירא ואותו נעבוד ביראה ופחד וזהו בחי' אלהי זהב שמורה על גבורות כידוע בחי' צד הפחד. גם המנוים עפ"י מלכי אוה"ע ע"ד ידי עשו נוצחות כמו שאחז"ל. הר"ז בחי' זהב כידוע שהוא בחינת כח מפחד יצחק אע"ה בחינת הגבורות. ומזה נמשך מה שאמרו חז"ל אוי מאגרופן וכו' ולזה אה"כ שע"י מה שינצלו מבחי' כסף שהוא אתי עי"ז ינצלו מבחי' זהב שהוא רק לכם ע"ד עש"ה המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי

אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשון לכם י"ל דקאי אבחינת תאוה שהוא כסוף כידוע:

וזהו אלהי כסף לא תעשון רק כוספך יהיה חזק רק לרצון הש"י לבדו ולא אתו כל מאומה. ועכ"פ שלא יהיה בהכיסוף סאתי שום שררות כי אלוקות בכל מקום לשון שררות וזהב מרמז אגבורות והיינו בחינת אש בחינת התרוממות וגאוה ולשם שמים הותר גאוה כמש"ה ויגבה לבו בדרכי ה' וכמ"ש במק"ור בזא לזה אמר ואלהי זהב לא תעשון לכם דהיינו שלא יהיה הגאוה בשררות בשבילכם רק יהיה לשם שמים:

וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וסמיך ליה כי תקנה עבד עברי ובשביעית יצא לחפשי חנם הכוונה כי ע"י מה שעב' שומרים עמוד העבודה להש"י ע"י זה כתיב בהם עבדי הם. ועבד מלך מלך. ולזה יוצאים לחפשי חנם כי לא חל עליהם שום קנין כלל זולת הש"י עבדי הם ולא עבדים לעבדים. גם י"ל שע"י שהם בבחי' עבד מלך מלך עי"ז ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ע"ד מש"ה מלך במשפט יעמיד ארץ ולזה המשפטים רק לפניהם דייקא לפני דייני עב"י שהם בבחינת מלכים עם בני ישראל בני מלכים משא"כ זולתם גם מלך לשדה נעבד:

אשר לא תגלה ערוותך. וסמיך ליה ובשביעית יצא לחפשי חנם הכוונה כי ע"י גלוי עריות נתקלל חם בעבדות נצחי וע"י הצלה מכעין גלוי עריות יש חירות לעם בני ישראל וכן המשפטים שייכים להם לטובה מלך במשפט יעמיד ארץ:

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה