מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת ויצא
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה מבא"ר שב"ע אותיות שם עבר בא ור"ת וילך חרנה גי"ור י"ד רמז למשאחז"ל שנטמן בבית שם ועבר יד שנים ללמוד תוה"ק ולזה וילך חרנה לשון חירות כמ"ש במק"א כי בן חורין העוסק בתוה"ק עדד מלך מלך גם מבאר שבע רמז לתוה"ק בבחי' באר את התורה הזאת ושבע היא מבחי' חצבה עמודיה שבעה כידוע וזהו וילך חרנה ח' רנה של תוה"ק והיינו ויפגע במקום אין פגיעה אלא תפלה וזהו במקום. במקום רנה של תוה"ק שח תהו תפילה וילן שם שלן בעמקו של הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא כי בא השמש היינו ליבון הלכתא הליכות עולם לטובה:
סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. יש לרמז בזה כי אין בפרט אלא מה שבכלל. וכשמכוון בתחילה בתפלתו ע"ז נמשך גם אח"כ בהסתמיות. כאלו היה מכין בכל פרטו ופרט וכדקיי"ל בכתיבת סתות"ק שכשאומר תחילה שעושה לשמה. כל הסתמיות שאח"כ כאלו מפורש בפרטות. ועל דעת הראשונה הוא עושה וכן הוא בכל הענינים. וכמ"ש במק"א. וזהו סולם מוצב ארצה. אף שאח"כ מוצב ארצה בלי זכרון בנגלה ובפירוש לש"ש מ"מ מלאכי אלקים עולים תחלה עי"ז ראשו ראשיתו שהיה בנגלה מגיע השמים לש"ש ובתר רישא גופא גריר. ויורדים מלאכי אלקים אח"כ להשפיע רב טוב גם בהסהמיות. ע"ד ואנכי אעלך גם עלה רק מפד דרכי חסידות התשוקה להרבות אהבת הש"י מכל צד בפרטות בדרך שעשועים. כי מרי דברי בו זכור אזכרנו עוד. עי"ז נדמה בעיני החסידים הגדולים כאלו חסרון התעוררת אהבה בפרטות בכל דיבור וריבו' כאלו היה זה בגדר לב רחוק ומצד זה הוא מ"ש בספה"ק גם הפלגות גדולות לגבי מיעוט כוונת פרטיית. והוא רק לזרוזי טפי בדרכי חסידות. ומעין משאחז"ל שע"י חסרון מועט שמרגישים צדיקים בעצמם נדמה בעיניהם כאלו שרפו ח"ו התוה"ק:
ש י"ל ע"ד לא בשמים הוא להכריע הלכה עי"ז וראשו שע"י שמשים א"ע כארץ בענוה ראשיה ונוי לצית שמיא ע"ד וה' עמו הוא וב"ד פמליא של מעלה עמו בחי' עניו עם ענותנים. יפאר ענים בישועה לאסוקי הלכתא ומלאכי אלקים עולם תחלה שכבראים מהלימוד ואח"כ יורדים בו ללמד דעת עליון להת"ח שבראה כידוע מהמ"מ של רבן שכב"ה הב"י ז"ל והנה ה' נצב לריב עם פמליא של מעלה בהלכה ויאמר אליו הכה אנכי כשואל ממך הכרעה כידוע.
סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמים בבחי' מסקנת חז"ל שהמתפלל צ"ל עיניו למטה ולבו למעלה והיינו סולם בגימ' קול קולך ערב קול תפלה ומראך נאוה עיניו למטה ארצה וראשו לב ומוחין השמים למעלה דלא גם י"ל הכוונה בדרך הנ"ל ע"ד מה שאמרו חז"ל המשתף ש"ש בצערו והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך וכו' וזש"א מוצב ארצה קול תפלה הוא על עניני ארציות אך וראשו מגיע השמימה ראשיות הכוונה מגיע השמים לשתף ש"ש בזה.
גם בחי' סולם שגימ' קול מוצב ארצה נמוך לארץ בלי הרמת קול רק בבחי' שפתיה כעות וקולה לא ישמע ועי"ז וראשו מגיע השמים כי מאן דאיהו זעיר בהאי עלמא וכו' וכתיב לא ברעש ה' ורק קול דממה דקה ישמע וע"י זה ומלאכים יחפזון לקבל התפילות מעב"י לרצון:
גם י"ל בבחי' שאמרו חז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א"כ שמשים את עצמו כעפר והיינו מוצב ארצה כעפר ע"י זה וראשו מגיע השמים ונתקבלה תפלתו היטב
והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים:
י"ל מדוע כתיב עולים תחלה ואח"כ יורדים ע"ד מ"ש בתיז"והק דאית זכוון דנחתין לשכר עוה"ז וגם שהוא גרעון בבחינת יפה שעה א' של קו"ר בעוה"ב מכל חיי עוה"ז מ"מ מצד שע"י שכר זה נמשך מע"ט בעוה"ז שזהו נ"ר הש"י ביותר ויפה שעה בתשומע"ט בעוה"ז מכל חי' עוה"ב והר"ז מכשירי מצוה כמצוה עצמה עי"ז ירידה זו עלית היא ולזה כתיב יורדים אח"כ דהיינו פרקליטים הנקנים ממע"ט ונחתין בזכוון ועי"ז והנה ה' נצב עליו לשמרו כי ירידה זו היא נ"ר הש"י שע"י שמשמר נר מצוות הש"י הש"י משמר נר נשמתו לטובה:
והיה זרעך כעפר הארץ:
הכוונה מצד התועלת הנמשך ע"י מלאכה שיגיעתה משכחת עון כמשאחז"ל והיינו כמשל עפר הארץ שבלי עבודה בשדה כראוי קוץ ודרדר תצמיח ממילא רק צ"ל היקף סייג למנוע הרגל ואבן ולסקל מאבן ולהשקות ולחרוש ולזרוע ולנכש אחר צמחים לא טובים העולים ממילא וכן צ"ל תיקונה לבבות אנשים והנהגותיהם לישמר מן הזוהמא המעלים קוץ ודרדר מחשבות רעות והסתות לא טובות וכל שעוזב א"ע משמירה בזה יתייצב על דרך לא טוב ומלאכה גופניות מועלת הרבה כי בטלה מביאה לשיעמום א' ח"ו לזנות לתור אחרי לבבות או עינים והיינו מ"ש זרעך כעפר הארץ שמצד זה מלאכה מועלת ומתורץ בזה מ"ש ריש פ' וישלח כחול אשר על שפת הים שלכאורה הוא שנוי ממאמר הש"י אליו כעפר הארץ ולהנ"ל ניחא שהרי כ"ה כוונת מאמר הש"י שע"י מה שיש בין עב"י גם מדריגה שהיא בגדר כעפר הארץ שנשמרים ע"י מלאכה מלהעלות קוץ ודרדר מצד שמלאכה משכחת עון ומצלת משיעמום או זיות ח"ו עי"ז לא יהיה רע בעיניו ממה שעסק במלאכה אחר שניתנו לו הברכות של נייחא כי ע"י מלאכה יהיה תיקון לדורותיו שינצלו מלהעלות שמיר ושית והמלאכה היא כעין סיקול אבנים מהשדה וכמלאכת ניכוש צמחים רעים מהגפן שעי"ז ישובו מגדר עפר הארץ לגדר כחול הים שאינו מגדל צמחים רעים ולא קוץ עכ"פ וגם שאינו מגדל פירות ג"כ מ"מ המעלה של מניעת גידול צמחים רעים היא הנמשל בזה כי בעב"י שייך גדר ישב אדם ולא עבר עבירה כאלו עשה מצוה שעי"ז ההצלה מהרהורי עוון שע"י מלאכה שמשכחת עוון הוא ג"כ שכר טוב וחשיבות ומעלה טובה לעב"י והוא בדרך אשר לא יספר מרוב מרוב הוא לשון חשיבות כלשון על כל רב ביתו:
לחם לאכול ובגד ללבוש לכאורה תיבת לאכול ללבוש כמיותרים וי"ל שהכוונה ע"ד משאחז"ל לבוש לא בושה והיינו שביקש יעקב אע"ה עבור כל דורות עב"י שיותן לכולם מלבושים לפי כבודם לכל או"א בפרטות מלבושים מסויימים לעב"י שלזה גם במצרים היה סייעתא דשמיא שלא שינו עב"י מלבושיהם כי מאני מכבדותא וצריך להיות בזה הוראת כבוד בחירת עב"י לעם סגולה והיו מצויינים שם בי כדאי הוא לגיון של ממ"ה חביבים ישראל שנקראו וכו' להיות מצויינים ובכלל זה ביקש ג"כ שלא ילכו במלבושים זרים שאין בזה מצד סילוק הבושה וזש"א לחם לאכול ובגד ללבוש דהיינו שכמו שלחם לאכול הוא ממעט אכילה גסה דקיי"ל שאינה גדר אכילה כן יהיה בגד ללבוש דהיינו מיעוט בגדים שאינם מצד סילוק הבושה ורק בגד ללבוש לא בושה.
ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה שמעתי בשם מו"ר מו"ה צ"ה זצללה"ה שמ"כ ב"ק נדבורנא יצ"ו שהכוונה שהיה אהבתו מצד עצמיותה שהייתה זיווגו ועקרת ביתו עפ"י כרוז האמיתי שע"י מה שהקב"ה מזווג זיווגים והוא בנין עדי עד לנצחיית מצד הכרנ"ק ולא מצד החצוניות שהגוף נקרא בשר אדם ולא אדם כמ"ש בשעה"ק מאא"ק מוה' חיים וויטאל זצוקללה"ה ולא היה בגדר אהבת נשים מצר הגופניות שהיא רק מלוי תאותו לבד ולא אהבה להנאהב כלל מעין זה שמעתי וכתבתי במק"א בזה באריכות וכן שמעתי בשם מוהר"ר פייבוש מזבריזא זצלה"ה איש איש אל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה שהכוונה שארו זו אשתו והזהיר הכתוב שלא יהיה כוונתו לנדנוד ערוה ח"ו רק יהיה מחשבתו לשם מצוה וכמ"ש ב"ס בעלי הנפש להראב"ד זצללה"ה באריכות וכמדומה לי שראיתי פירוש זה בספרי קדמונים ז"ל והיינו ג"כ מ"ש שם אני ה' דהיינו כנ"ל שהכוונה יהיה מצד כרוז העליון האמיתי שמהש"י כנ"ל:
הבה לי בנים ואם אין אתה אנכי דהיינו שרחל אע"ה מסרה הסימנים ללאה אע"ה כדי להצילה מעלבון שהוא כמיתה כידוע ואחז"ל מוטב שישליך א"ע לכבשן אש ואל ילבין פני חבירו ברבים ולזה היה מסירת הסימנים מרחל אע"ה בדרך סמ"ר להציל לקוחים למות מצד אל תעמוד על דם ריעך אך עכשיו אם לא יהיה לה בנים הרי היא כמתה כי מי שאין לו בנים וכו' והרי קי"יל חייך קודמים והיה ראוי שיומדד לה מדה כמדתה כמו שהצילתה הוא ללאה מדבר שהיא כמיתה כנ"ל כן תנצל היא מדבר שהיא כמיתה והשיב לה יעקב אע"ה התחת אלקים אנכי כי המשפט זה הוא ביד הש"י למדוד לכל או"א כמדתו היטב:
לכן ישכב עמך הלילה י"ל בדרך רמז כי הגלות נמשל ללילה כידוע ובגולה אין לנו שיור כי אם התורה הזאת כי היא חיינו בגולה במה שנתן לנו הש"י המורים לצדקה לנכון וזהו כל קיום עב"י בגולה והיינו עמך כמשאחז"ל אסוקי כהלכתא או מלוי או מיששכר ז"ל והם מלאה אע"ה קאתי:
כי דרך נשים לי:
שמעתי שהכוונה הוא כי נשים כשפניות הן כמשאחז"ל מרבה נשים מרבה כשפים וזש"א דרך נשים שהוא הכישוף הוא בידה דהיינו התרפים שהם בחינת כישוף כידוע והוא דרך רמז ע"כ שמעתי וי"ל ג"כ בדרך רמז כי ידוע שבחינת התרפים נעשו להתנגד אל מדת חסידות ולהרבות קלות הדעת וכן אחז"ל כשפים שמכחישין וכו' ונשים ג"כ דעתן קלה וזש"א ברמז דרך נשים היינו התרפים שהם ג"כ כדרך נשים הם לי גם י"ל שאמרה לו בדרך ניצוח כן כי מדתך להרבות קלות הדעת ע"י התרפים כנ"ל וכן אני מודד לך שלא לקום מפניך ע"י עצלות ואמתלא כל דהו כי כן דרך נשים להיות נוטה לקלות: