מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת וישלח
והיה המחנה הנשאר לפליטה. פירש"י בע"כ כי אלהם עמו. נראה שהיה בטוח כן מצד שתפלה עושה מחצה. על כרחך תהיה פליטה לחצי עכ"פ. או שהיה בטוח ע"י הבטחת הש"י. ושמתי זרעך כעפר הארץ. שאי אפשר שלא יתקיים וגם אי לא היה מחלק לשני מחנות היה ג"כ בזה בטחון על על התפלה או על ההבטחה. רק שבלי חלוקה היה ההצלה דרך נס ובעשיית נס מנכין מזכיות. וע"י שחילק מחכה בפ"ע לפליטה עשה מה שביכלתו שלא לסמוך א"ע על הנס. והיותר נראה שהכוונה שע"י החלוקה הית לפני המחנות דרכים שונים. שאם היה פוגע באחד. היתה השניה לוקחת לו דרך אחר לילך משם לבית יצאע"ה שלא יפגיעם שם כי הוא לא יעלה על דעתו שיש עוד מחנה ליעקב אבינו עליו השלום ובפרט ע"י שילחם נגדו במחנה הראשונה. שעי"ז לא יצטרך לסמך את עצמו על תנס כלל. וי"ל גם כן שתפלה עושה מחצה ועל חצי השניה נתעורר שיחול עליהם הצלה ע"י ההבטחה כאלו לא היה רק הא כיון שהצלת מחנה אחת היא ע"י תפלה. גם בלי הבטחה ומצא שמנכין זכות ע"י נס אמר קטונתי ות"א זעירין זכוותי דהיינו מה שמתמעטין הזכיות על ידי הצטרכות לנס וזש"א כי במקלי שאחז"ל שהיה לו נס קריעת הירדן במטה בלכתו לארם וכמה נסים היה לו שם ע"י המלאך בעתודים כמפורש בתוה"ק. ובזוהר הק' כתב שההצלה אחרשין דלבן הרשע היה פליאה גדולה בעיני השומעין בדור ההוא. וי"ל שזה שאמר הצילני כא מיד אחי מיד עשו. שביקש שתהיה ההצלה בלי הצטרכות לנס רק שיתעורר בו אהבה אליו כדרך אח לרחם ואח לצרה יולד להציל:
וירמז ג"כ במ"ש ואתה אמרת היטב איטיב עמך. שהטובה לא תנכה מרב טוב הצפון ולזה יסבב לו ישועה בדרך טבע עולם הזה:
ואתה אמרת היטב איטב עמך. היינו בבחינת ב' דורות שיש לכל אחד ואחד גליפו בעוה"ב ורשימו בעוה"ז כמ"ש ב"קור מהזו"הק ולזה נקט כחול אשר על שפת הים. כי בחינת כוכבים היינו בחינת הגליפו. וכחול היינו בחינת הרשימו. גם י"ל שבחינת כוכבים הם מצדיקי הרבים ככוכבים. אך הצנועים הענוים שדיים להפקיע את עצמן לצאת ידי חובתן הם בחינת כחול שהם כובשין המון עמים כהמון ים. כי מצד המצדיקי הרבים יש לכאורה פתחון פה:
מדוע אינם מתקנים ומצדיקים אש כל הבריות משא"כ הצנועים שאינם פונים כלל לתיקון זולתם מחמת טרדתם לתקנת עצמם אין עליהם שום פתחון פה ולזה לקח יעקב אבינו עליו השלום עכשיו לעצמו בחינת כחול שעל ידי נה אין פתחון פה נגדו כלל:
ויקרא יעקב שם המקום פניאל ביו"ד ואחר כך הכתוב אומר פניאל בוא"ו הוא מצד שכשדיבר יעקב אע"ה בעדו לקרוא שם המקום היה שייך לומר פני הם אל שקרן אור פניו וכמ"ש במק"א בזה. ואח"כ כשהכתוב קורא שם המקום בלשון נסתר מיעקב אע"ה שייך לקרותו פנואל דהיינו פניו של יעקב הוא מבחינת אל שקרן אור פניו כנ"ל:
וי"ל ג"כ בדרך אסמכתא פניאל דהיינו שפני יעקב אע"ה היה אל דבחי' שאמרו חז"ל ויקרא לו אל אלהי ישראל שהש"י קראו ליעקב אל:
גם י"ל פני אל בבחי' מ"ש בזוה"ק שהצדיקים הם אנפי שכינתא איהי באוסתתרא וכו' עיי"ש וי"ל דהיינו בבחי' שכינה מדברת מתוך גרתו כידוע והיינו פני אל שהם פני אל וכמ"ש במק"א עמש"ה פני ה' חלקם וכו' וכן הצדיקים נקראים עיני ה' ג"כ כידוע ובדרך הנ"ל י"ל ג"כ מש"ה:
ויזרח לו השמש:
בבחי' פני משה הפני חמה וכן היה ביעקב אע"ה שקרן אור פניו כנ"ל ווה מצד ששופריה דיעקב אע"ה מעין שופריה דאד"הר ז"ל שהיה מכהה גלגל חמה כידוע:
ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי מה שהקפיד יעקב אע"ה כ"כ עליהם לצד שראה שאברהם אע"ה רצה לזכות רבים:
ואחר הנס דאור כשדים ומלחמתו עם המלכים לא נתפשט הזכות בדורו כרצונו לא הוכיח עוד לבני דורו כ"כ. כי לא מצינו עוד לאברהם אע"ה שיהדר עוד להתווכח כ"כ עם בני דורו כמקודם. וגם יצחק אע"ה לא מצינו לו ג"כ התעסקות עם בני דורו' להתווכח עמהם במצות ולזה הקפיד יעקב אע"ה עליהם שהביאו א"ע לחשש סכנה כדי שימנעו ב. דורם מעבירה במצות שלהם כמ"ש הרמב"ם ז"ל. והשיבו הכזונה יעשה. דהיינו מצד איסור גזל משפט שעשו לא היה מסכנים א"ע רק מצד שעשו הירצת זנות נגד מה שהראה הש"י נס שראע"ה ורבאע"ה כדי שיוגדרו אוה"ע מעריות:
ועוד שהיא עבירה גדולה שעי"ז בא המבול:
לזה לגבי עבירה כזו הכניסו א"ע לחשש סכנה:
וגם ידעו שנס של האמהות ז"ל הועיל במלכי אוה"ע לפרוש מעריות היו בטוחים שינצלו מסכנה:
כי הם היו כדאין לנסים וכן היה שהצילם הש"י. וגם שראה יעקב אבינו ע"ה שינצלו מ"מ הקפיד עליהם מצר נכיון זכות ע"י נסים וגם שעשו זה לש"ש כנ"ל ולא היה להם לנכות מזכותם כמו באברהם אע"ה אחר מלחמת המלכים שאמר לו הש"י שכרך הרבה מאוד מ"מ איסור עריות הוא מצד הנוגע לברואים וכמ"ש בספר הק' נצח ישראל להגאון גור אריה ז"ל משא"כ נס דאברהם אע"ה היה מצר כבוד השם יתברך לנצח לנמרד הרשע שהרשיע בע"א להתנגד לאברהם אע"ה. לזה הבטיחו הש"י שכורך הרבה מאד אך כאן יש ג"כ מצד הנוגע לברואים כנ"ל.
ומה שלא היה נס בדינה ע"ה כמו בשרה אע"ה י"ל כי בדינה ע"ה לא היה איסור אשת איש (ולפי מ"ש הרמב"ם ז"ל שאונס בעיר בחזקה שצעקה לפי"ז היו כל בני העיר בהפרצה ההוא) או אולי שלזה לא היה שם נס כי דינה ז"ל לא היתה גדולה במעלה כ"כ כמו שרה אע"ה או מצד שאנשי שכם לא היה ראוין לעשות נס על ידיהן כמו שאחז"ל סגנון זה במקום אחר היטב: