אור ברסלב
מחזה לאברהם פרשת בשלח

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

פרשת בשלח

פרשת בא

ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא י"ל ע"ד שכתבתי במק"א שלמעלה הש"י מסלק את עצמו מלעשות בהם משפט כדי שלא יאמרו שהוא עושה כגר מה שאמרו מה אנוש:

ולזה הוא כעין נוגע רק יפקוד ה' על צבא מרום במרום שהם יעשו המשפט על אמרם מה שאינו נוהג כראוי ועפי"ז י"ל ג"כ כאן ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי הם מבחי' השרים שאמרו מה אנוש כידוע ולזה הם מבני חם אוהב זמה לשום א"ע כבהמה מפני שמאסו בחי' מה אנוש וסוברים ששמו כזב מחסיהם ולזה הרגו את בני אפרים כיון שהלכו קודם הכנעת השר בטענת מה אנוש והם גם שהיו רומי קשת הפכו אותם ביום קרב כיון שהיה בהם נטיה ג"כ מרצון הש"י עד שניתן להם תיקון בתחיה כידוע ולזה לא נחם הש"י דרך שם כי קרוב הוא שבזה הש"י כביכול בבחי' קרוב אצל עצמו ונוגע לערוך אתם מלחמה מטעם שלא יאמרו כנ"ל פן ינחם דהיינו בחי' ה' איש מלחמה כמ"ש לקמן ולזה ויסב אותם דרך ים סוף סופא דדרגין של"ה הישועה כביכול בלי שליח ובלי הצטרכות הצטרפות לבא מרום כי כל חוץ שאמרו מה אנוש כולם מכתרים את רבונם ויודעים שהכל ביד הש"י כחומר ביד היוצר ונכנעין תיכף נגד שליח דבר הש"י ותיכף שיש גלוי רצון מהש"י אין שנוי נגד זה ונעשה כן בזריזות כרצונו על צד היותר טוב

ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים. שאלני בני ישראל אריה ליב נ"י מדוע כתיב ולא נחם אלהים שם מדה"ד. והלא היה זה לטובת עם בני ישראל ברחמים. והתשובה היא שצדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים וכתיב ועמך כולם צדיקים ושמעתי מהרבני מוהר"ר א' אביש מפה יצ"ו צדיקים מהפכין מדת הדין למדת הרחמים היינו ע"י שאומרים גם זו לטובה וחביבין עליהם היסורים (היינו במה שאין על ידם ביטול תורה הק' ומעשים טובים כמו שאמרו חז"ל כמדומה במד"ר הק' שיסורים שאין בהם ביטול תורה הק' הם יסורין של אהבה משא"כ כשיש על ידם ביטול תורה הק' ומעשים טובים הרי הם לעונש) ומנענעים להם ראשם ועי"ז תיכף נתמלא רחמים ונעשה רחמים גמורים היטב מעין זה ברמז קצת שמעתי:

גם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא:

שמעתי בשם הרב אא"ק המפורסים בשם טוב מוהרר חיים כי' אב"ד טשמרנאוויטץ יצ"ו דרך ארך פלשתים לשון מפולש כי קרוב הוא קרוב לחטוא כמו שאמרו חז"ל בבחי' שני פתחים וליעול בהאי לא מסתייעא מילתא כידוע:

ויקח משה את עצמות יוסף עמו עצמות יוסף דייקא שבחר בבחי' עצמיות של המצוה. ולא במה שהוא רק מכשירי מצוה. דהיינו מה שכל עב"י נטלו את הרכוש של המצרים היה בבחי' לש"ש כדי לסבב מזה שיוכלו לעשות מעש"ט בממון זה כגון צדקה וכדומה איזה מצוות הניקנים בכסף וגם דבר תורה מעות קונות ומלבד מה שהיה מצוה לשחול ממצרים כידוע שגם דקי"ל שיכולים לומר הריני כאלו התקבלתי מ"מ בזה שלא יהיה פת"פ לומר עבדים וענו קיים כמו שאמרו חז"ל שלזה אמר הש"י דבר נא לשון בקשה. ובזה מיושב מה שמקשים העולם תיפוק ליה בלי פת"פ כנ"ל הלא דבר הש"י יקום לעולם בלי שנוי אך להנ"ל ניחא כי לולא הפת"פ היה מקום לומר הריני כאלו התקבלתי וא"כ היה עט לתם מצוה בהחלט ומ"מ מצד שתועלת הרכיש הוא רק מכשירי מעש"ט לכך היה מצוה זו נדחית מפני מצוית נטילת עצמות יוסף שהוא עצמיות מצוה כנ"ל וחכם לב יקח מצוות זה משרע"ה:

גם ויקח משה את עצמות יוסף עמו:

כמו שיוסף הצדיק ע"ה גייר המצריים ולא נתן להם לחם עד שימולו א"ע כן משה רבע"ה גייר הרבה מהמצריים כמש"ה וגם ערב רב לקח אתו והיינו עצמיות יוסף הצדיק ע"ה שיוסף ע"ה נקרא צדיק ואבר מילה נקרא ג"כ בחי' צדיק כידוע ובסדר ז' ימי בראשית הרי יוסף הצדיק ע"ה בחי' שבת קודש וכנ"ל כמה פעמים מזה ברית עם צ' גימ' שבת והיינו עצמיות יוסף שלקח ג"כ ערב רב כנ"ל ומ"מ חזי מה עלתה שהחטיאו כל עם בני ישראל ואין פקידה שאין בה מאונקיא של העגל כמו שאמרו חז"ל:

נבוכים הם בארץ סגר עליהם המדבר. שמעתי נבוכים הם בארץ בארציות ובתאוות גופניות באהבת הבצע ובתאוות אכילה וכדומה. ע"י זה סגר עליהם המדבר דובוים של תורה ותפלה כי המחשבות הנ"ל הם מבלבלים הרעיונות והוא ג"כ בבחי' שכ' במק"א ששמעתי עצביהם כסף וזהב ע"י שכל עצבותם ודאגתם על אהבת הבצע ע"י זה פה להם ולא ידברו כראוי ולבם בל עמם כנ"ל:

המבלי אין קברים במצרים. לפי הנראה הם כדברים יתירים בגעגועים. וי"ל שהכוונה בזה ע"ד משאחז"ל רבנות מקברת בעליה ח"ו ולזה יעצונו חז"ל אהוב את המלאכה דהיינו מלאכת מרעה העדה לש"ש ושנא את הרבנות דהיינו ההתרברבות שגם דלא סגי בלא"ה שצריך להראות כעין התרברבות בההנהגה עכ"ז לא יכנס מאומה מזה בלבבו וישנא ההתרברבות ושיהיה אצלו רק בדרך לא אפשר ולא קמכוון. ורועה כזה אדרבא מאריך ימים ביותר שהרי יראת ה' תוסיף ימים והרועה המנהיג כהוגן הוא מוכן לקבל ע"ע עול מלכות שמים כמ"ש בזוה"ק שמות דף כ' ע"ב והיינו בחי' עול מלכות שמים היינו יראת ה' שתוסיף ימים ורועה. כזה איננו בגדר רבנות בהחלט בדרך משאחז"ל כלום שררות אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם וכמ"ש במק"א בזה וע"י היותו אוהב המלאכה זו לש"ש יראתו קודמת ואיננו נבהל למהר א"ע להתמנות עד שיהיה ברור לו ודאי שהגיע להוראה כראוי וניצול עי"ז ממה שאחז"ל רבים חללים הפילה ח"ו מי שלא הגיע להוראה ומורה אך האוהב הרבנות ודוחק את השעה קוים שהגיע להוראה השעה דוחקתו ונעשה כנפל טמון בבחי' חללים הפילה:

והרי יציאת מצרים היתה קודם הזמן רק שקושי השיעבוד השלים כידוע ועב"י הטובים שבהם והבינונים אמרו המבלי אין קברים במצרים שסברו שהיא קודם הזמן וחפזון שלהם הוא הגורם כן ואלו לא יחפזו לצאת יהיה יותר טוב כי ביציאת מצרים נעשו עב"י בחי' ממלכת כהנים בני מלכים לנצח לחירות עולם והם סברו שזהו בבחינת רבנות קודם זמנה שמקברת ח"ו וזהו המבלי אין קברים במצרים שכבר אפשר להמציא גם בגלות לעצמו איזה התרברבות והיה עיקר כוונתם בזה להזהר מהתרברבות קודם זמנו:

ומה שאמרו הלא טוב לנו עבוד את מצרים. היינו ג"כ מצד זה שסברו שלא הגיע עדיין זמן הגאולה ועדיין מוטל עליהם לשלם השט"ח דהגזירה ועבדום וכו' ובזה מצוה קא עברי לקיים גזירת הש"י ולפרוע השט"ח והיינו בחינת טוב נקלה ועבד וכו' ולזה אמרו טוב עבוד שיגיעת המלאכה דהעבדות תהיה משכחת עוון בהם אך מגאולה ההיא והלאה כבר נשארו עב"י בחירות עולם כידוע ואין טוב להטיל עליהם שוב עבדות כל דהו ח"ו לעולם והיינו מ"ש ותרא את עני אבותינו במצרים מלבד מה שכתבתי בזה במק"א בבחינת ענוי ויודע צדיק נפש בהמתו כ"ש נפש בהמיות שבאדם:

וכ"ש נפש דק שבו ועי"ז ותקם את דבריך גם שהיה הדיבור ת' שנה מ"מ קושי השיעבוד השלים כי צדיק אתה לידע גם נפש בהמתו דהיינו נפש הבהמיות שבאדם ועי"ז ותרא את עני אבותינו את הענוי לדלג על הקץ עי"ז:

מלבד זה י"ל ג"כ ע"ד כפין עניא ולא ידע והיינו העוני שראה רק הש"י והם לא הבינו חסרוכם כלל ואת צעקתם שמעת על ים סוף שאמרו המבלי אין קברים מצד כפין עניא ולא ידע וע"י זה ותתן אותות ומופתים ותעש לך שם כהיום הזה שכמו שעכשיו גם אנו מכירים החסד והרב טוב שהיה ע"י הגאולה כמ"ש לעיל בזה וכן ידע הש"י אז שהגאולה אז היא גורמת רב טוב לעב"י והוא בבחינת שם טוב שמוטל על עם בני ישראל להודות ולהלל שמו הגדול תמיד על זה:

וכן י"ל ג"כ מש"ה ראה ראיתי את עני עמי:

דהיינו ע"ד כפין עניא ולא ידע ועכ"ז ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו שמבואר מזה שהצירו להם כ"כ ע"ד שכשל כח הסבל לסבול גם בעניים ששובלים ואינם יודעים חסרונם וכן בדרך זה י"ל גם כן מ"ש שם כי ידעתי אה מכאוביו י"ל כי לשון אלא דהיינו שאני ידעתי מכאוביו בשלימות כי הם מלומדי מכות בענוי סבל וכפיני ולא ידעי אך אני ידעתי את החסר להם בשלימות וזהו כפל ראה ראיתי דהיינו מצדם ומידיעתי לז א שם וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים דהיינו שהוא לבדו ידע נפש עב"י שהיו אז בעוני אך הש"י ראה אותם בבחי' ישראל לשון שררות ונתמלא עליהם ברחמים רבים טובים:

גי"ל המבלי אין קברים במצרים. שהכוונה שלהם היה מצד שראו שהשר מצריים הוא בתוקפו כמ"ש בזוה"ק וכיון שלא היה פקידה על השר עי"ז הכריעו שלא הגיע עדיין עת הגאולה בהחלט ושלא היו המכות רק כדי להצילם מכובד השיעבוד וזש"א הלא טוב לנו דהיינו שיש דרך להנצל מבחי' וירעו אותנו ולהשאר בבחי' טוב ע"י זה שנקבל ע"ע את פרעון השט"ח דעבדות באהבה וסמא דיסורים קבולי והיגיעה משכחת עון ומהעוני כבר יש הצלה ואמר להם משה רבינו ע"ה אל תיראו ראו שאין אדם רואה חוב לעצמו ואתם סוברים שיגיעתכם היה לכם הצלה מעוון והדי מוראכם והפחד שיש לכם מעיד על שהריעו אתכם המצדים שעשו אתכם רעים וחטאים מלבד השיעבוד החטיאכם ג"כ כמו שאמרו חז"ל דדחיל חטאה הוא ולזה בחנו נא א"ע שלא תיראו ותכירו ההפרש כמה מעלות טובות הם ע"י יציאת מצרים עכשיו בהצלה מחטא וזש"א התיצבו וראו את ישועת ה'. כי מה שאה"כ אשרי אדם מפחד תמיד אמרו חז"ל שהיא רק בדברי תורה כיון שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים יראת חטא בכל דרכי תורה הק' עי"ז אין לנו בטחון כ"כ בזה שיהיה בזה ישע מהש"י ולזה שייך בזה פחד כי בוטח בלבו הוא כסיל וכשאין בטחון כ"כ בהש"י שייך פחד אך עכשיו קודם מתן תורה הק' לה' הישועה בכל הנוגע אליו גם לעניני חטאים וז"ש התיצבו עכשיו שאינכם שם במצרים ואינם מחטיאים אתכם ריבו באמכם דבחי' יצה"ר ריבו ונקטותם בפניכם והתיצבו הוא לשון ריב כידוע והיינו שלא להאמין בעצמו ושלא לבטוח בלבו ואם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני לעצמי להוכיח א"ע תמיד בבחי' עדיו לבלום לכבוש בלב ימינו את לב כסיל שלו אז מה חשוב אני. או י"ל כשאני לעצמי ע"ד אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם רואה חובה לעצמו אני ולא כלום אין הבין במתג ורסן וכו' לכו נא ונוכחה כשלג ילבינו שע"י מה שהאדם כלחם בעצמו מלחמת חובה נגד יצרו הרע שבקרבו עי"ז ונתנו ה' בידך וזהו האיצבו וראו ישועת ה' וכיון שיש בטחון בהש"י ע"י זה מוכרע שהפחד שלכם הוא ע"י מה שהחטיאו אתכם המצרים וע"י זה הרי יציאת מצרים נחוץ להצילכם וכיון שהוא לצורך מצוה ושומר מצוה לא יד"ר ותוושעו בודאי ולא תיוותו עכשיו ומה שמזלייכו חזי שתמותו במדבר אין זה. ע"י יצאת מצרים כלל:

וזהו מ"ש כי אשר ראיתם את מצרים לא תיסיפו לראותם עוד עד עולם. הכוונה ע"ד רואה אני את דברי אדמון דהיינו שהוטבו הדברים בעיני וכן הוא כאן שמה שאמרתם טוב לנו הוא בגדר אומרים לרע טוב וסגנון של מצרים הרעים אתם רואים בעיניכם בלי הבחנה ברע כלל שהם בו לנצח ועכשיו ע"י ישועת הש"י לא יוטבו עוד עניניהם בעיניכם ואז כשתצאו מתוך ההפכה יהיה לכם לב להבין מה שהייתם כעוורים עד כה בזה לומר על רע טוב ע"י שוחד התאוה שעיוורה עיניכם ומי עוור כי אם עבדי שמעוור א"ע מלראות בלבו את ערוות מצרים וניצל עי"ז מעוורן התאוה שמוציאה מן העולם ח"ו כמו שאחז"ל וע"י מה שתנבלו מעוורן הנכחי תבחינו שבכל יגיעכם לא מצאתם תיקון עון אשר חטאתם ע"י מצרים והרי יציאת מצרים נחוץ. וגם ע"י זה יש השלמה לחשבון רוב השנים כנ"ל במקו"ר כיון שהריעו גם לנפשותיכם הרי כפל וזהו ה' ילחם לכם ואתם תחרישון שלא תהיו סבורים שצעקתכם לבד גרמה יציאת מצרים עכשיו וכשתקבעו רצונכם לשוב למצרים יסכים לזה הש"י יותר ברצון. כי גם כשתחרישון ילחם הש"י בשבילכם למהר לכם הגאולה ביציאת מצרים כי כן הוא נחת רוח ורצון הש"י לדלג ולמהר לכם הגאולה עכשיו להנטותכם למעשים טובים:

התיצבו וראו את ישועת ה'. הכוונה גם שהניצל בזכות אחרים אינו יכול לראות בהישועה כמו שאמרו רז"ל גבי לוט עכ"ז ע"י מה שיהיה בלבבם שלה' הישועה שעיקר הכל הוא מה שיש נחת רוח להש"י מהישועה. וגם נצחון למלאכיו שאמרו מה אנוש ובדרך זה אמרו חז"ל שישועתן של עב"י הוא כביכול ישועת הש"י. ובתיקוני זוהר הק' לתברא בית אסורי אין חבוש מתיר א"ע וכמ"ש במק"א נמצא ע"י מה שמחזיק אצלו לעיקר שלה' הישועה ע"י זה יוכל לראות בשונאיו שהרי אין זה ישועת עצמו כלל שהוא טפל וכלא נגד עליון. וכן י"ל מן המיצר קראתי יה דהיינו שעיקר מגמתי היה בשביל נחת רוח של הש"י וזהו ה' לי במגמחי עי"ז ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי שאוכל לראות בשונאי וזהו התיצבו וראו את ישועת ה' דהיינו שאת ישועת הש"י ונופל לזה הוא אשר יעשה לכם היום מה שנוגעת הישועה גם לכם והיא בגדר טפל נגד הישועה עליונה וע"י זה תתיצבו ותוכלו לראות הישועה. ובזה י"ל גם כן ויושע ה' ביום ההוא וירא ישראל את מצרים מת דהיינו ע"י שהיה מה אצלם שהישועה היא של הש"י ע"י זה וירא היה יכולים לראות בשונאיהם היטב:

מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו הכונה מצד מ"ש בזוה"ק ויושע ה' ביום ההוא בעתיקא תליא מילתא והוא הארה עליונה שאין שם שום קטרוג כלל ולא שייך שם צעקה כי כל מאמינים שהש"י עונה לחש ולא ברעש ה' צקון לחש אענך בסתר רעם ומ"מ יפה צעקה בכח וקול גדול וכ"ה בזוה"ק להדיא שיפה צעקה בכח אך כל זה בדרך ששייך שם ח"ו צד קטרוג משא"כ במה שאינו נוגע רק להש"י אין צריך רק בלחש שפה להניע או גם הרהור לבד כי פעולות הצעקה היא להסיר מסכים מבדילים ולהסיר מקטרג וזש"א מה תצעק אלי כיון שנוגע אלי לבד ואין בו שייכות לזולת השי"ת בגלוי הארה עליונה דרך נס:

וי"ל מצד שאמר משרבע"ה ה' ילחם לכם ואתם תחרישון ודבר זה היא בגדר מלך שאמר אני ישן על מטתי והש"י ירדוף לאויבי עב"י ואמר הש"י מה תצעק אלי ליתן כל הפעולה עלי לבד דבר אל בני ישראל ויסעו כי מה שיחסר הטבע ישלים הנס וכל מה שתמצא ידם לעשות בכוחם במה שאין בו סכנה אין לסמוך א"ע בזה על בטחון וע"ד משאחז"ל היה לך לעזרני כמ"ש במק"א בזה ובפרט שאין זה חקר כבוד השי"ת לפרסם שלהש"י הישועה כאלו נוגע זה אליו כי הרי הש"י הוא כל יכול ורק מדה"ד מעכבת מצד המקבלים הם כל החסרונות ויש לדבר ולפרסם שאל בני ישראל נוגע נס זה ולא לצעוק שהוא נוגע אלי. כי יש יותר גלוי נצחון נגד אותם שאמרו מה אנוש ע"י פעולות טובות של עב"י:

גי"ל שכיון שהש"י אמר תחילה שישובו ויחנו לפני פי החירות כדי שירדוף אחריהם ויוטבע א"כ היה ראוי שיוקדם הנס קודם שיפול שום חרדה או פחד כל דהו על מי מעב"י וכמ"ש מהר יקדמונו רחמיך ולזה הבין משרבע"ה שמצד שהש"י מתאוה לתפלתן של צדיקים לזה מתאחרת הישועה וכמ"ש טרם יקראו ואני אענה ומ"מ עוד הם מדברים בתפלה כדי שאשמע כיון שהש"י מתאוה שיקבילו עב"י פניו בכל יום וכמשאחז"ל סוף יומא גבי מן דבר יום ביומו וכמשאחז"ל בתענית שכדי שיתפללו ביותר לכן מתאחרת הישועה והוא בגדר מדי דברי בו זכור אזכרנו והודיע הש"י למשרבע"ה שכדי שיסעו עב"י תוך הים במס"נ לזה לא נקרע קודם אבל לא כדי שיצעקו כי הצעקה מורה כפקפוק נגד מה שצוה השי"ת שישובו והובנותו בדיבור מהשי"ת שיכניע רודפיהם ודיבור לטובה אי אפשר שישונה ולא שייך צעקה רק מס"נ הי' צריך כמו שהיה בנימין ר"ד י"ם שרי יהוד' רגמתם וכו' גם עוד טעם על האיחור ואתה הרם מטך וכו' וכמש"ה היום החל נדלך תח פחדך כן הוא הכרע גדול שמשרבע"ה נאמן בכל בית הש"י שע"י הרמת מטהו נקרע הים אשר שר שלו גדול ועצום וקבוע מאוד הרי איחור הנס היה כדי לפרסם מעלת משרבע"ה לטובה:

והמים להם חומה שאלני אחד מדוע כתיב כאן חומה מלא וא"ו ואח"כ בפרשה שלאחריה כתיב חמה חסר והתשובה שהכניסה לים לא היה לכולם בבת אחת רק בזה אחר זה כידוע ממש"ה בנימין צעיר רודם וכו' ומן הסתם הצדיקים הקדימו א"ע וכן הוא ביציאה ליבשה ובתחלה מיירי מהכניסה לים שהיו הטובים והזריזים בתוך הים והנשארים היו ביבשה לכן כתיב חומה ולא חמה ואח"כ מיירי מיציאה ליבשה שהטובים כבר היו ביבשה והרשעים נשארו בתוך הים ואז היו עליהם חמה מצד שהי' רשעים לבדם בתוך הים, ועכ"ז מצד שהיה מעותד מהם לידת טובים לזה ניצולו. מעין זה שמעתי ממו"ה א"ה מפה במוה' דוב בער שמ"כ בארץ הק', ואמר כן בשם הגאון הגדול המובהק רשכבה"ג מוה' יונתן ע"ה ולא ראיתי כעת בספריו הק' בזה ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל. י"ל ביום ההוא בשביל יום ההוא דהיינו ע"י מס"נ שירדו באמונה להים כמשאחז"ל בזה ולזה וירא ישראל כיון שהיה בזכותם היה רואים בהנס משא"כ בזכות אחרים אינו יכול לראות בהישועה כמ"ש חז"ל גבי אשת לוט וכנ"ל במק"א וכן י"ל ג"כ מ"ש עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה לי דייקא דהיינו בזכות עצמי כנ"ל:

אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. כי גאה גאה בעוה"ז ובעוה"ב כמ"ש בזוה"ק כאן שהרי סוס ורוכבו רמה בים דהיינו שאין צ"ל אותם הגרועים שהם בגדר סוס ע"ד זרמת סוסים וכו' אלא גם רוכבו דהיינו הירא דבר ה' מעבדי פרעה שתיקנו בחי' סוס לכובשו להציל מגע"ר ולהתנהג בגדר אדם רוכב על סוס עכ"ז גם הם הושפלו כי אין להם חלק לעוה"ב טוב שבמצריים אין להם חלק לעוה"ב. משא"כ עב"י שכוינתם לש"ש זוכים לחיי עוה"ז ולחיי עוה"ב לטובה וזהו עזי וזמרת יה היינו עוה"ב ויהי לי לישועה גם בעוה"ז לטובה:

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו ואנוהו אחז"ל אני והוא הכוונה בזה ע"ד משאחז"ל כל המתגאה אומר עליו הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור כאחד והקב"ה מסלק ממנו עין השגחתו וזש"א כיון שהש"י היה לי לישועה בזה ניכר שאינני מהמתגאים עי"ז זה אלי ואנוהו אני והוא כיון שאין בי גאוה הגורמת לבחי' אין אני והוא יכולין לדור כאחד עי"ז ואנוהו אני והוא לטובה שלימה

ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב. לכאורה תיבת נאדרי הוא לשון נפעל דהיינו שהכח נתחזק ע"י אחר והיאך שייך זה בהש"י ח"ו וי"ל שהכוונה ע"ד מ"ש במק"א שלמעל' השי"ת מסלק את עצמו מלעשות בהם משפט רק יפקוד ה' על צבא מרום במרום שהם יעשו המשפט במרום ( עיין לעיל בזה בתחלת הפרשה) וזש"א ימינך ה' נאדרי בכח דהיינו נגד משפט השר של מצרים שאין הש"י בעצמו מענישו רק יפקוד על צבא מרום שהם יענישו אותו וזהו נאדרי בכח שהכח נתחזק ע"י אחר. ימינך ה' תרעץ אויב נגד משפט של פרעה שהש"י בעצמו היה עושה בו משפט כמ"ש אני ולא שליח וכן הוא מ"ש ה' איש מ מלחמה ה' שמו דהיינו ה' איש מלחמה נגד השר שאין הש"י בעצמו עושה בו משפט רק הוא איש מלחמה שהמלחמה שייך אליו כביכול ה' שמו לגבי הכנעת פרעה הרשע ימין ה' בעצמו עושה חיל וימין ה' תרעץ אויב:

וברוח אפיך נערמו מים ת"א ז"ל חכימו מיא י"ל שהכוונה שלא היו בבחי' מש"ה מים הרו וילדו אפילה רק אדרבא נתחכמו וילדו פלא לעב"י דהיינו שנתחכמו והבחינו ע"י פלא עליון שלא להותיר גם אחד ממצרים ושלא לאבד ח"ו גם אחד מטב"י:

נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך:

הכוונה ע"ד מ"ש מוהר"ם אלשיך ע"ה ציון במשפט תפדה עפ"י שורת הדין כי לא חטאה רק שפך חמתו על עצים ואבנים ושביה בצדקה לפנים משוה"ד כי חטאו וכן הוא הכוונה כאן כי מצד שהיה פת"פ הללו עובדי ע"ז והללו וכו' היה הגאולה ממצרים בדרך חסד וזהו נחית בחסדך עם זו גאלת גוי מקרב גוי כמו שאחז"ל שהיה כעין שווי בל היכר מעלת עב"י אז נהלת בעזך אל נוה קדשך כשנהלם לביהמ"ק נהלם בעוז שגם מדה"ד נותנת כן שהרי הוא מרכז משתיתו של עולם ומקדרש בעשר קדושות מתחילת הבריאה ומדה"ד נותנת שלא יהיה דרכי ציון אבילות רגע כמימרא ומבקשים תפקידם גם דרכים שבהם הוא ההליכה לעבודת הש"י שם.

גי"ל כי בתחלה היה בעב"י דילטורין והיה הגאולה עפ"י חסד כי פגם הלשון גורם העמל ומעבדות ואח"כ כשתיקנו כח הדיבור ע"י מעמד הר סיני בהקדמת נעשה לנשמע כהלם בעוז ומדה"ד לנוה הקודש עיר הצדק תיקון הדיבור כמו שאמרו חז"ל צדק תדברון היא תיקון הדיבור ובזוה"ק פ' זו כתב ג"כ שצדק הוא בחינת עולם הדיבור המתוקן

ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתינו על סיר הבשר באכלינו לחם לשובע:

הכוונה מצד שבאכילת מן לא היה נסיון ושברון התאוה כי היה ממילא מובחר שבמאכלים. ומשביע שובע רוחני. אך במצרים היה נסיון מהם שגם כשהיה סיר הבשר לפנינו אכלנו רק הלחם לשובע והיינו ממעטין באכילת בשר לש"ש. ועי"ז היה מותנו ביד ה' כיון שהיינו בגדר משאחז"ל הרוצה שיחיה ימית א"ע לש"ש:

בשבתינו על סיר הבשר באכלינו לחם לשובע:

הכוונה ע"פ מ"ש בתד"א ז"ל שבמצרים היו עב"י גומלי חסר זה עם זה באהבה. וכן הוא הסדר בהכנסת אורח בעין יפה שהוא בעצמו משביע נפשו בלחם לבד ולהאורח נותן בשר סגיא וזש"א בשבוזינו על סיר הבשר בהסעודה באכלינו לחם לשובע אנו לעצמינו היה סיפוק בלחם לבד וכאן אין לנו במה לעשות ג"ח זה עם זה שהרי כל הקהל הם ברעב וצדקה וג"ח תציל ממות וג"ח גדולה מצדקה וכיון שאין לנו כאן במה לעשות צדקה וג"ח הרי יש חשש מיתה ח"ו משא"כ שם היה ביד ה' להרבות לנו חיים נצחיים:

כי הוצאתם אותנו אל המדגר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב:

הכוונה ע"ד משאחז"ל גמרו שלא לעשר ושלא ליטול חלה. רעב בא לעולם וז"ש כיון שאי אפשר כאן לעשות תמכין דתוה"ק כנ"ל והרי אין מעשר ואין חלה וזה גורם רעב משא"כ במצרים אכלנו לחם לשובע. דהיינו שהיה אכילתינו לחם אחר שהשבענו לאחרים בנטילת מעשר וחלה דהיינו בכעין תמכין דתורה הק' הגורם שובע וז"ש אנסנו הילך בתורתי דהיינו שמה שהם צועקים שרוצים לעשות ג"ח אנסה אותם אם רוצים לעשות ג"ח בתוה"ק שגם שג"ח בגופני לא היה ע"י מן שלא היה חסר אז לשום אחד מהן כלום משמים מ"מ היה אז ג"ח בנפש לזכאה חכימא עם טפשא שהוא ג"ח גדול יותר מג"ח בממון כידוע וזהו הילך בתורתי שיהיה ביניהם ג"ח בדרכי תוה"ק כמו שאני בחנם מלמדם:

ערב וידעתם כי ה' הוציא. הכוונה כי כל התלונות שהלינו על משה ואהרן ע"ה היה רק מצד שסברו שמצד שצדיק מושל יראת אלהים רצון יראיו יעשה רצון משה רבינו ע"ה גרם מיהור הגאולה ואמרו להם ערב וידעתם כי ה' בעצמו הוציא ולא ע"י רצונינו מבחינת ערב תדעו זאת שהרי בשר שהשאלה עליו היה שלא כהוגן נתן הש"י כך כידוע הרי שצ"ל נכון משני הצדדים הטבה בזה מהש"י ורצון יראיו יעשה ועי"ז ניתן המבוקש לנכון וזהו ה' הוציא כי אלו לא היה רוצה בזה הש"י לא היה ניתן המבוקש לנכון ורק כמו שהיה בבשר התאוה וזהו ונחנו מה שאין דרכנו בכך כלל לעשות לנו רצונות רק אנו בבחי' ונחנו מה שאנו מבטלים את רצונינו מפני רצון הש"י לטובה וזהו בוקר (חסד דאברהם אע"ה חסיד מתחסד עם קונו בבחי' בטל) וראיתם שהרי כל הרצונות הם בטלים מפני רצונינו ע"י מה שאנו מבטלים רצונינו מפני רצון הש"י לטובה:

אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה הכוונה שיהיה בהם התעוררות שהאכילה הוא רק מצד ששבת קודש היום מצד מצות שבת ק' שהרי היום לא תמצאוהו בשדה הרי מורה קדושת שבת קודש שהוא מעין עולם הבא שאין בו אכילה ושתיה ולזה לא ירד מן בשבת קודש ומ"מ ע"י נס הוכן מערב שבת קודש ואין ליהנות ממעשה נסים ולזה לא יאכלו מצד הנאת עצמם רק מצד ששבת קודש היום. ומורה ג"כ שמה שמכינים בעולם הזה שהיא כערב שבת קודש הכנות מעש"ט ע"י זה יש מה לאכול בשבת קודש עולם הבא ושם התענוג למעלה מאכילה ושתיה ויתענגו באכילה בשבת קודש מצד שע"י זה זוכים לתענוג עליון הנצחי

ראו כי ה' נותן לכם השבת. הכוונת שמה שמתענגים בשבת"ק בבחינת לכם הוא מעש"י שנותן זה בעין יפה ועי"ז יעוררו אהבה עליונה דביקה חשיקה חפיצה להש"י שהרי מאהבה נתן הש"י מתנה טובה זו מבית גנזיו לעב"י ואוהבי אהב שכן הוא הטבע כמים הפנים וכו' וע"כ הוא נותן ביום הששי לחם יומים להראות עין יפה ונייחא ועונג שנותן לכם בשבת"ק כדי שתעוררו אתם אהבה שלימה להש"י:

גי"ל ראו כי ה' נתן לכם השבת, דהיינו שגם תענוג פשוט בעוה"ז מאכילה ושתיה בשב"ק מעב"י יש להש"י נ"ר כתענוג אב מתענוגי בנו משעשועים שפלים כמ"ש במקו"ר בשם זוה"ק שבן הוא רק בשב"ק (וי"ל שכן הוא מכל סעודת מצוה ומכל אכילה שיש ממנה תועלת בריאת הגוף וגרם מעש"ט) וזהו לכם השבת כמשאחז"ל שבשבת ק' בעינן נמי לכם. על כן הוא נותן לכם ביום הששי לכם יומים שגם שמניעת ירידת המן בשב"ק מורה שהוא מעין עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה מ"מ הכין להם בערב שב"ק אכילה בעוה"ז להורות שאכילה בעוה"ז בשב"ק הוא נ"ר הש"י שכמו שיש לו נ"ר מכתינתו טוב עוה"ב לעב"י:

שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו:

דהיינו כיון ששב"ק מעין עוה"ב צריך להיות בבחי' שבו מרבה ישיבה מרבה חכמה להקהיל קהלות בשב"ק ואסיפתן מטהרתן אל יצא איש ממקומו שיש לו בתוה"ק מי שבידו מקרא ילמוד מקרא מי שבידו משנה וכו' ומי שאין בידו לא מקרא וכו' ילך אצל חכם וכו' וזהו אל יצא איש ממקומו כי כל עב"י יש להם חלק בתוה"ק כידוע:

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה