אור ברסלב
מחזה לאברהם פרשת וארא

מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש

פרשת וארא

ספר שמות

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. י"ל ע"ד שאמרו חז"ל שמלה"ש אמרו נפש החוטאת תמות ולא הסכימו תחילה לתיקון שע"י תשובה מצד שהניגוד לשים מצוה מהמצוות שכולן כלולים בעשרת הדברות הק':

הוא ניגוד להעולם שנברא בעשרה מאמרות הק' בשביל ראשית שהוא התוה"ק הכלולה בעשרת הדברות הק':

ומ"מ טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך התשובה לקבל שבים למען שמך ה' וסלחת לעוני כמ"ש במק"א:

ובימי אבותינו הק' לא נתפרש קבלה לתשובה בדיבור מהש"י רק שבטי יה הק' אמרו ועתה אין ועתה אלא תשובה שא נא לפשע עבדי אלקי אביך ומרומז בזה קבלת שבים שאמרו שכיון שהם עבדי אלקי יעאע"ה שהש"י בעצמו משמרו ואינו מניחו ביד מלה"ש ומרמז ג"כ מ"ש עולים תחלה ואח"כ יורדים על מה שמלה"ש אין להם בחי' התשובה רק בהם הירידה היא לבלי עלייה. והש"י ייחד שמו הק' ליעאע"ה ע"י מה שעבד להש"י בלי שום שיתוף מלאך או שדף ואמרו שכיון שגם אנו עבדי אלקי אביך שייך לנו נשיאות עוון בתשובה ועוד נתהפך לזכות כמ"ש במק"א בזה ואמר להם יוסף הצע"ה התחת אלקים אנו וכי איני דבוק באלקים חיים לירד לתחת מדריגות תחתונים מלה"ש שהם מדריגה תחת אלקות האמיתי וכיון שאני דבוק בהש"י יודע אני מנשיאות עוון ואלקים חשבה לטובה בכח היפוך מעוון לזכות (וכן י"ל מש"ה התחת אלקים גבי רחל אע"ה שאמר וכי איני דבוק בהש"י שהוא סבת הסיבות להיות דוחק השעה נגד הנהגהתו שהוא יודע מה טוב האמיתי ורצונו להיטב וגם אם עפ"י פעולות עפ"י מלה"ש בקבלה מעשיות היה יכול לדחוק השעה שיהיה לה בנים מ"מ לא רצה להפרד מהש"י והתפלל רק אליו) ומ"מ לא היה נודע בפועל כח התשובה עד מתן תוה"ק שתשובה אחד מהמצות:

ויציאת מצרים לא היה אפשר כי אם ע"י תשובה:

שבלא"ה אין יסורים בלא חטא ובשם האר"י ז"ל מפורש שבני גלות מצרים היו מדור הפלגה בחומר ובלבנים נגד החומר היה להם לחמר והלבנה וכו' ודור המבול כידוע ולולא התשובה לא היה יציאת מצרים ואמרו חז"ל ה' ה' שלפני י"ג מדש"ר הק' ה' קודם שיחטה האדם ה' לאחר שיחטא שזוכה למדה"ר ע"י תשובה:

וזהו ושמי ה' לא נודעתי שלא נתגלה להם בפועל כח קבלה בתשובה גם אחר בחי' וישלחם ביד פשעם שיוקח מגבור מלקוח ע"י מה שע"י התשובה נעשה כבריה חדשה ע"י כח שם הוי"ה ב"ה וב"ש שהוא מהווה כל הווה כידוע. ובחי' אל שד"י מרמז לעולם המלאכים שהשר דשם הוא מטט' גימ' שד"י דכתיב ביה שמ"י בקרבו וכו' כי לא ישא לפשעכם וכו' שזה מצד שכן הוא סגנון מלה"ש:

ואבותינו הק' לא טעמו טעם חטא. וגבי שבטי י"ה היה ג"כ דרך להכריעם לזכות שלא חטאו כלל וגם שאמרו ע"ע שא נא פשע והוסכם להם מ"מ לא חל עליהם בחי' העונש כבר. משא"כ יציאת מצרים היה מצטרך להוציא בלעו מפה שר של מצרים:

גי"ל שבחי' אל שדי מורה על שהש"י קבע לקבל שבים בבחי' גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ הק' בריאה עולם המחשבה:

שלמעלה מעולם המלאכים ושם שם הק' אל שד"י כמ"ש בזה במקו"ר. וה"ז בבחי' חתירה מתחת כסה"כ הק' לקבל שבים. ומ"מ לא נודע קבלת תשובה בהתגלות בפרהסיא לעיני כל מלה"ש דיצירה ששם שם הק' אל הויה והוית מכונת בו בחי' ואו שמקנן ביצירה כידוע שבבחי' ת"ת שייך שם הויה כמ"ש בריש ספה"ק שערי אורה ז"ל ושארי ספה"ק וביציאת מצרים גילה הש"י סודו לעיני על מלה"ש במה שהוא מקבל שבים. ועי"ז נתגלו להם מופתים בדיבור בעשיות עוה"ז היטב

גם ושמי ה' לא נודעתי להם. הכוונה מצד שגם שקיים אברהם אע"ה וכל האבות הקדו' כל התו"הק עד שלא ניתנה ואפילו עירוב תבשילין מ"מ היה שאינו מצווה ועושה ואין שכר כ"כ כמו מצווה ועושה. וידוע ששמי עם ית' שס"ה מל"ת וזכרי עם וה' רמ"ח מ"ע אחידן בגופא דמלכא כביכול. וז"ש ושמי ה' שהוא שס"ה מל"ת ורמ"ח מ"ע לא נודעתי להם לא הודעתי אין כתיב כי באמת ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ומה שהשיג אברהם אע"ה בשכלו כל המצווה הרי היה זה עפ"י הודעות הש"י לו אך הוא לא ידע להדיא בבירור גמור כמו מצווה ועושה כי מי שהוא מצווה צריך לידע בטוב כל החוקים והתורות להורותם ללמוד ע"מ לעשות ולקיים וזה לא נודעתי שבאמת ידע מהתרי"ג מצוות רק שלא תודיעו בדרך צווי כנ"ל:

גי"ל ושמי ה' לא נודעתי להם. שהכוונה כי הבטיח לאבותינו הק' רק על הגאולה בשם שד"י מי שאמר לעולמו די יאמר לצרותינו די אך שם הויה החסדים הגדולים מתן תוה"ק ושבת"ק והחסדים והטובות הרבים שעשה הש"י עם עב"י לא הודיע להם להדיא רמ"ש בזה במק"א. ועי"ז נשארו עב"י בבחי' כפין עניא ולא ידע כי עכשיו גם אנו מכירים החסד ורב טוב שהיה ע"י הגאולה אז. כי אלו לא הוציא וכו' ח"ו כידוע מבחי' נש"ט כי אלו נשתהו שם עוד רגע ח"ו היה נשקעים ח"ו בשער ה"נ כידוע וזה היה בחסד הש"י לבדו כמ"ש בזוה"ק לעושה נפלאות גדולות לבדו לבדו עבד וידע ואחרא לא ידע וכו' וזה לא הודיע לאבוה"ק. והיינו לכן אמור להם אני ה' ברב טוב לעב"י.

גי"ל ע"ד מה שאמרו חז"ל עתידין צדיקים שיקראו בשם הויה ב"ה וב"ש וזהו ושמי הויה לא נודעתי להם:

שמתנה זו לא הודיעם עדיין:

ובדרך זה מדויק יותר מה שאמר נודעתי דהיינו כיון שלא נתגלה עדיין מתנה זו לזה לא היה פירסום מעלת עב"י אז גי"ל ושמי וכו' במה שעב"י ניתנו לנו שס"ה מל"ת ע"י בחי' שאמר הש"י למשה רבינו ע"ה שע"י לעולם עם י"ה שס"ה היטב וגבי אאע"ה כתיב כי ידעתיו וכו' לעשות צדקה ומשפט שמשמע שרק ע"י קום ועשה זכה לבחי' דעת פליון וידעתיו לשון חבה כפירש"י ז"ל שם. ואהבת חסד שייך למ"ע שהם בחי' קום ועשה ועי"ז ניתן החסד לאברהם אע"ה ולא נתגלה אז עדיין בחי' השכר שבשב וא"ת ע"ד משאחז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה נוטל שכר כעושה מצוה שזה ע"י בחי' היפוך מדה"ד למדה"ר בחי' גבורות של דעת שתרין אחסכתין דידיה הם חו"ג כמ"ש במקו"ר והיינו ושמי לא נודעתי שלגבי שס"ה מל"ת שהם בחי' שוא"ת לגבי זה לא נתגלה עדיין אז בחי' הטבת תיקון הדעת:

ובחי' אל שדי ירמז בסגנון זה בבחי' החסדים ע"ד חסד אל כל היום ושם הק' שדי מורה ג"כ חסדים ורחמים ע"ד מש"ה ואל שדי יתן לכם רחמים והוא רחימותא אהבת חסד.

גי"ל ושמי ה' לא נודעתי להם:

ע"ד אם אין בינה אין דעת וכתיב נלעג לשון אין בינה. וכיון שהיה דיבורא בגלותא מברית בין הבתרים והלאה וגם משה רבע"ה מבחר האנושי היה כבד פה חה עי"ז לא נתגלה בחי' הדעת לגמרי ועיקר תיקון הדעת היה בדברות מתן תוה"ק.

גי"ל ושמי ה' צא נודעתי להם:

ע"ד שמו של הש"י הוא שלום:

וע"י שבנייך לימודי ה' רב שלום בנייך שלזה קודם יציאת מצרים תיקון עב"י לכל דורות עולם לא נודע בחי' השלום ובמתן תוה"ק שנתיבותיה שלום נודע תיקון השלום לאבותינו הק' למפרע ותיבות שמי הויה גיה' שלום ומצד אל שדי בחי, הצמצום שאומר לעולם די וכן לכל עולם קטן שזה כל אדם מסוים עי"ז בדיעות בפני עצמו כמו שאחז"ל בבחי' חתכת קצבה לכל בריה עי"ז אין דיעה אחד בין הכל ועי"ז יש פירודים ומ"מ במתן תוה"ק ניתנו נתיבות השלום היטב

וגם אני שמעתי לכאורה תיבת אני נראה כמיותר שהיה די לומר וגם שמעתי וי"ל שבלא תיבת אוני היה משמע שהגם קאי שמלבד שמירת הברית יש ג"כ שמיעה לטובה:

וע"י תיבת אני מובן שהכוונה שמלבד שהיה כמה מהם צועקים בדרך הוללות ולא היו נקיים ממש"ה מה תקות אנוש כי יבצע וכו' הצעקתו ישמע אל מלבד זה היה צעקת טובים שהיה הש"י בעצמו קרוב לשמוע להם וזהו תיבת אני דייקא.

את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם דהיינו שהיה הנאקה על מה שמצריים מעבידים אותם ורצונם רק לעבוד להש"י לבד:

נמצא שצעקו לש"ש וברוך הבא בשם ה'. ברכנוכם מבית ה' דיהבין ליה מלגאו והש"י נזקק לצעקתו בעצמו וזהו אני שמעתי ואזכר את בריתי ע"ד אזכיר את שמי וברכתיך.

גי"ל שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצריים מעבידים אותם. ע"ד שכתבתי במק"א כי בדברים לא יווסר עבד ושבט לגיו חסר לב פשוט לסופו וכו' משא"כ עב"י שהם בגדר בנים. לחכימא ברמיזא ותחת גערה במבין מהכוה כסיל מאה וגם הרמת שבט על עב"י הוא רק לפנים כמ"ש בזוה"ק אודות תוכחה שבמשנה תורה. ולזה היה צעקת עב"י על שם שמצרים הטילו עליהם סגנון עבדות לייסרם ביסורים בפועל. שגם שאין יסורים בלא חטא:

עכ"ז יסורים דהש"י כאשר ייסר איש את בנו איננו בדרך נקמה על העבר כק כנשר יעיר קינו. ולזה העונש הוא מדה כנגד מדה כדי להזכירו לשוב וא"כ די בהרמת שבד לבד ולא כאשר הטילו עליהם השונאים להחזיקם בגדר עבד אשר בדברים לא יווסר עבד. ובחי' בן הוא מצד נשמה דבריאה משא"כ רוח דיצירה הוא בחי' כעבדים לפעמים ח"ו:

ולזה אמר ואזכור את בריתי שעם אברהם יצחק ויעקב לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם שהתהלכו לפני הש"י בארצות החיים ברצוא ושוב כדר בבית ועלייה וראו בחייהם עולמם שבבריאה וזהו גלוי בחי' בנים:

והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. יש לפרש הד' לשונות של גאולה שבפסוק זה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי בהצלה מ"ד כתות שאינם מקבלים פני השכינה. והוצאתי מתחת סבלות. הוא חנופה שהוא סבלנות דענוה שפילה גרועה שאינה נכונה:

להיות תחת שפלים טמאים:

שאי אפשר מלחנוף להם והמחניף נופל בידו. הרי ע"י גדר תחת שהוא הכנעה נמשך עוד סבלות בתר עניא אזלא עניותא והש"י הציל עב"י ביודעו שהחנופה היתה ע"י אונס וע"י פחד ואין זה בגדר חנופה הגרועה אך לולא שמיהר אז לדלג על הקך להוציאנו משם היה ח"ו נמשך חנופה שלא באונס:

כי כבר היה נעשה קנין בנפש בטבע ממילא גם בלי אונס וההתחלה היה מצד ששמעתי שמצריים מעבידים אותם היינו להחזיקם כעין עבדים אשר בדברים לא יווסר עבד וככוכי ללצים שפטים שבט לגיו חסר לב ועי"ז התנשאו את עצמן על עב"י להטיל עליהם שיעבוד. ואזכור את בריתי עם אברהם יצחק ויעקב. שעי"ז כל ישראל בני מלכים ודי שיהיה בדרך תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה ולזה הוצאתי מסבלות והצלתי אתכם מעבודתם ע"ד נכונו ללצים שפטים:

ועיקר המכוון הוא להציל מגדר לשה"ר שהיה אז בין עב"י שזה המשיך עליהם עבדות במקום מיתה כי ע"י לשה"ר חייב מיתה והקונה אדון לעצמו חייו אינם חיים. וגאלתי אתכם. ובשפטים גדולים היינו נגד ליצנות כמ"ש אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם נכונו ללצים שפטים ולקחתי אתכם לי לעם היינו ע"ד ה' אלקים אמת:

והייתי לכם לאלקים ע"ד. השומר אמת לעולם עושה משפט לעשוקים וניכרים דברי אמת ולזה וידעתם כי אני ה'.

ותנו לכם מופת ולא אמר תנו לי מופת:

שמעתי שבעה"ט ע"ה כ' שהכוונה מצד הכבדת לב פרעה למען שימת המופתים בלבו ולמען יספר וכו' לכן לא נתנו לו מופת בתחלה עד שלא ישאר אצלו שום גמגום עליו. רק שנתנו מופת בזה אשר מצדם הוא מופת ולא מצד פרעה כי גם החרטומים עשו כן. גם י"ל שהכוונה שפרעה שהיה בהחלטיית מיאון וסירוב לאמונה לדרך הנכון לכן היה מהנמנע אצלו בהחלט שיוכלו ליתן מופת שיעשה אצלו שום רושם רק שאמר להם בדרך שחוק והיתול תנו מופת מה שאיננו בהחלט כ"א לכם משא"כ הוא בעצמו לא יתפעל בשום אופן. ובמדה שמדד מדדו לו שנתנו לו מה שלא יועיל לו להביאו לדרך נכון והיה הפעולה רק להוציא מכח אל הפועל גריעות פרעה וע"י זה יהיה יוצא לפועל הצלת ישראל לטובה:

קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין:

הכוונה ע"ד שכתב בזוה"ק דבמילי דניחוש וכישוף כיון דאתחזייא לית ליה שליטה וקיום והוא בטל ממילא וזה שאמר כו הש"י שישלך לפני פרעה ומ"מ יהיה לתנין כיון שאין זה כלל מבחינת ניחוש רק ע"י כח מלה"ש מסיטרא דטוב:

וישלך אהרן מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין. י"ל שלזה השליך לפני עבדיו ג"כ לצד שפרעה הרשע גופיה היה בבחי' תנין כדכתיב התנין הגדול וכו' והיה בזה ביטול כוחו במה שהוראה גם לעיני עבדיו דרך עשיית התנין ע"י דיבור דשליח של הש"י וכמו שבעשרה מאמרות הק' נברא העולם כן ע"י כח דיבור משליח של הש"י היה ההשתלשלות והוראה בחוש נגד מה שאמר פרעה הרשע לי יאורי ואני עשיתני והוראה שבדבר הש"י נעשה סכל גם יש מיש מלבד המציאות של יש מאין כידוע. ולזה נעשה ממטה לתנין ע"י דיבור דשליח של הש"י והוכנע על ידו כח פה רע להראות שפה טוב לבד המציא הכל היטב:

למתי אעתיר. כמ"ש רש"י ע"ה כמו. שאמרו חז"ל בתענית שלפעמים שנעשה תיכף כהמבוקש. הוא מצד גרעון שאיננו רוצה לטייל עמו אריכות. וכן הוא בזוה"ק פ' שמות ע"ד ולפעמים מצד חשיבות שלא יהיה מיצר ולכך לא אפשר שיבקש למחר שיסור תיכף משא"כ כשיבקש היום שיסור למחר יהיה כך בלי שינוי בין שהוא חביב מאוד בין שאינו חביב כ"כ וישתעשע בחביבות והמבוקש יהיה בזמנו:

אני שולח את כל מגפותי אל לבך במכת ברד כ' אל לבך משא"כ בהתראות של שארי המכות. כראה שהוא מצד שאין מצרים צריכים גשמים והיו אומרים עי"ז שארצם הוא מצד ראש המזלות ועל נהרות יכונניה להורות מעלתה וששר שלהם אינו נכנע למזלות המסבבים המטר וכן הוא בחי' מצרים אותיות מים ובתוכו אותיות צר מבחי' מי צרר מים בשמלה ואמרו שלא יהי' עליהם הגשם שוטף דמשפט וסברו שמצרים הוא מבחי' ארץ אשר לא גושמה ביום זעם (שקאי על א"י הק') וע"י ברד הוראה שאין מנוס ממשפטי הש"י וברצונו מפליג שס גשם וברד והיינו אני שולח את כל מגפותי אל לבך דתייני קריעת לב טפש ונשחץ שאמר לי יאורי ואין צריך לטיפי גשם כמו שטענו דור הפלגה כידוע וכמו שאמרו חז"ל שרצו להתחכם לעשות תחבולה אודות הגשמים ועי"ז הרי מצרים שאין צריכים לגשמים כ"כ טועים הם ביותר עי"ז וע"י שהוראה שאין הבדל בזה בין שאר הארצות נקרע סגור לבם הערל וכזה כ' כאן כי אין כמוני בכל הארץ וכו' ולמען ספר שמי בכל הארץ להודיע שאין מצרים משונה משאר הארצות ונגד מ"ש בהפלגה ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ שייחסו בחי' שם לעצמם. כ' כאן למען ספר שמי בכל הארץ לידע שאין שם שייך רק להש"י וכל זולתו דנגד שמא אבד שמא:

תוכן העניינים

מחזה לאברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה