מחזה לאברהם· רבי אברהם דוד מבוטשאטש
פרשת ויקהל
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות הכוונה ע"פ מ"ש במק"א שבשבת קודש כיון שאין הדיבורים כשל חול. הרי זה ע"ד מש"ה לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה שכתב בליקוטי תורה הק' שע"י שאין דברו חולין נעשה תיקון רק ע"י כל היוצא מפיו וא"כ בדיבורא דידיה קעביד מעשה ועי"ז חכמתו יש לה קיום. וזש"א אלה הדברים דיבורים בעלמא צוה לעשות נחשב כעשיה. שהרי ביום תשביעי לכם קודש ולא חול ויש מעשים טובים עי"ז:
גי"ל הדברים אשר צוה ה' לעשות דהיינו לעשות רק מצד המצוה דבר מלך שלטון. ולא מצד שום פניה לקבל פרס וכדומה רק לעשות רצונך אלקי חפצתי מה דמפקדנא איבעיא לן למיעבד שזהו גדר החסידות לש"ש לבד. ועי"ז מלאכתו מתברכת וזהו מ"ש ששת ימים תיעשה מלאכה ממילא ע"י הצרכה:
גי"ל ע"ד הקול קול יעקב ע"י זה והידים ידי עשו טפילות ליעקב אע"ה לעשות מלאכתן וכמש"ה ועמדו זרים וכו' ורעו צאניכם. כיון שאנו תופסים את אומניות שניתן לנו שכוחינו בפה ע"י זה ידי עשו משועבדים לעבוד לזרע יעקב אע"ה. וזש"א הדברים אשר צוה לעשות כוחינו ע"י פה כשהיא משומר בטוב:
עי"ז ששת ימים תיעשה מלאכה ע"י זרים כנ"ל ובזה יפורש אם תשיב וכו' מעשות דרכיך ודבר דבר אומניות דיעקב אע"ה וע"י זה והרכבתיך על במתי ארץ זה עשו שהוא ראשית גוים. הוא יהיה טפל לרעות צאנכם ואכלת כחלת יעקב אומניות דפה. כי פי ה' דבר ויקרא ארץ ע"י דיבורו כן הוא במילולא דידך ועי"ז תתענג ע"ד וענווים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום:
גי"ל הדברים אשר צוה ה' לעשות היינו שתלמוד על מנת לעשות וזה גדר החסידות שמלאכתו מתברכת עי"ז בדרך תיעשה מלאכה כנ"ל וזהו לעשות שהלומד ע"מ לעשות או ללמד דיבורא דידיה כמעשה. וכדקיי"ל שהמיוחד להוראה לימודו היא כהוראה הידוע ועי"ז ששת ימים תיעשה מלאכה מאליו גם בלי עשיה דידכו יוחשב גדר עשיה ע"י דבריכם בלימוד הקדוש:
גי"ל הדברים אשר צוה ה' לעשות אין צו אלא זירוז וחזית איש מהיר במלאכתו דהיינו שליחותו לעוה"ז למעשים ט בים כידוע לפני מלכים יתייצב וע"י זה הרי מלאכתו נעשית ע"י אחרים והוא נשאר בחירות ע"ד מלך במשפט יעמיד ארץ:
ויבאו האנשים על הנשים י"ל הכוונה שע"י כח הנשים שלא חטאו בעגל שלא נתנו נזמיהן לעגל ע"י זה נשאר זכות שיוספק בידם הנדבה בשלימות למשכן הק' וזהו ג"כ כפי הפירוש הפשוט שמתחלה באו הנשים בנדבתן וע"י זה היה סיפוק אח"כ גם ביד האנשים להתנדב למצוה שהוא נגד החטא ההוא לגמרי. ופשוט הוא שע"י הנשים נתנו האנשים לנדבת המשכן הק' כי אם היו נותנים הנשים הנזמים לעגל לא היה נשאר להם עוד מה ליתן למשכן הק' וכמפורש בכתוב שהביאו חח ונזם וכו' מה שנשאר בידם מה שלא רצו ליתן לעגל כידוע ונתנו כ"כ בנדבת לבם עד בלי די כמש"ה מרבים העם להביא ברצון טוב והמלאכ' הית'דים ואולי י"ל מצד שמלאכת משכן הק' היה בסגנון בריאת העולם כידוע וכמו שבבריאת העולם היה בחי' די שאמר לעולמו די שהייתה רוצה להתפשט עד בלי די עד שגער הש"י כמו שאמרו חז"ל כן היה ג"כ במלאכת משכן הק' שהוא מעין מלאכת שמים וארץ כנ"ל:
גם י"ל ויבואו וכו' שהוא בבחינת הולכה והבאה שהולכה הוא התקרבות אל עצמו והבאה הוא חוץ מעצמו כידוע וכמ"ש במקו"ר בזה והיינו ויבואו האנשים על הנשים דהיינו לבחינת של הנשים שמצדם היה שמירה בקדושה להזהב והתכשיטין וכדומה היטב:
והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המילואים לאפוד ולחושן. והנשאם כתי' חסר י' ואמרו חז"ל לפי שנתעצלו בנדבת המשכן ואיחרו מלהביא נדבה למשכן הק' נחסר אות משמם ונראה שלזה נחסר אות י' דווקא כי אות י' הוא עשיה כבספר יצירה הק והם שלא הביאו נדבתם לעשיית המשכן (ובחינת המשכן הוא בחינת עשיה עבודת הקרבנות והוא בחינת עשיה את הכבש אחד תעשה כמ"ש במקום אחר בזה) לכך נחסר משמם אות י שהוא בחינת עשיה ככ"ל ועכ"ז בחנוכת המזבח הק:
זירזו את עצמם בזריזי דזריזי והקדימו א"ע לדבר מצוה כמו שאמרו חז"ל:
קבעו חז"ל סדר פרה אחר פורים כי בפורים הוכרע לטהרה מירא דכיא יראת ה' טהורה יראת ה' תתהלל החן חן יראה גימט' מרדכי וע"י בחי' שכל טוב שכל עושיהם שע"י יראת ה' ראשית חכמה (ר"ת גימ' ברוך) מעשים טובים מרובים וע"י זה עומדת לעד גם, על ידי שיראתו קודמת חכמתו מתקיימת וזמש"ה לב טהור ברא לי פחד הלב הרמ"ח איברים הם מבחי' יראה ולב וכמ"ש חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו דקאי על החן שעל יראת שמים כמו שאמרו חז"ל בסוכה והיינו יראת טהורה שעומדת לעד ואח"כ קבעו חז"ל פ' החודש ברצופים בלי שום הפסקה בנתיים לעולם ע"ד ורוח נכון חדש בקרבי בחי' תיקון רוח ממללא רוח דיצירה עולם הדיבור והנגרר אחר טהרת הלב ביראה טהורה ע"ד מש"ה אוהב טהר לב חן שפתיו וכו' והוא כלל הכנה לתיקון ה' שיחה דניסן ע"י שבת"ק שהוא פה בנפש וכדרך שכתוב חץ שחוט לשונם הרי תיקון השיחה הוא ע"י שחיטת קרבן פסח ושחיטת הפסח דוחה שבת קודש כי כל ערב פסח הוא מבחי' ת' חן וזהו נייחא דחן הנ"ל זאת המנוחה הניחו לעיף תיקון עמל פה שנברא האדם בשביל זה כמו שאמרו חז"ל:
וי"ל דרך רמז ויקהל משה את כל עדת בני ישראל אלה הדברים אשר צוה לעשות כי גבי ציבור נעשה מנייחא דשו"את דשבת קודש עשיה בעבודת הקרבנות וזה יהיה לכם קודש גם י"ל כל עדת וכו' וביום השביעי וכו' כי בשבת קודש כל או"א מב"י יכול לזכות שיהיו דיבוריו קודש וע"י זה הדיבור דידיה קעביד מעשה משא"כ בחול רק השרידים אשר ה' קורא הם המקדשים דברי פיהם והם בגדר לא יחל דברו כשא"כ רוב עב"י צ"ל מלאכה במעשים טובים בפועל בחול אצלם אך שבת קודש שוה לכולם לטובה: