אור ברסלב
מחזה לאברהם פרשת בא

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

פרשת בא

פרשת וארא

בא אל פרעה. י"ל ע"ד שכתבתי במקו"ר שהלכה הוא התרחקות מעצמו ולחוץ והדאה הוא התקרבו' אל עצמו כידוע וכן הוא כאן שהודיעו הש"י שלכתו אל פרעה איננו התרחקות מגדר דביקותו בקדושה ושלא להפרד מהש"י רגע כמימרא שהרי אני הכבדתי את לבו וגם שהש"י הוא בבחי' אל מסתתר בלי להראות אהבתו לעב"י בפירסום בעת הגלות ועל כן מלא לב אוה"ע לשלוט עכ"ז כתיב וחכיתי לה' המסתיר פניו וקויתי לו כי הרי זה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת וזהו בחי' אני ובבחי' אני והו הושיעה:

ויהי חושך ואפילה בכל ארץ מצרים שלשת ימים:

בני כמר ישראל ארי' ליב שיחי' לאוי"ט שאלני שנראה כסתירה בדברי רש"י ז"ל הללו שכאן כתב שחפשו ישראל בשלשת ימי אפילה וראו את כליהם וכשיצאו והיו שואלין מהן והיו אומרים אין בידינו כלום אומר לו אני ראיתיו בביתך ובמקום פלוני הוא. הרי שרצו המצריים לכפור בפניהם ולא רצו ליתן להם מאומה ולהלן ע"פ וישאלום כתב רש"י ז"ל אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם אתה אומר א' טול שנים ולך ולא עיינתי כעת מ"ש מפרשי רש"י ז"ל בזה והשבתי לו שטובים שבמצרים ושהוחרדו ונכנעו ע"י מכות בכורות הם אמרו טול שנים ולך ושאינם טובים היו כופרים ואומרים שאין להם:

לולא מה שראו עב"י בביתם גם היה מקום לומר שע"י מה שלא יכלו לכפור לומר שאין להם כיון שידעו שעב"י יודעים שיש להם עי"ז היו אומרים ג"כ טול שנים ולך ולולא זאת היו כופרים לגמרי וזה רחוק קצת שעכ"פ מי הכריחם ע"י הידיעה של עב"י שיאמרו טול שנים ולך ויש לומר שחפזון של מצרים היה על ידי הפחד רק שאלו לא ידעו עם ב"י ממטלטליהם היו סוברים המצרים שלא יהיה עיכוב יותר ע"י מניעתם מלהשאיל להם שאם יתחילו להשאיל אחד יבקשו עוד ועוד ויהיה ג"כ עיכוב ואם יכפרו ויאמרו אין לנו לא יהיה עיכוב כ"כ שילכו תיכף עי"ז וכיון שידעו שעב"י יודעים ממטלטליהם תיכף שהיה שואל אחד היו יודעים שזה כדרך כותי ששואל בצל ומלח ואח"כ לחם כמשאחז"ל ונתנו תיכף שניים כדי שלא יהיה עיכוב:

החודש הזה לכם י"ל נעוץ סופן דתות"ק בתחלת פרשת החודש הזה כמשאחז"ל שהיה ראוי להתחיל התוה"ק מהחודש הזה וכן הוא בזוה"ק כאן והיינו ע"ד משאחז"ל שהחודש הזה קאי אקידוש החודש ע"פ הראיה והיינו מה שרק בעב"י תלוי קביעות המועדות וע"ד משאחז"ל לאל גומר עלי אני וב"ד שלמעל' שואלין לב"ד של מטה היאך היא הקביעות וכשהיה לעב"י קידוש החודש הוא מקודש ולא זולת ומעין זה שמעתי בשם מחו' הרב החסיד מוהר"ר משה נ"י אבד"ק רומלוב יצ"ו שאמר על מה שאמרו חז"ל שמלה"ש רצו שלא תנתן התוה"ק לעוה"ז היינו רק קביעות ההלכות שניתן לעב"י שכולם ינהיגו כפי שנקבע כאן כמשאחז"ל שהש"י אומר אני ואתם נשמע מבד"צ של מטה היאך הם קובעים השנה זה לא רצו מלה"ש דאל"כ וכי לא היה אפשר שתנתן התוה"ק לעוה"ז וגם למלה"ש והיינו לעיני כל ישראל החודש הזה שקביעות החודש הוא מסור רק לעב"י ולא זולת כנ"ל:

גי"ל החודש הזה לכם ראשון הוא לכם לחדשי השנה כי קידוש החודש וסדרי קביעות השנים מסורים ליד בדה"צ אתם אפילו שוגגים וכן נגרר אחר זה כמה תקנות המסורים לעב"י לטובה שבידם טובם לתיקון לפי סגנון הדור והוראת שעה וגם שהש"י הראה למשרע"ה מה שכל תלמיד ותיק עתיד לחדש עכ"ז לא קבע בהתוה"ק שבכתב מאומה מזה כי אם ע"ד אסמכתא רחוקה ורמיזא בעלמא כי ידוע בבירור דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא אך לא פורש להדיא וכן כל מה שהוא הלכה למשה מסיני הוא סגנון אחר ומסר לו זה להדיא בפירוש ויש בודאי טעם מדוע לא כתב זה ועכ"פ יש לזה תורת מילי דאורייתא לגמרי לרוב הפוסקים ע"ה וכ"ה בהכמסר להוודע מהתוה"ק ע"פ י"ג מדות שהתור' נדרשת בהם (גם שכתבתי במק"א שאלו הי"ג מדות הם בבחי' עשייה כיון שנסדרו לאמרם קודם הודו בגדר שמהעשיה אל היצירה. עכ"ז אין הכרע לומר שמעלתם למטה מהי"ג מדות דרחמים ואולי הם גבוהים מהם או שווים להם או לאחדים לגמרי עמהם רק מצד שבבחי' ומשפטיך וצדקתך עד אפסי ארץ יש בהם השגה יותר גם בעשיה ויש להם גלוי נכון לזה אומרים בחי' עשיה על זה ולזה נקבעו בעליית עולם העשיה וכ"ה בחי' מ"ש בשם האר"י ע"ה שמקרא בעשיה) שכל זה בחד צד כמפורש בתוה"ק משא"כ מילי דאסמכתא גם שנודעו למרע"ה שהראם לו כי בכל ביתו נאמן הוא עכ"ז היה זה רק בדרך צפיה רחוקה כדרך הידיעה הקודמת לכל הבחירות וכידוע מ"ש בזה הרמב"ם והראב"ד ע"ה כן הוא ממש דרך צפיה זו דחידושי דברי סופרים והם בגדר חביבים ד"ס יותר מיינה של תוה"ק חדשים גם ישנים וז"ש החודש הזה לכם שמסור בידכם לשמור חודש האביב שיהיה בזמן אביב שבזה תליא כל קביעות שנים וחדשים ביד עב"י ראש חדשים וזהו גדר הראשיות דכל בחי' חדשים שקודמים לישנים דהיינו דברי סופרים בתקנותיהם לפי הזמן וכנ"ל וחודש ניסן הוא בחי' ה' שיחה כבספר יציה"ק והיינו תוה"ק שבעל פה שהוא מסור לחכמי הדורות אודות תקנותיהם:

ושמרתם את המצות מצה היא בחי' ענוה כידוע וכמ"ש במק"א ולזה בעצרת יום מתן תורתינו הק' היה מקריבין דוקא חמץ שמורה אגאוה לבחי' ויגבה לבו בדרכי ה' כי בשמתא מאן דלית ביה וכו' ות"ח צריך להיות בו וכו' כמשאחז"ל וצריך להיות גאוה הנכונה לידע שאנו סגולה להשי"ת מכל אוה"ע כידוע ואחר שהושרשנו בענוה לנכון נגד עליון ונגד הבריות אח"כ מוטל עלינו להראות גאוה נגד זולת עב"י מצד התוה"ק שהיא גאותו של הש"י. ובזה י"ל מש"א בעל ההגדה שלא הספיק בצקם להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם דהיינו שגבר בהם ענוה פסולה ע"י שאמרו בלבבם מעלת המצריים במה שגרשום עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה ועי"ז הוראה להם שגאות ראויה להם נגד הכל מצד גילוי הש"י בעצמו לגאלם וזהו ושמרתם את המצות בחי' ענוה דהיינו שלא תהיה בחי' ענוה פסולה כנ"ל כי ביום הזה הוצאתי בעצמי לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח ועי"ז ראוי שיהיה להם גאוה נגד זולת עב"י והענוה תהיה רק נגד השי"ת ונגד עב"י ג"כ וענוים ירשו ארץ לטובה:

ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר. י"ל דהיינו מבחי' מש"ה לפתח חטאת רובץ גבי קין והיינו כמ"ש במק"א שע"י מצות אכילת פסח ומצות אפה יש תיקון קרבן קין והבל וע"י לא תצאו מפתח ביתו יש ג"כ תיקון לפתחחטאת הנ"ל. והראו כן במשקוף ומזוזות בתיקון א' דאדם בגדר אדם כי יקריב כנ"ל מזה והיה זה מצד שלא זכו עדיין לבחי' אם תטיב שאת כי לא ניתנה עדיין התורה הקד' שהיא טוב גמור משא"כ ע"י התורה הק' יכולים לשקור על מזוזות הפתחים היטב.

ליל שמורים הוא לה' וכו' הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם. שתחלת ההדרכה של אדם צ"ל בצניעות בבחי' ההבחנה קלה ע"ע שעושה לש"ש דהיינו לה' לבדו והיינו בחי' הוא הסתתרות צניעות. ואח"כ זוכה שיפוצו מעיינותיו חוצה וכנ"ל במק"א והיינו בחי' הוא הזה בחי' נגלה הנמשך אחר ההסתר ולזה כ' שמורים לכל בני ישראל כי הוא בחזקת שימור גם בין רבים מעב"י ובבחינת הבוטח בה' חסד יסובבנהו ובשלום יחדיו ויש תועלת גדול מהפירסום מצר בחי' יראו רבים ויראו ויבטחו בה' שהם יכירו שלא הגיעו עדיין למדריגה של התהלכות במשרים לפני הש"י ע"י בחי' השתוות בית מלא מבני אדם כריק מאם. כי צריך לזה מתינות ובחינוך טוב והיינו בחי' וייראו בבחי' ויסתר פניו כי ירא ואח"כ ויבטחו בה' כי בחי' בטחון היינו בחי' הפירסום בהשתוות הנכון:

מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ והגדת לבנך בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים כי הגאולה היתה ע"י צפיה בזכיות המעותדים לבוא בעב"י במצות פסח ומצה כידוע וכמ"ש בזה במקו"ר והיינו בעבור זה דייקא:

והיה לך לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך תפילין של יד כנגד הלב תיקון הלב קודם לתפילין של ראש תיקון המוח כי המוח איננו קבועות התיקון והלב ממנו תוצאת חיים לכל האברים וממנו התיקון וי"ל רמז מש"ה חקקי לב ופלגי מים מים מרמז על מוחין שמיסוד מים ולב מיסוד אש כידוע ולב מלך יטה המוחין לטובה.

קשר של תפילין צריך להיות כנגד העורף ולא כנגד הצואר הוא מצד עליית הדעת (בחי' עורף הוא ירידת הדעת אל טוב ורע ובנין חסד חיבור העטרין בבחי' פנים השייכים לכולו טוב כמ"ש במק"א בזה) והקשר ממשיך החיבור בד' המוחין וע"י זה הוא ציור תמונת ד' ושייך לפנימיות מוח דעת שהוא אל צד העורף כנגד ב' מוחין חכמה ובינה וחכמה ובינה מעלה הב' עטרין המופעים מהם לכולו טוב כנ"ל במק"א:

בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ע"ד שכ' במק"א עמש"ה ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם שהכוונה עפ"י מה שאמרו חז"ל שקושי השיעבוד היה משלים זמן הגלות ת' שנה כידוע והיינו ביד חזקה ישלחם ויגרשם ממילא מעצמו בזמן שיושלם השט"ח דגזירת בין הבתרים אז ממילא ישלחם והעונש המצריים היה רק על שבחרו הם לקיים גזירת הש"י ועבדום וענו אותם כי לא היה דיבור מפורש מהש"י באיזה ארץ יהיו גרים רק סתם בארץ לא להם והם עונו אותם יותר מדאי כמ"ש המפרשים ז"ל וכן הוא כאן בחוזק יד דהיינו קושי השיעבוד כנ"ל הוציאנו ה' ממצרים גם שלא היה עדיין הזמן ואולי הוא בבחי' זכו אחישנה ומדלג על הקץ כן יהיה במהרה דידן:

גי"ל בחוזק יד שיציאה מצרים היה בחוזק יד דהיינו מדה"ד וכמ"ש באוה"ח הק' כאן שלכך מניחין תפילין איד כהה להודות שיצ"מ היה מבחי' מדה"ד הקשה יד החזקה גם י"ל בחוזק יד שגם מדה"ד היה מסכמת בזה להטיב לעב"י (וגם שאמרו חז"ל בזה סברות רבות כידוע) וכמ"ש במק"א עמש"ה בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים דהיינו בזכות מצוות פסח ומצה המעותדים אח"כ בעב"י היטב.

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה